פס"ד לעניין פסיקת הוצאות ריאליות לאחר שנדחתה תביעת התובע לחייב את הנתבעת להשתתף בהוצאות הסעות ילדים

זהו פסק דין אשר ניתן באולם לאחר דיון שהתנהל במסגרתו שמעו הצדדים הצעתו של בית המשפט כי תימחק התביעה ומנגד לא ייפסקו הוצאות. 

ראשית, צודקת לדעתי ב"כ הנתבעת ובקשר עם טענותיה לעניין ההוצאות.

בתיק זה כמו בתיקים רבים אחרים, ראוי ונכון בסופו של דבר לפסוק הוצאות, ודאי הוצאות ריאליות, וזהו מקרה בולט שראוי ונכון היה לעשות כאמור.

בחר התובע לבוא לבית המשפט בלא שום בסיס שבדין ולנסות את מזלו, אולי יתרצה בית המשפט, ינסה ויסייע וישפיע על האם להשתתף בהסעות הילדים הקטינים לאחר שבחר התובע לשנות ולשפר את מקום מגוריו וההסעות הפכו והיו קשות ומכבידות.

ראוי להשיב כי לא לשם כך נועד בית המשפט. בית המשפט איננו מקום שבאים אליו מתוך ניסיון ומתוך מחשבה שבסופו של דבר גם אם הניסיון לא יעלה יפה, הרי שנזקים ממשיים ומהותיים לא ייגרמו.

לנתבעת נגרמו נזקים משמעותיים.

היא נדרשה להגיש כתב הגנה, היא נדרשה להגיש בקשות, היא נדרשה לבוא ולהתייצב בבית המשפט, היא נדרשה להשקיע משאבי נפש, ומשאבים כלכליים בתביעה שראוי שלא היתה מוגשת.

על כל אלו, ראוי היה לחייב את התובע בהוצאות, בוודאי בהוצאות ריאליות אותן הוציאה הנתבעת שלא ברצונה, שלא בטובתה ולמגינת לב, גם שלא לצורך.

חייב אני לומר כי ראוי שישקלו צדדים וישקלו באי כוחם את הפעולות המשפטיות אותן הם יוזמים, האם לא היה יותר זול, פחות פוגעני, פחות מתסכל, פחות מאיים אם את אותם סכומים שהושקעו בניהול ההליך דנן, היו מפנים הצדדים או מי מהם לתשלום בעבור מונית אשר היתה מסיעה את הילדים לכאן או לכאן.