פס"ד למזונות ופס"ד חלקי לרכוש

1. תביעות אישה, כנגד בעלה, אגב פרידתם. הצדדים נישאו זה לזו כדמו"י ביום 9.5.07 ומנישואיהם נולדו שלושה ילדים: ל.א. ילידת 25.11.07, א.י.א. יליד 1.12.08 ומ.פ.א. ילידת 24.11.09 (שלושתם להלן - "הילדים"). התובעת (להלן – "האישה") הגישה כנגד הנתבע (להלן – "האיש"), ביום 9.11.16 תביעה למזונות ילדים (תמ"ש 22555-11-16), תביעה רכושית (תמ"ש 22611-11-16) ותביעת משמורת והסדרי ראיה (תמ"ש 22584-11-16).

1. לשם פישוט הדיון אפתח בתביעה הרכושית ולאחר מכן אפנה לסוגיית מזונות הילדים. נוכח פסק דיני מיום 6.7.17 בעניין המשמורת והסדרי ההתראות הסתיים הדיון בסוגיות אלו. יחד עם זאת להכרעה בעניין המשמורת והסדרי ההתראות ולהתנהלות הצדדים בתביעה זו, השלכה על ההכרעה במזונות הילדים והוצאות המשפט, וארחיב בהמשך הדברים.

תביעת הרכוש

1. בכתב תביעתה ביקשה האישה לחייב את האיש לפרט את כלל הרכוש שצבר מאז נישואיהם, וכן לחייבו לשלם לה מחצית שווי רכוש זה ולפרק את השיתוף ברכוש המשותף. עוד עתרה האישה לחיוב האיש בשיעור גדול יותר מחובות הצדדים. בכתב הגנתו הסכים למעשה האיש לעתירת האישה, למעט בעניין נשיאה לא שווה בחובות הצדדים.

1. בקדם המשפט הראשון, אשר התקיים בפני ביום 26.2.17, הסכימו הצדדים, כי המועד הקובע לאיזון משאביהם הוא יום 9.11.16 (יום הגשת התביעות). עוד הוסכם, כי דירת מגוריהם משותפת בחלקים שווים, שתי החנויות (הצמודות זו לזו) שבבעלות האיש הן נכסים בני איזון, כאשר בגין החנות אותה רכש האיש קודם לנישואין (גוש 30037 חלקה 86/8) עליו לשלם לאישה דמי איזון בשיעור 30% משווי השוק הנוכחי של אותה חנות, ואילו בגין החנות שרכש במהלך הנישואין (גוש 30037 חלקה 86/9) עליו לשלם לאישה דמי איזון בשיעור מחצית משווי השוק העדכני של החנות, אך זאת בניכוי החובות הרובצים עליה, הם למעשה ההלוואות אותן נטל האיש אגב רכישתה, בערכן המועד הקובע לאיזון המשאבים.

1. בדיון ההוכחות, אשר התקיים בפני ביום 6.7.17, הסכימו הצדדים לאזן את נכסי המקרקעין שבבעלות שניהם, או מי מהם (הדירה ושתי החנויות הצמודות), באופן בו האישה תרכוש את זכויות האיש בדירת המגורים, ואילו האיש ישלם לאישה תשלומי איזון בשיעורים שהוסכמו כאמור לעיל. זאת בהתאם לשווי נכסי המקרקעין הללו, כפי שנכתב בחוות דעת השמאית שמונתה על ידי בית המשפט (וזאת כמובן בניכוי החובות הרובצים על הנכסים הללו).

1. ההסכמות האמורות מייתרות את עיקר הדיון בתביעת הרכוש. ברם, בתצהיר עדותה הראשית העלתה האישה שתי טענות רכושיות חדשות: האחת, זכותה הנטענת לקבלת תשלום מפאת נכסי הקריירה אותם צבר האיש במהלך החיים המשותפים; האחרת, טענה להברחת נכסים על ידי האיש. טענה אחרונה זו "התפתחה" במהלך ההליך, וזאת נוכח ראיות חדשות להן נחשפה האישה לטענתה, ובפרט מסמכים בנקאיים אותם הציג האיש. איני מוצא מקום להביע דעתי באשר למועד ולאופן בו העלתה האישה את שתי טענותיה החדשות, שכן ממילא יש לדחותן לגופן, ודומני שעם סיום דיון ההוכחות זו אף מסקנת האישה. אבאר.

1. הברחת נכסים - טענה זו מתחלקת לשניים: האחד, משיכת חסכון אותו צבר האיש בחברת הביטוח "הראל" (ראו: סעיף 35 לתצהיר האישה); האחר, משיכת סכומי כסף בסכום מצטבר העולה על 700,000 ₪ מחשבון האיש מס' 9653432 בסניף 159 של בנק דיסקונט (להלן – "החשבון העיסקי"), חשבון שנוהל על ידי האיש לבדו ולאישה לא הייתה כל גישה אליו (ראו: הודעת האישה מיום 5.6.17).

1. הסכומים אותם משך האיש מחסכונותיו בחברת "הראל" נמשכו לאחר המועד הקובע (ביום 13.12.16), וממילא אין במשיכתם כל השפעה על איזון המשאבים. לטענת האישה (ראו: סעיף 5 להודעתה מיום 5.6.17), עליה לא חלק כלל האיש, לשם איזון כלל משאביהם הפיננסים של הצדדים, למעט חשבונות הבנק שבבעלותם, או בבעלות מי מהם והלוואת המשכנתא וההלוואות שניטלו לשם רכישת החנות, על האיש לשלם לאישה סך 2,500 ₪. נוכח הדברים הללו, אין לי אלא לקבל את עמדת האישה באשר לסכום האיזון האמור.

1. יש לדחות אף את טענת האישה להברחת סכומי כסף בסכום העולה על 700,000 ₪ מהחשבון העיסקי. פירוט תנועות בחשבון העיסקי, עליו נסמכת למעשה טענת האישה לאותה "הברחה", מלמד, כי מתוך אותו סך של כ – 700,000 ₪ הופקד סכום כולל של כ – 580,000 ₪ לפיקדון, באותו סניף בנק בו נוהל החשבון העיסקי (פיקדון "הקשור" לחשבון עיסקי). יתרת הסכום בסך של כ – 120,000 ₪ שימשה לשם פירעון הלוואה, אותה נטל האיש (עיון בפירוט התנועות בדפי הבנק מלמד, כי עסקינן למעשה בשתי הלוואות בסכום פירעון כולל של כ – 125,000 ₪).

