1. בפנינו ערעור נגד פסק דינה של ועדת הערעור מכוח חוק הנכים (תגמולים ושיקום) התשי"ט – 1959 [נוסח משולב] (להלן בהתאמה – פסק הדין; ועדת הערעור; והחוק). פסק הדין ניתן ביום 2.8.23 בע"נ 15890-09-20, על ידי כב' השופטת (בדימוס) י' אחימן, יו"ר הוועדה; ד"ר ה' ירדני, חברה; עו"ד צ' רוטנברג, חבר.
2. ברקע הערעור עומדות העובדות הבאות. המערער יליד 1996. הוא התגייס לצה"ל ביום 19.9.16. לאחר שסיים טירונות, שובץ בקורס טכנאי מערכות נשק צריח (1.11.16). במהלך הקורס, הדרדר מצבו הנפשי, והתפרצה אצלו מחלת הסכיזופרניה, בגינה אושפז בכפייה החל ביום 5.12.16. בהמשך לכך שהה באשפוז משך כתשעה חודשים, חלק מן התקופה באשפוז יום. ביום 13.3.17 הגיש המערער בקשה להכרה בו כנכה על פי החוק. הבקשה נדחתה על ידי קצינת התגמולים (7.5.20).
3. בפסק דינה של ועדת הערעור, מיום 16.8.22 [להלן – פסק הדין הקודם] נדחה ערעורו על החלטה זו. ועדת הערעור נימקה פסיקתה בפסק הדין הקודם, בין היתר, בכך "שלא קיימת עדות רפואית לגבי הקשר שבין אירועי דחק לבין התפרצות של מחלת הסכיזופרניה שממנה סובל המערער ואף לא קיימת עדות רפואית על כך שסוג כזה של אירועים יכול להוות טריגר להתפרצותה של מחלת הסכיזופרניה" (סעיף 33).
4. המערער ערער על פסק הדין הקודם (ע"ו 16833-01-23). הערעור התקבל. בפסק דיננו, הורינו על השבת הדיון אל ועדת הערעור. פסיקתנו זו נומקה כהאי לישנא: " ... בפסק דינו של בית המשפט העליון ברע"א 7796/20 פלוני נ' משרד הביטחון (25.4.2022), נדחתה ההנחה כי "גורמי דחק סביבתיים לא הוכרו כמשפיעים על פרוץ מחלת הסכיזופרניה בעת פריצתה" (בפסקה 19 לפסק הדין). נוכח זאת, קביעתה האמורה של ועדת הערר בענייננו אינה יכולה לעמוד. הואיל ובפסק דינה של הוועדה קביעה זו שזורה בדיון הן בשאלת הקשר הסיבתי העובדתי, הן בשאלת הקשר הסיבתי המשפטי, פסק הדין אינו יכול לעמוד. לפיכך, אנו מורים על ביטול פסק הדין, ומחזירים את הדיון לוועדה על מנת שתיתן פסק דין חדש, ובו תדון בתיק על רקע פסק דינו האמור של בית המשפט העליון. טרם מתן פסק דין, תאפשר הוועדה לצדדים להשלים את טיעוניהם. נעיר, בכל הנוגע לסוגיית הקשר הסיבתי המשפטי, כי מבין שלוש הקטגוריות שהוכרו בפסיקת בית המשפט העליון לעניין זה, רלוונטית לכאורה למקרה הנוכחי בעיקר הקטגוריה השלישית (ראו דנ"א 5343/00 קצין התגמולים נ' אביאן, פ"ד נו(5) 732 (2002)). נבהיר, כי המדובר בקטגוריה שעניינה החוויה הצבאית במובנה הרחב (ראו גם בפסקה 12 לפסק הדין הנ"ל בעניין פלוני) ...".
5. בפסק הדין מושא הערעור הנוכחי, ועדת הערעור שבה ודחתה כאמור את ערעור המערער. בפסק הדין אימצה ועדת הערעור את טענת המערער באשר להשתלשלות העובדתית, שהובילה לפרוץ מחלת הסכיזופרניה בה לקה (סעיף 35). ועדת הערעור אף קבעה, כי מתקיים קשר סיבתי עובדתי, בין התפרצות המחלה לבין רצף האירועים שאירעו למערער עובר להתפרצות המחלה (סעיף 48). יחד עם זאת קבעה ועדת הערעור, כי לא מתקיים קשר סיבתי משפטי בין פרוץ המחלה לבין שירותו הצבאי של המערער.
