פס"ד בתביעה לביטול התחייבות לתת מתנה במקרקעין ומנגד תביעה לאכיפתה

תביעה לביטול התחייבות לתת מתנה במקרקעין ומנגד תביעה לאכיפתה.

הצדדים וטענותיהם:

1.התובע הוא אבי נתבעת 1. ביתו של התובע והנתבע 1 הם בני זוג לשעבר.

הנתבעים נישאו זל"ז כדמו"י ביום xx.xx.2013 ונפרדו ביום xx.xx.2021.

בין הנתבעים מתנהלים בפני הליכים משפטיים בעניין זמני שהות, משמורת ורכוש, הליכים אלו אינם חלק מפסק דין זה.

2.לתובע 2 ילדים נוספים, אחיה של נתבעת 1, גב' ק.ב.ב. הנשואה למר א.ב. ומר י.ב..

3.ביום 02.07.2018 נחתם בין התובע ובין ילדיו הנ"ל ובני זוגם, הסכם העברת זכויות ללא תמורה של המגרש הידוע כגוש -----, חלקה --- (להלן: "הסכם המתנה" ו- "המקרקעין" לפי העניין). על פי הסכם המתנה כל אחד מילדי התובע, יחד עם בן זוג, מקבל 1/3 מהזכויות במקרקעין. מוצג ג בתיק מוצגי התובע שסומן ת/1. עוד נחתמו באותו מועד, הסכם שיתוף מקרקעין (להלן: "הסכם השיתוף") בין כל אחד ממקבלי המתנה וגם ייפוי כוח בלתי חוזר מהתובע למקבלי המתנה. מוצגים ב-ג בתיק מוצגים נ/3.

4.הזכויות במקרקעין מתנהלות בלשכת רישום המקרקעין ועד כה לא נרשמו על שם מקבלי המתנה. ראו נסח מלשכת רישום המקרקעין מוצג ב בתיק מוצגי התובע שסומן ת/1.

5.להשלמת התמונה יוסף כי התובע מתגורר בבית הבנוי בעל חלקה צמודה (חלקה ---) ובמקור, שתי החלקות ניתנו לתובע במתנה מאמו (סבתא של נתבעת 1) על פי תצהיר העברה ללא תמורה מיום xx.xx.1994.

6.התובע עתר לביטול הסכם המתנה, הן מחמת התנהגות מחפירה כלפי הנתבעת ונכדיו והן כלפיו. לטענת התובע, רצונו היה שכל ילדיו ומשפחותיהם יתגוררו סמוך אליו, אולם, כך נטען, לא היה מודע למערכת יחסים "אלימה שננקטה על ידי הנתבע כלפי הנתבעת וילדיהם המשותפים". התובע טען כי העניק את החלקה לשני הנתבעים יחד ולא לבתו הנתבעת בלבד, כיוון שחשש כי בדרך זו לא תוכל הנתבעת לבנות לבדה בית על החלקה כפי רצון התובע. נטען כי הנתבע הוא אשר הציג מצג לפיו הוספתו להסכם המתנה לצד הנתבעת הכרחית לשם קבלת משכנתא לבנייה.

נטען כי במועד המאוחר למתן המתנה, נהג הנתבע כלפי התובע ובני משפחתו באיומים ובחוסר כבוד ועל כן התובע רשאי לבטל את המתנה בשל "התנהגות מחפירה". עוד טען התובע כי תנאי אינהרנטי להסכם המתנה היה התחייבות הנתבע להתגורר בבית שייבנה ("האחוזה המשפחתית") תוך מתן כבוד לנתבעת, לבני משפחתם ולתובע עצמו – התחייבות אשר, לטענת התובע, הופרה במספר הזדמנויות וכי תְנאי נוסף לקיום הסכם המתנה, היה בניית בית הנתבעים במגרש ותשלום המיסים החלים ותנאים אלו לא קוימו על ידי הנתבע. נטען גם כי הזכויות לא נרשמו ועל כן המתנה לא הושלמה ועל כן זו התחייבות לתת מתנה ולכן משהנתבע לא שינה מצבו לרעה עומדת לתובע הזכות לבטל את ההתחייבות לתת מתנה.

