פס''ד בתובענה למינוי סבים כאפוטרופסים נוספים של נכדיהם הקטינים ולמשמורת עליהם כנגד האב לאחר פטירת האם

לפניי תובענות למינוי התובעים כאפוטרופסים נוספים על ארבעת נכדיהם הקטינים ולמשמורת על הקטינים, אשר הוגשה כנגד הנתבע, אבי הקטינים, בעקבות לכתה בטרם עת של אימם, כשהיא בת כ-32 שנה בלבד.

העובדות הצריכות לעניין:

1. הנתבע ובתם של התובעים נישאו זל"ז בשנת מנישואיהם נולדו ארבעת הקטינים: ש ילידת 2004, ח' ילידת 2008, א' יליד 2010 ומ' יליד 2013. 
2. נסיבות המקרה טראגיות. לדאבון הלב, אימם של הקטינים נפטרה באופן פתאומי בחודש מאי 2017, כשהיא בת כ-32 שנה במותה, וזאת לעיני ילדיה אשר אף חזו בנסיונות השווא להצילה.
3. עד למותה של האם המנוחה, התגוררו הקטינים והוריהם בביתם של התובעים, בקומה נפרדת, משך מספר שנים, עד למעברה הצפוי של המשפחה לבית שנרכש ע"י בני הזוג.
4. סמוך לאחר מותה של האם, פרץ סכסוך בין הצדדים על רקע עזיבתו הפתאומית את בית התובעים, מבלי שראה לנכון לעדכנם.
5. החל משלב זה ובעקבות סכסוך קשה בין הקטינה ש' (בכורת האחים) לבין אביה, פוצלו האחים: ש' עברה להתגורר בבית הסבים ובינה לאב חל נתק מוחלט. שלושת הקטינים הנוספים נותרו אצל אביהם, עימם עזב, כאמור, במפתיע וללא הודעה מוקדמת את ביתם של התובעים, תחילה לביתה של מי שהיתה באותה העת בת זוגתו ובהמשך, עבר עימם להתגורר בבית אביו. בימים האחרונים עבר האב עם הקטינים במפתיע, להתגורר בעיר עפולה עם בת זוגתו הנוכחית.
6. התובעים הגישו, שתי תביעות לבית משפט זה: האחת, למינויים כאפוטרופסים נוספים לארבעת הקטינים, מכוח סעיף 28 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962 (להלן: "חוק הכשרות המשפטית") והשנייה, למשמורת מלאה על ארבעת הקטינים ולחלופין לקביעת משמורת משותפת.
7. בדיון שנערך ביום 21.1.18 הגיעו הצדדים להסכמות בעניין הסדרי השהות כדלקמן:

"מוסכם עלינו כי הקטינים יהיו אצל המבקשים פעמיים בשבוע בימים ב' ו-ד', ישירות מהמסגרות החינוכיות ועד למחרת ישירות למסגרות החינוכיות.

כן מוסכם שהקטינים ישהו אצל המבקשים כל סופ"ש שני לסירוגין החל מיום שישי בשעה 15:30 ועד שעה לאחר צאת השבת, כאשר האב ייקח את הקטינים לבית הסבים והסבים ישיבו את הקטינים לבית האב.

מוסכם עלינו כי הסדר זה יחול מיום רביעי הקרוב, לאחר שהצדדים יקיימו שיחות הכנה מתאימות עם הקטינים.

הצדדים יעדכנו זה את זה בעניינים מהותיים הנוגעים לקטינים, במהלך הימים שבהם הילדים עמם.

מוסכם עלינו, כי הצדדים והקטינים יופנו להליך טיפול משפחתי רחב לגורם טיפולי, בהתאם להפניית העו"ס.

כן מוסכם עלינו כי בית המשפט ימנה את העו"ס לקבוע את זמני השהות בחופשות ובחגים."

8. בתום הדיון הוריתי על שמיעת הקטינה ש' ולאחר שמיעתה ניתנה ביום 12.01.18 החלטתי לפיה: "התרשמות בית המשפט היתה כי בשלב זה טובתה של הקטינה הינה להיוותר אצל המבקשים, ובשלב זה אין צורך בהגדרה נוספת מעבר לכך". 

9. אין חולק כי עד להחלטתו הפתאומית של הנתבע לפני ימים אחדים, להעתיק את מקום מגוריו ומקום מגורי הקטינים לעפולה, ללא שקיבל היתר לכך מבית המשפט, ומבלי שטרח ליידע את בית המשפט או את התובעים על כך, חרף קיומו של הליך תלוי ועומד, קויימו זמני השהות כלשונם.

10. בכל הנוגע לקטינה ש', בהתאם לעדכון שהוגש לתיק, התקיימה וועדה לתכנון טיפול והערכה בעניינה ביום 12.9.18, וחברי הוועדה המליצו כי בעקבות המצב שנוצר, ישמשו התובעים כמשפחת אומנה לקטינה, על מנת להסדיר את מעמדה בביתם. מסיכומי האפוט' לדין ומעמדת  ב"כ היועמ"ש עולה כי אכן התובעים הוכרו כמשפחת אומנה לש'.  

תמצית טענות התובעים:

11. לטענת התובעים, מות אמם של הקטינים לעיניהם הותיר אותם בהלם, בלבול, בהלה עצב רב ובמצב נפשי רעוע, שכן ראו באמם דמות המקרינה חום אהבה בטחון ושגרת חיים יציבה ועתה לאחר פטירת האם, הנתבע מזניח את ילדיו ומתנהג בצורה לא אחראית כלפיהם.
12. עוד טענו התובעים כי הם ביחד עם בתם המנוחה, דאגו לכל צרכיהם של הקטינים במסירות בעוד הנתבע עבד עד השעות המאוחרות ולא נטל חלק בגידולם, שכן אין לו כישורים הוריים, ואין בידיו וביכולתו הכלים להתמודד עם הטרגדיה הנוראית אותה חוו הקטינים ועם ההשלכות של מות אמם.
13. עובר לפטירת האם המנוחה, התגוררו הקטינים בבית התובעים חמש שנים, כאשר הם משמשים להם כהורים לכל דבר ועניין, הקטינים משתפים את התובעים במתרחש בחייהם, מתייעצים עמם, חולקים עמם חוויות ונהנים מכתף תומכת ואוהבת. בתם של התובעים הוא בית חם אוהב המקרין אווירה משפחתית חופשית ורגועה והקטינים מתנהלים בביטחון במחציתם.
14. עוד טענו כי כחודש לאחר פטירת אם הקטינים התברר, כי הנתבע מנהל קשר זוגי עם צעירה המוכרת כדמות מפוקפקת, גסת רוח, בוטה הנוהגת בזלזול ורוע כלפי הקטינים. הנתבע מאלץ את הקטינים לקבל את חברתו החדשה כאשר הוא מתעלם לחלוטין מרגשותיהם ואינו מאפשר להם להביע את תחושותיהם בעניין, לא מאפשר להם לדבר על אמם, לכאוב או לבכות.
15. עוד טענו כי הנתבע ובת זוגו נוהגים לשתות אלכוהול מידי ערב, נוטלים סמים וכפועל יוצא מכך פוגעים בקטינים, ונסיונותיהם לנסות לגרום לנתבע לשנות את דפוס התנהגותו לטובת הילדים, עלו בתוהו.
16. סמוך לפטירת האם, ובאופן מפתיע ומבלי לשתף את הקטינים והתובעים, החליט הנתבע לעקור את הקטינים מבית התובעים. בנוסף טענו כי הנתבע אינו אחראי, מסכן ומזניח את הקטינים, המתגוררים בבית מוזנח מלוכלך, חסר סדר והיגיינה. הנתבע נוהג לצאת לבלות בלילות, חוזר בשעות לילה מאוחרות, כל זאת שהקטינים נמצאים בבית לבד ללא השגחה. כתוצאה מכך נטל גידול הקטינים הונח על כתפה של הבת הבכורה ש' אשר הלינה על כך בפני התובעים וציינה כי איננה מסוגלת להתמודד עם המציאות הנוכחית שנוצרה.

תמצית טענות הנתבע: 

17. הנתבע אכן אישר כי האם המנוחה שימשה לקטינים דוגמה ומופת, הרעיפה על ילדיה אהבה וחום, ומותה הטראגי ועזיבתה בטרם עת גרמו צער רב לו ולילדיו.
18. לטענתו במהלך הנישואין הגיע לביתו בשעות ערב מאוחרות וזאת לאור העובדה שנאלץ לעבוד שעות ארוכות על מנת לפרנס את משפחתו ולספק לתא המשפחתי את כל צרכיו, אולם חרף עבודתו התובענית הקפיד לקחת חלק בגידול הקטינים.
19. הנתבע טען כי התובעים אינם חובבי בריות ואף למנוחה היו כלפיהם תחושות קשות בחייה. הנתבע אישר כי התובעים אמנם סיפקו להם קורת גג במשך שלוש וחצי שנים אך אין הדבר מעיד על זיקה הורית בינם לבין הקטינים.
20. הנתבע הכחיש את טענות התובעים בדבר אישיותו וכישוריו ההוריים, כמו גם את הטענות בעניין אורח חייו ואורח חייה של בת זוגתו, ממנה לטענתו בתצהיריו – נפרד.
21. עוד טען כי בתחילת הדרך הייתה הסכמה, כי הנתבע והקטינים ימשיכו להתגורר בבית התובעים, אולם סמוך לפטירת המנוחה, הבין שמצב זה איננו אופטימלי לצדדים ולכן בחר לעזוב עם ילדיו במטרה להטיב עמם, ובהיותו האפוטרופוס הטבעי והבלעדי שלהם.
22. הנתבע הבהיר כי גם הוא חווה טרגדיה קשה בשעה בה איבד את אשתו ואם ילדיו בטרם עת, ונאלץ להתמודד עם המציאות שנכפתה עליו. הנתבע מבין את מצוקתם הנפשית של הקטינים ועושה כל שאל ידו למזער את הקושי ולהטיב עמם לרבות מתן טיפולים רגשיים בשיתוף פעולה עם מחלקת הרווחה, תוך שהוא מספק להם את כל צרכיהם במסירות.
23. עוד טען האב כי הוא מאפשר לתובעים להיות בקשר עם הקטינים, מבין את חשיבות הקשר עימם, ואשר לקטינה ש', בהמלצת העו"ס הוא מאפשר לה להתגורר באופן זמני בבית התובעים, כאשר הוא משלם את מרבית צרכיה (שכ"ל, חוגים ועוד).

