פס"ד בתובענה רכושית ובתובענה לסילוק יד

1.בפני שתי תובענות: הראשונה תלה"מ 847-02-18 אשר כותרתה "תובענה לפירוק שיתוף ואיזון משאבים" והשנייה תלה"מ 35898-09-18 אשר כותרתה "תביעה לפינוי וסילוק יד ממקרקעין".

2.התובע והנתבעת הכירו האחד את השנייה בשנת 2002, שאז עברה הנתבעת להתגורר בביתו של התובע בקיבוץ XXX.

עת הצדדים הכירו זה את זו היה התובע גרוש פעמיים ואב לארבע בנות (שתיים מהן קטינות), והנתבעת היתה גרושה ואם לשני ילדים בגירים.

הצדדים נישאו זל"ז כדמו"י ביום XX.XX.04 , בעת הנישואין היה התובע כבן 52 שנים והנתבעת כבת 43 שנים.

התובע חבר קיבוץ XXX, ובעת נישואי הצדדים עבד במפעל הקיבוץ והנתבעת עבדה כXXX.

3.בדיון מיום 15.05.18 ובמסגרת תלה"מ 847-02-18 ניתן תוקף של החלטה להסכמת הצדדים לפיה מועד הקרע לצורך איזון המשאבים הנו יום 22.10.17.

4.למען שלמות התמונה יצוין כי ביום 27.06.18 הגיש התובע תביעה בתלה"מ 64462-06-18 שכותרתה "תביעה רכושית – מתן צו הצהרתי".

ביום 04.10.18 ניתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים לפיה:

"1.התובענה שהגיש הבעל – התובע ביחס לדירה שברחוב XXX בXXX הרשומה על שם הנתבעת 2 – נדחית.

2.הדירה הרשומה על שם הנתבעת 1 והנמצאת ברחוב XXX בXXX תחשב כנכס בר איזון במסגרת האיזון של בני הזוג (התובע והנתבעת 1). 

3.הבית בו מתגוררים כיום בני הזוג בקיבוץ XXX ייחשב אף הוא נכס בר איזון במסגרת האיזון של בני הזוג. 

4.האיזון של הדירה שברחוב XXX כמפורט בסעיף 2 לעיל, והאיזון של הבית שבקיבוץ כמפורט בסעיף 3 לעיל, ייעשה במסגרת התובענה שבתיק 847-02-18, כאשר מוסכם על הצדדים כי האיזון בין בני הזוג ייעשה בחלקים שווים".

5.בדיון מיום 04.10.18 ובמסגרת תלה"מ 847-02-18, ועל יסוד הסכמת הצדדים מונה מר אליהו טלמון כשמאי מטעם בית המשפט כדי שיישום את שווי הדירה שברחוב XXX בXXX (להלן: "הדירה בXXX") וכן את הבית בו מתגוררים הצדדים בקיבוץ XXX (להלן: "הבית בקיבוץ XXX").

6.בדיון מיום 17.01.19 ובמסגרת תלה"מ 847-02-18 ועל יסוד הסכמת הצדדים מונה מר אבי יחזקאל כמומחה מטעם בית המשפט על מנת שיישום את הזכויות הכלכליות של הצדדים מיום נישואיהם ביום XX.XX.04 ועד למועד הקרע, דהיינו ביום 22.10.17.

7.חוות דעת שמאי המקרקעין:

א.ביום 08.01.19 הגיש השמאי מר טלמון את חוות דעתו (להלן: "חוות דעת השמאי הראשונה") לפיה שווי הדירה בXXX הנו 750,000 ₪ ושווי הבית בקיבוץ XXX הנו 1,050,000 ₪.

ב.ביום 18.12.19 ניתן תוקף של החלטה להסכמת הצדדים לפיה:

"השמאי מר אליהו טלמון יגיש לתיק חוות דעת עדכנית ביחס לשווי הבית והקרקע וזאת לאחר שגם פרוטוקול הדיון היום ועדותה של גב' XXX יוצגו בפניו בכפוף להסכמת הצדדים לעיל (מחיקת הסכום בו נקבה גב' XXX ביחס לשווי מגרשים ובתים דומים)".

