פס"ד בתובענה של אב למתן צו מניעה קבוע שיאסור על האם לעבור להתגורר עם בנם הקטין בעיר ראשון לציון או בכל עיר אחרת

המדובר בתובענה למתן צו מניעה קבוע שיאסור על האם לעבור להתגורר עם בנם הקטין של הצדדים בעיר ראשון לציון או בכל עיר אחרת שהגיש האב, ובתובענה להיתר להעתקת מקום מגורי הקטין לעיר ראשון לציון שהגישה האם. למען הנוחות האם תקרא להלן התובעת ואילו האב יקרא להלן הנתבע.

הרקע הצריך לעניין:

1. בהסכם הגירושין מיום 16.5.18, אשר אושר וקיבל תוקף של פסק דין על ידי בית משפט זה (ולהלן: "ההסכם"), ושנערך עת בנם הקטין של הצדדים בן שנתיים בקירוב (יליד 23.3.16), נקבעו זמני השהות של הקטין עם הנתבע פעמיים בשבוע (מתוכן פעם אחת כולל לינה) ובכל סוף שבוע שני, ומחצית מהחופשות והחגים. בעת הזו מתגוררים הצדדים בקרבת מקום זל"ז בשכונת XXX בעיר ירושלים.

    

2. ביום 18.1.22 עתר הנתבע בתובענה לצו מניעה קבוע שיאסור על התובעת להעתיק את מקום מגורי הקטין לעיר ראשון לציון או לכל עיר אחרת, זאת לאחר שהודיעה לו התובעת על כוונתה לעשות כן, ואם תעמוד על רצונה להעתיק את מקום מגוריה לעיר אחרת התבקש בית המשפט לקבוע את משמורת הקטין בידי הנתבע. צו מניעה ארעי ניתן באותו היום ובהסכמת הצדדים הוא עודנו עומד בתוקפו.

    

3. ביום 30.3.22 עתרה התובעת בתובענה למתן צו עשה שיאשר את מעבר הקטין מהעיר ירושלים לעיר ראשון לציון ויתיר את רישומו למוסד חינוכי שם.

     

   תמצית טענות הצדדים:

    

4. לטענת התובעת מאז שנפרדו הצדדים היא מתגוררת עם הקטין בבית אמה וזאת בשל אילוצים כלכליים שאינם מאפשרים לה לשכור דירה. נטען על ידיה שיש להתיר את העתקת מקום המגורים של הקטין היות והיא רכשה דירה בעיר ראשון לציון במסגרת 'מחיר למשתכן' והנחיות משרד השיכון מחייבות מגורים בדירה במשך חמש שנים, וכן היא מתעדת להינשא בשנית ולקבוע את מקום מגוריה עם בן זוגה ועם הקטין בדירה. עוד נאמר על ידיה שמעבר המגורים לעיר ראשון לציון בדירה אותה רכשה ישפר את תנאי המגורים ואיכות חייו של הקטין ויטיב עמו. בסיכומים הבהירה שהשיקול של נישואיה לבן זוג חדש אינו רלוונטי עוד. התובעת הציעה להסיע את הקטין בסופי השבוע בהם שוהה הוא עם הנתבע, מיום חמישי ועד מוצאי שבת, ושהנתבע יתראה עם הקטין בראשון לציון באמצע השבוע.

    

5. הנתבע ביקש לדחות את התביעה וטען שטובת הקטין היא בהמשך מגורים בעיר ירושלים. לטענתו הוא שותף מלא ופעיל בחיי הקטין, השוהה עמו בהתאם להסכם הגירושין פעמיים באמצע השבוע, בכל סוף שבוע שני ומחצית מימי חופשה, ימי מחלה וחגים והוא שותף בכל תחומי חייו גם בימים שבהם לא מתקיימים זמני שהות אלו באופן שלמעשה מדובר באחריות הורית משותפת. לדבריו רכישת דירה בעיר אחרת אינה מצדיקה פגיעה בשגרת חייו של הקטין ופגיעה בקשר שלו עם אביו – הנתבע – ועם משפחתו המורחבת, וכי אין איסור על השכרת הדירה שנרכשה על ידי התובעת ובידיה האפשרות לעשות כן ולא להפסיד את זכייתה ואף לשכור דירה בירושלים. עוד הדגיש הנתבע שמקום עבודתו בגשר אלנבי בבקעת הירדן מרוחק לעיר ראשון לציון ולא יאפשר לשמור על המצב הקיים ועל חלוקת זמני השהות של הקטין עמו כפי שהיא מתקיימת למעשה.