1. עיון בפירוט התנועות בחשבון העיסקי מלמד, שהאיש נהג כפי שניתן לצפות מלקוח בנקאי נבון והפקיד את סכומי הכסף שצבר ביתרת זכות לחשבון פיקדון. זאת מן הסתם בכדי להנות מהריבית המשולמת עבור פיקדונות מעין אלו. ניתן אף לראות באותו פירוט תנועות, שהפיקדונות אף נפרעו לחשבון העסקי, מעת לעת. קשה להלום איפוא טענה "להברחת" נכסים המתעלמת לחלוטין מסכומי הפיקדונות שנפרעו לזכות חשבון העו"ש ומביאה בחשבון אך את חיוב חשבון העו"ש, בגין יצירת אותם פיקדונות.

1. באשר לפירעון ההלוואה הרי, שאף כאן ניתן הסבר הגיוני על ידי האיש. על פי עדותו, מפאת רכישת החנות (השנייה) בחודש אוקטובר 2015, נדרש לשלם מס ערך מוסף בסכום של כ – 130,000 ₪ (17% מסכום רכישה של 750,000 ₪). לצורך פירעון סכום זה נטל בחודש נובמבר 2015 הלוואת "בלון" בסך של כ – 130,000 ₪. לאחר שקיבל החזר מרשויות מס ערך מוסף בסך של כ – 125,000 ₪, בראשית חודש מרץ 2016, פרע את אותה הלוואת "בלון" לה כיוונה האישה טענתה. גרסת האיש נתמכת בבירור בפירוט התנועות בחשבון העסקי, ולא מצאתי כל טעם שלא לאמצה. ראו: סעיף 3(ג) להודעת האישה מיום 5.6.17; עדות האיש בעמ' 36 - 38 לפרוטוקול הדיון מיום 6.7.17.

1. יש לדחות את טענת האישה לאיזון משאבים שלא בחלקים שווים. האישה לא הוכיחה, כי מתקיימות אלו מהנסיבות החריגות המצדיקות שימוש בסמכות בית המשפט לקביעת איזון לא שוויוני, כגון הפרת אמון, חריצות לעומת בטלנות, אלימות חמורה, הברחת נכסים וכו'. השוו: ע"מ (חיפה) 614/07 פלונית נ' פלוני (2008); בע"מ 7272/10 פלונית נ' פלוני (2014).

1. יש לדחות אף את טענת האישה באשר לנכסי הקריירה של האיש. בפסקי דיני בתמ"ש 3640/10 א.ב. נ' צ.ב. (2012) ובתמ"ש 25750/09 ח.מ.ש. נ' ד.מ.ש. (2012) עמדתי על ייחודיותם של נכסי הקריירה בעת איזון המשאבים. בעוד שככלל עת מבצעים איזון משאבים, הנכס בר האיזון הוא זכות שהתגבשה וניתן לכמת את שוויה הכלכלי הרי, שנכסי הקריירה הם אך הפוטנציאל לכך שמי מבני הזוג יזכה לתועלת כלכלית בעתיד, מכישורים אותם פיתח וטיפח בעבר. עסקינן איפוא בנכס ייחודי שאין מקום לאזנו, מחצה על מחצה, כפי שמאזנים כל נכס אחר. את נכסי הקריירה יש להביא בחשבון בעת איזון המשאבים, להבדיל מלאזנם. ניתן איפוא לומר שההתייחסות לנכסי הקריירה בעת איזון המשאבים הוא יותר כאל נסיבה, אותה שוקלים בעת איזון המשאבים, מאשר נכס בר איזון כשלעצמו. השוו: עמ"ש (חיפה) 18968-06-16 פלונית נ' פלוני (2017).

1. לא זו אף זו שהצורך להיזקק לחלוקה של "נכסי הקריירה" יתעורר בעיקר במקרים מובהקים שבהם נוצר במהלך החיים המשותפים פער ממשי וברור בין בני הזוג, מבחינת כושר ההשתכרות שלהם - פער הנובע מכך שאחד מבני הזוג נטל על עצמו ויתור משמעותי מבחינת ההתפתחות המקצועית והתמקד במרחב הביתי, ובכך אפשר לבן - הזוג האחר להשיא את כושר השתכרותו. ראו: בע"מ 4623/04 פלוני נ' פלונית (2007). חלוקת "נכסי הקריירה" היא בעבור העזרה והתמיכה שמעניק בן הזוג האחד לשני. ראו: בע"מ 3664/07 פלוני נ' פלונית (2007).

1. איני סבור כי המקרה דנן בא בגדר אותם מקרים מובהקים, בהם נוצר פער כאמור, במהלך החיים המשותפים. שני הצדדים החלו את חייהם המשותפים, עת עסק האיש במקצוע הספרות מזה כחמש עשרה שנים. ראו: סעיף 5 לתצהיר האיש; עדות האישה בעמ' 9-10 לפרוטוקול הדיון מיום 6.7.17. משך חיי נישואי הצדדים היה כעשר שנים בלבד. האישה עבדה קודם לנישואין בתחום מקצועי דומה לזה בו היא עובדת היום, ומסופקני האם ניתן לקבוע שהיותה בת הזוג "הביתית", אכן גרעה מכושר השתכרותה, להבדיל מהשתכרותה בפועל. אבאר.

1. אין מחלוקת, כי האיש עבד ועובד שעות רבות ואילו האישה עובדת בהיקף מצומצם מהיקף משרתו של האיש. ודוק, לא הוכח שקודם לנישואין עבדה בהיקף משרה גדול יותר. אכן הדעת נותנת שמימוש כושר ההשתכרות של הצדדים שונה, שכן האישה כיום ובעבר נדרשה לטפל בילדים, ולפיכך לא מימשה את מלוא כושר השתכרותה. בעוד האיש דווקא מימש ועתיד לממש את כושר השתכרותו. יחד עם זאת לא מצאתי, כי כושר ההשתכרות של שני הצדדים, להבדיל ממימוש כושר זה בפועל, השתנה או נגרע במהלך הנישואין.

1. בשולי הדברים אומר, כי איני שולל את האפשרות שאילולא הנישואין הייתה האישה מגדילה את כושר השתכרותה. מוכן אני אף להניח, שיתכנו מקרים בהם ויתור מקצועי של בן זוג אחד לא תרם להאדרת נכסי הקריירה של בן הזוג האחר, אלא אך אפשר את שימורם. אף נסיבות אלו עשויות לעיתים להצדיק שימוש בסעיף 8(2) לחוק יחסי ממון, לשם מתן פיצוי לבן הזוג "הביתי" על הוויתור שעשה, אשר יש בו כדי להשליך על כושר השתכרותו בעתיד.

1. מימוש אותו כושר השתכרות של שני בני הזוג, במהלך החיים המשותפים, בא לידי ביטוי בצבירת נכסיהם, שהם נכסים ברי איזון. מקום בו לא נגרע כושר השתכרות בן הזוג "הביתי" לעתיד הרי, שאין מקום לפצותו, אך בגין אי מימוש כושר השתכרותו בעבר. כאמור, במקרה קא עסקינן האישה לא הוכיחה שכושר השתכרותה לעתיד, להבדיל ממימושו, אכן נגרע. באשר למימוש כושר ההשתכרות בעתיד הרי, שאכן הדעת נותנת שמפאת טיפול האישה בילדים לא יהיה בידיה לממש את כושר השתכרותה במלואו, כל עוד הילדים קטינים. זו אף אחת הסיבות שהובילו אותי לקבוע את שיעור חיוב האיש במזונות הילדים.