ג.ביום 09.02.20 הגיש השמאי את חוות דעתו המשלימה (להלן: "חוות דעת השמאי המשלימה") לפיה שווי הבית בקיבוץ XXX, כולל הקרקע, הנו 1,500,000 ₪.

ד.ביום 03.03.20 הגיש השמאי את תשובותיו לשאלות ההבהרה מטעם ב"כ התובע תוך שציין בין היתר (ראה לעניין זה סעיף 2.3 לתשובות לשאלות ההבהרה) כי בשומה הראשונה נקבע שווי שוק של הבית בקיבוץ XXX ללא הקרקע ובחוות הדעת המשלימה נקבע שווי הבית כולל שווי קרקע "חופשית וללא הגבלות או הנחות...".

8.ביום 10.07.19 ובמסגרת תלה"מ 35898-09-18 הגיש המומחה האקטוארי מר אבי יחזקאל את חוות דעתו.

9.ביום 24.11.20 וביום 03.05.21 התקיימו דיוני ההוכחות. מטעם התובע העיד מר א' והתובע עצמו ומטעם הנתבעת העידה הנתבעת. כמו כן נחקר שמאי המקרקעין על חוות דעתו.

10.בסיום שלב שמיעת ההוכחות הודיעו באי כוח הצדדים (עמוד 64 לפרוטוקול מיום 03.05.21) כי:

"למעשה מוסכם עלינו ששווי הדירה שברחוב XXX בXXX לצורך האיזון יהא בהתאם לחוות דעתו של השמאי שנמצאת בתיק.

כמו כן מוסכם עלינו כי האיזון הפנסיוני ייעשה בהתאם לחוות דעת האקטואר שנמצאת בתיק (בין אם זה מסלול א' ובין אם זה מסלול ב').

כמו כן מוסכם עלינו ששווי הבית (ללא מרכיב הקרקע) הנו בהתאם למפורט בחוות דעת השמאי.

אנו למעשה חלוקים בנושא של שווי הקרקע. כמו כן אנו חלוקים בנושא של הדרישה לאיזון דמי השכירות ביחס לבית בXXX".

11.ביום 20.07.21 הגיש התובע את סיכומיו, ביום 22.08.21 הגישה הנתבעת את סיכומיה וביום 01.09.21 הגיש התובע סיכומי תשובה.

טענות הצדדים בקצרה:

טענות התובע:

12.לטענת התובע שווי הבית בקיבוץ XXX הינו לכל היותר סך של 1,050,000 ₪ וזאת כולל מרכיב הקרקע.

בין היתר מפנה ב"כ התובע לטענותיו כי הקרקע עליה בנוי הבית הנה קרקע סחירה בתנאים מאוד מוגבלים וכי הקצאת הקרקע על ידי רמ"י במסגרת השיוך הנה לפי שווי אפס.

כמו כן, טען התובע כי יש לבחון את שווי הקרקע בהתאם למועד הקרע (22.10.17), וכי במועד זה שווי הקרקע הנו אפס.

ההטבה שנותנת המדינה ליישובים הסמוכים ברצועת עזה ובכלל זה לקיבוץ XXX ואשר מכוחה שווי הקרקע הנו אפס, נמשכת כבר משנת 2007. נוכח העימות המתמשך ההולך ומחריף, נראה כי מועד ביטול ההטבה רחוק מן הנראה לעין.

בהתאם להסכם שיוך עליו חתום התובע, ובהתאם להנחיות הקיבוץ, לא ניתן להשכיר את הנכס ולסחור בו או בחלקו, לא ניתן להפיק מחלק מהבית הכנסה ועל כן אין לראות בו נכס מניב.

13.עוד טען התובע כי איגרת החוב של הקיבוץ אינה נכס בר איזון שכן במועד הקרע טרם נתגבשה זכותו של התובע לקבלה לידיו. אין מדובר באיגרת חוב שהחזיק התובע במועד הקרע או שקיבלה לידיו בסמוך לו. דרישתה של הנתבעת לאיזון אגרת החוב הנה בניגוד לחוק יחסי ממון בין בני זוג שכן הוא קיבל לידיו את אגרת החוב בשנת 2021 וכ- 3.5 שנים לאחר מועד הקרע.