המלצות העו"ס לסדרי דין:

תסקיר שהוגש ביום 15.1.18

24. בתסקיר שנערך ע"י העו"ס ***** צויין כי המשפחה במשבר עמוק לאחר מותה הפתאומי של האם. הקונפליקט בין הצדדים משפיע רבות על ההתנהלות בבית והמתח הרב משפיע על התפתחותם הרגשית והנפשית של הקטינים כאשר מצבה של ש'  הוא המדאיג יותר, שכן איננה בקשר עם אביה וחיה בנפרד מהאחים.  בתסקיר צוין כי במהלך ויכוח עם ש' האב הודה שסטר לה על רקע אמירותיה הקשות כלפי בת זוגו באותה העת, ובהמשך הכיר בכך כי תגובתו היתה מוגזמת והביאה לנתק ביניהם.
25. עוד צויין כי בוועדת תכנון טיפול שנערכה בתאריך 24.10.17 נתנו החלטות לטיפול רגשי לכל אחד מילדי המשפחה. כמו כן, עלתה חשיבות לסייע לצדדים להגיע לגישור לטובת הקטינים, אולם נסיון גישור שנעשה לא צלח.
26. אשר לסבים, העו"ס הוסיפה, כי הסבים אוהבים ומעורבים בחיי הקטינים ומהווים דמות משמעותית עבורם, כאשר מבקשים הם להיות מעורבים יותר בחייהם. כמו כן, הם מבינים את חשיבות הקשר בין האב לש'. הסבים מעלים קשיים בהתנהלות האב עם ילדיו, קשיים אשר היו קיימים עובר לפטירת בתם.
27. תלונת הסבים על הזנחה והתנהלות האב נבחנו ע"י מחלקת הרווחה. נמצא כי האב עושה מאמצים והשתדלות בהורות היחידנית שלו ומגלה אחריות הורית. האב מלווה ע"י גורמי טיפול, מבקש סיוע בהתמודדות עם צרכי ילדיו. לעיתים בחירותיו אינן עולות בקנה אחד עם צרכי הקטינים אך אין במעשיו הצדקה חוקית להתייחס אליו כאב מזניח שאינו מתפקד. יצויין כי האב זוכה לסיוע מצד אימו המתגוררת אף היא ביישוב.
28. בין היתר צוין בתסקיר כי האב עזב באופן פתאומי את בית התובעים וללא הכנה מראש. לטענת האב הדבר נעשה נוכח מצוקה נפשית שחש בביתם, כאשר הודה שלא עשה זאת דרך שתואמת את צרכי הקטינים.
29. המלצות התסקיר היו, כי אין צורך למינוי אפוטרופוס נוסף לילדים, שכן מדובר באב שדואג לצרכי ילדיו ובתהליך של טיפול והדרכה. בנוסף צוין כי אפוטרופסות נוספת בלתי אפשרית נוכח מורכבות הקונפליקט בין הצדדים.
30. לעניין הבת ש', יש לעשות מאמץ עילאי לגישור בין האב לש' ולהשאיר את האב כאפוטרופוס על מנת לאפשר חידוש תקשורת.

תסקיר משלים מיום 12.03.18:

בתסקיר המשלים ציינה העו"ס כי המשפחה נמצאת במסגרת טיפולית שנבנתה ע"י המחלקה לשירותים חברתיים. העו"ס מתרשמת כי ישנה אווירה רגועה שמאפשרת לילדים להתנהל בצורה בטוחה בין שני הבתים. עוד צויין כי בבית האב היה קיים חוסר סדר, ריח של שתן (לטענת האב מ' החל להרטיב בתדירות גבוהה יותר), וקיימת תחושה של צפיפות.  יחד עם זאת ניכר, כי האב שומר על סדר עם ילדיו האב מגיע לשיחות קבועות עם העו"ס ****. המטפלת המשפחתית, הגב' ****  מעידה, כי יש שיתוף פעולה של כולם ונראה שיש שיח טוב בין האב לילדיו.

31. המלצות התסקיר המשלים היו, כי אין עילה למשמורן נוסף שכן מדובר באב מתפקד הנמצא בתהליך הדרכה והכוונה, משתף פעולה ומשתדל לתת מענה פיזי הולם לילדיו, בעניין המשמורת על הבת ש'  צוין, כי הנוכחות של האב בחייה הינה משמעותית גם אם היום היא סביב עניינים פרוצדורליים ולפיכך מומלץ שהאב יהיה משמורן גם על בתו ש' על מנת לא להעצים את הנתק הקיים.
32. כן צוין כי הרחבת זמני השהות בין הסבים לנכדים מאפשרת זמן איכות בינם לבין הנכדים ובין האחים לש'.

תסקיר משלים מיום 07.06.18:

33. ביום 7.6.18 הוגש תסקיר נוסף בו ציינה העו"ס, כי הקטינים והאב משתפים פעולה עם גורמי הטיפול, הקטינים קשורים לאביהם והוא משמש עבורם כאב אוהב אכפתי ודואג. האב וילדיו מתגוררים בקומה נפרדת בבית אביו וממתינים למעבר לביתם החדש. ש' מתגוררת עם הסבים, האב וש' אינם בקשר ויש כעס של ש' על האב.
34. להערכת העו"ס, עניין האפוטרופסות והמשמורת אינם לטובתה של ש', שכן ישנה חשיבות לשמור על תפקיד האב מולה כדי שלא תחוש ויתור סופי או נתק מוחלט ביניהם.
35. מהגורמים הטיפוליים המלווים את האב ומדבריו עולה, כי לא תהיה כל מניעה לתת הסכמה לבקשות לעניין בתו. בעניין הסבים צוין, כי הם אכן משמשים עוגן חשוב ברצף חייהם של הקטינים עובר לפטירת האם וישנה חשיבות ללווי של הסבים בעניין צרכי הקטינים, מתוך הדיווחים הרגשיים. צויין כי הסבים מביעים חוסר אמון במחלקה ואינם מעוניינים בלווי של העו"ס. לסיכום ציינה העו"ס, כי המלצתה הינה משמורת לאב ללא אפוטרופוס נוסף וכן הפניית המשפחה לגישור ביחידת הסיוע, על מנת לנסות ולגשר בין האב לסבים.

עמדת האפוטרופוס לדין עו"ד זיו יאיר:

36. ביום 28.12.17 הגישה האפוטרופוס לדין את עמדתה בנושא הקטינים. לדבריה מצב המשפחה מדאיג מאוד ומחייב סיוע טיפולי. האפוט' לדין פרטה את מצבו של כ"א מהקטינים אשר רואים בבית הסבים את ביתם ושם הם חשים בטחון והגנה, וציינה כי הם מעוניינים בהרחבת המפגשים עימם ע"מ שיוכלו להפגש עם אחותם.
37. האפוט' לדין ציינה את הצורך בהפניית האב והקטינים לטיפול רגשי. לגרסתה, הקטינים עמוסים טעונים רגשית, נמצאים בחוסר וודאות, שכן עדיין לא עיכלו את מות אמם. בעמדתה היא מציינת שהרחבת המפגשים עם הסבים כעת תסייע הן לקטינים והן לאב, על מנת לאפשר לו להמשיך בחייו מבלי שהילדים יפגעו, בעוד הם יהנו מזמן איכות עם אחותם ומהסבים החסרים להם מאוד.
38. לטענתה עם הרחבת המפגשים של הקטינים עם הסבים והסדרת מערכת היחסים בין הצדדים, ולאחר שתיבחן טובת הקטינים, ניתן יהיה להידרש לשאלת האפוטרופסות. לעניין הבת ש' בנסיבות בהן מתגוררת היא בבית הסבים הממלאים את כל צרכיה, סברה האפוט' לדין שיש להסדיר מעמד הסבים כאפוטרופוסים נוספים ולו זמנית.
39. ביום 1.7.18 הגישה האפוטרופוס לדין הודעה נוספת ממנה עולה, כי מצב הקטינים משתפר, האב מגויס כולו ומשתף פעולה עם גורמי הטיפול. כמו כן, מתקיימים זמני השהות עם הסבים, ולפיכך מתייתר הצורך במינוי אפוטרופוס נוסף ויש להמשיך בזמני השהות עם אפשרות להרחבתם בתיאום בין הצדדים.
40. בסיכומי האפוט' לדין שהוגשו ביום 13.12.18 ציינה כי הזמן שחלף, שיתוף הפעולה עם הגורמים הטיפוליים וההדרכות שעברו הקטינים והאב הובילו לרגיעה ושיפור. הקטינים מביעים שביעות רצון מחייהם עם האב ומביעים עמדתם כי ברצונם להישאר עמו ולהמשיך בפגישות עם הסבים ואחותם. האב מעורב בחיי ילדיו, מעוניין לעשות ולשתף פעולה עם כל גורם על מנת להטיב עם הקטינים, האב ממלא כל הנדרש ממנו לטובת הבת ש' אף שהוסדר מעמד הסבים כמשפחת אומנה. האפוט' לדין מציינת כי בעוד שחלה רגיעה בקרב הקטינים הכעס והניכור מצד המבקשים לא פחת על אף הצעות והערות ביהמ"ש, לדבריה  על אף הקושי והכאב הרב יש לשמר את מעמדם כסבים. לטענתה, משהוכח כי האב מתפקד וממלא חובותיו כהורה לא נמצאה עילה למינוי אפוט' נוסף לקטינים משכך שאלת המשמורת והאפוטרופסות מתייתרת, כמו כן משהוכרו הסבים כמשפחת אומנה אין להידרש לסוגית האפוטרופסות אף לש'.

עמדת ב"כ היועמ"ש:

41. בפרוטוקול הדיון מיום 21.1.18 הביע ב"כ היועמ"ש, התנגדות למינוי אפוטרופוס נוסף לקטינים, ובין היתר צויין כי "שאלת האפוטרופסות אינה נדרשת כאן, כיוון שיש לנו כאן הורה מתפקד, שלא כמו במקרים אחרים"(שורות 5-6 עמוד 4 לפרוטוקול). עוד נטען מפי ב"כ היועמ"ש כי "לעניין האפוטרופסות, זה לא נכון למנות את הסבים כאפוטרופוסים נוספים בשל חוסר שיתוף פעולה בינם לבין האב. מינויים כאפוטרופוסים נוספים כלפי ש', יכרסם במעמד האב כלפי ש' ויפגע בקשר ביניהם וישדר מסר שגוי לש' במצבה כעת". (עמ' 7 ש' 4-6).
42. ביום 26.11.18 הוגשה הודעה נוספת מטעם ב"כ היועמ"ש בה נטען כי אין צורך במינוי אפוטרופוס נוסף למי מהקטינים, שכן נוכח הדיווחים שהתקבלו מאפוטרופוס לדין ונוכח התסקירים שהוגשו, לא קיימת "סיבה מיוחדת" אשר מצדיקה הגבלת אפוטרופסות על מי מהקטינים או מינוי התובעים כאפוטרופוסים נוספים לקטינים.

