פס"ד תביעה לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לתובעת עקב תאונת דרכים בה הייתה מעורבת כנוסעת ברכב

1. לפני תביעה לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לתובעת עקב תאונת דרכים בה הייתה מעורבת כנוסעת ברכב.

נתבעת 2, המבטחת (להלן: הנתבעת), הכירה בחבותה לתשלום פיצויים בגין התאונה עפ"י חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, והמחלוקת שנותרה היא בסוגיית נזקיה של התובעת.

העובדות הצריכות לענייננו ואינן שנויות במחלוקת

2. ביום 14/1/11 נסעה התובעת, ילידת x/x/53, ברכב שהיה נהוג ע"י בתה [...] (להלן גם: נתבעת 1), ונפגעה באורח קשה בתאונת דרכים שאירעה עת התנגש ברכבם רכב אחר מאחור, וגרם לפציעתם של כל הנוסעים ברכב (להלן: התאונה). התובעת, בת כ-58, נפצעה קשה ופונתה לביה"ח רמב"ם בחיפה, שם אובחנו אצלה בין היתר שברים בחוליות עמוד השדרה עם קרע של חוט השדרה, שיתוק וחוסר תחושה בגפיים. היא עברה טיפולים, כולל מספר ניתוחים, ובכלל זה ניתוח לקיבוע עמוד השדרה.

משהתייצב מצבה ביום 23/1/11, הועברה התובעת באמבולנס ל"בית לוינשטיין" (להלן: בית לוינשטיין), כשהיא משותקת ומרותקת למיטה ולכיסא גלגלים; התובעת נותרה באשפוז שיקומי וטופלה בבית לוינשטיין משך כ-6.5 חודשים, במסגרתו ניתנו לה טיפולים פיזיקליים, פארא-רפואיים שונים, וכן עזרה נפשית, נוכח מצבה קשה.

3. ביום 4/8/11, לאחר כ-6.7 חודשי אשפוז, שוחררה התובעת מבית לוינשטיין לביתה, כשהיא סובלת משיתוק מלא של הגפיים התחתונות וחולשה בגפיים העליונות, רתוקה לכיסא גלגלים, סיעודית, סובלת מחוסר שליטה על הסוגרים, זקוקה לצנתור מדי מספר שעות, ותלויה בעזרת הזולת בחלק משמעותי מפעולותיה ומצרכיה היומיומיים. התובעת סבלה וסובלת מתופעות נוירולוגיות נוספות, הנובעות משיתוק הגפיים, ובכלל זה כאבים חריפים ובלתי פוסקים באזור עמוד השדרה המתני, המלווים בתחושת צריבה, בחלקי גוף שונים, שבגינם היא צריכה להחליף תנוחות בתכיפות רבה, ולעבור ממצב של ישיבה, למצב של שכיבה, מספר פעמים ביום.

4. התובעת נבדקה ביום 30/5/12 ע"י ד"ר אילנה פרבר ז"ל, מומחית רפואית בתחום השיקום, אשר נפטרה בטרם עת בשנת 15' (להלן: ד"ר פרבר ז"ל), במסגרת הסכמה בין באי כוח הצדדים, עוד בטרם הוגש כתב הגנה מטעם הנתבעות; זאת, בניסיון להגיע להסכמה בתיק זה ללא צורך לדון בו. ד"ר פרבר ז"ל, אשר נתנה חוות דעתה ביוני 12', קבעה את נכותה של התובעת בשיעור של 100%, פירטה את צרכיה הרבים, וכן סברה כי תוחלת חייה של התובעת תקוצר בשיעור אותו נקבה. יצוין כבר עתה כי כל חוות הדעת של המומחים האחרים, לרבות המומחים מטעם הצדדים בסוגיית צרכיה של התובעת, נסמכו על חוות דעתה זו.

5. דא עקא שהצדדים לא הגיעו להסכמות אודות הפיצוי המגיע לתובעת, ולבקשת הנתבעת מונה מומחה מטעם בית המשפט בתחום הפנימי, פרופ' מרדכי קרמר, מומחה לרפואה פנימית, מחלות ריאה וטיפול נמרץ נשימתי, מנהל המכון למחלות ריאה במרכז הרפואי רבין (להלן: פרופ' קרמר), אשר הגיש חוות דעת בעניינה של התובעת ביום 24/6/14, וחוות דעת משלימה מיום 24/11/14. פרופ' קרמר בדק את התובעת ביום 9/3/14, ובחוות דעתו התבסס על סיכומי אשפוזים מבית החולים רמב"ם לאחר התאונה וטיפול נמרץ כללי; סיכום אשפוז מחודש יולי 10' במחלקת אא"ג; סיכום אשפוז מחודש דצמבר 10' במחלקת עיניים; בדיקת שינה מיום 5/5/10, לגביה ציין "RDI 118 קשה ביותר!!"; סיכום ביקור בחדר מיון מיום 14/9/65 בשל התקף אסתמטי; מסמכים ממרפאות קופות חולים מתאריכים שונים; מסמך רפואי על תפקודי ריאה מיום 24/4/14; וצילום חזה מיום 29/4/14.

6. עיקרי חוות דעתו של פרופ' קרמר:

"להלן פרטי המקרה: