השופט סארי ג'יוסי – אב"ד
הקדמה:
- ערעור וערעור שכנגד שהגישו בני זוג לשעבר על פסק דינו של בית משפט לענייני משפחה בחדרה (כב' השופט טל פפרני), מיום 24.10.2017 בתמ"ש 34740-03-16 – תביעה למזונות קטינים, בגדרו חויב האב, ב' (להלן: "האב") בתשלום מזונות חודשיים בסך של 3,000 ₪ עבור שני ילדיו הקטינים.
- בערעורו מלין האב על גובה המזונות בהם חויב, והשגותיו סבות סביב טיעון מרכזי אחד: לדידו, קצבאות המשולמות ע"י המוסד לביטוח לאומי לידי המשיבה – האם, גב' ב' (להלן: "האם") עבור שני הילדים (קצבת ילד נכה) בסך כולל של 7,684 ₪ (2,561 ₪ עבור כל אחד מהקטינים, בתוספת של 50% לקצבה מאחר ומדובר במשפחה עם שני קטינים בעלי נכות, וקצבת ילדים בסך 338 ₪), מכסות את כלל הוצאות הקטינים, ואין הצדקה וצורך בפסיקת סכום נוסף למזונותיהם.
האב מוסיף טעם נוסף לפיו בעטיה של המשמורת המשותפת וחלוקת זמני השהות בין ההורים, כמעט מחצה על מחצה (60% אצל האם ו- 40% אצל האב) ולאור העקרונות שנקבעו בבע"מ 919/15, אין כל הצדקה לחייבו בתשלום מזונות לאם.
- חצי הערעור שכנגד שהגישה האם אף הם מופנים כנגד גובה המזונות. לשיטתה, אלה נופלים מסף המינימום הדרוש לסיפוק הצרכים הבסיסיים של הקטינים. בהקשר זה טוענת האם כי הקטינים שוהים עמה מרבית ימי השבוע, בניגוד לקביעת בית משפט קמא.
מלבד האמור, מלינה האם על קביעת בית משפט קמא לפיה נדרשת הסכמת שני הצדדים או מינוי גורם שלישי לשם הוצאת כספים מהקצבה, ולדידה, קביעה זו עלולה לסרבל את ההליך ולסכל את קבלת הטיפולים החיוניים לבריאות הקטינים והתפתחותם. כמו כן, הערעור שכנגד מופנה כנגד אי פסיקת דמי טיפול והוצאות משפטיות לטובת האם, כמו גם אי קביעת תאריך חודשי קבוע לתשלום המזונות.
- ואלה הן השאלות המרכזיות הניצבות לפנינו בערעור זה –
- האם היה מקום לחייב את האב במזונות, אף על פי שהקטינים זכאים לקבל "קצבת ילד נכה" מהמל"ל? ביתר פירוט, האם הקצבה מכסה את כל הצרכים של הקטינים מכל מין וסוג שהוא לרבות הוצאות בגין צרכים טיפוליים שיקומיים מיוחדים וכן צרכים רגילים?
- יישום פסיקת בית המשפט העליון בבע"מ 919/15 ובעיקר בעניין ההורה המרכז והכספים שיוחזקו בחשבון המיוחד בו יופקדו הקצבאות?
רקע רלבנטי:
- הצדדים נישאו זל"ז כדמו"י ביום 2007.--.--
מנישואיהם נולדו לצדדים 2 ילדים, א', יליד 2009/--/--. כיום כבן 9.5 שנים וע', ילידת 2010/--/--, כיום כבת 8 שנים (להלן: "הקטינים").
הקטינים הינם בעלי צרכים מיוחדים ומאובחנים כבעלי הפרעה על הרצף האוטיסטי.
הצדדים התגרשו בגט פיטורין ביום 2016/--/--
ההליכים לפני בית משפט קמא ועיקרי פסק דינו :
- משום ההשלכה הישירה של הסדר המשמורת וחלוקת זמן הורי על סוגית המזונות ושיעור החיוב שיוטל על מי מההורים, נקבע, כי מאחר שנושאים אלה נדונים בבית הדין הרבני, ככל שתתקבל הכרעה שתשנה את המצב הנוכחי, יהיה באפשרות הצדדים לפנות לבית משפט קמא ולטעון לשינוי נסיבות.
- בית משפט קמא הסתמך על ציטוט מהחלטת בית הדין הרבני, שהופיע בכתבי טענות האב (שכן נכתב כי ההחלטה המקורית לא הועמדה לעיונו) לפיה משמורת הקטינים תהיה משותפת לשני ההורים וכי אלו יופנו לגישור לשם חלוקה יותר שוויונית בקשר לזמני השהות, כשמנגד טענה האם כי הקטינים שוהים עם האב רק 30% מימי החול וכל סוף שבוע שני, לצורך האומדנה כי הקטינים שוהים ב-60% מהזמן עם האם וב- 40% עם האב.
- בית משפט קמא ציין כי בקביעת גובה החיוב בדמי המזונות, יש להביא בחשבון את פוטנציאל התעסוקה וההשתכרות של הצדדים כמו גם את הרכוש שבידיהם.
לעניין צורכי הקטינים, נכתב כי כאשר חומר הראיות אינו מאפשר קביעת ממצאים ברורים, באפשרות בית המשפט לאמוד את צורכי הקטינים על פי ניסיון החיים של השופט היושב בדין.
- בית משפט קמא ציין כי במקרים בהם מעורב ילד בעל צרכים מיוחדים שגידולו מצריך משאבים רבים מעל המקובל, על שני בני הזוג לשאת בהם שווה בשווה. עם זאת כאשר האב אינו מקדיש את מלוא מרצו וזמנו לטיפול וגידול ילדיו, חובתו היא להקדיש חלק נכבד מהכנסותיו לטובת דמי מזונות או דמי טיפול.
- מאחר וכושר השתכרותם של הצדדים הינו נתון מרכזי לשם הערכת וקביעת שיעור המזונות, בחן בית משפט קמא את שיעור ההכנסות בפועל, לעומת כושר ההשתכרות של כל אחד מהצדדים.
בית משפט קמא מצא כי הכנסתה החודשית הממוצעת של האם עומדת על 4,887 ₪ ברוטו ו-4,400 ₪ נטו בממוצע מעבודתה כ****, וקיבל את עמדתה לפיה אין באפשרותה להגדיל את שעות עבודתה ולעסוק בתחום הכשרתה כ***** ***, לאור מחויבותה לטיפול בקטינים. לעניין זה סבר בית משפט קמא כי אין לראות בסיוע אותו מקבלת האם מהוריה כהכנסה נוספת.
לעומת זאת קבע בית משפט קמא כי קיים פער בין השכר בפועל של האב בסך 6,650 ₪ לבין השכר הפוטנציאלי בסך 10,000 ₪ ברוטו (8,700 ₪ נטו לטענת האב), זאת לאור היעדרויותיו הרבות והלא מוצדקות מעבודתו, אשר פוגמות בגובה שכרו.