1. בכך תם למעשה הדיון בתביעה הרכושית, וכל שנותר כעת הוא לערוך את חשבון סכום האיזון. זאת כאשר בהתאם להסכמת הצדדים באיזון זה גלומה ההנחה, כי האישה תרכוש את זכויות האיש בדירת המגורים, בהתאם לקביעת השמאית. לשם עריכת חשבון זה אעיר, שאין מחלוקת שרכבם המשותף של הצדדים משמש את האישה (ראו: סעיף 7 לתצהיר האיש), ולפיכך על האישה לשלם לאיש את מחצית שווי הרכב, בהתאם לקבוע במחירון "יצחק לוי" לחודש נובמבר 2016, ואזי ככל שהדבר טרם נעשה על האיש לראות להעברת רישום הזכויות ברכב על שם האישה.

1. ככל שירדתי לסוף דעתו של האיש הוא הסכים, כי המטלטלין שבדירת המגורים יוותרו בידי האישה והילדים, למעט מטלטליו האישיים. ככל שהאיש אינו מסכים להותרת המטלטלין כאמור, יתכבד להודיע זאת לאישה בתוך 7 ימים, ואזי תערוך האישה שתי רשימות המחלקות את כלל המטלטלין בדירה והאיש יבחר באחת מהרשימות לעצמו.

1. באשר לחשבונות הבנק יתרת החובה בחשבון העיסקי, אותה יש לאזן, היא סך 19,872.84 ₪, אשר את מחציתה על האישה לשלם לאיש. זאת בניכוי יתרת סכום הפיקדונות אותם הפקיד האיש, באמצעות החשבון העסקי (החשבון העסקי חוייב מידי חודש, אף קודם למועד הקובע לאיזון משאבים, בסך 300 ₪, בגין הפקדה "לפיקדון מפתח"). על האיש להציג אסמכתא מאת הבנק בדבר שווי יתרת הפיקדונות, נכון למועד הקובע. מחצית מסכום זה על האיש לשלם לאישה.

כך אף באשר ליתרת החובה בחשבונם המשותף של הצדדים, הוא ח-ן מ' 96535832 בסניף 159 של בנק דיסקונט (להלן – "החשבון המשותף") עמדה על סך 8,151.54 ₪ במועד הקובע לאיזון משאבים. עיון בפירוט התנועות בחשבון זה, באשר לתקופה שלאחר המועד הקובע מלמד, כי בחשבון זה אף היה סכום כסף בפיקדון, אשר הצדדים לא הציגו את יתרתו, נכון למועד הקובע. למיטב הבנתי מלוא הפיקדון, או עיקרו, נמשך על ידי האישה לשם מימון שכר טרחת עורך דינה, וזאת לאחר המועד הקובע לאיזון משאבים (ראו: פירעון פיקדונות ותוכנית חסכון ומשיכת סך 18,000 ₪ במזומן בימים 8.1.17-9.1.17, 3.2.17).

1. לכאורה כל שיש לעשות הוא לבחון מה הייתה יתרת החשבון המשותף במועד הקובע לאיזון משאבים (יתרת החובה בחשבון העו"ש בצירוף הפיקדונות) ולחלקה בין הצדדים בחלקים שווים. ברם, אף לאחר המועד הקובע ועד לאחרונה המשיכו הצדדים לממן את הוצאות משק הבית באמצעות החשבון המשותף. מצב דברים זה המשיך עד ראשית חודש יולי שנה זו, שאזי עזב האיש את בית המגורים.

1. עיון בפירוט התנועות בחשבון המשותף מלמד, כי מאז המועד הקובע לאיזון משאבים אך האישה היא שמשכה סכומי כסף מהחשבון. זאת בין בדרך של משיכה באמצעות כרטיס אשראי, לשם מימון הוצאות הבית, בין באמצעות הוראת קבע לפירעון הוצאות הבית כגון חשמל ומים וארנונה ובין בדרך של משיכת סכומי כסף במזומן. כמו כן התשלומים השוטפים על חשבון החזר הלוואת המשכנתא הרשומה על הבית המשותף נפרעו מחשבון זה. באותו פרק זמן שני הצדדים הפקידו סכומי כסף לחשבון המשותף. האישה הפקידה את משכורתה החודשית וכן סכומי כסף אותם חויבה להפקיד על ידי בית המשפט, ואילו האיש הפקיד אף הוא את התשלומים שחויב להפקיד על פי החלטות בית המשפט.

1. בנסיבות אלו סבורני, כי על אף שהמועד הקובע לאיזון המשאבים הוא ביום הגשת התביעות, יש לנהוג אחרת באשר לחשבון המשותף. זאת היות ועסקינן בנכס משותף (להבדיל מנכס בר איזון) בו המשיכו הצדדים בשיתוף, בדרך של מימון הוצאות הבית המשותף באמצעותו, עת אף המשיכו להתגורר יחדיו, עד לעזיבת האיש את הבית בראשית חודש יולי 2017.

1. היות וכאמור הנני מייחס את כלל משיכות סכומי הכסף מהחשבון המשותף לאישה, אך זאת כאשר חלק לא מבוטל ממשיכות אלו נועד לממן אף את צרכי האיש, עת התגורר יחד עם האישה והילדים (חלקו בהחזר הלוואת המשכנתא ויתרת התשלומים הנדרשים למשק הבית המשותף). באותה העת האישה הפקידה את מלוא הכנסתה לחשבון המשותף ואילו האיש הפקיד לחשבון זה סכומים קצובים, בסכום הנופל מהסכום הממוצע אותו נהג להפקיד קודם למועד הקובע לאיזון המשאבים (ראו בעניין זה דיון בתביעת המזונות).

1. כפי שיובהר בתביעת המזונות סבורני, כי מסגרת התקציב הממוצעת של משק הבית דנן, עת חיו הצדדים ובני ביתם יחדיו, עמדה על סך 15,000 ₪ לחודש. מתוך סכום זה נשא האיש מידי חודש בסך 10,600 ₪ לערך. ודוק, קודם למועד הקובע הועבר סך 600 ₪ לחודש לחסכון (חסכון אותו פרעה לימים האישה, לאחר המועד הקובע. ראו: פירעון פיקדון ביום 8.1.17). משמעות הדברים היא איפוא, כי משהופסקה ההפקדה החודשית לחסכון, יש לייחס לאיש "תרומה" כלכלית למשק הבית בסך 10,000 ₪ לחודש, מאז המועד הקובע לאיזון משאבים ועד לראשית חודש יולי 2017, עת עזב את הבית. לשם השלמת הדברים יאמר, כי בפרק הזמן שמאז המועד הקובע לאיזון משאבים ועד עזיבת האיש את הבית, יש לייחס לו אף חלק מהוצאות הבית. ייחוס זה מסביר את ההבדל להלן, שבין סך 10,000 ₪ האמורים, לבין סכום מזונות הילדים בו חויב האיש.

