|
|
תאריך פרסום : 03/01/2022
|  גרסת הדפסה
תלה"מ
בית משפט לעניני משפחה תל אביב - יפו
|
28236-02-20,61642-05-19,28189-02-10,61664-05-19
01/01/0001
|
בפני השופטת:
מירה דהן - סגנית נשיא
|
| - נגד - |
התובע/הנתבע:
א.ב.
עו"ד יעקב בלס ו/או יעקב יצחק
|
הנתבעת/התובעת:
ג.ד.
עו"ד אורלי לוי ברון
עו"ד אולגה סגל
|
| פסק דין |
בעניינם של הצדדים, א.ב ת"ז ---- (להלן: "הבעל") וג.ד ת"ז ---- (להלן: "האישה"), הונחו בפני בית המשפט להכרעה מספר הליכים כדלקמן:
-
תלה"מ 61642-05-19 – תביעה למזונות; האישה הגישה התביעה נגד הבעל.
-
תלה"מ 61664-05-19 – תביעה רכושית; האישה הגישה תביעה נגד הבעל.
-
תלה"מ 28189-02-20 – תביעה כספית ע"ס 419,216 ₪; הבעל הגיש תביעה נגד האישה.
-
תלה"מ 28236-02-20 – תביעה לצו הצהרתי, צו עשה; הבעל הגיש התביעה נגד האישה.
קודם לבחינת כל אחד מההליכים בנפרד, אדרש לעובדות הנוגעות ליחסי הצדדים ומהווים רקע ובסיס למחלוקות בהמשך.
1.א.הבעל והאישה נישאו זה לזו בנישואים אזרחיים ברוסיה באוגוסט 2011, לאחר
שהכירו זה את זו בינואר 2011. לציין כי הבעל יהודי ואילו האישה חסרת דת.
ב.בעת נישואי הצדדים, היה הבעל גרוש ואב לשלושה ילדים בגירים, ואילו האישה גרושה ואם לשני ילדים, בת בגירה ובן קטין.
2.א.לטענת האישה, בעת היכרותה את הבעל, התגוררה היא ברחוב----, רוסיה (להלן:
"הדירה ברוסיה").
ב.האישה טענה כי הדירה ברוסיה הייתה שייכת לחברת יהלומים בשם "---" שהינה תאגיד רוסי העוסק בכריית ועיבוד יהלומים ב ----, בה הועסקה האישה אותה עת.
ג.עוד טענה האישה, כי הדירה ברוסיה הייתה עוברת לבעלותה במועד יציאתה לפנסיה בשנת 2014 או בסמוך לכך, אם הייתה היא ממשיכה לעבוד באותו מקום עבודה עד למועד שנועד ליציאה לפנסיה.
3.האישה הגיעה לארץ עם בנה והתגוררה בדירת הבעל, שברח' -------- (להלן: "הדירה ב----"). ביתה הבגירה המשיכה לגור בדירה ברוסיה. לאחר מספר שנים בארץ, קיבלו האישה ובנה אזרחות ישראלית והצדדים חיו ועדיין חיים יחדיו תחת קורת גג אחת בדירה ב----.
4.ביום 04.02.2019 נפתח הליך יישוב הסכסוך.
5.ביום 04.03.2020 הותרו נישואי הצדדים.
תלה"מ 61642-05-19
תביעה למזונות
טענות האישה
1.לטענת האישה, בינואר 2019 עברה היא ניתוח בביטנה. כשבועיים לאחר מכן, ומשהוברר לבעל כי בשל מצבה הבריאותי לא תוכל היא לשוב לעבודה ולו באופן חלקי, החליט להתגרש ממנה. הוא הגיש בקשה לי"ס וביקש כי תעזוב את הבית באופן מיידי. האישה ציינה גם כי אך בסמוך לסכסוך הבינה היא כי לבעל נטיות הומוסקסואליות, עובדה שהוסתרה ממנה עד אותה עת.
2.א.הבעל עובד כחשמלאי ב---- ומשתכר, לטענת האישה, כ- 23,000 ₪ נטו
לחודש (לאחר ניכויי חובה).
ב.עוד לטענת האישה, השכיר הבעל יחידת דיור שבדירה שלו וקיבל בגינה כ- 2,600 ₪ לחודש.
ג.לטובת הבעל מופקדים כספים בבנקים שונים ובחברות ביטוח, כולל זכויות ממקום עבודתו.
3.האישה הפנתה לכך שעל דירת הבעל ב---- רשומה הערת אזהרה לטובתה, על פיה היא יכולה להמשיך ולגור בדירה ב---- עד יום מותה יחד עם בנה, וזאת בהמשך להסכמות עליהם חתם הבעל.
4.מנגד, לבעל ולהכנסותיו הגבוהות טוענת האישה כי יכולת השתכרותה נמוכה.
א. מפנה האישה לכך שברוסיה עבדה היא כפועלת במפעל.
ב. מציינת האישה כי בשנה וחצי הראשונות לשהותה בארץ, היא לא עבדה, שכן לא היה לה אישור עבודה. בהמשך למדה היא להיות מסאג'יסטית, ובשנים 2015 – 2018 (טרם הניתוחים, טרם הקורונה, הריחוק החברתי, המשבר הכלכלי וכו'), עמדה משכורתה על כ- 3000 ₪ לחודש.
ג.מפנה האישה לכך שעובר לפרוץ הסכסוך, עברה היא ניתוח שפגע ביכולת השתכרותה.
5.לטענת האישה, במהלך החיים המשותפים עם הבעל חיו הם ברמת חיים גבוהה, אשר כללה נסיעות לחו"ל בתדירות של פעמיים-שלוש בשנה, הם יצאו לנופשים רבים בארץ, מסעדות, רכישת ביגוד וקוסמטיקה, ועוד.
6.האישה עתרה לחייב הבעל במזונות ע"ס 13,750 ₪ לחודש, החל מיום הגשת הבקשה ליישוב סכסוך, ובקיזוז כל הסכומים שהשתכרה, וזאת ללא הגבלת זמן או ל-10 שנים ממועד הקרע.
כמו כן עתרה האישה לחייב הבעל לשאת בכל הוצאות אחזקת הבית לפרקי זמן כאמור.
טענות הבעל
7.בכתב ההגנה טען הבעל כי טענות האישה בדבר נטיותיו המיניות אינן נכונות ונטענו אך כדי לפגוע בו.
8.לטענת הבעל, האינטרס העיקרי של האשה בזוגיות עימו, הונעה ומונעת מאינטרס כלכלי גרידא . לטענתו, היא גרמה לו לרשום לטובתה זכות למגורים בדירה ב---- בלא שהיה לו ייצוג ותוך שכוונתו היתה ".. להגן עליה מפני יורשיו כל עוד הם נשואים" (סעיף 17 לכתב ההגנה).
הבעל טען כי האישה גרמה לו נזקים כספיים בכך שסילקה השוכר מיחידת הדיור בדירה ב---- והכניסה לשם המון חפצים ומיטת טיפולים.
9.מפנה הבעל לכך שהוא זה שסובל מבעיות רפואיות ולא האישה, ולטענתו האישה ציפתה שהוא יפרנס ויכלכל אותה וע"כ בחרה היא לא לעבוד בתקופות מסויימות.
10.לטענת הבעל, נקטה האישה נגדו באלימות, בגינה נאלץ הוא להגיש נגדה תלונות במשטרה.
11.מפנה הבעל ומציין, כי מדובר בנישואי פרק ב' קצרים יחסית שמבוססים על תרמית והטעיה, הם לא גידלו יחד ילדים, האשה לא הקריבה דבר למען תא משפחתי זה, ודרישותיה המוגזמות למזונות נובעות מחוסר תום לב קיצוני.
המצב המשפטי
12.הצדדים נישאו בנישואין אזרחיים ברוסיה ביום -- האשה חסרת דת והבעל הוא יהודי.
סעיף 2 (ב)לחוק לתיקון דיני המשפחות (מזונות), התשי"ט - 1959 (להלן: "חוק המזונות") קובע כי:
"2.(א) אדם חייב במזונות בן-זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו, והוראות חוק זה לא יחלו על מזונות אלה.
(ב) אדם שאינו יהודי או מוסלמי או דרוזי או חבר אחת העדות הדתיות המפורטות בתוספת הראשונה לפקודת הירושה, או שלא חל עליו דין אישי, חייב במזונות בן-זוגו, והוראות חוק זה יחולו על מזונות אלה".
מאחר שהצדדים חיים בישראל, יש להחיל עליהם את הדין הישראלי וזאת על פיסעיף 17 (א)לחוק המזונות:
17 (א) "על חובת מזונות בין בני-זוג יחול דין מקום מושבם של בני-הזוג, ואם אין להם מקום מושב משותף, דין מקום מושבו של החייב".
היות ומדובר בבעל יהודי ובאישה חסרת דת, האישה אינה זכאית, כאמור, למזונות על פי הדין היהודי, שאיננו מזכה במזונות כשהצדדים נשואים בנישואי תערובת.
13. א. הפסיקה הכירה בכך שבין בני זוג שנישאו אזרחית, כמו גם בין זוגות ידועים בציבור,
יכולה לקום חובה בתשלום מזונות על בסיס הסכם מפורש או מכללא ועקרון תום הלב. ברע"א 8256/99 פלונית נ' פלוני [פורסם בנבו]( 10.12.2003 ) קבע כב' הנשיא ברק (כתוארו אז) קבע כי שאלת הזכות למזונות במקרים כגון דא, תקבע על פי דיני החוזים הכלליים, כאשר עיקרון תום הלב מהווה אמת המבחן באשר לקיומה של הזכות, כמו גם אמת המידה באשר לתנאי הזכות. עוד הבהיר הנשיא ברק, כי מטרת המזונות האזרחיים מעבר לאבטחת קיום יום יומי של הזכאי הינה גם, לאפשר שיקומו של בן הזוג האחר לאחר הפרידה, לאפשר לבן הזוג הנזקק למזונות, להסתגל למצב ולהביאו לידי כך שיוכל לעמוד בזכות עצמו ,להשתלב במעגל העבודה ולפרנס את עצמו. נקבע גם כי תנאי לקיומו של הסכם מכללא הוא קיומה של תלות שפיתח בן זוג אחד במשנהו, שכן במקרה זה, פסיקת מזונות משקמים ישקפו הסתמכותו של צד אחד על איתנותו הכלכלית של הצד השני.
ב. עפ"י ההלכה הפסוקה, המזונות ניתנים לתקופה סבירה בסמוך למועד הפירוד ועד התבססות והתייצבות של התלוי במזונות. בר"ע (חיפה) 3198/08 פלונית נ' פלוני [פורסם בנבו] (15.5.08 ).
בע"א 805/82 ורסנו נ' כהן [פורסם בנבו] (06.03.1983 ) קבע כב' הנשיא דאז, הש' ברק, ".... הייתי מוכן, לכאורה, לבסס את זכותה של אישה למזונותיה, לאחר הפירוד גם על על הסכם מכללא, אשר תוכנו משתנה, כמובן על פי נסיבותיו של העניין."
לצורך קביעת עצם החיוב וגובהו , יש לבחון משך הקשר, היקף ההסתמכות, היכולת הכלכלית של הצדדים, כושר השתכרותם וההשתכרות בפועל , קיומם של ילדים משותפים, גיל הזכאי למזונות ופרמטרים נוספים. ראו 1180/08 פלונית נ' פלוני [פורסם בנבו] (27.4.11).
מן הכלל אל הפרט
14.במקרה שבפנינו, נישואי הצדדים הותרו בפסק דין מיום 04.03.2020 ולאחר שהונחה בפני בית המשפט חוות דעת לדין הזר.
15. א.ביום 04.05.2020, עתרה האישה לביטול פסק הדין להתרת הנישואין, תוך שלטענת
האישה לא ניתנה לה הזדמנות לחקור המומחה, או להגיש חוות דעת נגדית.הבקשה הועברה לצד שכנגד לתגובתו.
ב.הוגשה תגובת הצד שכנגד, המפנה לאיחור שבהגשת הבקשה (חודשיים לאחר פסק הדין), תוך שטענות האשה סתמיות וכלליות, ובלא שהוגשה חוות דעת נגדית.