עוד טען התובע כי מועד פירעונה של אגרת החוב אינו ידוע. עסקינן באיגרת חוב שאינה סחירה, המזכה את בעליה בעתיד בסכום מקסימלי של 70,000 ש"ח למי שהינו בעל ותק של 45 שנה ופוחתת בהתאם לתקופת ותק קצרה יותר. שווי איגרת החוב תלוי בכך שהקיבוץ ימשיך להיות רווחי, ובהנחה שהכספים לא ילכו להשקעות או להחזר חובות.

14.הוסיף התובע וטען כי טענת הנתבעת בדבר השקעת סכומי כסף גדולים מחסכונותיה בבית בקיבוץ XXX ותוך כדי שיפוצו, נמצאה לא נכונה. ראה לעניין זה דברי הנתבעת בעמודים

60-61 לפרוטוקול מיום 03.05.21.

כך גם טענותיה של הנתבעת כי שילמה את כספי מזונות ילדי התובע מנישואיו הקודמים הופרכו. ראה לעניין זה דברי הנתבעת בעמוד 62 שורות 24-32 לפרוטוקול מיום 03.05.21.

טענתה של הנתבעת כי התובע מנע ממנה להתקבל כחברה בקיבוץ אף היא נסתרה, שכן מאחר והקיבוץ היה קיבוץ שיתופי והנתבעת עבדה במזומן, היא בחרה שלא לעשות כן. בנוסף סיכוייה להתקבל כחברת קיבוץ היו נמוכים נוכח הקריטריונים שהקיבוץ קבע בעניין זה.

התובע והנתבעת חלקו יחד חשבון משק בית משותף וכל אחד מהם תרם כפי יכולתו (ראה לעניין זה סעיף 44 לסיכומי התובע).

15. עוד טען התובע כי שווי נכסיו "הישירים" (לא כולל הזכויות הפנסיוניות כמפורט בחוות דעת האקטואר) עומד על סך של 878,771 ₪ (1,050,000 ₪ שווי הבית בקיבוץ XXX כולל הקרקע בהפחתת סך של 171,229 ₪ ששילם להשלמת הליך השיוך). ראה לעניין זה סעיף 45 לסיכומי ב"כ התובע.

שווי הנכסים של הנתבעת הנו 914,000 ₪ (שווי הדירה בXXX – 750,000 ₪, דמי שכירות שקיבלה הנתבעת בגין הדירה בXXX – 144,000 ₪ לפי 3,000 ₪ בחודש ולתקופה של 48 חודשים עד לחודש ספטמבר 2021, רכב מסוג XXX מודל 2012 – 20,000 ₪). ראה לעניין זה סעיף 46 לסיכומי ב"כ התובע.

על כן יש לחייב את הנתבעת לשלם לתובע סכום של מחצית היתרה מהנכסים הישירים, קרי 31,000 ₪ ראה לעניין זה סעיף 47.2 לסיכומי ב"כ התובע.

16.בסיכומי התשובה טען התובע כי מאחר ואין באפשרותו להעביר לנתבעת את הסכום הנמצא בקרן הפנסיה, איזון הזכויות צריך להיעשות בהתאם לשיטה ב' ובהתאם לחוק לחלוקת חיסכון פנסיוני בין בני זוג שנפרדו, תשע"ד – 2014.

17.כמו כן טען התובע כי יש להורות לנתבעת לפנות את הבית בקיבוץ XXX מיד לאחר חתימת בית המשפט על הפסיקתא שצירף האקטואר לחוות דעתו והעברת הכספים שנצברו בקרן הפנסיה בתקופה המצוינת. ראה לעניין זה סעיף 47.4 לסיכומיו.

טענות הנתבעת: 

18.לטענת הנתבעת התובע זנח למעשה את תביעתו לפינוי ולסילוק יד בתלה"מ 35898-09-18, באשר לא טרח לשאול את הנתבעת בחקירתה ולו שאלה אחת, ואף לא התייחס לכך בסיכומיו. יותר מכך, התובענה לפינוי ולסילוק יד הנה תובענה מיותרת שלא היה כל מקום להגישה.

19.בסעיף 10 לסיכומיה טענה ב"כ הנתבעת כי בדיון שנערך ביום 04.10.18 ובמסגרת תלה"מ 64462-06-18 הגיעו הצדדים להסכמה אשר קיבלה תוקף של פסק דין לפיה הזכויות בדירה בXXX והבית בקיבוץ XXX הנם רכוש משותף.

