פס"ד העוסק בשאלה האם בקשה לצו ירושה נתונה להתיישנות

 ובעניין:            

ב"כ היועמ"ש באפוטרופוס הכללי

בעניין המנוח נ.א. ז"ל

פסקדין

לפני התנגדות למתן צו ירושה אחר עיזבון המנוח נ.א. ז"ל, אשר נפטר בשנת 1974 . המבקשת - היא מבקשת מתן צו הירושה, ואילו המשיב – מתנגד למתן הצו.

בכתב ההתנגדות טען המשיב כי אין ליתן צו ירושה אחר עיזבון המנוח מן הנימוקים הבאים: הנימוק האחד, המבקשת הסתלקה מחלקה בירושת המנוח כבר בשנת 1972 (משמע, עוד בחיי המנוח), לרבות מן המקרקעין שהיו בבעלות המנוח, וקיבלה תמורה בגין הסתלקותה זו. בגין הסכם זה, יש להגן על אינטרס ההסתמכות של המשיב, אשר קיבל לידיו את המקרקעין הנזכרים לפני שנים רבות ואף פיתח אותם, בנה ונטע בהם לאורך השנים. יתר על כן, המנוח עצמו העביר את המקרקעין למשיב.

נימוק זה כבר נדחה בהחלטה מיום 27.10.2019, שם קבעתי כי במסגרת הליך למתן צו ירושה אין בית המשפט נדרש לתוכן העיזבון. בהליך למתן צו ירושה נקבעים היורשים וחלקיהם (באחוזים) מתוך העיזבון, אף אם העיזבון ריק מנכסים. סוגיות הנוגעות לרכוש ולנכסים כאלה או אחרים הנכללים או שאינם נכללים בעיזבון – הן סוגיות החורגות מהליך של מתן צו ירושה, ובמידת הצורך יש לנהל בגינן הליכים אחרים. על כן, הוצע למשיב למחוק התנגדותו לצו, אף ללא העברת ההתנגדות לתגובת המשיבה. בהחלטה מיום 12.11.2019 – שבתי על החלטתי, לאחר שנראה היה כי חרף ההחלטה הקודמת - המשיב מוסיף לקשור בין מתן הצו לבין סוגית היקף נכסי העיזבון.

אלא שאז הודיע המשיב כי הוא עומד על הנימוק השני אשר בפיו להתנגדותו למתן צו הירושה ולפיו הבקשה למתן צו ירושה התיישנה, לדבריו: "בפסיקה ענפה נקבע כי הזכות לדרוש לעתור לצו ירושה הינה זכות אשר מתיישנת" (סעיף 4 לתגובה מיום 21.11.2019), וכי די בכך כדי לאיין את הבקשה למתן צו ירושה.

נוכח הטענה המשפטית, ביקש בית המשפט לעמוד על אותה פסיקה ענפה נטענת, לכאורה, וזאת לאחר שצווי ירושה ניתנים בידי בית משפט זה כדבר שבשגרה גם בחלוף שנים רבות ממועד הפטירה של המנוח/ה.

לתמיכה בטענה המשפטית בדבר התיישנות הבקשה לצו ירושה הציג המשיב את האסמכתאות הבאות:

א. סעיף 1 לחוק ההתיישנות, ולפיו, כפרשנותו של המשיב, על צו ירושה חלים כללי התיישנות כתביעה במקרקעין, ובפרט "זכות הטעונה רישום בספרי האחוזה". הטענה נדחית. אין כל יסוד לפרשנותו של המשיב. כפי שבית המשפט חזר והבהיר, יותר מפעם אחת, צו ירושה לחוד ונכסי העיזבון לחוד, ולא מצאתי כל קשר בין ההגדרה המופיעה בחוק ההתיישנות למונח "מקרקעין" לבין הטענה כי בקשה לצו ירושה, המצהירה על זהות יורשים, נתונה להתיישנות.

ב. ע"א 74/53 – אף אם אתעלם מן העובדה כי מדובר בפסק דין שניתן טרם כניסתו של חוק הירושה לתוקף, אין בפסק דין את שמבקש המשיב למצוא בו. פסק הדין עוסק בזכותו של יורש להגיש תביעה במקרקעין על בסיס צו ירושה שכבר ניתן, ואין בו כל קביעה לעניין התיישנות של צו ירושה.