פס"ד תביעה לאכיפת הסכם גירושין, תביעה להגדלת מזונות ותביעה לביטול/הפחתת מזונות

מונחות בפני בית המשפט להכרעה שלוש תובענות. האחת, הוגשה ביום 8.8.2019 על ידי גב' י. ר. (להלן: "האם") כנגד מר ד. ר. (להלן: "האב") לאכיפת הסכם גירושין (תה"ס 18041-08-19), השנייה, הוגשה ביום 8.8.2019 על ידי האם כנגד האב להגדלת מזונות (תלה"מ 18074-08-19), והשלישית, הוגשה ביום 2.7.2020 על ידי האב כנגד האם לביטול/ הפחתת מזונות (תלה"מ 6221-07-20).

למען הנוחות, תיקרא האם- להלן: "התובעת" ו/או "האם" ו/או "י." והאב ייקרא- להלן: "הנתבע" ו/או "האב" ו/או "ד." (שניהם יחדיו להלן: "הצדדים" ו/או "בני הזוג" ו/או "ההורים").

רקע והשתלשלות העניינים:

הצדדים נישאו זל"ז בנישואים אזרחיים בפראג ביום 3.7.2007 והתגרשו זמ"ז ביום 7.3.2017, ולהם שתי ילדות משותפות: י. ר. ילידת 2007 (כיום בת 15) (להלן: "י.") ו-ש. ר. ילידת 2011 (כיום בת 11) (להלן: "ש.") (שתיהן יחד ייקראו להלן : "הקטינות" ו/או "הילדות").

במהלך נישואיהם התגוררו הצדדים בדירת מגורים ברחוב *** ב- ***, הידועה כגוש *** חלקה *** (להלן: "הדירה" ו/או "בית המגורים").

התובעת עבדה בתקופת הנישואין וגם כיום בבנק ***, ואילו הנתבע הינו טכנאי מערכות גז בהכשרתו, עד לחודש 4/2016 עבד ב- ***, ובהמשך עבד בחברת *** ב- *** וכיום עובד בחברת ***.

הצדדים חתמו על הסכם גירושין מיום 22.9.2016 שקיבל תוקף של פסק דין ביום 9.11.2016 בבית משפט לענייני משפחה בנצרת (תה"ס 70704-09-16) (להלן: "ההסכם" ו/או "הסכם הגירושין").

במסגרת הסכם הגירושין נקבעו, בין היתר, משמורת הקטינות, חלוקת זמני השהות, הנשיאה במזונות ומדור הקטינות וענייני הרכוש ואיזון המשאבים. דהיינו, מדובר בהסכם גירושין כולל, בו הסדירו הצדדים את מכלול יחסיהם.

במסגרת ההסכם נקבע, כי הקטינות יהיו במשמרתה הבלעדית של התובעת עד הגיען לגיל 18 שנים, וכי הנתבע ייקח את הקטינות בכל יום ב' בשבוע בו שוהות אצלו בשבת, ובכל יום ה' בשבוע בו אינן שוהות אצלו בשבת החל מהשעה 16:00 ועד 20:00, ובכל סוף שבוע לסירוגין החל מיום שישי ישירות מהמסגרת החינוכית ועד למוצאי שבת בשעה 20:00. עוד נקבע, כי על האב לשלם לידי האם מזונות הקטינות בסך כולל של 3,500 ₪ לחודש, סך של 1,750 ₪ עבור כל קטינה, כולל מדור, צהרונים וחוגים, החל מיום 10.9.2016 ועד הגיע כל אחת מהקטינות לגיל 18 ו/או עד סיום כיתה יב', לפי המאוחר מבין השניים, ומחצית הוצאות חינוך והוצאות רפואיות חריגות שאינן מכוסות על ידי הביטוח הרפואי.

כן נקבע בסעיף 42 להסכם הגירושין לעניין חלוקת הוצאות דירת המגורים, כי מכירת בית המגורים תתבצע בהתאם למנגנון הבא:

"א. עד למועד פינוי הבית בהתאם להסכם מכר שייחתם עם צד ג' , רשאית האם להתגורר בבית עם הקטינות (ומבלי להכניס אדם נוסף למגורים או ללינה חוזרת בבית) תוך שהיא נושאת במלוא הוצאות הבית השוטפות ובהוצאות החזקת הבית, למעט המשכנתא לגביה יבקשו הצדדים הקפאה מהבנק, ככל והבנק לא יסכים להקפיא המשכנתא ואו להקפיא חלק ממנה יישאו הצדדים בתשלום המשכנתא בחלקים שווים. ככל שתעזוב האם את הדירה קודם למועד המכירה, ישלמו הצדדים את ההוצאות ותשלומי המשכנתא בחלקים שווים...".

עוד בסעיף 53 להסכם הגירושין העוסק באיזון המשאבים בין הצדדים, כדלקמן:

"הצדדים יעבירו אחד לשני באמצעות ב"כ אישורי יתרות על זכויותיהם הסוציאליות נכון ליום 30.5.2016 (ובלבד שבשלושת החודשים שקדמו למועד זה לא בוצעו משיכות משמעותיות מקופות הצדדים), הצדדים באמצעות ב"כ יערכו חישוב אודות איזון בין הזכויות והצד אשר נמצא בזכות יעביר לצד השני את יתרת הכספים, ללא היוון , ככל שהצדדים לא יגיעו להסכמות ימונה אקטואר בתוך 14 ימים אשר יעריך את הזכויות על מנת שיבוצע איזון כנדרש וסכום זה יועבר בתוך 30 ימים ממועד קבלת חוות דעת האקטואר. לחילופין יקוזז ההפרש מהסכום שיתקבל ממכירת בית המגורים. היה ושני הצדדים יסכימו לכך, יישאר כל צד עם זכויותיו. הצדדים יישאו בחלקים שווים בשכר טרחת האקטואר". (הדגשה שלי- מ.ש).

ביום 8.8.2019 הגישה האם שלוש תובענות כנגד האב, האחת לאכיפת הסכם (תה"ס 18041-08-19), השנייה להגדלת מזונות (תלה"מ 18074-08-19) והשלישית לשינוי זמני שהות (תלה"מ 1800-08-19). בתביעות אלה טענה האם, כי האב מפר את הסכם הגירושין ולא מקיים את זמני השהות כפי שנקבעו, ומשכך יש להורות על הגדלת המזונות שנקבעו במסגרת ההסכם.

ביום 12.12.2019 התקיים דיון במעמד הצדדים, במסגרתו הגיעו הצדדים להסכמות בתביעה לשינו זמני השהות (תלה"מ 1800-08-19) אשר קיבלו תוקף של פסק דין. במסגרת ההסכמות נקבע, כי זמני השהות בין האב לקטינות יתקיימו בכל סוף שבוע שני, כאשר האב יאסוף את הקטינות ביום שישי בשעה 14:00 ויחזירן במוצאי שבת עד לא יאוחר מהשעה 20:00. עוד הוסכם, כי בחופשת הקיץ ייקח האב את הקטינות למשך שבוע, פעמיים בחופש הגדול, שבוע מלא בסוף חודש יולי ושבוע מלא בשבוע האחרון של חודש אוגוסט. באשר לחגים הוסכם, כי הוראות סעיף 33 להסכם הגירושין יישארו על כנם, וכי במהלך חול המועד ובחנוכה תהיה חלוקה שווה בימים.

ביום 2.7.2020 הוגשה על ידי האב כנגד האם תביעה לביטול/ הפחתת מזונות (תלה"מ 6221-07-20), בה טען האב, כי חל שינוי נסיבות מהותי המצדיק ביטול ו/או הפחתת מזונות, נוכח הרעה משמעותית בהשתכרותו וגידול משמעותי במשכורתה של התובעת.

בתאריכים 17.12.2020 ו- 15.6.2021 התקיימו דיוני הוכחות בשלושת התיקים שבכותרת, במסגרתם נחקרו הצדדים על תצהיריהם, וכן נחקרה עו"ד צור הדס באת כוח הנתבע בעת החתימה על ההסכם. בתום דיון ההוכחות מיום 15.6.2021 ניתנה החלטה המורה על הגשת סיכומי הצדדים.

לאחר הגשת סיכומי הצדדים לרבות סיכומי תשובה, ניתן כעת פסק הדין המאוחד בכלל התביעות.

תה"ס 18041-08-19- תביעה לאכיפת הסכם גירושין

טענות התובעת בתמצית הינן כדלקמן:

1. הצדדים לא העבירו אסמכתאות בגין זכויותיהם הסוציאליות, לא נעשתה כל פנייה בין מי מהצדדים למשנהו בעניין זה ואף לא בין באי כוח הצדדים, ואף לא פנו לאקטואר כאמור בסעיף 53 להסכם הגירושין. לטענת התובעת, בשל מניפולציות שהפעיל עליה הנתבע היא לא פנתה קודם לכן ליישומו של סעיף 53 להסכם.

    

2. לטענת התובעת, סעיף 53 להסכם לא קוים ומכאן נדרשת אכיפתו. לפיכך, על בית המשפט להורות על אכיפת סעיף זה ולמנות אקטואר לצורך איזון הזכויות בין הצדדים.

    

3. עוד הוסיפה התובעת, כי הנתבע נותר חייב לה כספים, אשר התחייב לשלם במסגרת התשלומים שהתקבלו עבור הדירה, תשלומים אותם הצדדים היו צריכים לשלם עבור בית המגורים בחלקים שווים כגון משכנתא, ארנונה, מים וביטוח משכנתא בהתאם לסעיף 42 להסכם הגירושין בסך כולל של 12,163 ₪. לטענתה, הנתבע לא הצליח להוכיח כי אכן שילם סכומים אלו, לעומת התובעת אשר צרפה אסמכתאות בגין תשלומים.

