פס"ד שעניינו טענה להתיישנות ושיהוי של בקשה לצו ירושה ושל השתכללות הסתלקות על דרך מצג

עובדות הצריכות לעניין וההליכים

1. הצדדים הינם אחים. אביהם של הצדדים (להלן: האב) הלך לבית עולמו ביום 26.10.2009 ולא הותיר צוואה. ביום 21.7.2011 חתם התובע על תצהיר הסתלקות מעיזבון האב (להלן: ההסתלקות). אין חולק, שמי מהצדדים לא עתר למתן צו ירושה בגין עיזבון האב (להלן: צו הירושה), עד ליום 9.7.2019 בו הגיש התובע את הבקשה.
2. ביום 30.8.2012 הלכה אמם של הצדדים (להלן: האם) לבית עולמה. ביום 28.11.2012 ניתן צו לקיום צוואתה האחרונה של האם (להלן: צו הקיום, הצוואה האחרונה, בהתאמה). לפי הצוואה האחרונה, ירשה הנתבעת את מלוא עיזבון האם, בעוד לפי צוואה שקדמה לה (להלן: הצוואה הראשונה) חולקו נכסי העיזבון בין הצדדים. בהליך קודם (תע 7740-09-14, להלן: הליך הביטול), עתר התובע לביטול צו הקיום. ביום 23.9.2017 ניתן על ידי פסק דין לפיו בוטל צו הקיום. ערעור שהגישה הנתבעת לבית המשפט המחוזי נדחה, ונדחתה גם בקשת רשות ערעור שהוגשה לבית המשפט העליון.
3. ההליכים דנא עניינם התנגדות הנתבעת למתן צו הירושה. ההתנגדות נסמכת על שלוש טענות: האחת, התיישנות ושיהוי. השנייה, ההסתלקות. השלישית, קיומה של צוואה בעל פה.
4. ביום 10.6.2020 ניתנה החלטתי, שלהלן: "בהתנגדותה מעלה הנתבעת שלוש טענות: התיישנות ושיהוי, הסתלקות התובע מעיזבון האב, וקיומה של צוואה בעל פה. שתי הטענות הראשונות, נטענו כטענות סף ואינני רואה מניעה להכריע בהן (לרבות מתן פסק דין), בהינתן העובדות הנטענות בהתנגדות... אשר לטענה לקיומה של צוואה בעל פה, אין היא נתמכת במאומה, ודומה שלא מתקיימים תנאי היסוד. כך או כך, ככל שהנתבעת סבורה, שיש בידה צוואה בת קיום, עליה להגיש בקשה לקיומה. ללא בקשה כאמור, הנושא לא ידון על דרך התנגדות בלבד."
5. ביום 18.6.2020 דחיתי את בקשת הנתבעת לקיים הוכחות בסוגיות דלעיל, לאור העובדה, שהן נושא ההתיישנות/השיהוי והן תוקפה של ההסתלקות הינן סוגיות משפטיות, שבנסיבות המקרה דנא, ניתנות להכרעה כטענות סף (בהינתן העובדות הנטענות בהתנגדות). ביום 29.6.2020 דחיתי בקשה לעיון נוסף בהחלטה האמורה.

טענות הצדדים

6. הנתבעת טוענת, בתמצית, כדלקמן:
   • הבקשה לצו ירושה הוגשה בחלוף עשר שנים ממועד פטירת האב. לפיכך, דינה להידחות מטעמים של התיישנות ושיהוי. אשר לשיהוי, התנהלותו של התובע, לרבות מצג שהציג בדבר הסתלקותו, ופעולות שנקט לריקון עיזבון האב, על רקע הזמן שחלף, מעידים שוויתר על זכויותיו בעיזבון האב. הנתבעת הסתמכה על ויתור זה ושינתה את מצבה לרעה.
   • התובע הוא אשר יזם את ההסתלקות כדי שיוכל לפעול בנכסי האב לאחר פטירתו. על סמך מצג זה התאפשר לתובע לפעול בנכסים האמורים כבתוך שלו, והוא רוקן אותם מתוכן. טענת התובע כיום, לפיה לא הסתלק מעיזבון האב הינה חסרת תום לב ומנוגדת למצג ברור שהציג משך שנים. לפיכך, השתכללה ההסתלקות מכוח התנהגות התובע. יתירה מזו, יש להשתיק את התובע מלטעון כנגד תוקפה של ההסתלקות מכוח עקרון תום הלב, דיני החוזים, ודיני עשיית עושר ולא במשפט. בכלל זה יש לראות את ההסתלקות כמתנה שהסתיימה, שעה שהתובע כבר קיבל לניהולו את נכסי האב. לפיכך מדובר במתנה בלתי הדירה.
   • יש לדחות את טענת התובע לפיה ההסתלקות לא הוגשה לבית המשפט, שעה שהיא הוגשה כמוצג במסגרת הליך הביטול.
7. התובע טוען, בתמצית, כדלקמן:
   • טענת התיישנות או שיהוי איננה רלוונטית לבקשות לצווי ירושה.
   • הסתלקות משתכללת אך ורק עם הגשתה לרשם לענייני ירושה או לבית המשפט. אין תוקף להסתלקות בדרך אחרת.

• בפסק הדין, שניתן בהליך הביטול נקבע, שההסתלקות נחתמה שעה שהתובע סבר בתום לב, שהנתבעת מסתלקת אף היא לטובת האם, ושניהם ירשו את האם לאחר אריכות ימיה ושנותיה. הנתבעת התנהלה בחוסר תום לב, כאשר ביטלה, שלא בידיעת התובע, את הסתלקותה, וגרמה לאם לחתום על הצוואה האחרונה לטובתה. לפיכך, ההסתלקות נחתמה בגין טעות, הטעייה והתנהלות חסרת תום לב של הנתבעת.

דיון והכרעה