    

6. בתסקיר מיום 20.9.22 המליצה העו"ס שהתובעת והקטין ימשיכו להתגורר בירושלים או בסביבתה הקרובה, "מספיק קרוב כך שזמני השהות הנהוגים כיום ימשיכו להתקיים כרגיל".

    

7. היות והתובעת לא השלימה עם המלצות העו"ס וטענה שבמסגרת בחינת טובת הקטין לא נבדקו בתסקיר השיקולים הנדרשים בפסיקה נקבע דיון שהתקיים ביום 28.12.22 בהשתתפות העו"ס. בדיון הבהירה התובעת שאין בכוונתה לעבור להתגורר בעיר ראשון לציון בלעדי הקטין. בדיון חקרה התובעת את העו"ס על תסקירה וב"כ הצדדים ויתרו על חקירות הצדדים על תצהיריהם. לאחר שסיכמו הצדדים את טענותיהם בעל פה בית המשפט ניסה לסייע לצדדים לבחון מתווים שונים ולהגיע להסכמות. ביום 16.1.23 הודיעו הצדדים שלא עלה בידיהם להגיע לפתרון מוסכם וכי נדרשת הכרעה בתביעה. כן הודיעו "בהתייחס להשכרת הנכס שרכשה התובעת במסגרת "מחיר למשתכן" יובהר כי מדובר בהסכם שותק ומשום כך אין איסור להשכרת הנכס".

   דיון והכרעה:

    

8. הוראת סעיף 14 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב -1962 מורה שהורים הם האפוטרופוסים הטבעיים של ילדיהם הקטינים וצמודה לכך " הרשות להחזיק בקטין ולקבוע את מקום מגוריו..." (הוראת סעיף 15). אם לא עלה בידי ההורים להסכים בעניין זה יכריע בית המשפט בדבר "כפי שייראה לו לטובת הקטין..." (הוראת סעיף 25).

    

9. הכרעת בית המשפט בהעדר הסכמת ההורים קשה היא, והיא "בבחינת הרע במיעוטו" [רע"א 4575/00 פלונית נ' אלמוני, פ"ד נה(2) 321, 330, פסקה 11; עמ"ש (מחוזי י-ם) 516/09 פלונית נ' אלמוני (פורסם בנבו, 20.5.10) פסקה 8]. בבסיס ההכרעה עומדת טובת הילד כאשר מושג זה אינו ערטילאי אלא " הוא פרי של איזונים בין אינטרסים שונים של כל אחד מההורים ושל הילד. הילד אינו עומד בחלל ריק, קיימים גם להוריו זכויות.." [ע"מ (מחוזי באר שבע) 119/08 פלוני נ' פלונית, פורסם בנבו, 13.8.08 עמ' 7, (להלן: "עניין פלוני")]. לצורך הכרעה על בית המשפט לאזן אפוא בין שלוש זכויות: הראשונה, זכות הילד לקיים קשר יציב, רצוף, משמעותי ותקין עם שני הוריו; השנייה, זכות ההורה המשמורן לעצב את תמונת חייו; השלישית, זכות ההורה הלא משמורן לקיים קשר משמעותי עם ילדו [בע"מ 27/06 פלוני נ' פלוני (פורסם בנבו, 1.5.06); תלה"מ (צפת) 10308-03-17 פלוני נ' אלמונית (פורסם בנבו, 9.7.17)].