1. לאור האמור יש "לפרק את השיתוף" בחשבון הבנק המשותף כדלקמן: האישה תשלם לאיש מחצית מסכום היתרה שהייתה בחשבון הבנק המשותף במועד הקובע לאיזון משאבים (יתרת החובה בחשבון העו"ש בצירוף יתרת הזכות בפיקדונות ובתוכנית החסכון). האיש ישלם לאישה סך 80,000 ₪ (10,000 ₪ לחודש בגין החודשים 11/16 עד 6/17 ועד בכלל). מהסכומים אותם על האיש לשלם לאישה יופחתו כלל הסכומים אותם הפקיד האיש לחשבון המשותף מהמועד הקובע לאיזון משאבים ועד חודש יוני 2017 ועד בכלל.

1. באשר לנכסי המקרקעין של הצדדים הרי, שהוסכם כי האישה זכאית לקבל מהאיש 30% משווי החנות אותה רכש ראשונה, כאשר על חנות זו לא רובץ חוב כלשהו. בהתאם להערכת השמאית שווי זכות האישה בגין חנות זו מסתכם בסך 228,000 ₪ (30% מתוך 760,000 ₪). באשר לחנות אותה רכש האיש מאוחר יותר זכאית האישה כאמור לשווי השוק של החנות (800,000 ₪) בניכוי יתרת הסילוק של ההלוואות הרובצות על אותה חנות במועד הקובע לאיזון משאבים (454,166 ₪ + 30,333 ₪), והכל חלקי שניים (157,750 ₪). הסכום לו זכאית האישה מהאיש בגין שתי החנויות מסתכם איפוא בסך 385,750 ₪.

1. השמאית העריכה את שווי דירת הצדדים בסך 1,300,000 ₪. מסכום זה יש להפחית את יתרת המשכנתא לסילוק במועד בו עזב האיש את הבית (שכן כאמור עד לאותו המועד אף פרע את הלוואת המשכנתא, או למצער חייב לפרעה בדרך של תשלום סך 10,000 ₪ לחודש כאמור), בסך 173,311 ₪ (שתי ההלוואות גם יחד). שווי זכויות האיש בדירה עומד איפוא על מחצית ההפרש, קרי – סך 563,344 ₪.לשם רכישת זכויות האיש בדירה על האישה לשלם לו את שווי זכויותיו כאמור בניכוי תשלום האיזון אותו עליו לשלם לה בגין חנויותיו. על האישה לשלם איפוא לאיש, כנגד זכויותיו בדירה סך 177,594 ₪. זאת כאשר על האישה אף לשאת ביתרת פירעון הלוואות המשכנתא הרשמות על הדירה, וזאת מחודש יולי 2017 ואילך.

תביעת המזונות

1. בתביעתה מבקשת האישה לחייב את האיש לשלם לה עבור מזונות הילדים סך 10,003 ₪ לחודש, וכן מחצית הוצאותיהם החינוכיות ורפואיות החריגות. חיוב זה, בצירוף קצבת הילדים מאת המל"ל, משקף לטענתה את צרכי הילדים. לגרסת האישה הכנסתה החודשית נעה בין 4,000 ₪ לבין 5,000 ₪ לחודש מעבודתה בXXX, ואילו הכנסת האיש מעבודתו  כספר בעל מספרה עצמאי אינה ידועה לה, אך זה נוהג להחזיק סכומי כסף גבוהים במזומן, אותם הוא מקבל מעבודתו. ראו: סעיף 22 לכתב התביעה.

1. האיש טען בהגנתו, כי צרכי הילדים להם טוענת האישה מופרזים, אך לא הציג גרסה משלו באשר לעלות צרכים אלו (ראו: סעיפים 19 ו – 21 לכתב ההגנה). האיש טען, כי הכנסת האישה מגיעה לכדי 4,800 ₪ לחודש בממוצע (ראו: סעיף 10 לכתב ההגנה), ואילו הכנסתו החודשית מסתכמת בסך 8,000 ₪ (ראו: סעיף 11(ג) לכתב ההגנה) (אם, כי צירף לכתב הגנתו אישור מאת רואה החשבון שלו, על פיו הכנסתו החודשית (נטו) מסתכמת בסך 10,000 ₪).

1. אין מחלוקת ממשית באשר לנכסים שבבעלות מי מהם. עסקינן בנכסי המקרקעין, חסכונות, לרבות זכויות סוציאליות, בסך 100,000 ₪ לערך לכל אחד מהם, יתרות חובה או זכות לא גבוהות בחשבונות הבנק, וכן הלוואות המשכנתא, הן בגין דירת המגורים והן בגין החנות שרכש האיש. ניתן ללמוד על נכסי הצדדים אף מהדיון בתביעת הרכוש דלעיל.

דיון

1. כפי שנכתב לעיל, אף לאחר הגשת התביעות הצדדים והתגוררו יחדיו וניהלו משק בית משותף, וזאת עד לעזיבת האיש את דירת המגורים בראשית חודש יולי 2017. בנסיבות אלו ניתנו על ידי החלטות, אשר נועדו להסדיר את התנהלות התא המשפחתי מהמועד הקובע לאיזון משאבים ועד לעזיבת האיש את הבית. נוכח עזיבת האיש את הבית השתתי עליו ביום 6.7.17 מזונות זמניים בסך 7,800 ₪ לחודש, החל מחודש יולי 2017. פסק הדין בעניין הרכוש, המחייב את האיש בתשלום הפרשים בגין החשבון המשותף, נותן פתרון אף לסוגיית דמי המזונות לתקופה זו. לפיכך יש בדעתי לקבוע את חיוב המזונות הקבועים, אך החל מראשית חודש יולי 2017.

