|
|
תאריך פרסום : 31/01/2019
|  גרסת הדפסה
ת"ע, א"פ
בית משפט לעניני משפחה תל אביב - יפו
|
29751-02-16,29781-02-16,45311-04-16,63018-07-18
23/01/2019
|
בפני השופט:
ארז שני
|
| - נגד - |
התובעים:
1. ח. ס.
2. ג. מ.
3. י. א.
4. ר. ש.
5. נ. מ.
6. א. ר.
עו"ד אברהם חג'אג' ועו"ד איתיאל הרמן
|
המתנגדת :
ט.ג.
עו"ד יאיר גרין ועו"ד שרון שפיגל
|
| פסק דין |
בעניין: עיזבון המנוחה צ. מ. ז"ל
- מונחות בפני תובענה לקיום צוואתה של המנוחה .....ז"ל (להלן: "המנוחה"), צוואה בעדים מיום 13/8/2011 (להלן: "הצוואה"), כתב ההתנגדות לה ובקשה למתן צו ירושה.
רקע עובדתי
- המנוחה הלכה לבית עולמה ביום 13/10/2015, בהיותה כבת 79 שנים, אלמנה.
- למנוחה 7 ילדים, ששה מהם הם התובעים את קיום צוואת המנוחה (להלן: "המבקשים"), וכן בת נוספת היא הבכורה מילדי המנוחה, המתנגדת לקיום צוואת המנוחה (להלן: "המתנגדת").
- כאמור, ביום 13/8/2011 ערכה המנוחה, יחד עם בעלה, צוואה הדדית, בה היא מורישה לו את כל רכושה, ולאחר מותו, לששת ילדיה המבקשים. המנוחה ציינה בצוואתה כי היא שוללת מהמתנגדת כל חלק ברכושה או בעיזבונה.
- בעלה של המנוחה, הוא אביהם של הצדדים, הלך לבית עולמו ביום 17/7/2012.
- ביום 18/2/2016 הגישו המבקשים בקשה לקיום צוואת המנוחה לרשם לענייני ירושה (ת"ע 29751-02-16).
- ביום 18/2/2016 הגישה המתנגדת התנגדות לקיום צוואת המנוחה (ת"ע 29781-02-16),
וביום 2/5/2016 הגישה היא בקשה למתן צו ירושה על שם המנוחה (ת"ע 45311-04-16).
- התובענות הועברו לבית המשפט לענייני משפחה מתוקף סעיף 67א(א)(1) לחוק הירושה באשר לבקשה לקיום צוואת המנוחה, משעה שהוגשה התנגדות לבקשה, ומתוקף סעיף 67א(א)(8) לחוק הירושה, באשר לצו הירושה, מאותם טעמים.
- ב"כ האפוטרופוס הכללי בחר שלא להתערב בהליכים.
- שעה שהצדדים לא הגיעו להסכמות ביניהם, התנהלו 9 דיונים (מתוכם 6 דיוני הוכחות), ולאחר סיכומים שהוגשו על ידי הצדדים, ניתן כעת פסק הדין.
הליכים קודמים
- בקשת המתנגדת להתמנות כאפוטרופא למנוחה (אמם של הצדדים) מיום 19/8/2008 בתמ"ש 39060-08.
- בקשת המבקשת 1 להתמנות כאפוטרופא למנוחה מיום 25/8/2008 בתמ"ש 39061-08.
- בשתי הבקשות צויין כי מדובר בחולה אשר אובחנה כלוקה במחלת דמנציה ואינה מסוגלת לנהל את ענייניה, לרבות הבעת דעה בעניין מינוי אפוטרופוס.
- לבקשות צורפה חוות דעת רפואית מיום 10/1/2008 בה נקבע כי החולה זקוקה למינוי אפוטרופוס על גופה ורכושה, חלה התדרדרות במצבה הבריאותי והחולה אינה מתמצאת בזמן, במקום ובסיטואציה, תובנה במצב לקוי וכן שפיטת המציאות לוקה בחסר.
- ביום 1/9/2008 הוגשה התנגדותם של המבקשים למינוייה של המתנגדת כאפוטרופא למנוחה, בה נטען כי האם אינה זקוקה לאפוטרופוס שעה שהיא צלולה בדעתה, יודעת לנהל היטב את ענייניה ומתנגדת נמרצות למינוי. כאמור, התנגדות זו הוגשה מספר ימים ספורים לאחר הגשת בקשתה של המבקשת 1 להתמנות כאפוטרופא, תוך שנטען כי המנוחה זקוקה לאפוטרופוס.
- ביום 3/9/2008 ניתנה החלטתו של כבוד השופט נחמני כי הגשת הבקשה למינוי אפוטרופוס אינה עולה בקנה אחד עם הגשת ההתנגדות ולפיכך, נדרשו שירותי הרווחה בהגשת תסקיר בעניין המנוחה.
- ביום 25/12/2008 הוגש תסקיר בעניינה של המנוחה בו נאמר (בסיכום) כי לאור היותה של החסויה כמוגדרת, על פי חוות דעת רפואית, כסובלת מפגיעה קוגנטיבית, הפרעה בזכרון, ליקוי בתובנה ובהתמצאות, חוסר יכולת להביע עמדה ולדאוג לצרכיה בהיותה תלויה לחלוטין בזולת, זקוקה למינוי אפוטרופוס לגוף ולרכוש. לאור היחסים הקשים בין בני המשפחה וההתנגדויות ההדיות, הומלץ על מינוייה של הקרן לטיפול בחסויים כאפוטרופא לחסוייה.
- ביום 31/3/2009 ניתנה החלטתו של כבוד השופט נחמני בה נקבע כי לאור העובדה כי מדובר באשה הסובלת מירידה משמעותית בתפקודה ובין הצדדים יש מחלוקות, מונתה הקרן לטיפול בחסויים כאפוטרופא לגופה ולרכושה של המנוחה.
- עוד נקבע בהחלטה זו כי פקידת הסעד תקבע מועדי ביקור של המתנגדת אצל המנוחה ויוגש תסקיר נוסף לעניין זה.
- בחודש נובמבר 2008, הגישו המנוחה ובעלה תביעה כספית בסך 190,000 ₪ כנגד המתנגדת, בה התבקשה היא להשיב כספים אותם ירשה המנוחה ואשר היו מצויים בידיה (תמ"ש 39062-08).
לאחר שהחלו ההליכים ומונה אפוטרופוס למנוחה, הושבו כספים אלו על ידי המתנגדת
לחשבונה של המנוחה באמצעות האפוטרופא, ותיק זה נסגר.
- ביום 11/5/2009 הגיש בעלה של המנוחה, בקשה להתמנות כאפוטרופא על המנוחה.
- ביום 5/7/2009 ניתנה החלטתו של כבוד השופט נחמני כי משעה שאין הבנה בין כל בני המשפחה, ועל מנת לאפשר הקשר בין המתנגדת למנוחה, הקרן לטיפול בחסויים תישאר האפוטרופא על המנוחה.
- ביום 12/5/2010 הגיש בעלה של המנוחה בקשה חוזרת להתמנות כאפוטרופוס לגופה ולרכושה של המנוחה.
- ביום 22/5/2011 ניתנה החלטתי בה הורתי כי הקרן לטיפול בחסויים תמשיך להחזיק במינוי קבוע לרכוש, ובעלה של המנוחה ימונה כאפוטרופוס לגופה של המנוחה.
- ביום 1/9/2011 הגישה הקרן לטיפול בחסויים בשמה של המנוחה, בקשה למתן הוראות, בהן, בין היתר, בקשה להשבת כספים אשר נלקחו מחשבון המנוחה על ידי המבקש 2.
- ביום 20/6/2012 הגישה הקרן לטיפול בחסויים בשם המנוחה תובענה כספית בסך 140,000 ₪ כנגד המבקש 2 (תמ"ש 37293-06-12).
- ביום 22/11/2012 הורתי, במסגרת פסק דין בתובענה, על השבת 93,000 ₪ מאת המבקש 2 בתוספת הפרשי הצמדה וריבית.
- ביום 15/11/2012 הוגשה בקשת המבקשת 1 (א"פ 29122-11-12) להתמנות כאפוטרופא לגופה של המנוחה, תחת בעלה אשר הלך לבית עולמו ביום 17/7/2012, וביום 18/3/2013 ניתן מינוי אפוטרופוס לגוף, כמבוקש.
- תיק נוסף בעניין הצדדים, אשר עודנו פתוח וממתין להכרעה בהתאם להחלטה בדבר צוואת המנוחה, הינו בקשת הקרן לטיפול בחסויים למתן הוראות באשר לעיזבונה של המנוחה (א"פ 63018-07-18).
|
|
לפני כבוד השופט ארז שני
|
|
|
התובעים:
|
ח. ס.
ג. מ.
י. א.
ר. ש.
נ. מ.
א. ר.
באמצעות ב"כ - עו"ד אברהם חג'אג', ועו"ד איתיאל הרמן
|
|
נגד
|
|
המתנגדת:
|
ט. ג.
באמצעות ב"כ – עו"ד יאיר גרין ועו"ד שרון שפיגל
|
| |
|
|
|
<#1#>
- מונחות בפני תובענה לקיום צוואתה של המנוחה .....ז"ל (להלן: "המנוחה"), צוואה בעדים מיום 13/8/2011 (להלן: "הצוואה"), כתב ההתנגדות לה ובקשה למתן צו ירושה.
רקע עובדתי
- המנוחה הלכה לבית עולמה ביום 13/10/2015, בהיותה כבת 79 שנים, אלמנה.
- למנוחה 7 ילדים, ששה מהם הם התובעים את קיום צוואת המנוחה (להלן: "המבקשים"), וכן בת נוספת היא הבכורה מילדי המנוחה, המתנגדת לקיום צוואת המנוחה (להלן: "המתנגדת").
- כאמור, ביום 13/8/2011 ערכה המנוחה, יחד עם בעלה, צוואה הדדית, בה היא מורישה לו את כל רכושה, ולאחר מותו, לששת ילדיה המבקשים. המנוחה ציינה בצוואתה כי היא שוללת מהמתנגדת כל חלק ברכושה או בעיזבונה.
- בעלה של המנוחה, הוא אביהם של הצדדים, הלך לבית עולמו ביום 17/7/2012.
- ביום 18/2/2016 הגישו המבקשים בקשה לקיום צוואת המנוחה לרשם לענייני ירושה (ת"ע 29751-02-16).
- ביום 18/2/2016 הגישה המתנגדת התנגדות לקיום צוואת המנוחה (ת"ע 29781-02-16),
וביום 2/5/2016 הגישה היא בקשה למתן צו ירושה על שם המנוחה (ת"ע 45311-04-16).
- התובענות הועברו לבית המשפט לענייני משפחה מתוקף סעיף 67א(א)(1) לחוק הירושה באשר לבקשה לקיום צוואת המנוחה, משעה שהוגשה התנגדות לבקשה, ומתוקף סעיף 67א(א)(8) לחוק הירושה, באשר לצו הירושה, מאותם טעמים.
- ב"כ האפוטרופוס הכללי בחר שלא להתערב בהליכים.
- שעה שהצדדים לא הגיעו להסכמות ביניהם, התנהלו 9 דיונים (מתוכם 6 דיוני הוכחות), ולאחר סיכומים שהוגשו על ידי הצדדים, ניתן כעת פסק הדין.
הליכים קודמים
- בקשת המתנגדת להתמנות כאפוטרופא למנוחה (אמם של הצדדים) מיום 19/8/2008 בתמ"ש 39060-08.
- בקשת המבקשת 1 להתמנות כאפוטרופא למנוחה מיום 25/8/2008 בתמ"ש 39061-08.
- בשתי הבקשות צויין כי מדובר בחולה אשר אובחנה כלוקה במחלת דמנציה ואינה מסוגלת לנהל את ענייניה, לרבות הבעת דעה בעניין מינוי אפוטרופוס.
- לבקשות צורפה חוות דעת רפואית מיום 10/1/2008 בה נקבע כי החולה זקוקה למינוי אפוטרופוס על גופה ורכושה, חלה התדרדרות במצבה הבריאותי והחולה אינה מתמצאת בזמן, במקום ובסיטואציה, תובנה במצב לקוי וכן שפיטת המציאות לוקה בחסר.
- ביום 1/9/2008 הוגשה התנגדותם של המבקשים למינוייה של המתנגדת כאפוטרופא למנוחה, בה נטען כי האם אינה זקוקה לאפוטרופוס שעה שהיא צלולה בדעתה, יודעת לנהל היטב את ענייניה ומתנגדת נמרצות למינוי. כאמור, התנגדות זו הוגשה מספר ימים ספורים לאחר הגשת בקשתה של המבקשת 1 להתמנות כאפוטרופא, תוך שנטען כי המנוחה זקוקה לאפוטרופוס.
- ביום 3/9/2008 ניתנה החלטתו של כבוד השופט נחמני כי הגשת הבקשה למינוי אפוטרופוס אינה עולה בקנה אחד עם הגשת ההתנגדות ולפיכך, נדרשו שירותי הרווחה בהגשת תסקיר בעניין המנוחה.
- ביום 25/12/2008 הוגש תסקיר בעניינה של המנוחה בו נאמר (בסיכום) כי לאור היותה של החסויה כמוגדרת, על פי חוות דעת רפואית, כסובלת מפגיעה קוגנטיבית, הפרעה בזכרון, ליקוי בתובנה ובהתמצאות, חוסר יכולת להביע עמדה ולדאוג לצרכיה בהיותה תלויה לחלוטין בזולת, זקוקה למינוי אפוטרופוס לגוף ולרכוש. לאור היחסים הקשים בין בני המשפחה וההתנגדויות ההדיות, הומלץ על מינוייה של הקרן לטיפול בחסויים כאפוטרופא לחסוייה.
- ביום 31/3/2009 ניתנה החלטתו של כבוד השופט נחמני בה נקבע כי לאור העובדה כי מדובר באשה הסובלת מירידה משמעותית בתפקודה ובין הצדדים יש מחלוקות, מונתה הקרן לטיפול בחסויים כאפוטרופא לגופה ולרכושה של המנוחה.
- עוד נקבע בהחלטה זו כי פקידת הסעד תקבע מועדי ביקור של המתנגדת אצל המנוחה ויוגש תסקיר נוסף לעניין זה.
- בחודש נובמבר 2008, הגישו המנוחה ובעלה תביעה כספית בסך 190,000 ₪ כנגד המתנגדת, בה התבקשה היא להשיב כספים אותם ירשה המנוחה ואשר היו מצויים בידיה (תמ"ש 39062-08).
לאחר שהחלו ההליכים ומונה אפוטרופוס למנוחה, הושבו כספים אלו על ידי המתנגדת
לחשבונה של המנוחה באמצעות האפוטרופא, ותיק זה נסגר.
- ביום 11/5/2009 הגיש בעלה של המנוחה, בקשה להתמנות כאפוטרופא על המנוחה.
- ביום 5/7/2009 ניתנה החלטתו של כבוד השופט נחמני כי משעה שאין הבנה בין כל בני המשפחה, ועל מנת לאפשר הקשר בין המתנגדת למנוחה, הקרן לטיפול בחסויים תישאר האפוטרופא על המנוחה.
- ביום 12/5/2010 הגיש בעלה של המנוחה בקשה חוזרת להתמנות כאפוטרופוס לגופה ולרכושה של המנוחה.
- ביום 22/5/2011 ניתנה החלטתי בה הורתי כי הקרן לטיפול בחסויים תמשיך להחזיק במינוי קבוע לרכוש, ובעלה של המנוחה ימונה כאפוטרופוס לגופה של המנוחה.
- ביום 1/9/2011 הגישה הקרן לטיפול בחסויים בשמה של המנוחה, בקשה למתן הוראות, בהן, בין היתר, בקשה להשבת כספים אשר נלקחו מחשבון המנוחה על ידי המבקש 2.
- ביום 20/6/2012 הגישה הקרן לטיפול בחסויים בשם המנוחה תובענה כספית בסך 140,000 ₪ כנגד המבקש 2 (תמ"ש 37293-06-12).
- ביום 22/11/2012 הורתי, במסגרת פסק דין בתובענה, על השבת 93,000 ₪ מאת המבקש 2 בתוספת הפרשי הצמדה וריבית.
- ביום 15/11/2012 הוגשה בקשת המבקשת 1 (א"פ 29122-11-12) להתמנות כאפוטרופא לגופה של המנוחה, תחת בעלה אשר הלך לבית עולמו ביום 17/7/2012, וביום 18/3/2013 ניתן מינוי אפוטרופוס לגוף, כמבוקש.