ג.בהחלטה מיום 09.08.2020 נקבע כי הבקשה תידון בדיון, אולם בפועל, לא עתרה האישה לבירור ההליך גופא, ולא בכדי. הצדדים ניהלו הליכים משפטיים נוקבים, והם "צהובים זה לזו". הם אינם מנהלים תא משפחתי משותף, למרות המגורים המשותפים. בדצמבר 2020 הגיש הבעל בקשה לצו הגנה נגד האישה ובדיון שהתקיים הובררה עוצמת הסכסוך בין הצדדים. (ראה עמ' 1 לפרוטוקול הדיון מיום 06.12.2020 שורה 17 – 27; עמ' 3 לפרוטוקול הדיון מיום 13.12.2020).
16.בין כך ובין כך, וגם אם לא היו נישואי הצדדים מותרים, עדיין לא היה מקום לקביעת מזונות אישה ואנמק.
17.א.ביום 27.05.2019 הגישה האישה תביעה למזונות אישה, וביום 08.08.2019 עתרה
למזונות זמניים.
ב. ביום 26.09.2019 התקיים דיון בבקשה ובה טענה האישה כי אינה עובדת, וכי הבן דחה את שירותו הצבאי על מנת לממן צרכיה (ראה עמ' 5 ש' 20 – 29 לפרוטוקול).
לשאלת בית המשפט השיבה האישה:
"ש. יש צפי מתי תוכלי לחזור לעבוד?
ת. כעת אני לומדת לעשות לייזר, זה לא עבודה פיזית... מכיוון שיש לי פצע גדול, רוצים לעשות לי ניתוח" (עמ' 5 ש' 34 – 36 לפרוטוקול).
ג. בהמשך לנתונים שהוצגו והדיון שהתקיים, חייב בית המשפט את הבעל לשלם למזונות האישה סך של 5,000 ₪ לחודש.
18.ביום 26.05.2020 הגיש הבעל בקשה דחופה לביטול מזונות האישה, תוך שצירף דו"ח
חוקר המלמד כי למרות טענות האישה שאינה עובדת נוכח מצבה הרפואי, בפועל היא עובדת ועושה מסאז'ים. מעדות החוקר הפרטי עולה גם כי האישה עשתה עיסוי
באופן נמרץ וחזק, ולא ניכר היה שהיא סובלת ממגבלה או מקושי פיזי כלשהוא. (ראה להלן)
19. לציין עוד כי בניגוד לטענת האשה בסע' 5 לתביעת המזונות לפיה בעקבות כאבי בטן אשר לא פסקו "ביקרו הצדדים אצל רופא כירורג אשר המליץ על ניתוח לתקון שבר בבטן" תוך שהאשה טענה גם כי הבעל החליט להפרד ממנה לאחר שהבין הבעל כי יכולתה להתפרנס פחתה משמעותית.הוברר במהלך הדיון כי הניתוח בבטן ראשיתו בניתוח קוסמטי (ראה עמ' 126 ש' 1-3 לפרוטוקול מיום 2.11.20). לאחר שהאשה נשאלה מספר פעמים לענין זה הוברר כי מדובר בנתוח מתיחת בטן (עמ' 124 ש' 14-17 לפרוטוקול מיום 2.11.20) שהסתבך לאחר שהאשה לקתה בזיהום.
עוד עלה מחקירת האשה כי כיום היא מרגישה טוב (עמ' 128 ש' 1-2 לפרוטוקול מיום 2.11.20)
מעדות החוקר הפרטי עלה כי הוא קיבל ממנה עיסויים אשר כל אחד מהם ארך כשעה (עמ' 98 שורות 17-18 לפרוטוקול מיום 2.11.20; עמ' 103 ש' 13-14 לפרוטוקול מיום 2.11.20), שעוצמתם היתה לעתים חזקה (ראה עמ' 109 ש' 12-13 לפרוטוקול מיום 2.11.20).
בנוסף העידה האשה עצמה כי עבודתה העיקרת אינה מסאג'ים אלא הסרת שיער(עמ' 113 ש' 30 לפרוטוקול מיום 2.11.20).
עוד עלה מחקירת האשה כי במהלך הנשואים מימנה היא מחשבונה 30,000 ₪ לשם אותו ניתוח קוסמטי בבטן (עמ' 123 ש' 7-9 ובעמ' 124 ש' 1-10 לפרוטוקול מיום 2.11.20) .
20. א. מכלל הנתונים שעלו בפני עולה כי כיום, ולאחר כעשור מאז עלייתה של האשה לארץ,
ולמרות שעברה משבר בריאותי בהמשך לניתוח קוסמטי שלא צלח ואשר בהמשך לו קיבלה זיהום ונדרשה להמשך ליווי רפואי , עברה האשה מספר הכשרות מקצועיות - היא מסאג'יסטית, עוסקת בהסרת שיער בלייזר , בונה צפורניים, פדיקור – מניקור ועוד. אני מעריכה פוטנציאל הכנסתה של האשה כיום בסך של כ-6500 ₪ לחודש.
ב.האישה אישרה בעדותה כי כיום היא מרגישה טוב וכמפורט לעיל.
ג.בהתחשב בכך, בעובדה שהבעל שילם מזונות ע"ס של 5000₪ לתקופה שמיום 25.9.19 ועד להחלטה לביטולם ביום 26.5.20 ובהמשך לחוות הדעת האקטוארית של מר אבי יחזקאל ממנה עולה כי האשה זכאית לקבלת סך של כ-350,000 ₪ באיזון המשאבים, ובגין זכויות נזילות מקבלת היא כ-100,000 ₪ - איני מוצאת לחייב בסכומי מזונות נוספים.
21.א. נוכח האמור ובהתייחס לתביעת האישה למזונות, מחייבת הבעל בתשלום מזונות
ע"ס של 5,000 ₪ לתקופה שמיום 25.9.19 ועד להחלטה לביטולם ביום 26.5.20
(ההחלטה למזונות זמניים).
ב. לאחר מועד זה – אין חיוב במזונות האשה.
תלה"מ 61664-05-19 – תביעה רכושית
בהליך זה עתרה האישה:
-
לאיזון לא שוויוני של הסכומים והזכויות שנצברו בתקופת החיים המשותפת, כך שהאישה תקבל 75% והבעל 25% וזאת נוכח הטעמים כדלקמן:
-
פגיעה בכושר השתכרותה של האישה נוכח ניתוח שעברה בתקופת
הנישואים.
-
הפסדי השתכרות שכן נוכח עלייתה ארצה מרוסיה, והיותה חסרת מעמד
תקופה ממושכת לא יכולה הייתה היא לעבוד ולהרוויח כסף.
-
אובדן זכויותיה לפנסיה, זאת הואיל ונוכח לחציו של הבעל עזבה היא מקום
עבודתה ברוסיה טרם גיבוש זכויותיה הפנסיוניות.
ד.הסתרת נטיותיו המיניות ההומוסקסואליות של הבעל.
2. לאפשר לה לממש הזכות למגורים לה ולבנה בדירה ב---- ובהתאם להסכמות הצדדים והערת אזהרה שרשם לה הבעל בלשכת רישום המקרקעין להבטחת זכויותיה.
3. לחייב הבעל ליתן מידע ולא על כל זכויותיו הכספיות והאחרות ולמנות מומחה לקביעת שווי
הזכויות שתקבענה כמשותפות ואותן לחלק.
טענות האישה
1.מפנה האישה לכך שבהמשך לנשואיה עם הבעל ועל יסוד הבטחותיו עברה היא להתגורר עם בנה הקטין בישראל, בדירה ב----, תוך שהיא נאלצת להיפרד מבתה, אשר נותרה להתגורר ברוסיה, לוותר על מקום עבודתה ועל זכויות שונות לרבות זכות לקבלת דירה ללא תמורה בעת יציאתה לפנסיה וקבלת קצבת פנסיה.
2.האישה החלה בהליך אזרחות, והיא ובנה קיבלו בחלוף מספר שנים אזרחות ישראלית.
3.א. לטענת האישה, חודשים אחדים טרם פתיחת ההליך המשפטי, תקפו אותה
כאבי בטן עזים ולאחר שאלו לא פסקו, פנו הצדדים יחדיו לכירורג שהמליץ על ניתוח שבר. לטענת האישה סירב האיש, כי היא תעבור את הניתוח האמור וסירב לממן אותו.
ב.זמן קצר לאחר מכן ומשהוברר לאיש, כי תפקודה הוגבל והיא לא תוכל לחזור
לעבודה באופן מלא – החליט להתגרש ממנה.
עוד הפנתה האישה לכך, כי יכול והחלטתו של האיש להיפרד ממנה נובעת בשל
נטיותיו המיניות.
4.בכתב התביעה הפנתה האישה לכך שבחמש השנים טרם הגשת התביעה עבדה היא כמעסה עצמאית והשתכרה סכומים זעומים – עת האיש מימן את כל הוצאותיה והוצאות הבית.
לאחר שעברה ניתוח כאמור – הצטמצמה עוד יותר הכנסתה.
5.האשה הפנתה לכך שהבעל עובד בחברת --- ומשתכר כ-23,000 ₪ נטו לחודש, ובנוסף מקבל הוא דמי שכירות בגין השכרת יחידת דיור בדירתו שהינה מפוצלת.
6.מציינת עוד האישה כי הבעל נתן לה ולבנה זכות מגורים בלתי הדירה בדירה ב----, וזאת עד אריכות ימיהם ושנותיהם, ללא תמורה, תוך שבגין התחייבות זו נרשמה הערת אזהרה בלשכת רישום המקרקעין.
7.לטענת האשה נוכח יכולותיה המוגבלות להתכלכל ולהתפרנס , ונוכח העובדה שאין לה זכאות לפנסיה, יש להורות על איזון לא שוויוני לטובתה בזכויות אשר נצברו בתקופת החיים המשותפת, כמו גם לקבוע, כי היא זכאית להתגורר בדירה ב---- ללא תמורה או לקבוע פיצוי כספי כנגד זכותה זו.
טענות הבעל
8.מנגד לטענות האישה, טוען הבעל, כי כתב התביעה אינו ברור, אינו נכון ואינו ממוקד, וכל מטרתו אך לפגוע בו, תוך שהתנהלות האישה כיום מלמדת שנישאה לו משיקולים כלכליים גרידא.
9.טוען הבעל, כי בניגוד לטענות האישה, אין ביניהם כל פערי הכנסה משמעותיים , שכן האישה טענה בפניו שהיא אחות מוסמכת במקצועה (טענה כי למדה במוסקבה) וזכאית לקצבת פנסיה. הבעל ציין כי כאשר הגיעה האשה ארצה מימן הוא לה קורס עיסוי ברמה גבוהה, קורס קוסמטיקה – פדיקור, מניקור וכן עברה היא קורס להסרת שיער בלייזר. משכך, לאישה יש פוטנציאל הכנסה גבוה.
10.עוד טען הבעל, כי טענות האישה בדבר בעיה רפואית בבטן, אינן אמת, שכן הניתוח שעברה הינו קוסמטי בלבד, והזיהום ממנו סבלה היא כתוצאה מאותו ניתוח.
הבעל מציין כי הוא זה אשר סובל מבעיות רפואיות משמעותיות ועבר ניתוחים לא פשוטים.
11.לעניין הדירה ב---- טוען הבעל בכתב ההגנה, כי האישה גרמה לו לרשום לטובתה זכות מגורים בדירה ב----, וזאת מבלי שקיבל קודם לכן ייצוג או ייעוץ משפטי ותוך שכוונתו הייתה להגן על האשה מפני יורשיו, הבנה והסכמה שזו תהיה תקפה רק כל עוד הם נשואים.
12. עוד טען הבעל, כי האישה הכריחה אותו לחתום על המסמכים לרישום הערת האזהרה בטאבו, אולם לטענתו זכות המגורים הופסקה ונוכח אלימות האישה.
