פס"ד בתביעה להעברת מנויות או שווין הכספי

מונחות לפניי בקשתו של הנתבע לסילוקה על הסף של התביעה שהוגשה כנגדו ע"י התובע מחמת מעשה בית-דין או מחמת ויתור של התובע על עילת התביעה; בקשתו החלופית של הנתבע להעברת הדיון בתובענה זו לבית המשפט לעניני משפחה; ובקשתו, לחילופי-חילופין, של הנתבע להעברת הדיון בתובענה זו לבית משפט השלום.

1. תמצית העובדות הרלבנטיות
2. המבקש-הנתבע – מר ח.מ., הינו אביה של הגב' ח.מ.ש. – בת זוגו לשעבר של המשיב-התובע, מר ד.מ.ש. (להלן: "הנתבע", "ח'" ו- "התובע" בהתאמה).
3. ביום 3.8.97 נישאו התובע וח' בטקס נישואין רפורמי. לבני הזוג נולדו שני ילדים.
4. ח' הגישה כנגד התובע ארבע תביעות "אגב הפירוד שבין בני זוג". שלוש מהתביעות הוגשו בחודש אוקטובר 2009 [תביעה בעניין משמורת קטינים (תמ"ש 25751-09), תביעה למזונות אישה וקטינים (תמ"ש 25750-09) ותביעה בענייני רכוש (תמ"ש 25752-09)]. בחודש פברואר 2012 הגישה ח' תביעה נוספת בענייני רכוש כנגד התובע (תמ"ש 44050-02-12).
5. ביום 26.7.12 ניתן פסק דין בארבע התביעות הנ"ל על ידי בבית המשפט לעניני משפחה בירושלים. על פסק דין זה הגיש התובע ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים.
6. ביום 11.6.13 נכרת בין התובע לח' הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין (להלן: "הסכם הפשרה" ו-"פסק הדין" בהתאמה). בהסכם הפשרה נקבע, בין היתר, כי ההסכם נועד "לסילוק סופי ומוחלט של כל טענות הצדדים מכל מין וסוג שהוא, לרבות בקשר לצדדי ג' ולבני המשפחה של הצדדים" (סעיף 5 רישא בהסכם הפשרה) (ההדגשה אינה במקור – ב' א').
7. ביום 11.9.16 הגיש התובע את התביעה דנן. לטענת התובע מהבחינה המהותית מדובר ב"תביעה הצהרתית; צו עשה; נאמנות; שליחות". על פי הנטען בכתב התביעה, הנתבע קיבל מהתובע בשנת 1999 סך של 5,000$ למטרת השקעה, ובסכום זה רכש עבור התובע מניות בשוק ההון בארה"ב. לטענת התובע, הנתבע החזיק במניות אלה עבורו בנאמנות, ואולם משנדרש הנתבע על ידי התובע להמציאן לידיו, ולחילופין לשלם לו את שוויין – סירב לעשות כן. התובע צירף לכתב תביעתו חוות דעת מומחה לפיה הוא זכאי לקבל מהנתבע סך של 413,482 $, המהווה את סכימת הדיווידנדים ושיערוך שווי סכום ההשקעה ליום 15.5.15.
8. ביום 11.10.16 הגיש הנתבע כתב הגנה מפני תביעת התובע. לאחר מכן, ביום 12.12.16, הגיש הנתבע את הבקשה דנן לסילוק התביעה על הסף. בהמשך הגיש התובע את תגובתו לבקשה, והנתבע הגיש את תשובתו לתגובת הנתבע (להלן: "הבקשה", "התגובה" ו- "התשובה" בהתאמה).
9. ביום 25.1.17 הוריתי לצדדים להמציא נוסח של הסכם הפשרה אשר משום מה לא צורף לכתבי טענותיהם בבקשה דנן. ביום 26.1.17 אכן הומצאו לעיוני נוסח של הסכם הפשרה ושל ההחלטה אשר נתנה לו תוקף של פסק דין.

1. טענות הצדדים

• טענות הנתבע - המבקש

9. לטענת הנתבע, יש לדחות את התביעה על הסף בשל מעשה בית-דין וויתור, שכן במסגרת הסכם הפשרה שנכרת בין התובע לבין ח' ואשר קיבל תוקף של פסק דין בבית המשפט המחוזי בירושלים, הסכימו הצדדים כי סולקו ויושבו ביניהם ובין בני משפחותיהם כל החובות, החיובים, הסכסוכים וטענותיהן ההדדיות. הנתבע מוסיף כי "סוגיית הרכוש נידונה והוכרעה בין בני הזוג במסגרת פסק הדין בערעור בשנת 2013. הסכום שהושקע בגין רכישת המניות עבור התובע ובתו של הנתבע בעת שהיו נשואים היווה חלק מהרכוש המשותף עליו חלה הלכת השיתוף ואשר כל המחלוקות לגביו הוכרעו ומוצו זה מכבר..." (סעיף 13 בתשובת הנתבע לתגובת התובע לבקשה).
10. לחילופין, טוען הנתבע כי יש להעביר את הדיון בתובענה דנן לבית המשפט לעניני משפחה, שכן במקרה הנוכחי מתקיימים שני התנאים הנדרשים לשם הקניית הסמכות לדון בתובענה לבית המשפט לעניני משפחה [סעיפים 1 ו- 3(א) בחוק בית המשפט לעניני משפחה, התשנ"ה – 1995]; להלן: "חוק בית המשפט לענייני משפחה"];

• התביעה הינה בין אדם לבין בן משפחתו – באשר לע"א 164-11 פלונית נ' פלוני (פורסם בנבו, 29.4.2012) אליו מפנה התובע, טוען הנתבע כי ההלכה שנקבעה שם אינה נוגעת למקרה הנוכחי, שכן שם דובר באחות של בן-זוג לשעבר, ואילו במקרה דנן מדובר בהורה של בן-זוג לשעבר.
• עילתה של התביעה הינה סכסוך בתוך המשפחה. הנתבע מדגיש כי "די בכך שהסכסוך המשפחתי תרם תרומה נכבדה וחשובה להיווצרותה של עילת התביעה, כדי שנראה את עילתה של התובענה כסכסוך בתוך המשפחה" [הנשיא ברק ברע"א 6558-99 חבס נ' חבס, פ"ד נד (4) 337 (2000)].

11. לחילופי חילופין, טוען הנתבע כי יש להעביר את הדיון בתובענה זו לבית משפט השלום בהתאם להוראות סעיף 79 בחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד – 1984 (להלן: "חוק בתי המשפט" או "החוק") מחמת העדר סמכות עניינית לבית משפט זה לדון בה. ההנמקה לדרישה זו נובעת, לטענת הנתבע, מהעובדה שסכום התביעה קטן מסך של 2.5 מיליון ₪ [סעיפים 51(א)(2) ו- 40(1) בחוק בתי המשפט], שכן סכום התביעה, או שווי נושא התביעה בתביעה דנן (אשר במהותה הינה תביעה כספית ולא תביעה לסעד הצהרתי) עומד על סך של 1,571,000 ₪ בלבד. הנתבע מציין כי במסגרת תביעה שהינה במהותה תביעה לקבלת סעד כספי אופרטיבי - אין מקום ליתן סעד הצהרתי [תמ"ש (ת"א) 41939-04-12 ק.ח נ' ג.ג (פורסם בנבו, 10.10.2012)].