    

טענות הנתבע בתמצית הינן כדלקמן:

1. הצדדים החליטו בהתאם לאמור בסיפא של סעיף 53 להסכם שלא לערוך את איזון המשאבים, וזאת מאחר שאין הבדל של ממש בסכומים הצבורים, ומשכך כל אחד מהם נותר עם המשאבים הצבורים לו. לטענתו, במשך שלוש שנים, איש מהצדדים לא פעל בהתאם לרישא של סעיף 53 להסכם, והדבר מעיד על כך שויתרו על איזון המשאבים ופעלו בהתאם לסיפא הסעיף.

    

2. היעדר עילה- הסכם הגירושין קוים במלואו. לטענת הנתבע, הצדדים הסכימו כי לא יערכו איזון משאבים בשל העובדה שסכומי הכסף הצבורים אצל כל אחד מהם הינם דומים, וכי דווקא התובעת היא זו שסירבה מכל וכל לערוך את איזון המשאבים באמצעות אקטואר. לטענתו, הצדדים קיימו את ההסכם כלשונו וויתרו על איזון המשאבים באופן שכל אחד מהם נותר עם הזכויות הסוציאליות שלו.

    

3. שיהוי- התובעת לא פעלה לאכיפת סעיף 53 להסכם במשך 3 שנים. לטענת הנתבע, הסעיף קוים כלשונו, והצדדים החליטו להותיר את המשאבים הסוציאליים שצברו, איש איש עם משאביו הוא. הנתבע הוסיף, כי גם אם יוחלט כי הסעיף טרם קוים, יש לדחות את התביעה לאור השיהוי בהגשתה.

    

4. היעדר סמכות עניינית- מדובר באכיפתו וביצוע של הסכם שניתן לבצעו בהוצאה לפועל. לחילופין טוען הנתבע, כי הצדדים ביצעו קיזוזים בכספים אשר היו חייבים זה לזו, ויש למחוק את מלוא הטענות הנוגעות לחיוב כספי מכוח סעיף 42 להסכם.

    

5. הנתבע בסיכומיו מציין, כי התובעת לא נתנה כל הסבר מדוע השתהתה למעלה משלוש שנים, על מנת לגבות את הסכומים אותם הוא חייב לה לכאורה מכוח הוראות סעיף 42 להסכם הגירושין. לטענתו, אין לו כיום דרך להוכיח את הסכומים ששולמו, מאחר והתובעת נשארה הבעלים הבלעדי של החשבון המשותף, וככל שהתובעת הייתה פועלת באופן מיידי היה עולה בידיו להוכיח ששילם חובותיו.

    

6. עוד מוסיף הנתבע וטוען בתצהיר מטעמו, כי הצדדים ערכו התחשבנות ביניהם בעניין הכספים שהתקבלו ממכירת הדירה, וכי אינו חייב לתובעת כספים על הדירה המשותפת. לטענתו, הצדדים ערכו ביניהם קיזוזים כאלה ואחרים לאחר מכירת הדירה, והסכומים ששולמו על הדירה המשותפת כשעמדה ריקה התקזזו ביניהם במסגרת קיזוז זה. הנתבע הוסיף בסיכומיו, כי העביר לתובעת כספים המסתכמים לכל הפחות בסך של 30,000 ₪, קרי כפול מהחוב לו טוענת התובעת כיום.

    

   דיון והכרעה:

    

התובעת נשאלה בחקירתה הנגדית מדוע לא פנתה לנתבע או לבאת כוחו לקבלת המסמכים לפי סעיף 53 להסכם, והיא השיבה:

"ש.למה לא פנית אף פעם ל-ד. שימסור לך או לעורכת הדין שלך את המסמכים כפי שקבוע בסעיף 53 להסכם שאותו את מבקשת היום לאכוף?

ת.מכיוון שדיברנו על זה בעל פה, לא בכתב. עד מכתב שנשלח ודיברתי על כל ההוצאות.

ש.את יכולה להציג את המסמך?

ת.את בעצמך צירפת. אני לא פניתי בכתב, דיברנו על זה פעמים רבות".

(עמ' 17, ש' 11- 15 לפרוטוקול מיום 17.12.2020).

כאשר נשאלה התובעת אילו מניפולציות הפעיל עליה הנתבע, והאם יש לה ראיה לכך, השיבה בשלילה וציינה כי אין לה כל הוכחה לדבריה:

"ש.מפנה לסעיף 36 ובו את אומרת שלא פנית אליו בגלל מניפולציות שהוא הפעיל עליך. איזה מניפולציות ד. הפעיל עליך.

ת.שתיים. אחד שהוא ישלח מכתבים למקום העבודה שלי. שניים הוא ביקש בתקופת הפרידה שנשאיר דברים על כנם, לא נזעזע את מה שסוכם בינינו ואז הוא יעשה את מיטב יכולתו ואף מעבר יכבד את כל הבקשות כדי להיות עם הבנות".

ש.יש לך הוכחה לזה

ת.לא".

(עמ' 17, ש' 16- 22 לפרוטוקול מיום 17.12.2022).

עו"ד צור הדס באת כוח הנתבע בעת החתימה על ההסכם העידה, כי הצדדים בפועל לא יישמו את האמור בסעיף 53 להסכם והחליטו לוותר על עריכת איזון המשאבים:

"ש.מקריאה לך סעיף 53 להסכם הגירושין. כותרת "איזון משאבים", מקריאה. הצדדים העבירו לך, מי מהצדדים העביר לך את הזכויות שלהם ואת היתרות שלהם?

ת.למיטב זכרוני לא.

ש.האם עו"ד ענתבי שאיתה התנהלת במשא ומתן האם היא פנתה אליך כדי לקבל או להעביר מידע כל שהוא או מסמכים שקשורים לאיזון משאבים?

ת.למיטב זכרוני לא. אני סיימתי את מלאכתי עם אישור ההסכם בבית המשפט ולאחר מכן לא הייתי מעורבת כלל.

...

ש.מציגה לך את הסעיף.

ת.באמצעות בא כוחם זה לא אומר שאני אעשה חישוב כספי. דרכי לא עשו כלום. אם היו פונים אליי סביר להניח שהייתי פונה לענת ואומרת לה בואי נפנה לאקטואר מהרשימה המקובלת.

ש.את עוסקת תקופה ארוכה בענייני משפחה?

ת.כן מעל ל-10 שנים.

ש.אם אחד הלקוחות שלך נקלע למצב שהסכם לא מקוים באופן זה או אחר, פונים אליך בדרך כלל?

ת.כן.

ש.האם התובעת י. או באת כוחה פנו אליך מאז אישור ההסכם לכך שההסכם לא מקוים?

ת.למיטב זכרוני לא.

ש.הייתי רוצה שתעני על השאלה מבחינה סובייקטיבית, אם ד. היה פונה אליך לאחר שנה, שנתיים או אפילו שלוש, לכך שהצדדים לא ביצעו את איזון המשאבים מה היית עושה?

ת.או שהייתי שולחת מייל לענת או שהיינו מוציאים מכתב רשמי ללקוחה.

ש.האם פנו אליך במכתב רשמי כלשהו?

ת.אלי למיטב זכרוני לא".

(עמ' 4 ש' 18- 34, עמ' 5 ש' 1-13 לפרוטוקול הדיון מיום 17.12.2020).

הנתבע בתורו, נתבקש בעדותו להתייחס לדבריה של באת כוחו בעת עריכת ההסכם עו"ד צור הדס, וכן התבקש להתייחס לטענותיו בסעיפים 26- 27 לכתב ההגנה מטעמו בתביעה לאכיפת הסכם הגירושין בהם טען, כי לאחר אישור ההסכם, הצדדים תקשרו באמצעות באי כוחם למילוי הוראות ההסכם, גם האמור בסעיף 53, והעבירו לבאי כוחם דוחות כספיים כפי שנתבקשו, אולם לאור היעדר פערים משמעותיים בין הכספים הצבורים של הצדדים, התובעת התקשרה לנתבע והציעה כי כל אחד מהצדדים יישאר עם הזכויות הצבורות לו ושלא לערוך את האיזון, וזו הייתה תשובתו:

"ש.מפנה אותך לסעיף 26 לכתב ההגנה של התביעה לאכיפת הסכם. העידה כאן עו"ד צור, שאתה הזמנתי אותה להעיד, והיא אומרת שלא אתה ולא י. העברתם דוחות כספיים, היא גם הוסיפה שאחרי אישור ההסכם, היא הייתה בקשר פעם אחת טלפוני בלי קשר להסכם והיא גם העידה שלא אתה פנית אליה ולא אני פניתי אליה,זאת אומרת שעו"ד צור שאתה סמכת עליה, היא דיברה אמת ואתה שיקרת?

...

ת.אם עו"ד ייצגה אותי והעידה כאן היא צודקת. כמה שיחות התנהלו במשך חמש שנים אחורה".

(עמ' 23, ש' 1- 9 לפרוטוקול מיום 15.6.2021).

על כך חזר הנתבע בסעיף 69 לתצהיר מטעמו וטען, כי הוא רצה לעשות את איזון המשאבים, אך התובעת היא זו שסירבה לתשלום נוסף לאקטואר, ולכן החליטה והודיעה לו שהיא מעדיפה שכל צד יישאר עם הזכויות שלו, וכשנשאל בחקירתו הנגדית האם יש לו הוכחה לכך, הוא השיב:

"ש.מפנה לסעיף 69 לתצהירך. יש לך איזה הוכחה למה שאתה טוען?

ת.לא זה היו רק שיחות בין עורכי הדין שלנו. ייעוץ משפטי שקיבלתי כל הזמן אמרתי הזרועות פתוחות למה שיוחלט בהסכם וככה זה התבצע. ובגלל שהיו כנראה הוצאות מעבר לכך כלכליות לא התקדם המצב על ידי התובעת".

(עמ' 30, ש' 4- 7 לפרוטוקול מיום 15.6.2021).

בענייננו, על אף שהתקיימו בין הצדדים חילופי דברים בעל פה באשר לסעיף 53 להסכם, הצדדים לא ערכו במהלך השנים חישוב של זכויותיהם הסוציאליות, ואף אחד מהצדדים לא פעל על פי הסכם הגירושין, ולא פנה, בין באופן ישיר ובין באמצעות בא כוחו, לאף גורם ו/או ערכאה כלשהי ודרשו את אכיפתו של סעיף 53 להסכם.