13.מפנה הבעל ומציין גם כי , בכתב התביעה התעלמה האישה מכך שבתקופת הנישואים נרכשה דירה ברוסיה מכספו בלבד, תוך שסוכם שהדירה תירשם על שמו לבדו. למרות זאת רשמה האישה הדירה על שמה לבדה. לטעמו של הבעל – יש לרשום הדירה ברוסיה על שמו, שכן הוא זה אשר מימן רכישתה.
14.נוכח כל אלו עותר הבעל לקבוע כי בנסיבות תיק זה יש להורות כי כל צד יישאר הבעלים של הרכוש הכספים והזכויות הרשומים על שמו ולחלופין לקבוע חלוקה לא מאוזנת לטובתו.
מובהר במפורש כי הדיון לענין הזכויות בדירה ב---- והדירה ברוסיה יתקיים להלן .
הדין החל
15.סע' 5 לחוק יחסי ממון בין בני זוג תשל"ג – 1973 (להלן: "חוק יחסי ממון") קובע:
"עם התרת הנישואין... זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שווים של כלל נכסי בני הזוג למעט –
(1)נכסים שהיו להם ערב הנישואים או שקיבלו במתנה או בירושה בתקופת הנישואין.
(2)...
(3)נכסים שבני הזוג הסכימו בכתב ששווים לא יאוזן ביניהם"
16.משכך, ונוכח הוראות הדין, אין מניעה לקבוע, כי כל זכות מכל מין וסוג שהוא אשר נצברה בתקופת האיזון (מיום הנישואין ועד ליום הגשת הבקשה לי"ס) הינה משותפת.
17.אלא שכ"א מהצדדים עותר להפעיל את סעיף 8 (2) לחוק יחסי ממון ולקבוע "... שאיזון שווי הנכסים כולם או מקצתם לא יהיה מחצה על מחצה, אלא לפי יחס אחר שייקבע בהתחשב, בין השאר, בנכסים עתידיים, לרבות בכושר ההשתכרות של כל אחד מבני הזוג". הוראה זו הוספה לחוק יחסי ממון במסגרת תיקון מס' 4 (תשס"ט – 2008).
בדברי ההסבר להצעת החוק נכתב: "מוצע להבהיר כי בקביעת היחס האמור תתחשב הערכאה המוסמכת גם בנכסים העתידיים של כ"א מבני הזוג (כגון: מוניטין, תארים מקצועיים, נסיון מקצועי וקביעות בעבודה) ובכושר ההשתכרות של כ"א מהם (סעיף 5(2)..."
עוד נקבע בהלכה הפסוקה, כי הכלל הוא שיש לפעול עפ"י הוראת סעיף 5 לחוק יחסי ממון, המורה על חלוקה שווה ובגדריו יש לחתור לפתרון אופטימלי וכי לא בנקל וכעניין שבשגרה ייעשה שימוש בסעיף 8 (2) לחוק יחסי ממון (בע"מ 4699/08 פלונית נ' פלוני [פורסם בנבו] 8.7.08); בג"צ 2533/11 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול לערעורים [פורסם בנבו] 26.10.11;
מן הכלל אל הפרט
18.במקרה שבפנינו לכאורה יש פערים בהכנסות הצדדים, שכן הבעל עובד שנים רבות ב----- והכנסתו עולה לשיעור של כ- 20,000 ₪ נטו לחודש, והוא יהיה זכאי גם לפנסיה נכבדת.
מנגד , האשה עלתה לארץ אך לפני כעשור, אינה דוברת השפה העברית ברהיטות והיא עדיין בשלבי התאקלמות והתבססות. אולם, כאמור לעיל בפרק הדן במזונות האשה, רכשה היא מיומנויות רבות והיא בעלת פוטנציאל הכנסה איתן . למרות שנות הזוגיות המועטות יחסית, זכאית היא לסכומי איזון נכבדים, כמו גם הבטיחה היא לעצמה ולבנה (וכפי שיפורט להלן) זכות מגורים בדירה ב----. לאשה גם זכויות רשומות בדירה ברוסיה.
19. תקופת הנישואים של הצדדים קצרה יחסית. מדובר בנשואים שניים. הם לא גידלו ילדים משותפים. בהתחשב בכך שבתקופת החיים המשותפת רכשה האישה הכשרה בתחומים שונים ובהתחשב גם בכך שהבעל הבטיח לה זכות מגורים בדירה ב----, כמו גם רכש עבורה זכויות בדירה ברוסיה וגיבוש יכולותיו הכלכליות נעשה טרם היכרותו את האשה – איני מוצאת כי במקרה זה יש להפעיל את סעיף 8 (2) לחוק יחסי ממון.
הסך של 300,000 ₪
20.טוענת האישה כי הבעל הבריח בתקופת הנישואים 300,000 ₪.
21.א. הבעל נחקר לענין זה ואישר כי בינואר 2019 קיבל לידיו מהכשרה, חברה לביטוח סך
של 300,000 ₪ שהועברו לילדיו.
לעניין סך זה ציין הבעל: "היא מדברת על 300,000 ₪ שהועברו על ידי לזכות הילדים
שלי" "שלוש מאות ₪ הועבר לילדים שלי, 100,000 ₪ לכל אחד"
עמ' 148 לפרוטוקול הדיון.
ב. הבעל טען בעדותו כי סך זה נחסך טרם נשואי הצדדים ומשכך אין לאשה כל זכות
בסך זה.
22. יחד עם זאת, הסכימו הצדדים כי האקטואר אשר מונה יבדוק את מקור הכספים ובהתאם לכך ייקבע אם זכאית האשה לחלק בהם.
ראה לענין זה מעמ' 151 סיפא לפרוטוקול הדיון :
"ש: אבל, זה, זה אתה טוען שזה לא שלה.
ת: אני יודע שזה לא שלה. כי הכסף הזה היה לפני שהכרתי אותה בכלל.
ש: זה האקטואר יבדוק.
ת: מה?
ש:זה האקטואר יבדוק.
כב' הש' דהן:נכון.
העד מר ---:הוא, והוא התייחס לזה,
ש: יפה, נכון, גמרנו,
עו"ד לוי:אוקי,"
23.בהמשך להסכמת הצדדים מיום 25.10.19 , מונה רו"ח אבי יחזקאל כאקטואר לבחינת זכויות הצדדים. ככל שיש למי מהצדדים טענות הנודעות לחוות הדעת- ניתן לעתור על פי הוראות הדין.
סיכום
נוכח כל שנאמר לעיל מורה כי כל הזכויות שנצברו למי מהצדדים בתקופת החיים המשותפת, מיום
הנשואים ועד למועד הגשת הבקשה לישוב סכסוך (ראה החלטה בדיון מיום 12.2.20) - יאוזנו בחלקים
שווים בין הצדדים.
קביעה זו אין בה למעט הקביעות הספציפיות האחרות שבפסק דין זה.
פסק דין
בתלה"מ 28189-02-20
בהליך זה עותר הבעל לחייב האישה להשיב לו סך של 419,216 ₪ (המהווים סך בשקלים השווה ל- 112,000 $ ארה"ב שער יציג נכון ליום 21/3/12) ובצרוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.
טענות הבעל
1.א.מפנה הבעל לכך שבעת היכרות הצדדים (ינואר 2011) התגוררה האישה בדירה------, רוסיה (להלן כאמור:"הדירה ברוסיה").
ב.לטענת הבעל, סיפרה לו האשה אותה עת, כי הדירה ברוסיה שייכת לחברת יהלומים בשם "-----" בה הועסקה היא אותה עת.
2.א. לטענת הבעל, כבר בחודש יוני 2011, ועוד קודם לנישואי הצדדים (שהיו באוגוסט
2011) , הציעה לו האישה לרכוש יחד את הדירה ברוסיה, תוך שהם ישלמו תמורתה (90,000 $) בחלקים שווים, כ"א 45,000$.
ב. הבעל הפנה לנספח א' לכתב התביעה אולם ממנו דווקא עולה כי הבעל היה אמור לשלם 80,000$ והאשה 10,000$.
3. א.לאחר נישואי הצדדים (8/2011), נותרה האישה ברוסיה, והבעל חזר ארצה לקדם
רכישת הדירה ברוסיה.
ב.הבעל פנה לעו"ד מוז'יקנסקי יפים (להלן:"עו"ד מוז'יקנסקי") לצורך עריכת ייפוי כוח שיועבר לאישה ובאמצעותו תוכל היא לבצע רכישת הדירה ברוסיה על-פי המוסכם, תוך רישומה בחלקים שווים על שמו ועל שמה.
4.א. לטענת הבעל למרות ההסכמות האמורות לפיהן יישאו הם בעלות רכישת הדירה
בחלקים שווים הרי שממועד נישואי הצדדים ועד 3/2012 לא הצליחה האישה להשיג הסך של 45,000 $ כפי שהוסכם בינהם והיא ציינה כי תוכל להשיג רק 10,000 $ ואף זאת בהלוואה מאחיה. אולם, גם סך זה לא הצליחה האישה לגייס.
ב.נוכח זאת, אמר הבעל לאישה כך על-פי סעיף 14 לכתב התביעה, כי הוא יישא וישלם את מלוא שווי רכישת הדירה, אולם הזכויות בדירה יועברו על שמו.
בהמשך לכך, העביר הוא לאישה 112,000 $ אותם משך מחשבון הבנק שלו.
5. טוען הבעל, כי למרות התחייבותה של האשה להעביר הזכויות בדירה ברוסיה על שמו, היא לא עשתה כן. האישה לא הציגה לו מסמכים המלמדים על רישום הזכויות על שמו, ומשכך חשד הוא כי ככל הנראה היא לקחה הכספים לעצמה או רכשה הדירה ברוסיה ורשמה אותה על שמה ובניגוד להסכמות.
6.מפנה הבעל ומציין כי הסכומים הכספיים שהעביר לאישה לצורך רכישת הדירה ברוסיה הינם סכומים שחסך עבור ילדיו ועוד טרם היכרות הצדדים, ואילו האישה,לקחה הכספים והשתמשה בהם בניגוד לדין ולמוסכם.
7.נוכח האמור, עתר הבעל לחייב האישה להשיב לו הכספים כאמור.
טענות האשה
8.מנגד טוענת האישה, כי גרסת הבעל וטענותיו אינן מתארות העובדות כהווייתן.
9. א. לטענת האישה בעת ההיכרות עם הבעל עבדה היא כאמור בחברה, אשר איפשרה
לה, לגור בדירה שבבעלותם ברוסיה.
ב. עוד ציינה האישה כי על פי תנאי עבודתה, לו הייתה ממשיכה ועובדת שם עד יציאתה
לפנסיה בשנת 2014, הייתה הדירה ברוסיה עוברת לבעלותה.
-
לטענת האישה, סירב הבעל להמתין למועד יציאתה לפנסיה, ורצה כי תגיע מוקדם ככל האפשר לישראל. נוכח זאת הסכים הוא לממן עבורה במתנה רכישת הדירה ברוסיה, כך שזו תוכל להגיע לישראל מוקדם ככל האפשר מבלי שזכויותיה תפגענה. הוסכם גם כי, בזמן שהאשה מתגוררת בארץ עם הבעל, תתגורר בדירה ברוסיה בתה הבגירה של האישה.
-
כך היה. הבעל נתן לאשה הסכומים הכספיים לרכישת הדירה ברוסיה ולמימון צרכיה, זו רכשה הדירה ברוסיה, ובחודש מאי 2012 לאחר נשואי הצדדים, התחייבויות הבעל ורכישת הדירה ברוסיה עברו האישה ובנה הקטין דאז להתגורר עם הבעל בדירה ב----.
10.מפנה האישה ומציינת כי הסכום הכספי אשר נתן לה הבעל לצורך רכישת הדירה ברוסיה היה במתנה עבורה ועל מנת להבטיח זכויותיה בדירה ברוסיה, ומשכך לא ברורה דרישתו.
11.עוד מפנה האישה ומציינת כי הבעל מאס בה ולאחר שהסתבכה בריאותית, עברה ניתוח כושל בבטן אשר בהמשך לו התקשתה לעבוד תקופה ארוכה, ומשכך החליט להתגרש ממנה ולנשל אותה מזכויותיה.