1. בהתאם לדין האישי החל על הצדדים חלה על האיש החובה האבסולוטית במזונותיהם ההכרחיים של הילדים, שטרם הגיעו לגיל חמש עשרה שנה. לגישות השונות בעניין זה ראו: תמ"ש (י-ם) 2480/04 ב.ס. נ' נ.מ. (2006); תמ"ש (י-ם) 1886/04 א. ל. נ' פ. ל. (2006); בע"מ 57/08 פלוני נ' פלונית (2008) פסקה ה' להחלטה; תמ"ש (כפר סבא) 28050/04 א.ג. נ' א.מ. (2006); תמ"ש (ת"א) 82010/96 י.ס. נ' י.ח. (1997); ע"מ  (מחוזי י-ם) 367/02 פלוני נ' אלמונית (2003). נוכח יכולות הצדדים וחלוקת נטל הטיפול בילדים, איני מוצא לנכון להרחיב בשאלת אופי חבות הצדדים במזונותיהם ההכרחיים של הילדים לאחר גיל שש שנים, או לאחר גיל חמש עשרה. זאת אף נוכח החלטת מועצת הרבנות הראשית מהעת האחרונה. כפי שיובהר להלן, נחה דעתי, כי יש לפסוק את סכום המזונות הזמניים אף כמזונות קבועים. החלטתי זו לא הייתה משתנה אף אם האיש לא היה חייב במזונות מכח הדין האישי החל עליו וחיובו היה מכח הוראותיו השוויוניות של החוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי"ט  - 1959.

1. כאשר מדובר בצרכים הכרחיים הם אמורים להיות שווים לעני ולעשיר. משמע, צרכיו הבסיסיים של הקטין, אינם נקבעים על פי יכולתו הכלכלית של האב. מדובר בחובה משפטית שהקריטריון היחיד לה הוא צרכי הקטינים. ראו: ע"א 210/82 גלבר נ' גלבר, פ"ד לח(2) 14, 20 (1984) (להלן – "פרשת גלבר"); ע"א 591/81 פורטוגז נ' פורטוגז, פ"ד לו(3) 449 (1982) (להלן – "פרשת פורטוגז"); ע"א 254/76 ינקוביץ נ' ינקוביץ, פ"ד לא(3) 169 (1977). מאידך, סיפוק המזונות לקטינים מעבר לצרכים ההכרחיים, הוא מדין צדקה וחל על שני ההורים, בהתאם ליכולתם. כאן צריך בית המשפט לשקול בין יתר שיקוליו גם את השתכרות האם, השתכרות האב, פוטנציאל השתכרותם ורכושם.

1. החיוב מדין צדקה נסמך על שלושה פרמטרים: האחד, אמידות ההורה - מי שיש בכוחו הכלכלי לזון עצמו כפי צרכיו, ועדיין נותרת בידו היכולת הכלכלית. ראו: ע"א 4480/93 פלונית נ' פלונית, פ"ד מח(3) 461, 483 (1994); פרשת פורטוגז; ע"א 466/82 גרובשטיין נ' גרובשטיין, פ"ד לו(4) 157, 163 (1982); השני, חובת הצדקה היא כלפי נצרך, קרי - כלפי מי שאין בכוחו לדאוג לצרכיו. ראו: ע"א 247/64 רושטש נ' רושטש, פ"ד יח(4) 264, 269 (1964); פרשת גלבר; השלישי, כדי מחסורו של הנצרך. ראו: פרשת גלבר; פרשת פורטוגז.

1. בפסיקת בתי המשפט נקבעו חזקות עובדתיות, על פיהן סך ההוצאה עבור צרכיו הבסיסיים של קטין הוא 1,400 ₪, לא כולל חינוך ומדור. ראו: בר"ע (מחוזי ת"א) 1895/02 ב.י. נ' ב.נ. (2003); ע"מ 789/05 (מחוזי י-ם) ע.ד. נ' ע.י. (2006); בע"מ 8542/10 פלוני נ' פלונית (2010). באשר לרכיב המדור ההנחה היא, כי חלקו של ילד אחד בעלות המדור שלו ושל ההורה המשמורן גם יחד, מגיעה לכדי 30% מעלות המדור בכללותו ועלות מדור שני ילדים היא 40% (שלושה וארבעה ילדים  50%). ראו: ע"א 52/87 הראל נ' הראל, פ"ד מג(4) 201, 205 (1989); ע"א 764/87 אוהר נ' אוהר (1987). הצדדים כלל לא ניסו לסתור חזקות אלו. ודוק, במקרה דנן איננו נזקקים לחזקות, שכן בפני בית המשפט גי ראיות באשר לעלות אורח חיי הילדים קודם לפירוד.

1. לשם השלמת הדברים יאמר, כי את המונח: "כדי מחסורו של הנצרך", יש לפרש באופן בו יפסקו מזונות הילד בהתאם לאורח החיים לו הורגלו, טרם פרוץ הסכסוך בין הצדדים. ראו: ע"א 93/85 שגב נ' שגב, פ"ד לט(3) 822 (1985); א' גריידי, נ' שלם, מזונות ילדים הלכה ומעשה, הוצאת חוקת המשפחה בע"מ דצמבר 2014 (להלן – "גריידי"), בעמ' 105-110. על אורח החיים לו הורגלו הילדים ניתן ללמוד הן מהראיות שהוצגו באשר לאורח חיים זה, וכן ניתן לגזרו מיכולתם הכלכלית של הצדדים.

1. הדין הוא, כי עת בוחנים את יכולות ההורים לצרכי תשלום דמי המזונות יש לבחון הן את הכנסתם בפועל, הן את כושר השתכרותם והן את רכושם, אשר עשוי להוות מקור לפירעון דמי המזונות. ראו: ע"א 239/85 עמיצור נ' עמיצור, פ"ד מ(1) 147 (1986); ע"א 378/80 יצהר נ' יצהר, פ"ד לה(1) 329, 333 (1980); ע"א 364/62 דגני נ' דגני, פ"ד יז 1989 (1963); ע"א 130/83 פרייס נ' פרייס, פ"ד לח(1) 721 (1984); בע"מ 3432/09 פלוני נ' פלונית (2009).

1. עת דנים במזונות הילדים מהלך הדיון הוא ראשית בחינת צרכיהם ושנית האופן בו יסופקו צרכים אלו. אף כאשר הורי הילדים, ובפרט אביהם, בעלי אמצעים, אין בכך כדי לחייב פסיקת מזונות בשיעור גבוה, וודאי שאין לפסוק דמי מזונות בשיעור העולה על צרכי הילדים. עוד יאמר, כי ככל תביעה כספית אף תביעת מזונות יש להוכיח, כאשר "המוציא מחברו עליו הראיה". זאת כמובן תוך הבאה בחשבון של אותן חזקות עובדתיות, אשר הנטל לסתרן מוטל על הצד החולק עליהן.

1. גרסת האישה באשר לצרכי הילדים נטענה לטעמי על הצד הגבוה, אם כי אינה רחוקה מהמציאות. מהראיות שכן הובאו ובפרט מעדות האיש נלמד על הוצאות עבור צרכי הילדים, בשיעור נמוך במעט מזה לו טענה האישה. אבאר.

