פס"ד בתיק סכסוך על ירושה בין אחיות שעניינו העברת מסמכים מהבנק והוצאת צו לחברות הסלולר

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה במחוז תל-אביב (כב' השופט ש.בר יוסף, בת"ע 23322-05-20), מיום 12.9.20 (ופסיקתא שנחתמה בעקבותיה ביום 13.9.20)  שנעתרה לבקשת המשיבה להורות לבנק הפועלים למסור מסמכים ואסמכתאות לפעולות שבוצעו בחשבונות אמן המנוחה של הצדדים מחודש אוקטובר 2018 ועד לפטירתה ביום 3.1.20 ולרבות מסמכי פתיחת חשבון  (בקשה מס' 16 בנט).  כמו כן התבקשה בקשת רשות ערעור על החלטת ביהמ"ש קמא מיום 13.9.20 שדחתה בקשה מטעם המבקשת "להגשת עדות הזמה" ובמסגרתה התבקש צו לחברות סלולריות לחשיפת השיחות שניהלה פקידת הבנק, שהעידה מטעם המשיבה בשעות הדיון במסגרתו נשמעה עדותה (בקשה מס' 17 בנט).

העובדות הצריכות לעניין

המבקשת והמשיבה הן אחיות, החלוקות בנוגע לקיום צוואת אמן (להלן: "המנוחה"). המבקשת היא היורשת היחידה לפי הצוואה האחרונה שהותירה המנוחה חודשים לפני פטירתה.

המשיבה מתנגדת לקיום הצוואה, גם לנוכח טענותיה להשפעה בלתי הוגנת ולמעורבות של המבקשת בעריכת הצוואה.

אחד הנושאים העובדתיים, השנוי במחלוקת בנוגע לטענות אלה, הוא הנסיבות בעטיין עברה המנוחה להתגורר בבית המבקשת בתל אביב בחודש אוקטובר 2018, כשנה לפני שהלכה לבית עולמה, שעה שבמשך כל השנים התגוררה בדירתה בירושלים המצויה באותו בניין בו מתגוררת המשיבה.

בדיון קדם משפט שהתקיים ביום 2.6.20 , לשאלות בית המשפט, השיבה ב"כ המבקשת כי עיזבון האם המנוחה כולל דירה בירושלים ולא ציינה זכויות ידועות אחרות (עמ' 1 ש' 11-12).

באותו הדיון, המבקשת, לשאלות בית המשפט, השיבה כי "אני לא יודעת על חשבונות הבנק של אמא. לא הועברו אליי סכומים לפני הפטירה" (עמ' 3 ש' 1-2 לפרוט').

במסגרת דיון ההוכחות שהתקיים ביום 9.8.20 העידה גב' גולבני, פקידת הבנק אשר טיפלה בחשבון הבנק של המנוחה בבנק הפועלים בירושלים. פקידת הבנק העידה כי לקראת סוף שנת 2018 ניתנה הוראה להעביר את הכספים והזכויות בחשבון לבנק הפועלים בעיר תל-אביב (סניף 778) ואישרה בעדותה כי מסמכי החשבון שהוצגו לה בעת העדות מלמדים על כך שיתרת הכספים בחשבון בסניף הבנק בירושלים נכון לחודש אוקטובר 2018 עמדה על סך של למעלה מ-2 מיליון ₪.

למחרת הדיון, ביום 10.8.20, פנתה המשיבה לבית המשפט קמא בבקשה למתן  צו המופנה לסניף בנק הפועלים בת"א להמציא את כלל המסמכים והאסמכתאות לפעולות שבוצעו בחשבונות המנוחה החל מחודש אוקטובר 2018 ועד לפטירתה ביום 3.1.20. המשיבה נימקה את הבקשה בכך שהצו נדרש על מנת ללמוד מהפעולות הכספיות שבוצעו בתקופה שבה נערכה הצוואה על שליטתה של המבקשת במנוחה ובכספיה לצורך הוכחת טענת השפעה בלתי הוגנת ונטילת חלק בצוואה במועד הרלוונטי (ר' הודעת הבהרה מטעם המבקשת נספח 4 לבר"ע).