לעניין הקטינה ש', נטען כי ההכרה בסבים כמשפחת אומנה מקנה להם סמכויות רחבות לסיפוק צרכיה ולכן גם בענייננו אין צורך במינוי אפוטרופוס נוסף.

המהלך האחרון בו נקט הנתבע: העתקת מקום מגוריו ומגורי שלושה מילדיו הקטינים לעפולה:

43. סיכומי הנתבע בתביעות העיקריות הוגשו ביום 25.11.18.
44. ביום 29.11.18, הגישו התובעים לתיק בקשה דחופה למינויים כאפוטרופסים זמניים לקטינים ובקשה למתן צו המונע העתקת מגורי הקטינים ושינוי מוסדות החינוך של הקטינים בטענה כי בכוונת הנתבע להעתיק מקום מגוריו לעפולה יחד עם הקטינים.
45. באותו היום התבקשו תגובות הצדדים, כמו כן עד למתן החלטה אחרת נאסר על הנתבע להעתיק את מגורי הקטינים או לשנות את מוסדות החינוך שלהם.
46. הנתבע בתגובתו טען כי הוא וילדיו הקטינים כבר עברו להתגורר בעפולה יחד עם זוגתו עמה עתיד להתחתן בחודש מאי הקרוב. לטענתו צעד זה נעשה "בשיתוף הגורמים הטיפוליים המקצועיים אשר לא התנגדו למעבר". עוד טען כי טרם ניתנה ההחלטה כבר דאג לרשום את ילדיו למוסדות החינוך בעיר ואף דאג למקום ראוי למגוריהם ולסביבה חמה ותומכת, ילדיו נגרעו ממסגרות החינוך ב****** ואין באפשרותו להחזירם כעת, דבר שלטענתו יגרום לטלטלה נוספת בחייהם. עוד הוסיף כי בהעדר החלטה אחרת הוא רשאי לקבל החלטה בעניין מגורי הקטינים ומוסדות החינוך שלהם, בהיותו האפוטרופוס הטבעי על ילדיו. עוד טען כי התובעים ידעו על החלטתו להעתיק את מקום המגורים למעלה מחודש ימים לפני שפנו לבית המשפט.
47. עמדת ב"כ היועמ"ש- ביום 4.12.18 התקבלה תגובתה לפיה לא הוכח הצורך במינוי המבקשים כאפוטרופסיים נוספים לקטינים. לעניין צו המניעה- נוכח האמור בתגובת הנתבע, לפיה עבר להתגורר בעפולה עם ילדיו, מתייתר הצורך במתן צו מניעה כמבוקש.
48. עמדת האפוט' לדין עו"ד זיו זהבה יאיר: ביום 6.12.18 הגישה עמדתה וקבעה כי לא הוכח כל צורך במינוי אפוטרופוסים נוספים לקטינים. הקטינים עברו להתגורר בעפולה ביום 26.11.18 ומשכך מתייתר הצורך בצו מניעה. בדיון מיום 12.12.18 הבהירה האפוט' לדין כי לא ידעה על המעבר לעיר עפולה, הנתבע נמנע מלשתף אותה בכך, והפעם הראשונה שנחשפה למעבר הייתה מתוך כתבי בי-הדין שהוגשו.
49. דיווח העו"ס לסדרי דין ב*****- ביום 11.12.18 התקבל דיווח העו"ס ממנו עולה כי ביום 18.11.18 בשיחה טלפונית הודיע האב כי ברצונו לעבור לעפולה, לדבריו הסבים יודעים על המעבר מהילדים, ואינם מתנגדים לכך, באותו מועד ביקשה ממנו העו"ס לכתוב הודעה מסודרת לסבים. לאחר התייעצות עם מפקחת מחוזית לסדרי דין פנתה העו"ס לאב וביקשה שיפנה לבית המשפט לעדכן בדבר המעבר וכן לכתוב הודעה לסבים. לאחר מספר ימים פנתה העו"ס אל האב לברר האם פעל כאמור אך הוא בתגובה מסר כי לאחר התייעצות עם בא כוחו החליט שלא לעשות כן למרות שהובהרה לו חשיבות העניין. ביום 2.12.18 בשיחה טלפונית עם יועצת ביה"ס ב****התברר כי האב כבר עבר להתגורר בעפולה. מדיווח המטפלת המשפחתית, עו"ס ****, עולה כי עלו הרהורים על מעבר מגורים משותף עם בת זוגו של האב, כשברקע היה המעבר לבית החדש ב****. בחודש אוגוסט הודיע האב כי בכוונתו לעבור לעפולה אך הדגיש שזה יהיה רק בשנת הלימודים הבאה. בחודש אוקטובר כשהגיע לבדו למפגש טען שאינו מסוגל להיכנס לבית החדש ב**** שכן חוטף התקפי חרדה, באותו מועד העלה את האופציה שיעבור בפסח לעפולה. במפגש ב-21.10.18 הודיע כי ברצונו לעבור באמצע השנה (ינואר – פברואר). בשיחת טלפון שהתקיימה ביום 28.10.18 הודיע כי החליטו לעבור ב1.12.18 משום ש"הוא לא יכול לחיות כאן יותר והבחירה שלו למעבר לעפולה מאוד ברורה". האב התבקש להודיע לעו"ס המשפחה ולעו"ס לסדרי דין. המטפלת דיווחה כי הקטינה ח' "הביעה רצונה להיות בעפולה אולם הביעה חשש מהכיתה החדשה ומחברים חדשים שתצטרך להכיר", אולם "לא' היה קושי רב במעבר, הוא לא רוצה לעזוב את ****, יש לו קשר טוב עם המשפחה של אמו ז"ל ומבלה שם הרבה".
50. המטפלת טענה כי היא תומכת במעבר (לא פורטו הנימוקים לכך) אך התייחסה לכך שהאב עשה זאת בחיפזון, ונכון היה לעשות תהליך הדרגתי.
51. עו"ס המשפחה, הגב' ***** דיווחה כי האב לא היה אתה בקשר בעת הטיפול המשפחתי, באחת הפעמים ב"פגישת מסדרון" שיתף אותה בעניין המעבר והיא בתגובה אמרה לו שנכון לחכות לסוף שנת הלימודים. 
52. לסיכום, העו"ס לסדרי דין סברה כי היה על האב לפעול לפי הנחיותיה הברורות, לרבות עדכון בית המשפט ומסירת הודעות לסבים. העו"ס לסדרי דין סברה כי היה נכון שהאב יעשה את המעבר בהדרגתיות ובאופן מסודר בהתאם להליך המשפטי תוך קביעת זמני שהות עם הסבים וש'. כאשר לא פורטו הנימוקים המצדיקים את המעבר האמור.

53. נוכח הדחיפות במתן הכרעה בתיק, ראיתי לנכון לקיים דיון בהול, ואף לתת לתיק זה קדימות בהכרעה על פני תיקים אחרים הממתינים להכרעה שיפוטית.
54. דיון כאמור התקיים ביום 12.12.18, במהלכו נחקרו הצדדים בסוגיית העתקת מקום המגורים, וכעת אכריע במכלול הסוגיות: אפוטרופסות, משמורת והעתקת מקום המגורים:

אפוטרופוס נוסף על הורה - הדין החל :

55. בהתאם לחוק הכשרות המשפטית, הורים הם אפוטרופוסים טבעיים של ילדיהם הקטינים (סעיף 14 לחוק), הוראה זו נובעת מכוח ההורות הטבעית והביולוגית. המחוקק נזהר מלפגוע באפוטרופסות הטבעית של ההורים והיא מוגנת ורחבה יותר מאפוטרופסות הנקבעת במינוי בצו שיפוטי.
56. סעיף 28 לחוק הכשרות המשפטית קובע כי:

"מת אחד ההורים, תהא האפוטרופסות על הקטין להורה השני; ואולם רשאי בית המשפט, בנוסף על אותו הורה, למנות לקטין אפוטרופוס באופן כללי או לענינים שיקבע בית המשפט; והוא הדין אם אחד ההורים הוכרז פסול-דין, או שאינו מסוגל למלא חובותיו לפי פרק זה, או שבית המשפט קבע, בהחלטה מנומקת, כי ההורה נמנע, ללא סיבה סבירה, מלמלא את חובותיו האמורות, כולן או מקצתן או שהאפוטרופסות לקטין נשללה ממנו על ידי בית המשפט, וכן אם אחד ההורים אינו ידוע, או שלא היה נשוי להורה השני ולא הכיר בקטין כבילדו."

סעיף 30 לחוק הכשרות המשפטית קובע:

"לא ימנה בית המשפט אפוטרופוס בנוסף על הורה, אלא אם ראה סיבה מיוחדת לכך לטובת הקטין ולאחר שניתנה הזדמנות להורה להשמיע טענותיו; מונה אפוטרופוס כאמור, יחולו הוראות הסעיפים 45 ו-46 בשינויים המחוייבים."

57. מהאמור לעיל עולה כי אין בפטירת האם, כדי להצדיק אוטומטית התערבות חיצונית ומינוי הסבים כאפוטרופסים נוספים, יש לבחון אפוא האם מתקיימות נסיבות מיוחדות מעבר לאירוע הטראגי שפקד את המשפחה, המצדיק מינוי כאמור.

58. בתמ"ש (תא) 107060/99 ד נ' k ( 2001), נפסק כי  "סיבה מיוחדת" אינה יכולה להיות עצם פטירת אחד ההורים וכי יש צורך בנסיבה כבדת משקל. בין היתר נפסק כי "לא מותו של אחד ההורים הוא העילה למינוי אפוטרופוס נוסף. הוראת סעיף 28 לחוק הכשרות באה להסדיר מצב חריג עקב נסיבות כבדות משקל. גבולותיה של אותה "סיבה מיוחדת" למינוי אפוטרופוס נוסף נתחמו בפסיקה כאותה "סיבה מיוחדת" המצדיקה התערבות בתא המשפחתי – בקשה למינוי אפוטרופוס נוסף כאמצעי לקבלת המשמורת על הקטין, אין לראותה כ"סיבה מיוחדת" לטובת הקטין".

