פס"ד בתובענה של אב שעניינה ניתוק קשר עם בתו

התובענה שלפניי מבחינת המסגרת החוקית, משויכת לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות.

לא בכדי הגדיר המחוקק עוד בשעתו כאשר חוקק החוק תובענה המוגשת על פיו כבקשה – ללמדך כי גם המחוקק גם בית המשפט העליון בעקבותיו, הורה כי תיקים בעניינים על-פי החוק צריכים להיות מוכרעים מוקדם ככל האפשר ואם אפשר, במהירות בה מוכרעת בקשה.

ביום 06.05.2020 הניח בפניי אב תובענה שעניינה בניתוק קשר אשר אירע בינו לבין בתו, כיום כבת 16.5 שנים.

חששו של האב התפשט גם בכך שבתו הנוספת, הצעירה יותר, אשר שומרת עמו על קשר ואף שוהה בביתו בזמני שהות, "תידבק" עוד "תודבק" באותו ניתוק קשר.

דיון ראשון התקיים בתיק ביום 24.05.2020 ומבין אני כי האם נמנעה מלהתייצב לדיון בשל בעיה רפואית.

כך או אחרת, בסופו של אותו דיון הוריתי, בעיקר, בשניים, הואיל ועתירתו השניה של האב בנוסף לחידוש המפגשים בינו לבין הבת, עניינה היה בטיפול רגשי שכאמור זקוקה לו הבת כ"אוויר לנשימה":

ראשית הוריתי על מינוי אפוטרופא לדין ואכן, האפוטרופא לדין הספיקה לא מעט בזמן שבין מינויה לבין הדיון. את התרשמויותיה של האפוטרופא לדין ועצותיה שמעתי היום בעקבות הוראתי השניה, להיפגש עם הקטינה ואכן, פגשתי בקטינה היום בנוכחות האפוטרופא לדין, עובדת יחידת הסיוע וגם העוזרת שלי.

למעשה, לאור גילה של הקטינה, גיל הנחשב כגיל בו יש להתחשב ברצונו של קטין, ביקשתי להתרשם בצורה בלתי אמצעית מהקטינה, מנימוקיה לניתוק הקשר ככל שזה התקיים גם מהשקפתה על המצב כולו.

דומני שאיש לא יחלוק על כך שבמונחים של "זמן ילד" דורשת הסוגיה כולה טיפול ומעורבות רפואית, שהרי עוד מעט קט לא יוכל עוד הדין להתערב שעה שהקטינה תבגר.