7.הנתבעת לא הגישה כתב הגנה אך בהחלטתי מיום 15.5.23, הותר לה להגיש ראיותיה ולטעון טענותיה. בטיעוניה הצטרפה לעמדת התובע וטענה כי המתנה לא הועברה משלא היו לנתבעים אמצעים לשלם את כספי המיסים, ונוכח התנהגותו "המחפירה" של הנתבע יש לבטל את ההסכם. לטענת הנתבעת, הנתבע שינה התנהגותו לאחר החתימה על הסכם המתנה והחל לקלל, לאיים ולהתנהג בבית בעצבנות ובאלימות. הנתבעת תיארה אירועים מחיי הנתבעים.

8.הנתבע הכחיש את טענות התביעה. נטען כי התובע חזר בו מזכותו לבטל את המתנה מאחר וחתם על ייפוי כוח בלתי חוזר וגם לאור הוראות הסכם המתנה שם הוסכם כי "נותן המתנה מעביר בזאת במתנה גמורה ומוחלטת, שאינה ניתנת לחזרה, את כל זכויותיו בנכס הנ"ל...". נטען גם הנתבע הסתמך על הסכם המתנה, השקיע ממרצו, זמנו וכספו לשם תכנון בית מגורים על המגרש, הסתייע בבעלי מקצוע ושילם תשלומים לרשויות, מס רכישה, היטלים למועצה, היטלי פיתוח, תשלומים לאדריכל ועוד.

נטען כי על מנת לממן את בניית בית המגורים על המגרש, הנתבע נמנע מלקנות בית מגורים אחר וחסך כספים במשך שנים. נטען כי הימנעות הנתבע מלרכוש בית מגורים אחר, גרמה לו נזק לאור עליית מחירי הדירות. נטען כי מאחר והנתבע שינה מצבו לרעה בהסתמך על ההתחייבות לתת מתנה וגם כי התובע ויתר על זכותו לבטל את ההתחייבות לתת מתנה. לגופה של הטענה להתנהגות מחפירה הנתבע הכחיש את הטענה, נטען כי הטענה הועלתה מטעמי נקם לאחר שהנתבע החליט להתגרש מהנתבעת.

הנתבע הפנה להחלטה שניתנה במסגרת הליך ה"ט 47446-06-21 שהגישה הנתבעת כנגדו ושם התובענה נדחתה כשבית משפט מציין כי "לא עלה בידי המבקשת להצביע על עילה בהתאם להוראות סעיף 3 לחוק למניעת אלימות במשפחה. לא התרשמתי מהתסקיר כי קיימת מסוכנות ספציפית מצידו של המשיב כלפי המבקשת או כלפי הילדים". ונטען כי בית המשפט, עו"ס לסדרי דין והמשטרה דחו את טענות המבקשת בדְבר אלימות.

הנתבע טען כי לא ידועים לו מניעיו של התובע במתן המתנה, או התנאים שנטענו כתנאי להסכם המתנה והטענה אינו תואמת את ההסכם. נטען גם כי המתנה לא הושלמה בשל ניגוד עניינים בין בת התובע שמונתה כעוה"ד האמונה על רישום הזכויות ובין הנתבע בשל הסכסוך בין הנתבעים. עוד נטען כי הליך שהתנהל בעניין היטל ההשבחה הסתיים ועל כן אין מניעה לרישום הזכויות ויש להורות על רישום כאמור. בית המשפט התבקש לדחות את התביעה.

נוסף על כך הגיש הנתבע תביעה לאכיפת ההתחייבות לתת מתנה ולרישום זכויותיו.

בתביעתו טען הנתבע כי הזכויות לא נרשמו בשל ניגוד אינטרסים בינו ובין אחות הנתבעת שהיא עוה"ד שניתנה בידה ייפוי כוח בלתי חוזר לרישום הזכויות על פי הסכם המתנה.

נטען כי מפאת ניגוד עניינים זה המתנה לא נרשמה. עוד נטען כי המתנה היא מתנה גמורה ומוחלטת ללא זכות חזרה והנתבע הסתמך על המתנה. על כן השקיע מכספו ומרצו במגרש מושא המתנה ונמנע מלרכוש דירה אחרת למגוריו. נטען כי הימנעות זו גרמה לנתבע נזקים ממוניים כבדים בשל עליית ערך המקרקעין. עוד נטען כי הנתבע שילם מס רכישה (סך של כ-13,000 ₪), עליו לשלם היטל השבחה (1/3 מסך 100,000 ₪), שולמו גם היטלים למועצה כ-100,000 ₪, היטל פיתוח כ-39,000 ₪, שכר אדריכלים כ- 25,000 ₪ ובעלי מקצוע נוספים אליהם פנה הנתבע. בית המשפט התבקש להורות לעו"ד ק.ב. (אחות הנתבעת) לרשום את הזכויות או להורות על רישומן.