59. ההלכה הפסוקה הנוגעת למינוי אפוטרופוס נוסף במקרה של מות אחד ההורים, בהתאם לסעיף 28 לחוק הכשרות המשפטית, סוכמה ע"י כב' השופטת אספרנצה אלון בתמ"ש (חי) 44150-12-10 א.ר נ' א.ע (2011):

"הסדר זה מתייחס למצבים חריגים בהם מתקיימות נסיבות כבדות משקל המצדיקות התערבות באוטונומיה ובפרטיות של התא המשפחתי ובזכות היסוד של ההורה הטבעי להחזיק בילדו, עד כדי מינוי אפוטרופוס נוסף על הקטין מלבד ההורה הטבעי הנותר בחיים (בג"צ 8906/04 פלונית נ' פלוני, (2005) וכן ע"א 783/81 פלונים נ' פלמוני, פ"ד לט(2) 1, 9-8 (8.5.83).

על מקצת מן הנסיבות האמורות עמד השופט א' גולדברג בע"א 212/85, 224 פלוני נ' פלונים, פ"ד לט(4) 309, 315:

"בגבולותיה של "סיבה מיוחדת", המצדיקה התערבות חיצונית בתא המשפחתי, ניתן לראות מקרים שבהם מגלה ההורה אדישות ואי-אכפתיות לגבי חובה מחובותיו כהורה, הימנעות רצונית מתמשכת מלקיים חובה כזאת או היות ההורה בלתי מסוגל, מטעמים אובייקטיביים, למלא את החובה האמורה, כשברור הוא, כי החסך שייגרם לקטין ייפגע בבריאותו הנפשית או הגופנית במידה כזאת, שאינה מאפשרת השלמה עם המשכו של המצב הקיים".

על הזיקה הישירה בין עקרון האוטונומיה המשפחתית לבין זכותו של הילד לגדול אצל הוריו הביולוגיים, ניתן ללמוד מדבריה של כבוד השופטת א' פרוקצ'יה בע"מ 9229/04 היועמ"ש נ' פלונית (10.8.05, עמ' 24 לפסה"ד): " הקשר הטבעי בין הורה לילדו הוא זכות טבעית בעלת מימד חוקתי שפן אחד שלה הוא זכותו של ילד להיות נתון למשמורת הוריו ולגדול ולהתחנך על ידם. פן אחר הוא - זכותו של הורה, מכח קשר הדם, לגדל ולחנך את ילדו במשמורתו ולקיים כלפיו את חובותיו כהורה. עוצמתו של קשר ההורות, האוצר בתוכו את זכותם הטבעית של הורה וילדו לקשר חיים ביניהם, הפכו את האוטונומיה של המשפחה לערך בעל מעמד משפטי מן המעלה הראשונה, אשר הפגיעה בו נסבלת ומותרת רק במצבים מיוחדים וחריגים ביותר בהם מימושה של ההורות הטבעית אינו אפשרי מטעם זה או אחר".

60. ויודגש: אף אם יוכח בפני בית המשפט כי יותר טוב לקטין אצל מי מבני משפחתו האחרים, מבחינה חינוכית, מבחינת התנאים פיזיים שיקבל או אפילו אם יזכה שם לרגש חם יותר, אין מנתקים ילד מההורה הנותר בחיים. בית המשפט העליון קבע כי יש צורך בנסיבות מיוחדות וחמורות לשם ניתוק כאמור. בין היתר נפסק כי "המקובל הוא כי בהעדר נסיבות מיוחדות וחמורות במיוחד, אין מנתקים בין ילד לבין אביו או אימו, רק בשל כך שיהיה לו יותר טוב אצל סבו או אצל סבתו או אצל דודו, או אצל דודתו, או אצל קרוב משפחה אחר. הנחת היסוד באשר לטובתו של הקטין, היא כי ילד גדל, בדרך כלל עם הוריו... הווה אומר , בית המשפט הבהיר לא אחת שנקודת המוצא שלו היא, כי טובתו של ילד מחייבת, בדרך כלל אם אין נסיבות מיוחדות, כי יל ד יגדל עם הוריו ואין נוטלים ילד מהוריו  או מן ההורה היחיד שנותר בחיים, גם אם במוסד או אצל משפחה אומנת או אצל מאמצים או אצל קרוב משפחה יזכה לחינוך טוב יותר או למזון טוב יותר ואולי, לעיתים, אף לרגש חם יותר. בחשבון הסופי, אין תחליף לבית ההורים הטבעיים, ששהותו של הילד רצויה ומבוקשת שם בתום לב, אלא אם כן קיימות הנסיבות החמורות, שבהן נתקלנו לא אחת, והן נטישה, התעללות, הצורך בצעדי טיפול מיוחדים או תופעות חמורות אחרות, שאין מקום להביא כאן את רשימתן הממצה. אם נפטר אחד ההורים, ממלא ההורה הנותר בחיים את חובותיו של ההורה שנפטר. אף העובדה שההורים נתגרשו זה מזה בשעתו, אינה בעלת השפעה בכגון דא, כי אך מובן הוא, שגירושין לא ניתקו יחסי האב וביתו..." ד"נ 30/85 פלונים נ' פלוני.

       קביעת זמני שהות בין סבים לנכדיהם הקטינים – הדין החל:

61. סעיף 28 א לחוק הכשרות קובע:

" מת הורה של קטין, רשאי בית המשפט, אם ראה שהדבר הוא לטובת הקטין, להחליט בבקשת הורי המת בעניין הקשר בינם ובין הקטין"

62. הסוגית הקשר בין הסבים לנכדים נדונה בבית המשפט העליון במסגרת ע"א 121/79 פלוני נ' פלונית (1979), שם נפסקו הדברים הבאים:

" תיקון החוק שבסעיף 28א הנ"ל בא לייחד לסב ולסבה, בנסיבות מסוימות, מעמד מיוחד יתר על שאר הקרובים. הוראה זו – "באה לפתור בעיה כאובה, אם כי נדירה. קורה לפעמים שבגלל סכסוך בין הורים שכולים לכלתם נמנע מהם לראות את הנכד. חוק זה בא להסמיך את בית המשפט שיהיה רשאי להסדיר את הענין הזה כדי שגם ההורים השכולים יוכלו לראות בנסיבות מסוימות את הנכד"...... העיקרון שביחסי סב-סבה ונכדים, המונח ביסוד ההוראה שבסעיף 28א הנ"ל, אינו טעון הסבר: מושרש הוא עמוק ברגשי אנוש וביחסי בני משפחה לדורותיה. אך אופן ישומו ודרכי ביצועו, במיוחד כאשר השאלה באה לכלל דיון והכרעה לפני בית-המשפט, מחייבים זהירות מירבית; זהירות זו, תנאי קודם היא לכל מעשה פסיקה בתחום הרגיש של דיני משפחה, והצורך בה גדול הוא במיוחד בעניננו. כבכול נושא שבתחום זה, שבו מדובר בשלומו ובעתידו של קטין, הכלל המנחה והקובע בכל החלטה שהיא, הוא טובתו של הקטין".

63. על חשיבות שמירת הקשר בין קטין לסביו והתרומה שיש לקשר זה על נפשו של הקטין והתפתחותו התקינה נפסק רבות. כך, נפסק כי: "טובתו של קטין מגלמת בחובה את הכרת זהותו, את הכרת קשריו המשפחתיים על הטוב והרע והקשה שבהם, את הכרת בני משפחתו המורחבת מצד כל אחד מהוריו בדרך כזו שתאפשר לו גיבוש זהות עצמאית, יציבה ונפרדת תוך היכרות בלתי אמצעית עם שורשיו" (תמ"ש (ראשל"צ) 35101-03-12 ר.א נ' י. א (30.09.2013).
64. כן נפסק כי "ישנה גם חשיבות לשמירת קשר בין סבים לבין נכדם, וכי קשר טוב ומיטיב בין סבים לבין נכדם הקטין יכול ועשוי לתרום להתפתחותו התקינה של הקטין. יש לתת לקשר זה משנה תוקף עת מדובר במקרה מצער שבו הקטין איבד את אחד מהוריו. עולמו של קטין אינו מורכב מעולמו של הורה אחד, אלא הוא שילוב של שני עולמות הוריו- עולם האם ועולם האב. "שלילת אב" כמוהה "כשלילת אם" פוגעים בהתפתחותו התקינה של הקטין, ועלולים להביא אצל הקטין לחרדת נטישה, פגיעה נפשית, חסך התפתחותי, ואף לפגיעה בתפקוד הקוגניטיבי" (תמ"ש (ב"ש) 3089/05/13 פלונים נ' אלמונית 2014).
65. הקשר בין סבים לנכדים, הינו חלק חשוב וחיוני בעולמו של הקטין ותורם להתפתחותו הרגשית ולעיצובו החברתי: "קשר בין הורה לבין קטינים וגם עם סבים, הוא קשר חיוני, בריא, מועיל, מטיב ואף מתחייב ומתבקש, למעט מקרים חריגים בהם קיום קשר כזה עלול לגרום לקטינים נזק ולא ישיג את טובתם. הורים ובעיקר האם הינה בדרך כלל הדמות המרכזית בחיי הקטין בעיקר בשנותיו הראשונות ולא סתם חזקת הגיל הרך עודה שרירה וקיימת עד היום. באשר לסבים אין גם ספק כי הם מהווים חלק חשוב בחייהם של הקטינים, סבים הם בדרך כלל מבצרם ומקלטם האחרון של הנכדים בעת מצוקה. קשר בין הורה לבן הוא קשר טבעי, חיוני ומתבקש ואין עליו עוררין. יחסים בין נכדים לבין הסבים הינם יסוד חשוב בכל חברה. הסבים מהווים כמעט בכל התרבויות בעולם חלק חשוב וחיוני בעולמו של הקטין. מחקרים רבים אף מוכיחים, כי קשר זה אף תורם לחינוכו ולעיצובו החברתי של הקטין. לטעמי, אחד השיקולים שיש לבחון עת מתחקים אחר טובת הקטין, הינו שמירת הקשר עם שני הוריו וכן עם המשפחה המורחבת ולא רק עם הוריו. הזכות לקיים קשר בין הורה לבין קטין אינה נחלת האם או האב, אלא, הינה זכות טבעית ובסיסית של הקטין להיות בקשר עם שני הוריו וגם עם הסבים. קשר זה בין הורה לקטין וגם עם הסבים הינו חשוב וחיוני לקטין לשם התפתחותו הרגשית וקשר שכזה אף מעצים ילדים. מחקרים רבים מוכיחים, כי קשר בין קטינים לבין המשפחה המורחבת מעצימם ותורם להתפתחותם התקינה" (תמ"ש 25454-03-12 פלוני נ' פלונית (2015)).
66. יחד עם זאת, לא כל בקשה לקיום קשר סבים-נכד תיענה בחיוב, ו"הכלל הוא כי שעה שמוצא בית המשפט כי הורים מונעים מילדים קשר עם הורי-הורים או מי מהם והורי ההורים עותרים לסעד בדבר הקמת קשר בינם לבין נכדם, שומה על בית המשפט לבחון כיצד ניתן לשרת בצורה מיטבית את טובת הילדים בהקשר זה של קשרי נכדים – הורי הורים, ועל פי מבחן זה, ייעתר לבקשה או ידחה אותה. הסמכות לכך נתונה כחלק מן הסמכות הכללית הרחבה שהעניק המחוקק לבית המשפט על פי סעיף 68(א) לחוק הכשרות" (בע"מ (י-ם) 500/09 פלונית נ' אלמוני (2010)).
67. עוד הודגש בפסיקה כי "תנאי לכך כי קשר בין סבים לבין נכדם הקטין יהא קשר טוב ומטיב, הנו הבנתם של הסבים את מקומם ואת תפקידם כסבים ולא כתחליף הורה. כך לדוגמא, נדרשים הסבים שלא להתערב באוטונומיה ההורית הגם שהם סוברים כי החלטות הורי הנכד אינן נכונות. סבים אשר פוגעים בסמכות ההורית, מבקרים את ההורה בנוכחות הנכד, מדברים סרה בהורה, פוגעים למעשה בקטין עצמו, משכך אין כל תכלית חיובית לקיום מפגשים בינם לבין נכדם" (כב' השופט אלון גביזון התייחס לעניין זה בתמ"ש (ב"ש) 3089/05/13 פלונים נ' אלמונית 2014).
68. עקרון העל שצריך להנחות את בית המשפט הינו עקרון טובת הילד, אשר מהווה אבן יסוד בכל הנוגע לבחינת סוגיות הנוגעות בעניינם של קטינים, וכדברי כב' השופט זילברג בע"א 209/54 שטיינר נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד ט 241, בעמ' 251 (1954) "מבחן טובת הילדים, לדעתי, לא יימלט בו אחד מן השנים: או שאינו שיקול רציני כלל, או שמתחשבים בו, ובו בלבד, כגורם החלטי, מכריע, הדוחה (במקרה התנגשות) כל שיקול אחר. פשרה לא תיתכן כאן".
69. לסיכום נקודה זו: בכל הנוגע למינוי אפוטרופוס נוסף על הורה, נדרשת נסיבה חריגה חמורה ומיוחדת. לעומת זאת, בהתייחס לקיום זמני שהות בין סבים לנכדיהם לאחר מות אחד ההורים, נקבע כי קשר כאמור מהווה נדבך חשוב בגיבוש זהותו של הקטין תורם לחינוכו וחיוני להתפתחותו הרגשית. כאשר אף בעניין זה עקרון טובת הקטין הינו "השיקול המכריע הבלעדי והריבוני הדוחה מפניו כל שיקול אחר וכל טובה אחרת, טובת האם, טובת הסבתא ואפילו טובת שתיהן" תמ"ש 1900-06 היתומה נ' האלמנה (2006), ובלבד שהסבים מבינים את מקומם ואת תפקידם כסבים ולא כתחליף הורה.