בסעיף 53 להסכם קבעו הצדדים כיצד לבצע את איזון המשאבים ביניהם ונקבעו העקרונות לביצוע איזון המשאבים, והוסכם בין היתר כי הצדדים יעבירו אחד לשני באמצעות באי כוחם אישורי יתרות של זכויותיהם הסוציאליות, וכי הצדדים באמצעות באי כוחם יערכו חישוב אודות איזון זכויות הצדדים, וככל שהצדדים לא יגיעו להסכמות ימונה אקטואר בתוך 14 ימים אשר יעריך את זכויות הצדדים ויבצע איזון כנדרש, וכי סכום זה יועבר בתוך 30 יום ממועד קבלת חוות דעת האקטואר, ולחילופין יקוזז ההפרש שיתקבל ממכירת הדירה. כמו כן, נקבע כי במידה ושני הצדדים יסכימו לכך, יישאר כל צד עם זכויותיו. לשון הסעיף הינה ברורה וחד משמעית, ואין צורך בפרשנות כלשהי או בחינה של נסיבות נוספות, והיא אף מתיישבת עם התנהגות הצדדים בפועל.

הצדדים לא פעלו לפי סעיף 53 להסכם הגירושין ולמעשה זנחו את ההוראות הנקובות ברישא של סעיף 53 ונהגו לפי הוראות סעיף 53 סייפא להסכם, כך שבהסכמתם על ידי התנהגות כל צד נשאר עם זכויותיו, הנתבע הסתמך על זניחת הריישא של סעיף 53 והסכמתם של הצדדים כי כל צד יישאר עם זכויותיו, ואכיפתו של הרישא של סעיף 53 והדרישה למינוי אקטואר כיום לצורך איזון זכויות הצדדים היא בלתי צודקת.

בהתאם להוראות סעיף 41 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג- 1973, כאשר לא הוסכם על מועד חיוב יש לקימו תוך פרק זמן סביר: "חיוב שלא הוסכם על מועד קיומו, יש לקיים זמן סביר לאחר כריתת החוזה, במועד שעליו הודיע הנושה לחייב זמן סביר מראש". בעניין הנדון, לא נקבע ברישא של סעיף 53 להסכם תוך כמה זמן על הצדדים להעביר אחד לשני אישור יתרות של זכויותיהם הסוציאליות. כאשר ההסכם נחתם בשנת 2016 אין מחלוקת כי הצדדים זנחו את הוראות סעיף 53 רישא ועל ידי התנהגותם הסכימו לכך, שכל צד יישאר עם זכויותיו. כך גם לא הוכח, כי הצדדים פעלו בדרך כלשהי על פי הוראות סעיף 53 רישא ולא הוצגה כל ראיה לפיה הצדדים העבירו אישורי יתרות של זכויותיהם הסוציאליות, במישרין או באמצעות באי כוחם, ואף לא נטענה טענה כי פנו לאקטואר לצורך איזון הזכויות.

התובעת עותרת בתביעתה לאכיפת סעיף 53 רישא לאחר כשלוש שנים ממועד עריכת ההסכם, כאשר מעולם לא פעלה לאוכפו ואף מטעם זה נראה כי סעיף 53 רישא נזנח על ידה. התובעת לא הצליחה להביא כל ראיה ו/או טענה ו/או סיבה המצדיקה את אכיפת סעיף 53 רישא. מהתנהגות הצדדים לאורך השנים עולה, כי הגיעו להסכמה בהתאם להוראות סעיף 53 סייפא, לפיה כל צד יישאר עם זכויותיו.

בנסיבות אלו ושעה שלא הוכח כי הצדדים פעלו על פי סעיף 53 רישא, ונוכח העובדה שחלפו כשלוש שנים ממועד עריכת ההסכם ועד למועד הגשת התביעה, אני קובע כי הצדדים בהסכמתם בחרו בהוראות סעיף 53 סייפא, והסכימו לכך שכל צד יישאר עם הזכויות הסוציאליות שלו שצבר במהלך השנים.

באשר לטענת התובעת כי הנתבע נותר חייב לה כספים במסגרת תשלומים שהתקבלו עבור הדירה, מצאתי לדחותה. בעניין זה התובעת לא הוכיחה כי הנתבע נותר חייב לה כספים בגין מכירת הדירה המשותפת, והיא נמנעה מהצגת אסמכתאות להוכחת טענותיה, כמו למשל פירוט דפי חשבון עו"ש נוספים של חשבון הבנק.

בחקירתו הוצג לנתבע תדפיס חשבון העו"ש, והוא נשאל מהו הסכום שהופקד בחשבון התובעת, והוא השיב:

"ש.אני מציגה לך תדפיס חשבון בנק שרואים שהפקדת 30,000 ₪ ולא 50,000 ₪.

ת.מאשר מה שמופיע בתדפיס אבל היו הפרשים שהיו אחרי זה ואם מוציאים תדפיס חשבון ניתן לראות את זה".

(עמ' 30, ש' 18- 20 לפרוטוקול מיום 15.6.2021).

קרי, התובעת שהינה בעלת החשבון נמנעה מלהציג דפי עו"ש נוספים, ולא הוכיחה טענותיה כי הנתבע נותר חייב לה כספים, ומצאתי בעניין זה לקבל את טענת הנתבע בכל הנוגע לכספים שהופקדו בחשבונה של התובעת.

נוכח מכלול האמור, תביעת התובעת לאכיפת ההסכם נדחית.

תלה"מ 18074-08-19- תביעת האם להגדלת מזונות

 תלה"מ 6221-07-20 תביעת האב לביטול/ הפחתת מזונות

טענות התובעת בתמצית הינן כדלקמן:

1. הנתבע לא מקיים את זמני השהות כפי שנקבעו, והחל מחודש 2/2019 עבר להתגורר בדרום הארץ במרחק נסיעה גדול, ואינו פוגש את הקטינות בהתאם למתכונת שנקבעה בהסכם הגירושין.

    

2. התובעת הסכימה בזמנו לכל תכתיביו של הנתבע וחתמה על הסכם הגירושין לאחר שהנתבע איים עליה כי יכפיש את שמה במקום עבודתה. לטענתה, היא הייתה באותה העת מועמדת לקידום במקום עבודתה, וחששה כי הנתבע יפגע בזכויותיה והסכימה לסכום המזונות אשר אינו מהווה את מלוא צרכי הקטינות.

    

3. התובעת הסכימה לסכומי המזונות בהסתמך על כך שהנתבע ייקח את הקטינות באמצע שבוע ובסופי שבוע, ויאפשר לה לעבוד אחר הצהריים ושעות נוספות. לטענתה, מאז מעברו של האב לדרום הוא אינו לוקח את הקטינות באמצע שבוע באופן קבוע, והדבר מחייב אותה לשכור שירותי בייביסיטר בימים בהם היא נדרשת לעבוד בשעות אחר הצהריים. התובעת הוסיפה, כי בימים אלו בהם אמורות הקטינות לשהות עם האב מוטל עליה אף לדאוג לצרכי הקטינות (כגון: מזון, פעילות אחר הצהרון, בילוי וכד'). כך גם מוטל עליה הסעות לחוגים וטיפולים בכל ימות השבוע ללא כל עזרה מהאב.

    

4. לטענת התובעת, הנתבע משתכר סכומים גבוהים אשר חלק מהם אינם מדווחים לרשויות, וכי ידוע לה כי הנתבע רכש בית מגורים אותו הוא משכיר לצד שלישי. לטענתה, הנתבע יכול לשלם לה את הסכומים הנתבעים לאור הכנסתו, פוטנציאל הכנסתו ורכושו.

    

5. התובעת הוסיפה וטענה, כי הנתבע מנהל מערכת יחסים עם בת זוג עמה הוא חי, מיום עזיבת בית המגורים ב-*** ורכש לעצמו דירה. לטענתה, כל טענותיו של הנתבע בעניין מצבו הכלכלי והנפשי הקשה אין בהן ממש וזאת בלשון המעטה. הכנסותיו של הנתבע עומדות על סך של 13,775 שח בתוספת 6,000 ₪ דמי שכירות ובסה"כ 19,775 ₪.

    

6. עוד מוסיפה וטוענת התובעת, כי הכנסת הנתבע פחתה מאחר והוא בחר להתפטר ממקום עבודתו לצורך תשלום מזונות מופחת. לטענתה, הנתבע התפטר ולא פוטר ממקום עבודתו ולפיכך אין לו אלא להלין על עצמו, ובכל מקרה יש בכך להעיד על פוטנציאל שכר העומד על לא פחות מ- 21,000 ₪ לחודש. התובעת הוסיפה, כי הנתבע הצליח לשקם את חייו ושם את צרכיה של בת זוגתו החדשה ובתה וחייו החדשים בתיעדוף ראשון לצרכי בנותיו.

    

7. לטענת התובעת, לאור מעברו של הנתבע לדרום מרחק של כשעתיים וחצי נסיעה לכל כיוון, היא נאלצה להסכים בדיון מיום 12.12.2019 לזמני שהות אשר אינם כוללים את אמצע השבוע. לטענתה, הצמצום בזמני השהות הוא גם בסופי שבוע עת הנתבע אוסף את הקטינות בממוצע בימי שישי בשעה 17:30 כך שהוא שוהה עם הקטינות 24 שעות בלבד אחת לשבועיים, ובסך הכל 48 שעות בחודש.

    

8. התובעת הוסיפה, כי מקום בו לנתבע אין כל נטל של מדור הקטינות, הרי שעליו לשלם לידי התובעת את מלוא הוצאות מדורן של הקטינות בסך של 2,480 ₪ אשר נופל על כתפיה.

    

9. אשר לצרכיהן של הקטינות, הרי שאלה הוערכו על ידי התובעת בסיכומיה בשיעור של 2,895 ₪ בגין הקטינה י. ובשיעור של 2,559 ₪ בגין הקטינה ש..