6. כעולה מפסק הדין, שירותו הצבאי של המערער נמשך כחודשיים וחצי, מתוכם חודש וחצי בטירונות 02. ביתרת הזמן השתתף בקורס הכשרה. המערער חש שהקורס אינו מאתגר מספיק וביקש ללמוד באופן עצמאי. לאחר שלא נענה בעניין ע"י מפקדיו, פנה אל מפקד הבסיס, אשר נפגש עמו. פניית המערער אל מפקד הבסיס עוררה כעס אצל מפקדי המערער, וכפועל יוצא מכך זומן המערער, ביום 23.11.16, לשיחת נזיפה בפני מפקד הקורס. בשיחה זו נמסר למערער, כי מוטל עליו עונש בעטיו עליו להישאר בבסיס בשבת יחד עם עוד חמישה חניכים. אכן באותו סוף שבוע (24-26.11.16) נותר המערער בבסיס וביצע תורנות שמירה אינטנסיבית, מבלי שקיבל מזון ושתיה, ומבלי שהיו ברשותו אמצעי היגיינה הולמים. באותו סוף שבוע לא נותר בבסיס מי מחברי הסגל, ולפיכך לא היה בידי המערער לפנות לצורך קבלת עזרה, או מידע, באשר לקבלת מזון, אמצעי היגיינה ושעות המנוחה. באותו סוף שבוע אף אירע אירוע, אותו חווה המערער כדרמטי, עת נפגש עם חייל אחר, אשר החזיק אולר ונהג לשלפו ולכוונו לעבר המערער. ביום א' - 27.11.16 - לאחר שמירת הלילה, לא הצליח המערער לקום למסדר הבוקר וביקש להיבדק בידי חובש. ביום 30.11.16 נלקח המערער לקב"ן ועקב כך פונה לבית חולים ומספר ימים לאחר מכן הועבר לאשפוז בכפיה בבית חולים פסיכיאטרי.
7. באשר ליסוד הסיבתי המשפטי קבעה ועדת הערעור, כי זה בנוי על שני נדבכים, הסובייקטיבי והאובייקטיבי. בנוגע לרובד הסובייקטיבי העמידה הוועדה לנגד עיניה את עיקרון "הגולגולת הדקה", שלפיו יש להתייחס למערער, על בסיס נתוניו האישיים הסובייקטיביים. לכן במקרה של מחלה קונסטיטוציונלית, מסוגה של ההפרעה שממנה סובל המערער, יש להתייחס לדברים על בסיס רגישותו האישית ונטייתו של הפרט להתפרצות המחלה, מבלי שהדבר יפחית מאחריות המשיב (סעיף 50).
8. ברובד האובייקטיבי קבעה ועדת הערעור, על יסוד פסיקת בית המשפט העליון, כי זה מבטא שלושה סוגים של קשר סיבתי: הראשון, מתייחס לאירוע או רצף אירועים שהם ייחודיים באופן מובהק לשירות הצבאי; השני, מתייחס למקרים שבהם פרצה המחלה בעקבות אירוע או רצף אירועים שאינם בהכרח ייחודים לשירות הצבאי, אולם הם חריגים, או יוצאי דופן, ואירעו לחייל במהלך שירותו הצבאי ובקשר לשירות; השלישי, מתייחס למקרים שבהם עצם השירות הצבאי על הלחצים, הפחדים והמתחים המיוחדים הכרוכים בו, יצרו בנפשו של החייל מצב דחק חריג וקיצוני. הקשר מן הסוג השלישי צריך להיות קונקרטי ובעל מידה מסוימת של הדיקות ושל עוצמה למאפיינים של השירות הצבאי (סעיף 51).
9. ועדת הערעור קבעה, כפי שאף קבענו אנו כאמור, כי יש לבחון את פגיעת המערער באמת המידה של הסוג השלישי. לאחר שהשוותה את עניינו של המערער למקרים שונים שנדונו בפסיקת בתי המשפט וועדות ערעור, קבעה ועדת הערעור, כי האירועים להם טוען המערער אינם מבססים קשר סיבתי משפטי. האירועים האמורים הם כאמור, שיחת נזיפה של המפקד, סגירה של שבת בבסיס, כעונש, לצרכי שמירה עם עוד חיילים, העדר אנשי סגל ממדרכי הקורס בסוף השבוע, והאיום המרומז שחווה המערער מאת מי מהחיילים ששמרו עמו באותו סוף שבוע. לשיטת ועדת הערעור, האירועים האמורים נעדרים הדיקות למאפיין הצבאי של השירות, או מאפיין החוויה הצבאית במובנה הרחב. על פי קביעת ועדת הערעור, אירועים מעין אלה עשויים להתרחש במסגרות של לימוד מאורגן, יחסי עבודה, או משפחה, כדרך שיגרה. אלה אינם נושאים המהווים, לדעת ועדת הערעור, מאפיין של החוויה הצבאים, אפילו במובנה הרחב (סעיף 60).