ביום 12.9.20 , לאחר קבלת תשובה מטעם המבקשת ותגובה לתשובה מטעם המשיבה, נעתר ביהמ"ש קמא לבקשת המשיבה.  ביהמ"ש קמא נימק את החלטתו בכך ש"חשיפת התנועות בחשבון המנוחה עשויה לשפוך אור על עובדות, שלטענת המבקשת מחזקות את גרסתה בדבר השפעה בלתי הוגנת. אכן, פעילות מאסיבית של יורש פוטנציאלי בחשבון מנוח/ה עשויים לחזק טענה כגון דא. חשיפה זו איננה פוגעת בזכויות כלשהן של המשיבה, באשר מדובר בחשבון המנוחה. הטענה, לפיה פקידת הבנק היא עדה של המבקשת נכונה פורמלית. עם זאת, לא מדובר בעדה שהגישה תצהיר אלא בעדה שנשמעה בחקירה ראשית לראשונה בבית המשפט. ממילא לא הייתה למבקשת הזדמנות להגיש באמצעות עדה זו את המסמכים הנדרשים. יתירה מזו, אף המידה בגינו נדרשים המסמכים ניתן לראשונה בעדות האמורה. הטענה לעניין זהות היורשים הזכאים לקבל את המידע, פועלת לשני הכיוונים. דווקא מטעם זה שני הצדדים רשאים לקבל מידע רלוונטי בנוגע למנוחה, על מנת לבסס את טענותיהם לעניין זהויות הירושה. לפיכך אני נעתר לבקשה".

ביום 13.9.20 חתם ביהמ"ש קמא על פסיקתא מתאימה בהתאם להחלטתו מיום 12.9.20.

ביום 13.9.20 נדרש ביהמ"ש קמא גם לבקשה מטעם המבקשת – בקשה שהוכתרה כ"בקשה להגשת עדות הזמה" (בקשה מס' 17 בנט) ובמסגרתה עתרה המבקשת למתן צו המורה למפעילות הסלולריות את פרטי השיחות שניהלה פקידת הבנק בשעות 10:00-14:00 ביום מתן עדותה (9.8.20).  המבקשת נימקה את בקשתה בכך שבמהלך חקירתה של פקידת הבנק היא העידה כי באפשרותה לבדוק בשיחת טלפון את פרטי החשבון החדש שהיה למנוחה ובית המשפט הורה לה לעשות כן. לאחר הפסקה העדה חזרה לאולם ועדכנה את בית המשפט ואת הצדדים לגבי פרטי חשבונה של המנוחה בסניף הבנק בתל אביב. ביהמ"ש קמא דחה את בקשת המבקשת בנימוק לפיו "ככל שמטרת הצו לחב' הסלולר היא לבחון עם מי שוחחה העדה, ניתן היה לעשות כן על אתר, בדיון שבו העדה לאולם והודיעה את שהודיעה. מכל מקום, מדובר בסעד גורף ולא מידתי. ככל שהמבקשת תעתור לחקור את העדה בנושא, אשקול בחיוב."

במסגרת בקשת רשות הערעור שלפניי טוענת המבקשת כי שגה ביהמ"ש קמא בהחלטתו מיום 12.9.20 בה נעתר לבקשת המשיבה למתן צו לבנק. לטענת המבקשת, המשיבה המתנגדת כלל לא הצביעה על מקור בדין המקנה לה מעמד בהליך והיא אף אינה בגדר "יורשת פוטנציאלית" משלא הגישה בקשה למתן צו ירושה   (ס'22 ,28  לבר"ע). מסמכי הבנק הם חלק מעיזבונה של המנוחה ודינם כדין רכושה של המנוחה ואין כל הצדקה לפגועה בקנייה של המנוחה ובפרטיותה ובעקבותיה בקניינה ובפרטיותה שלה כזוכה היחידה בעיזבונה של המנוחה (ס' 25-26 לבר"ע). עוד טוענת המבקשת כי כשם שלא ניתן לפסול צוואה מחמת תוכנה, כך גם לא ניתן לפסול צוואה מחמת פעולות כספיות שביצעה המנוחה (ס' 20 לבר"ע)  וכי שגה ביהמ"ש קמא בנימוק החלטתו בכך שאם תימצא "פעילות מאסיבית של יורש פוטנציאלי" זו עשויה לחזק טענה להשפעה בלתי הוגנת (ס' 22 לבר"ע).