- בית משפט קמא עמד על הגישות השונות בפסיקה ביחס לגמלת הנכות המשולמת בעבור קטין בעל צרכים מיוחדים. לאחר שקלול הנתונים קבע בית משפט קמא שעל האב לשאת במזונות הקטינים בסך 3,000 ₪ (1,000 ₪ מזונות בתוספת 500 ₪ בגין מדור והחזקת מדור, לכל אחד מהקטינים), בתוספת מחצית מההוצאות החריגות הרפואיות והחינוכיות העולות על שיעור הגמלה המשולמת על-ידי המוסד לביטוח לאומי.
במילים אחרות, נקבע, כי ההוצאות החריגות הרפואיות והחינוכיות, בין אם הן נובעות מהצרכים המיוחדים ובין אם לאו, ישולמו מתוך גמלת הנכות של הקטינים. עוד נקבע כי ככל וההוצאות יעלו על שיעור הגמלה המשולמת על-ידי המוסד לביטוח לאומי, יישאו בהם ההורים מחצה על מחצה.
- בכל הנוגע לריכוז הגמלאות עבור הצרכים המיוחדים של הקטינים, שוכנע בית משפט קמא להטיל זאת על האם אשר תמלא את תפקיד ה"הורה המרכז" באופן מיטבי. על כן יהא על האם לפתוח חשבון בנק נפרד אליו יופקדו קצבאות הנכות ותוספת הקצבה. מחשבון זה ישולמו ההוצאות החינוכיות והרפואיות המיוחדות של הקטינים הנובעות מצרכיהם המיוחדים וכן הוצאות רפואיות וחינוכיות חריגות.
עוד נקבע כי כל החלטה על הוצאה רפואית שאינה בגין מצב חירום תתקבל תוך שיתוף והיוועצות בין ההורים ובהסכמתם, וכי במקרה של מחלוקת לגבי עלות או נחיצות ההוצאה יכריע רופא המשפחה המטפל בקטינים או רופא מומחה בתחום המוסכם על הצדדים.
- באשר לדמי הטיפול להם עתרה האם, דחה בית משפט קמא דרישתה זו, בין היתר בהתחשב בגובה הכנסתו של האב, חלוקת זמני השהות וגובה המזונות שהושתו עליו, זאת על אף הכנסתה הנמוכה של האם.
הערעורים
- תמצית טענות האב:
- שגה בית משפט קמא עת חייב האב בתשלום מזונות הקטינים ומדורם, לאור קביעת בית הדין הרבני בדבר משמורת משותפת.
לחילופין, מאחר וקצבאות הנכות להם זכאים הקטינים, מספקות בפועל גם את צורכיהם הבסיסיים של הקטינים וגם את צורכיהם המיוחדים, טעה בית משפט קמא כשלא קיזז את קצבאות הנכות מדמי המזונות.
- שגה בית משפט קמא בקביעתו לפיה אין לראות בכספים אותם קיבלה האם ממשפחתה במתנה ובירושה, כחלק מהכנסתה, והתעלם מכך שכושר השתכרותה של האם עתיד לגדול עם סיום לימודי ה*****.
- טעה בית משפט קמא כאשר קבע כי היעדרויותיו של האב ממקום עבודתו עולות לכדי אי מיצוי כושר השתכרות, ומנגד קבע כי צרכי הילדים הם אלו אשר פוגמים בכושר השתכרותה של האם.
- טעה בית משפט קמא כאשר קיבל את טענת הנטל המוגבר הרובץ על כתפי האם כתוצאה מגידול הילדים, שכן היא זו אשר ממאנת לאפשר לאב לשאת בנטל ביחד עמה ובאופן שוויוני.
- שגה בית משפט קמא בכך שלא חייב את האם להפקיד את מלוא הכספים המתקבלים מהחזרים, הטבות ומענקים לחשבון המרכז. בעשותו כן העניק להורה המרכז זכויות יתר שאינן מגיעות לו.
- תמצית טענות האם:
- פסיקת דמי המזונות ההכרחיים, כפי שנעשה במקרה דנן, אינה תואמת את חומר הראיות ומתעלמת מפערי ההשתכרות בין הצדדים ומהפער בזמני השהות אצל כל הורה.
שגה בית משפט קמא עת התעלם מהחשדות לפיהן האב לא מדווח על מלוא הכנסותיו, וכי מצבו הכלכלי טוב בהרבה מזה שהוצג בפועל.
כמו כן טעה בית משפט קמא מבחינה מתמטית כשלא העמיד את יחסי השהות של הקטינים על 65% אצל האם לעומת 35% אצל האב, שכן הקטינים שוהים אצל האב רק 5 ימים מתוך 14 ימים.
- הוכח כי נטל הטיפול והארגון של מערך הטיפולים הרפואיים מוטל באופן בלעדי על כתפי האם ועל כן היה מקום לחייב את האב בדמי טיפול, ולהתחשב בפער גם בעת פסיקת שיעור המזונות והערכת צורכי הקטינים.
- בית משפט קמא התעלם מכך שעל אף העזרה הכלכלית המוענקת לאם על-ידי משפחתה, היא נותרת בסוף כל חודש ביתרת חובה וחובותיה גדלים מיום ליום.
- המנגנון שנקבע לגבי קצבת הנכות מונע בפועל המשך המערך הטיפולי המקיף, משכל טיפול מותנה בהסכמה, וכן משנקבע כי קצבת הנכות תשמש גם לצרכים שוטפים שונים ולא רק לצרכים המיוחדים הטיפוליים. היה על בית המשפט לקבוע כי יש להקדיש את כל קצבת הנכות אך ורק למרכיבים המיוחדים שייקבעו על ידי ההורה המרכז ולקבוע כי ככל שיוותר עודף הוא יישמר בחשבון הבנק לצורך הוצאות מיוחדות שיידרשו בעתיד. קביעה זו תתמרץ את ההורים להעניק לקטינים את מירב הטיפולים המיטיבים הדרושים להם.
- טעה בית משפט קמא משלא קבע תאריך חודשי קבוע לתשלום דמי המזונות, ומשלא פסק לטובתה גם החזר תשלום הוצאות משפטיות, לאור זכייתה בתביעת מזונות הקטינים.
דיון והכרעה:
- לאחר שבחנתי את פסק-דינו של בית משפט קמא, את טענות הצדדים בכתב ובעל-פה וכן עיינתי בתיקי המוצגים, הגעתי למסקנה כי יש לדחות את הערעור והערעור שכנגד במרבית הנושאים וכך אמליץ לחברותי.
לתוצאה זו הגעתי לאחר ששוכנעתי כי הקצבאות להם זכאים הקטינים מהמוסד לביטוח לאומי נועדו לכתחילה, והם משמשים בפועל, לשם מימון אותם צרכים טיפוליים שיקומיים הקשורים ונובעים מהצרכים המיוחדים, להבדיל מהצרכים הבסיסיים והרגילים הדרושים למחיית כל ילד אחר וכן מדורם.
כמו כן שוכנעתי כי גובה המזונות שהושת על האב סביר בנסיבות העניין, בהתחשב בחלוקת זמני השהות בין שני ההורים, והפערים בין כושר השתכרותם.