    

10. באשר לכושר השתכרותה, נטען כי ממוצע השתכרותה של התובעת עומד על סך של כ- 15,849 ₪. לטענת התובעת, היא לא עלתה בדרגה ומשכורתה קטנה מדי חודש ולא גדלה ועומדת כיום על סך 13,800 ₪ בלבד, וכי היא רכשה דירה בת חמישה חדרים באמצעות הלוואת משכנתא שנטלה, בסך של 4,300 ₪ לחודש.

     

טענות הנתבע בתמצית הינן כדלקמן:

1. שינויי הנסיבות המהותיים הינם דווקא לטובת הנתבע, ביניהם גיל הקטינות, הלכת בע"מ 919/15 בעניין מזונות קטינים מעל גיל 6, מצבה הכלכלי של התובעת שהשתפר להבדיל ממצבו הכלכלי של הנתבע שהורע לאין שיעור.

    

2. ביום 2.10.2016 כ- 10 ימים לאחר חתימת הצדדים על ההסכם, ובטרם התגרשו הצדדים, העתיקה התובעת את מקום מגוריה ל-*** ועברה להתגורר עם בן זוגה, כך שהסדרי השהות לא יכלו להמשיך ולהתקיים במתכונת בה התקיימו עד אותו מועד. לטענתו, התובעת הבינה את המצב ולא עמדה על רגליה האחוריות לקיומם של ההסדרים. לדבריו, עוד בטרם אושר ההסכם הצדדים קיימו את זמני השהות באופן שונה מלשונו הדווקנית של ההסכם, ולא התכוונו לקיים את זמני השהות כפי שנרשמו בהסכם, וכי ככל והתובעת הייתה רוצה לאכוף את הסדרי השהות יכולה הייתה להגיש תביעה מתאימה, אך היא נמנעה במשך שלוש שנים מלעשות כן.

    

3. הנתבע טוען, כי לאחר הגירושין מצבה של התובעת השתפר לאין שיעור לעומת הנתבע, התובעת שיקמה חייה והמשיכה בפיתוח הקריירה והגדילה השתכרותה, בעוד שהנתבע נפל לתהום נפשי וכלכלי, ומתקיים במקרה זה שינוי נסיבות מהותי, המקים עילה לבחינה מחודשת של צרכי הקטינות וחלוקת החיוב בין הצדדים בהתאם לדין ולהלכה הקיימת כיום.

    

4. לטענת הנתבע, הכנסתו פחתה לאין שיעור, וכיום מצבו הכלכלי הורע ומידי מספר חודשים הוא נוטל הלוואות שונות בכדי לכסות את חובותיו שנוצרו, כאשר סה"כ הלוואות עומדות על סך של כ- 175,396 ₪ וההחזרים החודשיים הינם בסך של 5,376 ₪ לחודש. כמו כן, לתובע הוצאות קבועות חודשיות בסך כולל של 11,682 ₪ (כולל מזונות הקטינות) ותשלום משכנתא עבור הדירה שבבעלותו בסך של 3,561 ₪ לחודש.

    

5. הנתבע במקצועו טכנאי מערכות גז, עד לחודש 4/2016 עבד תקופה קצובה ולצורך פרויקט ספציפי בקידוח בחברת *** ב- ***, והשתכר בסך של כ- 21,000 ₪ לחודש, זאת נוכח הסיכון הרב שהיה טמון בתפקיד זה. לטענתו, לאחר שגילה על רצונה של התובעת בגירושין ואת הסיבה לכך, לא יכול היה להמשיך בעבודתו עקב מצבו הנפשי הקשה. הנתבע הוסיף, כי לאחר מכן, החל לעבוד בחברת *** ב- ***, ונאלץ לעיתים לעבוד עד לשעה 18:00- 19:00 בערב בעבודתו החדשה בכדי להגיע למשכורת ממוצעת של כ-12,500 ₪, לעומת ממוצע של כ- 20,500 ₪ בתקופת הנישואין (ב- ***). לטענתו, ממוצע השתכרותו במועד חתימת ההסכם (12 תלושים עובר למועד החתימה על ההסכם) עמד על סך של 17,500 ₪, ואילו ממוצע השתכרותו כיום (בחברת ***) הינו בסך של כ- 13,142 ₪ בכל חודש, קרי השתכרות הנתבע פחתה בסך של כ- 4,500 ₪.

    

6. באשר לעיסוק התובעת והכנסותיה נטען, כי במועד חתימת ההסכם עבדה התובעת כבנקאית בבנק *** וממוצא השתכרותה עמד על סך של כ- 13,500 ₪ נטו בחודש, ואילו כיום משתכרת התובעת בסך של כ- 18,530 ₪ נטו בממוצע בכל חודש, קרי השתכרות התובעת גדלה ב- 5,000 ₪ לכל הפחות. בנוסף, התובעת מקבלת לידיה את קצבת הילדים בסך של כ- 350 ₪ וכן את המענקים שמגיעים לקטינות מאת המל"ל.

    

7. לטענת הנתבע, הקשר בינו לבין הקטינות נשמר, הם ביחסים מצוינים ונהנים זה מחברתו של זה, והנתבע מעולם לא החסיר דבר מן הקטינות. לטענתו, לא חל כל שינוי בחלוקת זמני השהות בין הצדדים, במועד חתימת ההסכם אל מול מועד הגשת התביעה.

    

8. עוד בטרם עבר הנתבע להתגורר בדרום הארץ, קיים הנתבע הסדרי שהות בסופי שבוע בלבד. לטענתו, לשם הקלה על הקטינות החל לקיים את המפגשים בסוף שבוע בסמוך למקום מגוריהן, והציע לא פעם כי יגיע לקחת את הקטינות כבר ביום חמישי, כך שיהיה מרווח של יומיים מנסיעה הלוך לנסיעה חזור, על מנת להקל על הקטינות, אך התובעת סירבה לכך. לטענתו, אין זה משנה היכן הוא מקיים את זמני השהות, כל עוד הם מתקיימים.

    

9. הנתבע רכש לאחר הגירושין דירת מגורים אותה הוא משכיר לצד שלישי. לטענתו, השכירות המתקבלת לידיו אינה מכסה את עלויות שיפוץ הדירה ואת החזר ההלוואות לשם רכישת הדירה, וכי תשלום המשכנתא עומד על סך של כ- 7,000 ₪, כאשר התמורה המתקבלת משכירות הדירה הינה בסך 6,000 ₪.

    

10. לטענת הנתבע, התובעת מתגוררת עם בן זוגה, אשר משתתף עמה בעלות המדור והוצאות המדור, ואף רכשה דירת מגורים ב- ***, שם היא מתגוררת עם הקטינות ועם בן זוגה. לטענתו, יש לבחון את הכנסות המשפחה כולה ויש לראות במשכורת בן זוגה של התובעת כהכנסה נוספת הקיימת לתא המשפחתי החדש של התובעת. הנתבע הוסיף, כי אין באפשרותה של בת זוגו לעזור לו במימון הוצאות כלכלת הבית, שכן היא עצמה בקשיים כלכליים ופועלת לסילוק הלוואות וחובות אישיים מתקופת נישואיה.

     

11. עוד הוסיף וטען הנתבע בכתב הגנתו, כי סכומי המזונות הנתבעים הינם מופרזים ומוגזמים וללא כל פרופורציה ואינם עולים בקנה אחד עם צרכי הקטינות, וכי מצבו הכלכלי הקשה אינו מאפשר לו לזון את הקטינות. לטענתו, ביכולתה של התובעת לשאת בהוצאותיהן של הקטינות לבדה, ויש לבטל את חיובו במזונות בנותיו, ולחילופין בלבד להורות כי חיוב המזונות יופחת לסך שלא יעלה על 500 ₪ עבור כל קטינה.

     

    דיון והכרעה:

     

פסק דין למזונות הוא פסק דין שביצועו הולך ונמשך בעתיד וככזה, הוא מסווג כעילה הולכת ונמשכת (נינה זלצמן, מעשה בית דין בהליך אזרחי, 284 (1991)). משכך, פסק הדין למזונות אינו יוצר מחסום מפני חידוש התדיינויות וניתן לחזור ולפנות מעת לעת לבית המשפט לשנותו או לשנות את החיובים הקבועים בו, בכפוף להוכחת התנאי כי חל שינוי נסיבות מהותי המצדיק את שינוי הקביעה המקורית (ראו: ע"א 363/81 פייגה נ' פייגה, פ"ד לו(3) 187 (1982); ע"א 5478/93 כרמי נ' כרמי (פורסם בנבו, מיום 12.12.1994; תמ"ש (ת"א) 107782/00 ח.א. נ' מ.ח (פורסם בנבו, מיום 17.5.2006) וע"א 4515/92 שטיין נ' שטיין (פורסם בנבו, מיום 13.6.1994)).

המצב שהיה קיים בעבר בעת מתן פסק הדין למזונות, הוא נקודת המוצא המחייבת ויש לבחון האם מאז חל שינוי מהותי המצדיק את שינוי פסק הדין (ראו: ע"א 315/78 לוי נ' לוי, פ"ד לג(1) 22 (1978)).

על הטוען לשינוי נסיבות, להוכיח שינוי נסיבות מהותי שלא נצפה ולא ניתן היה לצפות מראש בעת מתן פסק הדין הקודם. על כן, על העותר מוטל נטל ההוכחה להציג את השוני בין המצב ששרר עת אושר ההסכם לבין המצב השורר במועד הגשת התובענה ובירורה ולהצביע על השוני שבעל הדין לא יכול היה לצפות מראש (ראו לעניין זה: בר"ע (ירושלים) 305/08 פלוני נ' אלמוני (פורסם בנבו, מיום 12.6.2009); תמ"ש (נצרת) 52645-02-15 ר.ק נ' י.ק (פורסם בנבו, מיום 11.1.2016); ע"א 511/78 דלהרוזה נ' דלהרוזה, פ"ד לג(1) 449 (1979); ע"א 1880/94 קטן נ' קטן, פ"ד מט(1) 215 (1995)).

