פס"ד מיסוי רווחי שיערוך

בפניי ערעור על צו שהוציא המשיב למערערת לפי סעיף 152(ב) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א 1961 (להלן: "הפקודה"). הסוגיה נוגעת לשאלת סיווגו של תקבול אשר שולם למערערת כדיבידנד, שמקורו מרווחי שיערוך נדל"ן, על ידי חברת-הבת של המערערת. 

המחלוקת בין הצדדים היא: האם מדובר בהכנסה, "המנוטרלת" מההכנסה החייבת במס חברות, לפי סעיף 126(ב) לפקודה - כפי שטענה המערערת, או שמא מדובר בכספים שהם חלק מההכנסה החייבת במס, לפי סעיף 126(א) לפקודה - כפי שטען המשיב. 

המדובר בדיבידנד ששולם למערערת בסכום של 10,600,000 ₪, מתוכו סך של 6,371,035 ₪ נבע מרווחי שערוך נדל"ן שבבעלות חברת-הבת של המערערת. סכום המס הריאלי השנוי במחלוקת הוא 2,151,929 ₪.

רקע

1. המערערת היא חברת ישראלית, פרטית, אשר הוקמה ביום 2.1.2008 ועוסקת בייעוץ ושיווק בתחום הנדל"ן.
2. ביום 14.10.2009 המערערת רכשה מחברת דלק נדל"ן נכסים מניבים בע"מ (להלן: "חברת דלק נדל"ן"), מניות וזכויות לרכוש מניות של חברת קניון דרורים בע"מ ח.פ. 512046145 (להלן: "חברת-הבת") וכך הפכה בעלים במחצית מהמניות של חברת-הבת, לצד חברת יאנטרה בע"מ ח.פ. 513155317 (להלן: "חברת יאנטרה").

חברת-הבת היא בעלת זכויות החכירה בנכס מקרקעין שעליו מצוי המרכז המסחרי קניון דרורים וכן בעלת כ-51% מזכויות החכירה של תחנת הדלק הסמוכה לקניון.

3. סכום התמורה בעד המניות והזכויות שנמכרו למערערת עמד על 26,000,000 ₪ (ר' הסכם נאמנות עם חברת יאנטרה - מש/2; הסכם רכישת הלוואה עם חברת דלק נדל"ן - מש/6; הסכם מכר המניות- מש/5 והסכם נוסף בין המערערת לחברת יאנטרה – מש/3).
4. בדוח הכספי לשנת 2008, בחרה חברת-הבת ליישם לראשונה את כללי החשבונאות IFRS, ביניהם תקן חשבונאות מס' 40, ולשערך את המקרקעין בהתאם למודל שווי הוגן (ר' מש/7). על פי מודל זה, שיערכה חברת-הבת את הקניון בסכום מצטבר של 35,065,000 ₪ כדלקמן (ר' פירוט המערערת בהודעה המפרשת את נימוקי הערעור):

א.       בגין שנות המס עד וכולל שנת המס 2007 –  26,217,000 ₪;

ב.        בגין שנת המס 2008 –  4,603,000 ₪;

ג.        בגין שנת המס 2009 –  4,245,000 ₪.

5. המערערת תראה מצב שבו לאחר ניכוי השפעת המס מהשערוך (בסכום של 7,947,930 ₪), נותרה לחברת-הבת יתרת קרן שיערוך לחלוקה, המסתכמת לסך של 27,117,070 ₪ ועודפים נוספים שמקורם אינו מרווחי שיערוך, המסתכמים לסך של 8,457,930 ₪. כלומר, בסך הכל, לחברת-הבת היתה אפשרות לחלק לבעלי מניותיה, בסוף שנת 2009, סכום של 35,575,000 ₪.
6. ביום 9.12.2009 החליטה חברת-הבת על חלוקת דיבידנדים לבעלי מניותיה, בסכום של 21,200,000 ₪. מתוך סכום זה, מקור הסכום של 12,742,070 ₪ הוא ברווחי שיערוך הקניון. אין מחלוקת כי חלקה של המערערת מהדיבידנד הכולל עמד על סך של 10,600,000 ₪. מתוך רווחי שיערוך הקניון, חלקה של המערערת הוא בסך של 6,371,035 ₪.

טענות המערערת

7. לעמדת המערערת, ההכנסה מדיבידנד אשר נתקבלה מחברת-הבת בשנת המס 2009, אשר מקורה ברווחי שיערוך הקניון, היא בבחינת הכנסה מדיבידנד המנוטרלת מההכנסה החייבת במס חברות של המערערת, בהתאם להוראות סעיף 126(ב) לפקודה. לשיטתה, יש להכיר לה בדיבידנד המחולק מרווחי שיערוך, כדיבידנד לצרכי מס, ככל דיבידנד אחר המחולק על ידי התאגיד, על מנת להימנע מהטלת כפל מס או מיסוי בלתי רצוי.
8. המערערת טענה כי חלוקת הדיבידנדים על ידי חברת-הבת עמדו בכל התנאים הנדרשים בהתאם להוראות חוק החברות, התשנ"ט – 1999 (להלן: "חוק החברות"), לרבות להוראות סעיף 302 לחוק בדבר חלוקת רווחים, לפי "מבחן הרווח" ו"מבחן יכולת הפירעון". כמו כן, לשיטתה, הוראות חוק החברות אינן מתנות חלוקת רווחים כדיבידנד לבעלי המניות בתאגיד, בהיות הרווחים המחולקים נתונים לחבות במס.