9.בכתב ההגנה שהוגש שם, חזר התובע על טענותיו וטען כי עומדת לו זכות לבטל את ההתחייבות לתת מתנה. לגופו של עניין הוסף כי טרם הסתיימו ההליכים בעניין היטל ההשבחה ועל כן ממילא לא ניתן לרשום את הזכויות. עוד נטען כי אם תבוטל העסקה, יוחזרו לנתבע הכספים ששילם. הוסף כי לתובע נודע שהנתבע התבטא באלימות ובגסות כלפי ביתו וכלפי נכדיו; כי אמר לנתבעת "אני אחתוך לך את הלשון, אני אדפוק לך את הראש בקיר בטון, בא לי לתלות אותך הפוכה", וגם קילל את נכדיו, צעק כלפי בנו "תחזור לאן שבאת, אתה אידיוט", אילץ אותו בכוח לצחצח שיניים, הרטיב את הקטין במקלחת עם בגדים ובעט לקטין ג' בראש. נטען גם כי התבטא בזלזול כלפי התובע ואשתו והשמיץ את אחות הנתבעת.

דיון והכרעה:

10.על הסכם העברה ללא תמורה חל חוק המתנה, התשכ"ח-1968.

11.בחוק המתנה קיימת הפרדה בין שלב ההסכמה ובין שלב ההקניה ובין שלב העברת הבעלות; סעיף 2 לחוק המתנה, התשכ"ח-1968, מאפשר מתנה לאלתר וסעיף 6 לחוק המתנה, התשכ"ח-1968 קובע כי "הבעלות" בדבר המתנה עוברת עם מסירת המתנה/מסמך המתנה או הודעת הקבלה – ככול שאין בדין הוראות מיוחדות לעניין. ראו גם מרדכי אלפרדו ראבילו, חוק המתנה, התשכ"ח-1968 פירוש לחוקי החוזים, מהדורה שנייה, המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי ע"ש הרי סאקר, ג' טדסקי עורך, תשנ"ז-1996, בעמ' 238-239.

12.מאחר והמדובר בנכסי מקרקעין קיים דין ספציפי, חוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 הקובע מתי מוקנית זכות הבעלות במקרקעין מהמעביר לנעבר, הרי שהוראותיו של חוק המקרקעין, התשכ"ט-1969, הן "הוראות מיוחדות" החלות על הקניית מתנה שהיא זכויות במקרקעין, כקבוע בסייפת סעיף 6 לחוק המתנה, התשכ"ח-1968. אותן "הוראות מיוחדות" הן סעיפים 6-8 לחוק המקרקעין התשכ"ט-1969 לפיהן עסקה במקרקעין היא הקנייה של בעלות (סעיף 6), עסקה במקרקעין טעונה רישום, נגמרת ברישום ושעת הרישום היא השעה בה אושרה לרישום (סעיף 7) וסעיף 8 שקובע כי התחייבות במקרקעין טעונה מסמך בכתב. כפועל יוצא, עסקה שלא נגמרה ברישום רואים אותה כהתחייבות לעשות עסקה. ראו ע"א 588/81 אריה ציזיק נ' דבורה הורוביץ ואח', פד"י מ(1) 321, 323; תמ"ש (חי) 21659-12-12 ע.ה.פ. נ' נ.נ. ואח', סעיפים 17-19 לפסה"ד מיום 25.4042020.

13.במקרה כאן, זכויות הנתבעים על פי הסכם המתנה טרם נרשמו בלשכת רישום המקרקעין ולכן עסקינן בהתחייבות לתת מתנה. על חזרה מהתחייבות לתת מתנה חלה הוראת סעיף 5 לחוק המתנה, התשכ"ח-1968, הקובעות:

"(א) התחייבות לתת מתנה בעתיד טעונה מסמך בכתב.

(ב) כל עוד מקבל המתנה לא שינה את מצבו בהסתמך על ההתחייבות, רשאי הנותן לחזור בו ממנה, זולת אם ויתר בכתב על רשות זו.