נקבע, כי על הנסיבות החדשות המצביעות על שינוי מהותי לרדת לשורשו של פסק הדין הקודם, דהיינו היכולות להשפיע ממש על עצם החבות של החייב במזונות או כאלו הפוגעות או עלולות לפגוע בגובה החיוב או לשורשו של סכום החיוב, כאשר פגיעה זו היא אכן שורשית ועניינית שאין להתעלם ממנה- יהוו את השינוי המהותי הדרוש בדין לבחון ולשקול מחדש את עניין שיעור המזונות על ידי בית המשפט (ראו: תמ"ש 957/93 פלונית ואח' נ' אלמוני, פ"מ תשנ"ד (3) 133, 137 1994)).

המושג "שינוי נסיבות" יפורש באופן דווקני, כך שהתפתחויות שנוצרו לאחר פסק הדין, אשר היה ניתן לצפותן מראש, אינן שינוי נסיבות מהותי, וזאת בכדי שלא להפר את האיזון בין סופיות הדיון למצבי חיים משתנים (ראו: בע"מ 3148/07 פלונית נ' פלוני (פורסם בנבו, מיום 13.6.2007)). עוד נפסק, כי על בית המשפט יש לבחון במסגרת שיקול דעתו את מכלול הנסיבות של יחסי הצדדים, תום לב והוגנות.

בע"א 442/83 קם נ' קם, פ"ד לח (1) 767 (1984) נפסק, כי שינוי מסוג זה ייעשה רק במקרים נדירים, וזאת בהתקיים שלושה תנאים מצטברים:

א.לא יהיה צודק להשאיר את פסק הדין על כנו בעקבות שינוי הנסיבות המהותי.

ב.הצדדים הותירו מראש פתח לשינוי נסיבות, במפורש או מכללא.

ג.מבקש השינוי פעל בתום לב.

בתביעה להפחתת מזונות/ הגדלת מזונות, אין בודקים את צרכי הקטינים או יכולותיהם של הצדדים מהתחלה, אלא רק את שינוי הנסיבות בין המועדים. על הצד המבקש להוכיח שינוי נסיבות מהותי אם בנסיבות, אם בצרכים, או בשניהם גם יחד, מחויב בהוכחתו של המצב שהיה בעבר עת ניתן פסק הדין, ובהוכחת השינויים שחלו מאז וכן, כי המדובר בשינוי שלא ניתן היה לצפות אותו (ראו: ע"א 363/81 פייגה נ' פייגה האמור לעיל).

כאשר המזונות בפסק הדין המקורי נפסקו על יסוד הסכם גירושין כולל בין הצדדים, הרתיעה מפתיחת הסוגיה להתדיינות מחודשת חזקה במיוחד ונדרשת מידה רבה של זהירות לפני שיתערב בית המשפט בשיעור המזונות המוסכם (ראו: ע"א 442/83 משה קם נ' דבורה קם, פ"ד לח(1) 767 (1984)). הטעמים לכך הוסברו על ידי כב' הנשיא שמגר בע"א 4515/92 שטיין נ' שטיין (פורסם בנבו, מיום 13.6.1994):

"בתחום המזונות רשאי בית המשפט אמנם לבחון בנסיבות ראויות את קיומו של שינוי נסיבות; אולם, כאשר מדובר על סכום מזונות שנקבע בהסכם בין ההורים, אין לשנות את המזונות כפי שנקבעו על נקלה אלא אך ורק במקרים בולטים. הסכם גירושין הוא בדרך כלל בגדר הסדר כולל של נקודות רבות שבמחלוקת ויש לבחון אותו כשלמות אחת; יש לנסות ולהקנות לו יציבות ואמינות כדי לטפח הסדרים מוסכמים בין בני זוג שנפלה ביניהם מחלוקת שאינה ניתנת ליישוב, אחרת לא יהיה ערך להסכם גירושין וכל הסכם יהיה רק בגדר שלב ביניים עד לפניה חוזרת לבית המשפט".

הסכם גירושין הוא הסכם מורכב הכולל הסכמות שונות, אשר אחת תלויה בשנייה, ולא ניתן לבודד במרחק הזמן כל הסכמה והסכמה. במסגרת ההסכם, עשויים להיות בין הצדדים ויתורים שונים, אשר שקלולם הביא את הצדדים להסכמה בכל הנוגע לשיעור המזונות. הסכם גירושין הוא חוזה ארוך שנים, אשר אמור לכסות מצבים דינמיים. על כן, דרוש שכנוע חזק שאכן יש שינוי מהותי בנסיבות, שינוי שכזה שאם יישאר פסק הדין המוסכם על כנו, תהא אכיפתו בלתי צודקת (ראו: עמש (ב"ש) 43749-05-18 ע.ב.ס נ' ס.ב.ס (פורסם בנבו, מיום 3.1.2019)).

כאשר מדובר במזונות שנקבעו בהסכם שאושר בבית המשפט וקיבל תוקף של פסק דין, החילה הפסיקה מעמד מיוחד וקבעה, כי שינוי המזונות יעשה רק במקרים חריגים וראויים, זאת מאחר והסכם הגירושין ממצה את כל מכלול ההסדרים, ויתורים ואיזונים אשר אינם פרוסים בפני בית המשפט, בהתבסס על שיקולי יציבות וודאות ומבטא את ההסכמה לגבי צרכי הקטינים (ראו: תלה"מ (תל אביב- יפו) 28665-02-19 ש.ר. נ' א.פ. (פורסם בנבו, מיום 6.9.2020)).

כאשר מדובר בשינוי סכום המזונות שנקבע בהסכם גירושין כולל, יש לעשות זאת במסורה, וזאת בשל ציפייתם של הצדדים כי כלל ענייניהם של הצדדים הוסדרו כמכלול. הסכם הגירושין עליו חתמו הצדדים ואשר אושר על ידי בית בית משפט לענייני משפחה, הינו הסכם כולל ויש לראות בהסכם זה כמקשה אחת. סכום המזונות שנקבע בהסכם שיקלל בתוכו את מכלול הנתונים והחישובים, והביא בחשבון את הוצאות הקטינים וצרכיהם. דמי המזונות שנקבעו בהסכם הגירושין לא נקבעו בחלל ריק וכחלק ממכלול השיקולים וההתחשבנויות אותן עורכים הצדדים במסגרת סיום הנישואין.

יחד עם זאת, הסכמים אשר קיבלו תוקף של פסק דין אינם חסינים באופן מוחלט מפני ביטולם, ובמקרה של קיפוח מהותי הזועק על פניו לגבי מזונות הקטין, יש לבחון את מזונות הקטין מחדש (ראו: בג"צ 4407/12 פלוני נ' ביה"ד הרבני הגדול ואח' (פורסם בנבו, מיום 7.2.2013)).

הלכת בע"מ 919/15 פלוני נ' פלונית (פורסם בנבו, מיום 19.7.2017) (להלן: "בע"מ 919/15") אכן שינתה את הדין, עת קבעה כי החבות חלה על שני ההורים באופן יחסי, בהתאם לזמני השהות של כל אחד מהקטינים בביתם ובהתאם להכנסותיהם הפנויות, ואולם אין לראות בהלכתבע"מ 919/15 כשלעצמה משום שינוי נסיבות או עילה להגשת ״תביעה עצמאית״.

ביום 20.1.21 ניתן פסק דינו של בית המשפט העליון בבע"מ 7670/18 פלונית נ' פלוני, אשר הכריע בשאלת התחולה הרטרואקטיבית שלבע"מ 919/15, אשר קבע, כי אין בהלכת 919/15 כדי לשנות, לרכך או להשפיע על מבחן שינוי הנסיבות המהותי בתביעות להפחתת מזונות שנקבעו טרם שנפסקה הלכה זו. ככל שהתקיים שינוי נסיבות מהותי המצדיק את פתיחת תיק המזונות, בית המשפט יבחן באופן מתוחם את הרכיב שבו חל שינוי הנסיבות המהותי וביחס אליו בלבד יפסוק לפי העקרונות שנקבעו בבע"מ 919/15 (ראו גם: תלה"מ (חיפה) 22948-05-18 פלוני נ' פלונית (פורסם בנבו, מיום 17.4.2022)).

כאשר צרכי הקטין לא הוכחו, מוסמך בית המשפט לאמוד את צרכיו על פי ניסיון החיים ויכולות הצדדים כפי שהוכחו בפניו, בית המשפט בתוך עמו הוא יושב. (ראו :ע"א 680/82 נחום נ' נחום, פ"ד לז (4) 667 (1983); ע"א 687/83 מזור נ' מזור, פ"ד לח (3) 29 (1984); ע"א 130/85 ניסים סבן כהן נ' שמעון כהן, פ"ד מ (1) 69 (1986) וע"א 93/85 שגב נ' שגב, פ"ד לט (3) 822 (1985)).

בפסקי הדין הוערכו צרכים בסיסים של קטין אחד בסך של 1,150 ₪ ללא הוצאות מדור ושכר לימוד.בר"ע (ת"א) 1895/02ב.י. נ' ב.נ.  (פורסם בנבו, מיום 20.1.2003), פסקה ד לפס"ד השופטת שטופמן:

"הלכה פסוקה היא כי צרכיו ההכרחיים של קטין שאינם דורשים ראיות מפורטות ושהם בידיעה הכללית השיפוטית, עומדים על סך של 1,150  ₪ ללא הוצאות מדור וללא הוצאות גן".

מספר שנים לאחר מכן, בעמ"ש (ת"א) 1057/09ש.ת נ' ד.ג. (פורסם בנבו, מיום 17.10.2010), הרכב בראשות השופט שנלר פסק, כי בחלוף הזמנים ובשל השינויים סכום הצרכים ההכרחיים הוא סך של 1,250 ₪.

כיום, נאמדים צרכים אלו בסך של 1,600 – 2,250 ₪ לחודש.

(ראו: עמש (ת"א) 46291-01-16 פלונית נ' פלוני (פורסם בנבו, מיום 09.10.17) ורמ"ש (מרכז) 59188-10-18י.נ נ' א.נ(פורסם בנבו, מיום 25.10.18)).