- תיק נוסף בעניין הצדדים, אשר עודנו פתוח וממתין להכרעה בהתאם להחלטה בדבר צוואת המנוחה, הינו בקשת הקרן לטיפול בחסויים למתן הוראות באשר לעיזבונה של המנוחה (א"פ 63018-07-18).
|
|
לפני כבוד השופט ארז שני
|
|
|
התובעים:
|
ח. ס.
ג. מ.
י. א.
ר. ש.
נ. מ.
א. ר.
באמצעות ב"כ - עו"ד אברהם חג'אג', ועו"ד איתיאל הרמן
|
|
נגד
|
|
המתנגדת:
|
ט. ג.
באמצעות ב"כ – עו"ד יאיר גרין ועו"ד שרון שפיגל
|
| |
|
|
|
<#1#>
- מונחות בפני תובענה לקיום צוואתה של המנוחה .....ז"ל (להלן: "המנוחה"), צוואה בעדים מיום 13/8/2011 (להלן: "הצוואה"), כתב ההתנגדות לה ובקשה למתן צו ירושה.
רקע עובדתי
- המנוחה הלכה לבית עולמה ביום 13/10/2015, בהיותה כבת 79 שנים, אלמנה.
- למנוחה 7 ילדים, ששה מהם הם התובעים את קיום צוואת המנוחה (להלן: "המבקשים"), וכן בת נוספת היא הבכורה מילדי המנוחה, המתנגדת לקיום צוואת המנוחה (להלן: "המתנגדת").
- כאמור, ביום 13/8/2011 ערכה המנוחה, יחד עם בעלה, צוואה הדדית, בה היא מורישה לו את כל רכושה, ולאחר מותו, לששת ילדיה המבקשים. המנוחה ציינה בצוואתה כי היא שוללת מהמתנגדת כל חלק ברכושה או בעיזבונה.
- בעלה של המנוחה, הוא אביהם של הצדדים, הלך לבית עולמו ביום 17/7/2012.
- ביום 18/2/2016 הגישו המבקשים בקשה לקיום צוואת המנוחה לרשם לענייני ירושה (ת"ע 29751-02-16).
- ביום 18/2/2016 הגישה המתנגדת התנגדות לקיום צוואת המנוחה (ת"ע 29781-02-16),
וביום 2/5/2016 הגישה היא בקשה למתן צו ירושה על שם המנוחה (ת"ע 45311-04-16).
- התובענות הועברו לבית המשפט לענייני משפחה מתוקף סעיף 67א(א)(1) לחוק הירושה באשר לבקשה לקיום צוואת המנוחה, משעה שהוגשה התנגדות לבקשה, ומתוקף סעיף 67א(א)(8) לחוק הירושה, באשר לצו הירושה, מאותם טעמים.
- ב"כ האפוטרופוס הכללי בחר שלא להתערב בהליכים.
- שעה שהצדדים לא הגיעו להסכמות ביניהם, התנהלו 9 דיונים (מתוכם 6 דיוני הוכחות), ולאחר סיכומים שהוגשו על ידי הצדדים, ניתן כעת פסק הדין.
הליכים קודמים
- בקשת המתנגדת להתמנות כאפוטרופא למנוחה (אמם של הצדדים) מיום 19/8/2008 בתמ"ש 39060-08.
- בקשת המבקשת 1 להתמנות כאפוטרופא למנוחה מיום 25/8/2008 בתמ"ש 39061-08.
- בשתי הבקשות צויין כי מדובר בחולה אשר אובחנה כלוקה במחלת דמנציה ואינה מסוגלת לנהל את ענייניה, לרבות הבעת דעה בעניין מינוי אפוטרופוס.
- לבקשות צורפה חוות דעת רפואית מיום 10/1/2008 בה נקבע כי החולה זקוקה למינוי אפוטרופוס על גופה ורכושה, חלה התדרדרות במצבה הבריאותי והחולה אינה מתמצאת בזמן, במקום ובסיטואציה, תובנה במצב לקוי וכן שפיטת המציאות לוקה בחסר.
- ביום 1/9/2008 הוגשה התנגדותם של המבקשים למינוייה של המתנגדת כאפוטרופא למנוחה, בה נטען כי האם אינה זקוקה לאפוטרופוס שעה שהיא צלולה בדעתה, יודעת לנהל היטב את ענייניה ומתנגדת נמרצות למינוי. כאמור, התנגדות זו הוגשה מספר ימים ספורים לאחר הגשת בקשתה של המבקשת 1 להתמנות כאפוטרופא, תוך שנטען כי המנוחה זקוקה לאפוטרופוס.
- ביום 3/9/2008 ניתנה החלטתו של כבוד השופט נחמני כי הגשת הבקשה למינוי אפוטרופוס אינה עולה בקנה אחד עם הגשת ההתנגדות ולפיכך, נדרשו שירותי הרווחה בהגשת תסקיר בעניין המנוחה.
- ביום 25/12/2008 הוגש תסקיר בעניינה של המנוחה בו נאמר (בסיכום) כי לאור היותה של החסויה כמוגדרת, על פי חוות דעת רפואית, כסובלת מפגיעה קוגנטיבית, הפרעה בזכרון, ליקוי בתובנה ובהתמצאות, חוסר יכולת להביע עמדה ולדאוג לצרכיה בהיותה תלויה לחלוטין בזולת, זקוקה למינוי אפוטרופוס לגוף ולרכוש. לאור היחסים הקשים בין בני המשפחה וההתנגדויות ההדיות, הומלץ על מינוייה של הקרן לטיפול בחסויים כאפוטרופא לחסוייה.
- ביום 31/3/2009 ניתנה החלטתו של כבוד השופט נחמני בה נקבע כי לאור העובדה כי מדובר באשה הסובלת מירידה משמעותית בתפקודה ובין הצדדים יש מחלוקות, מונתה הקרן לטיפול בחסויים כאפוטרופא לגופה ולרכושה של המנוחה.
- עוד נקבע בהחלטה זו כי פקידת הסעד תקבע מועדי ביקור של המתנגדת אצל המנוחה ויוגש תסקיר נוסף לעניין זה.
- בחודש נובמבר 2008, הגישו המנוחה ובעלה תביעה כספית בסך 190,000 ₪ כנגד המתנגדת, בה התבקשה היא להשיב כספים אותם ירשה המנוחה ואשר היו מצויים בידיה (תמ"ש 39062-08).
לאחר שהחלו ההליכים ומונה אפוטרופוס למנוחה, הושבו כספים אלו על ידי המתנגדת
לחשבונה של המנוחה באמצעות האפוטרופא, ותיק זה נסגר.
- ביום 11/5/2009 הגיש בעלה של המנוחה, בקשה להתמנות כאפוטרופא על המנוחה.
- ביום 5/7/2009 ניתנה החלטתו של כבוד השופט נחמני כי משעה שאין הבנה בין כל בני המשפחה, ועל מנת לאפשר הקשר בין המתנגדת למנוחה, הקרן לטיפול בחסויים תישאר האפוטרופא על המנוחה.
- ביום 12/5/2010 הגיש בעלה של המנוחה בקשה חוזרת להתמנות כאפוטרופוס לגופה ולרכושה של המנוחה.
- ביום 22/5/2011 ניתנה החלטתי בה הורתי כי הקרן לטיפול בחסויים תמשיך להחזיק במינוי קבוע לרכוש, ובעלה של המנוחה ימונה כאפוטרופוס לגופה של המנוחה.
- ביום 1/9/2011 הגישה הקרן לטיפול בחסויים בשמה של המנוחה, בקשה למתן הוראות, בהן, בין היתר, בקשה להשבת כספים אשר נלקחו מחשבון המנוחה על ידי המבקש 2.
- ביום 20/6/2012 הגישה הקרן לטיפול בחסויים בשם המנוחה תובענה כספית בסך 140,000 ₪ כנגד המבקש 2 (תמ"ש 37293-06-12).
- ביום 22/11/2012 הורתי, במסגרת פסק דין בתובענה, על השבת 93,000 ₪ מאת המבקש 2 בתוספת הפרשי הצמדה וריבית.
- ביום 15/11/2012 הוגשה בקשת המבקשת 1 (א"פ 29122-11-12) להתמנות כאפוטרופא לגופה של המנוחה, תחת בעלה אשר הלך לבית עולמו ביום 17/7/2012, וביום 18/3/2013 ניתן מינוי אפוטרופוס לגוף, כמבוקש.
- תיק נוסף בעניין הצדדים, אשר עודנו פתוח וממתין להכרעה בהתאם להחלטה בדבר צוואת המנוחה, הינו בקשת הקרן לטיפול בחסויים למתן הוראות באשר לעיזבונה של המנוחה (א"פ 63018-07-18).
טענות הצדדים
טענות המתנגדת בתמצית
- המתנגדת טענה כי בצוואת המנוחה (לשיטתה, המסמך המתיימר להיות צוואה), נפל פגם, שכן בשולי המסמך נכתב אישור העדים כי המנוחה חתמה בפניהם מרצונה הטוב והחופשי וללא כפייה, אך העדים לא ציינו במפורש כי המנוחה הצהירה בפניהם כי זו צוואתה האחרונה, מכאן שדרישות סעיף 20 לחוק הירושה לא מולאו ומדובר בפגם צורני שלא ניתן לרפאו באמצעות סעיף 25 לחוק.
- עוד בהקשר לכך טענה המתנגדת כי עורך הצוואה ואחד מעדיה, ידע על חוסר כשירותה של המנוחה עת חתימתה על הצוואה, שכן ייצג את המבקשים ואביהם בהתנגדות לבקשת המתנגדת למינויה כאפוטרופא למנוחה, בה עלה בבירור מצבה הרפואי של המנוחה וחוסר כשירותה, כך שבמועד בו הוחתמה המנוחה על הצוואה (לשיטתה, המסמך השקרי והמזוייף), לא היתה המנוחה כשירה לחתום על צוואה בשום צורה או אופן.
- המתנגדת טענה כי המנוחה היתה חולת אלצהיימר עוד משנת 2005 ונתמכה על ידי מטפלות מטעם הביטוח הלאומי, והחל מינואר 2008 נתמכה באופן מלא וצמוד עד לפטירתה. במועד בו נערכה צוואת המנוחה, יחד עם צוואת בעלה (אביה של המתנגדת) בנוסח זהה לחלוטין, לא היתה לה יכולת כלשהי (פיזית, שכלית וקוגנטיבית), להבין את הכתוב בו, ומכאן שאינו משקף בשום צורה או אופן את רצונה האמיתי והחופשי של המנוחה באשר לחלוקת עיזבונה לאחר מותה.
- המתנגדת טענה כי עמדה בנטל ההוכחה הנדרש באמצעות מסמכים רפואיים אודות המנוחה, שהמנוחה הוחתמה על צוואתה מבלי שהיתה לה יכולת להבחין בטיבו של מסמך זה.
- המתנגדת טענה כי בנסיבות האמורות הצוואה נערכה תחת השפעה פסולה של אבי המתנגדת והמבקשים 1 ו-2, ואינה משקפת בשום צורה או אופן את רצונה של המנוחה. עוד בהקשר לכך הוסיפה היא כי האב חתם על צוואתו (הזהה) וכן הגשת תובענה כספית (גם בשם המנוחה) כנגדה באותו המועד, ובאלו יש כדי ללמד על מעורבותו הפסולה בעריכת הצוואה תוך ניצול מצוקתה הנפשית, הבריאותית והמנטלית, שיש בה לפגוע בכשרותו ובתוקפו של מסמך זה.
- המתנגדת טענה כי הוכיחה קיומה של חזקה בדבר השפעה בלתי הוגנת, ואף למעלה מן הצורך עמדה בנטל השכנוע והוכיחה במידת ההוכחה הדרושה שהמנוחה היתה נתונה להשפעה בלתי הוגנת מצד בני משפחתה הקרובים אליה ובעיקר בעלה ז"ל, והמבקשים 1 ו-2.
- המתנגדת טענה כי הקשר בינה לבין המנוחה היה קשר מיוחד והדוק ואין זה עולה על הדעת כי המנוחה, בהיותה חולת אלצהיימר ובלתי כשירה לחלוטין לתפקד, תערוך צוואה בה היא מנשלת את בתה הבכורה מכל חלק בעיזבונה.
- אשר על כן טענה המתנגדת כי יש לדחות את מתן צו קיום צוואת המנוחה מיום 13/11/2008 ולקבוע כי היא בטלה ומבוטלת, לקבוע כי כל ילדיה של המנוחה, לרבות היא, הינם יורשיה על פי דין בחלקים שווים, וליתן צו ירושה בהתאמה.
טענות המבקשים בתמצית
- המבקשים טענו כי המנוחה ערכה את צוואתה כצוואה הדדית לה ולבעלה המנוח, על ידי עורך הדין ..... ובפני עדים, כשהמנוחה אישרה את כל האמור בצוואתה, מתוך הכרה ברורה ומלאה, בדעה צלולה וברצון חופשי וללא כפייה. גם צוואת האב המנוח, טענו המבקשים, שללה את המתנגדת, ועליה לא חלקה היא.
- באשר לכשירות המנוחה לערוך צוואה, טענו המבקשים כי המנוחה היתה צלולה, חשיבתה תקינה וכושרה המנטלי היה עמה, גם אם לא כושרה הגופני ומבדיקות שעברה, ניתן ללמוד כי לא סבלה ממחלת האלצהיימר והיתה כשירה לצוות.
- באשר לכך טענו המבקשים, כי צוואה שלא נפל בה פגם, הנטל להוכיח שהמצווה עשה צוואתו עת שהיה לא כשיר לחתום על הצוואה, מוטל על הטוען לקיומה של אי כשירות המצווה וכל ספק בעניין זה פועל לטובתו של מבקש הקיום.
- המבקשים טענו כי יש לכבד ולקיים את רצון המת. המנוחה היתה בעלת נכות פיסית אך לא מנטלית, ביטאה באופן מלא וחד משמעי את רצונה, מבלי שהיתה נתונה להשפעה בלתי הוגנת, ואין לסטות מרצונה זה. לאור התנהלותה של המתנגדת, ניתן להבין מדוע הוריה ערכו צוואה הדדית ובאותו מועד הגישו כנגדה תביעה.
- לסיכום טענו המבקשים, כי יש לדחות את ההתנגדות לצוואת המנוחה מיום 13/8/2011 וליתן תוקף לקיומה.
דיון והכרעה
- יצויין כי, עוד מהליכי מינוי האפוטרופסות למנוחה, ומתיאור הדברים עוד טרם להם, עולה כי הסכסוך בין הצדדים ארוך בשנים ועוצמת רגשות הטינה ביניהם גבוהה עד מאוד.
- למעשה, טענות המתנגדת לצוואת המנוחה, נשענות על שלושה אדנים אותם יש לבחון, ולהכריע האם ליתן צו קיום לצוואת המנוחה מיום 13/11/2008, או שמא יש לקבל את ההתנגדות לקיומה של צוואת המנוחה.
- אלו הם שלושת האדנים:
- פגמים בצוואה – מתוקפו של סעיף 20 לחוק הירושה, התשכ"ה – 1965) (להלן: "חוק הירושה").
- אי כשרות המנוחה לערוך צוואה - סעיף 26 לחוק הירושה.
- השפעה בלתי הוגנת על המנוחה - סעיף 30(א) לחוק הירושה.
פגמים בצוואה
- המתנגדת טענה כי בצוואה המנוחה נפל פגם, שכן בסעיף 7 לצוואתה אישרה המנוחה את האמור בה מתוך הכרה ברורה ומלאה, בדעה צלולה וברצון חופשי וללא כפייה, בשולי המסמך נכתב אישור העדים כי המנוחה חתמה בפניהם מרצונה הטוב והחופשי וללא כפייה, אך העדים לא ציינו במפורש כי המנוחה הצהירה בפניהם כי זו צוואתה האחרונה, מכאן שדרישות סעיף 20 לחוק הירושה לא מולאו ומדובר בפגם צורני שלא ניתן לרפאו באמצעות סעיף 25 לחוק.
- עוד הוסיפה המתנגדת כי עורך הצוואה לא זכר את מצבה של המנוחה במועד בו חתמה בפניו על הצוואה, לא זכר מאומה על כל ההליך באופן לא מפתיע, ואף התחמק מליתן כל תשובה עניינית וברורה. בנוסף, עדת הקיום לא הובאה לעדות.
- המבקשים טענו כי הצוואה נערכה על ידי המנוחה, כצוואה הדדית לה ולבעלה, על ידי עורך הדין ... ובפני עדים, כשהמנוחה אישרה את כל האמור בצוואתה.