12.עוד הפנתה האישה וייחסה רצון הבעל להתגרש, לנטיותיו המיניות.
דיון
13.נכון ליום פתיחת ההליך רשומה הדירה ברוסיה על שם האישה לבדה. הבעל מבקש להורות כי על האשה להשיב לו הסכומים הכספיים שהעביר לה לשם רכישת הדירה. האשה טוענת כי הכספים שניתנו לה לשם רכישת הדירה – ניתנו במתנה.
נטל ההוכחה מוטל על התובע בבחינת "המוציא מחבירו עליו הראיה". לטעמי וכפי שיפורט להלן, לא צלח הבעל להרים הנטל לענין זה ומשכך דין תביעתו להדחות.
14. א.הדירה נרכשה כאמור בשנת 2012 וטענותיו הכספיות של הבעל עולות בהליך זה אך
כ-8 שנים לאחר האירועים הרלוונטיים.
ב.נוכח הוראות סע' 13 לחוק ההתיישנות תשי"ח - 1958, אין עסקינן בהתיישנות משפטית, אך טענות הבעל לפיהן נודע לו שהדירה ברוסיה לא רשומה על שמו אך עובר להליכים המשפטיים תמוהה ובהתייחס לכך שעפ"י הנתונים שבפני, העדויות שנשמעו והתרשמותי מהעד, היה הוא מלווה ביחסיו עם האישה מתחילתם בייעוץ משפטי צמוד.
15.א. הצדדים נישאו זל"ז באוגוסט 2011.
ב. אין חולק כי כבר ביוני 2011 החלו הצדדים לדון בענין רכישת הדירה ברוסיה (ראה נספח א' לכתב התביעה).
ג. האשה טענה כי לא הסכימה לעלות לארץ ולהפסיד זכויות בדירה ברוסיה אשר היו אמורות לעבור אליה ואם היתה ממשיכה לעבוד באותו מקום עבודה עוד כשנתיים.
הבעל מנגד, מציין כי האשה לא הביאה ראיה לכך שדבריה לעיל נכונים, אולם הוא
לא נותן כל הסבר מדוע עמדה האשה על רכישת הדירה האמורה דווקא, ומדוע לא יכולים היו הם לרכוש הדירה כשהאשה כבר בארץ.
-
בכתב התביעה טען הבעל כאמור כי תחילה סוכם שלשם רכישת הדירה שעלתה
90,000 $, יביא הוא 45,000 $, האשה תביא 45,000$ והדירה תרשם ע"ש שניהם בחלקים שווים.
אלא שנספח א' לסיכומי הבעל מלמד, כי מימון רכישת הדירה היה אמור להיות כך שהאישה תביא 10,000 $ ואילו האיש 80,000 $, והדירה היתה אמורה להרשם ע"ש הצדדים בחלקים שווים.
דהיינו, כבר לפי המסמך מ 6/11, התכוון הבעל ליתן לאישה כ 35,000 $ מתנה.(האשה נותנת רק 10,000$ ומחצית הדירה תרשם על שמה).
16. לאחר נישואי הצדדים האשה נשארה לגור ברוסיה.
האשה טענה כי היא נשארה להתגורר בדירה ברוסיה על מנת שלא לאבד זכויות בדירה.
ראה עדות האשה עמ' 69 לפרוטוקול .
מנגד, טען הבעל, כי האשה נשארה ברוסיה עמ"נ לנסות לגייס 10,000 $ למימון חלקה
המוסכם ברכישת הדירה.
ראה עמ' 165 ש' 2-5 לפרוטוקול.
17. מהנתונים שבאו בפני בית המשפט עולה כי משהחליט הבעל להנשא לאשה שהיא תושבת רוסיה , פנה הוא בהמלצת חברו, מר -- לעו"ד יפים מוז'יקנסקי (ראה עמ' 51 ש' 21 לפרוטוקול) אשר ליווה אותו תחילה בהעברת מסמכים נדרשים לצורך קיום הנשואים (ראה עמ' 10 לפרוטוקול). עוד ציין עו"ד מוז'יקנסקי שהכין עבור הבעל יפוי כח לשם רכישת דירה ברוסיה , כמו גם הכין טיוטת הסכם ממון קודם לנשואי הצדדים.
דהיינו, כבר מתחילת הקשר הזוגי של השניים – ליווה עוה"ד את הבעל.
18. לבקשת הבעל, הכין עו"ד מוז'יקנסקי טיוטת הסכם ממון (נ/1).
בטיוטת הסכם הממון צוין גם כדלקמן:
"7. הצדדים מצהירים כי לאחר הנשואים הם מתכוונים לרכוש דירה בעיר --- רוסיה, כאשר האישה תשקיע 10,000 דולר ארה"ב והאיש 80,000 דולר ארה"ב, ובדירה תתגורר -----יאנה בתה של ג.ד.
--- א.ב מצהיר כי אם נשואיו ל ג.ד יותרו מיוזמתו אז:
-
חלקו בדירה בעיר --- רוסיה, אשר הם מתכוונים לרכוש יעבור לבעלותה של ג.ד...
-
הוא מתחייב לשאל בהוצאות שקשורים ללימודיו של ---, בנה של ג.ד במשך תקופת חייו בישראל, אך לא מעבר להגעתו לגיל 21."
דהיינו, כבר בטיוטת ההסכם אשר נערך טרם נשואי הצדדים והיוזמה לו היתה של הבעל, הסכים הוא שלמרות שהאישה תשקיע ברכישת הדירה 10,000 $ בלבד, והוא 80,000 $ - תרשם הדירה ע"ש שני הצדדים בחלקים שווים.
עוד הסכים הבעל כי אם הוא זה אשר ייזום התרת הנישואים חלקו בדירה יועבר לאישה.
הבעל הסכים גם לממן לימודי בנה של האישה עד הגיעו לגיל 21.
אלא, שבסופו של יום סירבה האישה לחתום על הסכם הממון, וראה דבריו של הבעל לענין
זה:
"היא לא הסכימה לחתום על זה" עמוד 162 ש' 13-12 לפרוטוקול.
"אני יודע שלא רצתה לחתום" עמו' 163 ש' 18 לפרוטוקול.
"לא רצתה לשמוע על ההסכם" עמוד 163 ש' 20 לפרוטוקול.
ובעמ'ד 174 לפרוטוקול "את המסמך הזה אני לא התייחס אליו גם אם הייתי מתייחס אליו הייתי עומד על זה שהיא תחתום על ההסכם".
19. הסכם הממון לא נחתם ולא אושר , משכך נסיון להשליך מהוראותיו על כוונות הצדדים, לא
יצלח.
20.הבעל צירף לתצהירו נספח ד' שהינו תרגום לעברית של יפוי כח ברוסית מיום 25.8.11
שנחתם על ידו ונשלח לעו"ד -- מרוסיה, ושבו הוסמכה זו לרכוש על שם הבעל.
1/2 (מחצית) בזכות הבעלות המשותפת בדירה שברוסיה, אלא, שלא נראה שנעשה
שימוש בייפוי כח זה.
21. א.במהלך חקירתו הנגדית, הוצג בפני עו"ד מוז'יקנסקי ת/2 והוא נחקר באליו אליו.
ב.בחקירתו, אישר עו"ד מוז'יסנקי כי בת/2 אשר נכתב בשפה הרוסית נכתב כך: "אני --- א.ב דרכון מס'.... נותן בזה את הסכמתי לאשתי ג.ד ... לרכוש במחיר ובתנאים לפי שקול דעתה, דירה המצויה ברוסיה..." עמוד 40-41 לפרוטוקול
עו"ד מוז'יקנסקי העיד ואישר כי ת/1 שנערך ביום 2.3.12 (עמ' 42 ש' 7 לפרוטוקול ) חתום ע"י הבעל (עמ' 40 לפרוטוקול ) ובו נותן הבעל הסכמה כי הדירה ברוסיה תרשם ע"ש האישה לבדה (עמ' 43 ש'7 לפרוטוקול ).
דהיינו, אחרי יפוי הכח מאוגוסט 2011, שבו ניתנו לעו"ד --- הוראות לרשום הדירה ברוסיה ע"ש שני הצדדים, מונח בפנינו יפוי כח שבו ניתנת רשות לאשה לרכוש הדירה ברוסיה ולרשום אותה על שמה ועפ"י שקול דעתה.
ג. בעדותה לענין ת/1 ציינה האישה הצורך ביפוי הכח האמור כי "זהו אישור לקניית דירה, ברוסיה. זה החוק, אני בלי בעל לא יכולה לקנות דירה" (עמ' 85 ש'25 לפרוטוקול ) ובהמשך "כדי לקנות דירה ברוסיה אני נשואה אני לא יכולה לקנות לבד בלי אישור שלו" עמו' 86 ש' 2-1לפרוטוקול.
ד. דהיינו, האשה אשר טענה כי היא היתה זכאית להיות הבעלים הבלעדית של הדירה לו היתה עובדת עוד כשנתיים ימים, לא מגייסת סכום כלשהוא לשם השתתפות במימון רכישת הדירה ברוסיה, כך שבסופו של יום הבעל מממן רכישת הדירה לבדו וחותם לטובת האשה על יפוי כח לפיו הדירה ברוסיה תרשם על שמה לבדה.
22.א.הבעל טוען כי לאחר שהוברר שהאשה אינה מצליחה לגייס סכום כלשהוא לרכישת
הדירה , העביר הוא אליה סך של 112,000 $ תוך שהוסכם כי הדירה תרשם על שמו.ראה עמ' 189 לפרוטוקול.
ב. גרסתו זו של הבעל אינה מסתדרת עם העובדות. כאמור, מאז היכרות הצדדים מלווה הבעל, כאמור, בעו"ד מוז'יקנסקי אשר הכיר ההתנהלות הבין מדינתית והכין עבור הבעל כל המסמכים הנדרשים למימוש כוונותיו להנשא תוך אבטחת זכויותיו.
-
מהאמור לעיל עולה כי הצדדים בעת ההיא הכירו זמן קצר בלבד, דרך האינטרנט, דהיינו –
אין היכרות קודמת. האשה למרות התחייבותה להביא כספים משלה לצורך
הרכישה - לא עשתה כן , כמו גם נשארה ברוסיה לצורך הגנה על זכויותיה בדירה
ברוסיה ולא הצטרפה לבעל כשחזר ארצה לאחר הנשואים, היא גם לא הסכימה
לחתום על הסכם הממון אותו הביא הבעל – כל אלו היו מעלים אצל האדם הסביר
חשש מכוונותיה של האשה.
בנסיבות אלו, ולו אכן התכוון הבעל כי האשה תעביר על שמו הזכויות בדירה לאחר
רכישתן – מצופה היה כי ייערך הסכם/מסמך המגדיר ההסכמות וההתחייבויות
העובדה שלמרות הליווי המשפטי בעת ההיא אין כל תיעוד ו/או אישור לגרסת הבעל
כאמור - מעלה ספק משמעותי באמינות הגירסה.
24.מהתנהלות הבעל עובר לנשואים ולאחריהם ניכר כי זה מבין חשיבות גבוש הסכמות כתובות ונסוחן המשפטי, לבקשתו נערכה טיוטת הסכם ממון; הוא חתם עם האשה על הסכם להבטחת זכות המגורים שלה בדירה ב---- ואף נרשמה הערת אזהרה לאבטחת זו – הכיצד אין הוא מבטיח התחייבות כה משמעותית להחזר הסכום הניתן לאשה או רישום הנכס על שמו?
במיוחד נכון הדבר עת סירבה האשה לחתום על הסכם הממון שניסח הבעל באמצעות בא כוחו. ראה עמ' 164-165 לפרוטוקול.
להזכיר שוב, עסקינן בזוג שהכירו אך בינואר 2011 באמצעות האינטרנט. כבר ביוני 2011 החלו הם במגעים לרכישת הדירה אשר התגבשו ב3/12, כשכל אותו זמן מלווה הבעל בעו"ד מוז'יקנסקי.
לו כטענת הבעל , למרות רכישת הדירה ע"ש האשה אמורה היתה היא להעביר הזכויות בה
על שמו, מצופה כי היה נערך הסכם לענין זה או נחתם מסמך המלמד על הכוונה האמורה.