באופן דומה מצאתי, כי לא נפלה כל שגגה במרבית הקביעות והמסקנות של בית משפט קמא, וכי הן נתקבלו לאחר דיון מעמיק, מנומק ומשכנע. יחד עם זאת סבורני כי היה מקום להתחשב בכספי הקצבאות, ככל שמאלה תיוותר מדי תקופה יתרה שלא נעשה בה שימוש עבור אותן הוצאות בגין צרכים מיוחדים.
כמו כן שוכנעתי כי היה מקום לפסוק דמי טיפול לטובת האם אשר נושאת במרבית עול הטיפול בילדים, ומאחר וכושר השתכרותה נפגע כתוצאה מתפקידה המרכזי וההכרחי בליווי הקטינים והבטחת המשכיות התהליך הטיפולי לו הם נזקקים. כמו כן שוכנעתי כי יש לשנות את אופן חלוקת הסכומים אשר יוותרו בחשבון המרכז, גם לאור חילוקי הדעות הקשים בין הצדדים וההיתכנות הנמוכה כי הם יגיעו להסכמה בנוגע לאופן חלוקתם. נימוקיי יבוארו להלן.
חלוקת זמני השהות בהתאם להחלטות בית הדין הרבני
- כזכור, סוגיית המשמורת וחלוקת זמני השהות ממשיכה להידון בבית הדין הרבני.
בהתאם להחלטת בית הדין הרבני מיום 30.7.2017 (נסרקה ל"נט המשפט" ביום 1.8.2017), נקבע כדלקמן: "המשמורת ההורית תהיה משותפת בין שני ההורים...בית הדין מקבל את המלצת התסקיר שבשלב זה הזמנים יישארו כלפי (וצ"ל "כפי" ס.ג'.) חלוקת הזמנים כיום. ימי ב' האב ייקח מהמסגרת החינוכית ועד למחרת בבוקר בחזרה למסגרת החינוכית. ימי ה' אחת לשבועיים טרם סוף שבוע בבית האם...בית הדין מקבל את המלצת התסקיר שההורים ילכו לגישור ביניהם על חלוקה יותר שוויונית בקשר לזמני שהות...מבוקש משירותי הרווחה להגיש לביה"ד תסקיר משלים בתוך חצי שנה בנושא הסדרי השהות".
אף על פי שלכאורה המועד להגשת תסקיר משלים וקיום דיון בעקבותיו חלף זה מכבר, אשרו באי כוח הצדדים לפנינו כי לא ניתנה ע"י בית הדין החלטה המשנה חלוקת זמני השהות. על כן, נקודת המוצא תהא כי זמני השהות נותרו כמפורט בהחלטתו מיום 30.7.17 שלעיל ובהתאם למפורט בעיקרי הטיעון מטעם האם, כלומר, הקטינים שוהים אצל האם בכל יום ראשון, שלישי ורביעי; ואצל האב הם שוהים בכל יום שני. ימי חמישי וסופי השבוע מתחלקים שווה בשווה ולסירוגין בין ההורים.
יוצא איפוא כי הקטינים שוהים עם האם 64.3% מהזמן ואילו עם האב 35.7% , ומכאן הנחת בית משפט קמא לפיה זמני השהות של הקטינים הם בממוצע 60% עם האם ו- 40% עם האב, תואמת את אותה חלוקה.
במסגרת הדיון לפנינו ציין ב"כ האב כי הגורמים המקצועיים המליצו על הרחבת זמני השהייה אצלו, אך לטענתו, סירוב האם מסכל את המהלך.
מנגד טען ב"כ האם כי לא הייתה המלצה קונקרטית לכך, אלא סוכם כי העניין יידון לאחר שיוגש תסקיר מטעם פקידת הסעד. לטענת ב"כ האם התסקיר הוגש בסמוך למועד הדיון בערעור, אך הוא לא המליץ על שינוי זמני השהות, וכי הוא עומד על זכות מרשתו לחקור את פקידת הסעד על תוכן התסקיר ומסקנותיה.
התסקיר העדכני לא הועמד לעיוננו, ומכל מקום, על בית הדין הרבני ליתן התייחסותו לכך בגדרי ההליך המתברר לפניו.
ויודגש: בהתאם לתסקיר הקודם מיום 26.6.2016 הסכימו הצדדים, נכון למועד עריכתו, כי זמני השהות ימשיכו לחול באותה מתכונת, וכי ההמלצה דאז הייתה כי שינוי בזמני השהות ייערך על דעת שניהם ובהסכמתם.
ראה לעניין זה האמור בתסקיר: "בוועדת התסקירים הביעו שני ההורים הסכמה להמלצת הפסיכולוגיות המטפלות בילדים להמשך זמני השהות כפי שמתקיימים כיום למשך חצי שנה...הוועדה המליצה על: משמורת משותפת וכן הומלץ להם על גישור ביחס לזמני השהות לחצי שנה. לפיכך מומלץ כי זמני השהות יוותרו בשלב זה על כנם. במידה וההורים יגיעו להסכמות אחרות בנושא זמני השהות של הילדים, הם יערכו בניהם את השינויים המתאימים. נבקש להגיש תסקיר משלים בעוד חצי שנה על מנת לעדכן את כבוד בית הדין הרבני בהליך ובמידת שיתוף הפעולה של ההורים בתהליך הגישור, וכן במידת האפשר, בהסכמות אליהם יגיעו ההורים" (ההדגשה אינה במקור, ראו תיק מוצגי המשיב).
סיכומו של דבר: זמני השהות של הקטינים לשם הערכת המזונות וחלוקת נטל תשלומם היא כאמור – 64% אצל האם ו-36% אצל האב.
כושר השתכרות הצדדים
- אציין את שידוע ומפורסם - אין בית המשפט שלערעור מתערב בממצאים עובדתיים, אינו בוחן מהימנותם של עדים ואף אינו מעמיד עצמו במקום הערכאה הראשונה בבחינת המערכת הראייתית שנפרשה לפניה, אלא אם כן בולטת על פני הפסק טעות שורשית או כשהדברים על פניהם בלתי סבירים.
גם כאן לא מצאתי להתערב בקביעות בית משפט קמא לעניין שיעור ההכנסות של כל אחד מהצדדים.
- כאמור, בית משפט קמא מצא כי הכנסת האם ממשכורת מגיעה לסך של 4,887 ₪ ברוטו ו- 4,400 ₪ נטו. האם הוסמכה כ***** ***, אולם היא אינה עוסקת במקצוע זה והיא ממשיכה לעבוד כ**** במקביל להשלמת לימודי ה***** ותואר שני.
מעיון בתלושי השכר אותם צירפה האם עולה כי שעות עבודתה בפועל אינן מגיעות להיקף של "משרה מלאה". בית משפט קמא קיבל טענת האם לפיה היקף המשרה החלקי נובע מצורכי הטיפול בקטינים.
