פס"ד בתביעה למזונות והחזר כספים

בפניי תביעה למזונות והחזר כספים שהוגשה על ידי מר XXX (להלן: "התובע" או "האב") כנגד הגב' XXX (להלן: "הנתבעת" או "האם").

רקע בקצרה:

1. הצדדים נישאו ביום 8.1.00, ומנישואיהם נולדו להם שתי בנות: XXX ילידת x.01, ו-XXX ילידת x.03 (להלן: "הבת" או "הקטינה"). בין הצדדים התנהלו הליכים משפטיים ממושכים למן יום ה- 19.2.04 אז הגישה האם תביעת מזונות כנגד האב (תמ"ש 6330/04 והתיקים הקשורים). מאז המשיכו הצדדים להתדיין בתובענות הדדיות נוספות שהוגשו לבית משפט זה, במסגרתן ניתנו פסקי דין (תמ"ש 6394-09-08, 2800-01-09, 19423-02-11, 26947-09-12, 33209-08-13, 39509-02-14, 61307-12-14).

2. יש לציין כי בפסק הדין מיום 9.5.07 חייבתי את האב במזונות שתי הבנות בסך 3,000 ₪ לחודש, בתוספת הוצאות בריאות של הבנות שאינן מכוסות על ידי חוק בריאות ממלכתי.

3. ביום 11.11.04 התגרשו הצדדים זמ"ז. לאחר הגירושין, נישא הנתבע שנית ויש לו 5 ילדים נוספים (כולם קטינים) מנישואיו השניים.

4. כיום האב מתגורר בXXX, והאם מתגוררת בXXX.

סקירה דיונית של ההליך הנוכחי:

5. ביום 14.12.16 הגיש האב בקשה ליישוב סכסוך (י"ס 30155-12-16) במסגרתה הגיש בקשה לסעד זמני לפיה עתר להורות על הפסקת חיוב המזונות לאלתר היות והקטינה מתגוררת עמו מאז חודש יוני 2016. בהחלטתי מיום 19.12.16 דחיתי את הבקשה (מן הנימוקים אשר פורטו בהחלטה). התיק נסגר בהעדר הבנות בהחלטתי מיום 26.2.17.

6. ביום 14.6.17 הוגשה התביעה בה עסקינן לראשונה. ביום 26.7.17 הוגש כתב הגנה.

7. להשלמת התמונה יצוין כי האב הגיש ביום 14.6.17 גם תביעה להעברת משמורת (תלה"מ 31153-06-17) וביום 25.6.17 הגישה האם תובענה לנקיטת אמצעים לשמירת עניינה של קטינה (תלה"מ 56049-06-17).

8. ישיבות ק.מ התקיימו במועדים: 16.11.17, 5.3.18, 14.10.18, 17.1.19, 23.6.19.

9. בישיבה שהתקיימה ביום 17.1.19 ניתן פסק דין בשתי התובענות לפיו בהסכמת הצדדים משמורת הקטינה תהיה בידי האב, עד מלאות לה 18 שנה, ייעשה מאמץ על ידי שני ההורים לקיום מפגש חד פעמי בשלב זה בין האם לבין הקטינה, זאת תוך 30 יום, תביעת האם בתמ"ש 56049-06-17 – תימחק. בית המשפט הביע תקוותו כי עם סיום ההליכים בתובענות שבכותרת, יחודש הקשר בין הקטינה לבין האם.

10. בנוסף, בסיום הישיבה שהתקיימה ביום 17.1.19 ניתנה החלטתי לעניין התובענה בה עסקינן כי ככל שהאב עומד על טענותיו שיש מקום לחייב האם בהשתתפות במזונותיה של הקטינה, באמצעות ביטול חיובו במזונותיה של הקטינה XXX הנמצאת במשמורת האם, ניתנת לו הרשות להגיש כתב תביעה מתוקן ערוך כדין בעניין זה, תוך צירוף כל המסמכים הנדרשים לצורך בירור התובענה, זאת תוך 30 יום. כן נקבע כי בשלב זה, נוכח העובדה שהקטינה מצויה במשמורת האב, יישא האב ישירות בכל הוצאותיה והוא פטור מתשלום מזונותיה לידי האם.

11. ביום 5.2.19 הגיש האב כתב תביעה מתוקן. ביום 11.4.19 הוגש כתב הגנה מתוקן.

12. ביום 21.8.19 הוגש תצהיר האב (ת/1). ביום 28.10.19 הוגש תצהיר האם (נ/1).

13. ביום 13.1.20 התקיימה ישיבת הוכחות, במהלכה נחקרו התובע והנתבעת. בסיום הישיבה קצבתי מועדים להגשת סיכומים. משהוגשו סיכומי הצדדים, ניתן כעת פסק הדין.

דיון והכרעה:

14. האב עותר כדלקמן:

• להורות על החזר הכספים ששולמו ביתר.
• לחייב את האם במזונות הבת.

בטרם אגש לבחינת עתירות האב, אסקור תחילה את השתלשלות העניינים מחודש 6/16 ואילך, אשר תסייע להבנת התמונה במלואה (הן מן הפן העובדתי והן מן הפן המשפטי).

השתלשלות העניינים למן חודש 6/16 ואילך:

15. אין חולק כי הקטינה עברה להתגורר בבית אביה בחודש 6/16. ראו תסקיר עו"ס מיום 18.7.17: "הקטינה עברה להתגורר בבית האב בXXX שבXXX לפני למעלה משנה בתאריך 7/6/16, ואף השתלבה שם בביה"ס".

16. ראו גם: דברי האם לעו"ס בתסקיר מיום 15.11.17 (בעמ' 1 תחת הכותרת: "עמדת האם") מהם עולה כי היא אפשרה לקטינה לעבור להתגורר בבית האב:

"עמדת האם

האם הביעה את כאבה הגדול סביב הנתק מבתה. לדבריה היא גידלה את בנותיה לאורך השנים לגמרי לבדה כשהיא נעזרת במשפחתה המורחבת שתמכה בה. היא מתארת שגידולה של הקטינה בשלב מסוים היה מורכב והיא חשה כי לבתה לא טוב אצלה. היא הבינה שתפקידה ההורי הוא לספק לקטינה את הצרכים שלהם היא זקוקה גם אם מדובר במחיר אישי שהיא כאם תצטרך לשלם. ולכן היא אפשרה לקטינה לעבור לאביה, אך לא תארה לעצמה שהמחיר יהיה נתק של ממש. היא מודאגת ממצבה, מודאגת מכך שבתה גדלה ללא אם שנמצאת שם כדי לתמוך ולאהוב אותה. האם מאמינה בכל ליבה כי במידה והיא תוותר על המשמורת זו תהיה הפקרה של בתה שלדבריה סובלת גם בבית האב. היא מדגישה כי יש לבדוק מדוע היא כל כך סובלת ומדוע היא נמצאת במצב רגשי קשה, ויש לסייע לה ולתת לה את הטיפול הנדרש, בין אם מדובר בטיפול פסיכולוגי ובין אם מדובר בהתייעצות פסיכיאטרית".    

