פסיס נ' ניצן ואח'

פסק דין

בהמשך לפרוטוקול הדיון מיום 28/12/10 והסכמת הצדדים למתן פס"ד עפ"י הוראות סעיף 79/א' לחוק בתי המשפט, להלן פסק הדין:

1.אין מחלוקת שחוזה השכירות הסתיים ביום 30/6/09.

2.אין מחלוקת שכשבועיים לפני סיום חוזה השכירות, בעקבות שיחה שהתנהלה ביוזמת התובעת, הנתבעים הודיעו על רצונם לחדש את השכירות, אם כי לא סוכם גובה דמי שכירות מוסכמים ולבסוף אף לא נחתם חוזה המשך.

3.אין מחלוקת שהנתבעים הפקידו בחשבון הבנק של התובעת דמי שכירות עבור חודשים 7/09 ו- 8/09, בגובה דמי השכירות שנקבעו בחוזה המקורי.

4.אין מחלוקת שבשלב כלשהו, בהמשך חודש 7/09 ועד לתחילת 8/09, בעלה של התובעת הודיע בשמה כי מבקשים העלאת דמי השכירות ל- 2,800 ₪ בחודש (במקום 2,300 ₪) במסגרת חידוש השכירות לשנה נוספת. אין מחלוקת שהנתבעים הודיעו כי אינם מסכימים לדמי השכירות המוצעים.

5.אין מחלוקת שבשלב זה, (בחודש 8/09), הודיע בעלה של התובעת כי הינו דורש פינוי בתוך שבועיים והנתבע השיב כי אין ביכולתו להפנות בפרק זמן זה. מערכת יחסים תקינה, שהתנהלה על מי מנוחות בין הצדדים, במשך שנת תקופת חוזה השכירות, עלתה על שרטון והידרדרה במהירות . לטענת בעלה של התובעת, הנתבע אף הודיע שאין בכוונת הנתבעים לפנות את הדירה כלל, הצהרה שהביאה את התובעת ובעלה לפנות לעורך דין, על מנת לשגר מכתב דרישה לפינוי . איני שוללת האפשרות שבשלב זה כל אחד מהצדדים פעל להפגין "שרירים", אם כי בהעדר הסכמה, אכן לא נותרו בידי הנתבעים זכויות להמשך החזקה.

6.אין מחלוקת שביום 1/9/09 הנתבעים פינו את הדירה בפועל.

7.המשך שהות הנתבעים בדירה התנהלה תחילה בהסכמה, לצורכי ניהול מו"מ אודות גובה השכירות וחתימת חוזה. כשדברים אלה עלו על שרטון, הייתה דרישה לפינוי ואף אם הנתבעים ניסו באופן חולף להפגין כוח הנובע מעובדת החזקה, הרי שהם התעשתו מהר והתארגנו וקיימו את הדרישה בתוך זמן יחסי קצר, כאמור, ביום 1/9/09.

8.הנתבעים ידעו ויכולים היו לדעת, כי התובעת ובעלה עומדים על העלאה כזו או אחרת של דמי השכירות. הם לא יזמו כל פנייה לתובעת לפני תום תקופת השכירות. ייתכן וסברו כי המשך החזקת הנכס בפועל "ישפר" את עמדתם, בכל הקשור לחידוש השכירות בתנאים נוחים להם. התובעת פנתה אליהם לפני תום החוזה והם הביעו רצון להמשיך ולשכור את הנכס, וההסכמה הבסיסית הראשונית שניתנה ע"י התובעת שוללת את הזכות הנטענת של התובעת לפיצוי המוסכם מראש שנקבע בחוזה בגין "אי פינוי במועד", כפי שנטען אם כי זכאית התובעת לפיצוי מסוים.

9. בתקופת שני חודשי השהות בדירה מעבר לתקופה החוזית המקורית , לא הושגה הסכמה לעניין גובה דמי השכירות. אין בעובדה שהנתבעים הפקידו 2,300 ₪ בחשבון התובעת בגין כל אחד מהחודשים, כדי להעלות או להוריד בנדון, חוץ מלהצביע אולי על ניסיון של הנתבעים "להכתיב " את המשך הסכמות הצדדים. משהוברר שלא תהיה הסכמה, הנתבעים לא קיבלו מיידית את הדין , אך עד מהרה מצאו להם פתרון חלופי ופינו בפועל.

10. בהתחשב במכלול האמור והשיקולים לכאן או לכאן, , הנני מחייבת את הנתבעים לשלם

לידי התובעת סך כולל של 1,500 ₪. סכום זה ישולם תוך 30 יום מהיום והחל מאותו מועד,

יישא ריבית והפרשי הצמדה כדין.

פרט לאמור לעיל, כל צד יישא בהוצאותיו.

זכות ערעור תוך 45 יום מהיום

ניתן היום, י' טבת תשע"ב, 05 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.