דיון והכרעה:

70. הסיטואציה שהובאה בפני להכרעה אינה פשוטה. כל הצדדים חוו אובדן קשה מנשוא, וכולם חשים בחסרונה הגדול של האם המנוחה, אשר הותירה מאחוריה חלל עצום ולמרבה הצער אף פילוג בין בני המשפחה.
71. הבהרתי לצדדים מספר פעמים, כי במציאות הקיימת עצם ניהול התביעה מגביר את המתיחות הקיימת ביניהם ומסלים אותה על גבם של הקטינים העומדים בתווך, אולם ניסיונות בית המשפט להביא את הצדדים להסכמות וליתר הכרעה שיפוטית עלו בתוהו, ואין לי אלא להצר על כך.

הקטינה ש':

72. אקדים ואציין כי נסיבות החיים של הקטינה ש' נטלו ממנה את תום ילדותה, וניכר כי חשה אחריות רבה כלפי אחיה הצעירים. אף האפוט' לדין ציינה כי היא מדברת "כאישה קטנה". אציין כי במהלך שמיעתה, עלו טענות קשות מצידה באשר להתנהלותו של אביה כלפיה ובכלל. התרשמתי מקשיים אמיתיים של הקטינה ומכנות דבריה, וכי יש לדברים השפעה על נפשה. נראה כי היא נקרעת בין רצונה העז להמשיך לגדול עם אחיה הקטנים, אליהם היא קשורה בכל נימי נפשה, לבין חוסר יכולתה להתמודד כיום עם אביה.
73. דבריה במהלך שמיעתה ע"י בית המשפט אמנם חסויים, אולם אסתפק בדברים שהובאו מפיה ע"י האפוט' לדין בדיווחיה שהוגשו לתיק: כך, באשר לדיווח כי אביה סטר לה ואיים כי ישלח אותה לפנימיה, לא קיבל את סירובה להצטרף לחופשה משפחתית עם מי שהיתה באותה העת בת זוגו, וכאשר הסכימה להצטרף, ביקש ממנה לנסוע באוטובוס מאחר שבת זוגו נוסעת איתם ואין לה מקום ברכב, ציינה את פגיעתה הקשה על העדפתו את בת זוגתו על פניה, בשל מחלוקת ביניהם בכל הנוגע לנסיעה באוטובוס, ניתק לה את הטלפון הנייד והיא המתינה בחוסר בטחון מוחלט בתחנה המרכזית בת"א עד שדודתה אספה אותה. עוד שיתפה ש'בקושי שלה בכך שאביה התעקש שתקבל את בת זוגתו עוד במהלך החודש הראשון של מות אימה, ואת הקושי שלה עת הותיר אותה להתמודד בלילות עם אחיה הקטנים כאשר מ' הפעוט היה מתעורר בלילות ומבקש בבכי את אימו (כל זאת אירע בתקופה הקצרה בה התגוררה עם האב לאחר מות אימה).
74. בחלקן של הטענות שנשמעו מפיה של ש', הודה האב בתצהירו ובחקירתו הנגדית ולחלקם היה לו הסבר מסויים - האב התנצל על שסטר לביתו (עמ' 53 ש' 3-6), טען שאמר לה שאם היא רוצה להצטרף לחופשה היא יכולה לנסוע באוטובוס, ורק בהמשך החקירה כאשר נשאל מפורשות הודה שלא היה לה מקום ברכב אולם לבת זוגתו היה מקום (עמ' 54 ש' 5-10), הודה שניתק לה את השיחות היוצאות מהנייד במהלך הנסיעה של הקטינה בגפה, באוטובוס מרמת הגולן לת"א (עמ' 54 ש' 17-27) ובמהלך ויכוח אמר לקטינה שאם היא רוצה לעבור לפנימיה, שתעבור (עמ' 55 ש' 25-26).
75. חרף זאת אני מוצאת קושי להטיל "אשם" על האב, שכן אין ספק כי אף הוא חווה טראומה קשה עת נותר באופן פתאומי עם ארבעה קטינים עם מותה הפתאומי של אישתו. האב אף הודה כי האם המנוחה היתה דומיננטית יותר בגידולם, בעוד הוא התמקד בפרנסת המשפחה. כפי שיפורט בהמשך, האב בתהליך של למידת דרכי התמודדות ויש לקוות כי במשך הזמן לאחר שש' תתחזק נפשית ניתן יהיה להתחיל בהליך טיפולי ולשקם את הקשר ביניהם.
76. אדגיש כי בניגוד לתחושתה של ש' כי אביה "ויתר עליה", בחקירתו הנגדית, התנגד האב בכל תוקף למשמורת הסבים והדגיש כי אינו מעוניין שש' תחשוב שהוא מוותר עליה וטען כי הוא "לא מעוניין שתראה שאני מוותר עליה אפילו בבדל, בבדלדלון קטנטן" (עמ' 57 ש' 7-11).
77. אף הנתבע הסביר שגם הוא נמצא במשבר עמוק. יצויין כי התלונה שהנתבע סטר לש' נבדקה ע"י עו"ס מחוזית לחוק הנוער, הגב' ***** ונמצא כי התנהגות זו נבעה ממקום של מצוקה גדולה והתמודדות עם הטראומה שפקדה את המשפחה.
78. משהתובעים הוכרו כמשפחת אומנה של הקטינה ש', תביעת המשמורת והאפוטרופסות התייתרה לגביה. כפי שב"כ היועמ"ש ציין, ובצדק, ההכרה בסבים כמשפחת אומנה מקנה להם סמכויות רחבות לסיפוק צרכיה.
79. אביה היה ועדיין האפוטרופוס הטבעי עליה, וככל שתידרש הסכמתו לעניין כלשהו הנוגע לקטינה – על התובעים לפנות אליו, לעדכנו ולקבל עמדתו והסכמתו.
80. אני מחייבת את התובעים לשתף פעולה עם רשויות הרווחה, על מנת שניתן יהיה לעקוב אחר מצבה של ש' ולאתר את שעת הכושר לתחילת ההליך הטיפולי לשם הבראת הקשר עם אביה, וחידושו.
81. הצהרתם של התובעים במהלך חקירתם הנגדית כי ברצונם לחדש את הקשר בין ש' לאביה, צריכה לקבל ביטוי מעשי. התובע אומנם הסביר כי נסיונו לומר לש' לשוב לבית אביה נתפס אצל ש' כאילו היא מכבידה על הסבים בנוכחותה בביתם, ומטעם זה בחר שלא לשוב ולדון עימה בנושא (עמ' 37 ש' 3-13), יחד עם זאת על הסבים להמשיך ולשדר לש' את המסר כי חידוש הקשר עם אביה ייטיב עימה.
82. עוד אני מורה לרשויות הרווחה לקיים מעקב אחת לחודשיים לכל הפחות ולפעול למתן טיפול רגשי לקטינה ש' בדגש על חידוש הקשר בינה לבין אביה.

הקטינים ח', א' ומ':

האם הוכחה "נסיבה חריגה חמורה ומיוחדת" למינוי אפוטרופוס נוסף לקטינים?