17. בהמשך, התרחש אירוע בין האם לקטינה בחג החנוכה (סוף שנת 2016), שלאחריו החל נתק בין האם לקטינה, כפי שעלה מדיווחי הגורמים הטיפוליים בתסקיר מיום 15.11.17 (בעמ' 3 תחת הכותרת "דיווחי הגורמים הטיפוליים"): "לאחר שהקטינה בחרה לעבור לבית אביה, המפגשים בבית האם מול כל המשפחה המורחבת הפכו קשים עבורה ולכן היא העדיפה להימנע מהם. בהמשך קרה האירוע בחנוכה שלאחריו התחיל הנתק המוחלט. מהתיאורים עולה כי למרות שקיים נתק שמבחינה של הקטינה אמור להרגיע אותה, עדיין הקטינה מגלה סימני חרדה כאשר היא חשה שהאם "פולשת" לסביבתה או עלולה לפלוש. כאשר האם אכן הגיעה לבית האב ולאולפנא, הקטינה חשה כי חרדותיה התממשו. סימני החרדה מדאיגים ויש להתייחס אליהם כפי שהם. מדובר באם שעלולה לשנות את מצב רוחה ברגע ולהגיב באופן קיצוני, ולכן נוצרו אצל הקטינה תגובות של לחץ וחרדה, הקטינה מביעה בדרך זו את חששותיה.

עוד עולה מהדיווחים שהקטינה בקיאה בפרטי הסכסוך ובמובן מסוים אף מובילה אותו, אמירתה הברורה כי רק כאשר המשמורת תעבור לאביה היא תוכל להירגע ואז באופן מבוקר להתחיל מפגשים עם אמה, נאמרה באופן כזה או אחר ודווחה על ידי מספר גורמים. אך יחד עם זאת ניתן להבין כי כל עוד הקטינה חשה כי בכל רגע נתון היא עלולה לחזור לבית האם, שם היא אינה מוכנה לשהות בשום פנים ואופן, היא בחששות כבדים וחרדות. כך שאם אכן המשמורת תעבור לאביה היא לא תחוש באיום ותהיה פנויה לייצר קשר עם האם".

18. ראו גם: סעיף 5 לדיווח האפוט' לדין שמונה, עו"ד ד"ר גרונפלד, מיום 11.7.17, אשר גם הוא התייחס לאירוע בחג החנוכה מנקודת מבטה של הקטינה: "אשר לאופי הקשר עם אמה, הקטינה סיפרה כי מאז חד חנוכה היא לא נמצאת הקשר עם אמה כלל. הקטינה תארה שורה של אירועים אשר בעיניה היו טראומטיים, אשר הגיעו לשיא בפגישתה האחרונה עם אמה. ניכר היה כי לקטינה קושי רב לשוחח על נושא והיא התקשתה לשלוט בדמעותיה, כל אימת שנגעתי בנושא זה לאורך השיחה. הקטינה הביעה חרדה בולטת מכוונות להשיבה לבית אמה. לדבריה אנשי לשכת הרווחה בXXX ניסו לשכנעה בכך בעבר ובשלב מסוים, במהלך השיחה עמי, סברה שאף הח"מ בא בניסיון לשכנעה לעשות זאת. הסברתי לקטינה ששאלותיי באו כדי לעמוד על עמדתה ולא כדי לשכנעה לעמדה כזו, או אחרת. הקטינה אף הביעה התנגדות וחרדה רבה מאילוצה להיפגש עם אמה, אף שהח"מ הביא בפניה את האפשרות לקיים פגישה כזו בתנאים שבהם ניתן יהיה להרגיע חלק מחששותיה. קטינה בקשה כי יינתן לה זמן כדי להתקרב שוב לאמה וכי מהכלים כאלה לא יעשו באופן מהיר אשר עלול לפגוע בה".

19. למרבה הצער, מאז האירוע בחג החנוכה (סוף שנת 2016) ועד היום קיים נתק בין האם לקטינה, כאשר הקטינה מסרבת לקשר.

20. ראו לעניין זה גם התמונה בדבר קשייה של הקטינה כפי שעלתה משיחת עו"ס עם הקטינה בעדכון עו"ס מיום 25.2.18 בסעיף 3: "בשיחה עם הקטינה עלו קשיים רגשיים וחרדה גדולה מפני חידוש הקשר עם האם. הקטינה חשה כי מכריחים אותה בניגוד לרצונה ללכת לטיפול ולא רק זו אלא שבשל המרחק והנסיעה שעליה לעבור היא אמורה לפספס יום לימודים שלם שאח"כ יהיה עליה להשלים. עניין זה מתסכל אותה עד מאד. הקטינה מסרבת מכל וכול לקיים קשר עם אמה, היא אמרה כי אם בכל זאת בעתיד נכריח אותה להיפגש עם האם, מבחינתה יש לקיים את הפגישה עם נוכחות של מאבטח בחדר".

21. תסקיר עו"ס מיום 15.11.17 המליץ, בין היתר, על משמורת זמנית לאב למשך 6 חודשים. בהחלטתי מיום 21.11.17 אימצתי את המלצות התסקיר וניתן להן תוקף של החלטה.

22. כמפורט לעיל, בישיבה שהתקיימה ביום 17.1.19 ניתן פסק דין בשתי התובענות לפיו בהסכמת הצדדים משמורת הקטינה תהיה בידי האב, עד מלאות לה 18 שנה. כן נקבע כי בשלב זה, נוכח העובדה שהקטינה מצויה במשמורת האב, יישא האב ישירות בכל הוצאותיה והוא פטור מתשלום מזונותיה לידי האם.

עתירות האב:

החזר כספים:

23. האב עתר להחזיר לידיו לאלתר את תשלום דמי המזונות שהאם שלשלה לכיסה בחודש 12/18 בגין מזונות הבת אשר נמצאה במשמורתו המלאה בסך של כ-60,000 ₪. האם סבורה כי אין מקום להחזיר את הכספים שנגבו, שכן משך כל התקופה היא שכרה דירה עם חדר נוסף בעבור הקטינה, בתקווה שהיא תחזור. כמו כן, הוצאותיה בתקופה זו עלו על דמי המזונות כפי שפירטה בטבלה בסיכומיה (ראו התייחסות לטענה להלן).

24. סבורני כי בנסיבות דנן, לפיהן:
    • החל מחודש 6/16 עברה הקטינה להתגורר בבית אביה.
    • ביום 21.11.17 ניתן תוקף של החלטה לתסקיר לפיו הומלץ על משמורת זמנית לאב.

אין חולק כי לכל הפחות מיום 21.11.17 לא היה מקום לפעול במסגרת תיק ההוצל"פ ולגבות סכומים בגין הקטינה.

25. מובהר כי נוכח המצב העובדתי, כמפורט לעיל, אין הוצאה בפועל של האם עבור הבת (למעט הוצאות בריאות ולכך אתייחס להלן), קרי, תשלום המזונות ששילם האב לידי האם עבור הבת, אין בו כדי לממן את הוצאותיה. הנה כי כן, חיוב המזונות איננו יכול להיחשב עוד במהותו כ"חיוב במזונות", ומשכך, בסיס החיוב נשמט ודינו להתבטל (ראו והשוו: רמ"ש (חי') 21619-03-17 ש.מ נ' א.מ [פורסם בנבו] (3.7.17)).

26. זאת ועוד, להשקפתי, לא היה כל מקום מצד האם להמשיך לקבל את חלקה של הקטינה בקצבת הילדים, שעה שהבת כלל לא נמצאת בחזקתה. הדבר מנוגד לתכלית העומדת בבסיס קצבת הילדים, אשר נועדה לשמש לרווחת הקטין, ועל כן ראוי כי האב יקבלה לידיו. האם אישרה בחקירתה בדיון מיום 13.1.20 כי היא מקבלת את קצבת הילדים בגין הקטינה (בעמ' 32 בשורות 28-32):

"ש. למה את מקבלת עד היום את קצבת הביטוח הלאומי של הקטינה?