כבר בשלב זה אומר כי איני מקבל טענתה זו של ב"כ הנתבעת שכן ובמסגרת פסק הדין הנ"ל ניתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים ובאי כוחם כי שני הנכסים הנ"ל הנם נכסים ברי איזון במסגרת האיזון הכולל של בני הזוג (זאת להבדיל מהיותם משותפים).

20.בהתאם לחוות הדעת שהגיש האקטואר, לנתבעת אין כל זכויות שצברה על שמה, והיא זכאית לקבל לידיה 43.4% מסך הזכויות הפנסיוניות שצבר התובע בתקופת השיתוף ומחצית מקרנות ההשתלמות במועד המימוש בפועל, כאשר מועד המימוש של קרן מספר 1 (ילין לפידות השתלמות) הנו אפריל 2020 ואילו של קרן מספר 2 (ילין לפידות השתלמות) הנו ינואר 2020.

שווי הזכויות הפנסיוניות של התובע לתקופת השיתוף על פי שיטת ההיוון כמפורט בחוות הדעת האקטוארית הנו 529,244 ₪, ועל התובע להעביר לנתבעת, נכון למועד התחשיב, סך של 264,622 ₪. ב"כ הנתבעת מפנה לפסק דינו של הח"מ בתמ"ש 3288-03-14 לפיו בחירת מסלול המשאבים מכוח חוק יחסי ממון ייעשה בהתאם ל"נסיבות המקרה", וכל מקרה ייבחן לגופו תוך הפעלת שיקול הדעת השיפוטי, תוך שהיא מפנה ליתרונות באיזון על פי שיטת ההיוון כמפורט בפסק הדין לעיל.

בסעיף 29 לתצהיר עדותה ציינה הנתבעת כי התברר במהלך ניהול התיק כי התובע מקבל מזה כשנה תשלומי פנסיה אולם לא טרח להזכיר זאת בתצהירו, וזאת למרות שגם בדוח האקטואר צויין כי מועד זכאותו למימוש הנו נובמבר 2019.

21.ערך הבית בקיבוץ כולל מרכיב הקרקע הנו 1,500,000 ₪, וזאת בהתאם לחוות הדעת המשלימה של שמאי המקרקעין.

אין לקבל טענת התובע כי מאחר ורמ"י קבעה שווי קרקע אפס במסגרת השיוך לחברי הקיבוץ, הדבר מלמד כי שווי הקרקע לצורך האיזון בין בני הזוג הנו אף אפס.

22.אין לאזן את דמי השכירות שקיבלה הנתבעת מהדירה בXXX, ובית המשפט מתבקש לעשות שימוש בסמכותו מכוח סעיף 8 לחוק יחסי ממון, שכן דמי שכירות אלו הנם חלק מהכנסה השוטפת של הנתבעת, אשר עקב העברת עסקה לקיבוץ בשנת 2017 ירדה הכנסתה באופן משמעותי ביותר. כמו כן, הנתבעת תאלץ לעזוב את בית המגורים בקיבוץ מאחר ואינה חברת קיבוץ, לא תהא זכאית למגורים חלופיים, כך שעתידה לוט בערפל, הן מבחינת מגוריה והן מבחינת פרנסתה העתידית. הנתבעת השקיעה את כל חסכונותיה בשיפוץ הבית בקיבוץ XXX, מתוך אמונה כי זה יהיה לה בית מגוריה לעתיד לבוא והיא נותרה ללא כל חסכונות ופנסיה.

23.כמו כן, טענה ב"כ הנתבעת בסיכומיה כי הנתבעת זכאית לאיזון איגרת החוב שקיבל התובע מהקיבוץ בשנת 2021 וזאת למרות שאיגרת החוב התקבלה לאחר מועד הקרע. איגרת החוב הינה גם בגין הרווחים של עסקי הקיבוץ שהתגבשו במהלך הנישואין ולפיכך הנה ברת איזון.

דיון והכרעה:

שווי הבית בקיבוץ XXX:

24.לאחר שעיינתי באשר הוגש בתיק מצאתי כי שווי הבית בקיבוץ XXX (כולל מרכיב הקרקע) לצורך איזון המשאבים בין בני הזוג, הנו 1,500,000 ₪, וזאת בהתאם לחוות הדעת המשלימה של שמאי המקרקעין.