בית משפט קמא קבע כי הפער בין השכר הפוטנציאלי לשכר בפועל של כ-6,650 ₪ נטו נובע מהיעדרויותיו הרבות של האב מעבודתו העולות לכדי אי מימוש פוטנציאל ההשתכרות, ועל כן העמיד את כושר השתכרותו של האב על 10,000 ₪ ברוטו. בהקשר זה בחן בית משפט קמא לאורך תקופה של חודשים, הימים אותם החסיר האב ומצא כי באופן עקבי, על פני חודשים, נעדר ימים רבים מעבודתו. עוד ראוי לציין כי האב טען בסיכומיו, כי משכורתו עומדת על 8,700 ₪ נטו לחודש.
- שני הצדדים ביקשו להשיג על אותן קביעות של בית משפט קמא. האם טענה כי לאב הכנסות ממקורות נוספים שאינם מדווחים, לאור סכומי הכסף הלא מוסברים שהופקדו בחשבון הבנק שלו ורמת חייו הגבוהה שאינה תואמת טענותיו בדבר השתכרות נמוכה. מנגד טען האב כי בעוד שבית משפט קמא היה נכון לקבל כי האם נעדרת מעבודתה בשל הטיפול בקטינים, הוא התעלם מכך שגם הוא נושא בחלק משמעותי מנטל הטיפול וייחס משמעויות אחרות, לחובתו של האב, בשל אותן היעדרויות מהעבודה.
- אכן שני ההורים נושאים בנטל הטיפול בקטינים, אך נטל זה אינו מתחלק שווה בשווה ביניהם, נכון להיום ובטרם ניתנה החלטתו הסופית של בית הדין הרבני לאחר קבלת התסקירים הרלוונטיים.
אף מחקירתו של האב בפני בית משפט קמא עולה כי היעדרויותיו אינן נובעות אך מהטיפול בקטינים, ועלה הרושם כי אכן דובר היה בהיעדרויות מגמתיות להן לא ניתן צידוק.
אומנם אין חולק כי גם האב משתתף בטיפול בקטינים ובהסעתם לטיפולים, ואין ספק כי הוא משקיע מאמצים לא מבוטלים לטובת מטרה זו. עם זאת חלוקת זמני השהייה ונטל הטיפול נכון להיום אינה מצדיקה היעדרויות כה רבות מהעבודה של האב, בשונה מהאם אשר נושאת כאמור בנטל הארי.
ראה לעניין זה חלק מחקירת האב:
"ש: לאחרונה הפסקת לקחת את ע' לחוג בלט בימי שני, כך שלמעשה היום חוץ מהטיפול פעם בשבועיים שאתה לוקח את א', אתה לא לוקח לשום טיפול.
ת: לשאלה המדויקת, כן.
...
ש: ב' לוקחת בשבועיים את הילדים ל-13 טיפולים.
ת: לא ספרתי, ב' לא לוקחת, אביה לוקח, אותה בחורה שאוספת את הילדים בימי שני שאביה לא יכול היה לקחת, היא לקחה, נכון ב' נושאת בנטל גדול יותר משלי, נכון חד משמעית ולשאלתן לא מבחירתי..." (ההדגשה אינה במקור ; עמ' 25, שורות 5-13 לפרוט').
ובהמשך חקירתו אמר את הדברים הבאים:
"ש: הרי רוב הימים אין מחלוקת שהילדים לא ישנים איתך למעט 3 מתוך 10 ימי עבודה בשבועיים.
ת: נכון מאוד.
ש: שבעה ימים בשבועיים אין לך שום בעיה להגיע מוקדם לעבודה ולמלא את סף השעות שלך. סליחה אני מתקנת שאלתי, פחות לא התכוונתי ליותר. תסביר לי למה בימים שאין בהם ביקור, אתה יוצא מוקדם לפני השעה המקסימלית שתוכל להישאר בעבודה.
ת: חלק מהמקרים כי אני רוצה לצאת מוקדם, עבר עליי יום קשה או ארוך לא יודע מה, אין הרבה ימים כאלה, ימים בהם איחרתי, פגישות עם העו"ד, בדיקות רפואיות, דברים שקשורים בילדים גם אם אין בהם ביקורים, אבי עיוור פעם בשבוע אני צריך לישון שם זה תורנות להגיע לשם בשעה 19:00..." (ההדגשה אינה במקור ; עמ' 28, שורות 4-11).
- כמו כן סבורני, בדומה לבית משפט קמא, כי אין לראות בכספים אותם מקבלת האם ממשפחתה או בכספי ירושה חד פעמיים, כהכנסה קבועה, שכן מדובר אך בסיוע שיכול להיפסק בשלב מסוים. זאת בייחוד נוכח עדותה של האם, לפיה אביה עתיד לפרוש לגמלאות, ועל כן הסיוע במתכונתו הנוכחית עתיד להיפסק (עמ' 21, שורות 9-10 לפרוט').
באופן דומה, שוכנעתי, כי לא עלה בידי האם להוכיח טענתה לפיה האב מקבל בכל חודש סכומים נוספים ממקורות עלומים, שאינם מתועדים בתלוש השכר או בחשבון הבנק. טענה זו הועלתה בעלמא ולא זכתה לכל תימוכין.
שיעור המזונות:
- כאמור, האב מלין על קביעת בית משפט קמא אשר ייחסה את הקצבה אך לטובת כיסוי הוצאותיהם החריגות של הקטינים. לשיטתו, הקצבה מכסה גם את ההוצאות הבסיסיות של המחייה והמדור. מנגד הלינה האם על גובה המזונות.
אין בידי לקבל את טענות הצדדים בנקודה זו. שוכנעתי כי שיעור המזונות סביר נוכח השתכרות הצדדים וזמני שהות הקטינים אצל כל אחד מההורים, וכמו כן וסבורני בדומה לבית משפט קמא כי הגמלה נועדה בעיקר לשם כיסוי ההוצאות החריגות. אבאר נימוקיי בהרחבה.
גמלת ילד נכה ותוספת קצבה – למה נועדה והצרכים שהיא מכסה בפועל:
- כאמור, לקטינים צרכים נוספים וחריגים והם אובחנו כבעלי הפרעה על הרצף האוטיסטי. עבור כל אחד מהם משולמת גמלה מהמוסד לביטוח לאומי בגובה 2,561 ₪. כמו כן משולמת תוספת של 50% קצבה עבור כל קטין, מאחר ומדובר במשפחה עם שני קטינים הזכאים לקצבת נכות, כך שהקצבאות עומדות על סכום כולל של 7,684 ₪. נוסף על כך משולמת קצבת ילדים בסך של 338 ₪.
- האב צירף לסיכומיו דף מידע מהמוסד לביטוח לאומי בו צויין: "הביטוח הלאומי מכיר בעומס הטיפולי הכבד הכרוך בגידולו של ילד נכה עם ליקוי קשה ומשתתף בהוצאות הכספיות של המשפחה כדי להקל על גידולו של הילד, ולאפשר למשפחה ככול שניתן לנהל אורח חיים תקין כשהילד נמצא בחיק המשפחה והקהילה". האב מבקש להיבנות מהאמור באותו מסמך וטוען כי הגמלאות לא נועדו אך לשם מימון ההוצאות החריגות של הקטינים, אלא גם לצורך מימון ההוצאות הבסיסיות המשותפות לכל הקטינים באשר הם – מחייה ומדור.