    

10. קיימות שתי גישות בפסיקה בהכרעה בסוגיית העתקת מקום מגוריו של קטין. הראשונה היא גישת 'המעשה העשוי' לפיה בהינתן זכות ההורים לשנות מקום מגוריהם יש לבחון את מצב הדברים כאילו כבר העתיק ההורה מקום מגוריו [עמ"ש (נצרת) 9963-06-11 פלונית נ' אלמוני (פורסם בנבו, 10.8.11)]. ולפיה תבחן תביעה להעתקת מקום מגורי הקטין בשני מעגלים: האחד, יכולת הקטין לבצע את המעבר; השני- האם המעבר יגרום לפגיעה בקשר של הקטין עם ההורה השני או לניתוקו מההורה השני [עמ"ש 25108-05-20 צ' נ' נ' (פורסם בנבו, 30.8.20)]. האחרת היא גישה הבוחנת את טובת הקטין טרם המעבר. קרי, על ההורה המבקש לשנות מקום מגוריו להוכיח שהמעבר המבוקש עולה בקנה אחד עם טובת הילד, וכי התועלת מן המעבר גדולה מן הנזק [עמ"ש (י-ם) 35652-07-12 א.ב.ח. נ' מ.ב.ח. (פורסם בנבו, 9.12.12)]. במחלוקת בין הגישות עדיפה עלי הגישה השנייה ולפיה תבחן התביעה לאור עיקרון טובת הקטין בלבד (רע"א 4575/00 פלונית נ' אלמוני, פ"ד נה (2) 321 (2001)) ומצטרפת אני לשיקולים שפירט כבוד השופט סילמן בתמ"ש 8958-11-16 ל.א נ' ב.א (פורסם בנבו, 25.7.17). מכל מקום, הקו העולה מהפסיקה הוא ברור ולפיו אל מול הזכות של התובעת להעתיק את מקום מגוריה לעיר ראשון לציון יש לבחון את השפעת המעבר על היקף וטיב הקשר האפשרי בין הנתבע לבין הקטין.

11. בענייננו, העו"ס לסדרי דין שבחנה את טובת הקטין הקונקרטי העומד לדיון, התרשמה שטובת הקטין היא בדחיית התביעה משום שהתרת המעבר תפגע "בקשר הטוב והחשוב" בין הקטין לנתבע "ובזמני השהות הקיימים היום".

     

12. בהתאם לפסיקה יש לייחס משקל משמעותי להמלצות התסקיר שכן "העובדים הסוציאליים הם בעלי הכלים והניסיון לצורך בחינת השאלות המתעוררות בכל מקרה ומקרה, בעין אובייקטיבית, בשל היותם גורם נייטרלי בלתי מוטה לצידו של מי מהנפשות הפועלות" [א"פ (ירושלים) 39398-01-17‏ מ.נ נ' ב"כ היועץ המשפטי לממשלה במשרד הרווחה‏ (פורסם בנבו, 19.4.18)]. עו"ס לסדרי דין פועלת בבחינת מומחית לעניין טובת הקטין ובהתאם לפסיקה בית המשפט יסטה מהמלצותיה רק אם "קיימים טעמים נכבדים ובעלי משקל ממשי, המצדיקים סטייה מאותה המלצה" [בע"מ 9358/04 פלונית נ' פלוני (פורסם בנבו, 2.5.05); בע"מ 4259/06‏ פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה (פורסם בנבו, 13.7.06)]. פסיקה זו רלבנטית גם לתסקירים הנערכים על ידי עובדים סוציאליים לסדרי דין, שכן "יש לראות בתסקיר ובמסקנות ועדת התסקירים כחוות דעת מומחה... וככל שמבקש בית המשפט לסטות מאותן המלצות, עליו לנמק ולהסביר מדוע מצא לנכון להורות כן" [עמ"ש (מחוזי תל אביב) 55785-02-12‏ ‏ק.ש. נ' ע.ש.‏ (פורסם בנבו, 20.9.12)].

     

13. לאחר העיון בתסקיר וההתרשמות הישירה מתשובותיה של העו"ס לשאלות התובעת בדיון סבורתני כי לא רק שלא הוצגו "טעמים נכבדים ובעלי משקל ממשי" המצדיקים לסטות מההמלצות (וזוהי אמת המידה המשפטית), אלא שגם מדובר בהמלצות ראויות ומסתברות בנסיבות, המשקפות כראוי את טובת הקטין ויש לאמצן לגופן.

