פס"ד בתובענת אם להתיר לה לשנות את מקום מגוריה עם בנה המצוי במשמורת משותפת

לפני תובענת אם להתיר לה לעבור ולהתגורר יחד עם בנה, ממקום מגורי הצדדים האחרון, לבית הוריה או בקרבתם.

עובדות והליכים

הצדדים (להלן: "האב", "האם"), נישאו זל"ז ביום 9/8/2017, מנישואים אלו נולד בנם .... ביום x/x/2018 (להלן: "הקטין"), כיום כבן שנתיים וחצי.

חיי הנישואין של הצדדים עלו על שרטון וביום 24/2/2019, עזבה האם את דירת מגוריהם המשותפת של הצדדים בעיר .... (בה התגוררו בשכירות בטרם פרוץ הסכסוך), ביחד עם הקטין ועברה להתגורר בבית הוריה ביישוב ....., אשר מצוי בתחומי איו"ש.

תחילתה של תובענה זו בהליך יישוב סכסוך (י"ס 63481-02-19), אותו הגיש האב ביום 26/2/2019 ובו עתר לסעד דחוף אשר יורה להבטיח את הקשר שלו עם בנו, תוך שדרש הוא להשיבו לאלתר לדירת מגורי הצדדים ב....ולאחר שהאם, לדבריו, הרחיקה את הקטין עד לבית הוריה המרוחק והמסוכן, כך לדבריו, ב......

במסגרתו של דיון אותו קיימתי ביום 6/3/2019 סברתי כי ההחלטה של האם, לאחר כחודש וחצי של מגורים בדירה הספציפית ולאחר מגורים נוספים בדירת הורי האב, ליטול את הקטין לבית הוריה שב....., היא החלטה שיש בה עשיית דין עצמית, היא אסורה על-פי דין, אין בה כל הצדק, וכל הרחקה כזו מחייבת הורה לפנות בדחיפות לבית המשפט.

משאלו היו פני הדברים (וראה הנימוקים אותם פירטתי בהרחבה בהחלטתי זו), הורתי לאם להשיב את הקטין להתגורר באזור המוגדר כגוש דן, בכל מקום בו תבחר להתגורר, וזאת בתוך 48 שעות.

הליכים נוספים בין הצדדים הוגשו בעניין משמורת הקטין וחלוקת זמני שהות, מזונותיו, תביעה להשבת כספים מהאחד לרעהו ואף תובענה על פי פקודת ביזיון בית המשפט אותה הגיש האב.

ביום 8/5/2019, משלא צלחה עשיית הדין העצמית,  הוגשה תובענה זו, בה עתרה האם להעתקת מקום מגוריה לבית הוריה או למקום מגורים בקרבתם.