25.ברי כי לא ניתן לנתק את שווי המבנה משווי הקרקע עליה בנוי הבית, ואינני מקבל את טענתו של התובע כי במקרה זה אין לקרקע כל שווי, ולהלן נימוקיי.

26.התובע מבקש לבסס את טענתו, בין היתר, על העובדה כי במסגרת ההטבות שנתנה רמ"י לקיבוץ XXX בשל קרבתו לגבול עזה, נקבע שווי אפס לקרקע לצורך השיוך.

לדידי ההטבה שנתנה המדינה לקיבוץ XXX במסגרת הליך השיוך, ואף ליישובים אחרים הנמצאים בקרבה לגבול עזה, אין בה כדי ללמד על שוויה האמיתי של הקרקע. עסקינן בהטבה אשר נותנת המדינה כדי לעודד התיישבות ביישובים הנמצאים בסמיכות לגבול (בין אם הם נכללים במסגרת יישובי קו העימות ובין אם לאו), אך ברי כי הדבר אינו הופך את הקרקעות באזורים אלה למחסרי כל שווי כלכלי.

ראה לעניין זה דברי שמאי המקרקעין בעמוד 43 לפרוטוקול מיום 24.11.20 שורות 6-7: "...לשאלת בית המשפט אני מסכים שהקרקע בשווי אפס הוא לא השווי אלא מדובר בהחלטה מנהלית".

וכן ראה לעניין זה גם דברי הגב' י' בעמוד 17 לפרוטוקול מיום 18.12.19 שורות 14-18: "למעשה כל ההטבות שניתנו לנו היו אמורות היו להילקח מאתנו אבל הן לא נלקחו כי הבינו שיש כאן איזו שהיא בעייתיות ונאמר לנו, לא בכתב אלא בעל פה, שעד לסוף שנת 2020 ערך הקרקע יישאר אפס וזאת לצורך התשלום לרמ"י לצורך השלמת השיוך. לשאלת בית המשפט אכן זה לא אומר שבאמת ערך הקרקע הוא אפס ולשאלת בית המשפט אכן ניתן לקרוא לזה "תרגיל חשבונאי" לצורך השיוך וכדי לאפשר את השיוך".

יתרה מכך, מהראיות אשר הוצגו בפניי עולה כי ההטבה שנותנת המדינה לקיבוץ XXX כמפורט לעיל, איננה הטבה בלתי מוגבלת בזמן. ראה לענין זה גם עדותו של מר א' בעמוד 47 לפרוטוקול מיום 03.05.21 שורות 23-30 ובעמוד 48 שורות 5-8.

27.אכן כטענת התובע סחירות הבית בקיבוץ XXX הנה סחירות מוגבלת, יחד עם זאת וכפי שעולה מהעדויות אשר הובאו בפניי, אין מדובר בנכס בלתי סחיר, וקיים ביקוש גדול למקרקעין בקיבוצי הדרום חרף מגבלת הסחירות.

ראה לעניין זה דברי שמאי המקרקעין בעמוד 33 לפרוטוקול מיום 24.11.20 כי: "כדי להתגבר על הגבלת הסחירות בדירה בכל הנושא של שיוך דירות בקיבוץ בפרקטיקה עושים חוזה מותנה" וכן בעמוד 38 שורות 11-13 "עובדה ואני מניח שראית כמוני את העיתון ביום שישי שעומדים בתור כדי לקנות בקיבוצים ושהביקוש הוא עצום ומדובר בקיבוצים בדרום כמו לדוגמא קיבוץ ניר יצחק שהוא פחות טוב מקיבוץ XXX...".

ראה לעניין זה גם דבריו של מר א' בעמוד 48 לפרוטוקול מיום 03.05.21 שורות 25-26.

28.במציאות הנדל"נית בה אנו נמצאים, עליות מחירים וביקושים גוברים לדירות, צמצום הקרקעות לבנייה באזורי הביקוש במרכז הארץ, אינני מקבל את עמדת התובע כי לקרקע עליה בנוי הבית בקיבוץ XXX אין כל שווי כלכלי.