     

14. בתסקיר לא התייחסה העו"ס ליכולת הקטין לבצע את המעבר. נקודת המוצא לאור גילו של הקטין שהוא יכול לבצע את המעבר [השוו: עמ"ש (חיפה) 25108-05-20 א' צ' נ' ש' נ' (פורסם בנבו, 30.8.20)] וכך עולה גם מהאמור בתסקיר וגם מתשובות העו"ס בדיון (עמ' 1 שורה 23 לפרוטוקול). השיקול המרכזי בהמלצת העו"ס שטובת הקטין אינה להעתיק את מקום מגוריו נעוץ במרחק הגיאוגרפי בעטיו לא ניתן יהיה לשמור על חלוקת זמני השהות המתקיימת כיום ועל הקשר הקרוב בין הקטין לנתבע, המטיב עמו.

     

15. חלוקת זמני השהות של הקטין בין הצדדים כפי שנקבעה בהסכם היא שהקטין שוהה עם הנתבע פעמיים באמצע השבוע, כאשר אחת מהפעמים כוללת לינה, וכן בכל סוף שבוע שני. הנה כי כן, הקטין שוהה עם הנתבע 3 לילות מתוך 14 במחזוריות של שבועיים, וכן אחר הצהריים נוסף בכל שבוע.

     

16. לטענת הנתבע בנוסף לכך שוהה הקטין עמו גם מחצית מימי החופשה, המחלה והחגים, (כקבוע בהוראות ההסכם) והוא לוקח חלק משמעותי בחייו אף מעבר למועדים הקבועים בהסכם. כך למשל, לטענתו הוא אוסף את הקטין מבית הספר אם אינו חש בטוב, מלווה אותו לחוג וכו' ולעיתים אף נותר הקטין ללון עמו גם באמצע השבוע בימים שהסדרי השהות לא כוללים לינה. התובעת כפרה בטענת הנתבע לפיהן שוהה עמו הקטין במועדים האמורים אך נמנעה מלחקור אותו בסוגיה זו, והימנעות זו פועלת לחיזוק גרסת הנתבע. כידוע, בדרך כלל כאשר בעל דין נמנע מחקירה נגדית של עד בנושא מסוים חשוב העומד על הפרק, מבלי שהציג הסבר סביר להימנעותו, ההנחה היא כי אינו חולק על דברי העד [ע"פ 9141/10 סטואר נ' מדינת ישראל, פורסם בנבו 28.4.14); ת"א (חיפה) 4510/01 קופרמן נ' אר.אס.אס.די בע"מ (פורסם בנבו, 3.8.14) פסקה 4 - השופט רניאל; ראו גם ת"א (ירושלים) 11721/01 עיריית ירושלים נ' שריון גרף (1982) בע"מ (פורסם בנבו, 16.8.05) פסקה 7]. ואכן, בסיכומים כבר לא טענה התובעת שהקטין אינו שוהה עם הנתבע במועדים האמורים אלא טענה שהנתבע נעזר בהוריו שעה שהוא עצמו עובד או מבלה.

    הנה כי כן, הקטין שוהה עם הנתבע פעמיים באמצע השבוע, כאשר פעם אחת כוללת לינה, ובכל סוף שבוע שני. כן שוהה הקטין עם הנתבע מחצית מימי המחלה, החופשה והחגים והנתבע מבלה עמו אף במועדים נוספים על אלה הקבועים.

     

17. כפי שעולה מהתסקיר ומתשובותיה של העו"ס חלוקת זמני השהות כפי שהיא מתקיימת כיום מטיבה מאוד עם הקטין ומאפשרת לו קשר משמעותי ואיכותי עם שני הוריו, ועם בני משפחתם המורחבת (עמה הם מתגוררים). שני ההורים מעורבים מאוד בגידולו ובחינוכו של הקטין והוא חווה אותם ככאלה ונהנה מהסדר זה.