כן נקבע בפסיקה, כי בית המשפט לא יהיה מחויב לנוסחאות אריתמטיות נוקשות, אלא יוכל לשקול שיקולים שונים העולים ממכלול הנסיבות המשפחתיות, כששיקול העל הוא טובת הילד ורווחתו בבתי שני הוריו (ראו: עמ"ש (ת"א) 32172-11-17 ע. ש. (קטינה) נ' נ.ש. (פורסם בנבו, מיום 10.1.2019)).

בנוסף, כאשר מוקם תא משפחתי חדש, יש לבחון את התא המשפחתי החדשבכללותולרבות הכנסת בן הזוג הנוסף ראו:תמ"ש (נצ') 8879-12-15י.ר.ר. (קטין) נ' ד.ר. (האם) (ניתן ביום 14.2.16 ופורסם בנבו) בתמ"ש (ת"א) 71263/98ז.ש. נ' ז.ש. (ניתן ביום 29/12/2003 ופורסם בנבו)).

אבחן עתה את יישומם של הדברים במקרה שלפניי.

האם חל שינוי נסיבות אשר יש בו להביא לשינוי דמי המזונות שנקבעו?

בענייננו, מזונות הקטינות נקבעו בהסכם כולל שקיבל תוקף של פסק דין בבית המשפט לענייני משפחה בנצרת.

התובעת, כאמור, טוענת לשינוי נסיבות מהותי המצדיק הגדלת מזונות נוכח שינוי בזמני השהות והטענה כי רוב נטל גידול הקטינות נופל על כתפיה, ואילו הנתבע טוען לשינוי נסיבות מהותי המצדיק ביטול/ הפחתת מזונות, נוכח הרעה משמעותית בהשתכרותו וגידול משמעותי בהשתכרות התובעת.

אקדים אחרית לראשית ואציין כבר עתה, כי הוכח שינוי נסיבות המצדיק התערבות בגובה המזונות שנקבע בהסכם הגירושין.

האם חל שינוי בחלוקת זמני השהות בין הצדדים?

התובעת אישרה בחקירתה הנגדית כי העתיקה את מקום מגוריה ל- *** כ- 10 ימים לאחר חתימת הצדדים על ההסכם, עוד בטרם הסכם הגירושין קיבל תוקף של פסק דין ביום 9.11.02016, וכך העידה:

"ש.מתי עברת לגור עם בן זוגך מ- *** ל-***

ת.אני עברתי מ- *** ל- ***. בן זוגי היה גר באותה תקופה במקום אחר. התחלנו לגור יחד ביום 2.10.

ש.זאת אומרת שמיום חתימת ההסכם בפועל ועד לרגע שעברת לגור עם בן זוגך עברו בערך חודשיים.

ת.נכון.

...

ש.זאת או מרת שעברת לגור עם בן זוגך 10 ימים לאחר חתימה על ההסכם.

ת.כן".

(עמ' 6, ש' 14- 23 לפרוטוקול מיום 17.12.2020).

בסעיף 8 לתצהירה טענה התובעת, כי לאחר חתימת ההסכם ועד עזיבתה את בית המגורים (במשך 10 ימים) קיים הנתבע את זמני השהות כפי שסוכם, אולם עם מעבר הדירה, הנתבע לא קיים את זמני השהות כפי שנקבעו. התובעת העידה לעניין זה, כך:

"ש.מפנה לסעיף 8 לתצהירך, זאת אומרת שד. לא קיים במשך חודשיים את ההסכם רק 10 ימים.

ת.מרגע שד. עזב את הבית סיכמנו איתו בעל פה נתאים בסיסיים בין היתר זמני שהות עם הבנות של כל אחד מהצדדים גם סופי שבוע וגם אמצע השבוע חגים וחופשות, סוכם על ידי שני הצדדים ו-ד. הקפיד על זה לקח את הבנות באמצע השבוע. כל שבוע.

ש.ד. הקפיד לקחת את הבנות או

ת.הרב המכריע הוא בא לקחת את הבנות.

...

ש.מהרגע שעברת לגור עם בן הזוג שלך ב- *** ד. לא קיים את זמני השהות.

ת.באמצע השבוע ועם הזמן גם בסופי השבוע".

(עמ' 6 ש' 24- 36, עמ' 7 ש' 1 לפרוטוקול מיום 17.12.2020).

לשאלה מדוע היא אישרה את ההסכמות אליהם הגיעו הצדדים, ולא שיתפה את בית המשפט בכך שהנתבע מפר את זמני השהות שנקבעו בהסכם, היא ענתה:

"ש.כמעט חודשיים ש-ד. לא מקיים זמני שהות ואת מאשרת את ההסכמות שהגעתם אליהם.

ת. גם כשחתמתי על ההסכם אמרתי לו את זה שהוא מפר את זמני השהות . הוא קיים את זמני השהות עד לרגע שעזבתי את ***.

ש.מרגע שעזבת את *** ועד שהגעת לאשר את ההסכם, למה לא אמרת כלום לבית המשפט.

ת.אמרתי.

ש.איפה זה נאמר?

ת.לא אמרתי את זה בדיוק, זה לא התאפשר לי".

(עמ' 7, ש' 2- 8 לפרוטוקול מיום 17.12.2020).

עוד טענה התובעת בסעיף 11 לתצהירה, כי לאור מעברו של הנתבע לדרום סוכם ובלית ברירה בדיון שהתקיים ביום 12.12.2019 כי המפגשים בין הנתבע לקטינות יתקיימו אחת לשבועיים בימי שישי החל מהשעה 14:00 ועד מוצאי שבת בשעה 20:00. בעדותה הודתה התובעת, כי זמני השהות כיום מתקיימים בהתאם לפסק הדין מיום 12.12.2009 בכל סוף שבוע שני, אולם לדבריה, הנתבע אינו מקפיד על השעות שנקבעו ומגיע לקחת את הקטינות מאוחר יותר לאחר השעה 17:00 ומשיבן בשעה 17:00:

"ש.בעצם יש הטבה, היום הוא לוקח כל סוף שבוע שני מאז פסק הדין.

ת.מאז פסק הדין האחרון מיום 12.12.19, מאז הגשת התביעה, בחצי שנה האחרונה, ד. התחיל לקיים את זמני השהות של סופי השבוע, אך לא מבחינת השעות.

ש.למה את מתכוונת לא מבחינת השעות. הוא מגיע לקחת אותן מאוחר יותר.

ת.נכון, עד הדיון בקיץ שהדבר נאמר הוא היה מגיע בסביבות 17:00 ואף מאוחר יותר.

...

ש.זאת אומרת יש הטבה מאיך שזה התקיים במשך 3 שנים ואיך שזה מתקיים בשנה וחצי האחרונות יש הטבה.

ת.אני שמחה על ההטבה הזאת לבלות יותר זמן עם האבא. אני אשמח שזה ימשיך".

(עמ' 8 ש' 31- 35, עמ' 9 ש' 3- 5 לפרוטוקול מיום 17.12.2020).

התובעת נשאלה מדוע הגישה תביעתה לאחר שלוש שנים, כאשר הנתבע לא קיים את זמני השהות עם הקטינות מהרגע בו אושר ההסכם, וגם לאחר המעבר לדרום, והיא השיבה:

"ש.אם ד. לא קיים את זמני השהות של הילדות, מהרגע שבו אושר ההסכם, וגם לאחר שהוא עבר לדרום הארץ לטענתך, למה הגשת 3 שנים אחרי? מה המעבר לדרום משנה או שינה את ההתנהלות שלו?

ת.בן אדם שנפרדתי איתו אני תמיד אדאג לבנות שלי, פעמים רבות עשרות פעמים בבית ספר בבית קפה, בטלפון מיליון פעם וניסיתי לשכנע ולדבר לליבו, זאת הבת הקטנה שלו שסובלת שחסר לה אבא, אמר לי אני אקום ואתבסס כלכלית, אני במעבר עבודות, אולי אסע לחול לעבוד, אוטוטו אני עובר לגור ב -*** ועבר לגור ב-*** לתקופה מאוד קצרה, ואז פתאום הודיע שהוא עובר לדרום, הבנתי שכל ההבטחות האלה הם הבטחות שווא שלא יתקיימו.

...

ש.את העדת ש-ד. נשבע לך שהוא לא קיים את ההסכם לדבריך שהוא תמיד יישא את התיקים של הילדות וייקח ויחזיר שהוא בעצם מעולם לא קיים את זה ואת רוצה שנאמין לך שהאמנת להבטחות שלו 3 שנים.

ת....מאז שעברתי לגור ב- *** הוא לא קיים, התקיימו שיחות טלפוניות בלבד, הוא הבטיח שיחזור ורציתי לאפשר לו לקום כלכלית ולכן האמנתי ולא נקבתי בשום צעדים".

(עמ' 9 ש' 6- 13, ש' 32- 34, עמ' 10 ש' 1- 3 לפרוטוקול מיום 17.12.2020).

הנתבע נשאל בחקירתו הנגדית האם הוא עומד בזמני השהות כפי שנקבעו במסגרת הדיון מיום 12.12.2019, והוא השיב כי:

"ש.במסגרת הדיון בבית המשפט הגענו להסכמות לעניין זמני השהות של הבנות, אתה צריך להגיע בשעה 14:00 זה מה שסוכם?

ת.כן מאשר.

ש.אבל אתה היית מגיע בשעה 17:00, והיה דיון בבית המשפט שאליו אתה לא התייצבת ואז טענו שאתה לא מגיע בשעה 14:00 אלא בשעה 17:00 ולעיתים מאוחר יותר, ואז לאחר הדיון התחלת לדייק בזמנים, רק מה, אחרי הדיון האחרון שוב התחלת לאחר. אמרת שאתה תעשה מה שאתה רוצה.

ת.לילדות יש חוגים, ל- י. יש חוג בימי שישי, בדרך כלל גם ש., כשהייתי מגיע ב- 14:00 הייתי מחכה עד לסיום החוג, תמיד הייתי שואל מתי לאסוף אותן. זו הסיבה. חשוב מאוד את הבנות והצרכים שלהן הכי חשובים.

