פסיקה אמירה באמצעות אביה סללין ואח' נ' משרד החינוך והתרבות ואח'

נוכחים:

ב"כ התובעים עו"ד אבירם רחימי, ועו"ד יעל סגל מקליס

ב"כ הנתבעת 1 עו"ד תמר עיני

ב"כ הנתבעת 2 עו"ד ניר קהת

ב"כ נתבעים 3,4 עו"ד גבעון ועו"ד קצובר

אביה של התובעת 1 סללין אמרה, האמא של תובעת 2 יאמקר גושה, אביה של תובעת 3 נברט טפרה

הנתבע 4 בעצמו

פרוטוקול

ב"כ התובעים:

המתורגמן שאנו העמדנו חברי מתנגד אליו. אנו הבאנו עו"ד שהצטרפה לארגון שלנו לאחרונה. חברי סבור כי היא אינה אובייקטיבית מספיק. אפנה להנחיה של מנהל בתי המשפט מאוגוסט 2002 לגבי המקרים שבהם ראוי למנות מתורגמן מטעם בית המשפט. עורכי הדין בהתנדבות.

אבקש כי בית המשפט ישקול לכלול מקרה זה במקרים בהם הנהלת בתי המשפט תישא בעלות התרגום. להורים אין יכולת כלכלית.

ברמה אישית כאדם שמאד נרגשת מהיכולת הרחבה והמורכבת שגברתי תופסת את המכלול המורכב ובעל הרובד האמציונלי שבין העובדות לבסיס המשפטי המוצק לטענותינו, יש שאלה של פגיעה מאד קשה שככל הנראה גם לגבי הילדות, ההורים והקהילה אותה קבוצה תישא את הפגיעה לזמן רב.

לאחר התייעצות עם התובעים נשקול את הצעה הפרודוקטיבית של בית המשפט וחשוב לי לומר שהתביעה לא עוסקת בכסף. הכסף הוא דרך לתרגם במקרה הזה את הפגיעה האנושה שהיתה.

אנו לא סבורים שמשהו נעשה בכוונה רעה. אנו עוסקים באנשי חינוך וטובת הילדות היתה גם אל מול פניהם אין לי ספק בכלל. אנו סבורים כפי שבית המשפט אמר שהדרך שבה נעשו הדברים התפישה הפטרונית מאד היודעת כל ומהי טובת הילדות וההורים, ההליך הלא משתף אנו רואים שלאחר מעשה לא נוצר דיאלוג בין ההורים, יכול להיות שכל הדברים היו נפתרים אולי לא בטרם שיבוץ אלא ביום בו הגיעו ההורים בתלונה על ההפרדה, החזרה הנשנית גם בכתבי בית הדין וגם הדברים שנאמרו להורים שזו טובת הילדות ללא חלופה והתייעצות מביעה הלך רוח שמעיד על תפיסה חברתית רחבה ומכאן החשיבות ואני מסייגת, באפשרות של צדק מאחה.

גם לגבי עניין החובה של המדינה בלי להכנס לטענות המשפטיות עמותת טבקה שהיא הזרוע המשפטית של הקהילה, ואני מקווה כי כך הקהילה מכירה בה, חששה בדיוק מהמצב הזה ולכן כמעט שנה קודם לכן עשתה ככל שיכלה להביא לידיעת משרד החינוך את החשש מהמצב שהגענו אליו. חשוב לומר את הדבר הכואב ביותר וכאן אהיה לפה להורים, מהדברים שנאמרו שוב ושוב בדם ליבם של ההורים, ושאלתם היתה כיצד עוד לפני המבחנים והציונים עוד כשנעשתה פגישה בעירייה כשעוד לא היתה ידיעה זהות התלמידות אלא רק ארץ מוצאן, כבר אז ידעו שיהיה צורך בכיתת קלט. כבר אז החליטו שהבנות שלנו צריכות ללמוד בנפרד. אומר האב אביה של שרה, ואומרת שרה שהמורה הקודמת אמרה לי תמיד שאני ילדה מאד חכמה. שרה אף פעם לא ידעה אם היא בכיתה א'. העניין הוא לא הכסף אלא לצאת עם מסר והנחיות לעתיד כי החשיבות בתהליך שלא היה קל לאיש מן הצדדים הוא לייצר אמירה שתשליך על העתיד ועל היכולת שלנו כחברה לעשות את המיטב עם קשיים ברורים של קליטת עלייה שהיו מאז קום המדינה, למעט אלמנט הצבע.

יש חשיבות בהבנה של התהליכים ולנסות לראות גם את הצד השני ולראות אם ניתן יהיה לקבל התנצלות וחשוב מצד שני שתאמר אמירה עקרונית גם כגורם מרתיע, אבל באמת המוטו כאן שתהיה אמירה שתכוון אותנו כחברה ישראלית דתית וחילונית כאחד לחשיבה נכונה יותר להתחשבות להסתכלות ראוייה יותר את כל הגורמים הרלוונטיים ואת הרגישות של הנושא.

ב"כ הנתבעת 2:

צר לי שלאחר הדברים המרגשים שבית משפט אמר בחרה חברתי לטעון טיעון שנע בין עדות שמיעה לסיכומים בתיק. לא אתייחס לדברי חברתי אלא רק לדברי בימ"ש. בימ"ש אמר הרבה אמירות עם חלקן הגדול אני מסכים בתמונה הרחבה של בעיות הקליטה של עולי אתיופיה ואני גם מרשה לעצמי לומר כי אני חושבת שהעמותה שמלווה את התביעה פה עושה מלאכת קודש.

במקרה זה בחרו לנופף בדגל על התיק הלא נכון ואני יכול לומר שבעיריה חושבים שעשו מעל ומעבר גם מבחינת השקעת תקציבים וגם במחשבה בתיק זה, אני קראתי את כתב ההגנה והתצהירים של בית הספר והתרשמותי שגם נכתבו מהלב ולכן אני חושב שבתיק הזה העמדה של חברתי על אמירה עקרונית , המסר נכון והאמירה נכונה אך לא בתיק זה.

לענין שיתוף הקהילה מבחינת פתרון מערכתי בעיריה, מדובר בטענות שלא נטענו לכתב התביעה, לא הובאו בגינם ראיות, אני יודע שהיו דברים בשיתוף הקהילה אך לא אוכל לפרט, זה משהו שאפשר לבחון אותו ואינו רלוונטי לתיק זה.