1. בעדותה בפני בקדם המשפט גוללה האישה את גרסתה באשר להתנהלות משק הבית המשותף. האישה העידה, כי הוצאות משק הבית הן כדלקמן: פירעון הלוואת המשכנתא בסך 4,150 ₪ לחודש, קניות והוצאות שונות אותן שילמה במזומן, באמצעות סכומי כסף שנתן לה האיש. דא עקא, שהאישה לא ידעה לנקוב בסכום מדויק, או בסכום ממוצע, שנתן לה האיש במזומן כנטען. כל שידעה האישה לומר בעניין זה הוא, שחודשי הקיץ עשוי היה סך סכום המזומן להגיע לכדי 20,000 ₪ לתקופה, ואילו מידי שבוע סכום של 800 ₪ לערך. נוסף על הסכומים הללו שולמו הוצאות לבילויים שונים, וכן משיכות מחשבון הבנק המשותף בדרך של הוראת קבע וחיוב כרטיס אשראי. ראו: פרוטוקול הדיון מיום 14.6.17.

1. עיון בפירוט התנועות בחשבון הבנק המשותף מלמד, כי סכום ההוצאה החודשי הממוצע מחשבון זה, לרבות פירעון הלוואת המשכנתא על דירת המגורים, מסתכם בסך 9,300 ₪ לערך. ככל שנוסיף לסכום זה סך 800 ₪ לשבוע במזומן, אותם נתן האיש לאישה כטענתה, קרי – 3,200 ₪ לחודש לערך, וכן נוסיף אף סכום גלובאלי של 30,000 ₪ לשנה (העולה בקנה אחד עם גרסת האישה באשר להוצאות גבוהות בעיקר בחודשי הקיץ), קרי – 2,500 ₪ לחודש, נמצא "שמסגרת התקציב" של משק הבית עמדה על סך 15,000 ₪ לחודש לערך.

1. לא בכדי נקבתי בסכום "מסגרת תקציב" זו, שכן על פי עדות האיש בדיון שהתקיים בפני ביום 14.6.17 (ש' 27-29 בעמ' 7) (עדות עליה חזר אף בדיון ההוכחות - ראו: עמ' 22 לפרוטוקול הדיון מיום 6.7.17), "מסגרת התקציב" של משק הבית עמדה על סך 15,000 ₪ לחודש. לסכום זה יש להוסיף סך 600 ₪ לחודש, אותו הפקידו הצדדים לחסכון. ראו: עדות האיש ש' 28-29 בעמ' 7 לפרוטוקול הדיון מיום 14.7.16, וכן פירוט התנועות בחשבון המשותף.

1. בפנינו איפוא "הודאת בעל דין" מצד האיש, באשר למסגרת התקציב של משק הבית, היא למעשה אורח החיים לו הורגלו הילדים, טרם פרוץ הסכסוך בין הצדדים. מסגרת זו היא נקודת המוצא לקביעת שיעור החיוב במזונות מדין צדקה. זאת כמובן ככל שבידי ההורים יכולת כלכלית לספק צרכים אלו.

1. בהתאם לנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה באשר להתפלגות ההוצאה במשק בית, ההוצאה עבור נפש ראשונה היא על פי מקדם 1.25, השנייה 0.75, השלישית 0.65, הרביעית 0.55 והחמישית 0.55 ויחדיו 3.75. "מנתה" של האישה, היא הנפש הראשונה במשק הבית החדש הכולל אך את האישה והילדים היא על פי מקדם של 1.25. הילד הראשון (ולמעשה הילד הצעיר ביותר, שכן הוא נותר אחרון במשק הבית יחד עם אמו) נמדד על פי מקדם 0.75, הילד הנוסף נמדד על פי מקדם 0.65 וכיוב'. מקום בו האיש "יוצא" ממשק הבית המשמעות הכלכלית היא, כי יש להעריך שהוצאות משק הבית פוחתות בשיעור של כ – 15% 0.55/3.75. מסקנה זו אף עולה בקנה אחד עם כלל ההוצאה השולית הפוחתת, אשר הוכר בפסיקת בתי המשפט בענייני מזונות. השוו: ע"א 552/87 ורד נ' ורד, פ"ד מב(3) 599 (1988); בג"ץ 4407/12 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול (2013) בפסקה 24 לפס"ד של השופט עמית. יוער, כי ככל שהיה מוכח שלאיש עצמו הוצאות מיוחדות המצדיקות סטייה מההנחה האמורה היה מקום להביא נסיבה זו בחשבון. הוצאות מיוחדות מעין אלו כלל לא נטענו. האישה היא שהשתמשה ברכב המשותף והאיש השתמש בתחבורה ציבורית (ראו: סעיף 7 לתצהיר האיש; עמ' 35 סיפא לפרוטוקול הדיון מיום 6.7.17). כך "שגריעת", האיש ממשק הבית המשותף אינה מפחיתה באופן מיוחד מהוצאות משק הבית, מעבר לחלקו היחסי כאמור.

1. מהאמור עולה איפוא, כי מסגרת התקציב הנדרשת לאישה ולילדים גם יחד, לשם קיום אורח החיים לו הורגלו הילדים קודם לסכסוך בין הצדדים היא סך 12,750 ₪, לרבות מדור. זאת בין בדרך של פירעון הלוואת משכנתא (או הלוואה אחר שתיטול האישה לשם רכישת זכויות האיש בדירת המגורים ופירעון הלוואת המשכנתא הנוכחית) ובין בדרך של תשלום דמי שכירות בגין מדורה יחד עם הילדים. הסכום אותו יש לייחס לצרכי האישה מתוך "מסגרת תקציב" משק הבית "החדש" הוא מעט פחות מארבעים אחוזים (זאת היות ויש לבחון את חלוקת ההוצאות במשק הבית "החדש", המונה אך את האישה והילדים, בהתאם לנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה כאמור  - 1.25/3.2), קרי – סך 4,900 ₪ לערך. מכאן נלמד שעלות צרכי הילדים במשק הבית הכולל את האישה והילדים גם יחד מסתכמת בסך 7,800 ₪ לחודש.

1. לשם שימור אורח חיי הילדים כפי שהיה קודם לסכסוך בין הצדדים יש איפוא לפסוק את מזונות הילדים בשיעור כולל של 7,800 ₪ לחודש, לרבות הוצאות מדור וחינוך, תוך חלוקה בין הילדים (בהתאם לאותו מפתח שנקבע לעיל). כך שמזונות הבת מ.פ.א. יעמדו על סך 3,100 ₪ לחודש, מזונות הבן א.י.א. יעמדו על סך 2,600 ₪ לחודש ומזונות הבת ל.א. יעמדו על סך 2,100 ₪ לחודש. הסכומים אינם כוללים הוצאות רפואיות חריגות, אשר לא נטען שהוצאו במהלך החיים המשותפים. מובן, כי ככל שמטעם זה או אחר לא תהיה לאישה עלות בגין מדור, או שהוצאותיה עבור דמי שכירות או החזר הלוואה לשם רכישת דירה למגוריה ומגורי הילדים יפחתו באופן מהותי מסכום החזר הלוואת המשכנתא הנוכחי, יהיה בכך משום שינוי נסיבות המצדיק דיון מחדש בשיעור דמי המזונות.

