פס נ' חב' אופטיקנה

פסק דין

התובעת הגישה תביעה קטנה על סך 2,091 ₪, בגין הפרת חיובים שחבה הנתבעת כלפיה, וכן לפיצוי בגין הוצאות שנגרמו לה בשל התנהלות הנתבעת.

הנתבעת הינה חברה העוסקת במתן שירותי אופטומטריה וממכר משקפיים. בחודש מרץ 2008 רכשה התובעת באחת מחנויות הנתבעת, בקניון מלחה בירושלים (להלן – החנות), זוג משקפיים בעלות עדשות "מולטיפוקל", שהיו מיועדות לשימוש יומיומי. הנתבעת שילמה עבור המשקפיים סכום של 2,091 ₪.

לטענת התובעת בכתב התביעה, כ-3 חודשים בלבד לאחר שרכשה את המשקפיים, התפרקה מסגרת המשקפיים והעדשות ניתקו מן המסגרת. היא ניגשה לחנות שבה רכשה את המשקפיים, ומסרה את זוג המשקפיים לטכנאי, שתיקן את המסגרת במקום. כעבור חודשיים נוספים התפרקה המסגרת שנית. התובעת שבה לחנות וביקשה כי המשקפיים יתוקנו. נציגי הנתבעת נעתרו לבקשתה גם בפעם הזו ומסגרת המשקפיים תוקנה.

ואולם, לטענתה, כעבור פרק זמן קצר יחסית, בחודש אפריל 2009, התפרקה שוב מסגרת המשקפיים, והעדשות ניתקו ממנה. התובעת ניגשה לחנות והתלוננה לפני מנהלת הסניף, גב' מיטל נעימי, על האיכות הירודה של המשקפיים. בתגובה לתלונה טענה מנהלת הסניף, כי התובעת אינה נוהגת במשקפיים בעדינות המתבקשת. לצד זאת, היא הציעה לתובעת למסור פעם נוספת את משקפיה לתיקון, ולחילופין – לזכות אותה ב-50% הנחה על מסגרת חלופית.

התובעת, שנלאתה מהניסיונות לתיקון המשקפיים, התעקשה על קבלת זיכוי בשווי מלוא הסכום ששילמה עבור המשקפיים, כפי שהיתה זכאית, לטענתה, גם על פי כתב האחריות. מנהלת החנות סירבה לדרישתה. פניות נוספות שיזמה התובעת אל מנהלת בדרג בכיר יותר אצל הנתבעת, נדחו אף הן.

התובעת הדגישה בכתב התביעה את היחס המזלזל והמעליב שלו זכתה מנציגי הנתבעת. כך, למשל, ציינה, כי בתגובה לטענתה בדבר האיכות הירודה של מסגרת המשקפיים, הרחיקה הנתבעת את עצמה מאחריות לפגם שהתגלה במשקפיים, וטענה כי פגם זה נגרם כתוצאה מטיפול לא מתאים של התובעת במשקפיים. כמו כן ציינה, כי בשיחת טלפון שניהלה בתה בשמה עם נציגת הנתבעת, בניסיון לקבל זיכוי מלא על הרכישה, הטיחה בה האחרונה – "ניפגש בבית המשפט". ניכר בעליל, מכתב התביעה, כי התנהגות זו היא שדחפה את התובעת להגיש את התביעה.

בנספח לכתב התביעה, צירפה התובעת את חשבונית הרכישה מיום 28.3.2008, על סך 2,091 ₪, וכן את הודעת הנתבעת בדבר אחריות ושירות לאחר המכירה. כמו כן צירפה לכתב התביעה מכתב שהפנתה לנתבעת ביום 20.4.2009, ושבו תיארה את פירוט האירועים שהביאו בסופו של דבר להגשת התביעה.

הנתבעת הגישה כתב הגנה קצר, שבמסגרתו טענה, כי התובעת רכשה את זוג המשקפיים במסגרת "מבצע מתנה", וכי המשקפיים הותאמו עבורה בעקבות בדיקת התאמה שנערכה בחנות. כעבור זמן קצר שבה התובעת לחנות והתלוננה על שבר במסגרת המשקפיים. לטענת הנתבעת, על אף שמדיניות החברה היא שלא לשאת באחריות לשבר במוצר, נהגה עם התובעת לפנים משורת הדין, והסכימה להחליף עבורה את המשקפיים. ואולם, לאחר פרק זמן נוסף שבה התובעת לחנות והתלוננה על שבר במסגרת זוג המשקפיים החלופי. לטענת הנתבעת, היא הציעה לתובעת, להחליף את מסגרת המשקפיים במסגרת חדשה ולרכוש עדשות חדשות שעליהן תקבל הנחה של 50%. התובעת סירבה להצעה ודרשה כי הנתבעת תפצה אותה בזוג משקפיים חדש, ללא תוספת תשלום. לתביעה זו סירבה הנתבעת.

