פס"ד בתביעת חולה נפש המאושפז בכפייה נ' טיפול בנזע חשמלי שלא בהסכמתו

המחלוקת בתיק זה סבה סביב הוראות סעיף 35(ט) לחוק טיפול בחולי נפש, התשנ"א-1991 (להלן: "חוק הטיפול") ותקנה 34 לתקנות טיפול בחולי נפש, תשנ"ב-1992 (להלן: "תקנות הטיפול"), והשאלה הדורשת הכרעה הינה האם סעיפים אלה מתירים  לבית חולים לבצע במאושפז בכפייה טיפול בנזע חשמלי ללא הסכמתו או שההסכמה נדרשת לשם מתן טיפול מיוחד מסוג זה?

הרקע להליך

1. התובע (להלן: "המבקש") הגיש בקשה למתן צו מניעה קבוע אשר יאסור על הנתבע מס' 1 -בית החולים הפסיכיאטרי מזור ("מזרע"), להעניק לו טיפול בנזע חשמלי ללא הסכמתו.

2. המבקש, צעיר כבן 35, נכה צה"ל, סובל מסכיזופרניה מזה שנים, אושפז ביום 20/2/15 על פי הוראת אשפוז כפוי בהתאם לסעיף 9(א) לחוק הטיפול, בבית החולים הפסיכיאטרי "מזור".

3. לאור מצבו הנפשי הוחלט בבית החולים כי על המבקש לקבל טיפול בנזע חשמלי לשם הטבה במצבו.

4. מתצהירו של המבקש מיום 27/5/15 עולה, כי במהלך אשפוזו נאמר לו שעליו לעבור טיפול בנזע חשמלי, ועל כן חתם על הסכמה לביצוע הטיפול. ברם, לטענתו, עם התחלת הטיפול הודיע המבקש לצוות הרפואי כי אינו מעוניין בטיפול האמור, וחרף זאת הוא החל לקבלו בניגוד לרצונו.

5. מהמסמכים שצורפו לתביעה עולה, כי המבקש קיבל בין התאריכים 6/4/15 -27/4/15 שבעה טיפולים בנזע חשמלי, תוך שהוא מורדם בהרדמה מלאה.

6. ביום 31/5/15 פנה המבקש לבית משפט זה בבקשה לצו מניעה זמני האוסר על בית החולים לטפל בו באמצעות נזע חשמלי, טיפול אשר, לפי עמדת הצוות הרפואי המטפל, הינו הנדרש והמתאים עבורו.

7. בהחלטה מאותו יום – היינו: 31/5/15, ניתן צו מניעה ארעי האוסר על בית החולים ליתן לתובע טיפול בנזע חשמלי וזאת עד להחלטה אחרת, כשבית המשפט מתנה המשך בירור הבקשה בהגשת תביעה עיקרית מתאימה, שאכן הוגשה בשלב יותר מאוחר למתן צו מניעה קבוע.