איזון דמי השכירות ביחס לדירה בXXX:

29.כאמור לעיל, לטענת התובע יש לאזן את דמי השכירות שקיבלה הנתבעת בגין הדירה בXXX, ולטענת הנתבעת אין לאזנם.

30.לאחר ששמעתי את הצדדים שבפניי ולאחר שעיינתי באשר הוגש בתיק מצאתי לדחות את עתירת התובע לאיזון דמי השכירות (ולא מנימוקיי הנתבעת בסיכומיה).

31.בסעיף 23 לתצהיר עדותו של התובע מיום 23.08.20 טוען התובע כי מאז מועד הקרע בין בני הזוג המשיכה הנתבעת לקבל לידיה את דמי השכירות המלאים בגין הדירה שבXXX, ומהאמור בסיכומי בא כוחו עולה כי התובע עולה למחצית דמי השכירות שקיבלה הנתבעת מהדירה בXXX החל ממועד הקרע 22.10.17 ועד לחודש ספטמבר 2021 (במשך 48 חודשים).

עתירתו זו של התובע אינה עולה בקנה אחד עם פסק הדין שניתן ביום 04.10.18 בתיק תלה"מ 64462-06-18 עת ניתן תוקף להסכמת הצדדים כי הדירה בXXX (כמו הבית בקיבוץ XXX) הנה נכס בר איזון במסגרת האיזון הכולל של בני הזוג (זאת להבדיל מהיותה נכס משותף).

העובדה כי הדירה בXXX הנה ברת איזון, אינה מקנה לתובע כל זכות בפירותיה (דמי השכירות), שכן זכות האיזון מכוח חוק איזון המשאבים בין בני זוג אינה מקנה זכות קניינית בנכס בר האיזון. (ראה לעניין זה גם סעיף 4 לחוק).

איזון איגרת החוב:

32.כאמור, לטענת הנתבעת יש לאזן את איגרת החוב שקיבל התובע מקיבוץ XXX, ולטענת התובע אין לאזנה.

לאחר ששמעתי את הצדדים שבפניי ולאחר שעיינתי באשר הוגש בתיק מצאתי לדחות את עתירת הנתבעת ביחס לאיזון איגרת החוב.

33.איגרת החוב ניתנה לתובע על ידי הקיבוץ כארבע שנים לאחר מועד הקרע, ובהתאם לחוק יחסי ממון בין בני זוג אין מדובר בנכס בר איזון.

יתרה מזאת, ובשים לב למצב המשפחתי בו נמצאו הצדדים ערב נישואיהם (התובע גרוש פעמיים ואב לארבע בנות והנתבעת גרושה ואם לשני ילדים), לא ניתן לומר כי הצדדים ראו בנכס זה כנכס בר איזון (ולחילופין משותף).

34.כמו כן, לא קיבלתי את עמדת הנתבעת כי התובע מנע ממנה במהלך נישואיהם להתקבל כחברה בקיבוץ. קיבלתי את גרסת התובע כי בחירתה של הנתבעת שלא להצטרף כחברת קיבוץ היתה משיקוליה הכלכליים, וזאת מאחר והקיבוץ היה קיבוץ שיתופי והיא עבדה כXXX עצמאית.

יתרה מזו מדבריה של גב' י' אף עלה כי סיכוייה של הנתבעת להתקבל כחברת קיבוץ היו סיכויים נמוכים. "XXX מספר רב של שנים בקיבוץ והיא לא היתה פעילה בקהילה ולכן הסיכויים שהיא תתקבל לחברות הם נמוכים". (ראה לעניין זה עדותה בעמוד 20 שורות 11-12 לפרוטוקול מיום 18.12.20).

בנסיבות אלו, ואף משיקולי צדק לא יהא זה נכון כי הנתבעת תהנה מרווחי הקיבוץ (בדמות איגרת חוב), עת היא עצמה בחרה שהכנסותיה לא יכנסו לקופת הקיבוץ, ועת התובע לא נהנה מהכנסותיה כXXX עצמאית לאחר פרידתם.

התביעה לפינוי וסילוק יד:

35.במסגרת תלה"מ 35898-09-18 עתר התובע לפנות את הנתבעת מהבית בקיבוץ XXX ולאחר שעיינתי באשר הוגש בתיק מצאתי להיעתר לתביעה בכפוף לתשלומי ביצוע האיזון כמפורט בהמשך פסק הדין.