בדיון שהתקיים ביום 17.2.2010, הציגה התובעת את זוג המשקפיים. יש להעיר, כי מדובר במסגרת השניה שניתנה לתובעת, שכן מסגרת הזוג המקורי הוחלפה, כאמור, זמן קצר לאחר רכישתה. מהסתכלות בזוג המשקפיים, מסגרת המשקפיים שבורה בצדה, במקום חיבור המסגרת העוטפת את העדשה ל"זרועות" המשקפיים, והעדשה באותו צד חסרה. כמו כן, "זרוע" המשקפיים, הנמשכת לעבר אוזן ימין, עקומה. לטענת התובעת, הפגם של הינתקות המסגרת ונפילת העדשה אירע מספר רב של פעמים.

כמו כן, התובעת ציינה, כי בעקבות סירובה של הנתבעת להכיר באחריותה לפגם ולפצות אותה בשווי הכולל של המשקפיים, ומאחר שנזקקה לזוג משקפיים להתנהלות היומיומית, פנתה לבסוף, מחוסר ברירה, לחנות אחרת ורכשה זוג משקפיים אחר. התובעת רכשה את המשקפיים הללו כ-3 חודשים לאחר הגשת התביעה, ביום 29.11.2009, בחנות אחרת של הנתבעת, בקניון ממילא בירושלים, ושילמה עבורם סך של 1,945 ₪.

על פי חשבונית הרכישה, שווי המשקפיים שרכשה התובעת למעלה מ-3,200 ₪, אלא שמן המחיר הכולל שאמורה היתה לשלם הופחת ערך המסגרת למשקפיים, בשווי של למעלה מ-1,400 ₪. התובעת לא נדרשה בעדותה לפשר ההנחה לה זכתה מעם הנתבעת ברכישת הזוג השני, ומשכך – אין לייחס לעובדה זו משקל ראייתי כלשהו בשקילת הראיות.

נציגת הנתבעת, הגב' מיטל נעימי, טענה בדיון, כי התובעת רכשה את זוג המשקפיים (הראשון) במבצע, שבמסגרתו הוצע לרוכשים, כי ברכישת עדשות למשקפיים תינתן להם המסגרת למשקפיים במתנה. הגב' נעימי הבהירה, כי המסגרות שהוצעו הן בעלות נמוכה, ושוויין כ-150 ₪ בלבד. כמו כן, לדבריה, הובהר לכל הרוכשים במסגרת המבצע, כי מדובר ב"מסגרת פשוטה".

בסיכום דבריה, הציעה הנתבעת להעניק לתובעת תעודת זיכוי לרכישת מוצרים בחנות, בשווי כולל של 1,000 ₪, ללא הגבלת זמן.

אין ספק, כי קיים פגם במסגרת המשקפיים, שכן אחרת לא ברור מדוע נאלצה התובעת לסור אל חנות הנתבעת פעמים מספר בתלונות דומות על התפרקות המסגרת ועל הינתקות העדשות בנסיבות לא ברורות. כמו כן, העובדה שהנתבעת התנדבה להחליף את מסגרת המשקפיים ללא תמורה, מלמדת על העובדה שהכירה בפגם.

יתירה מכך – הנתבעת הבהירה במהלך הדיון כי המסגרות שניתנו לרוכשים במסגרת המבצע היו "פשוטות", ובמשמע מדבריה – מאיכות ירודה. דומה כי תהיה זו הנחה סבירה אם נאמר, כי הפגם שנגרם למסגרת, ואשר חייב את התובעת לסור פעם אחר פעם לחנות הנתבעת לשם תיקונו, נבע מן האיכות הירודה של המסגרת.

הוראת סעיף 4(א) לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981, מחייבת כל עוסק לגלות לצרכן כל פגם או איכות נחותה או תכונה אחרת הידועים לו, המפחיתים באופן משמעותי מערכו של המוצר, וכן – כל תכונה במוצר המחייבת החזקה או שימוש בדרך מיוחדת, כדי למנוע פגיעה למשתמש בו או למוצר עצמו תוך שימוש רגיל או טיפול רגיל. לצד האמור, נקבע שם, כי תהיה זו הגנה לעוסק, אם הוכיח כי הפגם, האיכות או התכונה או הפרט המהותי בנכס היו ידועים לצרכן.

עסקינן, אם כן, בשאלה, האם הביאה הנתבעת לידיעת התובעת, בזמן הביצוע העסקה, את עובדת היות המסגרת מאיכות ירודה, או את העובדה שיש לנהוג במסגרת המשקפיים בצורה מיוחדת?

עיון במכתב ששיגרה התובעת לנתבעת בחודש אפריל 2009, זמן מה לפני הגשת התביעה, מגלה כי עובדות אלו לא הובאו מעולם לידיעתה של התובעת. וכך כתבה שם:

"2.במהלך החודשים בהם המשקפים ברשותי נשברה המסגרת מס' פעמים והולחמה ואף הוחלפה בסניף.