     

18. הצדדים לא הציגו אסמכתאות למרחק הגיאוגרפי בין העיר ירושלים (וביתר דיוק בין שכונת XXX מקום מגוריהם כיום) לבין העיר ראשון לציון ובדיון טענו שמשך הנסיעה עומד לכל הפחות על 45-50 דקות (כפי שטענה התובעת) או שעה (כפי שטען הנתבע). בשים לב למרחק הגיאוגרפי ולמשך הנסיעה (גם אם הוא עומד "רק" על 50 דקות כטענת התובעת) בצדק ראתה בכך העו"ס מכשול שימנע את שימור חלוקת זמני השהות של הקטין עם הנתבע כפי המתקיים כיום. ודוק. על אף המחלוקת בין הצדדים בשאלת משך הנסיעה דומה ששני הצדדים הסכימו שלא ניתן יהא לשמר את חלוקת זמני השהות הקיימת כיום (למצער לא בימים בהם שוהה הקטין עם הנתבע אחר הצהריים ללא לינה) והפתרון שהציעה התובעת כבר בכתב התביעה הוא שבימים אלו יגיע הנתבע לשהות עם הקטין בעיר ראשון לציון או בעיר מודיעין. הנתבע דחה הצעה זו וסירב לפתרון שיחייבו לשהות עם הקטין אך בפארקים ובמקומות ציבוריים. קבלת התביעה עלולה להביא אפוא לצמצום תדירות ומשך זמני השהות של הקטין עם הנתבע ועקב כך תפגע טובתו של הקטין.

     

19. מתן היתר להעתקת מקום מגורי הקטין תחייב את צמצום זמני השהות בין הקטין לנתבע באמצע השבוע, ובכך תפגע טובת הקטין. לא ניתן להפיג חשש זה על ידי השתת נטל הסעת הקטין באמצע השבוע על התובעת. מקובלת עלי טענת האב כי יצירת תלות קבועה של האב באם בעניין כה משמעותי לטובת הקטין של קיום זמני השהות עם האב אינה מצב נכון. על כך יש להוסיף שספק אם מעמסה כזו גדולה על התובעת באמצע השבוע תהיה ישימה. יש לזכור שהתובעת עובדת לפרנסתה כקוסמטיקאית בביתה ולדבריה היא מעוניינת להמשיך לעשות כן גם אם תעבור לעיר ראשון לציון. לתובעת אין רשת תמיכה משפחתית בעיר ראשון לציון כפי שיש לה בעיר ירושלים (עת מתגוררת היא עם אמה) ונקל לסבור שהמעמסה בהסעת הקטין הלוך ושוב מראשון לציון לירושלים פעמיים בשבוע יהיו כרוכים בסבל וטרחה כה גדולים שעלולים לגרום לתובעת לנסות ולהתנער מהם.

     

20. גם אם ניתן היה למצוא פתרון של חלוקת נטל הנסיעות בין הצדדים, הרי שלא ניתן למצוא פתרון לעומס הבלתי סביר על הקטין עצמו שיאלץ להשכים קום ולנסוע מירושלים לראשון לציון לפני תחילת יום לימודים (בימים בהם ילון אצל הנתבע), ולצורך קיום זמני שהות באמצע שבוע (שאינם כוללים לינה) יאלץ לנסוע מראשון לציון לירושלים לשהות כמה שעות בירושלים ולשוב מירושלים לראשון לציון ודוק. המדובר בעשר נסיעות במחזוריות של שבועיים. על האמור יש להוסיף שהנסיעות ינגסו בזמן השהיה של הקטין עם האב, ועובדה זו מהווה שיקול נוסף שלא לקבל את עתירת האם גם לא תוך קביעת מנגנון של השתת נטל ההיסעים על האם. אף אינני רואה אפשרות מעשית לקבוע הסדרים לפיהם בכל סוף שבוע שני יפסיד הקטין – שכבר לומד בכיתה א' – לימודים בימי שישי.