83. חייו של הנתבע עברו טלטלה עת הפך באופן פתאומי לאב יחידני לארבעה קטינים רכים בשנים. מעבר להתמודדותו האישית עם המשבר שפקד אותו עת נפרד מזוגתו לחיים, על האב להתמודד גם עם מצבם המורכב של ארבעת ילדיו שהתייתמו מאימם. האב רכש כלים וקיבל תמיכה מגורמי הטיפול והרווחה, כמו גם מבני משפחתו, ועל כך יש לברכו.
84. כפי שעולה מהתסקירים, מדיווח האפוט' לדין ומהעדויות ניתן להבחין, כי האב עבר שינוי חיובי לאורך הדרך. הוא מנסה להיות קשוב לצרכי הקטינים ולהבין את עולמם של ילדיו. דואג להתפתחותם התקינה, מעניק להם טיפול רגשי לו הם זקוקים ומשתף פעולה עם גורמי הרווחה. נראה כי חרף המחלוקות הקשות בינו לבין הסבים, אין הוא מעוניין בניתוק ילדיו מהסבים ומכיר בחשיבות הקשר בינם לבין הקטינים, דבר שאינו ברור כלל ועיקר.
85. בתסקירים המפורטים שהוגשו, תואר מצבם הנפשי הקשה של הקטינים, בעיקר בסמוך לטראומה שחוו עם אבדן אימם, אולם בהמשך נצפה שיפור במצבם. המלצת העו"ס היתה שלא להיענות לסעדים המבוקשים. כידוע, העובדים הסוציאליים מסייעים לבית המשפט בקבלת הכרעה נכונה ומושכלת, תוך בירור מעמיק של הסוגיה, בהיותם מייצגים בצורה אובייקטיבית ומקצועית את צורכי הקטינים (רמ"ש (מח' חי') 40117-12-13 פלוני נ' פלונית (23.12.2013)). בהתאם לפסיקה, רשויות הרווחה משמשות כמעיין מומחה מטעם בית המשפט, לגביהם נקבע לא אחת בפסיקה כי "משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת" (תמש 38012-12-12 פלוני נ' פלונית1.15).
86. בכל הנוגע למצב ההגייני של הבית ולתפקודו של האב, הסבירה עו"ס **** בחקירתה הנגדית כדלקמן: "הבית לא מאורגן ברמה הזו. יש המון מאמץ של האבא. יש גם עו"ס שעשתה כמה ביקורים אצל האב. באותו יום הילד השתין על הסדין שהיה בכניסה לבית ואז היה את הריח. אבל יחד עם זאת יש המון מאמץ והמון רצון לארגן בית שיטיב עם הילדים. הילדים מרגישים נינוחים בתוך הבית". (עמ' 48 ש' 13-17).
87. הן ב"כ היועמ"ש והן האפוט' לדין סברו כי אין הצדקה למינוי אפוט' נוסף לקטינים נוכח תפקודו של האב.
88. בדיון מיום 23.4.18 דיווחה האפוטרופוס לדין על השיפור שניכר במצב הקטינים והאב (ר' עמ' 12-13 לפרוטוקול): "אני עדיין סבורה שאין כאן שאלת אפוטרופסות, האבא הוא האפוטרופוס הטבעי של כל קטין וקטינה" ובהמשך הבהירה "כאשר אני מדווחת שבאמת יש התקדמות במצב הצדדים כולם ובפרט של הילדים, יש רגיעה, אם אז הילדים היו הולכים שפופים ומעין מפוחדים, היום הם הולכים בצהלה ובשמחה למוסדות החינוך, מגיעים לבית הסבים, מאושרים להיות שם, מקבלים את המענה בבית האבא". אשר לקטינה ש' ציינה כי "האבא אמנם לא רואה את ש', למרות שהוא שולח לה מסרונים היא לא עונה לו. אבל אני רואה התקדמות שכאשר הוא נדרש לחתימה למוסד חינוכי או כל מוסד אחר, הוא מייד נרתם לכך והיא יודעת שהיא נמצאת אצל הדמויות הקבועות בחייה ושצריך אישור מאבא הוא נמצא שם בשבילה".
89. גם בישיבת ההוכחות מיום 1.7.18 דיווחה האפוטרופוס לדין על ההתקדמות שחלה אצל האב: "היום יש ממש התקדמות מבחינת כל קטין וקטין, גם מבחינת האבא שבשיחות שלי איתו הוא מביע רצון ללמוד, להקשיב לשתף פעולה ולקבל כלים לעזור לעצמו וגם לילדיו. הוא מוכן בכל הידברות והוא אומר שאם יהיה צורך להרחבה שתהיה הידברות ביניהם. ההידברות מקנה לילדים ביטחון" ( עמ' 19 לפרוטוקול).
90. יצויין כי טענות התובעים בדבר צריכת אלכוהול ושימוש בסמים ע"י הנתבע, לא הוכחו, ומעבר להשערות לא הובאה לכך אף לא ראשית ראיה. חרף טענתם כי היו עדים לשימושו בסמים, בחרו התובעים שלא להביאם למתן עדות. כך, העידה התובעת כי כשהנתבע לא חש בטוב "הוא שם את העוגייה הזאת והוא פתאום הרגיש לא טוב ולא הבנו מה קרה לו ואז הבנו שהוא לקח את העוגייה הזאת" כאשר נשאלה אם יש לה הוכחה מעבר לאמירה השיבה בשלילה. בהמשך טענה כי הוא סיפר על השימוש בסם לכלתה, אולם הכלה לא הובאה למתן עדות, וכך לא הובאו למתן עדות אף אנשים נוספים שטענה בתצהירי התובעים כי הם ידעו על שימושו בסמים (אימו, חבריו ואחיותיו שלטענתם ידעו על שימוש הנתבע בסמים ואלכוהול).
91. יחד עם זאת, קשה להתעלם מהקשיים בהתנהלותו של האב, אשר למרבה הצער לא אחת פעולותיו לא עלו בקנה אחד עם טובתם של הקטינים. אציין כי דיווחיו לפיהם הוא קיבל את ברכת הדרך מגורמי הרווחה למהלכים שעשה, סתרו את דיווחי הרווחה באותו העניין. כך, כאשר טען כי העזיבה הפתאומית את בית התובעים כחודש לאחר מות האם, נעשתה לאחר שהתייעץ עם עו"ס **** אשר "הסכימה ועודדה" (עמ' 52 ש' 5-8). לאחר ישיבת ההוכחות ניתנה החלטה המורה לעו"ס ***** להתייחס לטענות אלה ותשובתה היתה כי האב סיפר לעו"ס על מצוקתו בבית הורי האם המנוחה, היא הדגישה את הצורך במעבר הדרגתי ובתהליך פרידה אך הנתבע "תיאר מצוקה בלתי נסבלת והחליט על מעבר חד ומיידי". כך כאשר במעבר האחרון לעפולה, טען כי המהלך נעשה לאחר שבירר עם גורמי הרווחה והטיפול שעודדו אותו (ר' דבריו בחקירתו עמ' 48 ש' 19-20), כאשר הסתבר שאף בפניהם הציב עובדה סופית ומוגמרת של מעבר מיידי במהלך שנת לימודים לביתה של בת זוגו לחיים.
92. כך, התבטאויותיו כלפי הקטינים לא תמיד היו הולמות ולעיתים בחירותיו לא עלו בקנה אחד עם צרכי הקטינים, כפי שהעו"ס ציינה בתסקיר וכפי שאף אני התרשמתי. ניתוק שיחות לבתו שנמצאת לבדה בנסיעה באוטובוס לתל אביב, התבטאויות לא הולמות בנוכחות ש', עזיבתו הפתאומית את בית הסבים שם התגוררו, ללא הכנה של הקטינים ולעניין זה ר' תיאורו של התובע בעמ' 41 שם תיאר כי האב כהרגלו לקח את הילדים בבוקר, לאחר שהם בעזרת שכנים וכלתם של התובעים עזרו להם להתארגן, וחיכו לשובם בסוף היום. עד שעות הלילה הנתבע לא הודיע לתובעים דבר, וכאשר התקשרו אליו בלילה,  טען בפניהם שאינו רוצה לראות אותם ואף פעם לא אהב אותם, ומאז נוצר ביניהם נתק. כך, כאשר החליט בפתאומיות על מעבר לבית חברתו לחיים (באותה העת) ושוב, מעבר לבית אביו, העובדה כי הכין את כל המשפחה למעבר לבית החדש אשר נרכש עם האם המנוחה, כאשר הסתיר מכל הגורמים את המעבר הנוסף לבית חברתו לחיים אשר אף עליו החליט כאמור, באופן פתאומי.
93. חרף זאת, אינני סבורה כי מתקיימות במקרה זה נסיבות חריגות קשות המצדיקות מינוי אפוטרופוס נוסף לקטינים או קביעת משמורת על הקטינים אצל הורי האם המנוחה. מצבם של הקטינים אינו פשוט, אולם זהו פועל יוצא של נסיבות חייהם שאינן פשוטות. המצבים עימם הם נדרשים להתמודד מדי יום אינם פשוטים. אימם נפטרה לנגד עיניהם, המרחק מאחותם הבכורה מקשה עליהם, הסביבה המוכרת הבטוחה והטבעית בבית הסבים, שם התגוררו מספר שנים עד למות האם השתנתה לבלי הכר. חרף זאת, הדיווחים בעניינם מעודדים, ונראה כי הקטינים החלו למצוא כוחות פנימיים להתגבר על הקשיים. אמנם מצבם הנוכחי משביע הרצון הינו תוצאה של מספר דברים, ביניהם ההליך הטיפולי שעברו, הסדרי הקשר הקבועים עם הסבים ואחותם הבכורה, אולם גם לתפקודו של האב יש חלק בהתאוששותם, וכך גם העובדה כי האב רוצה את טובתם ומשקיע בכך משאבים לא מבוטלים.

