פס"ד בתובענה לביטול דמי מזונות באופן רטרואקטיבי מחמת סרבנות קשר של הקטינה, והשבת התשלומים ששולמו לידי האם

ביום 18.12.05 על ידי בית הדין הרבני האזורי ב***. בסופו של יום הצדדים לא התגרשו זה מזו והמשיכו לנהל חיים משותפים, עד שביום 18.8.06 עזבה הנתבעת (להלן:"האם או הנתבעת") את דירת המגורים המשותפת ועברה להתגורר בבית הוריה עם הילדה. ביום 22.3.07 חתמו הצדדים על הסכם גירושין בפני בית הדין הרבני האזורי ב*** שקיבל תוקף של פסק דין באותו היום המסדיר את מכלול הסוגיות הקשורות בנישואין (להלן: "הסכם הגירושין"). ביום 22.3.07 התגרשו הצדדים וביום 15.1.07 הגישה האם לבית משפט זה תביעת מזונות קטינה ואישה (עבור התקופה שמיום עזיבתה את הבית, קרי, 18.8.06 ועד ליום הגירושין, קרי, 22.3.07). בהחלטת בית המשפט מיום 7.2.07 שניתנה בהיעדר כתב הגנה מטעם התובע, הנתבע שם (להלן:"האב או התובע") חוייב בסך של 2,000 ₪ מידי חודש עבור מזונותיה הזמניים של הבת החל מיום 1.1.07 וכן שיישא בתשלום מלוא הוצאות הבית, החינוך והבריאות לרבות חוגים וגן. לאחר שהגיש האב כתב הגנה ובקשה לביטול ההחלטה, נקבעו מזונותיה הזמניים של הבת בסך של 1,200 ₪ לחודש, החל מיום 1.3.07, וזאת בהתאם להחלטת בית המשפט מיום 18.3.07.

ביום 1.4.08 ניתן פס"ד בתביעת האם ובהתאם לו נקבע שהאב ישלם את מזונות הבת בסך 1,500 ₪ לחודש עד ימלאו לה 6 שנים ואז יופחת הסכום לסך של 1,200 ₪ לחודש וכן שהצדדים יחלקו בהוצאות הבריאות והחינוך. בפס"ד ציין בית המשפט שמתסקירי עו"ס לס"ד שהונחו לפניו דאז עולה שהאב החליט לנתק קשר עם הבת ולא הונחה כל תביעה, מצד מי מהצדדים, לחידוש הקשר.

זמני השהות של האב והבת הופסקו בהיותה בת כ- 7 שנים, וביום 30.11.15 עת הייתה בת כ- 12 שנים הגיש האב תביעה לחידוש הקשר (תמ"ש 66408-11-15). במסגרת הליך חידוש הקשר נעשו ניסיונות רבים לתווך בין האב לבתו ולחדש את הקשר, כפי שיפורט בהמשך, ברם אלה לא צלחו. על כן, בהסכמת הצדדים, התביעה נמחקה ביום 16.12.20 לאחר 5 שנים (ראו פס"ד מאותו היום, עמ' 13, שורה 18-33 לפרוטוקול).

בשל סירוב הבת לקיום כל קשר עם האב הוגשה תביעתו לפניי שעניינה ביטול דמי המזונות או הפחתתם; ביום 10.9.20 הוגשה הודעת התובע שם צויינה הסכמת הצדדים לביטול דמי המזונות החל מחודש 09/20. הסכמה זו קיבלה תוקף של החלטה בדיון שהתקיים ביום 16.12.20 (ראו: סעיף 5 להחלטה, עמ' 14, שורה 16-17 לפרוטוקול). עוד הוסכם בין הצדדים שהמועד הצריך להפסקת תשלום דמי המזונות יקבע בפסיקת בית המשפט, לאחר שיוגשו סיכומים.

מכאן פס"ד זה.

עיקר טענות הצדדים:

טענות האב;

האב טוען ששילם את מזונות הקטינה במלואם ולפי הוראות פס"ד. מאחר ולעיתים שילם לידי האם במזומן, התכחשה האחרונה לתשלומים ופנתה ללשכת ההוצל"פ. עקב כך, העדיף להמשיך לשלם את דמי המזונות דרך הוצל"פ בלבד.