     

21. הנה כי כן, העתקת מקום המגורים לראשון לציון תחייב למעשה את צמצום זמני השהות של הקטין ביחס להסדרים שנקבעו בהסכם והנהוגים כיום וירחיקו את הקטין מהנתבע באופן העלול לפגוע בהורתו. מתן היתר למעבר עלול להפוך את הנתבע מאב המעורב ברמה היומיומית לאב שזמני השהות עמו מצומצמים יותר, המתגורר בעיר אחרת ושיתקשה להיות מעורב במסגרות החינוך, באירועים חברתיים ובחיי היום יום של בנו, כפי שמתקיים כיום. כך לדוגמא כיום מוציא הנתבע את הקטין מהמסגרת אם אינו חש בטוב. אם יותר המעבר ואם הקטין לא ירגיש טוב בבית הספר התובעת היא שתהא אחראית להוציאו מהמסגרת לביתה וככל הנראה היא שתישאר עמו עד שירגיש טוב מספיק כדי לנסוע לאביו. כך מעורב הנתבע בבית הספר בו לומד הקטין. הקטין יזכה לאב מעורב פחות וטובתו תפגע בשל כך.

    יפים לעניין זה דבריו של כבוד השופט ארז שני: "ככלל אומר כי רצונו של אדם להתגורר במקום כזה או אחר הוא בבחינת זכותו לחופש התנועה, וכך גם זכותה של האם להמשיך בחייה כרצונה, לקבוע את מהלך חייה, להקים תא משפחתי חדש ולפתוח בדרך חדשה... לצד זכות זו של האם, אין לשכוח כי עומדת גם זכותו של האב לשמור על קשר רציף ומיטבי עם בנו. אין מדובר בקטין שזמני השהות שלו עם אביו כיום אינם משמעותיים או מצומצמים. במקרה שכזה, הרי שהקשר של הקטין עם אביו יתרופף משמעותית הן בתדירותו, הן באיכותו ויהפוך להיות קשר של ביקורים בעיקר בסופי שבוע". [תלה"מ (ת"א) 17292-05-19‏ ‏א. ח נ' י. ח (פורסם בנבו, 7.12.20)].

    וכך נקבע גם על ידי חברי כבוד השופט פלקס : "באם תעבור האם עם הקטינים, כבקשתה והאב ימשיך להתגורר במקום מגוריו הנוכחי, יפגע באופן משמעותי הקשר שבין האב לבין הקטינים. אמנם האם הציעה שפעם בשבוע יגיע האב לאזור המרכז ויתראה עם הילדים למשך מספר שעות ואילו פעם נוספת במהלך השבוע היא תביאם אל ביתו למשך מספר שעות. דומני, כי פתרון זה אינו דומה להסדרי הראיה המוסכמים ואף כפי שפורט לעיל סבורני, כי לא יאריך ימים, מפאת הטלטלה והטרחה שתגרם לילדים. מעברה של האם להתגורר עם הקטינים בעיר ת. בעוד האב נותר להתגורר בישוב צ., יפגע משמעותית בנוכחות האב בחיי הילדים". [תמ"ש (י-ם) 6415-11-11 האב נ' האם (פורסם בנבו, 11.7.12)].

     

22. על האמור יש להוסיף את עובדת מקום עבודת הנתבע בבקעת הירדן המרוחק עוד יותר מהעיר ראשון לציון והפגיעה האפשרית גם במקום עבודתו על מנת לקיים את זמני השהות של הקטין עמו והסעתו למסגרת חינוכו בעיר ראשון לציון או ממנה.

     

23. בית המשפט מבין ללבה של התובעת ולרצונה להעתיק את מקום מגוריה לאלתר לבית שרכשה בעיר ראשון לציון ולכתוב בעצמה את סיפור חייה. נדמה שגם אין חולק שיש להתחשב בכך שרווחת האם ומגוריה במקום שבו היא מאושרת וזוכה לתמיכה רגשית וכלכלית של משפחה וחברים, משפיעה באופן ישיר על רווחת הקטין [רמ"ש 63553-08-21 ע' א' א' ואח' (פורסם בנבו, 4.10.21); עמ"ש 9963-06-11 פלונית נ' אלמוני (פורסם בנבו, 11.08.11)]. ברם, אין בסיבה זו להצדיק את מעבר מגורי הקטין באופן שישנה – כמותית ואיכותית – את מקומו של הנתבע בחייו כאשר העו"ס סבורה שטובתו אינה בצמצום זמני השהות שלו והקשר שלו עם הנתבע.