- סעיף 20 לחוק הירושה קובע כך:
"צוואה בעדים תהיה בכתב, תצויין בתאריך ותיחתם ביד המצווה בפני שני עדים לאחר שהצהיר בפניהם שזו צוואתו; העדים יאשרו באותו מעמד בחתימת ידם על פני הצוואה שהמצווה הצהיר וחתם כאמור".
- ההלכה המשפטית גורסת כי צוואה שלא נפל בה פגם פורמלי ו/או צורני, בחזקת כשרות היא והנטל להוכחת הטענה שצוואה זו דינה להיפסל מחמת שהמצווה לא ידע להבחין בטיבה של צוואה, או שחתם עליה תחת השפעה בלתי הוגנת, או שהתובע היה מעורב בעשיית הצוואה, מוטל כל כולו על המתנגד לקיומה. (ראה: ע"מ (ת"א) 1242/04 פלוני נ' פלונית{פמ"מ – 23/5/2005}).
- בסעיף 25(א) לחוק הירושה נקבע כי:
"התקיימו מרכיבי היסוד בצוואה, ולא היה לבית המשפט ספק כי היא משקפת את רצונו החופשי והאמיתי של המצווה, רשאי הוא, בהחלטה מנומקת, לקיימה אם אף נפל פגם בפרט מן הפרטים או בהליך מן ההליכים המפורטים בסעיפים 19, 20, 22 או 23 או בכשרות העדים, או בהעדר פרט מן הפרטים או הליך מן ההליכים כאמור".
- מכאן, היה ובצוואה נפל פגם כזה או אחר, פגם זה אינו מבטל את הצוואה, אך יש בו כדי להפוך את הנטל הראייתי לטוען לקיומה, להוכיח כי אין ספק באמיתותה של הצוואה, כולל החובה להוכיח את צלילות דעתו של המצווה, ושלא הופעלה על המצווה השפעה בלתי הוגנת וכו'. (וראה: שילה, "פירוש לחוק הירושה תשכ"ה – 1965", נבו, כרך 1, עמ' 269).
- אבחן כעת האם צוואת המנוחה מיום 13/11/2008 אשר הינה צוואה בעדים, עומדת בכל הדרישות הצורניות של צוואה על-פי סעיף 20 לחוק הירושה.
- וכך מנוסחה של הצוואה, באותם סעיפים הרלוונטיים לעניין שבפני:
סעיף 6 – "זאת צוואתי האחרונה וכל צוואה אחרת קודמת לה בטלה ומבוטלת".
סעיף 7 – "הנני מאשרת את האמור לעיל בצוואתי מתוך הכרה ברורה ומלאה, בדעה צלולה
וברצון חופשי וללא כפיה ולאחר שעיינתי בצוואה, לאחר שהוקראה לי, לאחר
שהוסברה לי, ניתנה לי הזדמנות לשאול שאלות והוסבר לי תכנה ומשמעותה".
שני עדים – עו"ד .... ו.....
"שהננו בני למעלה מ-18 שנה ובדעה צלולה מאשרים בזה כי לפי בקשתה של ה"ה .... היא חתמה לפנינו בנוכחותינו על צוואה זו מרצונה הטוב והחופשי וללא כפיה".
- אין חולק על כך כי הצוואה (על-פי הנחזה) נכתבה בכתב, יש בה תאריך, יש בה הצהרה של המצווה, יש בה חתימה של המצווה וכן חתימתם של שני עדים: עורך הדין .... (להלן: "עו"ד...") והגברת .... (להלן: "עדת הקיום").
- אין גם מחלוקת כי המנוחה אישרה כי זו צוואתה האחרונה וכל צוואה אחרת קודמת לה בטלה ומבוטלת.
- הצהרתו זו של המצווה כי "זו צוואתו", משמשת לתכלית כפולה:
המצווה מזהה באמצעותה את המסמך שעליו הוא חותם כצוואתו.
המצווה מאשר באמצעותה כי תוכן המסמך שעליו הוא מצביע, מבטא את רצונו האחרון.
חלקה הראשון של ההצהרה הוא טכני – פורמלי ואילו חלקה השני הוא ענייני – מהותי.
(ראה ע"א 2119/94 לנדאו נ' וין, מט(2) 077 {פמ"מ – 9/8/1995}).
- בעניין שבפני, המצווה הצהירה כי זו צוואתה, בכך התקיים היסוד העובדתי של הצהרת המצווה שזו צוואתו.
- עדי הצוואה לא אישרו בצוואת המנוחה כי ה"מצווה הצהירה וחתם כאמור", כפי הדרוש וכמצוות סעיף 20 לחוק הירושה, מכאן נובע כי, בעוד שהיסוד העובדתי התקיים, היסוד הראייתי חסר ומדובר בפגם צורני.
- פגם זה מעביר את נטל השכנוע ולא רק את נטל הראיות, אל המבקשים את קיומה של הצוואה, להוכיח כי הצוואה משקפת את רצונה החופשי והכנה של המנוחה, וזאת בהתאם לרמת ההוכחה הנדרשת בסעיף 25(א) לחוק הירושה, קרי, מעל לכל ספק סביר.
(וראה: בע"מ 1511/05 פלוני נ' פלוני {פמ"מ – 20/7/2005}).
- כבוד השופט ש. שוחט התייחס לשאלת חומרת פגימותו של פגם פורמאלי בצוואה, בהתייחס לסוגיית העברת נטל השכנוע ולהוראות סעיף 25(א) לחוק הירושה בהקשר זה, וכך:
"משבאנו לידי מסקנה, כי נפל בצוואה פגם צורני המעביר את נטל השכנוע –ולא
רק את נטל הבאת הראיות – אל מבקשי הקיום להוכיח, כי הצוואה משקפת את
רצונו החופשי והאמיתי של המנוח, אינני רואה צורך להידרש לטענות המתנגדים
באשר להחלטת הביניים של בית המשפט קמא, אם כוונה היא להעברת נטל
השכנוע או נטל הבאת הראיות, וההשלכות שיש לשינוי הכיוון על דרך ניהול ההליך
על ידם בביהמ"ש קמא. מכאן ואילך ייבחן פסק דינו של ביהמ"ש קמא על בסיס
הקביעה, כי נטל השכנוע הוא שהועבר אל מבקשי הקיום. עם זה, דומה שלא יכולה
להיות מחלוקת שבנסיבות המקרה עסקינן, נוכח הצהרת המצווה שזו צוואתו;
הצהרת עדי הקיום שהמנוח חתם בנוכחותם; ההצהרה הנוספת של המנוח כי
העדים חתמו בנוכחותו ועדויות העדים שסבבו את מהלך עשיית הצוואה והחתמת
המנוח עליה, עוצמת הפגם הצורני – העדר הצהרת עדי הקיום שהמנוח הצהיר
בפניהם שזו צוואתו – נמוכה היא ומאפשרת את אותה גמישות, אליה מפנה הנשיא
ברק בפרשת בוסקילה, בכל הנוגע למידת נטל השכנוע שראוי לדרוש ממבקשי
הקיום להוכיח שהצוואה משקפת את רצונו החופשי והאמיתי של המנוח. למעלה
מן הדרוש אני סבור שמבקשי הקיום עמדו בנטל השכנוע המוטל עליהם להוכיח
כאמור, גם בלא אותה גמישות הוכחתית שליישומה אני מכוון".
(ראה: עמ"ש (ת"א) 38138-09-11 א. נ. ש. נ' א. מ. ק. {פמ"מ – 14/4/2013}).
- סעיף 25 לחוק הירושה, מחייב דרגת שכנוע גבוהה לכך שהצוואה משקפת את רצונו החופשי והאמיתי של המצווה, שכן הספק שיכול להתעורר בצוואה פגומה, יכול ויתעורר מחמת הפגם ויכול ויתעורר מחמת דברים אחרים שיש בהם כדי לשלול תוקפה של צוואה, ובהם העדר רצון חופשי ואי הבנת תוכן המסמך. (ראה: ע"א 2098/97 בוסקילה נ' בוסקילה, נה(3) 837 {פמ"מ – 30/4/2001}).
- יש לזכור כי העדים לצוואה אמורים לשכנע את בית המשפט שהצוואה, על אף הפגם שנפל בה, משקפת את רצונו החופשי והאמיתי של המצווה וכי המצווה הביאה בפניהם בתוך הבנה, הכרה וידיעה שזו צוואתו. העדים יתקשו לבצע מטלה זו כאשר המצווה לא הצהיר בפניהם שזו צוואתו.
- אבחן כעת את עדותו של עורך הצוואה, בהקשר לכך כי צוואת המנוחה אכן משקפת את רצונה, על אף הפגם שנפל בה. וכך מעדותו של עו"ד .... לפרוטוקול הדיון מיום 16/3/2017, בעמ' 68:
"ש. כתוב שהגברת מ. מאשרת את הצוואה מתוך הכרה ברורה, דעה צלולה, רצון
חופשי.
ת. מה שכתוב, כתוב.
ש. כשגברת .... ז"ל ערכה את הצוואה בפניך, איך היתה הסיטואציה? אתה רשמת את הצוואה על-פי רצונם?
ת. בוודאי.
ש. הסברת להם על מה הם חותמים?
ת. אני לא זוכר את המנוחה מ., אבל בעיקרון, אני 25 שנה עורך דין ומופיע בבית-המשפט כמעט כל יום ובעיקרון, כשאני מכין צוואות ועשיתי המון צוואות, אז אני שומע את המנוחה, מסביר לה, מבין מה היא רוצה, מסביר לה את הכל ואז מחתים אותה".
ובעמ' 75:
"ש. לבית-המשפט: אתה זוכר את זה?
ת. לא. אני אומר כי בעיקרון לא אחתים על חוות-דעת אם בידי חוות-דעת כי היא לא כשירה. לא היה דבר כזה בפניי ולא התרשמתי כך, כמו בכל צוואה.
ש. לבית-המשפט: מתנהל קרב ירושה בחיים, מתנהל קרב ירושה על אפוטרופסות וכשאתה אומר שכל העניין הוא סתם צוואה רגילה ולא זכור לך כלום, זה סביר?
ת. כמו כל זוג, עשיתי המון צוואות. אני מדבר על דרך החתמה של צוואות.
ש. לבית-המשפט: למה שום דבר לא משתייר בזכרונך? הייתכן?
ת. אני זוכר את הזוג הזה, אבל מה היה בנסיבות, אני זוכר שם ייחודי".
..................................
"ש. בסעיף 3(ד) לצוואה שאתה אומר שעשית, כתוב: "אני שוללת מן הצוואה את בתי .... ומצווה כי לא תקבל דבר מרכושי או מעזבוני". שאלת את הגברת .... .... שהיתה אצלך, מדוע היא שוללת את בתה הבכורה מחלקה, מעזבונה?
ת. לא זוכר מה היא אמרה או לא אמרה. אם אמרה דבר כזה בפניי אז סימן שכך היא רצתה.
ש. שאלת את גברת .....?
ת. לא זוכר את הצוואה הספציפית, אבל אם יש כזה סעיף אז היא בוודאי נשאלה.
ש. בסעיף 4 היא כותבת "אני מביעה משאלת לב כי גם לאחר מותי יורשיי ימשיכו לשמור על אחדות וגיבוש המשפחה ויסדירו בדרך נועם ודרכי שלום". איך בסעיף 4 היא מביעה משאלת לב, כי גם לאחר מותה יורשיה ימשיכו לשמור על אחדות המשפחה ויסדירו את הדברים בדרכי נועם ושלום ומנשלת את בתה הבכורה? איך זה מתיישב האחד עם השני?
ת. אני כאן מצווה את רצונה של המצווה.
ש. לא שאלת אותה?
ת. בוודאי שהיא נשאלה".
- מוכן אני להניח כי עו"ד .... העוסק שנים רבות בעריכת צוואות, נוהג לערוך צוואות בדומה לזו שבמקרה שבפני, ואין זו מהווה צוואה חריגה מבחינתו. אולם אין להניח כי בשעה שבמקרים רבים ואחרים, לא יתעורר קושי בניסוחה של הצהרה זו כמצוות הוראות החוק, לא יחול הדבר במקרים אחרים בהם תתעורר מחלוקת גם בהקשרים אחרים.
- אומר את שאמרתי כבר במהלך עדותו של עו"ד .... כי, עורך דין אינו חייב לזכור נסיבות עריכת כל צוואה וצוואה שעורך הוא, אלא שכאשר עורך דין מוזהר מראש, ואת זאת ניתן יהיה לראות בהמשך הדברים, שמצווה הוא דמנטי או כי יש סכסוך כזה או אחר בין מי מהיורשים, אין המדובר בצוואה סטנדרטית, אלא בצוואה בה מחלוקת עתידית תהא בסבירות גבוהה להתפתח בה.
- עו"ד .... לא הכחיש כי ידע אודות מצבה הרפואי של המנוחה, וכך בעדותו, בעמ' 71:
"ש. האם נכון שכשהגשת התנגדות למינוי אפוטרופוס, פשיטא שראית את
הבקשה?
ת. ראיתי מסמכים".
- אודה ואומר כי לא מצאתי בעדותו של עו"ד .... כדי לשפוך אור על אופן עריכתה ונסיבותייה של הצוואה, שכן העד לא זכר כמעט כלום על המקרה ומרבית השאלות שנשאל בחקירתו (אם לא כולן), נענו ב"לא זוכר, אינני זוכר, לא יודע להשיב, לא זכור לי".
- בנסיבות מקרה זה, מדובר אכן בצוואה ייחודית וחוסר הזיכרון הגורף, אין בו כדי להניח את הדעת כי מדובר היה בצוואה בנסיבות רגילות, שהרי אם צפוי כי תקום מחלוקת בעתיד, מצופה כי עורך הצוואה, כפי המצופה, ינהג בכל דרך אשר תסיר העננה מעל אותה מחלוקת, הן בעדות, הן ברישום, בתיעוד ובכל דרך הטובה בעיניו.
- השופט דנציגר בבע"מ 3777/12 פלוני נ' פלונית (פמ"מ 8/7/2012) קבע:
"סבורני שצדק השופט י' שנלר כאשר ציין כי מוטב יעשו עורכי דין
העורכים צוואה בעדים אם יבחנו האם מתעורר חשש שהמצווה אינו כשיר
לצוות, במיוחד כאשר מדובר במצווים באים בימים הסובלים מבעיות
קוגניטיביות ומבעיות רפואיות שונות... בדיקה רפואית מוקדמת כאמור,
תסיר את החשש שמא הצוואה אינה משקפת את רצונו האמיתי של המצווה
כיוון שהוא אינו כשיר לצוות... עם זאת יודגש כי כפי שציין השופט י' שנלר,
המחוקק לא קבע דרישה להצגת אישור רפואי למצווה בצוואה בעדים, וגם
בפסיקה טרם התגבשה דרישה כזו".
- מדובר במקרה בו היה שותף עו"ד ... להליך שהתקיים עוד בטרם עריכת הצוואה בפניו, בו ידע הוא כי נטען על ידי מי מהמשפחה כי המצווה אשר בפניו הינה חולה דמנטית ברמה כזו או אחרת, ולאור ייצוגו את המבקשים בהתנגדותם למינוי המתנגדת כאפוטרופא מהסיבות כפי שפורטו, היה מצופה כי ינהג בקפדנות יתר.
- עדת הקיום אשר חתומה על צוואת המנוחה לא הגישה תצהירה לנסיבות הצוואה ולא הובאה
לעדות.
"ככלל, הימנעות צד מהבאת ראיה או מהעדת עד כמוה כראיה נסיבתית העשויה להקים
לחובתו של אותו צד חזקה עובדתית כי אילו הובאה אותה ראיה, היה בה כדי לפגוע
בגירסתו".
(ראה: ע"א 8151/98 שטרנברג נ' צ'יצ'יק, נו(1) 539 {פמ"מ – 4/11/2001}).
- בנסיבות אלו, משהמבקשים נמנעו מלהביא את עדת הקיום לעדות, עדות שיכול והיה בה כדי
לשפוך אור להוכחת טענותיהם ומשראיות אלו היו בהישג ידם, יש לזקוף התנהלות זו
לחובתם.
- לטעמי, בנסיבות המקרה וכשמדובר במצווה בה קיימת מחלוקת לעניין כשירותה (וזאת היה ידוע), לא ניתן לראות בנוסחו של אישור העדים לצוואת המנוחה, ובחתימתה על הצוואה לאחר שזו הוקראה לה כדי תחליף מלא להצהרה הנדרשת בחוק, ומשכך, מתקשה אני לקבוע כי הורם הנטל להוכיח כי התקיים מרכיב היסוד של הבאת הצוואה בפני שני עדים.