36.אינני מקבל את טענת הנתבעת בסיכומיה כי התובע זנח תביעתו לפינוי. לעניין טענת ב"כ הנתבעת כי התובע לא התייחס לסעד זה בסיכומיו אין לי אלא להפנות הנתבעת לסעיף 47.4 לסיכומי התובע.

37.בניגוד לתובע, הנתבעת אינה חברת קיבוץ, ובהתאם לפסק הדין שניתן ביום 04.10.18 בתיק תלה"מ 64462-06-18 לנתבעת זכות אובליגטורית לאיזון שווי הבית, וזאת להבדיל מזכות קניינית בבית. ראה לעניין זה דברי ב"כ הצדדים כמפורט בסעיף 10 לעיל.

אינני מקבל את טענת הנתבעת כמפורט בסעיף 2.ד לכתב הגנתה כי יש לראות בנכס זה משום נכס משותף תוך שהיא מפנה לחוק יחסי ממון בין בני זוג. חוק יחסי ממון בין בני זוג אינו מקנה זכות קניינית אלא זכות אובליגטורית לאיזון שווי הנכסים.

יתרה מזו, עסקינן בבני זוג שאין להם ילדים משותפים, ובעת שנישאו זל"ז התובע היה נשוי בפעם השלישית והנתבעת בפעם השנייה. כמו כן, בבעלות הנתבעת הדירה בXXX, שגם ביחס אליה נקבע כי לתובע זכות אובליגטורית לאיזון שוויה (וזאת להבדיל מזכות קניינית). אינני סבור כי במקרה זה יש להחיל את הלכת כוונת השיתוף הספציפית, ככל שזו היתה כוונת ב"כ הנתבעת כמפורט בסיפא לסעיף 2.ד לכתב הגנתה.

38.הסכם השיוך שנחתם ביום 26.12.12 (נספח 1 לכתב התביעה שבתלה"מ 64462-06-18) הנו בין קיבוץ XXX ובין התובע, והנתבעת אינה צד לו.

ההסכם שנחתם בין הקיבוץ ובין הנתבעת ביום 23.06.06 מקנה לנתבעת מעמד של ברת רשות בלבד ולתקופות קצובות מתחדשות של 12 חודשים (נספח 2 לכתב התביעה שבתלה"מ 64462-06-18). כמפורט בעמוד הראשון של ההסכם (ראה לעניין זה "הואיל" מספר 3 בהסכם) מעמדה של הנתבעת כבת הרשות להתגורר בקיבוץ תלוי במגוריה עם חבר הקיבוץ, דהיינו עם התובע. משהצדדים התגרשו הרי שהתנאי הבסיסי עליו נשען ההסכם אינו מתקיים עוד.

39.בכפוף לביצוע תשלומי האיזון כמפורט בהמשך פסק הדין, אין ולא יכולות להיות לנתבעת כל טענות הגנה ביחס לתובענה לפינויה מהבית בקיבוץ XXX. אף מסיכומי ב"כ הנתבעת עולה כי הנתבעת מודעת למצבה המשפטי בעניין זה כי תאלץ לעזוב את הבית בקיבוץ (ראה לעניין זה סעיף 28 לסיכומי ב"כ הנתבעת).

איזון שווי רכבה של הנתבעת:

40.בסעיף 3 לתצהיר הרכוש של הנתבעת מיום 03.06.18 בבעלותה רכב מסוג XXX שנת 2012 אותו רכשה בתחילת שנת 2017, דהיינו טרם מועד הקרע. עסקינן בנכס בר איזון ועל כן יש לאזן את שוויו מכוח חוק יחסי ממון בין בני זוג.

לא מצאתי בסיכומי הנתבעת כל התייחסות לסוגיית הרכב ואין לי אלא להניח כי הנתבעת מסכימה לאיזון שוויו.

סיכום:

41.אשר על כן, ובמסגרת איזון המשאבים בין בני הזוג, הנני מורה כדלקמן:

• בגין איזון שווי בית התובע בקיבוץ XXX – התובע ישלם לנתבעת סך של 750,000 ₪ (מחצית הסך של 1,500,000 ₪) בצירוף ריבית והצמדה כחוק מיום קבלת חוות דעת השמאי המשלימה (09.02.20) ועד ליום התשלום בפועל.

