פס"ד בתביעה להעברת מלוא כספי הפנסיה לידי המבקשת מכוח הסכם הגירושין בין הצדדים

בפני עתירה במסגרתה עתרו המבקשים להורות למשיבה להעביר את מלוא כספי הפנסיה והזכויות הרשומים ע"ש המבקש 1 לידי המבקשת 2, וזאת מכוח הסכם גירושין שקיבל תוקף של פסק דין ומכוח חוק לחלוקת חיסכון פנסיוני בין בני זוג שנפרדו, תשע"ד – 2014 (להלן: "החוק").  

הרקע העובדתי:

1. ביום 12.6.13 חתמו המבקשים על הסכם גירושין ויחסי ממון אשר קיבל תוקף של פסק דין ביום 30.06.13 (להלן: "הסכם הגירושין").
2. על פי סעיפים 5-7 להסכם, הוסכם בין הצדדים, כי במסגרת האיזון הרכושי הכולל ביניהם יועברו כל הזכויות הנובעות מקרן הפנסיה ב"קרן גמלאות של עורכי הדין בישראל" (להלן: "קרן הפנסיה") אשר רשומות על שם המבקש 1, לרבות הזכות לקבלת תשלום חודשי ו/או הזכות לבחור בין תשלום חודשי לתשלום חד פעמי ו/או הזכות ליתן מעת לעת הוראות לקרן הפנסיה עפ"י התקנון, לידי המבקשת 2 בלבד.
3. במסגרת הדיון שנקבע ביום 30.6.13 לצורך אישור ההסכם ומתן תוקף של פסק דין להסכם הגירושין, הצהירו הצדדים בפני מותב זה, כפי שתועד בפרוטוקול כך: "בנוגע לסעיף 7 להסכם-הצדדים מצהירים ומבהירים כי סעיף זה נערך לאחר ובתיאום לתקנות הרלוונטיות במסגרת קרן הפנסיה".
4. ביום 17.07.13, לאחר שהסכם הגירושין קיבל תוקף של פסק דין, המבקשים פנו שוב לבית המשפט, בבקשה משותפת למתן פסיקתא, אשר כללה הוראות אופרטיביות שונות לחלוקת הזכויות בין הצדדים, בהתאם להסכם ביניהם. בין יתר סעיפי הפסיקתא שהגישו המבקשים, נרשם בסעיף 1 כי כל הזכויות הנובעות מקרן הפנסיה ומקרן הגמלאות של לשכת עורכי הדין והרשומות על שם המבקש 1 לרבות הזכות לקבלת תשלום חודשי ו/או כל זכות אחרת יהיו שייכות למבקשת 2 וכי הקרן תפעל לפי סעיפים 6-7 ו -10 להסכם הגירושין.
5. בהחלטתי מיום 17.07.13 לא אישרתי את הפסיקתא כלשונה והוריתי, כי יש להוסיף לסיפא של סעיף 1 כפי שתואר לעיל את התוספת הבאה: "ככל שאין בכך סתירה עם הוראות תקנון הקרן". בהתאם לכך, הפסיקתא תוקנה, כך שנרשם בסעיף 1 לפסיקתא כי כל הזכויות הנובעות מקרן הפנסיה על שם המבקש 1 יועברו למבקשת 2, בזו הלשון: "הקרן תפעל על פי סעיפים 6-7 ו -10 להסכם הגירושין שאושר ביום 30.06.13, ככל שאין בכך סתירה עם הוראות תקנון הקרן".
6. ביום 28.07.13 אושרה הפסיקתא עם התיקון שלעיל.
7. טרם הגשת התובענה דנן, פנה המבקש 1 למשיבה וביקש ליישם את הסכם הגירושין, שקיבל תוקף של פסק דין, בכל הנוגע להעברת מלוא קצבת הפנסיה שלו למבקשת 2. המשיבה השיבה למבקש ביום 5.9.2016 במכתב (נספח 4 לכתב התביעה) בו טענה, כי הוראות הסכם הגירושין אינן עולות בקנה אחד עם הוראות החוק ועל כן אין המשיבה יכולה ליישמו כלשונו. כן טענה בתשובתה, כי גם האמור בסעיף 7 להסכם הגירושין, המציין כי המבקשת 2 תירשם "כפנסיונר חדש" בקרן, לא תתאפשר וכי רק לאחר קבלת הוראותיו הברורות של ביהמ"ש, תפעל המשיבה לאורן.
8. ביום 26.07.18 עתרו המבקשים לבית המשפט בבקשה למתן הוראות, להורות למשיבה להעביר את כספי הפנסיה של המבקש 1 לידי המבקשת 2. בעתירתו טען המבקש 1, כי הוא פנה למשיבה לצורך העברת הכספים בקופה לידי המבקשת 2, אולם המשיבה סירבה להעביר את הכספים למבקשת וביקשה את הוראות בית המשפט בעניין ועל כן הוא הגיש את עתירתו זו.