- לעניין הפעלת שיקול הדעת על פי סעיף 25 לחוק הירושה, כתב בעבר כבוד השופט א. ברק (כתוארו אז):
"אך עדיין עומדת השאלה, אם יש מקום לעשות שימוש בסמכות, הנתונה לבית המשפט
על-פי סעיף 25 לחוק הירושה. לשם כך מוטל הנטל על הטוען לקיום הצוואה להראות, כי
הצוואה היא אמיתית (ע"א 681/77 [6]). בנטל זה יעמוד הטוען לקיום הצוואה, אם יוכיח,
כי הצוואה היא ביטוי לרצונו החופשי של המצווה, וכי היא נעשתה תוך גמירת הדעת
וצלילות הדעת הדרושות (ע"א 250/70 [3]; ע"א 130/77 [7]). נטל זה המוטל על הטוען לקיום
הצוואה אינו קל כלל ועיקר, "שהרי ענין לנו עם מסמך המוגש מטעם אדם שאינו עוד בחיים
וידיעת האמת לאמיתה קבורה יחד עמו".
(ראה: ע"א 851/79 בנדל נ' בנדל, לה(3) 101 {פמ"מ – 29/4/1981}, {ראה: "עניין בנדל"}).
- גם אם ניתן היה לקבוע, מעל לכל ספק סביר על בסיס הראיות שהונחו בפני, כי בצוואת המנוחה לא נפל פגם כמובנו בהתאם לסעיף 25 לחוק הירושה, ואיני סבור כך, אין ביכולתי לומר כי הוסר הספק באשר לכך שצוואת המנוחה משקפת את רצונה החופשי והאמיתי.
כשירותה של המנוחה לערוך את צוואתה
- במסגרת הוכחת אמיתותה של הצוואה, על המבקשים את קיומה, להוכיח גם את כשירותה וצלילות דעתה של המנוחה, עת עשתה היא את הצוואה, לרבות העדרם של פגמים
מהותיים אשר עלולים היו לפגום בגמירת דעתה, כפי הנטען לקיומם על ידי המתנגדת.
- המתנגדת טענה כי במועד בו הוחתמה המנוחה על הצוואה, לא היתה היא כשירה להבחין בטיבה, לא היתה לה מודעות שעורכת צוואה, לא היתה לה ידיעה בדבר היקף רכושה ומי הם יורשיה ולא היתה לה מודעות לתוצאות עריכת הצוואה על יורשיה, היות שדעתה לא היתה צלולה ולא היתה לה יכולת לפרש נכונה את המציאות הסובבת אותה כשדעתה משוחררת מלחצים נפשיים מחשבות ודמיונות שווא.
- המתנגדת טענה כי כעולה מהמסמכים הרפואיים, המנוחה אובחנה עוד בשנת 2005 כסובלת מירידה קוגנטיבית קלה ומצבה הרפואי הלך והתדרדר עם השנים, עד שהוגדרה באוגוסט 2007 כחולת אלצהיימר.
- המתנגדת טענה כי המנוחה טופלה על ידי דר' ... בין השנים 2005-2008, אשר אבחן את מצבה הבריאותי של המנוחה והיזדקקותה לאפוטרופוס, 10 חודשים בטרם חתימתה על הצוואה.
- עוד בהקשר לכך טענה המתנגדת כי המבקשים, תוך שהתעלמו לחלוטין מחוות דעתו של דר' ..., מבקשים להיסמך על חוות דעתו של דר'.... שפגש את המנוחה פעם אחת בלבד בטרם מתן חוות דעתו, ואף לשיטתו המנוחה המנוחה סבלה מדמנציה ברמת בינונית.
- מנגד, טענו המבקשים כי המנוחה היתה כבת 72 עת ערכה היא את צוואתה, לא היתה בריאה פיסית אך לא מנטלית, אולם אין בכך כדי לבסס טענה לפיה לא היתה כשירה, לא הבינה את טיב מעשיה ואת התוצאות המשפטיות של הצוואה.
- עוד טענו המבקשים כי בקשת המבקשת 1 להתמנות כאפוטרופא למנוחה, הוגשה בתום לב וללא ידיעה מהן השלכותיו של מינוי אפוטרופסות.
- המבקשים טענו כי עד לשנת 2010, המנוחה נזקקה רק לעזרה ונתמכה במטפלת לאור מצבה הפיזי, אולם לא היתה לה כל פגיעה מנטלית או מחשבתית, בעיה קוגנטיבית או מחלת אלצהיימר.
- עוד בהקשר זה טענו הם כי מבדיקות רפואיות אותן עברה המנוחה ניתן ללמוד כי המנוחה לא סבלה ממחלת האלצהיימר, וחוות הדעת מטעמו של דר' ... מנותקת מן המציאות, שכן עד לחודש דצמבר 2009 המנוחה תפקדה והיתה כשירה לחתום על צוואתה.
- לבסוף טענו המבקשים טענו כי הבנת המנוחה את טיב הצוואה עליה חתמה נבחנת על פי הנסיבות המתקיימות בעת עריכת הצוואה עצמה, ולא כל ירידה בכושרו הקוגנטיבי של המצווה תשלול את כשירותו של המצווה לערוך צוואה.
- כזכור, הכלל הוא כי כל אדם כשיר לזכויות ולחובות מגמר לידתו ועד מותו וכל אדם כשיר לפעולות משפטיות, אלא אם נשללה או הוגבלה כשרות זו בחוק או בפסק דין של בית-משפט (סעיפים 1 ו-2 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב – 1962). אי לכך, כל אדם כשיר לעשות צוואה, אלא אם כן כשרות זו נשללה ממנו כדין (ראה: "עניין בנדל", שם).
- הוראת חיקוק זו מתיישבת עם הוראת סעיף 26 לחוק הירושה הקובעת:
"צוואה שנעשתה ע"י קטין או מי שהוכרז פסול דין או שנעשתה בשעה
שהמצווה לא ידע להבחין בטיבה של צוואה – בטלה".
- מהותה של הטענה בדבר אי כשרות המצווה לפי סעיף 26 לחוק הירושה היא, במצבו הנפשי,
המנטלי והגופני של המצווה לעת עריכת הצוואה. "שעת עשייתה של הצוואה", זוהי נקודת
הזמן המסויימת הרלוונטית לבחינת כושרו של המצווה להבחין בטיבה של צוואה. עוד בנוגע
למהותה של הכשרות לפעולות משפטיות נפסק כך :
"... כושרו של אדם לשפוט כראוי את המציאות הסובבת אותו; יכולתו לגבש
כוונה ורצון; ולסוף – יכולתו וכוחו לכוון את התנהגותו על פי אותה מציאות
ובהתאם לאותה כוונה ולאותו רצון".
(ראה: ע"א 1212/91 קרן ליב"י נ' בינשטוק, מח(3) 705 {פמ"מ – 28/8/1994}, {להלן: "עניין
בינשטוק"}).
- צוואה תהא תקפה ותקויים, אם נעשתה בנקודת זמן שבה ידע המנוח להבחין בטיבה של צוואה, אף אם לפני כן או אחרי כן השתנה מצבו. גם אם סבל המצווה מרגעים, או אף מתקופות שבהם התערפלה דעתו קודם לעשיית הצוואה ולאחריה, הרי שאם ימצא בית-המשפט כי המצווה היה בעל כושר להבחין בטיבה של צוואה במועד עשייתה, תקויים הצוואה.
- בפסיקה נקבע, כי על המצווה להיות בדעה צלולה, להתייחס למציאות הסובבת אותו, כאשר דעתו משוחררת מלחצי נפש ומחשבות שווא ולגבש רצון חופשי. (ראה: "עניין בינשטוק", שם).
- לצורך שלילת הכשרות לא די בהעלאת ספקות בלבד, רמת ההוכחה אינה עניין של מה בכך. להוכחת הטענה ניתן להסתייע במסמכים רפואיים אודות המצווה נכון למועד עריכת הצוואה או בסמוך לאותו מועד, בחוות דעת רפואית או אחרת באשר למצבו של המצווה לעת עשיית הצוואה (ראה: ע"א 7019/94 לפיבסקי נ' עמליה דן {פמ"מ – 6/1/1997}), בעדויות של מי שערך את הצוואה ו/או מי ששימש כעד לה (וראה לעניין זה: ע"א 7506/95 שוורץ נ' בית אולפנא בית אהרון ישראל, נד(2) 215 (פמ"מ – 30/4/2000), וכן בעדויות אחרות. עם זאת, בית המשפט יכול להסתייע בחומר ראיות אחר, המתייחס למועד עשיית הצוואה ולהעדיפו על פני חוות הדעת הרפואית.
- בעניין שבפני וכפי קביעתי, נטל השכנוע להוכיח כי המנוחה לא ידעה להבחין בטיבה של הצוואה, מוטל על המבקשים את קיומה של הצוואה.
- צוואת המנוחה נערכה ביום 13/11/2008 ובהתאם לכך יש לבחון את מצבה של המנוחה עת ערכה היא את הצוואה, קרי בתקופה הסמוכה - טרם, בזמן ובטווח הזמן הקרוב לאחר חתימתה על הצוואה.
- מחוות הדעת הרפאית מיום 10/1/2008, אותה צירפה המתנגדת לבקשת התנגדותה לצוואה, עולים בין היתר הדברים הבאים:
"סיבת הפניה: החולה הגיעה לשם הערכה מצבה הנפשי והקוגנטיבי לקביעת הצורך המינוי
אפוטרופוס על הגוף ועל הרכוש.
.....................................
מחלה נוכחית: החולה נמצאת בטיפול במרפאתינו משנת 2005, היא הגיעה עם תלונות על
מצב רוח דיכאוני, ירידה בתפקוד, התדרדרות כללית במצב גופני, ירידה במשקל, חולשה. מאז תחילת הטיפול חלה התדרדרות במצבה הקוגנטיבי. לאחרונה מחשבות שווא על גניבה, מצבי אי שקט והתפרצויות כעס, מנסה לעזוב את הבית גם בשעות לא סבירות, לא ישנה בלילות, מסתובבת הנה והנה ללא מטרה...
בבדיקה פסיכיאטרית: ..................במבחן מיני-מנטל הציון 17, ירידה משמעותית
לעומת הערכה הקודמת לפני כשנתיים (24).........החולה לא מתמצאת בזמן, במקום
ובסיטואציה. תובנה למצב לקויה, שפוט המציאות לוקה בחסר.
סיכום: מדובר בחולה בת 72, שנמצאת בטיפול במרכזינו משנת 2005. החולה אובחנה כלוקה
במחלת דמנציה. היא לא מסוגלת לנהל את ענייניה, לא מסוגלת להביע את דעתה בעניין
מינוי אפוטרופוס ולא מסוגלת להגיע לבית המשפט.
החולה זקוקה למינוי אפוטרופוס על הגוף ועל הרכוש".
- חוות דעת זו, עליה חתום דר' ...., מנהל היחידה הפסיכוגריאטרית במרכז לבריאות הנפש, צורפה לבקשת המתנגדת למינויה כאפוטרופא למנוחה בתמ"ש 39060-08, וכן צורפה היא לבקשת המבקשת 1 למינוייה כאפוטרופא למנוחה בתמ"ש 39061-08, אותה הגישה היא, כאמור, ביום 25/8/2008.
- בבקשת המבקשת 1 להתמנות כאפוטרופא על אמה, אשר נתמכה בתצהירה, נכתב בין היתר כך:
"החסויה...אשר אובחנה כלוקה במחלת דמנציה ואינה מסוגלת לנהל את ענייניה,
לרבות הבעת דעה בעניין מינוי אפוטרופוס והגעה לבית המשפט.
ביום 10/1/08 נתקבלה חוות דעת פסיכיאטרית עבור החסויה בה נקבעה כי החולה זקוקה
למינוי אפוטרופוס על גופה ורכושה בנוסף חלה התדרדרות במצבה הבריאותי והחולה אינה מתמצאת בזמן, במקום ובסיטואציה, תובנה במצב לקוי וכן שפיטת המציאות לוקה בחסר".
- ביום 1/9/2008 הגישו בעלה של המנוחה וששה מבין ילדיה (הם המבקשים), את התנגדותם לבקשת המתנגדת למינוייה כאפוטרופא למנוחה, בה טענו, בין היתר, כי "המנוחה אינה מעוניינת באפוטרופסות, צלולה בדעתה ויודעת לנהל היטב את ענייניה, כך שאינה זקוקה לשום אפוטרופסות".
עוד נכתב כי "...אומנם מצבה הרפואי מחייב טיפול כפי המקובל והנהוג לאשה בגילה ואולם
מכאן ועד למינוי אפוטרופוס בניגוד לדעתה – הדרך עוד ארוכה. גב' .... צלולה
בדעתה, יודעת להבחין בין רע וטוב, מתמצאת בזמן ובמקום ויש לה דעות מוצקות על ענייניה
וחייה......".
- אומר כי:
ההתנגדות לבקשת המתנגדת למינויה, נתמכה בתצהיר עליו חתמו המנוחה, בעלה והמבקשת
1.
את ההתנגדות הגיש עו"ד .... בשם המבקשים.
להתנגדות צורפה חוות דעת רפואית מטעמו של דר' ... מיום 19/8/2008.
לא ניתן כל הסבר או נימוק, מה טעם הוגשה התנגדות למינויה של המתנגדת כאפוטרופא למנוחה, בסמיכות לבקשה למינוי אפוטרופוס למנוחה בשל מצבה הרפואי ההולך ומתדרדר.
- מעיוני בנימוקי ההתנגדות, ראיתי, בעיקר, התנגדות למינוייה של המתנגדת כאפוטרופא על המנוחה בשל ניתוקה מהמשפחה ובפרט מהמנוחה, אך פחות מכך שוכנעתי כי ההתנגדות הוגשה מעצם היותה של המנוחה צלולה ובריאה ואינה זקוקה לאפוטרופוס, שעה שעיינתי בחוות הדעת הרפואית שצורפה.
- בחוות דעת זו מיום 19/8/2008,מטעמו של דר' ... נכתבו, בין היתר, הדברים הבאים:
"הערכה נוירוגריאטרית/נוירוהתנהגותית:
הגיעה למרפאתנו בלווי בתה להערכה בשל הפרעה קוגנטיבית הכוללת ירידת זכרון וירידה בתפקוד יומיום שהחלו לפני ארבע שנים.
תפקוד קוגנטיבי היה תקין עד שנת 2004.
בשנת 2004 שינויים התנהגותיים – כללו – ירידת זיכרון (חיפשה חפצים בבית, שוכחת לסגור דלת, גם וכו'), ירידה קלה מאוד בתפקודי יומיום. במקביל – אובדן תיאבון עם ירידת משקל ב-40 ק"ג....
משנת 2004 עד 2007 מצבה המשיך להידרדר – ירידה משמעותית בתפקוד השגרה, נזקקה לעזרה בכל תפקוד בבית ומחוץ לבית...בשנת 2007 – ללא שינוי משמעותי במצבה, בשנת 2008 – החלה להתלונן על עצבנות יתר, חרדה ורגזנות, הפרעות בשינה...
ממצאים חריגים – קשב – ירידה משמעותית בזכרון עבודה, אורינטציה ירודה, זכרון ורבלי – עקומת למידה ירודה....
MMSE – 14/30 – ירידה משמעותית
רושם – דמנציה ברמה בינונית, לא נראית מחלת אלצהיימר לאור פרופיל זכרון. רקוגניציה....עלולה להחמיר המצב הקוגנטיבי".
ובהמשך בנספח הערכה:
"ההפרעה הקוגנטיבית כוללת ירידת זכרון, מתקשה בזכירת מידע חדש, מאבדת חפצים בתוך הבית כולל חפצים בעלי משמעות.....לא זוכרת תאריכים, לא זוכרת טלפון...נמנעת מהחלטות, מתקשה להגיע להחלטות פשוטות, מתקשה לחשוב כרגיל, תפקוד יומיומי – זקוקה לעזרה ברחצה, הלבשה, זקוקה לעזרה צמודה בניהול כספי, קניות, תחבורה ציבורית, חלוקת תרופות וכו'.
...זקוקה לעזרה ברחצה, הלבשה.
זקוקה לעזרה צמודה בניהול כספי, קניות, תחבורה ציבורית, חלוקת תרופות..
