פס"ד פרשנות סעיף 25 לחוק הירושה - רצונו האמיתי של המצווה

השופט נפתלי שילה:

לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה מיום 30.3.23 (כב' השופטת מירה דהן בת"ע 45265-02-19) שקיבל את התנגדות המשיבה לקיום צוואת אמם המנוחה של הצדדים משנת 2003 ונתן צו ירושה אחר המנוחה. 

א.רקע עובדתי

1.המנוחה מ' ז"ל (להלן: המנוחה) נפטרה ביום 22.11.13 בגיל 109.

2.למנוחה היו שמונה ילדים, כשהמערער הוא אחד מבניה והמשיבה היא אחת מבנותיה. המערער התגורר בביתה של המנוחה משנת 1995 ועד לפטירתה.

3.אחת מבנות המנוחה, הגב' ד', הגישה בקשה לקיום צוואה של המנוחה מיום 3.5.04 (להלן: צוואת 2004) והמערער הגיש התנגדות לקיום צוואה זו. ביום 12.7.18 התקבלה התנגדות המערער ובית המשפט קמא פסק שיש לבטל את צוואת 2004 לאור קיומה של השפעה בלתי הוגנת ומעורבות בהכנת הצוואה (להלן: ההליך הראשון).

4.לאחר מתן פסק הדין בהליך הראשון, הגיש המערער לקיום צוואה קודמת של המנוחה משנת 2003 (להלן: הצוואה), ולפיה המערער הוא הנהנה היחיד מעיזבונה של המנוחה.

5.המשיבה הגישה התנגדות לקיום הצוואה. המשיבה טענה שקיימים פגמים בצוואה. לדבריה, חתימתו של עו"ד אוסטין שנטען כי אימת את חתימת המנוחה על הצוואה אינה מופיעה על הצוואה. לטענתה, רק ביום 10.2.15, שנים רבות לאחר מכן, צורף תצהיר מטעם עו"ד אוסטין שאישר שהוא אימת את חתימת המנוחה על הצוואה. בנוסף, בעוד שבצוואה נאמר שהמנוחה חתמה על הצוואה ביום 8.8.03, חתימות העדים היו ביום 20.8.03. לדבריה, תצהירי העדים לצוואה לוקים בחסר מאחר שלא מצוינים בהם פרטי ת.ז. שלהם. בנוסף טענה המשיבה, שהמנוחה לא ידעה קרוא וכתוב בעברית ואין בצוואה כל אזכור לכך שהצוואה הוקראה לה או תורגמה לה ושהיא הבינה את משמעות המסמך שעליו היא חתמה בטביעת אצבע. כמו כן, המשיבה טענה שהצוואה נערכה תחת השפעה בלתי הוגנת מצד המערער, מאחר שהמנוחה נזקקה לסיועו בהיותה באותה עת כבת 98 שנים והמערער התגורר עמה בשמונה עשרה השנים האחרונות לחייה והשפיע עליה. לדברי המשיבה, המערער אף היה מעורב בהכנת הצוואה ונטל חלק בעריכתה.

6.המערער טען מנגד, שלא היה מעורב בעריכת הצוואה ונודע לו אודותיה מאמו רק לאחר עריכתה. לטענתו, במהלך שנת 2002 אמו פנתה אליו וביקשה ממנו להתלוות אליה לעו"ד אוסטין על מנת שיערוך עבורה צוואה. לדבריו, הוא סירב בתחילה ואולם לאחר שאמו אמרה לו שהיא דואגת לו ורוצה להעניק לו את דירתה, הוא נאות לסייע לה ואולם הוא לא היה מעורב בהכנת הצוואה וקיבל עותק מהצוואה רק לאחר שאמו חתמה עליה. לדבריו, העובדה שאמו רצתה להוריש לו את דירתה הייתה ידועה לכל אחיו והאם דיברה על כך. המערער טען גם שאחד העדים לצוואה מר מ' (להלן: מ') אמר לו שהצוואה הוקראה לאם בעברית ותורגמה על ידו לכורדית, שהייתה השפה המדוברת ע"י המנוחה. לדבריו, למרות שהמנוחה לא ידעה קרוא וכתוב בעברית, משהצוואה הוקראה לה, היא הבינה אותה. המערער טען שהצוואה נערכה מרצונה החופשי של המנוחה ומשקפת את רצונה ויש לקיים את הצוואה.