(ג) מלבד האמור בסעיף קטן (ב), רשאי הנותן לחזור בו מהתחייבותו אם היתה החזרה מוצדקת בהתנהגות מחפירה של מקבל המתנה כלפי הנותן או כלפי בן-משפחתו או בהרעה ניכרת שחלה במצבו הכלכלי של הנותן."

14.נוסח הוראת ס"ק (ב) של סעיף 5 לחוק המתנה, התשכ"ח-1968 מלמדת, כי הכלל הוא שאם נותן המתנה לא ויתר על זכותו לחזור בו, כל עוד המתנה לא הושלמה, בידי נותן המתנה הכוח לחזור בו מהתחייבותו לתת מתנה - בכל עת, יהיו טעמיו של נותן המתנה אשר יהיו ויהיו הטעמים בשלם לא הושלם הרישום, אשר יהיו, אפילו הם 'פורמאליים' או 'טכניים'. ראו ע"א 2839/90 בצר נ' צילביץ, פ"ד מו(5) 184, 194.

לכלל זה חריג; אם מקבל המתנה בהסתמך על ההתחייבות לתת מתנה שינה מצבו.

בהמשך בס"ק (ג), נקבע כי בכל מקרה באפשרותו של נותן המתנה לבטל התחייבותו לתת מתנה, אם הביטול נובע מהתנהגות מחפירה של מקבל המתנה כלפי נותן המתנה או מי מבני משפחתו, או אם חלה הרעה ניכרת במצבו הכלכלי של נותן המתנה.

16.זכות החזרה מהתחייבות לתת מתנה הקבועה בס"ק (ג) רחבה מזו הקבועה בס"ק (ב) ואינה תלויה במצבו של המקבל או הסתמכותו על המתנה. ראו ע"א 1516/99 לוי ואח' נ' חיג'אזי, פ"ד נה 730 (2001), 763 ואילך:-

"קשת המקרים שבהם רשאי נותן המתנה לחזור בו מן המתנה, כל עוד לא הושלמה ההקניה היא רחבה מאד. בכפוף לעמידה בדרישות תום הלב, ואין לדמותה לחוזה מכר המקנה לקונה מכוחו זכות משפטית מוצקה ומגובשת ויכולת המוכר לסגת ממנו מוגבלת ומצומצמת ביותר. חזרה ממתנה מבטלת את התחייבות הנותן לא רק מכאן ולהבא, אלא גם למפרע, כאילו לא נעשתה מעולם. זכות החזרה אינה מוגבלת בזמן, ובלבד שהמתנה לא הושלמה, ומקבל המתנה לא שינה מצבו לרעה, והיא אינה מחייבת הודעה בכתב. נותן המתנה פטור מפיצוי או מאכיפה, שכן לא הפר חוזה, אלא ניצל זכות שהדין הקנה לו... במצבים האמורים בסעיף 5(ג) – קרי, התנהגות מחפירה של מקבל המתנה או הרעה ניכרת שחלה במצבו הכלכלי של הנותן – מוקנית זכות חזרה לנותן המתנה ללא הגבלות, אפילו ויתר הנותן בכתב על זכות לחזור בו, ואפילו אם הנהנה שינה את מצבו בהסתמך על המתנה...".

עוד ראו ע"א 404/84 יחזקאל סעתי נ' פרחה סעתי, פד"י מא (2) 477, 496 ע"א 307/85 מנהל מס שבח נ' זמר, פד"י מא (4) 826, 830; ע"א 493/91 שמעון מזרחי נ' יעקב מזרחי פד"י נ(1) 199, 205; ע"א 954/93 חמאמה חג'בי נ' ברכה בן-יונה, פד"י נ(1) 417, 419; עמ"ש (חי) 55156-10-19 פלוני ואח' נ' אלמוני ואח', פסקה 23 לפסק הדין מיום 22.1.2020; תמ"ש (חי) 58284-02-18 מ.ש. נ' א.ש., סעיפים 11-18 לפסה"ד מיום 6.02.2020.

17.התנהגות מחפירה מהי?