תפקוד קוגנטיבי היה תקין עד שנת 2004. בשנת 2004 חלה ירידת זיכרון...משנת 2004 עד 2007 מצבה המשיך להידרדר – ירידה משמעותית בתפקוד השגרה, נזקקה לעזרה בכל תפקוד בבית ומחוץ לבית, בשנת 2007 ללא שינוי משמעותי במצבה".
לא הוזכר דבר באשר לצורך או אי הצורך במינוי אפוטרופוס למנוחה.
- לאור הגשת הבקשות למינוי אפוטרופוס למנוחה, כמו גם ההתנגדות למינוי, ולאור חוות דעת הרפואיות, הורה כבוד השופט נחמני על הגשת תסקיר רווחה אודות מצבה של המנוחה (החסויה דאז).
- ביום 25/12/2008 הוגש תסקיר בעניינה של המנוחה בו נכתב כך:
"החסויה מטופלת כיום במסגרת הבית על ידי מטפלת זרה (פיליפינית) הנמצאת עם
החסויה 24 שעות ביממה ודואגת הן לטיפול אישי והן סביבתי. החסויה מוכרת במרפאה
לבריאות הנפש רמת חן משנת 2005 עקב בעיות קוגנטיביות ונפשיות, שלא אובחנו קודם
לכן. ...לדבריה (של החסויה) כל נושא הניהול הכספי של משק הבית היה בידי בעלה, היא
לא מתמצאת בענייני כספים....בשיחה בולטת השכחה של ארועים עכשווים..."
לסיכום – על פי שתי חוות הדעת הפסיכיאטריות, החסויה מוגדרת כסובלת מפגיעה
קוגנטיבית, הפרעה בזכרון, ליקוי בתובנה ובהתמצאות, חוסר יכולת להביע עמדה ולדאוג
לצרכיה בהיותה תלויה לחלוטין בזולת ולכן זקוקה למינוי אפוטרופוס לגוף ולרכוש.
לאור היחסים הקשים בין בני המשפחה וההתנגדויות ההדדיות בין שתי בנותיה
המבקשות להתמנות....הנני ממליצה על מינוי אפוטרופוס חיצוני ניטראלי, לגוף ולרכוש....".
- לאור כל אלו, ולאור המחלוקות הכה קוטביות בין הצדדים, מונתה ביום 31/3/2009 הקרן לטיפול בחסויים כאפוטרופא לגופה ולרכושה של המנוחה, מינוי שנתמך בחוות הדעת הרפואיות אודות המנוחה, תסקיר רווחה ואף על בסיס עמדתה של ב"כ היועמ"ש ברווחה, שסברה כי אין ספק בצורך, ו"המאבק" הוא רק על הזהות.
- לחוות דעת אלו, קדם תיעוד רפואי אודות המנוחה, אשר יש בו כדי לשפוך אור על מצבה הרפואי של המנוחה במועדים הסמוכים לעת חתימתה על צוואתה, וכך עיקריו:
11/8/2005 – "תלונות המשפחה: "לדברי הבת ....-האם הפכה לרגישה מאוד, לוקחת
ללב, מספיק מילה אחת והיא מגיבה בבכי או בשתיקה ממושכת. ... רואה את
האם כחסרת ביטחון, לא יוצאת כמעט מהבית, סובלת מחוסר יציבות בהליכה,
דליפת שתן בשנה האחרונה. החולה נבדקה על ידי נוירולוגית....ציון מיני מנטל
22.החולה סובלת מליקויים קלים בקוגניציה.....החולה סובלת מירידה
קוגנטיבית קלה בשילוב עם קשיי הליכה.... – מסגרת טיפולית פסיכוגריאטריה".
23/11/2005 – "הבת טוענת שדבר לא השתנה לטובה. היא לא יוצאת מהבית, אין חשק,
אין ביטחון...שוכחת בדרך לעשיה מה היו כוונותיה, ....שוכחת לבשל דברים....
מדובר באשה בת 69 הלוקה בירידה קוגנטיבית ומצב רוח חרדתי-דיכאוני. היא מתקשה לתפקד ולשרת את עצמה, איטית מאוד. הקושי בתפקוד מתבטא בשכיחה בלקיחת תרופות חיוניות, חוסר יכולת נהל ענייניה הכספיים....".
30/8/2007 – "החולה נמצאת בטיפול במרפאתינו בשל ירידה קוגנטיבית ותפקודית שהולכת ומחמירה עם הזמן. החולה לא מסוגלת לטפל בענייניה, לא מסוגלת לדאוג לצרכיה הבסיסיים וזקוקה להשגחה מתמידה 24 שעות ביממה".
4/9/2007 – "ברקע אלצהיימר ודמנציה. נפילות חוזרות. הבת מבקשת חגורה ליישור הגב. הוסבר שיש צורך במקל...".
15/7/2008 – "החולה מוכרת במרפאתינו מספר שנים היא לוקה במחלת אלצהיימר...רצוי להפנותו (את הבעל) למסגרת של עמותת אלצהיימר לקבלת סיוע".
21/9/2009 – "....חולת אלצהיימר....".
4/10/2009 – "...נבדקה במרפאת מרחב ב-8/2008 בשל ירידה קוגנטיבית מתקדמת שהחלה בשנת 2004. רושם: דמנציה ברמה בינונית, לא נראית מחלת אלצהיימר לאור פרופיל רקוגניציה, ....תפקוד קוגנטיבי יציב,...מ 8/2009 החמרה במצבה.....רצוי למנות אפוטרופוס מהמשפחה (לא חיצוני) ולמנוע חשיפה להליכים משפטיים."
22/12/09 - "....נבדקה...בשל ירידה קוגנטיבית ותפקודית מתקדמת שהחלה בשנת 2004 עם החמרה הדרגתית....אובחנה כסובלת משיטיון בינוני....לא היה שינוי במצבה...בבדיקה – הכרה מלאה, צלולה, משתפת פעולה, דיבור שוטף, הבנה מלאה, לא מתמצאת בזמן ובמקום...מזה חודש לנבדקת יש הליכון וכיסא גלגלים – לטיולים ארוכים.
רושם – גב' .... עם שיטיון בינוני ברקע...רצוי למנות אפוטרופוס מהמשפחה....".
- ביום 11/5/2016 הגישו המבקשים, במסגרת בקשה מס' 8, בקשה לפסלות חוות הדעת הרפואית מיום 10/1/2008 מטעמו של דר' ...., שצורפה להתנגדות לצוואה, ובקשה למינוי מומחה מטעם בית המשפט.
- הבקשה הועברה לתגובתה של המתנגדת אשר התנגדה לבקשה זו תוך שציינה כי הוגשה בחוסר תום לב, שכן אותה חוות דעת צורפה גם על ידי המבקשת 1 בתמיכה לבקשתה למנות למנוחה אפוטרופוס בשנת 2008, ולא ניתן להתנער ממנו זה עתה בעוד שמדובר בראיה קבילה בעלת מהימנות גבוהה למצבה הקוגנטיבי והנפשי של המנוחה.
- התנגדותה למינוי מומחה מטעם בית המשפט נשענה על כך שאין במינוי זה אשר יחווה דעתו על בסיס חוות הדעת הרפואיות הקיימות, והמצויות בידי הצדדים, כדי להועיל.
- ביום 18/12/2016, בפתחו של אחד מדיוני ההוכחות קבעתי כי אין חוות הדעת אשר מהווה תעודת רופא, פסולה מלשמש כראיה אלא רק שאין היא תהווה חוות דעת מומחה כמובנה בדין.
- ביום 16/3/2017, בפתחו של דיון הוכחות נוסף שהתקיים, ביקשו המבקשים לפסול את עדותו של דר' ...., משהגיע הוא למתן עדותו עם תצהיר מוחתם ומאומת.
החלטתי לבקשה כדלקמן:
"משלא מונה דוקטור ... כמומחה מטעם בית-המשפט, רשאי כמובן עורך הדין גרין
לזמנו כעד וגם ליטול עדותו בתצהיר.
אם מביא העד עמו תיק רפואי אם לאו, עניין הוא לשאלות בחקירה הנגדית ובוודאי לא לפסילתו של העד.
באופן כללי, נוטים בתי-המשפט היום פחות ופחות לעסוק בפורמאליסטיקה של הזימון לעדות ויותר במשקל שיש לייחס לעדות.
התצהיר מתקבל.
יואיל עורך הדין חג'אג' לחקור בחקירה נגדית, אם רצונו בכך".
- בתצהירו של דר' ... מיום 1/3/2017, בסופו, הוסיף הוא כדלקמן:
"להערכתי המקצועית ולאור הממצאים הקלינים ותוצאות הדמיה מוחית CT, המנוחה
סבלה מהפרעה נוירו-קוגנטיבית, דמנציה על רקע דגנרטיבי, קרוב לוודאי מחלת
אלצהיימר עם הפרעות בהתנהגות – BPSD.
אין ספק כי בשל מצבה הנפשי והקוגנטיבי, המנוחה היתה חשופה לאפשרות של השפעה
בלתי הוגנת.
ניתן להניח בסבירות גבוהה כי, בשל חומרת הדמנציה ובשל מצבה הנפשי הסוער אשר לווה
במחשבות שווא ובהתנהגות חסרת שיפוט, גב' ... ... ז"ל לא היתה כשירה לחתום על המסמך המשפטי – צוואה בתאריך 13/11/2008".
מעדותו של דר' .... לפרוטוקול הדיון מיום 16/3/2017, בעמ'66:
"ש. לבית-המשפט: מתי אובחנה הגברת כחולת אלצהיימר?"
ת. בשנת 2007 רשמתי לה את האבחנה הראשונה.
ש. זה בפעם הראשונה?
ת. כן. ביום 30.08.2007. אבחנתי אותה בתחילת הטיפול בפגיעה קוגניטיבית קלה ומצבה הדרדר, עד שאפשר היה לאבחן שהיא חולת אלצהיימר.
ש. איזו בדיקה נעשתה, שעל סמך הבדיקה הזו ביום 30.08 הוצאת מכתב וקבעת כי הגברת חולת אלצהיימר?
ת. היא נבדקה מדי פעם, החל משנת 2005. לגבי סוג הבדיקה – הערכה קלינית, סי.טי מוח שהיא עברה, בדיקות מעבדה שהיא עברה.
ש. זה לא רשום?
ת. רשום שהיא עשתה סי.טי מוח.
ש. בפעם הראשונה שקבעת שהיא חולת אלצהיימר – יום 30.08.2007 כתבת?
ת. בדיקת סי.טי נערכה בשנת 2005.
ש. ובשנת 2008 קבעת שהיא חולת אלצהיימר, לפי בדיקה שעשית בשנת 2007? איך יכול להיות שאתה קובע על סמך סי.טי שנעשה בשנת 2007?
ת. אתה רוצה לעשות שינוי מקצוע, או רוצה לשאול על העניין? היא נבדקה מספר פעמים, אובחנה כסובלת מדמנציה.
ש. היכן זה כתוב?
ת. רשום שחור על-גבי לבן ואפילו מודגש.
ש. מאוגוסט 2008, פרופ' .... החל לטפל בגברת ...? יכול להיות ששינוי בתרופות שהגברת ... ז"ל קיבלה, איזנו את מצבה הנפשי ומיקדו אותה?
ת. לגבי איזון של מצבה הנפשי זה כן. לגבי מצבה הקוגניטיבי – אני לא חושב.
ש. האם רגישות פסיכולוגית, מצב גופני ירוד יכול להשפיע על תפקוד זכרון?
ת. בוודאי שכן.
ש. ופגיעה בזכרון פוגעת בכושר השיפוט?
ת. יכולה לפגוע בכושר השיפוט, כן.
ש. זאת אומרת, זיהוי פרצופים, הכרת שמות בני משפחה יכול ללמד על הכרה ושימור הזיכרון?
ת. יש תאריכים שקוראים להם תאריכים כאשר אדם לא מזהה אובייקטים או אנשים וקוראים לזה אגנוזיה.
ש. לבית-המשפט: אם פציינט יודע לזהות אנשים, אז אפשר לומר משהו גם על שאר היכולות הקוגניטיביות שלו?
ת. לא בהכרח. יש תחומים שהם נפגעים יותר ויש תחומים פחות.
ש. בבדיקות שפרופ' ... ערך למנוחה, היא סיפרה לו שהיא נלחצת מנושא האפוטרופוס וממי שבא הביתה לראות אותה. ההכרה של גב' ... יכולה לספר על שיפור במצבה הקוגניטיבי?
ת. אני לא לומד מזה לגבי שיפור. השאלה היא לא כל-כך הגיונית.
ש. בחלק מהבדיקות שערכת ציינת פגיעה בזיכרון ובחלק את עניין השיפוט. יכול להיות מצב שיש פגיעה בזיכרון, אך כושר השיפוט לא נפגע?
ת. תלוי בחומרה של פגיעה בזיכרון. כושר השיפוט נפגע לפני הפגיעה בזיכרון, כך שזה עניין שהוא מורכב ומסובך.
ש. וזה לא מדע מדעי. יש מצבים שזה כך ויש מצבים שזה אחרת?
ת. זה מדעי, אבל צריך לבדוק את עצם העניין ביום הבדיקה אשר קובעת את המסוגלות והיכולות של אדם במועד הנתון. ברגע שיש אי ספיקה מוחית, לדמנציה זה אי ספיקה מוחית ואז כל מחלה של לחץ, מחלה גופנית או נפשית, אז זה יכול להשפיע על רמת התפקוד הפיזית, הקוגניטיבית והפיזית של אדם".
בתצהירו של דר' ... מיום 7/9/2016, בסופו, כתב הוא כדלקמן:
"אכן היתה קיימת ירידה מנטלית אך שלא כמו הצפוי בדרך כלל המחלת אלצהיימר
הראתה המנוחה שימור ידע משפחתי...הפרעת הזכרון - הראתה שימור יכולת רקוגניציה
– דבר המעיד על יכולת אחסון הזכרון. הפרעה זו לא נחשבת אופיינית למחלת אלצהיימר.
בבדיקה שערכתי במרפאתי ביום 11/11/2008 נמצא כי חל שיפור במצבה הבריאותי של
המנוחה, הבדיקה הסתמכה על מצבה הקליני..... הגב' ...... הייתה מסוגלת
להבין את תוכן הצוואה מיום 13/11/2008 ולאשרה בסבירות גבוהה עד גבוהה
מאוד....נראה כי באותה תקופה (יומיים אחרי ביקורה אצלנו ב-11/11/08) המנוחה ניחנה
ביכולת שיפוט וכשירות קוגנטיבית לאשר את הצוואה".
יוער כי רישום לתיעוד רפואי לבדיקת המנוחה ביום 11/11/2008 לא הובא בפני.
וכך מעדותו לפרוטוקול הדיון מיום 18/12/2016, בעמ' 25:
"ש. אני מציג לך חוות-דעת פסיכיאטרית של ד"ר ...., מתאריך 10.01.08, כתוב על זה "חוות-דעת פסיכיאטרית מ- 10.01.08", הציגו לך את זה?
ת. (מעיין) אני לא יכול להגיד לך, יכול להיות שכן.
ש. הבאת איתך את תיק המסמכים, כאן אין לך את חוות-הדעת מינואר?
ת. לא קיבלתי.
ש. אני אומר לך שבינואר 2008 כותב הרופא המטפל וגם במכתב שלך הנושא תאריך 19.08.08 זה אליו והוא כותב: "בבדיקה פסיכיאטרית, בהכרה תקינה ... (מצטט), החולה לא מתמצאת בזמן, במקום ובסיטואציה, תובנה למצב לקויה, שיפוט המציאות לוקה בחסר" ויש אבחנה, מה זה?
ת. אלצהיימר.
ש. בעמוד השני של חוות-הדעת של ד"ר ..., נכתב כי מדובר בחולה בת 72, הנמצאת בטיפול במרכז משנת 2005 והיא אובחנה כחולה במחלת דמנציה, לא מסוגלת לנהל ענייניה ולא מסוגלת להביע דעתה או להגיע לבית-המשפט והיא זקוקה למינוי אפוטרופוס לגוף ורכוש. זה כותב הרופא המטפל, שבעצם משנת 2005 היא כבר חולה בדמנציה ובשנת 2008 כבר יש תיאור שהיא לא מתמצאת במה שקורה ואת זה לא הראו לך. האם זה נכון שמי שהביאה אותה אליך, אותה הבת ..., היתה צריכה להראות לך? כי זה מסמך שהיא הגישה באוגוסט 2008 לבית-המשפט, בתמיכה לבקשה שהיא הגישה, למנות אפוטרופוס על אמה. האם לא נכון, קונספטואלית, ש.... היתה צריכה להראות לך את המכתב הזה.