למקרא אותם דברים סבורני שלא ניתן ללמוד מנוסח כללי זה, כי הקצבה מבחינה בין הוצאות בגין צרכים מיוחדים של קטין שהוכר כזכאי לקצבת נכות, לבין צרכים רגילים של אותו קטין שאינם קשורים בנכותו, כאשר המטרה מהקצבה היא הקלה על גידולו של הילד, לאור העומס הטיפולי הכרוך בגידולו. יחד עם זאת, הדעת נותנת כי בהיבט הכלכלי, ההקלה מכוונת לאותה מעמסה כספית נוספת המוטלת על ההורים בעטין של אותן הוצאות משמעותיות בגין הצרכים המיוחדים, ולא הצרכים הרגילים השווים לכל קטין, וכי הקצבה נועדה בראש ובראשונה כדי לסייע תחילה במימון אותן הוצאות מיוחדות.
- פניה לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה – 1995 העוסק בסע' 222 בקצבת ילד נכה, אף היא אינה מסייעת לנו. זה קובע:
- 222. (א) השר, לאחר התייעצות עם שר האוצר ובאישור ועדת העבודה והרווחה, יקבע הוראות, תנאים ושיעורי סכומים בדבר -
(1) תשלום דמי מחיה בעד ילדו הנכה של מבוטח או של מי שהיה מבוטח ונפטר כתושב ישראל, אם עיקר זמנו של הילד מוקדש ללימודים או להכשרה מקצועית;
(2) עזרה הדרושה ללימודיו של ילד כאמור בפסקה (1) שעקב נכותו דרושה לו עזרה מיוחדת ללימודיו או שאין ביכולתו לבקר, עקב נכותו, בבית ספר רגיל אך מסוגל הוא ללמוד.
(ב) השר, לאחר התייעצות עם שר האוצר, רשאי לקבוע את התנאים והשיעורים להשתתפות המוסד בהוצאות המבוטח לסידורים מיוחדים לילד כאמור בסעיף קטן (א)(1), ההכרחיים לקיום אורח חיים רגיל.
(ג) השר, באישור ועדת העבודה והרווחה, רשאי לקבוע הוראות מיוחדות, תנאים ומבחנים בדבר תשלום קצבה בעד ילד נכה הסובל מליקויים מיוחדים שנקבעו בהן.
אלא שלא הוברר בענייננו האם הילדים זכאים לתשלום דמי מחיה, סידורים מיוחדים או אך לקצבת ילד נכה רק עבור הליקויים המיוחדים שנקבעו בתנאים ובמבחנים המתאימים בהוראתו של השר ובאישור וועדת העבודה והרווחה.
כמו כן לא ברור האם הקצבה עבור שני הקטינים העומדת על 7,684 ₪ נגזרת ממספר סעיפים או שהזכאות נובעת אך מסעיף ספציפי אחד. משכך לא ניתן לקבוע כעמדת המערער כי הגמלה כוללת גם דמי מחייה.
יש לזכור כי כל אשר הוצג בפנינו היה דף המידע הכללי מהמוסד לביטוח לאומי בדבר קצבת ילד נכה, כמו גם דפי מידע כלליים אשר צורפו לתיק המוצגים של המערער (עמודים 63-62) העוסקים בסכום גמלת ילד נכה ובגובה התוספות המשתלמות כאשר ישנם שני ילדים באותה המשפחה.
יתר על האמור, באם נערוך חישוב בהתאם לדף המידע הכללי אותו צירף המערער ונחבר את גובה קצבת היחיד המשולמת בגין ילד נכה, נוסיף את התוספת המשולמת בגין ילד נכה בשיעור 100%, נכפיל את התוצאה בשתיים (שני ילדים), ונוסיף על האמור את התוספת בשיעור 50% עבור כל ילד, נקבל תוצאה השווה לגובה הגמלה הנטענת או קרוב אליה.
עובדה זו מחזקת את ההנחה כי הילדים בענייננו אינם זכאים לדמי מחייה או להוצאות עבור סידורים מיוחדים אשר משולמים רק בהתקיים תנאים מסוימים כמפורט בסעיף, ולא בכל מקרה ומקרה.
במילים אחרות, גובה הקצבה הכללית עבור ילד נכה והתוספות המשולמות בגינה מתייחסות באופן כללי לילד עם נכות בשיעור 100% ולתוספת המגיעה למשפחה עם שני ילדים נכים או יותר.
- אני ער לעמדה שהובעה בפסיקת בתי המשפט לעניני משפחה (ראו למשל עמדת כב' השופט א. זגורי בתמ"ש (טב') 7112-01-10 ט.ח. נ' י.ח. [פורסם בנבו] (14.1.2011) לפיה באותן נסיבות בהן שולמה גמלה לקטין שאובחן כלוקה באוטיזם, אין לפסוק מזונות נוספים מעבר לקצבה, כל עוד ולא הוכח כי ישנן הוצאות או צרכים שאינם מכוסים ע"י קצבה זו.
אומנם, עמדה זו נכונה עקרונית, שכן לא ניתן לשלול כי הקצבה, במקרים מסוימים, מכסה הן את הצרכים המיוחדים והן את הצרכים הבסיסיים, כולם או חלקם.
עם זאת יש לציין כי קצבת הנכות והתוספת לה בגובה 50% (במשפחה עם שני קטינים שסובלים מאותה הנכות), משולמות רק לאור הנכות ושיעורה, במנותק וללא קשר לגובה הכנסת ההורים.
ודוק, גובה הקצבה המשולמת לקטינים תלויה בעיקר בסוג הנכות ובאחוזי הנכות שנקבעו על-ידי המוסד לביטוח לאומי, בהתבסס על בדיקה של וועדה רפואית וחוות דעת רפואיות של הרופאים המטפלים, ולא מושפעת מהכנסות ההורים, בשונה מקצבת נכות כללית ובדומה לקצבת זקנה.
ניתן לסכם כי תנאי הזכאות הבסיסיים לקבלת קצבת ילד נכה הינם כדלקמן: 1. הילד הוא ילדו של מבוטח תושב ישראל ; 2. הילד נמצא בישראל (אלא אם מדובר בטיפול רפואי שלא ניתן לקבלו בישראל או שהורי הקטין מצויים בשליחות בחוץ לארץ); 3. הילד נמצא במשפחה, היינו גדל בחיקה (להבדיל למשל משהיה בבית חולים או אצל משפחת אומנה).
בהתקיים כל אלו יש לבחון את רשימת המחלות והליקויים המזכים בקצבת ילד נכה, ולאמוד את שיעור הנכות.
