פס"ד שעניינו קבלת התנגדות לצוואה שנערכה בפני נוטריון

"...כלל יסוד הוא במשפט הצוואות, שיש לכבד את רצונו של המת: מצווה היא לקיים את דברו ואנו החיים נעשה לחלוקת רכושו לאחר מות כרצונו וכבקשתו. במה דברים אמורים, ברצונו האמיתי, ברצונו העצמאי, ברצונו החופשי של המצווה..."

(השופט מ' חשין, ע"א 5185/93 היועמ"ש נ' מרום, פ"ד מט(1)318)

פתח דבר

עניינו של פסק דין זה בשאלת תוקפה של צוואה אשר נערכה בפני נוטריון ובה ציווה המנוח את מלוא עזבונו לאחיינו ולבנו של האחיין, תוך הדרה של בניו ממנו.

רקע כללי

1. בלב ההליכים שלפניי עזבונו של המנוח .... ז"ל (להלן: "המנוח").

2. הנתבע 1, מר ..., הוא עפ"י הנטען בנו של המנוח מנישואיו הראשונים.

הנתבע 2, מר ..., הוא בנו של המנוח מנישואיו השניים.

התובע 1 הוא אחיינו של המנוח.

התובע 2 הוא בנו של התובע 1.

3. טרם הולדתם של ההליכים שלפניי, נוהלו בין הצדדים הליכים בעניין עזבון המנוח בטריבונלים אחרים. הנתבעים, אשר יקראו להלן לשם הנוחות: "המתנגדים" הגישו בבית הדין הרבני בקשה לצו ירושה אחר עזבון המנוח, וניתן צו כמבוקש. מנגד, פנו התובעים, אשר יקראו להלן לשם הנוחות: "המשיבים" לבית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע בבקשה לקבלת צו קיום צוואה ולביטול צו הירושה. הליכים אלה נמחקו מטעמים פרוצדורליים, שעה שהיה על המשיבים להגיש הבקשה לצו קיום צוואה לרשם לענייני ירושה והבקשה לביטול צו ירושה בבית הדין הרבני שם ניתן. בהתאם, הגישו המשיבים לרשם לענייני ירושה בקשה לצו קיום צוואה והמתנגדים הגישו התנגדות לה. משכך, הועברו ההליכים לדיון ולהכרעה בבית משפט זה, וההליכים בבית הדין הרבני הושהו עד להכרעה בעניין תוקפה של צוואת המנוח.  

4. הצוואה נושא המחלוקת נחתמה בידי המנוח ביום 07.2010 בפני הנוטריון עו"ד ש.ש. (להלן: "הצוואה") במסגרתה ציווה המנוח, כי דירתו השוכנת בעיר ... ויתר נכסיו וכספו יונחלו למשיב 1, וכי דירתו הנוספת השוכנת ב.... תונחל למשיב 2.