פס"ד בתביעה למשמורת ולמזונות ילדיהם הקטינים

1. המדובר בתביעות למשמורת ולמזונות ילדיהם הקטינים של הצדדים: נ' ילידת XXX; ש' ילידת XXX; א' יליד XXX.

1. הצדדים נישאו כדמו"י ביום 2.3.14 ועודם נשואים זל"ז. כעולה מטענות הצדדים בבית הדין הרבני האזורי בירושלים מתנהלת תביעת התובעת לשלום בית.

1. בחודש 10/18 עתרו הצדדים בתביעות הדדיות למשמורת, (תלה"מ 74369-10-18; תלה"מ 22388-10-18) ובחודש 07/19 עתרה התובעת בתביעה למזונות קטינים (תלה"מ 6984-07-19). למען שלמות הרקע העובדתי יצוין בקצרה כי ביום 15.10.18 נתקבלה בקשת הנתבע למתן צו הרחקה כנגד התובעת לצורך הגנה עליו ועל הקטינים (במסגרת ה"ט 24368-10-18). לאחר תום תקופת ההרחקה (22.11.18) שבה התובעת לדירת המגורים והצדדים המשיכו לחלוק קורת גג משותפת עד שהנתבע עזב את הדירה בחודש 7/19.

הליכי המשמורת

1. המדובר בתביעות הדדיות למשמורת, בהן טען כל צד למשמורת בלעדית על הקטינים. בשל עצמת הסכסוך הגבוהה, צו ההרחקה והמשך המגורים המשותפים הוגשו לבית המשפט מספר עדכונים ותסקירים. להלן יפורטו העיקריים שבהם.

1. בתסקיר מיום 23.6.19, שניתן עת חלקו הצדדים קורת גג משותפת (ולהלן: "התסקיר"), פירטה העו"ס שהמערכת הזוגית בין הצדדים לוותה מתחילתה במחלוקות קשות, פרידות וחוסר יציבות אשר החריפה באופן משמעותי ולוותה בתלונות למשטרה, בהרחקת התובעת לפי החוק למניעת אלימות במשפחה והגשת ההליכים המשפטיים.

התנהלות הצדדים מול גורמי הטיפול השונים (המחלקה לשירותים חברתיים; מרכז הורים וילדים; טיפול זוגי) והעו"ס הייתה "כאוטית" (כלשונה), והקשתה על מתן סיוע למשפחה. חרף האמור, המשיכו הצדדים להעביר מסרים סותרים ולא ברורים האחד לשני ולעו"ס באשר לרצונם ולעתידם המשפחתי. העו"ס הדגישה שהמשך המגורים המשותפים וחשיפת הילדים לסכסוך ולעוצמתו מציב את הילדים בתווך ופוגע בהם (עמ' 13 לתסקיר). הצורך המרכזי שזיהתה העו"ס מתהליך הבדיקה הוא יצירת וודאות ויציבות בחיי המשפחה. לצורך כך המליצה על חלוקת זמני השהות גם כאשר הצדדים חולקים קורת גג משותפת כך שההורה שאינו אחראי על הילדים באותו יום לא ישהה בבית. העו"ס פירטה שהמעבר מערות לשינה קשה לילדים מכיוון שהוא מהווה חוויה של פרידה ועל כן המליצה על תכנית הדרגתית של הרחבת זמני השהות של הילדים עם הנתבע עד שתושג ודאות ויציבות בקשר עמו. העו"ס המליצה אפוא לקבוע "בשלב זה" את המשמורת בידי התובעת, וכי הנתבע ישהה עם הקטינים בימים ב' – ד' באמצע השבוע מתום המסגרת החינוכית ועד השעה 19:00 ובכל סוף שבוע שני מיום ו' (מתום המסגרת החינוכית) ועד מוצאי שבת. הומלץ לצדדים להפריד את המגורים וכן להפנייתם לטיפול משפחתי לצורך שיפור דפוסי התקשורת ביניהם כדי שיוכלו להמשיך בהורותם המשותפת (עמ' 13 לתסקיר).

1. בעדכון מיום 1.8.20, שניתן לאחר עזיבת הנתבע את דירת המגורים במהלך חודש 7/19, פורט שעל אף הפירוד חלק מהמפגשים של הנתבע עם הילדים התקיימו על דעתו בנוכחות התובעת. כן פורט שביתו של הנתבע מותאם וערוך לשהות הקטינים. עם זאת, העו"ס התרשמה שביסוס הקשר של הנתבע עם הילדים דורש זמן ולאור פרק הזמן הקצר שחלף מאז שעזב את בית המשפחה ועד להגשת העדכון מצאה שלא ניתן להמליץ עוד על הרחבת זמני השהות. על כן חזרה על המלצותיה שבתסקיר מיום 23.6.19 ופירטה שעדכון בנוגע להרחבת יוגש ארבעה חודשים לאחר מכן.

1. בתסקיר המשלים מיום 5.2.20 (ולהלן: "התסקיר המשלים") פירטה העו"ס ש"עלו סימני שאלה רבים באשר לאופן בו התקיימו זמני השהות בחודשים האחרונים" וכי חוסר הבהירות שאפיין את השיח בין הצדדים נמשך. כן פירטה שנותרה עמימות סביב שאלת מחויבות הנתבע לנוכחות עקבית בחיי הילדים ללא תלות בנתבעת או בהוריו. על כן המליצה שלא להרחיב בשלב זה את זמני השהות של הקטינים עם הנתבע, להפנות את הצדדים להדרכה הורית וכי תסקיר משלים יוגש בעוד שנה.

1. בדיון ההוכחות שהתקיים לפני ביום 10.6.20 העידה העו"ס שאת המידע קיבלה רק מטענות הצדדים (עמ' 7 שורה 3 לפרוטוקול) ולמעשה לצורך הרחבת הסדרי השהיה באופן שיכלול לינה נדרשת כעת רק מחויבות של הנתבע בקיומם.