פס"ד בתביעה להצהיר כי העברת זכויות על נכס לאם שנפטרה הייתה למראית עין ויש לבטל אותה

על הפרק תביעה לפסק דין הצהרתי, לפיו הענקת מחצית זכויות בדירה מהתובע לאמו אשר נפטרה בינתיים הייתה למראית עין והיא בטלה.

א. רקע עובדתי:

1. התובע והנתבע הם אחים. אביהם של בעלי הדין נפטר בשנת 2006 ואמם נפטרה ביום 1.3.2013 (להלן: האב, האם ושניהם יחד ההורים).

2. בראשית שנות השבעים של המאה העשרים רכשו ההורים מכספם את זכויות החכירה בדירה הנמצאת ברחוב ב' בעיר X (להלן: הדירה או הדירה בב'). עם רכישתן על ידי ההורים נרשמו הזכויות בדירה על שם שני בניהם, הם בעלי הדין, בחלקים שווים.

3. הנתבע התגורר בארצות הברית משנת 1977, משך כשלושה עשורים. בשלב כלשהו עברו ההורים להתגורר בדירה השייכת לנתבע, והדירה בב' הושכרה לצדדים שלישיים.

4. ביום 8.3.1996 חתמו התובע והאם על מסמכים להעברת זכויות התובע בדירה לאם ללא תמורה (להלן: עסקת המתנה). התובע חתם על תצהיר הענקת מתנה, האם חתמה על תצהיר קבלת מתנה, והתובע והאם חתמו שניהם על בקשה ללשכת רישום המקרקעין לרישום הערת אזהרה בהתאם לעסקה. כל המסמכים נחתמו לפני עו"ד חנן שיקלר. לתיק בית המשפט צורף אף ייפוי כוח בלתי חוזר עליו חתמה האם המסמיך את עו"ד שיקלר לפעול בשמה. ביום 10.3.1996 נרשמה על זכויות התובע בדירה הערת אזהרה לטובת האם לפי סעיף 126 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969. ביום 1.5.1996 דווחה עסקת המתנה לרשויות המס.

5. במקביל, ביום 7.3.1996 הגיש בנק כללי לישראל בע"מ (להלן: בנק כללי) תביעה כספית נגד התובע ונגד חברה שהיתה בבעלותו. במסגרת אותו הליך, ביום 12.3.1996 נרשם עיקול על זכויות התובע בדירה. ביום 13.9.1998 הוגשה נגד התובע בקשה לצו כינוס נכסים במסגרת הליך פשיטת רגל, וביום 7.1.1999 ניתן צו לכינוס נכסיו. ביום 5.4.2005 חתמו התובע ובנק כללי על הסכם פשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין. ביום 21.7.2013 בוטל צו העיקול שנרשם על זכויות התובע בדירה לטובת בנק כללי. בהליך פשיטת הרגל בשנת 2011 מונתה עו"ד טל אלבז כמנהלת מיוחדת ובהחלטה מיום 29.10.2018 הוכרז התובע כפושט רגל ועו"ד טל אלבז מונתה כנאמנת לנכסיו. באותה החלטה אושר הסדר אליו הגיעו התובע ומס הכנסה שהוא הנושה היחיד שנותר לתובע אותה עת, וניתן לתובע הפטר מותנה. ביום 20.11.2018 ניתן לתובע הפטר חלוט.

6. בין לבין, הורע מצבה של האם, בשנת 2009 היא עברה להתגורר לתקופה קצרה עם משפחת התובע, ובחודש אפריל 2010 שב הנתבע לישראל והאם עברה להתגורר עמו בדירתו. בראשית שנת 2012 עברו הנתבע והאם להתגורר יחד בדירה בב'. כאמור, ביום 1.3.2013 נפטרה האם. הנתבע נותר להתגורר בדירה גם לאחר פטירת האם והוא מתגורר בה גם כיום. ביום 31.3.2019 ניתן אחר האם צו ירושה לפיו הצדדים יורשים את עיזבונה בחלקים שווים.

7. לאחר זאת, פנה התובע אל הנתבע בטענה כי חרף עסקת המתנה, מחצית הזכויות בדירה עדיין שייכות לתובע ויש לבטל את הערת האזהרה שנרשמה לטובת האם על זכויותיו בדירה. הנתבע התנגד לכך, כשלשיטתו מחצית הזכויות בדירה שייכות לו לכתחילה, ואילו המחצית השנייה שייכת לאם בהתאם לעסקת המתנה ויש לחלקה בין הצדדים בחלקים שווים לפי צו הירושה.