   

• בגין התשלומים ששילם התובע לאחר מועד הקרע ולצורך הליך שיוך כמפורט בבקשתו מיום 05.05.21 - הנתבעת תשלם לתובע סך של 85,614.50 ש"ח (מחצית הסך של 171,229 ₪) וזאת בצירוף ריבית והצמדה מיום 25.03.21 ועד ליום התשלום בפועל.

   

• בגין איזון שווי דירת הנתבעת בXXX – הנתבעת תשלם לתובע סך של 375,000 ₪ (מחצית הסך של 750,000 ₪) בצירוף ריבית והצמדה כחוק מיום קבלת חוות דעת השמאי המשלימה (09.02.20) ועד ליום התשלום בפועל.

   

• בגין איזון קרנות השתלמות של התובע בילין לפידות (1 ו-2) – התובע ישלם לנתבעת סך כולל של 4,381 ₪ (2,755 ₪+1,626 ₪) בצירוף ריבית והצמדה מיום 01.04.20 ועד ליום התשלום בפועל.

   

• בגין איזון זכויות התובע בקרן פנסיה ותיקה – האיזון ייעשה בהתאם לחוק לחלוקת חיסכון פנסיוני בין בני זוג שנפרדו, תשע"ד – 2014 והפסיקתא שצירף האקטואר לחוות דעתו נחתמה בנפרד, סומנה באות א', והיא תהווה חלק בלתי נפרד מפסק הדין.

   

  לא מצאתי לקבל בקשת הנתבעת כי מרכיב זה יאוזן בתשלום חד פעמי ובדרך של היוון הזכות, וזאת בשים לב לסכומים הנוספים שעל התובע לשלם לנתבעת במסגרת פסק דין זה, ומשלא הוכחה יכולתו לשלם הסכום באופן מהוון.

   

  התובע ישלם לנתבעת מחצית תשלומי הפנסיה (החלק יחסי בגין תקופת השיתוף מיום הנישואין XX.XX.04 עד למועד הקרע יום 22.10.17) ששולמו לו בפועל וזאת בצירוף ריבית והצמדה מיום קבלתה על ידו ועד למועד התשלום בפועל לידי הנתבעת. תוך 14 ימים ימציא התובע לנתבעת פירוט תשלומי הפנסיה ששולמו לידיו בצירוף אסמכתאות.

   

• בגין מענקי פרישה לרבות פידיון ימי מחלה, חופשה ופיצויים של התובע – ישלם התובע לנתבעת מחצית מהכספים שקיבל / או שיתקבלו (בגין תקופת החיים המשותפים) בהתאם לנוסחה המפורטת בעמוד 7 לחוות דעת האקטואר, וזאת בצירוף ריבית והצמדה מיום קבלתם ועד ליום התשלום בפועל. תוך 14 ימים ימציא התובע לנתבעת פירוט תשלומי מענקי הפרישה (לרבות פדיון ימי מחלה, חופשה ופיצויים) ששולמו ו/או שישולמו לידיו בצירוף אסמכתאות.

   

• הנתבעת תפנה את הבית בקיבוץ XXX 30 ימים לאחר שהתובע ישלם לה את הסכום המפורט בסעיף א' לעיל בקיזוז הסכומים המפורטים בסעיפים ב' ו-ג' לעיל.

  ח.בגין רכבה של הנתבעת - תשלם הנתבעת לתובע מחצית שוויו בהתאם למחירון

  לוי יצחק נכון למועד הקרע (22.10.17) וזאת בצירוף ריבית והצמדה מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל.

   

  ט.חלוקת המיטלטלין והתכולה המשותפים בבית שבקיבוץ XXX תעשה בשיטת שתי הרשימות וזאת תוך 30 ימים ממועד פסק הדין.

   

  בנסיבות העניין איני עושה צו להוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו.

   

  הנני מתיר פרסום פסק הדין ללא שמות הצדדים ופרטים מזהים.

   

  פסק דין זה מסיים את הדיון בתובענות שבכותרת והמזכירות תמציא העתקו לב"כ הצדדים ותסגור את התיק.

   

  ניתן היום, כ' כסלו תשפ"ב, 24 נובמבר 2021, בהעדר הצדדים.