פס"ד - חיוב האב בתשלום בגין מדור הילדים אף שהוא בבית שבבעלות האם ואין היא משלמת שכר דירה בגינו

הנדון: חיוב האב בתשלום בגין מדור הילדים אף שהוא בבית שבבעלות האם ואין היא משלמת שכר דירה בגינו

פסק דין

בפני בית הדין מונח ערעורה של האם – המערערת על החלטת בית הדין האזורי, בדעת רוב, שלא לחייב את האב – המשיב במדור ילדיו.

נקדים את העובדות בקצרה.

הצדדים נישאו בשנת התשס"ג (2002). לצדדים שלושה ילדים, אחת מהם בגירה. הצדדים התגרשו באדר התש"ף (3.20).

לצדדים הייתה דירה משותפת. ביום א' באיר התשפ"א (13.4.21) הגיעו הצדדים להסכם שלפיו המערערת תקנה את חלקו של המשיב בבית אגב גירושין. בהסכם זה נקבע שהמערערת תשלם הלוואת המשכנתה והמשיב יחתום על מסמכים לקבלת הלוואת משכנתה נוספת כדי לאפשר לה לשלם את חלקו. המערערת אכן קנתה את חלקו של המשיב ומשלמת כיום לבנק את חוב המשכנתה, יהא גובהו אשר יהא.

דעת הרוב בבית הדין קבעה שמכיוון שלאם – המערערת יש דירה הרשומה על שמה ובבעלותה, והילדים מתגוררים בה, האב – המשיב פטור מלשלם דמי מדור, וכי אין בעובדה שהאם משלמת הלוואת משכנתה, ואפילו גבוהה, כדי לחייב את האב, שהרי התשלום שמשלמת הוא תשלום להשבחת הונה.

הצדדים הופיעו לפנינו וטענו את טענותיהם על מצבם הכלכלי – כמה מצבו הכלכלי של כל אחד מהם קשה, לדבריו, ולעומת זאת מצבו של חברו טוב.

הטיעונים שנטענו אינם לגופם של דברים. חובתנו לומר: מצבו הכלכלי של אב יכול להשפיע לפעמים על שיעור החיוב, אך תחילה עלינו לקבוע אם יש עליו חיוב.

בית הדין האזורי בפסק דינו קבע "שאין מקום לפסוק דמי מדור כאשר הדירה היא בבעלות האם המשמורנית הואיל והאב לא אמור לממן את רכישת הדירה של האם".

אכן האב אינו אמור לממן את רכישת דירת האם, ולא זו התביעה המונחת לפנינו, התביעה הינה שהאב יממן את מדור ילדיו. ודבר זה ודאי מוטל עליו.

לעניין מזונות ילדים פוסק השולחן ערוך (אבן העזר סימן עא סעיף א):

חייב אדם לזון בניו ובנותיו עד שיהיו בני שש [...] ומשם ואילך זנן כתקנת חכמים עד שיגדלו. ואם לא רצה [...] ואין כופין אותו לזונן. במה דברים אמורים? בשאינו אמוד, אבל אם היה אמוד שיש לו ממון הראוי ליתן צדקה המספקת להם – מוציאים ממנו בעל כרחו משום צדקה וזנין אותם עד שיגדלו.

ומקורו מדברי הרמב"ם (הלכות אישות פרק יב הלכה יד), ששנינו (שם הלכה י והלכה יא) לגבי מזונות אשתו:

כמה מזונות פוסקין לאשה? פוסקין לה לחם שתי סעודות בכל יום סעודה בינונית של כל אדם באותה העיר שאינו לא חולה ולא גרגרן, ומאותו מאכל של אנשי אותה העיר [...]

במה דברים אמורים? בעני שבישראל אבל אם היה עשיר הכל לפי עשרו, אפילו היה ממונו ראוי לעשות לה כמה תבשילי בשר בכל יום כופין אותו ופוסקין לה מזונות כפי ממונו [...]

שמעינן שמזונות אישה – אפילו בעני – הם כסעודה בינונית של אנשי אותה העיר, אלא שיש דין נוסף של 'עולה עמו'.