התנהלותם של הסבים אינה מאפשרת מינויים כאפוטרופסים נוספים

94. סבורני כי במקרה זה לא ניתן אף להתעלם מהנסיבות הבאות, שאינן מאפשרות מינוי התובעים כאפוטרופסים נוספים על הקטינים או העברת הקטינים למשמורתם:

קיומו של נתק מוחלט בין הסבים לאב וקושי מצידם לקבלו:

95. כפי שעולה היטב מעדותם של התובעים, התובעים התקשו עד מאוד לקבל את הנתבע כחתן של ביתם, קושי זה היה קיים גם בחיי המנוחה - אם כי כל עוד היא היתה בחיים הצליחו (לאחר נתק קטן) לקבל את בחירתה ואף איפשרו לבני הזוג וילדיהם להתגורר בביתם מספר שנים וסייעו להם כלכלית (ר' חקירתו הנגדית של האב בעמ' 33-34 לפרוטוקול). המחלוקות בין הצדדים התעצמו לאחת מות ביתם, והנתבע לא הרגיש נוח עוד להתגורר עם ילדיו בביתם. אף במהלך ההליך השיפוטי ניכר המתח הרב בין הצדדים (בעיקר מצידם של התובעים כלפי הנתבע). על התובעים להשכיל ולהפנים גם בעת קשה זו, כי בתם האהובה בחרה בנתבע כאבי ילדיה, וכי עליהם לעשות את מירב המאמצים לשקם את הקשר ולהימנע ממחלוקות שיש בהן כדי לפגוע בקטינים.
96. אין לי אלא להסכים עם עמדת ב"כ היועמ"ש בדיון מיום 21.1.18 לפיה: "לעניין האפוטרופסות, לא נכון למנות את הסבים כאפוטרופסים נוספים בשל חוסר שיתוף פעולה בינם לבין האב" ( עמ' 7 ש' 4-5). ובהמשך " מינוי הסבים כאפוטרופסים כלפי ש' ישלח לש' מסר לא נכון שנותן גושפנקא לנתק שקיים בינה לבין אביה, זהו מסר שלא נכון להעביר"(עמ' 7 ש' 10-11).
97. כמו כן, הקטינה ש' מתגוררת אצל הסבים, ועליהם לעדכן את האב במתרחש עמה על מנת לשמר ולחזק את הקשר בין השניים, ולהראות לקטינה שהאב עדיין מתעניין בחייה דבר אשר כיום לא קורה נוכח הציפיה שהוא יהיה זה אשר יעדכן אותם  (ר' דברי התובע בעמ' 34 ש' 26 ואילך).
98. כידוע ע"פ סעיף 46 לחוק הכשרות המשפטית, אפוטרופסים משותפים חייבים לפעול תוך הסכמה. בעניין שדעותיהם חלוקות, עליהם לפנות לבית המשפט על מנת שיכריע במחלוקת. כל פעולה של אחד מהאפוטרופסים, טעונה הסכמת האחרים או אישור בית המשפט. הגם שכיום מתקיימת תקשורת במסרונים בכל הנוגע לקיום זמני שהות, חוסר שיתוף הפעולה ביניהם והמתח הרב בין התובעים לנתבע, אינו מאפשר מינויים כאפוטרופסים נוספים על הקטינים, ועלול לגרור התדיינויות משפטיות מורכבות, על גבם של הקטינים אשר ייחשפו לקונפליקט המתמיד בין הסבים לאביהם, באופן המנוגד לטובתם.

חשש להסתה מצדם של הסבים כנגד האב:

99. משמיעת הקטינה ש' כמו גם מהמכתבים שכתבה ואשר צורפו לתיק ע"י התובעים, התרשמתי כי הקטינה מעורבת הרבה מעבר לנחוץ בפרטי הסכסוך בין הסבים לאביה, מודעת להליכים ולמינוחים המשפטיים ומושפעת מהתחושות השליליות של הסבים כלפי אביה.
100. אין לאפשר מצב בו הסבים ישפיעו אף על שאר הקטינים, כאשר מינויים כאפוטרופסים נוספים על הקטינים עלול לטשטש את המקום של דמות האב בחייהם, ולפגוע בסמכותו ההורית של האב ובמעמדו ככזה.

חוסר שיתוף פעולה מצד הסבים עם רשויות הרווחה: 

101. כפי שעולה מדיווחי העו"ס הסבים אינם משתפים פעולה עם גורמי הטיפול רשויות הרווחה. בעניין זה הבהירה העו"ס לסדרי דין בחקירתה, שהיא הציעה לתובעת שתהיה להם עו"ס במחלקה שתלווה אותם לתוכניות שהם מנסים מנסים לבנות, ותהווה גורם המלווה אותם בשאלות שיתעוררו. התובעת הביעה חוסר אמון ולכן אין גורם טיפולי שמלווה את הסבים (עמ' 49, ש' 28-32). התובעת אף אישרה עניין זה והצהירה בחקירתה בדיון מיום 12.12.18 " לא נפגשתי עם אף אחד. אני לא בקשר עם הרווחה" (עמ' 56 ש' 6).

102. מכל הטעמים שפורטו לעיל, נוכח המלצות התסקירים, עמדת ב"כ היועמ"ש ועמדת האפוטרופוס לדין, אינני סבורה כי הוכחו טעמים חריגים המצדיקים מינוי התובעים כאפוטרופסים נוספים. חרף הקושי בהתנהלות, הנתבע הינו אביהם של הקטינים, האפוטרופוס הטבעי עליהם ואין להתעלם מהשיפור בהתנהלותו ובתפקודו.
103. כך, אף לא הוכח בפני קיומו של טעם המצדיק העברת המשמורת על הקטינים מאביהם – למשמורת הסבים. כידוע, האפוטרופסות נתפסת כחובה כללית ומרכזית הטומנת בחובה מגוון תפקידים שההורים חייבים בהם והראשון במעלה מתוכם הוא תפקיד המשמורת. משלא ראיתי לנכון לפגוע באפוטרופסות של האב, אינני רואה לנכון לגרוע מהיקפה בדרך של קביעת משמורת אצל הסבים, אף לא בדרך של משמורת משותפת.

קביעת זמני שהות בין הסבים לקטינים:

104. שוכנעתי כי טובתם של הקטינים הינה בקביעת מסגרת קשר ברורה תוך הגדרת זמני שהות קבועים בין הסבים לקטינים:
105. כיום הסבים משמשים כמשפחת אומנה לקטינה ש'. הקשר בין שלושת הקטינים לאחותם הבכורה חזק וחשוב עד מאוד לקטינים. בהקשר זה יודגש כי ככלל טובת הקטינים לגדול יחדיו, והעקרון הוא שאין מפרידים בין אחים. ר' לעניין זה בג"צ 95/62 רואי נ' רואי פ"ד טז(2) 1384, בעמ' 1395, שם נפסק כי כאשר על בית המשפט להכריע בעניינם של מספר אחים, יש לשקול את טובתו של כל ילד וילד בנפרד. כן נפסק כי אחד הפרמטרים הנשקלים הוא החשיבות בהימצאותם של הקטינים יחדיו לבריאותם הנפשית.  כאשר ילדים נמצאים במשבר הם עשויים להיזקק יותר לאותה אחוות אחים כמקור חיוני לתמיכה ולקשר רגשי חם (עע"מ (מחוזי – ת"א) 1010/98 פלונית נ' פלוני (25/02/1999)).
106. זמני שהות כאמור, יאפשרו שמירת קשר מיטיב בין האחים, ויש לזכור כי יש לראות לא רק את טובתם של שלושת הקטינים אלא גם את טובתה של ש' שאף היא קטינה אשר זקוקה עד מאוד לקרבתם של אחיה.
107. זמני השהות יעניקו לקטינים מסגרת בטוחה ויציבה והמשכיות מסויימת למציאות חייהם עובר למותה הפתאומי של אימם. שוכנעתי כי ביתם של התובעים מהווה עוגן בטוח עבור הקטינים ויש לשמרו.
108. זמני שהות כאמור ישמרו את דמותה של אימם בחייהם. רצונו של הנתבע שתהיה דמות אימהית לילדיו ברורה, אולם יש לוודא את האופן בו נכון לשמר את דמות אימם של הקטינים בחייהם ואת האופן בו הם מזהים את בת הזוג של אביהם (האב ציין בחקירתו בדיון שהתקיים ביום 12.12.18 כי הקטינים קוראים לבת זוגו "אמא"). זאת יש לעשות באופן זהיר ומבוקר בשיתוף עם גורמי הטיפול המלווים את הקטינים.
109. מחומר הראיות שהונח בפני ולאחר ששמעתי את הצדדים התרשמתי כי התובעים הינם סבא וסבתא מסורים ביותר, אוהבים את נכדיהם אהבת נפש ועושים כל שביכולתם לספק לנכדים כל הצרכים שהם מאמינים שהקטינים זקוקים להם, מקלחים, מטפלים בהגיינת ראשם כאשר הקטינה ח' נדבקה בכינים, רוכשים עבורם בגדים, הולכים לימי הורים, בקשר עם מסגרות החינוך ועוד. יחד עם זאת, כפי שהוזכר לעיל, תנאי לקשר טוב בין הסבים לקטינים הנו הבנתם של הסבים את מקומם כסבים ולא כתחליף הורה. בענייננו, ניכר כי האובדן הטראגי מטשטש את הגבולות ומוביל לכך שהסבים אינם מבינים את מקומם בחיי הקטינים כמו גם את מקומו של אביהם בחייהם.
110. נוכח התרשמותי כי התובעים פועלים לעיתים קרובות כהורי הקטינים ומאחר שזמני שהות רחבים מדי עלולים לקבע לטעמי את הנתק בין ש' לאביה, ולא יעודדו אותה להתגייס למסגרת טיפולית, אני סבורה כי זמני השהות ההולמים את טובתם של הקטינים הינה אחת לשבוע כולל לינה  (במקום פעמיים בשבוע כיום) ובכל סוף שבוע שני החל מיום שישי בשעה 15:30 ועד למוצא"ש. האב יקח את הקטינים לבית הסבים והם ישיבו את הקטינים לבית האב.
111. אני רואה לנכון לעשות שימוש בסמכות לפי סעיפים 19 ו-68 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב – 1962 ולהסמיך את העו"ס לסדרי דין במ.מ **** לקבוע את הקשר בין הקטינים לסבים בחופשות ובחגים ולהכריע במחלוקות בין הצדדים בכל עניין הנוגע לקשר בין התובעים לבין הקטינים. בשים לב לכך שכיום זמני השהות הינם בימים ב' ו-ד' ובהתאם לפסק הדין אלה יופחתו ליום באמצע שבוע – העו"ס תקבע את היום בו יתקיימו זמני השהות לאחר שתשמע את הצדדים בעניין זה.
112. הצדדים מחוייבים להישמע להנחיות העו"ס ודין כל הנחיה שלה כדין הוראה שיפוטית, שעה שהיא מהווה זרועו הארוכה של בית המשפט.
113. תוקף ההסמכה הינו לשנה מהיום.
114. כולי תקווה שהצדדים ישכילו להתעלות על מחלוקות העבר ויפעלו ביניהם בשיתוף פעולה החיוני לטובתם של הקטינים, ולחיזוק נפשם ובטחונם, דבר אשר בוודאי יוכל לסייע אף בהבראת הקשר בין האב לש'.