25. א.בעדותו טוען הבעל כי האישה לא הביאה כל ראיה לתמיכה בטענתה כי אם היא
היתה ממשיכה לעבוד באותו מקום עבודתה זמן קצר נוסף (כשנתיים) היתה היא
זכאית לקבל לבעלותה הדירה ברוסיה בה התגוררה. (ראה עמ' 189 ש' 14-12).ב. אולם לא ניתן להתעלם מכך שמעדותו של מר ----, שהוא ואשתו היו חברים
של הבעל והאשה,כך שמר ---היה בעיקר חבר של הבעל ואילו רעייתו , חברה של
האשה (שכן שתיהן דיברו רוסית). הזוגות נפגשו עשרות פעמים וזה העיד:
"אני זוכר מהמפגשים הראשונים הראשוניים... שהוא היה בלחץ ומאוד רצה שהיא תבוא והיא לא יכלה לבוא כי היה לה איזה שהוא משהו שהיא עבדה באיזה מקום הרבה הרבה שנים והיה אולי מתוך מה שהבנתי והיתה לה זכות. כנראה שיש כאלה דברים, שיש להם זכויות. ואז צריך לשלם איזה סכום מסוים ואז ממשיך את הזכויות אז היא אמרה שהיא נשארת עוד תקופה מסויימת והוא כנראה היה מאוד לחוץ ובהתחלה אמר שהוא יתן חלק. ואחרי זה הוא נתן בסוף את הכל, כי הוא מאוד, מאוד רצה שהיא תבוא..." עמ' 54 לפרוטוקול שורות 28-21; ראה גם עמ' 58 משורה 32 לפרוטוקול.
הנה כי כן, חבר של בני הזוג מאותה תקופה מתאר כי לאישה היו זכויות שלא רצתה להפסיד, והבעל שתחילה הסכים לשלם רק חלק מסכום התמורה עבור הדירה, הסכים לשלם את כל תמורתה וכן סך נוסף לצרכי האישה ועל מנת שהאישה תגיע לארץ מוקדם ככל האפשר. בהמשך עדותו של מר -- ציין הוא כי נאמר גם שנוכח העובדה שהבעל נתן מלוא התמורה "בסוף" זה יירשם עליו , וכן השתמש במלים "אחרי זה" (עמ' 59 לפרוטוקול), אולם עדותו בהמשך לענין זה לא היתה ברורה, והעד ציין במפורש שאינו זוכר בדיוק.
ג. לציין עוד, כי אשתו של מר ---היא זו אשר שוחחה עם האשה ברוסית, והיא זו אשר יכולה היתה להעיד על אשר נאמר לה ע"י האשה. הבעל בחר שלא להזמינה לעדות, ויש בכך ללמד כי לו היתה זו מגיעה לעדות , היתה העדות עלולה לפגוע בגרסת הבעל.
26. יתר על כן, לו אכן היתה האשה צריכה להעביר לבעל הזכויות בדירה ברוסיה ולאחר רכישתה, מצפים היינו כי הבעל, שהיה מלווה , כאמור כל אותה עת ע"י עו"ד הדובר את השפה העברית והרוסית , ומתמצא בנהלים בישראל וברוסיה , היה בודק האם נרשמה הדירה כמוסכם אם לאו, ובהתיחס גם לכך שמדובר בנשואים שניים של כ"א מבני הזוג אחרי היכרות קצרה ומתקשה אני להאמין כי לו היתה האשה צריכה להעביר על שמו אלו מהזכויות לא היה זה מוודא כי ההתחייבות קוימה.
במיוחד נכון הדבר עת עסקינן באדם אשר עבר כבר הליך גירושין, הוא אב לילדים בגירים ובעל נסיון חיים. הוא הכיר האשה זמן קצר יחסית, הוא אינו דובר שפתה, הוא יודע שהאישה אינה מוכנה לחתום על הסכם הממון כפי שנוסח. היא אינה מסכימה שחלק מהדירה יירשם על שמו, ובהתאם אף מנוסח ייפוי כח המאפשר לאישה לרשום הדירה על שמה לבדה.
בנסיבות אלו מתקשה אני לקבל גירסת הבעל כי הוסכם שהדירה ברוסיה תועבר על שמו לאחר רכישתה.
27. א.עוד יצוין, בשנת 2014 עורכים הבעל והאשה הסכם לפיו נרשמת לטובת האשה זכות
מגורים בדירה ב---- . עפ"י אותו הסכם נרשמת לטובת האשה הערת אזהרה
בלשכת רישום המקרקעין.
לו אכן היתה התחייבות של האשה להעביר זכויות בדירה ברוסיה ע"ש הבעל מניחה אני , ונוכח האסרטיביות אותה הפגין הבעל גם בעדותו, כי היה דואג לוודא האם קיימה האשה התחייבותה, קודם שהיה רושם לטובתה זכות מגורים, כאמור.
ב. יתר על כן, בעדותו טען הבעל כי איבד אמון באישה כבר בשנת 2018-2017. ראה עמ' 187 לפרוטוקול.
משכך , לא ברור מדוע לא טרח אותה עת לבדוק האם נרשמה הדירה ברוסיה על שמו וע"פי התחייבותו.
תשובת הבעל לענין זה כמפורט בעמ' 187 ש' 18-20 אינה מסתברת ובהתייחס לאנרגיה והזמן הרב שמשקיע הבעל בהליכים אלו המתנהלים.
28. א. מנגד לגירסתו ההפכפכה כאמור של הבעל, אשר אינה מסתדרת עם המציאות, עומדת
גרסת האישה מכתב ההגנה אליי ההוכחות והסכומים, יציבה וברורה . טוענת האשה
כי היא לא היתה מוכנה לוותר על הזכויות בדירה אשר היו מוקנות לה ואם היתה
עובדת זמן קצר נוסף במקום עבודתה ברוסיה. נוכח זאת, לא עלתה היא עם הבעל
לארץ ולאחר הנשואים.
ב. הצדדים ניסו תחילה לקדם רכישת הדירה ברוסיה באופן שהאשה תשלם 10,000$ והבעל יתרת הסכום, והדירה ברוסיה תרשם ע"ש שני הצדדים בחלקים שווים. אולם האשה לא הסכימה לחתום על הסכם הממון ולא גייסה הסכום אותו נדרשה
לגייס.
ג. נראה כי משראה הבעל שהאשה לא מוותרת ולא מסכימה להגיע ארצה עד אשר זכויותיה בדירה ברוסיה יובטחו – העביר הוא לאשה הסך של 112,000$ והיא רכשה הדירה על שמה, ולאחר מכן הגיעה ארצה. נוכח זאת גם לא פעל הבעל בהמשך לרישום זכויות על שמו בדירה ברוסיה.
29. נוכח כל שיפורט להלן, מתקשה אני להאמין שהבעל, בגילו ובתחכום שהפגין בחקירתו ובנסיונו בחיים, היה נותן לאישה שהכיר אך זמן קצר לפני כן סך של 112,000 $ וסומך אך על דבריה שתפעל ותרשום הדירה על שמו, בלא לבדוק הדברים באופן דקדקני. במיוחד נכון הדבר עת בעדותו ציין הבעל כי כבר בין השנים 2017-2018 איבד את אמונו בה (עמ' 187 שם), בסעיף 27 לכתב התביעה בתמ"ש 40853-05-19 ציין כי בשנת 2016 עלו יחסי הצדדים על שרטון.
גרסת האשה לענין זה מסתדרת הרבה יותר לטעמי עם העובדות כמפורט לעיל.
30. נוכח האמור – אני דוחה התביעה בהליך זה.
פסק דין
בתלה"מ 28236-02-20
בהליך זה עותר הבעל לקבוע כי זכות המגורים שנתן לאישה בדירה שבבעלותו, ברח' ---- (להלן: "הדירה בבת-ים"), תוקפה הינו אך כל עוד היו הצדדים נשואים זל"ז.
עוד עתר הבעל להורות ללשכת רישום המקרקעין בחולון לבטל הערת האזהרה שנרשמה לטובת האישה על הדירה בבת-ים, זאת הואיל ונישואי הצדדים באו אל קיצם.
מנגד במסגרת תלה"מ 61664-05-19, הליך אותו פתחה האישה וכאמור לעיל, עתרה היא לאפשר לה לממש הזכות למגורים בדירה ב---- ובהתאם להסכמות הצדדים והערת האזהרה שרשם לטובתה הבעל בלשכת רישום המקרקעין.
א.כאמור בהליכים קודמים הצדדים נישאו זל"ז בנשואים אזרחיים באוגוסט 2011, עת הבעל אז, גרוש + 3 ילדים (בגירים) כבן 54 שנים, ואילו האישה גרושה + 2 (בגירה וקטין) כבת 43 שנים .
ב.ביום 21.7.14 נרשמה על הדירה ב---- הערת אזהרה לאבטחת זכות מגורי האשה ובנה בדירה ועד אריכות ימיה ושנותיה (על-פי שטר 15772/14/1) (ראה נספח ב' לכתב התביעה).
ג.הערת האזהרה האמורה נרשמה בהמשך לכתב הסכמות אשר נחתם ע"י הצדדים להליך ובשל חשיבות תוכנו יצוטט הוא להלן:
"לכבוד לשכת רישום מקרקעין חולון
1. אני א.ב מספר זהות --- מבקש לרשום הערת אזהרה לנכס שברשותי לזכות אשתי – ג.ד מספר זהות --.
2. תיאור הנכס – דירה ברח' --- בעיר ----.
לפי הרישום בלשכת רישום מקרקעין בחולון – גוש – חלקה -- תת חלקה -.
3. אני מבקש בקשה זו בצלילות דעת, ללא לחץ, מתוך תמימות דעים ובהסכמה הדדית ומוחלטת עם אשתי ג.ד.
4. מטרת הבקשה היא לאפשר לאשתי ג.ד לגור ולשהות בדירה עד מותה! הדירה תשמש אותה למגורים שלה ובנה --- מספר זהות... במידה ויצטרך לגור עם אשתי לפי רצונה. הדירה תשמש למגורים, וגם כמקום עבודה, אם יהיה צורך עבור אשתי ג.ד.
5. מוסכם, שביום מותה של אשתי ג.ד ---; תעבור הדירה לילדי בכפוף לצוואה.
--- מספר זהות... --- מספר זהות... מספר זהות....
6. ברור ומוסכם שהערת אזהרה זו תימחק אוטומטית ביום מותה של ג.ד ---.
7. במקרה והנכס יעבור שינוי במסגרת פינוי בינוי, יחולו על הנכס החליפי שיינתן במקום, אותם תנאים כמפורט בסעיפים 4, 5, 6.
על החתום
--- א.ב ג.ד"
(להלן ייקרא מסמך זה: "כתב ההסכמה למגורים").
כתב ההסכמה למגורים הינו מסמך מודפס ועליו מופיעות חתימות הצדדים להליך.
טענות הבעל
-
לטענת הבעל, עם נשואיו לאישה והגעתה ארצה, קיווה הוא שמצא את בחירת ליבו לשארית חייו.
2.א. זמן מה לאחר שחיו הצדדים יחדיו, ביקשה ממנו האשה להבטיח מגוריה בדירה בבת
ים ואם ילך הוא חלילה לעולמו.
ב. טוען הבעל, כי האמין אותה עת באישה ולאשה ולא הייתה לו כל בעיה להבטיח
מגוריה בדירה כל עוד הם נשואים זל"ז ולאחר יומו האחרון. לטענתו לא הבין אותה
עת את מזימתה של האישה לבקש להישאר בדירה ב---- גם לאחר פרידתם.
3.א.בהמשך לאותה הסכמה עקרונית, אמרה האישה לבעל, כך לטענתו, כי תנסח מסמך
ותביא לחתימתו.
לטענת הבעל, פנתה האישה לעו"ד אשר ניסח עבורה כתב ההסכמה למגורים.
