הבן ירש את האם יחד עם אחיו. את התביעה לביטול המתנה הוא הגיש כדי שלא יצטרך לחלוק עמו בזכויות, וטען במסגרתה שבסך הכל ניסה למנוע מהבנק להשתלט על הדירה לאחר שנקלע לחובות. השופטת לא האמינה לו
בן שהעניק לאמו את זכויותיו בדירה שהוא חולק עם אחיו תבע לאחר מותה לבטל את עסקת המתנה בטענה שהייתה פיקטיבית ומטרתה הייתה למנוע מהבנק להשתלט על הדירה כשפשט רגל. התביעה הוגשה כדי שלא יצטרך לחלוק בזכויות עם אחיו כחלק מירושת האם המנוחה אבל שופטת בית המשפט למשפחה בתל-אביב ענת הלר-כריש דחתה אותה לאחרונה. בפסק הדין נקבע כי מלבד חוסר האמינות שנובע מעצם הטענה שהבן שיקר בהליך אחר היא התרשמה שהעסקה הייתה אמיתית ונועדה "להבטיח לאם שקט וביטחון כלכלי".
הורי האחים רכשו את הדירה לפני כ-50 שנה ורשמו אותה על שם הילדים בחלקים שווים. ב-1996 אחד הבנים העניק את זכויותיו בדירה לאמו בעסקת מתנה וב-2012 היא עברה להתגורר בה יחד עם אחיו (בעלה נפטר ב-2006). כשנה לאחר מכן היא נפטרה וב-2019 הוצא צו ירושה לטובת שני האחים.
כעבור 3 חודשים הגיש הבן תביעה נגד אחיו לבטל את עסקת המתנה וטען כי הזכויות בדירה עדיין שייכות לו ולכן לא נכללות בעיזבון. התובע טען כי בתקופה שהעסקה בוצעה הוא היה על סף פשיטת רגל וצפה שהבנק ינקוט נגדו בהליכים ולכן העביר את הזכויות בדירה לאמו בדיוק כמו שעשה עם הזכויות בביתו שהעביר לאשתו. ההעברה נעשתה למראית עין כדי למנוע מהבנק להשתלט על זכויותיו, ואמו הבטיחה להחזיר לו את הזכויות לאחר שיסדיר את החוב.
אחיו טען לעמת זאת כי לא היו דברים מעולם וכי אחיו-התובע העביר את הזכויות לאמם משום שקיבל ממנה כספים רבים ולא היו לה נכסים אחרים, ולאחר שנקלע לקשיים כלכליים היא חשש שתישאר ללא כלום וביקשה ביטחון כלכלי. מעבר לכך, הוא הוסיף שטענה בעל-פה לא יכולה לסתור עסקת מקרקעין שנערכה בכתב.
ניסה לאחוז במקל משני קצותיו
"בעצם תביעתו מבקש התובע לאחוז במקל משני קצותיו – מהצד האחד ביקש התובע להציג מצג לפיו אין לו זכויות בדירה ומהצד האחר אותו תובע מבקש כעת לטעון כי יש לו זכויות בדירה", כתבה השופטת ענת הלר-כריש.
השופטת ציינה כי לפי הדין התובע מושתק מלהעלות את הטענה שהזכויות בדירה שייכות לו אחרי שבהליך אחר זכה בהפטר בתנאים מקלים בהסתמך על טענה סותרת לגמרי.
מעבר לכך התייחסה השופטת לחוסר האמינות של התובע שמלבד הטענות הסותרות התגלה ששיקר בנוגע להעברת הזכויות לאשתו שנעשתה במסגרת הליכי גירושים ולא כחלק מתוכנית להבריח נכסים.
אם זה לא מספיק, הרי שהתובע לא הציג כל ראיה שיכולה לתמוך בטענתו כי העסקה נעשתה למראית עין ואף נמנע מלהעיד את עורך הדין שטיפל בה. בנוסף, התובע הגיע להסדר עם הבנק ב-2005 ואם כך, לא ברור מדוע מאז ועד היום לא פעל לביטול המתנה.
בסיכומו של עניין השופטת ציינה כי מהראיות והעדויות בתיק עלה כי הכוונה מאחורי עסקת המתנה הייתה אמיתית וכפי שטען הנתבע – המטרה הייתה "להבטיח לאם שקט וביטחון כלכלי נוכח התדרדרות במצבו הכלכלי של התובע".
לפיכך התביעה נדחתה והתובע חויב לשלם לאחיו הוצאות ושכר טרחת עורך דין של 30,000 שקלים.
עו"ד אורי דון יחייא
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין