פסבל סלוין נ' ביטוח ישיר, אי.די.אי. חברה לבי ואח'

פסק דין

מדובר באירוע של תאונת דרכים.

התובע טוען כי הנתבעת 1 פגעה ברכבו מאחור, כאשר עצר בצומת, על מנת לתת זכות קדימה, לרכבים הנוסעים בצומת, והם בעלי הזכות, הנתבעים אינם מכחישים את אחריות לתאונה, והנתבעת 1 מודה שפגעה ברכבו של התובע מאחור.

המחלוקת היחידה היא באשר לגובה הנזק.

התובע צרף לכתב התביעה חוות דעת שמאי, המעריכה את הנזק נכון ליום הבדיקה, בסכום הנקוב בחוות הדעת הנתבעים חולקים על הטענה כי הנזק המתועד בחוות הדעת נגרם בתאונה, וטוענים כי המגע בין שני הרכבים, לא היה יותר מאשר נשיקה של החלק הקדמי ברכב הנתבעת לחלק האחורי ברכב התובע, כן נטען כי הנתבעת הציעה לתובע להביא את רכבו לתיקון במוסך שהיא בחרה, ושהייתה מוכנה לשלם, וכי הנתבע לא קיבל את ההמלצה.

ראשית עליי לומר ולהבהיר, וזו לא הפעם הראשונה שאין בעל רכב ניזוק חייב לבצע את תיקון נזקו במוסך המוצע על ידי המזיק, ואין המזיק זכאי לכפות על הניזוק להביא את רכבו למוסך מסוים גם אם הוא מודה באחריות, וגם אם הוא מוכן לשלם על הנזק.

מנגד, בעל רכב שניזוק ולא מקבל פיצוי על נזקו, ומתכוון להגיש תביעה לביהמ"ש, הרי שהוא חייב להביא בפני ביהמ"ש הוכחות לעניין גובה הנזק, ההוכחה הטובה ביותר לעניין גובה הנזק, הינה שילוב של חוות דעת שמאי, וקבלה על הוצאות התיקון, אם בוצע התיקון בפועל, כך שהתובע היה חייב משלא שולם לו הפיצוי על נזקו לפנות לשמאי על מנת להיעזר בחוות הדעת שלו.

חוות הדעת של השמאי מטעם התובע, מונחת בתיק.

הנתבעים לא ביקשו לחקור את השמאי על חוות דעתו, ומשצופה חוות הדעת לתביעה, בהתאם לתקנה 214 (ג) הפכה להיות ראייה לאמור בה.

הנתבעים מסתמכים רק על דבריה של הנתבעת בדבר הנזק שנגרם לרכבו של התובע, וכבר נאמר לא פעם, כי כאשר עומדות בפני ביהמ"ש, מצד אחד חוות דעת של שמאי מומחה, שלא נחקר על חוות דעתו, וזו לא התערערה בחקירה נגדית מול דברים הבנויים על התרשמות של הנהג המעורב ביהמ"ש, לעולם יעדיף את חוות הדעת של מומחה על דברי התרשמות של בעל דין, המעוניין בתוצאות המשפט, ואשר חווה את התאונה, שמהווה אירוע טראומתי וקשה להסתמך על התרשמותו של הנהג בשאלה שאין לו בה כל מומחיות.

נכון ששמאי מעריך נזק שהוא ראה בעיניים, אין השמאי יכול להעיד על מקור הנזק ובמקרה זה אם הנזק ברכב התובע נגרם כתוצאה מפגיעת רכב הנתבעת בו, או באירוע שקדם או היה מאוחר לאירוע בו הייתה מעורבת הנתבעת.

התובע נשאל אם היו ברכבו נזקים לפני התאונה, או שנגרמו נזקים נוספים אחרי התאונה, והכחיש את הדבר, הנתבעים לא הצליחו להוכיח היווצרותו, או בלימתו של נזק ברכב התובע שאינו קשור לתאונה בה מעורבת הנתבעת.

אכן התאונה הייתה ביום 28.03.08 ההודעה ת/1 שנמסרה לחברת הביטוח של התובע באמצעות הסוכן נושא תאריך 14.05.08.

אני מוכן לקבל את הסברו של התובע, כי את הדיווח על התאונה הוא מסר בטלפון, ועל טופס ההודעה הוא חתם כאשר ביקר מאוחר יותר במשרדו של הסוכן.

אבל גם אם הדיווח על התאונה נעשה ביום 14.05.08 קרי יותר מחודש וחצי אחרי האירוע, אין בכך כדי להוכיח מעורבות של רכבו של התובע לאירוע אחר.

מכל הנסיבות האלה, אני קובע, בהעדר כל ראייה אחרת, כי הנזק שנגרם ברכבו של התובע אכן נגרם באירוע בו פגעה הנתבעת 1, ברכבו מאחור.

לפיכך, אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובע סכום של 3,107 ₪ הכוללים נזק ישיר, ושכ"ט שמאי, והכל בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, מיום 19.05.08 אגרת משפט ששולמה בסך 337 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה, וכן הוצאות משפט כולל שכ"ט עו"ד בסך של 800 ₪ בתוספת מע"מ כדין.

ניתנה והודעה היום י"ח תמוז תש"ע, 30/06/2010 במעמד הנוכחים.

חאג יחיא, שופט

הוקלד על ידי: אורנה עוזרי