סבורני אם כן שאין לצאת מנקודת מוצא לפיה הקצבה מכסה גם את הצרכים הבסיסיים של הקטינים או כי היא נועדה לשמש כמעין פיצוי להורים שכושר השתכרותם נפגע כתוצאה מהעומס הטיפולי הכרוך בגידול בנם/בתם וכמעין "השלמת הכנסה". הנחת המוצא היחידה האפשרית תהא, כי הקצבה נועדה לכסות את הוצאות הקטין בגין צרכים מיוחדים, וזוהי מטרתה העיקרית. רק אם יוכח כי לאחר תשלום כל הצרכים המיוחדים לשם כיסויים נועדה הגמלה, נותרה יתרה, כי אז יש מקום להתחשב בכך במסגרת פסיקת המזונות הבסיסיים בגין צרכים רגילים ודמי המדור.
כשם שציינתי קודם, סבורני כי המטרה מהקצבה היא הקלה על גידולו של הילד, לאור העומס הטיפולי הכרוך בכך, והחורג מהעומס המוטל על הורים לילדים שאינם בעלי צרכים מיוחדים. אף שלא ניתן להתייחס לאותה מעמסה ככלכלית בלבד, אולם הדעת נותנת כי בהיבט מצומצם זה (ההיבט הכלכלי), ההקלה מכוונת לאותה מעמסה כספית נוספת המוטלת על ההורים בעטין של אותן הוצאות משמעותיות בגין הצרכים המיוחדים, ולא הצרכים הרגילים השווים לכל קטין.
במסגרת הדיון בערעור טען בא כוח האב כי מהדו"ח החודשי לתקופה ספטמבר – דצמבר עולה, כי ההוצאות המיוחדות הגיעו לכדי 5,000 ₪ בלבד. בא כוח האם לא הכחיש כי נכון למועד הערעור נותרה יתרת זכות מסוימת בקופה בכל חודש, אך תלה זאת בכך שהאב סיכל חלק מהטיפולים שכן מיאן לתת את הסכמתו וכי כתוצאה מכך מצב הקטינים החל להתדרדר. לשיטת בא כוח האם עלות הטיפולים עד למועד ניהול ההליך בבית משפט קמא הגיעה לסך של 10,300 ₪ לחודש.
אותו דו"ח חודשי המסכם את ההוצאות לחודשים ספטמבר-דצמבר לא הוצג בפנינו, וספק אם ניתן ללמוד מההוצאות בחודשים אלה בלבד לעניין העלות השוטפת של כלל הטיפולים ההכרחיים והמיוחדים לקטינים.
אני נכון להניח כי בעבר ההוצאות המיוחדות של הקטינים עלו על שיעור הקצבאות, זאת מאחר והאם הציגה בפני בית משפט קמא מסמך מהבנק ובו פירוט ארבע הלוואות שנטלה בסך כולל של 106,000 ₪ ותדפיס תנועות אחרונות שלפיו חשבון הבנק שבבעלותה מצוי ביתרת החובה.
למרות הקצבאות אותן שילם המוסד לביטוח לאומי והכספים אותם קיבלה האם כסיוע מבני משפחתה באופן קבוע ומדי חודש עד למועד פסק הדין, היא נותרה ביתרת חובה. עובדה זו מחזקת את טענת האם לפיה ההוצאות המיוחדות עלו באופן משמעותי על הגמלה החודשית (עמוד 14, שורה 5 לפרוט'), כך שלא נותרו כספים פנויים שיכולים היו לשמש למטרות נוספות.
במסגרת הערעור טען בא כוח האב כי בחקירתה הנגדית של האם היא הצהירה כי במהלך תקופת החיים המשותפים, נותרה יתרת זכות מהגמלאות לאחר התשלומים המיוחדים ששימשה לצורכי המשפחה השוטפים. אלא שטענה זו מתעלמת מדברי האם לפיהן ההוצאות המיוחדות של הקטינים האמירו בחלוף השנים, בעקבות גדילת הקטינים והמעבר בין מסגרות חינוך (עמ' 14-15 לפרוט').
לא נעלמה מעיני העובדה כי גם לאב יתרת חובה בבנק וכי גם הוא נטל הלוואה בסך כולל של 45,000 ₪. עם זאת האב העיד כי הוא נקלע לתסבוכת כלכלית וכי נפתחו כנגדו תיקים בלשכת ההוצאה לפועל, וכי לאחר הגירושין הוא החל לשקם עצמו אט אט ומנסה לסיים את כל חובותיו (עמ' 25, שורות 30-33 לפרוט').
עם זאת מאחר וקצבאות המוסד לביטוח לאומי שולמו ישירות לידי האם והיא זו אשר שילמה מכספי הגמלה ומכיסה עבור אותם טיפולים מיוחדים, לא סביר בעיני כי יתרת החובה של האב נובעות מהעמדת אי אלו מהוצאותיהם של הקטינים בגין צרכים מיוחדים לפתחו, אלא מחובות כספיים המנותקים מצורכי הקטינים.
יתרה מכך, נחיצות הטיפולים וחשיבותם לקטינים לא עמדה בספק. ראו לעניין זה דברי השבח אותם אמר האב, לזכות האם שדואגת למעטפת הטיפולים של הקטינים:
"ש: ע' תעלה לכיתה א' רגילה.
ת: כן.
ש: היא השתפרה בצורה משמעותית.
ת: תודות לטיפולים, ל- ב', למעטפת וגם היא התבגרה..." (עמ' 26, שורות 4-7 לפרוט')
ובהמשך חקירתו:
"ש: כל עוד לא חויבת בהפרשים של הטיפולים שהקצבה לא מכסה, לא התנגדת מעולם לטיפולים, תמיד אמרת שאתה סומך על ב' וגם בביה"ד הרבני אמרת זאת.
ת: אני אומר זאת גם כעת שאני סומך על ב' ברמה גבוהה..." (עמ' 32, שורות 12-14 לפרוט').
- בית משפט קמא היה ער לצורך לבחון את היתרות, ככל שיהיו כאלה, לאחר תשלום ההוצאות החריגות והמיוחדות, ועל כן קבע כדלקמן: "ככל שלאחר תשלום ההוצאות הרפואיות והחינוכיות החודשיות המיוחדות הנובעות מצרכיהם המיוחדים של הקטינים והחריגות אשר אינן נובעות מצרכיהם המיוחדים של הקטינים תישאר יוותר יתרת זכות בחשבון הנפרד, אזי תשמש יתרה זו לצרכי הקטינים, בהתאם להסכמות ההורים".
- אלא שלאור המחלוקות הקשות שנתגלעו בין הצדדים סבורני שנכון יהא לשנות את ההוראה האמורה, ולקבוע מתווה ברור לעניין גורלם של אותם כספים שיוותרו בחשבון, לאחר תשלום ההוצאות הנובעות מצרכיהם המיוחדים של הקטינים.