10. מכאן הערעור שבפנינו. לטענת המערער שגתה ועדת הערעור עת קבעה שנסיבות העניין אינן מלמדות על התקיימות קשר סיבתי מהסוג השלישי. לשיטתו, טעתה הוועדה עת התייחסה לרצף האירועים אשר הוביל להתפרצות מחלתו כאירועים בעלי אופי אזרחי (סעיף 46 להודעת הערעור).
11. לשיטת המשיב דין הערעור להידחות, הואיל ולטעמו אכן לא מתקיים קשר סיבתי משפטי כקביעת וועדת הערעור. לעניין זה אף מפנה המשיבה לכך שקודם לגיוס המערער לשירות צבאי למד המערער כשוחר בפנימיית מכללת חיל החימוש, בה עבר קורס הכשרה. לטענת המשיב, מבחן העזר של השוואת האירועים בעטיים התפרצה מחלת המערער לחייו האזרחיים תומך אף הוא בפסיקת וועדת הערעור. עוד מציין המשיב, כי פסיקת וועדת הערעור נסמכה על מספר הנחות מטיבות עם המערער. כך הניחה וועדת הערעור, בכל הנוגע ליסוד הסובייקטיבי שבקשר הסיבתי המשפטי, כי אותם אירועי הדחק להם טען המערער, אכן נחוו על ידו "כגורם אפשרי לפרוץ המחלה ולא כמופע של המחלה".
12. לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים, על רקע כלל החומר שבפנינו, הגענו למסקנה כי יש לקבל את הערעור (ראו תקנה 138(א)(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט – 2018). נעמוד עתה על הטעמים ביסוד מסקנה זו.
13. מן הבחינה העובדתית, הניחה כאמור ועדת הערעור כנתון את טענות המערער, לפיהן ננזף ביום 23.11.16 על ידי מפקד הקורס בשיחה עימו, סמוך לנזיפה האמורה הודע לו כי יישאר בבסיס בשבת יחד עם עוד חמישה חניכים, וכי הרגיש שנענש. המערער תיאר כי במהלך המפגש פניו של מפקד הקורס האדימו, והיכה באגרופיו בשולחן. עוד עולה, כי בהמשך לכך, בסוף השבוע של 24.11.16 – 26.11.16 נותר המערער בבסיס. הוא ביצע תורנות שמירה אינטנסיבית ללא זמן מנוחה מספק. לא היו ברשותו אמצעי היגיינה. השמירות בוצעו מחוץ למבנה, בתנאים פחות נוחים. במהלכן לא קיבל המערער מזון ושתייה אף שהיה ידוע לטענתו כי הוא חולה וסובל מחום גבוה. בהעדר אנשי הסגל, לא היה למערער למי לפנות לצורך קבלת עזרה או מידע לעניין שעת פתיחתו של חדר האוכל; שעות המנוחה; או האמצעים למקלחת. במהלך סוף השבוע התרחש מפגש בין המערער לבין חייל נוסף, אשר החזיק אולר ונהג לשלוף אותו ולכוונו לעבר המערער. הדבר הלחיץ את המערער, אשר מסר לאותו חייל את האולר שהיה ברשותו, כדי שיניח לו. המערער חש על רקע זה תחושות של איום ונטישה. כך אף העדיפה וועדת הערעור את טענתו העובדתית של המערער, לפיה אירועי הדחק להם טען, אכן נחוו על ידו כגורם אפשרי לפרוץ המחלה ולא כמופע של המחלה. אין להתערב בקביעות עובדתיות אלה במסגרת ההליך דנן (ראו סעיף 34(א) לחוק).
14. השאלה העיקרית שבמחלוקת נוגעת לקיומו של קשר סיבתי משפטי בין אירועים אלה, לבין מחלת הסכיזופרניה בה לקה המערער. נזכיר, כי הוועדה קבעה כי מתקיים קשר סיבתי עובדתי בין אותם האירועים לבין מחלת המערער.