ב.עת הביאה האישה לבעל המסמך האמור, קרא הוא אותו, ראה כי הזכות מוקנית לאישה כל עוד היא "אשתו", דהיינו נשואה לו וע"כ חתם על המסמך ונרשמה על פי הערת אזהרה.
4.עוד טוען הבעל כי הואיל וסמך על האישה ועל דבריה לא פנה הוא אפילו להתייעץ עם עו"ד מטעמו . לטעמו כתב ההרשאה למגורים, מנוסח באופן חד משמעי, שאינו משתמע לשני פנים, ולפיו זכות המגורים קיימת ותקפה כל עוד האישה נשואה לו. מציין הבעל עוד כי אין כל הגיון שיעניק לאישה זכות מגורים בדירה שרכש מפרי עמלו טרם הכרותו את האישה, במקרה של פרידה ממנה.
5.לטענת הבעל, ידעו יחסי הצדדים עליות ומורדות, אולם במספר מקרים, התנהגותה של
האישה הייתה קיצונית והרסנית, עד אשר עלו יחסי הצדדים על שרטון. מפנה הבעל לאירוע משנת 2016 שבו גילתה האשה כלפיו אלימות פיזית ומילולית כולל שימוש במילות גנאי, צרחות וחבטות.
הבעל הפנה גם לאירוע משנת 2019 שבו הסיע הוא את האישה למקום עבודתה, במהלך הנסיעה קיללה וגידפה היא אותו ואף הרימה ידה עליו תוך שהיא חוטפת ממנו מכשיר הפלאפון. עוברים ושבים שראו המתרחש תוך כדי נסיעה, הזמינו משטרה.
6. עוד טוען הבעל כי בניגוד להבטחות האישה לא רשמה היא הדירה ברוסיה על שמו – ואף זאת העיב ומעיב על יחסי הצדדים. משכך, טוען הבעל כי אין ליתן למסמך זכות המגורים כל תוקף ונוכח פרידתם.
7. הבעל טוען כי לא הייתה לו כל כוונה להקנות לאישה זכות מגורים בדירה ב---- לכל ימי חייה, אלא אך בתנאי שתהא נשואה לו. לטענתו, התנהגותה של האישה היא זו אשר העלתה את הנשואים על שרטון ומשכך פקע גם הבסיס להתחייבות אבטחת מגורי האישה.
לטענת הבעל יש להורות על ביטול רישום הערת האזהרה שנרשמה בהמשך לאותה התחייבות אמורה ונוכח כל שנאמר.
טענות האישה
8.לטענת האשה, אין אמת בטענות הבעל.
9. א.כאמור בהליך קודם, מפנה האישה ומציינת כי בעת היכרותה את הבעל, עבדה היא
במקום עבודה ברוסיה, שבו הייתה היא זכאית לקבל לבעלותה הדירה בה התגוררה ואם הייתה ממשיכה לעבוד שם עד יציאתה לפנסיה.
ב.נוכח ההיכרות עם הבעל, ורצונו העז כי זו תגיע ארצה מוקדם ככל האפשר, סירב הוא כאמור להמתין ודרש ממנה לעבור להתגורר בישראל מוקדם ככל האפשר. נוכח האמור הסכים הוא לרכוש ולממן עבורה את הדירה ברוסיה ומשכך נתן לה סכום הרכישה במתנה.
10.לעניין זכות המגורים בדירה ב---- מפנה האישה ומציינת כי הדירה אכן רשומה על שם הבעל, אולם לה ולבנה ניתנה זכות מגורים בלתי הדירה ללא תמורה עד אריכות ימיה ושנותיה וזאת ללא כל הגבלה או סייג. הערה על כך נרשמה בלשכת רישום המקרקעין.
11.מפנה האישה ומציינת כי 'כתב ההסכמה למגורים' נערך ע"י הבעל וככל הנראה באמצעות עורך דין או אחר מטעמו, והוא נועד להבטיח זכות המגורים שלה ושל בנה בין במקרה של גירושין ובין במקרה של מות הבעל עד לאריכות ימיה ושנותיה – וזאת נוכח גילה, קשיי השפה שלה, המעבר עם בנה בגיל מבוגר יחסית למדינה אחרת, אבדן הפנסיה שלה וחוסר יכולתה להבטיח לעצמה מדור בישראל .
12.נוכח האמור, נוכח זכות המגורים המובטחת, ונוכח התרת נשואי הצדדים, טוענת האישה כי על הבעל לעזוב הדירה ב---- או לחלופין לשלם לה דמי שכירות חלופיים הולמים.
המצב המשפטי
13.א.בין הצדדים נחתם הסכם, הוא מסמך זכות המגורים על פי פיו נרשמה הערת
האזהרה לטובת האישה. הערת האזהרה נרשמה לפי סע' 126 לחוק המקרקעין
תשכ"ט 1969 (להלן: "חוק המקרקעין")
ב. סע' 127(א) לחוק המקרקעין קובע כי נרשמה הערת אזהרה וכל עוד לא נמחקה, לא
תירשם עסקה הסותרת את תוכן ההערה, אלא בהסכמת הזכאי או לפי צו בית
המשפט.
סע' 132(א) לחוק המקרקעין קובע :
"(א)הערה שנרשמה לפי סעיפים 126, 128 או 129 תימחק על פי צו של בית משפט או אם הוכח להנחת דעתו של הרשם אחד מאלה:
(1) הצדדים המעוניינים הסכימו למחיקה;
(2)עילת ההערה בטלה, ובלבד שהרשם הודיע מראש לצדדים
המעוניינים על כוונתו למחוק את ההערה ונתן להם זמן סביר לפנות לבית המשפט. "
ג. דהיינו – מחיקת הערת האזהרה לטובת האשה, ובהעדר הסכמת הצדדים, כפופהלהחלטת בית המשפט ומשכך נדרשים אנו להכרעה זו.
14.לטענת הבעל, כאמור לעיל, יש להורות על מחיקת הערת האזהרה שכן על פי כוונתו והסכמות הצדדים, תוקפו של ההסכם ותוקפה של התחייבות הבעל למתן זכות מגורים בלתי הדירה הינו רק כל עוד הצדדים בקשר זוגי זה עם זו.
לציין כי גרסאות הבעל לענין זה חוו אבולוציה פנימית וכטענת האישה :
גירסה ראשונה – הועלתה בכתב במאי 19, בכתב התביעה לפינוי ולדמי שמוש. הבעל טען כי נתן לאשה ולבנה זכות המגורים כל עוד מתקיים בינהם קשר זוגי וכן אם ילך לעולמו לפניה. עוד טען כי לא הבין משמעות הדברים והאשה שכנעה אותו ואמרה לו שהוא יכול בכל רגע נתון לחזור בו מהמעשה (סע' 9,23,26 לכתב התביעה)
גירסה שניה – הועלתה בכתב ההגנה בתלה"מ 61664-05-19. כאן טען הבעל שההסכם נחתם בלחץ האשה והיא זו שהכריחה אותו לחתום, תוך שהוא נועד להגן עליה אם ימות לפניה ומפני יורשיו. לטענתו הרשות הופסקה בשל התנהגותה האלימה של האשה.
גירסה שלישית - הועלתה ביום 25.9.19 ע"י ב"כ דאז של הבעל (עמ' 1 ש' 10-12):
"מרשי יודע לקרוא. ההנחה לגמרי מה שרשום שם . הענין הוא שהכוונה שלו היתה שכל מה שכתוב במסמך יקרה כל עוד הם ביחד".
גירסה רביעית – הועלתה בחודש פברואר 20 . כאן טען הבעל כי רשות המגורים פקעה מאחר ונישואי הצדדים הותרו, הצדדים פרודים ואינם מנהלים חיי זוגיות אל נוכח האלימות שנקטה האשה, נוכח הונאת האשה באשר לדירה ברוסיה ואל נוכח זכותו של הבעל לבטלה בכל עת שכן מדובר ברשות מגורים ללא תמורה, קרע בלתי ניתן לאיחוי , אין כל קשר בין הצדדים , אין ילדים משותפים, אין לאשה זיקה לדירה בישראל , היא לא השקיעה בה כספים , ההסכם לא אושר ועל כן ניתן לבטלו.
הגירסה הרביעית ניתן לראות – רחבה הרבה יותר מהגרסאות הקודמות ומרחיבה עילות הביטול להתנהגות בלתי ראויה של האשה , העדר השקעת כספים בה, זכות לבטל ועוד.
ממקרא הגרסאות השונות, עולה כי הבעל הציג מנעד גירסאות לתנאים שבהן תהא תקפה זכות המגורים ומתי תבוטל. תנאים אשר לא מאוזכרים במפורש בכתב ההסכמה למגורים.
מנגד – טוענת האשה, כי הזכות אינה מוגבלת בתנאים כלשהם וזכות המגורים נועדה להבטיח לה קורת גג בישראל.
פרשנות חוזה
15.אין הצדדים חולקים כי הסכם המגורים נחתם על ידי הצדדים. הבעל קורא לתוך האמור בו, תנאי ולפיו נתן הוא זכות מגורים בדירה ב---- לאישה רק כל עוד הצדדים נשואים זל"ז ואם ילך הוא לעולמו לפניה. בהמשך וכאמור לעיל, הרחיב הוא גרסתו
הבעל תומך גרסתו זו בלשון ההסכם ולפיה צוינה בהסכם פעמים רבות המילה "אישתי". לטענת הבעל, השמוש במילה זו מגביל תחולת ההסכם רק לתקופה בה נשואים הם זל"ז.
מנגד טוענת האשה – כי כוונת הצדדים וכך היא גם לשונו של ההסכם - להבטיח זכות מגורים לאשה ולבנה עד אריכות ימיה ושנותיה ונוכח המעבר שלה עם בנה לישראל בגיל מבוגר יחסית לאחר שויתרה על הפנסיה שלה ברוסיה, כשהיא מתקשה בהתאקלמות וביצירת הכנסה משמעותית.
16. המסמך שנערך בין הצדדים קצר יחסית.
סע' 25 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג 1973 (להלן: "חוק החוזים") קובע:
-
חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות הענין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה , יפורש החוזה בהתאם ללשונו.
)ב) חוזה הניתן לפירושים שונים, פירוש המקיים אותו עדיף על פירוש שלפיו הוא בטל.
(ב1)חוזה הניתן לפירושים שונים והיתה לאחד הצדדים לחוזה עדיפות בעיצוב תנאיו, פירוש נגדו עדיף על פירוש לטובתו" (הדגשה בקו תחתון לא במקור – מ.ד.)
בע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום (1991)בע"מ [פורסם בנבו] (06.04.1995) ) להלן" :הלכת אפרופים") נקבע כי "אומד דעתם של הצדדים" נלמד מלשון החוזה ומהנסיבות החיצוניות לו. זוהי התכלית הסובייקטיבית של החוזה. עוד קובעת הלכתאפרופים כי רק במקרים שבהם אין אפשרות לאתר את התכלית הסובייקטיבית, על בית המשפט המפרש את החוזה לפנות לתכלית האובייקטיבית שלו, המושפעת בין היתר מעקרון תום הלב ומשיקולי היגיון, יעילות עסקית ושכל ישר .
עקרונות פרשניים אלה אומצו לאורך השנים בפסיקת בתי המשפט ואף אושררו בהרכב מורחב של תשעה שופטים בדנ"א 2045/05 מגדלי הירקות-אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (11.05.2006) (להלן:"עניין מגדלי הירקות").
לאחר שנכנס לתוקפו תיקון מס' 2 לחוק החוזיםהבהירו בתי המשפט כי התיקון אימץ למעשה את השיטה הפרשנית שנקבעה בהלכת אפרופים, תוך הדגשת מקומה המשמעותי של לשון החוזה בתהליך הפרשנות (רע"א 3961/10המוסד לביטוח לאומי נ' סהר חברה לתביעות בע"מ,[פורסם בנבו](26.2.2012). עוד הדגיש בית המשפט, כי לא ניתן לייחס לחוזה פרשנות שאינה מתיישבת עם לשונו וכי קיימת חזקה שלפיה פרשנות החוזה תואמת את המשמעות הפשוטה העולה מקריאת לשון החוזה .