ת.  בפעם האחרונה התובע ביקש ממני. היו לו כמה בקשות, האחת שנעביר לו את הת.ז. על שמה של הקטינה ואני העברתי לו.

ש. את מסכימה להחזיר את קצבת הילדים?

ת.  בוודאי. מינואר 19".

אין בידי לקבל עמדת האם לעניין זה, ואני סבורה כי עליה להשיב את הקצבה שקיבלה לידי האב.

27. נוכח כל האמור והמפורט, אני קובעת כי החל מיום 21.11.17 החיוב החודשי בגין מזונות הבת נפסק, וממועד זה האם תחזיר את הסכומים שקיבלה לידיה במסגרת תיק ההוצל"פ ביתר- לידי האב.

28. עוד אני קובעת כי האם תחזיר את הסכומים שקיבלה בגין קצבת הילדים עבור הקטינה לידי האב וזאת מיום 21.11.17 ועד הגיעה לגיל 18.

29. האב צירף לכתב התביעה המתוקן דף תנועות מתיק ההוצל"פ שפתחה האם כנגדו (02-03650-07-1) ממנו עולה כי ביום 21.12.18 הוא שילם במסגרת תיק ההוצל"פ סך של 57,872.86 ₪, אותם כאמור עותר הוא להשיב לו. דא עקא, שבמועד זה, בתם הנוספת של הצדדים, XXX, הייתה קטינה אף היא (היא ילידת 6.12.01, דהיינו ביום 21.12.18 היא הייתה בת 17) ועל כן החוב בתיק ההוצל"פ נכון למועד זה היה בגין שתי הבנות גם יחד. ראו לעניין זה: הגדלה תקופתית של קרן החוב ביום 2.12.18 בדף התנועות בתיק ההוצל"פ ע"ס 3,649 ₪ (בגין 2 הבנות), וכן: הגדלה תקופתית של קרן חוב ביום 1.1.19 ע"ס 3,652 ₪.

30. אכן, כאמור, לא היה מקום לפעול במסגרת תיק ההוצל"פ ולגבות סכומים בגין הקטינה, אולם אין חולק כי הסך של 57,872.8 ₪ נגבה בגין שתי הבנות (וכולל מטבע הדברים גם ריביות ואגרות שנצברו בתיק ההוצל"פ). בנסיבות אלו, לא ניתן להשיב את הסכום במלואו, כפי שעתר האב, כאשר ברור כי הוא כולל גם סכומים בגין הבת XXX.

31. על כן, אני מוצאת כי בנסיבות דנן, יש מקום למינוי מומחה אשר יבצע תחשיב של הסכומים שקיבלה האם במסגרת תיק ההוצל"פ ביתר, החל מהמועד שהחיוב החודשי בגין מזונות הבת נפסק (21.11.17) בתוספת הריביות והאגרות, וכן את הסכומים שקיבלה האם בגין קצבת הילדים עבור הקטינה מיום 21.11.17 ועד הגיעה לגיל 18. וכך אני מורה (ראו הרחבה להלן).

32. ייאמר כי אין בידי לקבל טענות האם לפיהן אין לחייבה להשיב את המזונות אותם גבתה (סעיפים 41-45 לסיכומיה). דו"ח הוצאות עבור הקטינה מחודש 6/16 שפורט בטבלה בסעיף 44 לסיכומי האם אינו כולל בחובו הוצאות שהוצאו בגין הבת בלבד. כך, אינני מוצאת טעם בטענה לעניין שכר הדירה, כאשר הבת כלל לא נכחה בדירה. בנוסף, טיפול פסיכולוגי לאם אינו מהווה הוצאה בגין הבת כלל ועיקר. הוא הדין באשר לטיפול הפסיכולוגי לבת XXX. אכן, בית המשפט אינו מקל ראש במציאות שנוצרה, אשר הינה קשה וכואבת, אולם לא ניתן להכליל הוצאות כגון דא במסגרת הוצאות הבת. באותו האופן, אינני רואה בהוצאות בגין נסיעות לברקן לחידוש הקשר, נסיעות לאולפנא ולXXX לפסיכולוגית, ומתנות עבור הקטינה הוצאות בגין צרכי הבת אותן ראוי לקזז מדמי המזונות שקיבלה האם בעת בה הבת כלל לא הייתה בחזקתה.

33. לעניין ההוצאות הרפואיות שפורטו בטבלת האם (כגון: בדיקת מוקסו, קופ"ח מכבי, ריטלין, טיפול פסיכולוגי לקטינה) הרי שאלו יקוזזו על ידי המומחה בתחשיב שיבוצע על ידו, בכפוף להמצאת אסמכתאות, והכל כפי שיבואר להלן.

חיוב האם במזונות הבת:

34. האב עתר לחייב את האם במזונות הבת בסך של 1,600 ₪ מחודש 5/16 ועד הגיעה לגיל 18 ו/או תום למודי האולפנא, לפי המאוחר מבניהם.

35. מנגד, האם סבורה כי אין מקום לחייבה במזונות הבת, בשל הטעמים כדלקמן:
    • דחיית התביעה עקב השתק ו/או מניעות ו/או חוסר תום לב קיצוני.
    • על פי הדין האישי לא חלה על האם כל חובה לשלם מזונות, בשים לב למצבה הכלכלי של האם, ולמכלול נסיבות המקרה, לרבות העובדה כי האם חד הורית, לא בזוגיות, מתקיימת מהכנסתה כמורה במשרה חלקית כאשר הורדת היקף המשרה נבע מעומס רגשי נוכח העדר הקשר, האם מממנת לבדה את כל צרכי הבת הנוספת XXX, מצבו הכלכלי של האב טוב יותר משלה.
    • הקטינה לומדת באולפנא והוצאות גידולה אפסיות, כשהיא גם עובדת ומפרנסת את עצמה.
    • ניכור של ילד כלפי ההורה הוא עילה לשלילת מזונותיו.

אבחן להלן טענות האם.

טענת האם לדחיית התביעה עקב השתק ו/או מניעות ו/או חוסר תום לב:

36. אין בידי לקבל טענה זו של האם, לפיה הסכמת האם להעברת המשמורת בדיון מיום 17.1.19 ניתנה על יסוד המצב המשפטי שהיה הנתון ביום הודעתה, ולכן האב מנוע מלהגיש תביעה זו, שהרי אילו האם הייתה מודעת לכך שתוגש תביעה נוספת, לא הייתה נותנת הסכמתה להעברת המשמורת. ראשית, בהחלטתי שניתנה בסיום הדיון מיום 17.1.19 נקבע, בין היתר, כי: "...ככל שהאב עומד על טענותיו כי יש מקום לחייב האם בהשתתפות במזונותיה של הקטינה, באמצעות ביטול חיובו במזונותיה של הקטינה XXX הנמצאת במשמורת האם, ניתנת לו הרשות להגיש כתב תביעה מתוקן ערוך כדין בעניין זה, תוך צירוף כל המסמכים הנדרשים לצורך בירור התובענה, זאת תוך 30 יום. ככל שיוגש כתב תביעה מתוקן כאמור, תגיש האם כתב הגנה מתוקן תוך 30 יום לאחר מכן". אי לכך, עולה כי האם הייתה מודעת לכך כי יכול ותוגש תביעה מתוקנת, שכן ניתנה לאב רשות להגיש כתב תביעה מתוקן. שנית, המזונות נפסקים עבור הקטינה ובגין צרכיה, ובשל כך אין נפקות לשאלת התנהלות הוריה (מבלי לקבוע מסמרות לעניין התנהלות הצדדים).