    כך קבע בהקשר זה בית המשפט המחוזי בתל אביב: "בקשה להעתקת מקום מגוריו של הקטין, הן בארץ והן לחו"ל, צריכה להיבחן לאור עקרון טובת הילד בלבד... אכן, זכותו של כל הורה לקבוע את מהלך חייו ולבחור את מקום מגוריו... ואולם, כפי שהיטיב לנסח זאת כב' השופט ניצן סילמן בתמ"ש (קריות) 6832/01/13 פלוני נ' פלונית (1.9.13) שעה שהוא דן בוויתור שמצופה מהורים לעשות לטובת ילדיהם בכל הנוגע למקום המגורים: 'חירות התנועה, זכות השיקום, הזכות לקבוע גורל קטין - כל אלו זכויות הוריות; אלו מתגמדות למול טובתו של ד'. כאשר מביאים אנו, כהורים, ילדים לעולם, 'מוותרים' אנו על זכויות רבות - נשללת מאתנו פרטיות, חופש מסוים, שלווה מסוימת, וזוכים אנו בהנאות רבות; הוויתור הינו מודע, כחלק מאחריותנו ההורית, יכולת השיקום, וניהול החיים לא נשללים אוטומטית, אלא שכפופים הם לטובת הקטין..." [עמ"ש (מחוזי תל אביב) 59552-06-20‏‏ פלונית נ' פלוני (פורסם בנבו, 7.1.21)].

     

24. עם כל ההבנה לרצונה של התובעת, ומבלי להקל ראש בזכותה לקבוע את מקום מגוריה בעצמה, בבחינת מכלול הנסיבות "האיזון המשולש" שבבסיסו טובת הקטין אינו נוטה בשלב זה לטובת המעבר.

     

25. אדגיש שאין באמור כדי למנוע מהצדדים להמשיך להידבר ולנסות למצוא פתרונות נוספים, או אף לקבוע מסמרות בשאלה האמורה מעתה ועד שימלאו לקטין 18 שנים. כפי שנאמר בדיון יתכן שבעתיד ייווצרו נסיבות בהן שני הצדדים יהיו מעוניינים לעזוב את ירושלים ועוד. פסק הדין מתייחס לנתונים הקיימים כיום – לרבות בכל הנוגע לגיל הקטין ומצבו, למניעי המעבר, לחלוקת זמני השהות וכו', והוא מתייחס לנקודת האיזון הראויה בין השיקולים השונים. יתכן שאותו מרחק וזמן נסיעה יביא - בנסיבות שונות - לנקודת איזון שונה. משמעות פסק דין זה היא, שלתביעה להעתיק את מקום מגורי הנתבעת והקטין בשלב זה לראשון לציון לא ניתן להיעתר.

     

26. לאור האמור נדחית התובענה להעתקת מקום מגורים. הצדדים לא נתנו דעתם בסיכומיהם לתובענה למתן צו מניעה קבוע. בנסיבות העניין ולאור הוראות חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות אני קובעת שלא יועתקו מקום מגורי הקטין לעיר אחרת או מסגרת חינוכו אלא בהסכמת ההורים בכתב או באישור בית המשפט לעשות כן.

     

27. לאור התוצאה, בהתחשב במכלול הנסיבות וגם על מנת שלא להחריף עוד את הסכסוך בין הצדדים, תישא התובעת בהוצאות הנתבע על הצד הנמוך בסך של 4,000 ₪.

     

    בהעדר התנגדות עניינית בתוך 7 ימים יותר פסק הדין לפרסום בהשמטת פרטים מזהים.

     

     

    ניתן היום, ב' שבט תשפ"ג, 24 ינואר 2023, בהעדר הצדדים.