15. באשר לקשר הסיבתי המשפטי, נקודת המוצא לעניין זה נקבעה בעניין אביאן הנ"ל. באותה פרשה נקבע מבחן כפול להתקיימות הקשר הסיבתי המשפטי - סובייקטיבי ואובייקטיבי. "המבחן הסובייקטיבי בודק האם האירוע המדובר, או המצב בו היה נתון החייל, אכן גרם לפגיעה" (דברי כב' השופט נ' הנדל ברע"א 7715/13 פלונית נ' קצין התגמולים (8.5.2016), בפסקה 3 לפסק דינו). לגבי מבחן זה נפסק, כי "עניינו רגישותו המיוחדת של הניזוק ('הגולגולת הדקה'), ועניינו ההכרה בכך כי על הצבא לקבל את הנפגע כמות שהוא, על תכונותיו, מעלותיו וחסרונותיו הסובייקטיביות" (דברי כב' הנשיא א' ברק ברע"א 6270/98 פוטשניק נ' קצין התגמולים, פ"ד נז(3) 721(2003), בעמוד 725). על פי קביעת ועדת הערעור מבחן זה התקיים בענייננו.
16. אשר למבחן האובייקטיבי, נקבע כי "מבחן זה דורש יסוד חיצוני, הבוחן האם 'ייחודיות השירות בצבא ומיוחדותו - הוא שהביא בפועל לפריצתה של המחלה'" (דברי כב' השופט נ' הנדל בעניין פלונית הנ"ל, בפסקה 3). בעניין פלונית צוטטו בהקשר זה דברי כב' הנשיא א' ברק בעניין פוטשניק, לפיהם "הרכיב האובייקטיבי עניינו הקשר לשירות הצבאי. נדרש ... כי לא יהא מדובר באירוע טריוויאלי, שולי או אירוע שיגרה אלא באירוע הקשור לייחודיות והמיוחדות של השירות בצבא. אין די בקשר רופף בין פריצת המחלה ובין השירות הצבאי. נדרש אירוע שיש בו 'ממשות'" (ראו גם בפסקה 41 בעניין אביאן הנ"ל).
17. דעת הרוב בעניין פלונית (כב' השופט מ' מזוז) עמדה, בכל הנוגע לרכיב האובייקטיבי, כי יישומו "הוא פועל יוצא של מכלול הנסיבות הקונקרטיות של כל מקרה נתון לגופו, וההכרעה 'תשתנה ממקרה למקרה, וכל מקרה יידון על-פי נסיבותיו'" (בפסקה 8 לפסק הדין; ההדגשה במקור). כן עמד בית המשפט על החלוקה שנעשתה בפסיקה לשלושה סוגי מקרים לעניין רכיב זה (בפסקה 8). הסוג הראשון, עניינו "בהתפרצות המחלה בעקבות אירוע (או מצב) צבאי מובהק, כגון השתתפות בקרב קשה, או בסדרת אימונים מפרכת או בשירות באזורי סכנה חריגים" (שם). הסוג השני עניינו "ב'אירוע חריג ויוצא דופן' הקשור לשירות הצבאי" (שם). הסוג השלישי עניינו במקרים שאינם נופלים לגדר שתי קטגוריות אלה, אך בכל זאת חלה עליהם אמת המידה שנקבעה בעניין פוטשניק הנ"ל. לגבי סוג זה נאמר כי מדובר ב"מקרי הגבול הקשים 'לפענוח'"(פסקה 8 לפסק דינו של כב' השופט מ' מזוז בעניין פלונית).