טענת האם לשלילת מזונותיה של הקטינה בגין סרבנות קשר:

הלכת "בן מרדן"- הדין:

37. הפסיקה הכירה באפשרות לבטל מזונות ילד במקרה של סרבנות קשר, זאת במקרים חריגים ביותר, מתוך הבנה כי מדובר בצעד קיצוני אשר ככלל יש להימנע ממנו, שכן נפסק זה מכבר כי: "שלילת מזונות היא צעד קיצוני וחריף אשר יש להימנע ממנו אלא אם כן קיימות נסיבות יוצאות דופן" (ראו: ע"א 1741/93 אזולאי נ' אזולאי [פורסם בנבו] (13.7.94)), כאשר ההכרעה תיעשה בזהירות, ובשים לב לעקרון טובת הילד (ראו: רע"א 3761/10 פלוני נ' פלונית [פורסם בנבו] (15.7.2010)

38. כב' השופט נפתלי שילה פירט בהרחבה את השיקולים שעל בית המשפט לבחון, בדונו בשאלה האם יש מקום להפחית או לשלול מזונות לבן מרדן:
    • ביטול המזונות ייעשה במקרים קיצונים ונדירים ויש לשקול תמיד חלופה מתונה יותר כגון הקטנת מזונות.
    • האם סרבנות הקשר נובעת אך ורק מרצונו האמיתי והעצמאי של הילד או שקיימת אשמה מצד האב או האם למצב שנוצר.
    • האם האב נקט בכל הפעולות והמאמצים הנדרשים לצורך חידוש הקשר.
    • האם ביטול המזונות עלול לגרום לסיכול הסיכוי לחידוש הקשר.
    • מה תהיה השפעת ביטול המזונות על אפשרות קיומם הסביר של הקטינים.

39. ראו גם: עמ"ש (חי') 41465-10-17 ש' נ' ש' [פורסם בנבו] (25.10.18), תמ"ש (ת"א) 29511-09-13 פלוני נ' אלמונים [פורסם בנבו] (27/5/15), תמ"ש 50547-05-10 פלוני נ' פלונית [פורסם בנבו] (11.1.12).

מן הדין אל הנדון:

40. ייאמר כבר עתה כי במקרה דנן, נחה דעתי כי התנאים אשר נקבעו בפסיקה, כנסקר לעיל, אינם מתקיימים וכי אין המדובר במקרה קיצוני ונדיר אליו מכוונת הפסיקה והמצדיק אי חיוב במזונות בשל העדר קשר. ובמה דברים אמורים?

41. סבורני כי בענייננו סרבנות הקשר במקרה דנא אינה נובעת אך ורק מרצונה האמיתי והעצמאי של הקטינה. ואבאר דבריי.

42. עו"ס התרשמה כי שני ההורים אחראים למצבה של הבת. ראו: דברי עו"ס בתסקיר מיום 15.11.17 בעמ' 3 תחת הכותרת: "דיון והתרשמות"):

43. בעדכון עו"ס מיום 26.11.18, צויין בסעיף 3 כי: "המטפלת מציינת כי היא לא חשה כי האב מונע את הקשר של הקטינה עם אימה".

44. בית המשפט התרשם כי האב מכבד ומכיר בצורך של הקטינה להיות בקשר עם אמה. ראו דבריו בדיון מיום 13.1.20 (בעמ' 21 בשורות 29-31 ובעמ' 22 בשורות 1-5):

"ש. בדיון שבו הנתבעת הודיעה שהיא מוותרת על המשמורת בתקווה לחידוש הקשר, נכתב מפי בית המשפט שהצדדים יעשו מאמצים לחדש את הקשר בין האם לבת. תגיד לי מה עשית כדי לחדש את הקשר?

ת.  עשיתי על פי הצעת גורמי המקצוע שאני מתייעץ איתם. לא לחצתי על הקטינה אבל הדגשתי בפניה שאני רואה בעין חיובית את חידוש הקשר ושאני חושב שזה קודם כל צורך שלה כנערה להיות בקשר עם אמא שלה. עוד אפשר לצרף את מאות השקלים שאני משלם למטפלת, פסיכולוגית, הגב' XXX שחלק מהיעדים של הטיפול הם גם השלמה של הקטינה עם העבר ושיקום של כל מערכות היחסים שלה".

(ההגדשה שלי- ש.ב).

45. ראו גם: דברי האב בעמ' 20 בשורות 19-24:

"ש. למה לא התייעצת עם הנתבעת לאיזה אולפנא לרשום?

ת.   שיתפתי את הנתבעת בהליך הרישום. בהליך הרישום במוסדות דתיים, נרשמים ב- 3 מוסדות ואחרי זה נבחר אחד. בזמן הרישום מקבלים אישור במייל על הרישום הראשוני. את שלושת הרישומים, בשלושת המוסדות, האחת באולפנא ואחד במה שהקטינה לומדת היום, שלחתי לנתבעת לג'ימייל שלה ושיתפתי אותה בכתוב מעבר לשיחות בעל פה ושיחות בוואטספ. הנתבעת גם חיוותה דעתה בעד אולפנת XXX. במילא שיתפתי את הנתבעת לאורך כל הליך הרישום".

מדברי האב עולה כי הוא ראה חשיבות בשיתוף האם בהחלטה חשובה הנוגעת לקטינה (בחירת האולפנא בה תתחנך).

46. ייאמר כי לדידי, גם בעובדה שהאב שילם בעצמו החל מחודש 12/18 בגין מלוא העלויות של המטפלת של הקטינה, הגב' XXX, יש ביטוי לניסיונו של האב לסייע בשיקום מערכת היחסים של הקטינה עם אמה. ראו לעניין זה דברי האב בדיון מיום 13.1.20 (בעמ' 22 בשורות 3-10):

"...עוד אפשר לצרף את מאות השקלים שאני משלם למטפלת, פסיכולוגית, הגב' XXX שחלק מהיעדים של הטיפול הם גם השלמה של הקטינה עם העבר ושיקום של כל מערכות היחסים שלה.

ש. נכון שעוד טרם שהמשמורת שהועברה אליך, השתתפתם חצי חצי לעלויות האלה? גם הנתבעת השתתפה.

ת.  לא זוכר שהיא השתתפה בחצי. הייתה תקופה שהיא שילמה חצי והייתה תקופה שהפסיקה להשתתף. בחודשים האחרונים בוודאי שאני משלם מאה אחוז מהעלויות של המטפלת. בחודש האחרון 3 ביקורים שילמתי 900 ₪".

ובהמשך דבריו (בעמ' 16-30):

"ש. לא כתוב ואני מפנה אותך לנספח שהוצג בפנייך ששם רשום, פנינו אליה באוגוסט. מצויין "שלום XXX, באוגוסט..." (מקריאה). זה באמצע החודש. למה אתה לא מקפיד בטיפולים אם חשוב לך שהקשר יחודש?