מאחר והקצבאות נועדו לממן ראשית כל את אותם צרכים טיפוליים שיקומיים מיוחדים כמו גם את ההוצאות הרפואיות המיוחדות לילד הסובל מנכות, ולא את ההוצאות הבסיסיות השוות לו ולכל יתר הילדים שאינם זכאים לקצבה, סבורני, כי נכון יהא לנהוג ביתרה החודשית שתישאר מהקצבאות ששולמו באותו חודש באופן הבא:
35.7% (בהתאם לשיעור שהיית הקטינים במחיצת אביהם) מהיתרה תופחת מחיוב המזונות של האב בגין החודש העוקב. אותו סכום שקוזז מחיוב האב, יועבר באותו חודש לידי האם מתוך חשבון הקצבאות והיתרה תישאר בחשבון המרכז לטובת צורכיהם המיוחדים והעתידיים של הקטינים.
בכך ניתן להבטיח, כי הילדים יקבלו את מירב הטיפולים הדרושים, ולא יהיו תלויים אך בקצבאות המשולמות באותו חודש, שייתכן ולא יהא בהן די כדי לכסות אותה הוצאה. כמו כן, היתרה שתהא בחשבון בהגיעם של הקטינים לגיל 18, תופקד בחשבון נאמנות עבורם, ותממן את צרכיהם העתידיים.
ככל שיחול שינוי בזמני השהות, הקיזוז מדמי מזונות האב ישונה בהתאם.
יובהר כי ההתחשבנות בסוף כל חודש לא תכלול את כלל הכספים המצויים בחשבון המרכז, אלא רק את אותה יתרה שנותרה בחשבון כתוצאה מהכספים שנתקבלו בחודש הקודם בחיסור ההוצאות בגין הטיפולים המיוחדים שנדרשו לקטינים באותו החודש.
גובה המזונות
- כאשר עסקינן בשאלה של פסיקת מזונות וגובהם, ערכאת הערעור תמעיט להתערב בשיעורם, היות וקביעתם נגזרת מנסיבות המקרה הקונקרטי, ובייחוד מהתרשמות ישירה של הערכאה הדיונית שהינה בעלת הכלים המתאימים לברר את שיעור המזונות הראוי והנכון באותו המקרה.
כך הוא הדבר גם במקרה בו ערכאת הערעור הייתה פוסקת סכום שונה במקצת, לו העניין היה נדון בפניה כערכאה ראשונה (עמ"ש (ת"א 20511-10-10 פלוני נ' אלמוני קטין [ פורסם בנבו] (3.4.2013). ראה גם: בע"מ 3792/12 פלוני נ' פלונית [פורסם בנבו] (13.1.2013) ; בע"מ 3432/09 פלוני נ' פלונית [פורסם בנבו] (23.6.2009) ; בע"מ 9396/05 פלוני נ' פלונית [פורסם בנבו] (25.1.2006)).
- בענייננו לא נפלה כל שגגה בקביעת שיעור המזונות, ופסיקת בית משפט קמא נסמכה על החומר הראייתי שהונח בפניו והעקרונות שעל פי ההלכה הנוהגת.
- ראשית כל אעמוד על שיעור המזונות המינימאליים: אותו רף שאינו דורש הוכחה נע בדרך כלל על המנעד שבין 1,300 ל-1,450 ₪, לא כולל תוספות עלויות עודפות המיועדות להוצאות של פנאי, בילוי ונסיעות הנעות בין 300 ל-700 ₪ לכל קטין, תלוי בשיעור הכנסת הוריהם ורמת חייהם. כמו כן על סכומים אלו יש להוסיף הוצאות מדור ואחזקת מדור.
- האב הודה במסגרת חקירתו כי מרבית ההוצאות הבסיסיות להן טענה האם (מדור, הוצאות מדור וכלכלת משק הבית) הן סבירות (עמ' 33, שורות 1-17 לפרוט')
כמו כן יש לזכור כי מלבד ההוצאות שמגובות בקבלות, להורה שנושא במרבית נטל הטיפול ישנן הוצאות נוספות אותן לא ניתן לגבות באסמכתאות.
ראה לעניין זה הדברים שנאמרו על-ידי כב' השופטת שטופמן: "...מן הראוי לציין, כי 'חלוקה שוויונית' של מזונות בין הורים, מן הראוי שתשקלל גם מרכיבים נוספים של עלות מזונותיהם של קטינים, אשר אינם חולקים פרקי זמן שווים בין בית אימם ובית אביהם, ומטבע הדברים מוטלות על ההורה, המשמורן העיקרי, הוצאות נוספות אשר קשה לערוך בגינן חישוב אריתמטי מדוייק" (ע"מ (מחוזי ת"א) 1052/05 ס.מ. נ' ג.מ. [פורסם בנבו] (26.3.2006)).
- ממבט ראשון ניתן לסבור לכאורה, כי החיוב החודשי שהושת על האב בסך של 1,500 ₪ (1,000 ₪ בתוספת 500 ₪ בגין מדור והוצאות אחזקתו) לכל קטין כמשקף את המזו, המדור והוצאות אחזקת המדור, נמוך מהשיעור המינימאלי הקבוע בפסיקה המיועד לכיסוי הצרכים הבסיסיים של הקטינים.
אלא שיש לזכור כי הקטינים שוהים 35.7% מהזמן אצל אביהם, וכי על הסכומים האמורים יש להוסיף קצבת ילדים בסך של כ-380 ₪ עבור שניהם יחד, אשר על פי פסק הדין קמא, תשולם לידי האם בנוסף למזונות שנפסקו.
על כן שוכנעתי כי נוכח חלוקת זמני השהות של הקטינים ופערי ההשתכרות בין הצדדים, הסכום שנפסק בגין מזונות הקטינים ואשר הושת על האב, הינו סביר והולם את נסיבות המקרה ואינו מצדיק התערבותנו.
דמי טיפול:
- מנגד, שוכנעתי כי יש מקום לפסוק לטובת האם דמי טיפול, נוכח נשיאתה בחלק הארי בטיפול בקטינים ובשמירה על המעטפת הטיפולית, תוך שנגרמת פגיעה אנושה בכושר השתכרותה עד כדי כך שנדרשה לבצע הסבת מקצוע, וגם אז לעבור לעבוד במשרה חלקית בלבד.
- בע"א 732/88 קמחי נ' קמחי, פ"ד מג(2) 251 [פורסם בנבו] (28.6.1989), עמד בית המשפט העליון על כך שכאשר ישנו ילד חריג במשפחה שגידולו מצריך משאבים רבים מעל המקובל והרגיל, על שני בני הזוג לשאת בהם באופן שווה. עם זאת כאשר האב אינו שותף שווה בנטל, מוצדק להטיל חיוב גבוה יחסית במזונות על האב, ביחס מתאים לשיעור הכנסותיו.
- האם העידה כי היא נדרשת להיות זמינה בכל עת לשם טיפול בקטינים ועל כן היא אינה עובדת עוד במקצועה כ***** ***, עשתה הסבת מקצוע ל**** וגם כיום לא מתאפשר לה לעבוד במשרה מלאה.