אשר להעתקת מקום המגורים:

115. ההכרעה בסוגיית מקום מגוריו של קטין, מקום בו לא הגיעו הצדדים להסכמה הינה הכרעה קשה במיוחד. גם בסוגיה זו עקרון העל על פיו יש להכריע הינו עקרון טובת הקטין הספציפי שעניינו נדון.
116. השיקולים המנחים את בית המשפט במקרה של העתקת מקום מגורים של קטינים פורטו בהרחבה בפסק דיני בתלה"מ (צפת) 10308-03-17 פלוני נ' אלמונית (09.07.2017). יש לזכור כי "לא שיקולי "צדקת המעבר" הם שינחונו, שכן נקודת המוצא היא כי גם מעבר שאינו מוצדק מותר; שאלת השאלות היא טובת הקטינים".
117. רצונו הטבעי של הנתבע להקים משפחה חדשה ברור מובן ומבורך. יחד עם זאת, הקמת משפחה חדשה אינה אמורה בהכרח להצדיק מעבר לעיר עפולה, בוודאי לא באופן בו הדברים נעשו.
118. האב החליט באופן פתאומי, וללא כל הכנה מספקת, מבלי לבחון בצורה מעמיקה את צרכי ילדיו, ההשלכות של הפרדתם מאחותם הבכורה –לעזוב את בית אביו, ובמקום לעבור לביתם החדש כמתוכנן – החליט לעבור לבית זוגתו החדשה לחיים.
119. האב הביא לדיון האחרון דפים מודפסים עם טיעונים שונים שביקש להקריא. תחת זאת הוריתי לנתבע להשיב לשאלות כדרך שמשיבים לחקירה נגדית ולא בדרך של הקראת עמדה שהוכנה מראש (ע"י מאן דהוא).
120. תשובותיו של הנתבע היו מטרידות: מדבריו עולה כי הגם שהכיר את בת זוגו לפני שבעה חודשים, לטענתו מתוך פחד חשש לחשוף את הזוגיות החדשה בבית המשפט או מפניהם של התובעים. כמו כן לא ראה כל קושי בכך שחרף התקופה הקצרה באופן יחסי, בה מכירים הקטינים את בת זוגו החדשה, הם קוראים לה "אמא" (עמ' 47 ש' 11-23). הגם שהבין כי המעבר לעפולה פוגע בזמני השהות שנקבעו, בדק את הדברים ולטענתו "כולם אמרו לי שזה נורמטיבי שילדים עוברים מקום עם שינוי מקום העבודה מחייב", טען כי "הלב שלי והלב של הילדים שלי העתיק מקום לעפולה". וכאשר נשאל מדוע עבר דווקא לעפולה, השיב כי "בעפולה מתגוררת זוגתי עם הילדים שלה, היא במשמורת משותפת עם הגרוש שלה שם. שם יש אב חי ומתפקד"( עמ' 48 ש' 6-8). האב טען אמנם כי התייעץ עם הרבה אנשים בנושא (ר' עמ' 49 ש' 28 ואילך), והם אמרו לו שדברים כאלה נעשו בעבר והוא לא ראה בזה "שום דבר". לשאלת בית המשפט האם בדק מקרים בהם קטינים מאבדים אם בצורה פתאומית, האחות הבכורה גרה בבית אחר ויש קושי משפחתי השיב כי קרא מאמרים באוניברסיטה. הנתבע טען כי ראה בהנחיית העו"ס כהמלצה ו"אדם עושה מה שנוח לו" (עמ' 52 ש' 13-14).
121. כאשר נשאל האם בחן את טובתם של הקטינים בכל הנוגע למעבר, את ניתוקם מאחותם תשובתו לא היתה מספקת (עמ' 49 ש' 17-24) והוא טען שש' היתה זו שבחרה לעזוב אותם והוא לא רוצה שהדבר ימנע ממנו להמשיך בחייו.
122. יש לצפות מנתבע כי בהיותו אב לילדים, שחוו מספר רב של שינויים וטלטלות בשנה וחצי האחרונות ישקול בכובד ראש את טובתם של הקטינים במעבר המגורים המבוקש. ישקול את השינוי הצפוי במוסדות החינוך, השלכות המעבר באמצע שנת לימודים, ההשלכות שיש לזמני השהות בין התובעים לקטינים, המקבלים את פניהם בתום יום הלימודים מס' ימים בשבוע, ההשלכות שיש למעבר על הקשר בין הקטינים המצויים במשמורת האב לבין הקטינה ש' המתגוררת אצל התובעים, שינוי מסגרות הטיפול של הקטינים ועוד.
123. יש לזכור כי מעבר לתובעים, הקטינים התגוררו בבית אביו של הנתבע, ואף אימו של הנתבע מסייעת לו במשך השבוע עם הקטינים. כלומר מערכת התמיכה המסייעת לאב בטיפול בקטינים ב**** הינה מערכת משפחתית תומכת ורחבה.
124. האב לא בדק אף לא היבט אחד של הדברים בצורה מעמיקה. בניגוד לטענתו הוא לא קיים כל התייעצות עם גורמי הטיפול, אלא הודיע להם על כוונתו. האב פיזר אמירות עמומות על מעבר עתידי לעפולה ובסופו של יום, בהחלטה פתאומית ומבלי ליידע את התובעים (עימם כאמור מתקיימים זמני שהות בהתאם להחלטה שיפוטית שניתנה) או את מוסדות החינוך – החליט על מעבר לעיר אחרת.
125. התנהלותו בכל הנוגע לאופן בו ראה לנכון לעדכן את הסבים אודות המעבר לעיר אחרת תמוהה בלשון המעטה (באמצעות קטינים רכים בשנים, חרף תקשורת בוואטסאפ באשר לקיום זמני השהות, ובניגוד גמור להנחיית העו"ס שהורתה לו לעדכן באופן מסודר את הסבים ולעדכן את בית המשפט), תשובתו לפיה תגובת הסבים למעבר היתה "מה יהיה הצבע של הבית בעפולה" אינה אלא היתממות שאינה במקומה, שכן הוא בעצמו טען שידע שיגיע "בום" מצידם של הסבים אשר צפה כי יתנגדו למעבר.
126. עצם הסתרת המעבר מכלל הגורמים ובעיקר מבית המשפט, ונקיטת המהלך בחשאי, תוך נסיון לקבוע עובדות בשטח, כאשר הנתבע הודה כי חתם על חוזה שכירות ביום 06.11.18 , כאשר בסיכומיו שהוגשו ביום 25.11.18 הדבר לא צויין אף לא ברמז – מקים לטעמי חזקה כפולה: חזקה שהפעולה הינה בניגוד לטובתם של הקטינים וחזקה שהנתבע מודע לכך כי הפעולה אינה לטובתם, שאם לא כן – היה בוודאי דואג לפנות לבית המשפט ולקבל היתר למהלך או למצער, לידע אודות המהלך (שלטעמו הוא לגיטימי בהיותו אפוטרופוס טבעי על ילדיו).
127. פעולותיו של האב והסתרת המעבר הצפוי מהתובעים ומבית המשפט בניגוד להנחייה מפורשת שקיבל מהעו"ס לסדרי דין, לא אפשר בחינת המעבר ע"י בית המשפט ושאר הגורמים הטיפוליים וגורמי הרווחה המעורבים בזמן אמת (הגם שלטענת הנתבע מדובר במהלך שהיה צפוי מזה מספר חודשים) וכאשר תלויות ועומדות תובענות בעניין האפוט' והמשמורת על של הקטינים.
128. מהלך אחרון זה של הנתבע לא עשה דבר מעבר לטלטלה מיותרת בחיי הקטינים.
129. ניתוקם הפתאומי של הקטינים מסביבתם המוכרת, בראש ובראשונה מאחותם הבכורה, מנוגד לטובתם. ניתוקם של הקטינים מהסבים שהינם נכון להיום עוגן יציב בחייהם, כמו גם ממשפחתו של הנתבע, מנוגד לטובתם. ניתוקם מהמסגרות החינוכיות והטיפוליות בעיצומו של הליך התאוששות, מנוגד לטובתם. שינוי כה משמעותי לאחר אינספור תהפוכות במהלך השנה וחצי האחרונות מנוגד לטובתם. בנוסף מן הראוי לתת לקטינים הסבר הדרגתי על ביטול המעבר הצפוי לביתם החדש, תוך הכנה ראויה, על מנת למנוע מצב של בלבול וחוסר וודאות אצלם.
130. מול זכותו של האב להעתיק את מקום מגוריו, להמשיך בחייו ולקיים מערכת זוגית חדשה, זכות שאין להפריז בחשיבותה, עומדת טובתם של הקטינים. משנקבע לעיל כי טובתם של הקטינים כיום מחייבת קביעת זמני שהות עם הסבים בין היתר, על מנת לאפשר זמן איכות משמעותי עם אחותם הבכורה – לא ניתן להתיר העתקת מקום מגורים של הקטינים לעיר הנמצאת במרחק של למעלה משעת נסיעה לכל כיוון, ללא שזמני שהות אלה ייקבעו בצורה מסודרת.
131. כאשר הנתבע נשאל מדוע זה בחר להעתיק מגוריו לעפולה דווקא, הסביר כי ילדיה של זוגתו נמצאים במשמורת משותפת עם אביהם ולכן הוא חייב להעתיק מגוריו לעפולה. לא מצאתי מדוע יש לבכר את טובתם של ילדיה של בת זוגו של הנתבע על פני טובתם של ילדיו שלו.
132. מטעמים אלה אינני מתירה את מעברם של הקטינים לעיר עפולה ומורה לנתבע להשיבם לאלתר ל****, לרבות למסגרות בהם התחנכו ב****.
133. עוד אני רואה לנכון לקבוע כי הנתבע לא יוכל להעתיק את מקום מגוריו, למקום העולה על מרחק של חצי שעה נסיעה מבית התובעים, ללא קבלת היתר שיפוטי (ככל שהדבר לא ייעשה בהסכמה מפורשת ובכתב של התובעים). במקביל יחול איסור זהה על התובעים בכל הנוגע לשינוי מקום מגוריהם.
134. מגבלה זו נקבעת על מנת לוודא כי מהלכים דרסטיים בחיי הקטינים ייעשו מתוך כובד ראש, אחריות ובחינת מכלול ההשלכות של מעבר שכזה, מתוך ראיית טובתם של ארבעת הקטינים, וטובתם בלבד.

סיכומו של דבר:

135. התביעות לאפוטרופסות נוספת על הקטינים ולמשמורת עליהם שהגישו התובעים – נדחית.
136. תחת זאת נקבעו זמני שהות בין התובעים לקטינים כמפורט בסעיף 110 לפסק הדין.
137. הבקשה למניעת מעבר הקטינים לעפולה מתקבלת.
138. כל צד ישא בהוצאותיו.

המזכירות תמציא לצדדים ולעו"ס ותסגור את התיקים.

ניתן לפרסום בהשמטת פרטים מזהים.

ניתן היום,  ח' טבת תשע"ט, 16 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.