ת.  המטפלת של הקטינה נמצאת בישוב XXX, שהוא במרחק כמה דקות נסיעה לצפון מזרח, מהאולפנא XXX בישוב XXX. הבית שלנו כ- 40 דקות נסיעה באוטו לכיוון דרום מערב. המשמעות היא, שכשהקטינה באולפנא ב- 10 החודשים שהיא לומדת, היא מגיעה מהאולפנא למטפלת שלה וביולי אוגוסט, בתיאום עם XXX, מראש, הקטינה מגיעה פחות כי הרבה יותר קשה לה כי היא לא באולפנא ואם אני רואה שבאוגוסט היא פגשה אותה פעם אחת, זה אומר שאשתי עשתה מאמץ גדול והסיעה את הקטינה לישוב של הפסיכולוגית. אזכיר שבספטמבר אוקטובר זה חגי תשרי, שיבוש של השגרה, הקטינה נמצאת בבית.

ש. אז בסדרי העדיפויות שלך זה לא ממש חשוב. זה לא מספיק חשוב לנסוע שעה כדי לחדש קשר עם הקטינה ואמא שלה. זה מה שאתה אומר לי?

ת.  לא. אפשר להציג קבלות ששילמתי שמדברות בעד עצמן ובקבלת, בדרישת התשלום מפורטים מספר הביקורים והתאריכים ועושים מאמצים גם לוגיסטיים וגם כספיים, כדי שהקטינה תיפגש עם המטפלת שלה".

47. בית המשפט מבין לליבה של האם ולכאב שלא ניתן לבטאו במילים אותו היא חשה כתוצאה מהנתק מבתה. יחד עם זאת, בנסיבות אשר תוארו לעיל, אין בידי לקבל את עמדת האם לפיה היא מטילה את מלוא ה"אשמה" במצב שנוצר על האב.

48. משכך, אין חולק כי בנסיבות אלו לא ניתן לקבוע כי סרבנות הקשר נובעת אך ורק מרצונה האמיתי והעצמאי של הקטינה.

49. כידוע, "עמדת הפסיקה לפיה האחריות לחידוש הקשר עומדת לפתחו של האב, ובאין ראיות מוצקות כי האשם באי קיום הקשר נובע באופן בלעדי מסירוב הקטינים, אין מקום לשלול את המזונות. וכך כותבת כב' השופטת שטופמן: "סבורה אני, כי משמערכת היחסים בין אב לבנו מתדרדרת ועולה על שרטון מוטלת על שכמו של האב חובה רבה יותר לנסות ולאחות את קרעי היחסים מאשר על שכמם של ילדיו. האחריות לקשר עם הילדים מוטלת על ההורים ואינני סבורה כי ראוי להטיל, באין ראיות מוצקות, את האשם לאי קיומו של קשר על הילדים" (ע"מ (ת"א) 1243/03 ד' ע' נ' א' ע', עמ' 7 [פורסם בנבו] (28.7.2005))" (ראו: עמ"ש (חיפה) 41465-10-17 ש' נ' ש' [פורסם בנבו] (25.10.18). בענייננו, לא הוכח כי האחריות למרדנותה של הקטינה נופלת על כתפיה הצרות, ובכל מקרה לא יהא זה צודק לשלול את חיוב האם בהשתתפות במזונותיה בשל כך.

50. נוכח כל האמור והמפורט, אינני מוצאת מקום לשלול את חיוב האם בהשתתפות במזונותיה של הקטינה בשל סרבנות הקשר.

51. אבחן כעת את טענת האם לפיה אין ביכולתה הכלכלית לשלם בגין מזונות הבת.

טענת האם לפיה אין ביכולתה הכלכלית לשלם בגין מזונותיה של הבת:

52. האם הינה מורה במשרד החינוך למן יום 1.9.1999 (ראו תלושי שכר לפי הפירוט להלן). האם צירפה לכתב הגנתה המתוקן תלושי שכר בגין החודשים 10/18 ו- 3/19-12/18. לתצהירה (נ/1) צירפה האם תלושי שכר בגין החודשים 10/18, 12/18, 3/19-1/19. לסיכומיה צירפה האם תלושי שכרה בגין החודשים 7/19-12/19, ו-3/20. הנתונים העולים מתלושי השכר הינם כדלקמן:

בחודש 10/18 השתכרה האם סך של 8,221 ₪ (ברוטו בהפחתת ניכויי חובה וגמל בלבד).

בחודש 12/18 השתכרה האם סך של 9,068 ₪ (ברוטו בהפחתת ניכויי חובה וגמל בלבד).

בשנת 2019- השתכרה האם סך של 8,800 ₪ (ברוטו בהפחתת ניכויי חובה וגמל בלבד) בממוצע. הערה: התחשיב בוצע על בסיס תלושי שכר שצורפו לחודשים 1-3/19, ו-7-12/19 בלבד.

בחודש 3/20 השתכרה האם סך של 8,877 ₪ (ברוטו בהפחתת ניכויי חובה וגמל בלבד).

53. יצוין כי השתכרות זו אינה בעבור עבודה במשרה מלאה. ראו תלושי שכרה שצירפה לפי הפירוט לעיל, וכן: דבריה בדיון מיום 13.1.20 (בעמ' 28 בשורות 14-15): "...מרוב געגועים וקושי הורדתי במשרה, קשה לי מאד לתפקד ביום יום בגלל שלא ראיתי את הבת שלי...".

54. ראו גם: מכתב מד"ר XXX מהמרפאה התעסוקתית מיום 2.10.18 (נספח "ד" לכתב ההגנה) לפיו:

אם כי, כמפורט במכתב, תוקף ההמלצה ניתן ל-6 חודשים (מיום 2.10.18).

55. עוד ייאמר כי העובדה שהאם לא טרחה לצרף את תלושי שכרה הרציפים לשנים הרלבנטיות נזקפת לחובתה.

56. יש לציין כי יש להניח שהאם צברה במסגרת עבודתה זכויות סוציאליות בהיקף נרחב (בהתחשב בטענת האם לפיה היא עשתה שימוש בזכויותיה לצורך רכישת דירה, ראו להלן).

57. האם צירפה לסיכומיה הסכם שכירות מיום 23.5.19 (נספח "B1") ממנו עולה כי היא שילמה בגין שכירות בתקופה שבין 1.8.19 ועד ליום 30.7.20 סך חודשי של 3,000 ₪.

58. בחקירתה בדיון מיום 13.1.20 עלה כי האם רכשה דירה, כדבריה (בעמ' 30 בשורות 11-17):

"ש. ב- 03/11/19 שילמת שובר של 272,000 ₪.

ת.  אני יודעת, לא מכחישה.

ש. למי שילמת את הסכום הזה?

ת.  אני תודה לאל זכיתי במחיר למשתכן בXXX בדירה ששווה 980,000 ₪. מחיר למשתכן, 2 חדרים. זכיתי בהגרלה. בעקבות הזכיה שלי, ההורים שלי הפקידו לי, אחיות שלי, הלוואות, הוצאתי קרן השתלמות, אפילו הוצאתי קרן פנסיה ממבטחים, כספים של פנסיה, אין לי פנסיה, היא תהיה חלקית, כדי לקנות את הבית שזכיתי במחיר למשתכן".

59. לכתב הגנתה המתוקן צירפה האם פירוט הלוואות בשקלים (נספח "ב") ממנו עולה כי ביום 17.7.17 נטלה האם הלוואה ע"ס 65,000 ₪, אשר החזרה החודשי עומד ע"ס 1,145 ₪ ומועד הפירעון הסופי הינו יום ה-1.8.22.