בענייננו ניכר כי עול הטיפול בו נושאת האם כבד עד מאוד והוא מגביל את יכולת השתכרותה ועוצר אותה מלהתקדם מבחינה אישית ומקצועית. אומנם נכון כי האב שותף בעול הטיפול בקטינים, אולם ביחס נמוך, וכאמור, החלק הארי מוטל על האם, וכפועל יוצא, יכולת השתכרותה נפגעה אנושות. על כן קיימת הצדקה לחייב האב בתוספת דמי טיפול בשיעור מתון (בנוסף לשיעור המזונות שהושת עליו).
על כן סבורני כי יש לפסוק לטובת האם תוספת של 800 ₪ עבור שני הקטינים, כדמי טיפול, זאת לפחות עד השוואת זמני השהות של הקטינים אצל שני ההורים או עד הגעתם לגיל 18, לפי המוקדם. כמו כן, אך מובן הוא, שככל שהצורך בטיפול בילדים יבוטל עקב שיפור משמעותי במצבם, יש לראות בכך שינויי נסיבות המאפשר בדיקה מחדש בצורך בדמי הטיפול.
מחלוקת בין ההורים בנוגע לנחיצות הטיפולים:
- לא שוכנעתי כי יש לשנות את המנגנון אותו קבע בית משפט קמא לעניין שיקול הדעת הנתון לשני ההורים בנוגע לנחיצות הטיפול, ובמקרה של מחלוקת להפנותם לגורם רפואי מכריע בעל מומחיות בעניין. סבורני כי יש להסתפק במינויה של האם כ"הורה מרכז" כאמצעי המבטיח כי הקטינים ימשיכו לקבל את הטיפולים הנחוצים. זאת בייחוד לאור הדברים שנאמרו בתסקיר העדכני מיום 15.5.2018 (שצורף לבקשה להוספת ראיה חדשה מטעם המערער) לפיו שני ההורים מעוניינים בטובת הקטינים ובהמשך הטיפולים הנחוצים להם.
ראה לעניין זה האמור באותו תסקיר:
"בהתאם לבקשת כב' בית הדין, תוארה תמונת מצב של הילדים היום. כאמור, מדובר בשני אחים ע' ו- א', הסובלים מ ASD עם תפקוד גבוה. הוריהם נמצאים בקונפליקט גבוה, דבר המשפיע על מצוקתם הרגשית. בעקבות האשמות הדדיות וחוסר הסכמה בין ההורים הוצע להורים ע"י הצוות המטפל במח' הרווחה, לקבל את המלצת המטפלות הרגשיות של א' ו- ע' באשר לתוכנית הטיפול הטובה עבורם. ההורים משתפים פעולה עם תכנית הטיפול. שתי המטפלות מדווחות על הטבה משמעותית במצבם של הילדים כאשר ההורים משתפים פעולה, ועל רגרסיה ומצוקה כאשר הם מצויים בסכסוך והילדים מוצאים עצמם בקונפליקט נאמנויות. תפקודים הלימודי הן של א' והן של ע', מדווח ע"י הצוות הלימודי כגבוה, פרט לאיחורים המשבשים את הרגלי הלמידה שלהם" (ההדגשה אינה במקור).
- לא נותר לי אלא להביע תקווה לאור תוכן התסקיר, כי ההורים ישכילו לשתף פעולה האחד עם השני, וכי כל אחד מהם יכיר בתרומת הצד השני להתפתחות הקטינים ולכברת הדרך אותה עשו בעקבות מעטפת הטיפולים המקנה להם כלים, מיומנויות ויכולת טובה יותר להתמודד עם האתגרים אותם מציבה להם החברה וחיי היום-יום.
- האב טען כי יש לחייב את האם שמונתה כ"הורה מרכז" להפקיד את מלוא ההחזרים, ההטבות והמענקים שיתקבלו לחשבון המשותף. טענה זו מקובלת עליי חלקית ויש לנהוג בכספים אלה, ככל שהם מתקבלים בגין הוצאות הקשורות בצרכים המיוחדים, או מענקים והטבות המתקבלים משום נכותם של הקטינים בדומה לקצבת הנכות, ולהפקידם בחשבון המרכז. לעומת זאת, ככל שהזכאות לאותם כספים היא ללא קשר למצבם של הקטינים, יש להפחית מחציתם מהמזונות בהם חוייב האב (לרוב מדובר בהחזרים הקשורים בהוצאות חינוך החלות על שני ההורים באופן שווה).
סוף דבר:
- לאור האמור לעיל אמליץ לחברותי לקבל ערעור האב חלקית, ביחס להחזרים, מענקים והטבות כמפורט בס' 31 לעיל, וכן ביחס למנגנון ההתחשבנות בנוגע ליתרות הקצבאות. כמו כן אמליץ לחברותי לקבל את הערעור שכנגד שהגישה האם, בחלקו, ולהורות כי האב יישא בדמי טיפול עבור שני הקטינים בסכום כולל של 800 ₪ לחודש, החל מיום הגשת התובענה ועד להשוואת זמני שהות הקטינים אצל שני הוריהם או הגעתם לגיל 15, המוקדם מבין השניים. סכום זה יצטרף לסכומי המזונות שנפסקו לקטינים על-ידי בית משפט קמא.
כמו כן אמליץ לחברותי לשנות את ההוראות ביחס ליתרה החודשית שתישאר מהקצבאות ששולמו באותו חודש באופן הבא:
סכום השווה ל-35.7% ממנה יופחת מחיוב המזונות של האב בגין החודש העוקב. אותו סכום שקוזז מחיוב האב, יועבר באותו חודש לידי האם מתוך חשבון הקצבאות, והיתרה תישאר בחשבון המרכז לטובת צורכיהם המיוחדים והעתידיים של הקטינים.
כמו כן, היתרה שתהא בחשבון בהגיעם של הקטינים לגיל 18, תופקד בחשבון נאמנות עבורם, ותממן את צרכיהם העתידיים.
ככל שיחול שינוי בזמני השהות, הקיזוז מדמי מזונות האב ישונה בהתאם.
- למען הסר ספק סכומי המזונות שנפסקו על-ידי בית משפט קמא ישולמו גם הם לידי האם החל מיום הגשת התביעה, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית.
דמי המזונות והטיפול ישולמו לידי האם לא יאוחר מה-2 לכל חודש, עבור אותו חודש תשלום.
בנסיבות העניין אציע שכל צד יישא בהוצאותיו.
השופטת אספרנצה אלון:
אני מסכימה.
השופטת שושנה שטמר:
אני מסכימה.
לפיכך הוחלט לקבל חלקית את הערעור ואת הערעור שכנגד, כמפורט בסע' 41 ו-42 לחוות דעתו של אב"ד, השופט ס. ג'יוסי.
כל צד יישא בהוצאותיו.
פיקדון שהופקד יוחזר ע"י מזכירות בית משפט, לידי ב"כ מפקידו, עבור מרשו, ככל שלא הוטל עליו עיקול.
מותר לפרסום תוך השמטת שמות הצדדים ופרטים מזהים.
ניתן היום, ל' חשוון תשע"ט, 20 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.
| |
|
|
|
סארי ג'יוסי, שופט [אב"ד]
|
אספרנצה אלון, שופטת
|
שושנה שטמר, שופטת עמיתה
|