פס"ד משלים בעניין שימוש בזרע המת – התרת פונדקאות חו"ל

1. תביעת הורי המנוח, ע' ע' ח' ז"ל, אשר הלך לעולמו ממחלת הסרטן בהיותו כבן 38 שנים, כשהוא לא נשוי וללא בת זוג, להתיר שימוש בזרעו המוקפא לצורך הפרייתו והבאת צאצאים אחרי מותו באחת משתי אפשרויות (כאשר האפשרות הראשונה הינה האופציה המועדפת, ולמעשה היחידה לשיטת התובעים):

• בהליך פונדקאות מלא שבסופו יינתן צו אימוץ– האם הפונדקאית תישא את ההיריון, תולדת הפרייה חוץ גופית – ביצית שתיתרם על ידי אישה זרה/אחרת אשר תופרה בזרע המנוח. היילוד יאומץ על-ידי התובעת 3 – אחותו הנשואה של המנוח (ובעלה), שהינה חשוכת ילדים תוצאת מחלה גנטית.
• בהליך פונדקאות חלקי - הפרייתו של זרע המנוח, בגופה של אישה אחרת ומביצית שלה, תוך שהתובעים 1-2 והתובעת 3 יזכו, בתור הסבים והדודה, לקשר משפחתי עם הילד העתיד להיוולד.

1. בפסק הדין החלקי מיום 8.9.2019 נקבע על-ידי מותב זה, כי רצונו המשוער של המנוח היה להתיר שימוש בזרעו על מנת להביא צאצאים אחר מותו: 

"עדותם של כלל העדים מטעם התביעה, אינה נשענת על התרשמות סובייקטיבית שלהן ו/או תחושות או השערות. כל העדים אשר העידו בפניי, נשענים על שיחות עומק פתוחות עם המנוח, עימו היתה להם היכרות מעמיקה. המדובר ב-4 עדים חיצוניים אשר העידו כאחד על כמיהתו של המנוח אותה השמיע באזניהם בסמוך למותו להבאת צאצאים, או ספציפית להולדתו של בן בשם א'...אם כן, רצונו המשוער של המנוח להתיר שימוש בזרעו לצורך הבאת צאצאים. רצון זה אינו חריג והוא תואם את הכמיהה האבולוציונית של המין האנושי להותיר דור המשך אחריו. כמיהה זו מקבלת משנה תוקף, במשפחת התובעים, נוכח העובדה כי לתובעת 3 אין ילדים משלה ולא יהיו ואילו לתובעים 1,2 אין נכדים כלל, וגם לא יהיו, ככל שלא יותר השימוש בזרעו של המנוח...לסיכום: לאחר ששקלתי את כלל הראיות כפי שהובאו בפניי, הנני קובעת כי רצונו המשוער של המנוח, לפחות בסמוך לפטירתו, היה להתיר שימוש בזרעו על מנת להביא צאצאים אחרי מותו". 

1. הערעור על פסק הדין החלקי, אותו הגישה מדינת ישראל – משרד הבריאות (באמצעות ב"כ היועמ"ש), נדחה באופן גורף (עמ"ש 4379-11-19).

ראה דברי כב' השופטת אספרנצה אלון בדבר התשתית הראייתית המוצקה שהונחה בפני מותב זה, על אודות רצונו המשוער של המנוח להתיר שימוש בזרעו לצורך הולדת צאצאים והמשכיות, ובסיומם החלטת כלל חברי ההרכב על דחיית הערעור:

"...בשל ערכם הרב של החיים שיווצרו, כמו גם ערך האוטונומיה של המנוח על גופו, שבתי ובחנתי את העדויות, וגם אני הגעתי למסקנה כי בפני בית המשפט קמא היו אינדיקציות ברורות ומשמעותיות להתחקות אחר רצונו של המנוח, ואין המדובר בהשערות גרידא. התמונה הכוללת העולה מכל העדויות על פני ציר הזמן, היא שככל שהתדרדר מצבו הבריאותי, הוא נאחז בחיים וביקש לעשות שימוש בזרעו לצורך הולדת צאצאים והמשכיות...בית המשפט קמא הגיע למסקנה כי הונחה תשתית ראייתית מוצקה אודות רצונו המשוער של המנוח להתיר שימוש בזרעו לצורך הבאת צאצאים. למסקנה זו, שותפה אני...בית המשפט קמא הוסיף וציין כי רצון זה אינו חריג, וכמיהתו זו של המנוח מקבלת משנה תוקף במשפחתו, שעה שלאחותו היחידה אין ילדים, ולהוריו אין כלל נכדים. אולם, אדגיש ואטעים כי רצונו של המנוח, ולא רצון הוריו ו/או אחותו, הוא הקובע...מכל האמור לעיל, אמליץ לחבריי להרכב כי יש לדחות את הערעור, ולהותיר פסק הדין החלקי על כנו. התיק יחזור לבית המשפט קמא להמשך ניהולו...אנו מורים פה אחד על דחיית הערעור..."

1. בהמשך לפסק הדין החלקי, עתרו התובעים ביום 19.4.2020 למינוי עו"ס לסדרי דין אשר תבחן את התאמתם של התובעת 3 ובעלה – מר ש' ב', לשמש הורים לקטין שייוולד מזרע המנוח בהליך פונדקאות, ולשם מתן פסק דין משלים.

1. ביום 21.4.2020 מונה עו"ס לס"ד: "משום רגישות הסוגיה אשר נידונה בתיק זה, הימשכות ההליכים מזה למעלה מ-3 שנים(!), ועל מנת שניתן יהא לממש את רצונו של המנוח להביא ילד/ים, מוזמן בזה התסקיר כמבוקש מעו"ס לס"ד ב**** ****** ביחס להתאמתם של התובעת 3 ובעלה לשמש כ"הורים מיועדים" עבור הקטין, אם וכאשר יוולד בהליך פונדקאות..."