60. האם צירפה לכתב הגנתה המתוקן קבלות המעידות על הוצאות שהיא משלמת בגין בתה XXX (תשלומי הורים לביה"ס, קבלות עבור רכישת משקפיים ושיעור נהיגה- סומנו נספח "ה"). בהקשר זה יצוין כי XXX ילידת 6.12.01, קרי במועד הגשת התביעה מלאו לה 16 שנים, וכיום היא בת 20.

61. ייאמר כי חשבון הבנק של האם מצוי ביתרת זכות. האם אישרה את הדברים בחקירתה בדיון מיום 13.1.20 (בעמ' 31 בשורות 2-5):

"ש. אני רואה שאת בזכות של 30,000 ₪ ב- 03/11. זה נכון?

ת.  מה השאלה?

ש. האם את ביתרת זכות?

ת.  אם זה כתוב".

62. נוכח כל האמור והמפורט, הגעתי לכלל מסקנה כי הכנסת האם מאפשרת לה השתתפות מכוח דיני הצדקה כדי לסייע בסיפוק צרכיה של הקטינה, ולו באופן מינימלי, בפרט בהתחשב בעובדה כי הבת מתחנכת באולפנא, ועל כך יורחב להלן.

63. משקבעתי כי אין בידי לקבל טענות האם לעניין שלילת חיובה בהשתתפות במזונותיה של הקטינה, ויש מקום לחייב את האם במזונות הבת, אדרש כעת לשאלת שיעור החיוב.

שיעור המזונות:

מזונות ילדים- הדין:

64. כידוע, בית המשפט העליון, בהרכב מורחב של 7 שופטים, מפי כב' השופט פוגלמן קבע בבע"מ 919/15 פלוני נ' פלונית [פורסם בנבו] (19.7.17) (להלן: "בע"מ 919/15") קבע כי בשלה העת לסטות מן ההלכה הנוהגת ולאמץ פרשנות חלופית לתקנת תש"ד המשיתה את חיוב המזונות בגילאי 15-6 מדין צדקה על שני ההורים באופן שווה תוך חלוקת החיוב ביניהם על פי יכולותיהם הכלכליות היחסיות מכלל המקורות העומדים לרשותם, לרבות הכנסה משכר עבודה, בנתון לחלוקת המשמורת הפיזית בפועל, ובשים לב למכלול נסיבות המקרה.

65. פסק הדין מפי כב' השופט שוחט בבית המשפט המחוזי בת"א (עמ"ש 14612-10-16 פ.ב. נ' א.ב. [פורסם בנבו] (20.12.17)) קבע כי יש להחיל את בע"מ 919/15 רטרואקטיבית על תיקים תלויים ועומדים בערכאות השיפוט. עוד נקבע כי יש להחיל את ההלכה שנפסקה לא רק במקרים בהם מדובר במזונות ילדים בגילאים 6-15 הנמצאים במשמורת משותפת כי אם החלה רחבה יותר, כל עת שבית משפט זה פוסק חיוב המזונות לילדים בגילאי 6-15 שעל קביעת מזונותיהם חולש הדין העברי. כב' השופט שוחט הבהיר כי על הערכאה הדיונית לקבוע ממצאים עובדתיים ביחס לפרמטרים הבאים (בפסקה 8 לפסק דינו):

• צרכי הקטינים- יש לקבוע את גובה הצרכים תלויי השהות ובכללם מדור והוצאות מדור. הצרכים שאינם תלויי שהות, צרכים חריגים/הוצאות חריגות- והכל "עד כדי רמת החיים לה הורגל(ו) ערב הפירוד או שלה היה (ו) ראוי (ים) ללא הבחנה בין הכרחי ללא הכרחי".

ב.       היכולות הכלכליות של ההורים- בית המשפט העליון אינו נוקט בהיגד הכנסות ההורים אלא בהיגד רחב יותר. יש לקבוע את היכולות הכלכליות של כל אחד מההורים מכל המקורות העומדים לרשותם "לרבות" שכר עבודה.

ג.       קביעת היחסיות של היכולת הכלכלית של ההורים, האחד מול רעהו- נתון זה, כשלעצמו, ולעצמו, רלבנטי ביחס לצרכים שאינם תלויי שהות ולצרכים החריגים.

ד.       חלוקת משמורת בפועל- נתון זה, המכוון לחלוקת זמני השהות, יילקח בחשבון לעת קביעת חלוקת הנטל בין שני ההורים ביחס לצרכים תלויי השהות, יחד עם הנתון של היכולות הכלכליות של ההורים".

66. באשר לילדים בין הגילאים 18-15, ההלכה הנוהגת קבעה כי חובת המזונות היא מדין צדקה בלבד ועל כן היא חלה במידה שווה על שני ההורים (ראו: בע"מ 919/15 בפסקה 20).

67. הואיל והתובע עתר לחייב את הנתבעת במזונותיה של הקטינה ממועד הגשת התביעה (סעיף 52 ב' לסיכומיו) קרי מחודש 6/17. במועד זה הייתה הקטינה בת 14, ומשכך, ביחס למזונותיה יש להחיל את בע"מ 919/15. לפיכך, להלן אעשה שימוש בעקרונות המנחים בבע"מ 919/15 בעת ההכרעה במקרה שלפניי.

68. לעניין חלוקת זמני השהות- אין צורך להכביר במילים. למרבה הצער, הקטינה אינה בקשר עם אמה.

69. היכולות הכלכליות של ההורים:

יכולת האם- ראו פירוט לעיל.

70. יכולת האב: האב עובד כXXX בשב"ס (בכלא XXX. ראו סעיף 9 א' לכתב התביעה המתוקן) מיום 12.11.17. לכתב תביעתו המתוקן צירף האב תלושי שכר מחודש 1/19- 2/18 (לא סומנו). לתצהירו מיום 21.8.19 (ת/1) צירף האב תלושי שכרו בגין החודשים 2/18-7/19. הנתונים העולים מתלושי השכר הינם כדלקמן:

בשנת 2018- השתכר האב סך חודשי של כ- 15,515 ₪ נטו בממוצע. הערה: התחשיב בוצע על בסיס תלושי שכר שצורפו לחודשים 2/18-12/18.

בשנת 2019- השתכר האב סך חודשי של כ- 15,700 ₪ נטו בממוצע. הערה: התחשיב בוצע על בסיס תלושי השכר שצורפו לחודשים 1/19-7/19.

משכך, לאב פוטנציאל השתכרות ע"ס 15,700 ₪ נטו לכל הפחות נכון לשנת 2019, קרי כיום, שנתיים לאחר מכן, סביר כי השיעור האמור יהא למעלה מכך.

71. יש לציין כי יש להניח כי האב צבר במסגרת עבודתו זכויות סוציאליות בהיקף נרחב.

72. האב העיד בדיון מיום 13.1.20 כי אשתו עובדת ומשתכרת, כלשונו (בעמ' 24 בשורות 16-17):

"ש. כמה אשתך משתכרת בחודש?

ת. לא יודע לענות בדיוק. מעריך 10,500 עד 11,000 ₪. היא יועצת בבית ספר יסודי, חינוכי".

האב לא ציין האם מדובר בנטו או ברוטו. יוצאת אני מנקודת הנחה כי מדובר בנטו.