ת. כשאדם מגיע אלי, אז הגיעה להערכה של מצבה וידענו שיש ל... אבחנה של אלצהיימר, אבל המיוחד אצלנו, המקצוע שלי זה נוירולוגיה התנהגותית ואנו עושים רביזיה לכך ואנחנו ברוב המקרים מגלים שאבחון האלצהיימר הוא לא אלצהיימר וכאן זה מקרה לדוגמא. למשל, הפרעת הזיכרון מתאימה לפגיעה בכלל לא מטיפוס אלצהיימר, אלא פגיעות כלי דם במוח או דיכאון יכול להחמיר את זה. דבר נוסף, היא קיבלה המון תרופות בזמן הזה והתרופות הללו יודעות לעשות דילריום. תפקידנו לעשות רביזיה על המצב מהתחלה.
כמו כן, היה לה בלוטת תריס מופרעת.
ש. אתה כותב בהערכה "עיקרי המהלך שינוי התנהגותי ואתה כותב שהיה תקין עד 2004 "..." אובדן תיאבון, ירידה במשקל כ- 40 קילו, משנת 2004 ועד 2007 מצבה המשיך להידרדר, נזקקה לעזרה בתפקוד בבית ומחוצה לו (מצטט), מי מסר לך את המידע הזה?
ת. הבת ..., האם ישבה ודיברתי איתה, גם האמא מסרה אינפורמציה.
ש. אני מפנה אותך לעמוד 3 בהערכה, אתה כותב: "ממצאים חריגים, כשל, אוריינטציה ירודה, זיכרון וורבלי, עקומת למידה ירוקה, אינקולקשיין 0, בתיאור תמונה מתרכזת בפרטים ולא קולטת תמונה שלמה, קריאה תקין, הבנת הנקרא לקויה, לא מבינה מה היא קוראת, כתיבה לקויה, ידע סמנטי לקוי מעט, יכולת לחשב ירודה, ירידה משמעותית ביכולת קריאת מספרים, ציור שעון לקוי מאוד, תפקודים פרונטאליים, הפשטה לקויה, שטף מילים פונני נמוך, סמנטי נמוך, מסלולים, שינוי סט מחשבה לקוי, קושי תכנון וארגון לקוי". על רקע זה שהיא אובחנה כדמנטית בשנת 2004 והיתה בטיפול אצל ד"ר ..., אף בשנת 2009.
ת. אני יודע.
ש. כשהיא באה אליך, האם ... אמרה לך שהיא מתכוונת להביא אותה לעורך דין, לחתום על צוואה?
ת. לא".
ובעמ' 27:
"ש. ..., שהביאה אליך באוגוסט 2008 את אמא שלה ולא הראתה לך את חוות-הדעת של ..., אבל לאחר שבדקת אותה, היתה אומרת לך "בימים הקרובים אמא שלי מתכוונת לעשות צוואה, בה היא מנשלת את בתה הבכורה", במצב המנטלי שהיא באה אליך, באוגוסט 2008 היית אומר שהיא כשרה, מבינה ויכולה לעשות צוואה?
ת. לא הייתי נותן לה באותו יום לעשות צוואה ולכן אנו קודם בודקים מה שצריך ועושים. היו כאן גם המון תרופות שהיא קיבלה, היה ברור שמשהו לא עובד נכון. יכול להיות שמצב הקשב לא היה טוב".
..................................
"ש. כתבת: "מתקשה לזכור אירועים ציבוריים, מתקשה בשימוש במכשירים ישנים וחדשים, מתקשה לזכור מספרים, מתקשה ללבוש בגדים, מתקשה במקומות לא מוכרים, מתקשה לארגן פעולה, נמנעת מהחלטות, מתקשה להגיע להחלטות פשוטות, נמנעת מהחלטות". באותה תקופה, אישה מהסוג הזה, מבלי שנעשה לה טיפול שיבדוק אילו תרופות צריך להוריד,
ת. אמרתי בזמן האבחנה, מבלי שהיא משלימה כל מה שאני צריך, לא הייתי שולח אותה לשום דבר באותו יום. החולים האלה הם דינאמיים ולכן אתה שולח. מצאנו אצלה הרבה דברים לטיפול וחודשיים לאחר מכן היא נראתה לגמרי אחרת.
ש. לבית-המשפט: היות ואנשים הם דינאמיים, למחלות יש תכונה להתפתח בקצב משלהן ולא בקצב דרמטי. האם מן הראוי שאדם יאמץ את הוריהו הקשיש לליבו כשמתחילות תופעות מהסוג הזה וישלח אותו לחתום ערבויות או יערוך צוואות? כי אין דרך בעולם לבדוק מתי בדיוק מתחילה המחלה המשפיעה על העניינים הקוגניטיביים או מתי מתחילים לעשות צעדים של בעיות דמנציה, אז אומרים שעדיף שהמקבל יזהר ולכן, אם מישהו רוצה, שיעשה את מארג הבדיקות הדרוש קודם.
ת. כן".
ובעמ' 29:
"ש. יש כל מיני בדיקות שבדוח הזה שאתה חתום, כותב שצריך לעשות כדי לאבחן. "יש לעשות מיני מנטל ..." במקרה של גב' ... עשית יותר מזה?
ת. כן. בהערכה באותו זמן, כתוב ירידה משמעותית.
ש. זאת אומרת, מהמבחנים שלך עצמך, ב- MMSE, בתקופה שבדקת אותה ראית שעוד יש ירידה ממה שכתב ד"ר ..., כאשר נתת לה מספר יותר נמוך. אז היתה ירידה?
ת. ה- MMSE זו בדיקה לא רגישה, שיש לה באותו זמן מרכיב דלירנטי מסוים או הפרעת קשב ואז הבדיקה הזו תשתנה. אנו לא אוהבים את הבדיקה הזו בעולם, אבל עושים אותה. עשינו בדיקה יותר מלאה, כולל זיהוי אובייקטים. לא יכול להיות מצב באלצהיימר שאדם במחלה מתקדמת נותן שמות של חפצים. עם מינימנטל של 14 זה לא יכול להיות".
ובעמ' 30:
"ש. לבית-המשפט: האם אנשים שמתחילים לחשוד כי משהו לא בסדר איתם, משתדלים לרצות את זה שנמצא איתם, כדי להראות לו שהם בסדר?
ת. זה לא אוניברסלי, אבל התופעה מוכרת".
ובעמ' 31:
"ש. אמרת לפני רגע שאצל חולים מהסוג הזה, בגלל סיבות כאלה ואחרות ונתת דוגמאות של דרכי השתן, ישן לא טוב וכד'. תוך יום אחד יכול להיות שינוי ביכולת ההבנה שלו?
ת. כן".
...................................
"ש. אמרת שבמשך יומיים יכול להיות שינוי, אז אתה לא יכול להגיד מה שאמרת בסעיף 16, שזה היה בסבירות גבוהה, כי אתה לא יודע אילו תרופות היא לקחה בין 11-13 לחודש וכמה ישנה.
ת. אתה אומר שאישה עם בסיס נתונים כזה, אם היה מצב שהפריע לה לחתום? אני אומר שיכול להיות".
.....................................
"ש. אתה יכול להסכים כי אנשים במצבה של גב' ..., כפי שאתה ראית או אישה כמו ..., קל היה יותר להשפיע עליה לעשות דברים כאלה ואחרים מאשר עלי?
ת. זה סובייקסיביליות וזה בהחלט יותר גבוהה מאדם אחר.
ש. בהסתברות גבוהה עד גבוהה מאוד, בקלות אפשר להשפיע על אדם כזה או אחר לעשות?
ת. כן, יכול להיות".
ובעמ' 32:
"ש. לפי מה שאמרת לעו"ד גרין, שב- 19.08.08, כאשר ... ואמה הגיעו אליך למרפאה, ערכת בדיקה, התרשמות ועו"ד גרין שאל אותך האם נכון לאותו יום היית ממליץ לה לחתום על צוואה, אם היתה כשירה ואמרת שלא. באותו יום התחלתם תהליך של טיפול תרופתי או ירידת מינון. ב- 11.11.08, כאשר שוב הגיעה אליך ... וכתבת שיש שיפור במצבה – האם באותו יום היא היתה כשירה לצוואה?
ת. באותו יום אני חושב שכן, לאשר. יש הבדל.
ש. לבית-המשפט: אם תשאל אותה מה היא רוצה, היא תתקשה?
ת. יכול להיות מצב כזה".
- ברפואה הגריאטרית, הכינוי דמנציה מתייחס לשורת מחלות הפוגעות בכושרו הקוגנטיבי של אדם, אחת המפורסמות יותר היא השיטיון, אלצהיימר. אולם דמנציה אינה חייבת להיות אלצהיימר ויכולה להיות תוצאה של קשיים קוגנטיביים.
- באתר משרד הבריאות מצאתי הגדרה למונח דמנציה, וכך:
"דמנציה (שיטיון) היא מחלה בה נפגעים התפקודים הקוגנטיביים (יכולות החשיבה)
והמנטליים (התפקודים הרגשיים וההתנהגותיים). מחלת הדמנציה פוגעת באופן הדרגתי בזיכרון, ביכולת החשיבה, בהתמצאות בזמן ובמרחב, וביכולת לזהות אנשים וחפצים. עקב כך, חלה ירידה הדרגתית גם ביכולת לבצע פעילות יומיומית ולתקשר עם הסביבה. כחלק ממהלך המחלה, סובל החולה מתופעות של בלבול, רוגז, חשדנות ואף התקפי אלימות".
- מחוות הדעת הרפואיות אודות המנוחה, אשר הוגשו על ידי הצדדים שניהם, כמבקשים להתבסס כל צד על חוות דעת אחרת, כמו גם מהעולה מעדותם של שני רופאים אלו, אודה כי לא מצאתי יש בהן הבדלים, עד כי כל אחד אוחז בדעתו בקצה אחר מזה של השני.
- גם חוות דעתו של דר' ..., עליה מבקשים להסתמך המבקשים, אינה קובעת כי מדובר באשה צלולה, ללא כל סממנים של דמנציה ברמה כזו או אחרת, ואף יתכן כי אם היה רואה את חוות דעתו של דר' ..., קביעתו הסופית אף היתה נחרצת יותר. יחד עם זאת, לא צויין דבר בעניין מינוי אפוטרופוס למנוחה.
- בהגינותו אמר דר' ..., כי גם אם יתכנו בחולי מחלת הדמנציה סממנים המשנים את התמצאותם במקום ובמרחב, אף לטובה, הרי כשנשאל באשר למנוחה, נקודתית לעת עריכת צוואתה, אישר כי במועד הסמוך לצוואה (11/11/2008), יתכן כי במועד החתימה, היה מה שיכול היה להפריע לה לעשות כן.
- גם אם אמצא את חוות דעתו של דר' ... כעדיפה ומהימנה על פני זו של דר' ..., ואומר כי לא כך הם הדברים, הרי שהמעיין חוות הדעת שתיהן, יכול בקלות להתרשם כי המנוחה סבלה מדמנציה כזו או אחרת.
- עוד אוסיף כי המעיין בתיעוד מצבה הרפואי של המנוחה, כפי שסקרתי לעיל, העולה בקנה אחד עם אבחנתם של הרופאים בחוות דעתם במקיפות, וכפי עדותם, יגלה כי כחוט השני עולה כי המנוחה סבלה מירידה קוגנטיבית ומדמנציה ברמה בינונית.
- עוד ניתן ללמוד, כי אין המדובר בהתדרדרות פתאומית שארעה לאחר עריכת הצוואה.
- מצאתי בשתי חוות הדעת כאחת, חוות דעת מהימנות וכך גם את גרסתם בעדותם.
- עוד מצאתי מהמסמכים אשר הוצגו בפני גם את "ייפוי הכוח" מיום 24/10/2007, אותו נתן בעלה המנוח של המנוחה למתנגדת לצורך טיפולה בירושת הוריה של המנוחה. וכך נכתב על ידו שם:
"... מאשר כי ... תהיה מיופת כוחה של ... ותוכל לעזור בכל שידרש, בכל התחומים, וזאת עקב מוגבולתה של אישתי שהחלו לא מכבר, ומחשש שתחול התדרדרות מעבר למצב הנכון היום וכן ממגבלותי הרפואיות".
ביום 18/11/2007, בוטל "ייפוי כוח" זה על ידו.
- עוד אומר וכעולה מעיון בתסקיר הרווחה מיום 25/12/2008, כפי שנכתב על ידי העו"ס עורכת התסקיר, לדברי המבקשת 1, פנייתה הנוספת לבטל כלל את הבקשה לאפוטרופסות על החסויה (התנגדותה לבקשה למינויה של המתנגדת כאפוטרופא למנוחה), הוגשה על מנת לעכב את ההליכים המשפטיים מתוך חשש כי המתנגדת תקבל את המינוי, ולא מסיבה הנעוצה במצבה התפקודי והנפשי של החסויה.
חיזוק לכך נשמע על ידה במהלך דיון מיום 1/2/2009 בהליך האפוטרופסות למנוחה, וכך:
"....היא לא חולת אלצהיימר, היא חולת דמנציה".
- גם אם הדברים לא הובנו ככתובם, הרי שעצם הגשת הבקשה למינוי אפוטרופוס וימים ספורים לאחר מכן, הגשת התנגדות תוך צירוף חוות דעת רפואית שונה, יש בהם כדי להעלות תהיות באשר למניעיה.
- אין בידי לקבל את טענת המבקשת 1 כי בקשתה להתמנות כאפוטרופא הוגשה ללא שידעה מהן ההשלכות המשפטיות לכך. אדם המבצע הליך משפטי, עליו לדעת כי יישא בתוצאות. (ראה: ע"מ (י-ם) 1078/06 פלוני נ' פלונית {פמ"מ – 10/5/2009}).
- עו"ד ... עורך הצוואה, שידע כי כשירותה של המנוחה לצוות כהגדרה בסעיף 26 לחוק הירושה מוטלת בספק רב וקיימת מחלוקת בתוך המשפחה באשר למצבה הקוגנטיבי, לא הביא בעדותו כדי להאיר הדברים, מה טעם באותה עת, ערכה המנוחה את צוואתה, משעה שאת רובן של נסיבות המקרה לא זכר. בנסיבות שכאלו, ראוי שיקויים בירור מפורש כדי לוודא שאכן המצווה כשיר ואכן מבין את משמעות הצוואה אותה עורך, בטרם צוואתו תיחתם.
- בפני בית המשפט הוצגו והובאו שורה של מסמכים ואבחנות רפואיות שיש בהצטברותם, ובחלקם גם רק בנפרד, על מנת להביא למסקנה בלתי נמנעת כי המנוחה לא יכולה היתה להבחין בטיבה של צוואה בעת עריכתה.
- לבסוף, לא סביר כי משעה שנפתחו בחודש אוגוסט 2008 הליכים למינויי אפוטרופוס למנוחה, הוגש תסקיר בעניין המנוחה, בסופו של יום נמצא כי לאור מצבה הרפואי, ותסקיר רווחה, ימונה לה אפוטרופוס. או שמא אסבור, כי קל וחומר לאור הליכים אלו, דווקא הוחשה המנוחה לערוך צוואתה.
די בכך כדי לסבור כי המנוחה לא היתה כשירה לערוך צוואתה, סמיכות להגדרתה כחסויה, או כנהוג כיום לומר – "אדם שמונה לו אפוטרופוס".
- מהאמור לעיל, עולה כי המבקשים לא הצליחו להרים הנטל הראייתי המושת עליהם נוכח הפגם בצוואה ונוכח היות המנוחה בלתי כשירה לערוך צוואתה במועד בו נערכה ולא ידעה להבחין בטיבה. מאידך, הצליחה המתנגדת להוכיח כי המנוחה היתה בלתי כשיר לחתימה על הצוואה ביום 13/11/2008,במיוחד לנוכח מצבה הרפואי ולנוכח ההליכים המשפטיים שקדמו למועד זה, ורק מן הטעם הזה על צוואת המנוחה להתבטל.
- למעשה כבר כאן, יכולתי לדחות את תביעתם של המבקשים לקיים את צוואת המנוחה, אך בחרתי להוסיף ולדון גם בטענות הנוספות שהועלו בפניי.
השפעה בלתי הוגנת על המנוחה
- המתנגדת טענה כי בשל מצבה הקוגנטיבי של המנוחה, היתה היא חשופה להשפעה בלתי הוגנת. תמיכה לכך כי אנשים במצבה של המנוחה נתונים ביתר קלות להשפעה מאשר אחרים, נמצאה בעדותו של דר' ....