בפסק הדין בע"א 7649/18;7729/18 ביבי כבישים בע"מ [פורסם בנבו] (20.11.2019) קבע כב' הש' שטיין, כי הואיל והחוזה שם נכרת לפני כניסתו לתוקף של תיקון מס' 2 לחוק החוזים, יש לפרש החוזה בהתאם להלכת אפרופים ולפיה החוזה מתפרש בהתאמה לתכליתו הסובייקטיבית, כפי שזו משתקפת מנוסחו ומנסיבות כריתתו הנשקלים יחד. בהקשר זה הוטעם כי רק אם אין אפשרות להתחקות אחר כוונת הצדדים יידרש בית המשפט לפרש את החוזה לפי תכליתו האובייקטיבית הנלמדת גם, משיקולים נורמטיביים וממארג הערכים החברתיים. עוד קבע כב' הש' שטיין כי הלכת אפרופים חלה על כל חוזה וחוזה, אבל לא כל החוזים נולדו שווים. בקצה האחד של הספקטרום החוזי קיימים חוזי יחס פתוחים שנועדו לשרת מערכות יחסים ארוכות טווח המנוסחים בקווים כלליים בלבד ולתוכם נדרש בית המשפט לקרוא לעיתים תכופות גם חיובים שלא הוסכמו מראש בהתבסס, על עקרונות כלליים כמו תום לב, הגינות וסבירות. בקצה השני של הספקטרום החוזי, כך ציין השופטא' שטיין, קיימים "חוזים סגורים עם התניה מלאה" שכל תנאיהם מוגדרים באופן ברור ועל מנת לפרשם יתמקד בית המשפט בקביעת "עובדות החוזה" ויימנע מהתחשבות בשיקולים ערכיים, החיצוניים לחוזה.
לציין, כי בקשה לד"נ על הלכת ביבי כבישים נדחתה תוך שבית המשפט הבהיר את עקרונות פרשנות חוזה באופן הבא:
.."ניתן למצוא בפסיקה לאורך השנים התייחסויות לא מועטות לכך שהעקרונות הפרשניים שנקבעו בהלכתאפרופיםעשויים להיות מיושמים באופן שונה בהינתן סוג החוזה ונסיבות כריתתו. כך נקבע בענייןמגדלי הירקותכי "המשקל שיש לייחס למשמעות האינטואיטיבית העולה מקריאת החוזה, עשוי להשתנות בין קטגוריות שונות של חוזים שונים... כך, למשל, אין הסכם ממון בין בני זוג כחוזה למכירת דירה. אין חוזה למכירת דירה כחוזה בין אנשי עסקים שבאים בעסקאות חוזרות"...
מן הכלל אל הפרט
17. לשונו של ההסכם על פיו נרשמה הערת האזהרה על הדירה לטובת האשה הינו לשון קצרה ובהירה אשר יישומה כלשונה מקנה לאשה זכות מגורים, יחד עם בנה ועד אריכות ימיה ושנותיה.
הבעל – מבקש לקרוא לתוך ההסכם הגבלה ולפיה הזכות למגורים תחול אך כל עוד הצדדים נשואים זל"ז ("אשתי") ואם ילך הוא לעולמו .(סע' 7 לתצהיר הבעל)
לטענת הבעל – האשה היא שניסחה המסמך באמצעות עו"ד מטעמה. הוא ראה שבמסמך מצוינת שוב ושוב המילה "אישתי" והבין כי התנאי האמור ברור מהמסמך.
האשה טוענת מנגד כי המסמך האמור נוסח ע"י הבעל או מי מטעמו ונועד להבטיח זכות מגוריה ומגורי בנה בדירה ב---- בין במקרה של גירושין ובין במקרה של מוות וזאת נוכח גילה , קשיי השפה שלה , המעבר למדינה אחרת ועוד.
18. קריאה פשוטה של ההסכם ולשונו של ההסכם תומכת בגירסת האשה.
ההסכם מבטיח באופן ברור זכות מגורים לאשה ולבנה עד אריכות ימיה ושנותיה של האשה. העובדה שההסכם מתייחס לאשה במילה "אישתי" – אין בה ללמד לטעמי כי ההתייסות הינה כל עוד הצדדים נשואים זל"ז , אלא ההתייחסות הינה לכך שבעת חתימת ההסכם – האשה הינה "אשתו".
לו הכוונה היתה לציין הסטטוס של האשה במועד הקניית הזכות, הרי שבהתייחסות ההסכם לסיטואציות שלאחר פטירתו של הבעל – יכול ודווקא נכון היה לציין המילה "אלמנה" ולא "אישתי" (ראה למשל סע' 4 להסכם )
עוד לציין – כי בגרסה הרביעית של הבעל וכאמור בסע' 14 לעיל, טען הוא כי התנהגות מחפירה של האשה יש בה לבטל זכות המגורים – היכן זה בא לידי ביטוי בלשון ההסכם??
19.א. לענין הסכם המגורים – טוען הבעל כי האישה היא שהביאה ההסכם המודפס ואילו
האישה טוענת כי הבעל הוא זה שניסח ההסכם.
ב. בהתחשב בכך שמסמך המגורים נחתם ב- 2014, דהיינו כ- 3 שנים לאחר נשואי הצדדים, וכשנתיים לאחר הגעת האישה לארץ, מתקשה אני לראות כי הניסוח הינו ניסוח של האישה ובהתייחס לכך שגם בעדותה בפני בית המשפט כ- 6 שנים מאוחר יותר, הייתה השפה העברית שבפיה עילגת ובסיסית.
ג.גם אם היה הבעל מצליח להוכיח כי מאן דהוא ניסח עבור האישה המסמך האמור, הרי הוא זה שהשפה העברית היא שפת האם שלו, משכך, לא היה הוא מתקשה לערוך בו שינויים, או לנהל מו"מ באשר לתוכנו. לא שמעתי כי כך נעשה. לענין זה השיב הבעל כי לא עשה כן, מטוב ליבו, וכיוון שהאמין באשה, אולם ראינו כבר כי כאשר ביקש הבעל להבטיח זכויותיו בעת נישואיו לאישה, פנה הוא מייד לעו"ד מטעמו אשר ניסח עבורו הסכם ממון, ייפוי כוח לרכישת הדירה ברוסיה וכו'.
20.א.נסיבות הענין, לשון ההסכם, שליטתו של הבעל בשפה העברית והבנתו משמעות
הסכם חתום ובמיוחד עת עשה פעולה נוספת ופנה ללשכת רישום המקרקעין לרשום הערת אזהרה על זכויותיו בנכס לטובת האשה עפ"י אותו הסכם, מטילים בפני הבעל נטל כבד להרמת נטל הראיה והשכנוע לאימות גרסתו .
ב. לטעמי , לא הצליח התובע להרים הנטל להוכיח טענותיו.
21.א. כבר בכתב ההגנה טענה האשה כי זכות המגורים שניתנה לה ולבנה כל ימי חייה הינה
בלתי הדירה, ללא תמורה, לכל ימי חייה.
ב. בקדם המשפט הראשון אשר נקבע בתיק ביקש בית המשפט לשמוע באופן ספונטני
ואותנטי גירסת הצדדים ובהתייחס לזכות המגורים הרחבה שהוקנתה במסמך האמור. לאחר שהוברר כי האשה אינה מבינה השפה העברית באופן שמאפשר הבנת העדות, הוזמן מתורגמן אד הוק. כך השיבה האשה לשאלה בדבר תנאי ההסכם למגורים:
"היתה לנו שיחה בנושא הזה .אני פחדתי שאין כלום. שאני מביאה את הילד לכאן.
פה הלימודים אחרים לחלוטין. אם כאן הוא לא יסתדר אני אשבור לו את החיים.
הוא לא סיים את הלימודים לא שם ולא כאן.ילדיו בתחילה לא ממש קיבלו אותי .
אנחנו דיברנו מספר פעמים ואני אמרת שאין לי בטחון ואתה לא נותן לי כלום . הוא
אמר שהוא עשה בשבילי מסמכים. כך הוא אמר וגם אמר שהוא דיבר עם ילדיו
ושהם לא יעזו להוציא אותי מהדירה..." – עמ' 5 ש' 6-10 לפרוטוקול.
מתשובה זו של האשה עולה כי החשש אותו שיקפה לא היה רק לענין מצבה הכלכלי
ומעמדה בישראל, אלא גם הצורך להבטיח יציבות לבן.
ג. בעמ' 148 לפרוטוקול אישר הבעל כי בעת ההיא לא היה בקשר טוב עם ילדיו, ומשכך
מסתבר ומסתדר כי לאשה היה חשש מעימות עם ילדי הבעל.
22. א. בחקירתה עומתה האשה בדבר כוונת הצדדים בהסכם המגורים ובהתייחס לאפשרות
פירוד או גירושים – והשיבה כי גירושין זה חטא בשבילה והיא לא היתה יוזמת
גירושין (עמ' 82 ש' 32 לפרוטוקול).
עוד ציינה כי במקרה שהיתה בוגדת בבעל היתה היא מפסידה זכויותיה בדירה (עמ'
92 ש' 17 לפרוטוקול) וכן ציינה כי הם לא חשבו כלל על אפשרות של גירושין (עמ' 91 לפרוטוקול), אולם בנסיבות שקרו ציינה כי בית המשפט יכריע.
ב. עיון בהסכם זכות המגורים מלמד כי לא היתה כל התייחסות למקרה פרידה או
גירושין. הבעל מבקש ללמוד מעדות האשה ולפיה במקרה של בגידה שלה תפסיד
היא זכות המגורים כי היו תנאים נוספים שלא צוינו בהסכם ובהם היתה מאבדת
האשה זכות המגורים וכגון פירוד או גרושין.
23. אכן בפנינו חוזה יחס, של זוג נשוי מספר שנים שבו נותן הבעל לאשתו זכויות
בנכס שבבעלותו. מטבע הדברים ונוכח מהות היחסים, אין אנו מצפים לפירוט יתר של
ההסכמות, אולם עצם טענות הבעל והאשה כי לקחו בחשבון אפשרות של פירוד או גירושין,
תוך שהבעל עצמו מציין כי מהמילה "אישתי" המצוינת בהסכם, הבין הוא כי ההסכמות חלות
רק כל עוד הצדדים יחדיו , מלמדת כי לו רצה הבעל להחריג אפשרות של הקנאת הזכות
למגורים במקרה של פרידה – היה הדבר נכתב במפורש.
24.דווקא טענת והסכמת האשה כי במקרה של בגידה מצידה או יוזמה לגירושין תאבד היא
זכויותיה בדירה – מלמדת לדידי על פרשנות בתום לב של האשה להסכם וידיעה כי אם תפגע
בחוזה המשפחתי תאבד הזכות שהוקנתה לה.
25. הבעל טען כי גם אם לא יזמה האשה את פתיחת הליך התרת הנשואים, בפועל התנהלותה
גרמה לפירוק התא המשפחתי ולחוסר יכולת להמשיך ולחיות יחדיו. אולם גרסתו וטענתו זו
של הבעל נסתרת מדברי הבעל עצמו בדיון מיום 25.9.19.
בדיון זה ניסה בית המשפט לברר אם יש עדיין סכוי לשלום בית. הבעל התנה חזרה לשלום
בית בבטול ההסכם הקודם והסדרה מחדש של היחסים הממוניים (ראה עמ' 7 לפרוטוקול ש'
9-14;עמ' 8 ש' 9-17)
דהיינו , אם היתה האשה מסכימה לשנות ההסדרים הממוניים היה הבעל מסכים להמשיך
בחיים הזוגיים. משכך הבטחת זכות המגורים לאשה – נועדה לטעמי ועפ"י הנסוח שבה ומטרתה – גם למקרים בהם יחליט הבעל להתגרש והיא תשאר חסרת יכולת לשכור ו/או לרכוש דירה.
26. א. הסכם המגורים מציין במפורש כי הערת האזהרה תמחק עם מותה של האישה. לו
היה ההסכם מותנה גירושין – היה נכתב כי הערת האזהרה תמחק גם במקרה של גירושין או פירוד ממושך וכיו"ב.