73. עוד יצוין כי לאב נולדו 5 ילדים נוספים מנישואיו הנוכחיים, כיום כולם קטינים.

74. האב פירט בסעיף 12 לתצהירו (ת/1) כי הוא נושא במשכנתא בהחזר חודשי של 5,300 ₪ בהלוואה מחולקת לסכומים: 1,071 ₪+ 1,082 ₪+ 3,311 ₪. האב צירף לת/1 פירוט הלוואות בשקלים מבנק אוצר החייל (נספח "א"), ממנו עולה כי נכון ליום 13.8.19 האב נטל 2 הלוואות: האחת, ע"ס 100,000 ₪ ניטלה ביום 17.3.17, מועד פירעונה הסופי ביום 1.4.27, והחזרה החודשי עומד ע"ס 1,071 ₪ לחודש. השנייה, ע"ס 60,000 ₪ אשר מועד פירעונה הסתיים ביום 2.10.20. כן צירף האב רשימת הרשאות בחשבון לפיו נטל משכנתא מבנק טפחות ביום 5.3.17, אשר החזרה החודשי עומד ע"ס 3,311 ₪. סה"כ נכון להיום האב משלם בגין משכנתא סך של כ-4,400 ₪.

75. האב אישר בחקירתו בדיון מיום 13.1.20 כי בבעלותו בית בXXX אותו רכשו הוא ואשתו הנוכחית בשנת 2017, כדבריו (בעמ' 24 בשורות 2-8):

"ש.  תאשר לי שעברתם לבית חדש? שיפצתם בית? היו הוצאות לאחרונה?

ת.  היו הוצאות לאחרונה.

ש. מתי קניתם את הבית בXXX?

ת.  אנחנו בXXX 4 וחצי שנים. לפני 3 שנים התחלנו הליך רכישה. ההליך התמשך מפני שלאחר חתימת הסכם המכר, בפני כונס הנכסים שמונה על ידי בית המשפט לענייני משפחה, רכשנו מזוג גרוש, אז בימ"ש ביטל את הסכם המכר, ההליך התמשך מאד ולתקופה ארוכה שכרנו את הבית שאנחנו גרים בו".

76. צרכי הקטינה: בכתב התביעה המקורי עתר האב לחייב את האם לשלם לו דמי המזונות בגובה הסכום שאותו תבעה היא ממנו בעבר. הסכום עצמו לא פורט, וכן לא פורטו הצרכים (למעט התייחסות כוללת בסעיף 6: "...אני נושא בכל עלויות הגידול והשיקום של הקטינה, לרבות טיפולים פסיכולוגיים ושיעורי עזר"). כמו כן, לא צורפו אסמכתאות המעידות על ההוצאות.

77. בכתב התביעה המתוקן פירט האב כי צרכי הקטינה עומדים ע"ס של 3,200 ₪ לחודש (כוללים: כלכלה: 600 ₪, חלקה באחזקת המדור: 300 ₪, מדור: 400 ₪, ביגוד והנעלה: 500 ₪, אולפנא: 300 ₪, חינוך שוטף: 200 ₪, נסיעות: 100 ₪, פנאי: 200 ₪, מוצרי היגיינה ופארם: 200 ₪, פסיכולוג: 1,200 ₪, ריטלין+ רמוטיב: 180 ₪, תקופות שונות: 20 ₪, שיעורים פרטיים: 200 ₪, שונות: 200 ₪). לכתב התביעה צירף האב חשבונות חשמל, אינטרנט, בזק (לא סומנו). כן צירף האב פירוט עסקאות באשראי בגין החודשים 12/18- 2/19 (לא סומן) מהן עולה כי האב משלם מידי חודש תשלומים בגין שירותי סינון מקוונים, לבזק, למועצה האזורית XXX, לפלאפון, לאינטרנט רימון, לקופ"ח לאומית, לחברת חשמל. עוד צירף האב דף פירוט העברות שבוצעו מחשבון בבנק אוצר החייל מיום 27.12.17 ועד ליום 27.1.19 (לא סומנו) מהם עולה כי שילם בגין האולפנא, טיפולים לקטינה. כמו כן, צירף האב פירוט של תרופות שרכש מיום 3.8.18 ועד ליום 3.2.19 מקופ"ח לאומית (ריטלין ורמוטיב). האב חזר על הפירוט בסעיף 12 לתצהירו (ת/1) וצירף את אותן האסמכתאות (סומנו נספח "ב"), וכן בסיכומיו (סעיף 11).

78. הקטינה החלה להתחנך באולפנא בחודש 9/17 בתנאי פנימייה (ראו: עדכון עו"ס מיום 20.11.17).

79. האב אישר בדיון מיום 13.1.20 כי הוא משלם סך של 300 ₪ לחודש לאולפנא, והקטינה מקבלת קצבת ביגוד ומזון בימים שהיא שוהה באולפנא. ראו דבריו (בעמ' 20 בשורות 25-26 ובעמ' 21 בשורות 1-15):

"ש.  תאשר לי שלמעשה הקטינה מקבלת סבסוד מלא ואתה משלם לאולפנא לא יותר מ- 300 ₪ בחודש. 

ת.  מאשר שבמסגרת עליית הנוער אנחנו מקבלים תמיכה בצורת סבסוד או הנחה לאולפנא של הקטינה ואנחנו לא משלמים יותר מ- 300 ₪ לחודש ישירות לאולפנא, בלי קשר להוצאות של ביגוד, אוכל, של כלי לימוד, כתיבה וכו'.

ש. תאשר שהיא מקבלת ביגוד שם? קצבת ביגוד?

ת.  מאשר. אני חושב פעם בשנה, סכום כלשהו שלא ידוע לי, שמסייע ברכישת בגדים שזה חלק קטן מאד בהוצאות הביגוד שאנחנו צריכים להשקיע עליו.

ש. תאשר לי שהיא מקבלת דמי כיס ומקבלת מזון, מה עוד היא מקבלת?

ת.  האולפנא היא פנימייתית ולכן מקבלים שם אוכל, יש ארוחות. בבקרים שהקטינה נמצאת, שהיא לא באה מהבית, היא אוכלת שם בבוקר. צהריים היא אוכלת שם בכל הימים וערב, היא אוכלת בערבים שהיא נמצאת.

ש. מקבלים הוצאות נסיעה?

ת.  יש הסעות, לא מקבלים הוצאות נסיעה למיטב ידיעתי.

ש. תאשר לי שהם מקבלים ספרי לימוד.

ת.  אני לא יכול לאשר, אני גם לא מכחיש. אני יודע שחלק מספרי הלימוד כן קנינו. אשתי עסקה ברכישת הספרים. בטוח שרכשה חלק".

80. האם צירפה לכתב הגנתה (לא סומן) מכתב מטעם האולפנא (לא נושא תאריך) לפיו:

מהמכתב נלמד כי האב מקבל החזר בגין רכישת ספרי הלימוד.

81. יחד עם זאת, לדברי האב בדיון מיום 13.1.20, הקטינה חוזרת מהאולפנא מספר פעמים בשבוע ללון בביתו, ולעיתים לנה אצל חברותיה, כדבריו (בעמ' 21 בשורות 16-23):

"ש.  לפי מה שאני מבינה, היא נמצאת 6 ימים בשבוע. היא לומדת בשישי?