18. לטעמנו, נסיבותיו הקונקרטיות של המקרה דנן מלמדות שמחלת המערער התפרצה בשל נסיבות ייחודיות לשירות הצבאי ומיוחדותו. השירות הצבאי מתאפיין בשליטה רבה עד מאד על כלל אורחות חיי הפרט - החייל. כך, להבדיל מחיי השגרה האזרחיים, תלוי החייל בצבא, באמצעות מפקדיו הישירים של החייל, ברבדים רבים החובקים היבטים מרכזיים של חייו. כך, להבדיל מחייו של האזרח, עשוי השירות הצבאי - כבענייננו - לדרוש מהחייל לשהות במסגרת הצבאית כל שעות היום והלילה. היה ושוהה החייל באותה מסגרת משך תקופה רציפה של מספר ימים או שבועות, מוכתב סדר יומו בידי מפקדיו, לרוב מבלי שעומד לרשותו "חלון התאווררות" בו הוא חופשי מן המשמעת הצבאית ומאורחות הצבא. החייל עשוי להיות תלוי במערכת הצבאית בכלל ובמפקדיו הישירים בפרט, לשם קבלת מזון וסיפוק צרכי היגיינה שונים. החייל אף תלוי במפקדיו לשם קבלת הגנה מחיילים אחרים, שכן אין בידו "לנתק מגע" מחיילים אחרים, העלולים להתנכל לו, שכן הוא מחויב להישאר בבסיסו בהתאם להוראות מפקדיו. לא זו אף זו, שככלל בחיים האזרחיים, עומדת לאדם החירות לסיים מערכת יחסים (בין אישית ובין עיסקית). חירות כזו אינה עומדת לחייל המשרת בשירות חובה צבאי. כלל המאפיינים האמורים, כשהם משתלבים יחדיו, מיוחדים לשירות הצבאי.
19. תמיכה במסקנה האמורה ניתן למצוא אף בכך, שאירוע הדחק שהוביל להתפרצות מחלת המערער אירע בסמוך לתחילת שירותו הצבאי. אכן, קודם לגיוסו לצבא למד המערער בתנאי פנימייה, אך לא נטען שהיה חשוף לאפשרות של הותרתו באופן כפוי בבסיסו, כעונש, לשם ביצוע תורנות במהלך סוף שבוע (וליתר הנסיבות שתוארו לעיל). מועד התפרצות מחלת המערער בסמוך לתחילת שירותו הצבאי - עת מפאת אורחות חיי הצבא השתנו נסיבות חיי המערער - תומך אפוא אף הוא בכך שאופיו המיוחד של השירות הצבאי ואורחותיו הקים את אותן נסיבות שהובילו להתפרצות המחלה. השוו: ע"א 472/89 קצין התגמולים נ' רוט, פ"ד מה(5) 201, 214 (1991); ע"א (חיפה) 766/08 בן ינקו נ' קצין התגמולים (21.3.2010) בעמוד 22; ע"ו (חיפה) 14216-04-19 פלוני נ' קצין התגמולים (16.7.2019) בעמוד 24.
20. בטרם סיום נפנה למספר מקרים בהם ראו בתי משפט וועדות ערעור נסיבות, המקימות בחייל מתח ודאגה מעל ומעבר לאלה הצפויים לאדם בחייו האזרחיים הרגילים, ועל רקע זה הכירו בהן כמגבשות קשר סיבתי משפטי בין הפגיעה בחייל (פרוץ המחלה) לבין השירות הצבאי. לטעמנו ניתן להקיש מאותם מקרים אף למקרה בו עסקינן.
21. בע"ו (חיפה) 45554-06-15 פלוני נ' קצין התגמולים (17.1.2016) הוכרו פחדים וחרדות המתפתחים אצל חייל בעת שמירה לבד בלילה בבסיס צבאי, כיוצרים קשר סיבתי משפטי להתפרצות מחלה קונסטיטוציונלית. בע"נ (שלום ב"ש) 42737-09-20 פלוני נ' קצין התגמולים (7.5.2023) הוכרו הצקות לחייל כיוצרות קשר סיבתי משפטי להתפרצות מחלת הסכיזופרניה. זאת עת החייל היה נתון בפחד כפול, מענישת מפקדיו ומהצקת החיילים בתנאי טירונות. בע"נ (שלום חיפה) 68058-03-22 פלונית נ' קצין התגמולים (8.1.2023) הוכרו לחצים שנחוו על ידי החיילת, כיוצרים קשר סיבתי משפטי להתפרצות מחלה קונסטיטוציונלית. הלחצים נבעו מהאופי המיוחד של השירות הצבאי, שכלל שהות הרחק מהבית; הרגשת הלחץ בעמידה בדרישות הטירונות והקורס; קושי אותו חוותה החיילת ביחס לתזונה בשים לב להיותה צמחונית מחד והמגבלות הכרוכות באופי והיקף התזונה בשירות הצבאי מאידך; ובצורך בביצוע שמירות ותורנות, על הכרוך בכך. בע"נ (שלום באר שבע) 52504-05-21 פלוני נ' קצין התגמולים (23.1.2022) הוכרו לחצים שנחוו על ידי חייל, כיוצרים קשר סיבתי משפטי להתפרצות התפרצות הפרעה קונברסיבית. שם דובר בחייל שהיה חולה (כאב גרון, שיעול, נזלת והקאות) ונאלץ לנסוע בתחבורה ציבורית במשך שעות רבות פעמיים, ואף התעלף במהלך הנסיעה. נקבע, כי התרחשות מעין זו אינה אופיינית לחיים האזרחיים, אלא דווקא לשירות הצבאי. שכן אילולא היה החייל נתון במסגרת צבאית לא היה לו כל קושי לפנות לטיפול רפואי בסמוך לביתו, והוא לא היה נאלץ להיטלטל במשך שעות רבות לבדו בדרכים ללא סיוע ובעודו חש ברע. בע"נ (שלום תל אביב) 680/98 פלוני נ' קצין התגמולים (3.7.2001) התקבלה טענת מתופף בלהקה צבאית כי "מערכת יחסים עכורה בין חברי הלהקה אשר התאפיינה בגילויי אלימות מילולית קשה, מתחים בין אישיים ואוירה חברתית עכורה" אליה "נקלע שלא בטובתו למעגל של סכסוכים, שנאה ועלבונות" גרמה להופעת סכיזופרניה.