ש.בגלל של- י. יש חוג אז אתה מגיע יותר מאוחר?

ת.אני לא אמרתי את זה, אני מגיע בשעה 14:00 מחכה ש- י. תתקשר אלי כדי לאסוף אותה.

ש.למה אתה לא אוסף את ש.?

ת.בדרך כלל אוספים את ימי הולדת בימי שישי, היא ביקשה ממני לאסוף יחד עם י. כשהיא חוזרת ואני מכבד את הבקשה שלה".

(עמ' 23, ש' 10- 23 לפרוטוקול הדיון מיום 15.6.2021).

בכל הנוגע לקשר בין האב לקטינות, האב העיד על הקשר שלו עם הבת ש. ועל רצונו להרחיב את זמני השהות עם הקטינות:

"ש.אתה יודע שבטיפול הרגשי שהיא עברה גם הועלו קשיים בקשר המורכב איתך, זה נכון או לא.

...

ת.שאלו על הקשר שלי עם הילדה. המחנכת והיועצת שאלו.

ש.אני מדברת על הטיפול הרגשי שהילדה עברה, האם אתה יודע שעברו שם קשיים במורכבות הקשר איתך.

ת.לא. שאלו על היחסים שלי עם הילדות ומצב משפחתי.

ש.אני מפנה לדוח טיפול ביניים של מטופלת מכון הצלחה מיום 10/1/20.

ת.(הנתבע מקריא מהדף)היחסים עם ש. מצוינים. פניתי כמה פעמים לתובעת לשהות עם ילדות מעבר לפסק הדין לטווח זמן שהייה יותר ארוך. פניתי גם ביוני לקחת ילדות וקיבלתי ברובו סירוב מוחלט".

(עמ' 26, ש' 20- 33 לפרוטוקול מיום 15.6.2021).

מעדויות הצדדים עולה, כי חלוקת זמני השהות שנקבעו בהסכם הגירושין בין האב לקטינות לא מתקיימת בפועל עוד מיום 2.10.2016 (עם מעברה של התובעת ל- ***) עוד בטרם אושר ההסכם על ידי בית המשפט וקיבל תוקף של פסק דין ביום 9.11.2016, וכי כיום (לאחר מעברו של הנתבע לדרום בחודש 2/2019) ובהתאם להסכמות הצדדים אשר קיבלו תוקף של פסק דין ביום 12.12.2019 (בתיק תלה"מ 1800-08-19), מתקיימים זמני שהות מצומצמים בסופ"ש בלבד.

קרי, חל שינוי בזמני השהות. בהתאם להסכם הגירושין הקטינות היו אמורות לשהות עם הנתבע יום אחד באמצע שבוע ובכל סופ"ש לסירוגין, מיד לאחר ההסכם (עם מעברה של התובעת ל- ***) נהגו הצדדים בצורה שונה, ולאחר מעברו של האב לדרום ובהתאם לפסק הדין מיום 12.12.2019, הקטינות שוהות עם הנתבע אחת לשבועיים בלבד בימי שישי החל מהשעה 14:00 ועד מוצ"ש בשעה 20:00.

משכך אני קובע, כי חלה ירידה בזמני השהות של הקטינות עם הנתבע. בעת עריכת ההסכם הנתבע שהה עם הקטינות פעם אחת באמצע שבוע ובכל סוף שבוע שני. כיום בהתאם לפסק הדין מיום 12.12.2019 (בתיק תלה"מ 18000-08-19) הנתבע שוהה עם הקטינות בסוף שבוע בלבד בימים שישי- שבת אחת לשבועיים בלבד, קרי חלוקת זמני השהות בין ההורים ביחס לקטינות הינה 87% מהזמן עם התובעת ו- 13% בלבד מהזמן עם הנתבע.

הכנסות הצדדים בעבר בעת חתימת הסכם הגירושין בהשוואה למועד הגשת התביעות:

התובעת הצהירה (סעיף 28 לתצהיר מטעמה) אודות השתכרותה, וטענה כי ממוצע משכורתה נכון להיום עומד על סך של כ- 15,849 ₪ (הכולל תשלום בסך של 500 ₪ עבור קילומטראז ותשלום פיצוי על ויתור תנאי עבודה), וכאשר נשאלה בחקירתה כמה הרוויחה במועד חתימת ההסכם, היא השיבה:

"ש.כמה הרווחת כשחתמתם על ההסכם?

ת.כשחתמנו על ההסכם הרווחתי 13,500 ₪...".

(עמ' 14, ש' 34- 35 לפרוטוקול מיום 17.12.2020).

הנתבע העיד כי בעת החתימה על הסכם עבד בחברת ***, וכי הסכם הגירושין התבסס על שכרו בחברת *** ממנה פוטר קודם לחתימה על ההסכם:

"ש.ההסכם שחתמתם אושר בבית משפט ביום 9.11.2016 מתלושי השכר שצירפת עבדת בחברת ***, מהתלושים עולה שהממוצע שהשתכרת בו היה 12,000 ₪ ולכן אני אומרת לך שהמזונות שהוסכמו היו בהתבסס על השכר הזה ולא השכר שלך בחברת *** שהיה הרבה יותר גבוה.

ת.לפי ייעוץ משפטי שקיבלתי מהדס צור הגשתי 12 תלושים של *** וההסכם התבסס דווקא על התלושים של *** ולאחר העזיבה שם בגלל פיטורים ירדה לי ההכנסה באופן משמעותי.

ש.אתה טוען שפיטרו אותך מ- ***?

ת.אני מצהיר שפוטרתי על ידי מעביד עקב מצבי הנפשי שהתדרדר וצורת העבודה שלי מאוד מסוכנת והחליטו בהנהלת החברה לפטר ולא להשאיר אותי.

ש.מפנה למכתב פיטורין שצירפת בתצהיר שלך 'מכתב הפסקת עבודה', איפה בדיוק כתוב שם שפיטרו אותך?

ת.מדובר בחברה מאוד גדולה, הניסוח המילולי מקובל ע"י חברה אמריקאית. אפשר לפנות לחברה ולקבל גם מכתב רשמי מהחברה".

(עמ' 28, ש' 2- 15 לפרוטוקול הדיון מיום 15.6.2021).

בסעיפים 24 ו- 26 לתצהירו טען הנתבע, כי במעמד חתימת הסכם הגירושין ממוצע שכרו עמד על כ- 17,500 ₪, ואילו נכון להיום, הכנסתו כיום עומדת על סך של 13,151 ₪, כלומר הכנסתו פחתה ב- 4,349 ₪, והוא מצוי ביתרת חובה בחשבון הבנק שלו. הנתבע אישר בעדותו כי חיפש מקום עבודה עם שכר גבוה יותר, וכך העיד:

"ש.אז אני אומרתש זה לא נכון כי חיפשת מקומות עבודה אחרות, ו- י. ניסתה גם לשכנע אותך שלא לעזוב את העבודה מה אתה אומר על זה?

ת.אני כל הזמן מחפש מקום הכנסה יותר גבוה, באופן טבעי כשאדם מעריך את עצמו.

ש.אז אתה לא מכחיש שחיפשת עבודה וש-י. אמרה לך לא לעזוב?

ת.אני כל הזמן מחפש באופן מקצועי. לא זכור לי אם י. היתה מעורבת בעניין הזה.

ש.אני אומרת לך שעזבת את העבודה כדי שחלילה לא יפסקו לך מזונות גבוהים יותר כי השתכרת בערך כ10,000 ₪ יותר מהעבודה בפועל של שאר ההסכם מה אתה אומר?

ת.לא נכון.

ש.אתה אומר שעזבת לדרום כדי להרוויח יותר ?

ת.זה הפרנסה היחידה שמצאתי".

(עמ' 28, ש' 16- 25 לפרוטוקול הדיון מיום 15.6.2021).

עוד הוסיף הנתבע בסעיף 104 לתצהיר מטעמו, כי עשה כל שביכולתו להרוויח יותר, חיפש עבודות אחרות אך ללא הצלחה, בין היתר לאור גילו המתקדם, וכך העיד לעניין זה:

"ש.מפנה לסעיף 104 לתצהירך. איך חיפשת עבודות מה עשית? בקריות או בדרום?

ת.חיפשתי בכל דרך אפשרית מלדפוק בדלת של אותו מפעל או לשלוח קו"ח בדואר אלקטרוני או להיכנס לאתרים של חיפוש עבודה כמו יד 2 ולא זוכר, מלא, כל דרך אפשרית שיכלתי לעשות, להפעיל קשרים עם אנשים מהעבר ומהווה וניסיתי בכל דרך אפשרית. ובגלל שאני מתקרב לגיל 50 צר לי אבל אני מתקשה למצוא עבודה וזה כבר פחות כסף".

(עמ' 30 ש' 36, עמ' 31 ש' 1- 4 לפרוטוקול מיום 15.6.2021).

ובכן, אומר כבר עתה, כי חלה ירידה בכושר השתכרותו של הנתבע ועליה בשכרה של התובעת. מעיון בתלושי השכר שצורפו עולה, כי בעת החתימה על ההסכם עבד הנתבע בחברת *** וממוצע הכנסתו בשנה שקדמה לעריכת ההסכם (בחודשים 9/2015- 8/2016) מעבודתו בחברת ***ובחברת *** (עד לחודש 4/2016 עבד בחברת ***) עמד על סך של כ- 17,976 ₪, ואילו כיום הוא עובד בחברת *** ומעיון בתלושי השכר שצורפו עולה כי שכרו (בחודשים 10/2019- 9/2020) עומד בממוצע על סך של כ- 13,151 ₪ לחודש. בעוד התובעת לטענת הצדדים, עבדה בעת החתימה על ההסכם בבנק *** והכנסתה עמדה על סך של כ-13,500 ₪- 15,000 ₪ בחודש (לא הוגשו תלושי שכר של התובעת בשנים 2015- 2016), ואילו כיום, מעיון בתלושי השכר של התובעת בשנים 2019- 2020 (חודשים 12/2019- 11/2019) עולה, כי שכרה החודשי של התובעת עומד בממוצע על סך של כ- 16,730 ₪ לחודש. דהיינו, יחסיות הכנסות הצדדים כיום עומדת על כ- 44% לעומת 56% לטובת התובעת.