- המתנגדת טענה כי הצוואה נערכה תחת השפעה פסולה של אבי הצדדים ואינו משקפת בשום צורה או אופן את רצונה של המנוחה. חתימת האב על צוואה הזהה לזו של המנוחה והמנשלת את המתנגדת מכל חלק בעיזבונם (בבחינת צוואות הדדיות), באותו מועד לזה בו חתמה המנוחה על הצוואה, מלמדת על מעורבותו הפסולה בעריכת הצוואה תוך ניצול מצוקתה, שיש בה לפגוע בכשרותו ובתוקפו של מסמך זה. גם עצם החתמתה, באותו מועד, על תביעה כספית חסרת כל יסוד כנגד המתנגדת מלמדת על מעורבות פסולה בעריכת הצוואה.
- עוד טענה המתנגדת כי המנוחה היתה נתונה להשפעה בלתי הוגנת גם מצד בני משפחתה הקרובים אליה, ובעיקר המבקשים 1 ו-2.
- מנגד, טענו המבקשים כי בעת חתימת הצוואה המנוחה היתה עמם ביחסים מצויינים, הדוקים ורצופים, לעומת המתנגדת ובנה, להם היו יחסים עכורים עם המנוחה וכי הקשר ביניהם נותק. משכך, הצוואות ההדיות, ובפרט זו של המנוחה, שיקפו הן את מערכת היחסים בינה לבין ילדיה והן את רצונה האמיתי.
- עוד טענו המבקשים כי המנוחה ובעלה הגיעו בכוחות עצמם לעריכת צוואתם ללא עזרתם של המבקשים והם ששילמו התשלום לעורך הצוואה עבור הטיפול המשפטי ועריכת הצוואה.
- המבקשים טענו כי המנוחה לא היתה מבודדת מן העולם, מוקפת בבני משפחה וחברים וביתה היה פתוח לרווחה.
- עוד טענו המבקשים כי מן העדויות וכן הסרטונים שהוצגו, המנוחה לא היתה תלוייה בסביבתה והיתה עצמאית בפעילותה. טבעי הדבר שבני זוג יסייעו האחד למשנהו והזוגיות הטובה של המנוחה ובעלה ויחסי האמון המיוחדים ביניהם, אינם מעלים כשלעצמם הנחה או חזקה להשפעה בלתי הוגנת ואין בקיומם להעביר את הנטל הראייתי על המבקש לקיים צוואה הדדית בין בני זוג.
- סעיף 30 לחוק הירושה קובע:
"הוראות צוואה שנעשתה מחמת אונס, איום, השפעה בלתי הוגנת, תחבולה או
תרמית – בטלה."
- הכלל המשפטי אינו קובע כי יש לפסול כל צוואה שנעשתה לאחר השפעה או שכנוע מצד מי שנהנה מן הצוואה, אלא שחוסר ההגינות שבהשפעה הוא פסול, וזאת בהתאם למושגים החברתיים המוסריים והערכיים שלנו.
(ראה ספרם של שוחט, גולדברג, ופלומין: "דיני ירושה ועיזבון" הוצאת סדן, מהדורה שישית
מורחבת, תשס"ה 2005 עמוד 100 וכן ראה: ע"א 5185/93 היועמ"ש נ' מרום, מט(1) 318
{פמ"מ – 20/2/1995}).
- בע"א 4902/91 גודמן נ' ישיבת שם בית מדרש גבוה, מט(2) 441 (פמ"מ – 20/7/1995), בית-
המשפט מבחין בין השפעה כשאלה עובדתית, לבין אי הגינות שבהשפעה כשאלה ערכית
ונורמטיבית. השפעה בלתי הוגנת היא השפעה שיש בה מרכיב של אי הגינות, שעל-פי מושגים
של מוסר אישי וחברתי, יש בו כדי להצדיק את ביטולה של הצוואה. מעבר להוכחת קיומה
של השפעה ברמה העובדתית, על בית-המשפט להשתכנע מנסיבותיה של אותה השפעה
בקיומו של מרכיב בלתי הוגן שיש בה, ושאכן הצוואה היתה פועל יוצא של אותו מרכיב.
אם תרצה, תאמר שהדגש אינו על השפעה אלא על אי הגינות.
- הפסיקה קבעה כי מקום בו אדם טוען לקיומה של השפעה בלתי הוגנת נטל ההוכחה עליו, ואין די ב"חשש להשפעה" בלבד. (ראה: ע"א 190/68 סוטיצקי נ' קלינבורט, כב(2) 138 {פמ"מ – 20/6/1968}).
- כידוע, השפעה בלתי הוגנת הינה אחד מאותם פגמים רעים שיש בהם כדי להביא לפסלות צוואה שערך מנוח, משום שפגימתה הרעה שללה את רצונו החופשי והאמיתי של המנוח, באופן שתוכנה לא מהווה ביטוי לרצונו אלא לרצונם של המשפיעים עליו.
- קיומה של השפעה בלתי הוגנת או העדרה, תקבע על-פי עובדותיו של כל מקרה ומקרה ואין די בחשד גרידא, אלא נדרשות ראיות משמעותיות המקיימות תשתית ברורה .
- השופט מצא בדנ"א 1516/95 מרום נ' היועמ"ש, נב(2) 813, (פמ"מ – 22/6/1998) (להלן: "עניין מרום"), מסכם את אבני הבוחן שיש בהן לדעתו כדי לסייע לבית המשפט להכריע בדבר קיומה של השפעה בלתי הוגנת:
"א. תלות ועצמאות - המבחן הבסיסי להכרעה בדבר קיומה ועוצמתה של תלות הוא מבחן העצמאות. זהו מבחן של מידה, המיוסד על היותן של "עצמאות" ו"תלות" שני מושגים הפכיים. השאלה שבית-המשפט מציג לעצמו היא, כלום בתקופה הרלוונטית לעשיית הצוואה היה המצווה "עצמאי" – מן הבחינה הפיזית ומן הבחינה השכלית-הכרתית – ועד כמה. לתשובה לשאלה זו יש משקל רב בגיבוש ההכרעה: ככל שהמצווה היה עצמאי יותר, מכל אחת משתי הבחינות האמורות, תתחזק נטיית בית-המשפט לשלול קיום תלות של המצווה בנהנה. והוא הדין, כמובן, בהיפוך היוצרות. ככל שהמצווה היה עצמאי פחות, באיזו משתי בחינות אלו, תתחזק הנטייה לחייב את קיום התלות.
ב. תלות וסיוע - מקום שבו מתברר, כי המצווה אכן לא היה עצמאי, ועקב כך נזקק לסיוע הזולת, מתעורר צורך לבחון אם הקשר שהתקיים בינו לבין הנהנה התבסס על מתן הסיוע שהמצווה נזקק לו (פרשת רכטמן הנ"ל [8], בעמ' 772). ואם היה זה הנהנה, אשר סייע למצווה להתגבר על קשייו ומגבלותיו, ייטה בית-המשפט לקבוע שהמצווה היה תלוי בנהנה.... חשיבות מיוחדת נודעת, בעניין זה, לשאלה אם הנהנה היה היחיד שסייע למצווה בכל צרכיו, או שהמצווה הסתייע גם באחרים. הדעת נותנת שכאשר אנשים אחדים חולקים ביניהם את מטלות הסיוע, מידת תלותו של המצווה בכל אחד מהם היא, מטבעה, קטנה יותר, ומתמעט החשש להיווצרות תלות העלולה להוות פתח להשפעה בלתי הוגנת. לא כן הדבר מקום שבו הנהנה היה האדם היחיד אשר סייע למצווה. סיועו של אדם אחד עלול להעמיד את המצווה במצב של תלות מוחלטת באדם המסייע לו, וקיום מצב דברים כזה עשוי להוות שיקול התומך בהקמת חזקה להשפעה בלתי הוגנת.
ג. קשרי המצווה עם אחרים - ההכרעה בשאלה, אם ועד כמה היה המצווה תלוי בנהנה, עשויה להיות מושפעת גם מהיקף הקשרים שקיים המצווה עם אחרים זולת הנהנה וממידתם. ככל שיתברר כי בתקופה הרלוונטית לעריכת הצוואה היה המצווה מנותק לחלוטין מאנשים אחרים, או שקשריו עם אחרים היו מועטים ונדירים, תתחזק ההנחה שהמצווה אכן היה תלוי בנהנה. אכן, בעצם בידודו של המצווה מן העולם יש כדי להגביר את תלותו בנהנה. מכאן, שלעניין ההכרעה בשאלת התלות אין זה מעלה או מוריד מה גרם לבידודו של המצווה, כלום היה זה הנהנה, או התנהגותם של אחרים, או שמא בידודו של המצווה נבע מנסיבות שהיו קשורות במצבו האובייקטיבי....
ד. מבחן נסיבות עריכת הצוואה – סעיף 35 לחוק הירושה קובע, כי מי שלקח חלק בעריכת צוואה – הוראת הצוואה המזכה אותו, או את בן-זוגו, בטלה. ואולם אפשר שמעורבות הנהנה לא תגיע עד כדי לקיחת חלק בעריכת הצוואה, אך תהווה ראיה לכאורה להשפעה בלתי הוגנת על המצווה, או, למצער, שיקול רלוונטי להקמת חזקה בדבר קיומה של השפעה כזאת עליו...."
- באותו עניין, קובע כבוד השופט מצא באשר לשימוש במבחנים הללו אשר הינם מצטברים, כמו גם במבחנים נוספים שנגזרים או מתחייבים מנסיבותיו של המקרה הנדון, ראוי כי הוא ייעשה בזהירות רבה, תוך הבנה שבתלות כשלעצמה, אין משום ראיה מספקת לקיומה של השפעה בלתי הוגנת ואף לא להקמת חזקה בדבר קיומה. לא התלות היא העיקר, אלא ההסתברות שהתלות שללה את רצונו החופשי של המצווה. הוא הדין בכל המבחנים האחרים. תלותו של המצווה בסיועו של האחר, אינה בהכרח שוללת את רצונו החופשי. כך הוא גם ביחס לבחינת קשריו של המצווה עם אחרים ואף בהסקת מסקנות מנסיבות עריכת הצוואה. כן נקבע כי לצורך הכרה בקיומה של השפעה בלתי הוגנת אין הכרח כי יתקיימו כל המבחנים שפורטו לעיל. למעשה, די בקיומם של חלק מהמבחנים האמורים כדי להצביע על קיומה של השפעה כאמור ובמקביל רשאי בית המשפט לעשות שימוש במבחנים נוספים לגיבוש הכרעתו.
- רק בהתקיימם של מאפייני מבחנים אלו כפי שהוזכרו, מוקמת חזקה לכאורה בדבר קיומה
של השפעה בלתי הוגנת. חזקה זו מביאה את נטל הבאת הראיות על שכמו של מי שמבקש
לקיים את הצוואה, לסתור את אותה חזקה תוך שלילתם של אותם מאפיינים שהקימו את
החזקה או תוך שלילת קיומה של אי ההגינות שבהשפעה, חרף קיומם של אותם מאפיינים.
נטל השכנוע, בסופו של דבר, מוטל כולו על שכמו של המתנגד אשר צריך לשכנע את בית
המשפט שהמצווה עשה את צוואתו על-ידי השפעה בלתי הוגנת ולא מתוך רצונו החופשי והוא
זה שחייב לעמוד בנטל זה גם אם כשל מבקש קיומה של הצוואה ב"הבאת ראיותיו לסתור",
נטל שעבר אליו עם הקמתה של החזקה. (ראה: "עניין מרום", שם).
- כעת, יש לבחון התשתית הראייתית בתיק זה, בהתאם למבחני הפסיקה שלעיל.
מבחן התלות והעצמאות
- לאור הפסיקה, יש לבחון האם המנוחה, בתקופה בה ערכה את הצוואה, הייתה עצמאית, הן מהבחינה הפיזית והן מהבחינה השכלית.
- למבחן זה מתווספות הראיות והעדויות בדבר המסמכים הרפואיים ותסקירי הרווחה אודות המנוחה, שעמדו לנגד עיני.
- במועד עריכת הצוואה, היה הליך תלוי בפני בית המשפט, למינוי אפוטרופוס למנוחה שנפתח בחודש אוגוסט 2008. (מינוי אפוטרופוס ניתן ביום 31/3/2009).
- מהמסמכים אשר צורפו בפני, מצאתי כי הוגשה בקשה לגימלת סיעוד בעבור המנוחה.
מהערכת התלות אשר בוצעה על ידי הביטוח הלאומי ביום 15/11/2006 עולים הדברים הבאים:
"הקשישה לא זוכרת לקחת התרופות כסדרן, גם מבלבלת בין הימים/שעות, לכן הבעל מגיש ומשגיח שתבלע אותן"
.............................
"מבקשים מטפלת שתישאר להשגיח על מעשי הקשישה, תדרבן להלבשה, רחצה ואכילה, תגיש אוכל...."
................
"נעזרת בבעל או בבת...."
"לדברי הבעל והבת, הקשישה מרבה לשכוח מה שנאמר לה, לעיתים מבולבלת..."
...........................
"התנהגותה של הקשישה בלתי צפוייה, לא אחראית ומסכנת את עצמה...."
- ביום 20/12/2006 אושר למנוחה גימלת סיעוד, ברמה ד', כמי שתלוייה לחלוטין בפעולות היומיום ובהשגחה.
- מתסקיר הרווחה מיום 25/12/2008, שהוגש במסגרת מינוי אפוטרופס למנוחה, עולים, בין השאר, הדברים הבאים:
"החסויה מטופלת כיום במסגרת הבית על ידי מטפלת זרה (פיליפינית) הנמצאת
עם החסויה 24 שעות ביממה ודואגת הן לטיפול אישי והן סביבתי. ......לדבריה
(של החסויה) כל נושא הניהול הכספי של משק הבית היה בידי בעלה, היא לא
מתמצאת בענייני כספים....בשיחה בולטת השכחה של ארועים עכשווים....לדבריו
(של ...) הוא מנהל את כל העניינים הכספיים של המשפחה ודואג לצרכיה של
החסויה....לסיכום.....חוסר יכולת להביע עמדה ולדאוג לצרכיה בהיותה תלויה
לחלוטין בזולת.....".
גם מעדותה של המבקשת 1 עולה כי סייעה למנוחה בשל קשייה ומוגבלותה, וכך לפרוטוקול
הדיון מיום 12/6/2018, בעמ' 121:
"ש. מדוע ביקשת לקבל בעבודה גמלת סיעוד?
ת. רשמתי את זה כבר בתסקיר, אך אוסיף ואומר: אני זו שהייתי מסייעת כי היה לי הרבה יותר קל מהאחים שלי, הייתי מסייעת להוריי, במיוחד בטיפול באמי, לוקחת אותה לרופאים, צילומים, בדיקות ובאחת הפעמים אמרה לי איזושהי מזכירה ש,
ש. זה כתוב בתצהיר. בעקבות ההמלצה הזו של ד"ר ... מיום 23.11.2005, את פנית למוסד לביטוח לאומי ואני מראה לך שבתאריך 15.11.2006, החל מהשעה 07:00 ועד 08:30 היה ביקור של גב' ... ... בהשתתפותך, אצל אמא שלך.
ת. אני לא זוכרת, אך מכירה את המסמך.
ש. היית צד בפגישה הזו,
ת. הייתי גם בצדדים רבים של רופאים אחרים".
- המסקנה העולה מן האמור היא כי המנוחה היתה בלתי עצמאית, ותלוייה בסובבים אותה, בעיקר בבעלה ובמבקשת 1, הן מהבחינה הפיזית, והן מהבחינה השכלית הכרתית והתקשתה לקבל החלטות באופן עצמאי, כפי שכבר הורחב בפרק הכשירות.
מבחן התלות והסיוע
- לאחר שהוברר כי המנוחה לא הייתה עצמאית ונזקקה לסיוע הזולת, יש לבחון את טיב הסיוע שניתן לה, היקפו ומידת תלותה באותו סיוע ובמי שהעניק לה אותו.
- כפי שכבר נאמר, למנוחה היתה מטפלת צמודה 24 שעות ביממה בשל מצבה הרפואי, וכפי שהוכרה לך באמצעות הביטוח הלאומי.
- המנוחה נזקקה לסיוע ותמיכה כמעט בכל פעולותייה היומיומיות, ואף כפי שעלה ופורט בהרחבה, המנוחה היתה זקוקה להשגחה צמודה עוד לפני שנת 2006 (עדויות בדבר השארת ברז פתוח בגינו נגרם שיטפון בדירה, השאירה גז פתוח שגרם לדליפה – מאז לא נשארת לבדה).