22. שהות לבד בלילה יכולה להתרחש גם בנסיבות אזרחיות; לחצים במסגרת קורס אקדמי קיימים גם בנסיבות אזרחיות; שעות נסיעה ארוכות בתחבורה ציבורית כשאדם אינו חש בטוב יכולות לקרות גם בנסיבות אזרחיות; מערכת יחסים עכורה בין חברי להקה יכולה להתקיים גם בנסיבות אזרחיות. הסיבה שנסיבות אלה הוכרו כקשורות "לייחודיות והמיוחדות של השירות" נובעת מהמעטפת הכללית של אדם שאינו בן חורין לקום וללכת כרצונו, לדאוג לעצמו לאוכל, טיפול רפואי, אמצעי היגיינה, או להתרחק התרחקות ממערכת יחסים עכורה; אדם התלוי באופן מובהק במפקדיו (שבענייננו נאמר שלא היו בסביבה כדי לספק מענה), ואשר ננזף באופן קשוח על ידי מי ששליטתו על חייו גדולה הרבה יותר מאשר מנהל של כל קורס לימודי באזרחות. וכדברי השופטת נאות-פרי בע"ו (חיפה) 45554-06-15 הנ"ל, ביחס לטענה לפיה נסיבות של שמירה לבד בלילה מתקיימות גם באזרחות: "יש שוני בין המצאות לבד במקום חשוך "באזרחות", לבין אותו החושך ואותה הבדידות כאשר המדובר בשמירה סביב בסיס צבאי עם נשק ותוך הפנמת האחריות הכרוכה באותה שמירה". אף בענייננו, "החושך", הפחד והחרדה אותם חש המערער מעצימים את אירוע הדחק אלו נקלע, עת שהה המערער במסגרת צבאית סגורה וניצב - מנקודת מבטו - ללא מוצא. פחד וחרדה בנסיבות אלו אינם דומים לאירועי דחק העלולים להיגרם לאדם בחייו האזרחיים.
23. טרם סיום נעיר, ביחס ליסוד הממשות עליו עמדה הפסיקה, כי עוצמתו במקרה שבפנינו אינה פחותה מן המקרים אליהם הפנינו לעיל. גם אם נתייחס אל המקרה שבפנינו כאל מקרה גבולי בהיבט זה, נוכח תכליתו הסוציאלית של החוק, אין בכך כדי לשנות ממסקנתנו כי הקשר הסיבתי המשפטי הנדרש, מתקיים במקרה זה.
24. התוצאה של כל האמור היא, כי אנו מקבלים את הערעור, וקובעים כי הוכח הקשר הסיבתי הנדרש בין שירותו הצבאי של המערער, לבין מחלת הסכיזופרניה בה לקה. המשיב יישא בשכר טרחת ב"כ המערער בסך 10,000 ₪. לסכום זה אין לצרף מע"מ. הוא משקף את היקף העבודה שנדרשה בהליך זה, ואת הקביעות לעיל. העירבון שהופקד יושב למערער באמצעות ב"כ.
ניתן היום, ט' טבת תשפ"ד, 21 דצמבר 2023, בהעדר הצדדים.
עודד שחם, שופטאברהם רובין, שופטנמרוד פלקס, שופט
אב"ד