יוצא אפוא, כי הוכחו במקרה הנדון שני רכיבים- הן ירידה משמעותית בזמני השהות של הקטינות עם הנתבע, והן שינוי בהכנסות הצדדים, כששניהם יחד ואף כל אחד מהם לחוד מהווים שינוי נסיבות המצדיק התערבות בגובה המזונות שנקבע בהסכם הגירושין.

שקלול העלייה בהכנסתה של התובעת והירידה בשכרו של הנתבע, בשילוב הירידה בזמני השהות של הקטינות עם האב, מובילה למסקנה שחל שינוי נסיבות המצדיק בחינה מחודשת של סכום המזונות שנקבע בהסכם הגירושין.

משעה שהוכח שינוי נסיבות בשלה העת ליישום הפרמטרים שהותוו בבע"מ 919/15:

מקום בו חלו שינויי נסיבות, נפתח הפתח להתערבות בגובה המזונות, וניתן להחיל את העקרונות והחישובים שנקבעו בבע"מ 919/15.

יחס הכנסות ההורים:

כאמור היחסיות בהכנסות הצדדים כיום היא 56% לטובת התובעת לעומת 44% לטובת הנתבע.

יחסי חלוקת זמני השהות:

בהתאם לפסק הדין מיום 12.12.2019 (בתיק תלה"מ 18000-08-19) חלוקת זמני השהות בין ההורים כיום: היא 87% עם התובעת ו- 13% בלבד עם הנתבע.

דיון בצרכי הקטינות:

כאמור, עסקינן בשתי קטינות, י. כיום בת 15 שנים ו-ש. כיום בת 11 שנים.

התובעת העמידה בסיכומים מטעמה את צרכי הקטינה י. על סך של 2,895 ₪, והקטינה ש. על סך של 2,559 ₪, ובסה"כ 5,454 ₪, בנוסף להוצאות המדור ואחזקתו בסך של 2,480 ₪ לחודש (חלקן של הקטינות).

התובעת העידה אודות השינוי בצרכי הקטינות. התובעת טענה בסעיף 9 לתצהירה כי: "האב פוגע בנפשן של הקטינות" ועל כן הן מטופלות בפן הרגשי, ומשכך עולים צרכיהן של הקטינות בכל מה שקשור להוצאות חריגות ולטיפול בהן, אולם כאשר נשאלה בחקירתה הנגדית לעניין הבעיות הרגשיות של הקטינות והאם יש בידה אסמכתא לכך, היא השיבה:

"ש.מפנה אותך לסעיף 9 לעניין הבעיות הרגשיות של הילדות. את כותבת שהן מטופלות בפן הרגשי בגלל התנהגותו של ד.

ת.בין היתר ובעיקר.

ש.צירפת תוצאות מבחן מוקסו.

ת. הוא בא לבחון את יכולת הקשב והריכוז.

ש.איך זה קשור לבעיות רגשיות

ת.ילד סובל מחוסר יכולת להתרכז זה פוגע ביכולת שלו להגיע להישגים, מקומות מאוד רגישים אצל ילדים, ואני אומרת את זה לא בתור פסיכולוג ואיש מקצוע, בתור מי שקיבלה הסבר על כך".

(עמ' 7, ש' 18- 25 לפרוטוקול מיום 17.12.2020).

האב העיד בנוגע לצרכיהן של הקטינות וההוצאות שמוציא כשהקטינות שוהות אצלו, כך:

"ש.מלבד הנסיעות, איזה עלויות אתה מוציא כשהן מתארחות אצלך.

ת.לא סופר כי המון, או שזה מתבטא בארוחות, או טיולים, קניית נעליים. המון כסף. אי אפשר לתאר, אפשר להוציא תדפיסים מישראכרט. מדובר באלפי שקלים. בין 1,000- 2,000 ₪ בחודש.

ש.1,000- 2,000 ₪ עולה לך בחודש כשהבנות נמצאות אצלך בממוצע 4 ימים בחודש. אם נשאר לך עוד 26 יום שהן נמצאות אצל י. אז אתה יכול לעשות חשבון מהיר כשהן נמצאות אצלה.

ת.בתור אבא אוהב ילדות אני נסה לצמצם ולדחוס באותם ימים, זה יכול להגיע לאלפים, כל מה שיש לי בכיס".

(עמ' 26, ש' 1- 8 לפרוטוקול מיום 15.6.2021).

הנתבע טען, כי סכומי המזונות הנתבעים הם מוגזמים ומופרזים וללא כל פרופורציה, ואינם משקפים את צרכי הקטינות בפועל.

כבר עתה אומר, כי צרכי הקטינות כי שפירטה התובעת בסיכומיה פורטו בהגזמה יתרה. במצב דברים זה, כאשר לקטין יש צרכים כצרכי בני גילו, מוסמך בית המשפט להעריך את הסכום הנדרש על פי ניסיונו (ראו: ע"א 93/85 שגב נ' שגב, פ"ד לט (3) 822, 829 (1985) וע"א 687/83 מזור נ' מזור, פ"ד לח(3) 29, 33 (1984)).

הוצאות המדור ואחזקתו:

התובעת הצהירה לפרוטוקול הדיון מיום 17.12.2020 כי היא נפרדה מבן זוגה, הם אינם מתגוררים יחדיו והיא נותרה להתגורר בדירתה ב- ***: "נפרדנו ביום ראשון האחרון. אני גרה בדירה שלי ב- *** ב- ***. תוך שבועיים הוא ימצא דירה ויצא מהבית" (עמ' 6, ש' 3- 4 לפרוטוקול מיום 17.12.2020). טענה זו לא נסתרה על ידי הנתבע, ומשכך, אני מקבל את טענת התובעת בעניין זה ואין כל צורך לבחון את הכנסת בן זוגה וחלוקת הנטל ביניהם.

אשר להוצאות המדור, התובעת טוענת, כי היא מתגוררת לבד עם שתי בנותיה ללא בן הזוג בדירה בבעלותה ב- ***. בתצהיר עדות ראשית מטעמה ובסיכומיה מפרטת הנתבעת את הוצאותיה על מדור והוצאות מדור בסך כולל של 6,200 ₪ (ארנונה ומים- 700, טלפון, אינטרנט וכבלים- 200 ₪ (310 ₪ נכון להיום), חשמל- 400 ₪ (450 ₪ נכון להיום), משכנתא- 4,300 ₪, גז- 350 ₪ (50 ₪ נכון להיום), ועד בית- 250 ₪ (340 ₪ נכון להיום)- סה"כ: 6,200 ₪, כאשר חלקן של הקטינות 40%- 2,480 ₪) (סעיף 31 לתצהיר מיום 21.9.2020 וסעיף 51 לסיכומים)

לאחר שעיינתי באסמכתאות שצורפו ושעה שבית המשפט בתוך עמו יושב, מצאתי להעמיד את הוצאות המדור ואחזקת המדור החודשיות של התובעת על סך של 4,850 ₪. לפיכך, חלקן של הקטינות בהוצאות אלו עומד על סך של 1,940 ₪ ( 40% מ- 4,850 ₪).

חישוב דמי המזונות:

לאור כל האמור לעיל ובשקלול כל הנתונים שלפני, כאשר שמתי לנגד עיני את יחס הכנסותיהם אשר עומד על כ- 56% לטובת התובעת לעומת 44% לטובת הנתבע, בהתחשב בזמני השהות המועטים של הקטינות עם הנתבע (87% עם התובעת ו- 13% בלבד עם הנתבע), גילן של הקטינות ובהתחשב בהלכה שנקבעה בבע"מ 919/15, אני מוצא בנסיבות העניין לחייב את הנתבע בתשלום מזונות הקטינה י. בסך של 1,300 ₪ לחודש, ובתשלום מזונות הקטינה ש. בסך של 1,300 ₪ לחודש, ובסה"כ 2,600 ₪ לחודש בעבור מזונות שתי הקטינות כולל הוצאות המדור ואחזקתו.

תוקף החיוב הינו החל ממועד מתן פסק דין זה והחל מתשלום מזונות חודש ספטמבר 2022.

דמי המזונות המפורטים לעיל ישולמו לידי התובעת בנוסף לקצבת הקטינות המשולמת לתובעת ע"י המל"ל ו/או בנוסף לכל קצבה, גמלה או הטבה לה היא זכאי, ככל שהיא זכאית על פי כל דין.

בנוסף לדמי המזונות, יישאו הצדדים בחלקים שווים בהוצאות הבריאות של הקטינות אשר אינן מכוסות על ידי סל הבריאות או ביטוח רפואי אחר, ובהוצאות החינוך השוטפות והחריגות אשר אינן מכוסות על ידי חוק חינוך חובה, ע"פ קבלות שתציג התובעת ובניכוי הנחות שתקבל.

דמי המזונות ישולמו עד הגיען של הקטינות לגיל 18, או סיום לימודיהן התיכוניים ולפי המאוחר. בתקופת השירות הצבאי או שירות לאומי ישולם 1/3 מהסכום האמור.

סוף דבר:

תה"ס 18041-08-19- תביעה לאכיפת הסכם גירושין:

אני דוחה את תביעת האם לאכיפת הסכם גירושין.

תלה"מ 18074-08-19- תביעה להגדלת מזונות

אני דוחה את תביעת האם להגדלת מזונות.

תלה"מ 6221-07-20- תובענה לביטול/ הפחתת מזונות:

אני מקבל את תביעת האב להפחתת מזונות.

נוכח דחיית תביעות האם וקבלת תביעת האב, תישא האם בהוצאות האב בסך של 8,000 ₪, אשר ישולמו לידיו בתוך 30 יום מהיום, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים ותסגור את התיקים שבכותרת.

מותר לפרסום בהשמטת פרטים מזהים.

ניתן היום, כ"ד אב תשפ"ב, 21 אוגוסט 2022, בהעדר הצדדים.