פס"ד למזונות ופס"ד חלקי לרכוש

1. תביעות אישה, כנגד בעלה, אגב פרידתם. הצדדים נישאו זה לזו כדמו"י ביום 9.5.07 ומנישואיהם נולדו שלושה ילדים: ל.א. ילידת 25.11.07, א.י.א. יליד 1.12.08 ומ.פ.א. ילידת 24.11.09 (שלושתם להלן - "הילדים"). התובעת (להלן – "האישה") הגישה כנגד הנתבע (להלן – "האיש"), ביום 9.11.16 תביעה למזונות ילדים (תמ"ש 22555-11-16), תביעה רכושית (תמ"ש 22611-11-16) ותביעת משמורת והסדרי ראיה (תמ"ש 22584-11-16).

1. לשם פישוט הדיון אפתח בתביעה הרכושית ולאחר מכן אפנה לסוגיית מזונות הילדים. נוכח פסק דיני מיום 6.7.17 בעניין המשמורת והסדרי ההתראות הסתיים הדיון בסוגיות אלו. יחד עם זאת להכרעה בעניין המשמורת והסדרי ההתראות ולהתנהלות הצדדים בתביעה זו, השלכה על ההכרעה במזונות הילדים והוצאות המשפט, וארחיב בהמשך הדברים.

תביעת הרכוש

1. בכתב תביעתה ביקשה האישה לחייב את האיש לפרט את כלל הרכוש שצבר מאז נישואיהם, וכן לחייבו לשלם לה מחצית שווי רכוש זה ולפרק את השיתוף ברכוש המשותף. עוד עתרה האישה לחיוב האיש בשיעור גדול יותר מחובות הצדדים. בכתב הגנתו הסכים למעשה האיש לעתירת האישה, למעט בעניין נשיאה לא שווה בחובות הצדדים.

1. בקדם המשפט הראשון, אשר התקיים בפני ביום 26.2.17, הסכימו הצדדים, כי המועד הקובע לאיזון משאביהם הוא יום 9.11.16 (יום הגשת התביעות). עוד הוסכם, כי דירת מגוריהם משותפת בחלקים שווים, שתי החנויות (הצמודות זו לזו) שבבעלות האיש הן נכסים בני איזון, כאשר בגין החנות אותה רכש האיש קודם לנישואין (גוש 30037 חלקה 86/8) עליו לשלם לאישה דמי איזון בשיעור 30% משווי השוק הנוכחי של אותה חנות, ואילו בגין החנות שרכש במהלך הנישואין (גוש 30037 חלקה 86/9) עליו לשלם לאישה דמי איזון בשיעור מחצית משווי השוק העדכני של החנות, אך זאת בניכוי החובות הרובצים עליה, הם למעשה ההלוואות אותן נטל האיש אגב רכישתה, בערכן המועד הקובע לאיזון המשאבים.

1. בדיון ההוכחות, אשר התקיים בפני ביום 6.7.17, הסכימו הצדדים לאזן את נכסי המקרקעין שבבעלות שניהם, או מי מהם (הדירה ושתי החנויות הצמודות), באופן בו האישה תרכוש את זכויות האיש בדירת המגורים, ואילו האיש ישלם לאישה תשלומי איזון בשיעורים שהוסכמו כאמור לעיל. זאת בהתאם לשווי נכסי המקרקעין הללו, כפי שנכתב בחוות דעת השמאית שמונתה על ידי בית המשפט (וזאת כמובן בניכוי החובות הרובצים על הנכסים הללו).

1. ההסכמות האמורות מייתרות את עיקר הדיון בתביעת הרכוש. ברם, בתצהיר עדותה הראשית העלתה האישה שתי טענות רכושיות חדשות: האחת, זכותה הנטענת לקבלת תשלום מפאת נכסי הקריירה אותם צבר האיש במהלך החיים המשותפים; האחרת, טענה להברחת נכסים על ידי האיש. טענה אחרונה זו "התפתחה" במהלך ההליך, וזאת נוכח ראיות חדשות להן נחשפה האישה לטענתה, ובפרט מסמכים בנקאיים אותם הציג האיש. איני מוצא מקום להביע דעתי באשר למועד ולאופן בו העלתה האישה את שתי טענותיה החדשות, שכן ממילא יש לדחותן לגופן, ודומני שעם סיום דיון ההוכחות זו אף מסקנת האישה. אבאר.

1. הברחת נכסים - טענה זו מתחלקת לשניים: האחד, משיכת חסכון אותו צבר האיש בחברת הביטוח "הראל" (ראו: סעיף 35 לתצהיר האישה); האחר, משיכת סכומי כסף בסכום מצטבר העולה על 700,000 ₪ מחשבון האיש מס' 9653432 בסניף 159 של בנק דיסקונט (להלן – "החשבון העיסקי"), חשבון שנוהל על ידי האיש לבדו ולאישה לא הייתה כל גישה אליו (ראו: הודעת האישה מיום 5.6.17).

1. הסכומים אותם משך האיש מחסכונותיו בחברת "הראל" נמשכו לאחר המועד הקובע (ביום 13.12.16), וממילא אין במשיכתם כל השפעה על איזון המשאבים. לטענת האישה (ראו: סעיף 5 להודעתה מיום 5.6.17), עליה לא חלק כלל האיש, לשם איזון כלל משאביהם הפיננסים של הצדדים, למעט חשבונות הבנק שבבעלותם, או בבעלות מי מהם והלוואת המשכנתא וההלוואות שניטלו לשם רכישת החנות, על האיש לשלם לאישה סך 2,500 ₪. נוכח הדברים הללו, אין לי אלא לקבל את עמדת האישה באשר לסכום האיזון האמור.

1. יש לדחות אף את טענת האישה להברחת סכומי כסף בסכום העולה על 700,000 ₪ מהחשבון העיסקי. פירוט תנועות בחשבון העיסקי, עליו נסמכת למעשה טענת האישה לאותה "הברחה", מלמד, כי מתוך אותו סך של כ – 700,000 ₪ הופקד סכום כולל של כ – 580,000 ₪ לפיקדון, באותו סניף בנק בו נוהל החשבון העיסקי (פיקדון "הקשור" לחשבון עיסקי). יתרת הסכום בסך של כ – 120,000 ₪ שימשה לשם פירעון הלוואה, אותה נטל האיש (עיון בפירוט התנועות בדפי הבנק מלמד, כי עסקינן למעשה בשתי הלוואות בסכום פירעון כולל של כ – 125,000 ₪).