9. ביום 1.08.18 הגישו המבקשים הבהרה בעניין הסמכות העניינית של בית המשפט לענייני משפחה לדון בבקשה, אליה צירפו פסיקתא חדשה, לפיה יש להורות למשיבה להעביר על שמה של המבקשת 2 את מלוא הכספים הרשומים אצל המשיבה על שם המבקש, כך שהמבקשת 2 תהיה המוטבת הבלעדית של כספים אלה.
10. יובהר, כי הפסיקתא שצרפו המבקשים לחתימת בית המשפט זה עתה מיום 01.08.18 אינה אותה פסיקתא אותה אישר בית המשפט לפני כחמש שנים, ביום 28.07.13 בה נרשמה ההערה לפיה הקרן תפעל, ככל שאין בכך סתירה עם הוראות תקנון הקרן.
11. ביום 4.11.18 הגישה המשיבה את עמדתה ביחס לפסיקתא המאוחרת (מיום 1.08.18) שהתבקשה ע"י המבקשים וביחס לעתירתם של המבקשים. לעמדת המשיבה, לאחר שבחנה את הפסיקתא ואת הסכם הגירושין, האמור בהסכם הגירושין ובפסיקתא עומד בסתירה להוראות תקנון הקרן ועל כן המשיבה מבקשת מבית המשפט להורות לה, כיצד לנהוג בנסיבות אלה. המשיבה טענה, כי בהתאם לקבוע בסעיף 21 לתקנון הקרן, זכות לפנסיה לפי התקנון אינה ניתנת להעברה, קרנות פנסיה ותיקות נסגרו למצטרפים חדשים, בהיותה של הקרן, קרן פנסיית יסוד ללא מרכיב שארים, אין לקרן היתר "להקים" עמית חדש בקרן ו/או להעביר זכויותיו של עמית קיים לאחר.
12. המבקשים קיבלו רשות להגיש תשובה לתגובת המשיבה, וביום 18.11.18 הגישו את תשובתם, ושם טענו בין היתר, כי הם אינם מעוניינים, כי המבקשת 2 תצורף כעמיתה חדשה אצל המשיבה, אלא שהקצבה החודשית אותה זכאי לקבל המבקש 1, תועבר ישירות למבקשת, מידי חודש, בהתאם להוראות פסק הדין.
13. ביום 29.11.18 הגישה המשיבה את תגובתה לתגובת המבקשים, במסגרתה טענה, כי על מנת שיהא בידי המשיבה לשלם תשלום כלשהו מתוך קרן הגמלאות של לשכת עוה"ד, על מקבל התשלום להיות רשום ולהופיע במערכותיה של המשיבה כ"עמית" אשר החשבון מנוהל על שמו בנאמנות על ידי החברה המנהלת. הקרן נסגרה למצטרפים חדשים ולכן אין לקרן אפשרות או היתר להעביר זכויותיו של עמית קיים לאחר ומכאן גם החשיבות הקבועה בהוראות צו איסור הלבנת הון והתקנות מכוחו, לפיהם העברת תשלומים מהקופה ייעשו לחשבון בנק אשר לכל הפחות, רשום גם על שמו של העמית בקרן, כדוגמת חשבון משותף. לאור האמור ביקשה המשיבה מתן הוראות מבית המשפט.
14. ביום 5.12.18 ניתן פסק דין בו קבעתי כי איני מקבלת את הבקשה, בנסיבות בהן הבהירה הקרן, כי בהתאם לתקנונה אין באפשרותה להעביר זכויות לפנסיה, להקים עמית חדש או להעביר זכויות של עמית קיים ע"ש מאן דהוא, כך שלא ניתן ליישם את הסכם הגירושין בין הצדדים ישירות על ידי הקרן כאמור בחוק לחלוקת חיסכון פנסיוני בין בני זוג שנפרדו. כן הבהרתי, כי באפשרות המבקשים ליישם הסכמות אלו במישור היחסים ביניהם ובערוצי משפט אחרים.
15. ביום 7.12.18 הגישו המבקשים בקשה בהולה לביטול פסק דין, לקביעת דיון והגשת סיכומים, מאחר ויש להם טענות נוספות אשר לא הועלו בהליך בכתבי הטענות וברצונם להעלותם במסגרת דיון דחוף ובמסגרת סיכומים, לרבות טענות הנוגעות לדיני המחאת חיובים.