מידת התלות שלה בסביבה היתה רבה, ובלעדיה כנראה היתה מתקשה להסתדר.
מעבר למטפלת, היו אלה ילדיה אשר לקחו אותה לרופאים ולטיפולים רפואיים, ובפרט המבקשים 1 ו-2, וכפי שעלה מעדותם.
- גם מעדויות יתר המבקשים מצאתי כי כולם סמכו ידם על המבקשת 1, היא שדאגה לטפל בכל ענייניה של המנוחה, היא שנשלחה מטעמם להגיש ההליכים לאפוטרופוס, היא שדאגה למטפלת סיעודית למנוחה ועוד ועוד.
מצאתי בעדויות אלו מהימנות.
- בכך הוכח כי התעצמה ונוצרה תלות המנוחה באופן מכריע, בפרט בבעלה המנוח ובמבקשת 1.
- אל מול תלותה המוחלטת של המנוחה בבעלה ובמבקשת 1, עמדה המתנגדת, בתה הבכורה של המנוחה, שיחסיה עמה וגם עם בעלה של המנוחה, היו בעיתיים עוד מילדותה. שגם אם ניסתה להתקרב למנוחה, העדיפו בעלה של המנוחה והמבקשים כי היא תהיה מחוץ לתמונה, בעיקר בעניין מינוי האפוטרופוס, אך לא רק, ובפרט שתהא רחוקה מענייניה של המנוחה. כך גם היה לעניין ניהול הכספים מירושת הוריה של המנוחה בגין מכירת ביתם.
- מכאן עולה כי המנוחה הייתה תלויה ונזקקה לסיוע בתקופה הסמוכה למועד בו ערכה היא את צוואתה ואף לאחריה.
מבחן קשרי המצווה עם אחרים
- לכאורה, מבחינת מבחן זה, אין מחוייב כי המצווה יהיה מבודד או שלא היה בקשרים עם סביבתו.
- המנוחה לא היתה מנותקת מסביבתה כלל וכלל, אך אין כל ספק כי נותקה מן המתנגדת, באופן משמעותי, הודות לקשיים שהערימה משפחתה, ובפרט בעלה המנוח של המנוחה.
- המתנגדת טענה כי היחסים בינה לבין אביה והמבקשים ידעו עליות ומורדות לאורך השנים, ואולם הקשר בינה לבין המנוחה היה קשר הדוק, חם ואוהב עד לדצמבר 2009, אז נותקה מהמנוחה בכפייה, ואביה והמבקשים עשו כל שביכולתם למדר אותה ולגרום לניתוקה בכפיה מהמנוחה. ובנסיבות אלו היא נאלצה לפנות לבית המשפט לשם קביעת הסדרי ראיה עם המנוחה, הסדרים שנקבעו על ידי בית המשפט, אך הופרו על ידי אביה והמבקשת 1, פעם אחר פעם.
- עיון בתיק האפוטרופוס מעלה כי מעבר לצורך בהגשת תסקיר משלים אודות מצבה של המנוחה, הורה כבוד השופט נחמני כי העו"ס תדאג להסדרי ראיה בין המנוחה והמתנגדת, דבר כשלעצמו מתאר כי היתה למתנגדת בעיה במפגשים עם המנוחה.
וכך למשל:
תסקיר מיום 11/2/2010 – "בעיקר סביב הסדרי הראיה בין ... לחסויה. ... הביע אי
שביעות רצון מעצם קיומם של הסדרי הראיה. נתק...השפעה... ... ביקשה להגדיל משך
הפגישות באותו יום, הבעל התנגד , הציע להרחיב ההסדר על ידי הוספת יום בשבוע..
17/9/09 משיחה עם החסויה, מסרה שהפגישות גורמות לה הנאה רבה. הביעה שמחה
לפגוש את בתה. החל מדצמבר 2009 לא מתקיימים המפגשים ולא מאפשרים לבת לשוחח
בטלפון עם האם. לסיכום – להתרשמותי, לאור ההכרות שלי עם המשפחה ולאור הקושי
לגשר על הפערים בעמדות הצדדים, אין ביכולתי לתרום לשינוי עמדותיהם והשגת שיתוף
הפעולה ביניהם לשם קיום הסדרי הראיה".
גם בהמשך, עולה כי קושי זה המשיך ופקידות הרווחה היו מעורבות בעניין זה בצורה נרחבת.
- תסקירים נוספים ורבים הוגשו בעניין זה ורובם דנים בצורך לקבוע ולקיים הסדרי ראיה בין המנוחה למתנגדת.
- מצאתי כי הדברים והמחלוקות הגיעו עד כדי הצורך בכתיבת "הסכם", עליו חתמו המתנגדת והאב המנוח לצורך קיומם של הסדרי ראיה וביקורים אלו.
די בכך כדי להבין כי נעשה כל שניתן כדי להרחיק את המתנגדת מהמנוחה.
- לטענת המתנגדת אף לאחר אשפוזה של המנוחה, לא ניתן לה לראות את המנוחה. מצאתי בדו"ח האשפוז, בדיווח הסיעודי כך:
"...לפי בקשת הבנים, במידה ויוחלט על שחרורה, יש ליידע את הבעל
בלבד...מבקשים לא לשחרר אותה בנוכחות איש אחר מלבד בעלה".
- כך, משך השנים נוצרו מחנות כאשר באחד, בעלה של המנוחה והמבקשים, והשני – המתנגדת. שיאו של הסכסוך היה בהגשת מינוי האפוטרופוס עבור המנוחה שהוגש על ידי המתנגדת, בסמיכות, על ידי המבקשת ובסופו של יום מונה אפוטרופוס חיצוני בשל סכסוך זה.
- סבורני כי תמונת מצב זו שתוארה בתסקיר העו"ס מיום 25/12/2008 ובאלו שהוגשו בהמשך, מהווה את שיקוף המציאות באופן מלא ואמיתי נכון לאותה עת. הדברים הוכחו וקיבלו משנה תוקף בשלל העדויות והמסמכים שהיו בפני בהליך זה.
מבחן נסיבות עריכת הצוואה
- מעורבותו של בעלה של המנוחה והמבקשים, הם הנהנים העיקרים מצוואת המנוחה, מלמדת על קיומה של השפעה בלתי הוגנת.
- בחינת נסיבות עריכת הצוואה, כמו גם עיתוייה, מביאה למסקנות שזו נעשתה בצורה המעוררת תמיהה. כזכור, הצוואה נחתמה בפני שני עדים, תוך פגם משמעותי בהעדרה של הצהרת עדים כהוראתו של סעיף 25 לחוק הירושה, ובשל הנסיבות כפי שכבר הורחב, מחלוקת בעניין כשירותה וצלילותה של המנוחה להבין טיבה של צוואה מהי.
- עורך הצוואה היה שותף להליך, כך שידע על מצבה הרפואי של המנוחה, ייצג את המבקשים בהליך ההתנגדות לו, היה שותף לדיונים בהליך זה, מטבע הדברים הכיר את הסכסוך המשפחתי וידע אודות הלך הדברים במשפחה.
בהמשך לכל אלו ערך את צוואת המנוחה, ולא אוסיף.
- אגב ת"ע (ת"א) 17601-09-14 א. ע. נ' ס. ל. (פמ"מ – 27/11/2016), ואף קודם, כתבתי בהרחבה אודות ה"ישיש המוחלש", וכך:
"עם התקדמות הרפואה והארכת תוחלת החיים, נתקל המשפט ביתר שאת גם
במחלות זקנה וגם בבדידותם וחולשתם של אנשים באים בימים.
כאמור חולשה זו המגיעה כחולשה פיזית וקוגנטיבית גם יחד, אינה מתרחשת
באחת. האדם המזדקן נוטה בכל מאודו להכחישה והדברים יוצרים למעשה מעין
מעמד משפטי חדש בבחינת אדם שעדין לא הוכר כחסוי או כפסול דין, אך יכולתו להתגונן בפני דרישות קרוביו נחלשת עד מאוד.
שנים חלפו מאז הלכת "מרום", וככל שמתקדמת הרפואה ומצוות "והדרת פני זקן" או "כבד את הוריך" אינן נשמרות עוד בקפידה תמיד, נוצר צורך להגן על המבוגר החלש.
......
אצל הלקוי או המוחלש בדעתו, המימד הרגיל האובייקטיבי של גמירות הדעת, אינו
בהכרח הוכחה על גמירת הדעת, במיוחד כאשר מדובר בלקוי בדעתו, עלול להיווצר מצב שבו הגילוי החיצוני המתבטא בחתימה על מסמך אשר נראה על פי אמת-מידה אובייקטיבית, כמשקף את רצונו של המעניק, אינו מספיק כדי לבטא הצהרה של כוונה. בנסיבות שבהן המצהיר לקוי בדעתו, נחלשת ההנחה המבוססת על ניסיון החיים כי יש בחתימה משום הצהרה ברורה של כוונה'. (וראה: ע"א 3601/96 בראשי נ' עזבון מנוח זלמן בראשי ז"ל, פ"ד נב(2) 582, {פמ"מ – 11/6/1998}להלן- ''פס"ד בראשי'')".
- בענייננו, כבר הורחב והוכח הוכח כי הצוואה נערכה בנסיבות יוצאות דופן, מעבר למצבה הבריאותי והנפשי של המנוחה, כפי שתואר לעיל, וכן מעבר לתלותה במבקשת ובידודה על ידה.
- לסיכום, לאחר שעמדתי על השיקולים המנחים לבחינת סוגיית ההשפעה הבלתי הוגנת, סבורני כי כלל המבחנים המוזכרים, במידה כזו או אחרת, התקיימו במקרה שבכאן.
רצון המצווה
- המתנגדת טענה כי הקשר בינה לבין המנוחה היה חשוב מאוד לבריאותה הנפשית, ובנסיבות אלו ובנסיבות כפי שהוזכרו בדבר כשירותה, צוואת המנוחה אינה מבטאת ומקיימת את רצונה החופשי ואת כוונתה של המנוחה.
- מאידך, טענו המבקשים כי המנוחה ערכה את צוואתה מרצון חופשי, שעה שמדובר בצוואות הדדיות לה ולבעלה המנוח, וכן צוואתה ביטאה היטב את רצונה של המנוחה לאור יחסי המתנגדת והוריה המנוחים.
- אומר כי, צוואה מבטאת את רצונו האישי של המוריש, והוא הקובע מה ייעשה בעיזבונו לאחר
מותו. בית-המשפט מצווה לקיים את דבר המת ולהגשים את רצונו ואומד דעתו, ובלבד שלא
נפל פגם ברצונו. הצורך לכבד את רצון המת הוא ביטוי לאוטונומיה של הרצון הפרטי,
המעוגנת בכבודו של האדם והיא חלק מזכות קניינו החוקתית. (ראה: ע"א 7506/95 שוורץ נ' בית אולפנא, נ(2) 215{פמ"מ – 30/4/2000}).
- כאשר נדרש בית-המשפט להכריע בסכסוכי ירושה ולבחון תוקפה של צוואה, אין זה
מתפקידו להעמיד תחת ביקורתו את שיקול דעתו, עת בחר המצווה להנחיל את רכושו כך או
אחרת. בית-המשפט אינו מבקש להתאים את רצון המצווה לאמות המוסר שלו ולתפיסת
עולמו או לאינטרס של יורש כזה או אחר.
- תמיד נזכור כי החובה היא לשאוף לקיים את רצונו של מצווה, ותפקידו של בית-המשפט
לבחון האם הצוואה משקפת ומבטאת את רצונו האמיתי של המצווה, והאם רצונו היה חופשי
ומלא, כשהוא נקי מלחצים ומהשפעות של זה או אחר. הא ותו לא. (ראה: דנ"א 7818/00
אהרון נ' אהרוני, נט(6) 653 {פמ"מ – 22/3/2005}).
- יחד עם חובתנו לכבד את רצונו של המת, כלל הוא כי מצווה עלינו לבטל צוואה כאשר ישנו
פגם מהותי בכושר השיפוט של המצווה, או כאשר מוכח כי צוואתו לא נערכה מתוך רצונו
החופשי (ראה: "עניין מרום", שם).
- מהתרשמותי מנסיבות המקרה כפי שעלו בפני מצאתי כי מדובר בסכסוך משפחתי ארוך בשנים. בשנים האחרונות לחייה של המנוחה נעשו ניסיונות רבים לקרב המתנגדת אל המנוחה ואף אל אביהם המנוח של הצדדים, חלקם הצליחו וחלקם פחות.
- יחד עם זאת, כנראה שלאור שורשו, עוצמתו ומשכו של הסכסוך, היה קיים קושי גדול בהדחקתו עד כדי העלמותו לגמרי.
- אך כן מצאתי, מאותם תסקירי הרווחה אודות המנוחה בתיקי האפוטרופסות אשר היו מונחים בפני, ומחלק מהעדויות, כי הן למנוחה והן למתנגדת היה רצון לבלות זמן יחדיו, דבר שהטיב את מצבה הרגשי והבריאותי של המנוחה.
- לא השתכנעתי כי המתנגדת היא שהפנתה עורף לאמה המנוחה וסירבה לקשר עמה שנים
רבות. המבחן אינו מה היה רצונה בתקופה כזו או אחרת בחייה, אלא המבחן בשאלה האם, עת חתמה על הצוואה, אכן הבינה שזו צוואתה ואת תוכנה של צוואה זו ובהינתן כלל הנסיבות, מצבה הרפואי ונסיבות עריכת הצוואה.
- עוד אומר כי טענת המבקשים כי צוואת המנוחה משקפת את רצונה שעה שמדובר בצוואות הדדיות לה ולבעלה, הרי שאין בכך כדי לשנות העובדה, אשר הוכחה, כי המנוחה סבלה מדמנציה ולא היתה כשירה להבין טיבה של צוואתה מהו.
- ספק בעיני, אם ניתן לקבוע בוודאות שרצונה של מנוחה להדיר לגמרי מעיזבונה את בתה, היא המתנגדת, ומכאן שלא הורם הנטל הנדרש להוכיח כי אכן זה היה רצונה.
- בנסיבות אלו ובנסיבות בהן מצאתי כי המנוחה לא היתה כשירה והבינה טיבה של צוואתה עת חתמה עליה, היתה חשופה להשפעה בלתי הוגנת, לא מצאתי כי סביר היה כי תנשל מי מילדיה מעיזבונה.
- ואם לא בכך די, הרי שבצוואתה נכתב, גם אם לא על ידה, כי משאלת ליבה היא שמירת אחדות המשפחה, די לי בכך.
סוף דבר
- מכל הטעמים המפורטים, אני מקבל את ההתנגדות לצוואה מיום 3/12/2015 ומורה כדלקמן:
ת"ע 29781-02-16 – התנגדות לצו קיום צוואת המנוחה מיום 3/12/2015 – מתקבלת.
ת"ע 45311-04-16 – בקשה לצו ירושה שהוגשה על ידי המתנגדת – מתקבלת.
ת"ע 29751-02-16 – בקשה לצו קיום צוואת המנוחה מיום 23/10/2015 שהוגשה על ידי
המבקשים – נדחית.
- המתנגדת (גם התובעים), רשאית להגיש פסיקתא לחתימתי על-פי תקנה 4 לחוק הירושה למתן צו ירושה על-פי דין.
- באשר לתיק א"פ 63018-07-18 שעניינו מתן הוראות באשר לעיזבון המנוחה שהוגש מטעם הקרן לטיפול בחסויים, הרי שיש לפעול בהתאם לתוצאות פסק דיני זה.
- לנוכח התוצאה אליה הגעתי, ובשקלול התנהלות המבקשים בהליך (וראה: בג"צ 891/05 תנובה נ' הרשות המוסמכת למתן רשיונות יבוא {פמ"מ – 30/6/2005}), מצאתי לחייב את המבקשים בהוצאות שישולמו למתנגדת סך של 10,000 ש"ח כל אחד, וביחד 60,000 ₪, וזאת בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן, ישא התשלום הפרשי הצמדה וריבית כדין עד לתשלום המלא בפועל.
- ניתן היתר לפרסם פסק דין זה, ללא פרט מזהה כלשהו אודות הצדדים.
- המזכירות תסגור את התיקים שבכותרת וכן את תיק א"פ 63018-07-18.
ניתן היום, י"ז שבט תשע"ט, 23 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.
בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
| הודעה |
Disclaimer |
|
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.
האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.
|
שאל את המשפטן
יעוץ אישי
שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
|
|