ב. עוד ייאמר, כי אם לטענתו של הבעל ההסכם נועד להסדיר יחסי האשה עם ילדיו
ולאחר פטירתו – מדוע לא נעשה הדבר בצוואה?
הסכם ממון שלא אושר
27.מטענותיו של הבעל עולה כי לדידו המסמך עליו חתמו הצדדים אינו מהווה הסכם שכן אם היה כזה , היה הוא צריך להיות מאושר ולקבל תוקף של פסק דין.
28. סעיף 5(א)(3) לחוק יחסי ממון תשל"ג – 1973 קובע:
"עם התרת הנשואין או אם פקיעת הנשואין עקב מותו של בן זוג (בסעיף זה – "פקיעת הנשואין") זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שווים של כלל נכסי בני הזוג, למעט –
-
נכסים שהיו להם ערב הנשואין או שקיבלו במתנה או בירושה בתקופת הנשואין..
...(3) נכסים שבני הזוג הסכימו בכתב ששויים לא יאוזן ביניהם"
דהיינו , יכולים בני זוג להגיע להסכמה שנכס מסוים לא יאוזן בינהם למרות שעפ"י הדין יש לאזנו. הסכמה כזו אינה נדרשת אישור בית המשפט, שכן אין בה איזון כלל נכסי הצדדים לעת פירוד.
ראו לענין זה בבעמ 5142/10 פלונית נ' פלוני [ פורסם בנבו] (25.7.10) התייחסותו של כב'
השופט רובינשטיין (כתוארו אז) להבחנה בין "הסכם ממון" לבין הסכמים כלכליים אחרים, כשהדגש לזיהוי הסכם ממון, מלבד היותו צופה פירוד, הוא בחינה האם יש בו משום מיצוי כלל נכסי בני הזוג. דהיינו גישה המתחשבת גם בהיקף ולא רק במועד צאתו לפועל של ההסכם.
בפועל , במקרה שבפנינו, הסכים הבעל ליתן לאשה זכות מגורים בנכס ספציפי שלא אמור להיות מאוזן ובהיותו נכס של הבעל לבדו טרם נישואיו לאשה - אין כאן הקנאת נכס אלא דחיית מועד מימוש זכות הבעלות של הבעל. אין התייחסות לכלל רכוש הצדדים. נוכח הגיון הדברים וכאמור לעיל, העדר אישור ההסכם אין בה לפגוע בתוקפו.
רשיון במקרקעין
29. עפ"י הסכם המגורים, נתן הבעל לאשה ולבנה זכות מגורים בלתי הדירה בדירה ב----.
נפסק לא אחת כי "..הכרה ברשיון בלתי הדיר במקרקעין מעוררת קשיים בלתי מבוטלים
ומשכך הרשאה כאמור תוכר במקרים חריגים..." רע"א מרגוליס נ' דיין [פורסם
בנבו] (29.4.14).
עוד נקבע כי "על דרך הכלל, על מנת שהרשות תהא בלתי הדירה ובלתי ניתנת לביטול, תידרש הסכמה מפורשת מצד בעל הקנין.."
במקרה שבפנינו גילה הבעל דעתו בצורה ברורה כי "מטרת הבקשה היא לאפשר לאשתי ג.ד לגור ולשהות בדירה עד מותה! הדירה תשמש אותה למגורים שלה ובנה ---" עוד צוין בהסכם כי ".. ברור ומוסכם שהערת אזהרה זו תימחק אוטומטית ביום מותה של ג.ד ." לא צוין , ולו ברמז, כי דין ההערה להתבטל גם במקרה של פירוד/גירושין או התנהגות מחפירה.
30. עוד לומר כי עפ"י ההלכה הפסוקה גבולות ההגנה שתוענק לבר הרשות תלויים בנסיבות המקרה ו"מבחן הצדק {הוא} אשר יקבע בנסיבות כל מקרה ומקרה, אם ניתן הרשיון לביטול אם לאו. המסקנה לפיה דורש הצדק את קיום החוזה,צריכה להתבסס על נסיבותיו של כל ענין וענין, ועל כן יש לבדוק את העובדות כדי ללמוד ולהסיק מהן, אם אכן זו המסקנה המתבקשת.."
ע"א 2836/90 בצר נ' צילביץ [פורסם בנבו] (8.10.92).
על פי ההלכה הפסוקה" לא בכל מקרה בו ניתן רשיון ובעל הנכס מבקש לבטלו, דורש הצדק את המשך קיומו של הרשיון, ויש מקרים בהם ניתן למשל, להסתפק בתשלום פיצויים, כפי שיש גם מקרים בהם אין הצדק דורש אפילו תשלומם של פצויים כלשהם;אף היפוכו של הדבר הוא הנכון, היינו , יש נסיבות, בהן תשלום פצויים בעקבות סילוק ידו של בעל הרשיון הוא דווקא שינגוד את תחושת הצדק".
ע"א 496/82 רוזן נ' סלונים [פורסם בנבו] (27.05.1985)
ראה גם בעמ"ש 37005-01-14 פלונית נ' פלוני [פורסם בנבו] (30.12.14) שבו מפנה כב' הש' ויצמן למאמרה של נינה זלצמן "רשות חינם במקרקעין כ'השאלת מקרקעין' – גישת הסווג והלכות הרשיון במקרקעין " עיוני משפט לה 265, בו דנה המחברת בפס"ד שניתן בענין ע"א 2836/90 בצר נ' צינוביץ [פורסם בנבו](08.10.1992)
"באותו ענין קבע בית המשפט העליון כי המערער והבת הם בני רשות בחלק מסוים של המקרקעין וכי זכותם בלתי הדירה, דהיינו, אינה ניתנת לביטול חד צדדי על ידי האם המשיבה.בכך הכיר למעשה בית המשפט בזכותו של הערער להמשיך ולהתגורר באותו חלק מסוים של המקרקעין כבעלים משותף בזכות הנובעת מ'רשות חינם' בלתי הדירה. ספק אם זו תוצאה צודקת, שכן היא 'מנציחה' את המצוקה הנפשית והרגשית שאליה נקלעו הבת והאם עקב ההתדרדרות שחלה ביחסים בין בני הזוג.. ואשר מטבע הדברים משפיעה גם על מערכת היחסים שבין האם... והמערער. אם החיים בצוותא בלתי אפשריים, מדוע לכפות את הבת להמשיך ולהתגורר תחת קורת גג אחת עם המערער? כלום אין בכך משום פתיחת פתח לחיכוכים ומריבות ואולי גם לסחיטה מצד המערער במסגרת הליכי הגירושין וחלוקת הרכוש? תוצאה זו לא היתה מחוייבת על פי הלכות ה'רשיון במקרקעין'. אפילו שוכנע ביהמ"ש שהרשות נהפכה לבלתי הדירה מכח השתק, אין הוא מחויב לסעד מסוים.
כפי שהוסבר לעיל לביהמ"ש יש סמכות שיקול דעת לגבי הסעד, המונחת על ידי שקולים של צדק, והמטרה היא להביא לידי איזון צודק בין האינטרסים של הצדדים המעורבים. איזון נכון בין האינטרסים של הצדדים המעורבים ...חייב לדעתי התחשבות גם במצוקתן האישית של הבת והאם ושקילת האפשרות של מתן פיצוי למערער כסעד הולם באותן נסיבות".
31.א.במקרה שבפנינו, ולאחר שבחנתי כלל הנתונים וכאמור לעיל, נחה דעתי כי ההסכם
עליו חתמו הצדדים משקף הסכמה להבטיח לאשה זכות מגורים בדירה עד אריכות ימיה ושנותיה ומטרתה היתה להקנות לאשה בטחון במערכת הזוגית ובחייה בארץ.
ב.הותרת שני הצדדים לגור יחדיו בדירה אחת למשך שנים ארוכות עלולה לגרום לשני
הצדדים סבל רב. לציין כי כיום מתגוררים שני הצדדים באותה דירה ובדיון בה"ט נדרשתי לתיאור של חיי הצדדים באותו מתחם, ממנו ניתן היה להבין כי אין מדובר בחיי שקט ורגיעה שאדם מצפה כי יהיו תחת קורתו.
הצדדים כאמור 'צהובים' זה לזו ומגוריהם תחת קורת גג אחת קשה לכל אחד מהם. משכך אכיפת ההסכמות כמו שהן תביא לתוצאה קשה לשני הצדדים.
-
נוכח האמור ובהינתן כי בתובענה בתלה"מ 61664-05-19 ולענין הדירה ב----,
עתרה האשה לקבוע כי היא זכאית להתגורר בדירה ולחילופין עתרה היא לחייב
הבעל לשלם לה 4,000 ₪ לחודש ועד 120 שנה (או סך מהוון המשקף סכום זה),
ובהינתן כי הבעל לא התייחס ולא התגונן כנגד חלופה אפשרית זו והואיל ועתירת
הבעל לביטול הערת האזהרה נדחתה, ויש לדון בסעד החלופי לו עתרה האשה, פיצוי
כספי – מורה כי בשלב זה יישא הבעל וישלם לאשה, עפ"י עתירתה, סך של 4,000 ₪
לחודש וזאת מיום פינוי הדירה ב---- ומידי חודש בחודשו. סכום זה צמוד למדד
המחירים לצרכן.
היה והבעל יחפוץ לפרוש טענותיו לבית המשפט לענין שעור או סכום הפיצוי יהא
רשאי הוא לעשות כן בהליך מתאים והנתונים ייבחנו שכן לא נערך בירור לעניין סכום הפיצוי הראוי , שכן החלופה היחידה אליה נדרש הבעל הינה ביטול הערת האזהרה.
סיכום
סופה של דרך ארוכה ולאחר שבחנתי כלל הנתונים כאמור לעיל, הריני קובעת כדלקמן
-
תלה"מ 61642-05-19 – תביעה למזונות; האישה הגישה התביעה נגד הבעל.
א. מחייבת הבעל בתשלום מזונות ע"ס של 5000₪ לתקופה שמיום 25.9.19 ועד להחלטה
לביטולם ביום 26.5.20 .
ב. לאחר מועד זה – אין חיוב במזונות האשה.
-
תלה"מ 61664-05-19 – תביעה רכושית; האישה הגישה תביעה נגד הבעל.
נוכח כל שנאמר לעיל מורה כי כל הזכויות שנצברו למי מהצדדים בתקופת החיים המשותפת (מיום הנשואים ועד למועד הגשת התובענה ליישוב סכסוך ) יאוזנו בחלקים שווים בין הצדדים.
קביעה זו אין בה למעט הקביעות האחרות שבפסק דין זה.
-
תלה"מ 28189-02-20 – תביעה כספית ע"ס 419,216 ₪; הבעל הגיש תביעה נגד האישה – התביעה הכספית נדחית.
-
תלה"מ 28236-02-20 – תביעה לצו הצהרתי, צו עשה; הבעל הגיש התביעה נגד האישה –
תביעת הבעל לקבוע כי זכות המגורים שנתן לאישה בדירה שבבעלותו, ברח' --- תוקפה הינו אך כל עוד היו הצדדים נשואים זל"ז - נדחית.
האשה רשאית להתגורר בדירה ב---- עד אריכות ימיה ושנותיה.
תביעת הבעל להורות ללשכת רישום המקרקעין בחולון לבטל הערת האזהרה שנרשמה לטובת
האישה על הדירה בבת-ים – נדחית.
היה ומי מהצדדים יבקש להפריד מגורים, ישלם הבעל לאישה סך של 4,000 ₪ לחודש כשהם צמודים למדד המחירים לצרכן, החל ממועד פסק הדין.
ככל והבעל יעתור בהליך מתאים- גובה הפיצוי ייבחן בהליך נפרד.
-
נוכח תוצאות פסק הדין, מחייבת הבעל בהוצאות ההליך ועל סך 30,000 ₪ .
פסק הדין מותר לפרסום בהשמטת פרטים מזהים.
ניתן היום, י"ד חשוון תשפ"ב, 20 אוקטובר 2021, בהעדר הצדדים.
בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
| הודעה |
Disclaimer |
|
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.
האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.
|
שאל את המשפטן
יעוץ אישי
שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
|
|