1. לאחר שמצאנו מה הם צרכי הילדים יש לבחון את נשיאת הצדדים בצרכים אלו. באשר להכנסתה השוטפת של האישה הרי, שזו מסתכמת בסך 4,400 ₪ לחודש לערך. מחצית סכום זה נדרשת לשם מימון חלקה של האישה במדור (ההחזר החודשי של הלוואת המשכנתא) ויתרת הכנסתה אף אינה מספיקה לשם פירעון אותם 40% מסך הוצאות משק הבית, אשר יוחסו לה. נמצא איפוא, כי אין לאישה כל יכולת כלכלית לשאת במזונות הילדים, החלים עליה מדין צדקה.

1. שונים הם פני הדברים באשר לאיש. סבורני, כי ניתן לחייבו במלוא צרכי הילדים, ולמעשה אף מעט מעבר לסכומים האמורים לעיל, כדמי טיפול. זאת הן נוכח יכולתו הכלכלית והן נוכח סירובו ליטול חלק משמעותי בנטל גידול הילדים. מקום בו האיש מסרב להיפגש עם הילדים, אלא משך שלוש שעות בלבד, אחת לשבועיים, יש מקום להשית עליו אף חיוב בדמי טיפול, כחלק מחיוב המזונות (השוו: גריידי בעמ' 138ב - 142). עסקינן בילדים קטנים, הנדרשים לטיפול אב ואם. קודם לפירוד נטל האיש חלק משמעותי יותר בטיפול בילדים (אם כי לא כפי שנטלה האישה). מקום בו לאחר הפירוד מסרב האיש ליטול חלק משמעותי יותר בטיפול בילדים הרי, שלמעשה אינו מקיים את חובתו לטפל בהם. ברם, בתביעתה האישה לא עתרה כלל לחיוב האיש בדמי טיפול ובנסיבות העניין סבורני, כי אין מקום להעניק לה סעד לו לא עתרה (האישה אמנם פירטה עלות שמרטף בסך 50 ₪ לחודש לילד, אך דומני שסכום זה נכלל ממילא "מסגרת תקציב" התא המשפחתי מנו נגזרו דמי המזונות).

1. באשר ליכולת הכלכלית הרי, שחוששני כי האיש לא גילה את מלוא יכולתו הכלכלית וסכומי הכנסתו החודשית גבוהים משמעותית מאלו להם טען. די למעשה בעדות האיש בכדי להבהיר מדוע יש לדחות את טענתו בדבר הכנסה חודשית (נטו) בסך 8,000 ₪, או על פי אישור רואה החשבון אותו הציג סך 10,000 ₪. על פי עדות האיש "מסגרת התקציב" של משק הבית עמדה על סך 15,000 ₪ לחודש (הצדדים הפרישו לחסכון סך 600 ₪ לחודש וקיבלו קצבת ילדים בסכום דומה, כך שאין להביא בחשבון שתי פעולות כלכליות אלו המקזזות זו את זו). מהראיות שהוצגו לבית המשפט עולה, כי הכנסתה החודשית הממוצעת של האישה הסתכמה בסך 4,400 ₪. בכדי לממן את "מסגרת התקציב" האמורה, היה על האיש "לתרום" למשק הבית מידי חודש סכום שאינו נופל מסך 10,600 ₪. נוסיף לכך את עדות האיש, הנתמכת במסמכים בנקאיים אותם הוא בעצמו הציג, כי האיש פורע מידי חודש הלוואת משכנתא בגין רכישת חנות כאמור, בסך 6,400 ₪. קשה להלום את טענת האיש לפיה, בידיו להוציא משך תקופה ארוכה סך שאינו נופל מ – 17,000 ₪ לחודש, כאשר כל הכנסתו אינה עולה על 10,000 ₪ לחודש.

1. כשם שהיה בידי האיש "לתרום" למשק הבית המשותף סכום שלא נפל מ – 10,600 ₪ לחודש קודם לפרוץ הסכסוך בין הצדדים, יהיה בידיו לשאת במזונות ילדיו בסכום של כ – 7,800 ₪ לחודש. היות והאיש בחר להציג תמונה חלקית ומטעה אודות הכנסותיו ויכולתו הכלכלית, אין בידי לקבוע מה בדיוק הכנסת האיש, ובהחלט ייתכן שזו אף עולה על סך 17,000 ₪ לחודש, אותם הוציא האיש כאמור.

1. לשם השלמת הדברים אפנה לרכוש הצדדים, הם נכסי המקרקעין וחסכונותיהם, לרבות זכויותיהם הסוציאליות, כמפורט בתביעת הרכוש. באשר לחסכונות ולזכויות הסוציאליות הרי, שעיקר העיקרים של הזכויות שבידי האישה הן זכויות פנסיוניות (ראו: סעיף 30 לתצהירה), אשר ככלל לא ניתן לעשות בהן שימוש קודם לגיל הפרישה. שונים הם פני הדברים בעניינו של האיש, אשר עיקר חסכונותיו מופקד בקרן השתלמות בחברת הביטוח "הראל" (ראו: נספח ב' להודעת האישה מיום 5.6.17). סכומים אלו, או למצער עיקרם, ניתנים לפדיון, ויש בהם כדי לשמש לשם מימון צרכיו הנוכחיים של האיש. נכסי המקרקעין של הצדדים אינם יכולים לשמש כמקור למימון מזונות הילדים, שכן הדירה משמשת למגורי האישה והילדים, ואילו החנויות משמשות ליצירת פרנסת האיש.

בטרם סיום

1. בטרם אפנה לסיכום ההוראות האופרטיביות של פסק דין זה אתייחס בקצרה לסוגיית הוצאות המשפט. ככלל בהליכים כגון דא איני מוצא לנכון להשית הוצאות משפט. הטעמים המצדיקים סטייה מכלל זה עשויים להיות בין היתר: תביעה מופרזת, טענת טענות עובדתיות שאינן אמת, אשר דורשות מהצד שכנגד השקעת משאבים לשם הפרכתן, וכן התנהגות הצדדים בהליך. במקרה דנן סבורני, כי יש מקום להשית על האיש הוצאות משפט, הן נוכח התנהגותו בדיונים בבית המשפט, עת צעק ועלב ללא הרף בבא כח האישה. אין לעבור לסדר היום על התנהגות זו. האיש אף הציג מצג שאינו אמת באשר ליכולתו הכלכלית, וכפועל יוצא מכך נדרשה האישה לשכור שירותי עורך דין לשם הפרכת מצג מטעה זה. האיש אף לא הסכים לתביעת המשמורת אותה הגישה האישה וטען שיש לקבוע, כי הילדים ישהו אצל שני הצדדים באופן שווה ותקבע משמורת משותפת. זאת כאשר בסופו של יום סירב האיש להתחייב להתראות עם הילדים יותר משש שעות בחודש בלבד !