ת.  הקטינה לומדת ראשון עד חמישי באולפנא. בפועל היא נמצאת שם, כשלא חופשה, שבוע לימודים מלא, 2-3 לילות בשבוע. כמובן חמישי בערב, ליל שבת ומוצ"ש אלה 3 לילות בכל סופ"ש שבהם היא בבית. בנוסף היא חוזרת בימי שלישי. שתי מורות באולפנא, XXX וXXX, תושבות XXX וממילא גם כשבא לקטינה לאכול פוקצ'ה, היא באה בערב וחוזרת בבוקר. היא אצלנו הרבה. יש 4 שבתות אולפנא בשנה לידיעתי. אולי 3, אולי 4.

ש. תאשר שלעיתים היא הולכת לישון אצל חברות?

ת.  אני מאשר שזה קרה, לא יודע תדירות".

מקבלת אני את דברי האב לפיהם הקטינה חוזרת לביתו מספר פעמים בשבוע.

82. לעניין טענת האם כי הקטינה עובדת ומפרנסת את עצמה, האב הבהיר בדיון מיום 13.1.20 כי מדובר בסכומים זעומים, ועל כן אין בידי לקבל את טענות האם לעניין זה. ראו דבריו (בעמ' 21 בשורות 24-28):

"ש.  נכון שהקטינה גם עובדת? בקיץ עבדה בקייטנה באולפנא. נכון שעבדה שם בקייטנה?

ת.  אכן הקטינה עבדה שבוע אחד בחופש הגדול האחרון באולפנא. כמדומני שהשכר היה 300 ₪ על השבוע הזה. היא עושה בייביסיטר לעצמה. אלה העבודות.

ש. עובדת במעון בישוב.

ת.  אולי לפני 3 שנים ביקשו ממנה. לדעתי זה היסטוריה".

העולה מן המקובץ:

83. כאמור, האב עתר לחייב את האם במזונות הבת בסך של 1,600 ₪ לחודש (סעיף 23 לכתב התביעה המתוקן).

84. כידוע, על פי הפסיקה עלות צרכיו של ילד הלומד בפנימייה היא מחצית מעלות צרכיו של ילד השוהה בבית דרך קבע, כאשר בעלות זו לא מובא בחשבון שכר הלימוד בפנימייה (ראו: תמ"ש (טב') 7112-01-10 ט.ח נ' י.ח [פורסם בנבו] (14.1.11) והאסמכתאות המובאות שם).

85. לאור כל המבואר, ובהתחשב במכלול השיקולים כמבואר לעיל, אני קובעת כי החל מיום 21.11.17, תישא האם במזונותיה של הקטינה בסך חודשי של 500 ₪ בתוספת מחצית הוצאותיה הרפואיות של הקטינה, אשר אינן כלולות בסל הבריאות.

מינוי המומחה וסמכויותיו:

86. לצורך יישום הוראות פסק הדין, הנני ממנה את רואה החשבון מר ירון ואקנין, כמומחה מטעם בית המשפט, לצורך ביצוע התחשבנות בין הצדדים בכל הנוגע למזונות הבת והוצאותיה הרפואיות. במסגרת זו, יבחן המומחה את הסוגיות כדלקמן:

• תיק ההוצל"פ 02-03650-07-1- חישוב הסכום שיש לנכות מתיק ההוצל"פ בגין תשלומי המזונות עבור הקטינה החל מיום 21.11.17. כמו כן, הפחתת הריביות והאגרות המתאימות (בגין חלקה של הקטינה).
• המומחה יביא בחשבון את ההוצאות הרפואיות שהוציא כל אחד מההורים בגין הבת מיום 21.11.17, בכפוף להמצאת אסמכתא למומחה בגין ההוצאה, לרבות ולא רק: בדיקת מוקסו, קופ"ח מכבי, ריטלין, טיפול פסיכולוגי לקטינה (תשלומים בגין הפסיכולוגית הגב' XXX (לרבות תשלומים ששילם האב בעצמו החל מחודש 12/18 ואילך, באופן שבו על האם לשאת במחצית התשלומים)).
• החזר חלקה של הקטינה בקצבת הילדים החל מיום 21.11.17 שהועבר לאם, לידי האב.
• חישוב דמי המזונות שעל האם להעביר לאב מיום 22.11.17.

87. הצדדים יישאו בחלקים שווים בשכר טרחת המומחה.

88. הצדדים ימציאו למומחה את מלוא המסמכים הנדרשים לצורך עריכת התחשיב (לרבות דיווח תשלום שנשלח מטעם הפסיכולוגית הגב' XXX מיום 20.1.20 (צורף להודעת האב מיום 6.2.20)) וזאת לא יאוחר מתוך 30 יום. חוות הדעת תוגש 60 יום לאחר מכן.

89. מובהר כי הוצאה שלא תומצא בגינה אסמכתא למומחה לא תיכלל בתחשיב.

90. לאחר קבלת התחשיב מטעם המומחה, תפנה האם ללשכת ההוצל"פ ותפחית את הסכום בהתאם לחוו"ד המומחה. ככל והסכום יהא גבוה מהסכום בתיק ההוצל"פ, תחזיר האם לאב את הסכומים בהתאם לחוו"ד המומחה.

סוף דבר:

91. נוכח כל האמור והמפורט, הנני קובעת כדלקמן:

• התביעה מתקבלת חלקית.

• אני קובעת כי החל מיום 21.11.17 תישא האם במזונותיה של הקטינה בסך חודשי של 500 ₪, בתוספת מחצית מהוצאות הבריאות של הקטינה שאינן מכוסות על ידי חוק בריאות ממלכתי.

• למען הסר ספק, הוצאות הבריאות כוללות בין היתר (ולא רק): טיפולי שיניים, טיפולים אורתודנטיים, משקפיים, ניתוחים חו"ח, טיפולים רגשיים (לרבות הטיפול אצל הגב' XXX).

• דמי המזונות ישולמו על-ידי האם ישירות לאב, עד הגיע הבת לגיל 18 שנה ו/או עד שתסיים את האולפנא, לפי המאוחר מבין השניים. בתקופת השירות הצבאי הסדיר ו/או השירות הלאומי יעמדו דמי המזונות על 1/3 משיעורם הקודם בערכם הצמוד, כמפורט להלן.

• דמי המזונות ישולמו לידי האב עד לעשירי בכל חודש בגין אותו חודש ויהיו צמודים למדד המחירים לצרכן, כפי שזה מתפרסם מידי 15 בכל חודש על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. מדד הבסיס יהא המדד שפורסם ביום 15.11.17 (להלן "מדד הבסיס").

• דמי המזונות יותאמו ויעודכנו על פי השינויים ממדד הבסיס הנ"ל מדי שלושה (3) חודשים (ללא תשלומים רטרואקטיביים). התאמה ראשונה תעשה ביום 1.9.21.

• הנני ממנה את רואה החשבון מר ירון ואקנין, כמומחה מטעם בית המשפט, לצורך ביצוע התחשבנות בין הצדדים בכל הנוגע למזונות הבת והוצאותיה הרפואיות. המומחה יפעל כפי סמכויותיו המפורטות בסעיף 86 לפסק הדין.

• בנסיבות, אין צו להוצאות.

• פסק הדין מותר לפרסום בהשמטת כל פרט מזהה, תיקוני עריכה והגהה.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לב"כ הצדדים ולמומחה ותסגור התיק שבכותרת.

ניתן היום, י"ב תמוז תשפ"א, 22 יוני 2021, בהעדר הצדדים.