אשר על כן הנני מורה כדלקמן:

1. האישה תשלם לאיש, או תקבל מהאיש, לפי העניין, את מחצית ההפרש שבין יתרת חובה בחשבון העסקי בסך 19,872.84 ₪ לבין יתרת הזכות שהופקדה בפיקדונות "המקושרים" לחשבון העסקי במועד הקובע לאיזון המשאבים. כמו כן האישה תשלם לאיש, או תקבל מהאיש, לפי העניין, את מחצית ההפרש שבין יתרת חובה בחשבון המשותף בסך 8,151.54 ₪ לבין יתרת הזכות שהופקדה בפיקדונות ובתוכנית החיסכון "המקושרים" לחשבון המשותף במועד הקובע לאיזון המשאבים. האיש יגיש לבית המשפט בתוך 7 ימים את אישור היתרות של הפיקדונות בחשבון העסקי, נכון למועד הקובע לאיזון משאבים, ואילו האישה תגיש לבית המשפט בתוך פרק הזמן האמור אישור יתרות של הפיקדונות ותוכנית החיסכון בחשבון המשותף, נכון למועד הקובע לאיזון משאבים.

1. האיש ישלם לאישה סך 2,500 ₪, בגין איזון כלל חסכונות הצדדים וזכויותיהם הסוציאליות, למעט האמור לעיל בעניין חשבונות הבנק.

1. האישה תשלם לאיש מחצית שווי רכבם של הצדדים, בהתאם לקבוע במחירון "יצחק לוי" לחודש נובמבר 2016, ואזי ככל שהדבר טרם נעשה על האיש לראות להעברת רישום הזכויות ברכב על שם האישה. האישה תגיש לבית המשפט בתוך 7 ימים העתק מהחלק הרלבנטי של מחירון "יצחק לוי".

1. לשם פירוק השיתוף בחשבון המשותף, שיתוף אשר נמשך מהמועד הקובע ועד פירוד המגורים בפועל, האיש ישלם לאישה סך 80,000 ₪, כאשר מסכום זה יופחתו כלל הסכומים אותם הפקיד האיש לחשבון המשותף מהמועד הקובע לאיזון משאבים ועד חודש יוני 2017 ועד בכלל. האיש יציג לבית המשפט בתוך 7 ימים פירוט הנתמך באסמכתאות, באשר לסכומים שהפקיד לחשבון המשותף כאמור.

1. האישה תשלם לאיש בגין זכויותיו בדירה (לאחר שהופחת שווי איזון החנויות) סך 177,594 ₪. כן תישא האישה ביתרת פירעון הלוואות המשכנתא הרשומות על הדירה, וזאת מחודש יולי 2017 ואילך.

1. לאחר קבלת הנתונים הנדרשים מאת הצדדים כאמור לעיל, יינתן פסק דין משלים, באשר לסכום האיזון אותו על האישה לשלם לאיש, אשר כנגד תשלומו והפטרת האיש מחובתו ביתרת הלוואת המשכנתא הרשומה על דירת המגורים, תועברנה זכויות האיש בדירה על שם האישה.

1. על האישה יהיה לשלם את הסכום האמור בתוך 90 יום ממועד פסק הדין המשלים, כאשר על האיש יהיה לחתום מבעוד מועד על כל מסמך מועיל, דרוש וסביר בכדי שיהיה בידי האישה להפטירו מחובו ביתרת הלוואת המשכנתא וליטול הלוואה ו/או לפרוש את פירעון הלוואת המשכנתא, לשם מימון רכישת זכויות האיש בדירה כאמור.

1. היה ולא תשלם האישה את הסכום אותו יהיה עליה לשלם בתוך פרק הזמן שנקצב כאמור, יפורק השיתוף בדירה על דרך של מכר, כאשר מתמורת המכר יפרעו חיובי איזון המשאבים של הצדדים, צד כלפי משנהו (ואזי מטבע הדברים לא חייבת האישה לשלם לאיש דבר עבור חלקו בדירת המגורים, ומאידך על האיש לשלם לאישה את סכום האיזון בגין החנויות כאמור).

1. החל מיום 1.7.17 האיש ישלם לאישה עבור מזונות הבת מ.פ.א. סך 3,100 ₪ לחודש, עבור מזונות הבן א.י.א. סך 2,600 ₪ לחודש ועבור מזונות הבת ל.א. סך 2,100 ₪ לחודש. סכומים אלו יישאו הפרשי הצמדה למדד המחירים לצרכן, על בסיס המדד הידוע היום, ויתעדכנו מידי שלושה חודשים, ללא עדכון בדיעבד. מסכומים אלו יופחת סכום המזונות הזמניים ששילם האיש, ככל ששילם, על פי ההחלטה מיום 6.7.17. סכום המזונות ישולם בכל יום 10 לחודש.

1. כמו כן יישאו הצדדים, בחלקים שווים, בהוצאותיהם הרפואיות החריגות של הילדים, אשר אינן מכוסות על ידי קופת החולים או ביטוח הבריאות, לרבות טיפולי שיניים, משקפיים, עדשות מגע וטיפולים פסיכולוגיים. מובן כי על הצדדים לתאם ביניהם את עצם ההוצאה ושיעורה. על הצדדים למצות את כלל ההנחות והזכאויות להן הם זכאים בנסיבות העניין, וחלוקת הנשיאה בהוצאות תעשה לאחר הפחתת שיעור ההנחה או הזכאות. ככל שתתגלע מחלוקת בין הצדדים באשר להוצאה כלשהי, יצטייד הצד המעוניין בהוצאת ההוצאה באישור מאת רופא המשפחה, רופא השיניים, יועץ או מנהל בית הספר וכיוב', באשר לנחיצות ההוצאה ויציגה בפני הגורם המכריע במחלוקת (בית משפט או רשם ההוצאה לפועל, לפי העניין).

1. חיובי המזונות דלעיל יחולו עד הגיע כל ילד לגיל 18 שנה, או סיום לימודיו התיכוניים, לפי המאוחר, ואזי יופחתו לכדי שליש משיעורם קודם לכן, עד לסיום השירות הצבאי (חובה), או השירות הלאומי, ככל שישרת. היה ולא ישרת הילד בשירות כאמור, תפסק החבות במזונותיו עם בגירתו, או סיום לימודיו התיכוניים, לפי המאוחר.

66. קצבת הילדים מאת המל"ל תועבר לידי האישה בנוסף לדמי המזונות.

67. האיש יישא בהוצאות האישה בסך 10,000 ₪.

המזכירות תמציא פסק דין זה לב"כ הצדדים.

פסק הדין מותר לפרסום ללא פרטים מזהים.

ניתן היום,  י"ט תמוז תשע"ז, 13 יולי 2017, בהעדר הצדדים.

נמרוד פלקס, שופט