בע"א 350/96 א. וייסר ואח' נ' שביט ואח', פד"י נב (5) 797, 814, הביטוי "התנהגות מחפירה" פורש באופן רחב ובאופן המקל על נותן המתנה לחזור בו מהתחייבותו, אם מקבל המתנה לא נהג בו כראוי, בעיקר נבחנו הדברים בראי התנהגות מקבל המתנה כלפי נותן המתנה (ומשפחתו) בתום לב, בהכרת תודה, כבוד ודרך ארץ. עוד נאמר שם כי בכל מקרה יש לבחון את הדברים על רקע מערכת היחסים בין נותן המתנה למקבל המתנה. ראו לעניין זה גם א. ראבילו בספרו שאוזכר לעיל עמודים 385-386.

18.הנטל להוכיח את ההתנהגות המחפירה מוטל לשכמו של הטוען זאת – נותן המתנה ותנאי ס"ק (ג) מתנים את זכות החזרה בצידוק אובייקטיבי. ראו א. ראבילו, בספרו שאוזכר לעיל עמוד 385; תמ"ש (חי) 40832-05-11 פ.ח. נ' כ.פ.ח., מיום 02.08.2015.

על כן, לא כל התערערות במערכת היחסים או התנהגות מחפירה תקים זכות לחזור מהתחייבות ליתן מתנה. יש לבחון את הנטען על רקע מערכת היחסים הספציפית וגם האם ההתנהגות נובעת ממקבל המתנה או היא תוצאה של התנהגות נותן המתנה – שאז אין עומדת לנותן המתנה זכות חזרה ממתן המתנה. ראו א. ראבילו שספרו אוזכר לעיל, עמוד 385 וגם ע"א 493/91 מזרחי נ' מזרחי, פד"י נ(1) 199, 206;

19.במקרה כאן, התובע טען כי התקיימו תנאי ס"ק (ג). וכך נטען: "התובע לא היה מודע למערכת יחסים אלימה שננקטה על ידי הנתבע כלפי הנתבעת וילדיהם המשותפים ואשר נגררה בימים אלו לבית משפט בענייני משפחה. יתרה מכך, הנתבע לא בחל גם בנקיטת לשון מאיימת כלפי התובע ובמקום ליתן לו כבוד, החל נוקט באמצעים לא מכובדים להשפיל אותו ולפגוע בו ובמשפחתו, ולכך התובע לא יכול היה להסכים", ראו סעיפים 5-6 לכתב התביעה. בהמשך בסעיף 9 לכתב התביעה נטען, כי "כך או כל(ך), בכל מקרה, התובע רשאי לחזור בו מהתחייבותו ליתן את המתנה לנוכח העובדה כי התברר לתובע שהנתבע נקט התנהגות מחפירה כלפי הנתבע וילדיהם ועתה הוא נוקט בלשון מחפירה גם כלפיו".

20.אין מחלוקת כי טענות התובע הועלו בכלליות וסתמיות - התובע לא פירט מהי אותה התנהגות מחפירה ולא הביא את העובדות הרלוונטיות. אלא שבהמשך ההליך, הנתבע לא התנגד לכך והתובע יצק תוכן לטענותיו והציג ראיותיו בעניין זה. מאחר והנתבע לא התנגד הרי שהתובע למעשה השלים את החסר בנוגע לטענותיו.

21.מהעדויות והראיות שצורפו, עלה כי בתקופה שלאחר החתימה על התחייבות לתת מתנה, חלה הדרדרות ביחסי הנתבעים. עוד עלה כי התדרדרות זו גלשה להתנהלות אלימה מילולית מצד הנתבע כלפי הנתבעת. למעשה כל הצדדים מסכימים כי החל מאוגוסט 2018 חל שינוי. ראו למשל עדות התובע בעמוד 6 שורות 8-11 ובהמשך שורה 32 ואילך, עדות הנתבעת בעמוד 34 שורות 17- 28, עמוד 34 שורות 37-38, עמוד 45 שורות 32-36 ועוד, עדות הנתבע בעמוד 75 10-20, עמוד 76 שורות 1-3 ועוד.

אלא שכל צד תולה את האשם בנסיבות אחרות, התובע בכך שנחתמה ההתחייבות לתת מתנה וגם בכך שלאחר פיטורי הנתבע סירב להעסיק את הנתבע בחברה שבבעלותו; הנתבעת בכך שניתנה התחייבות לתת מתנה ובמחלוקת כלכליות ואילו הנתבע, בכך שהנתבעת נכנסה לשמירת הריון ולטענתו, שקעה בדיכאון וגם בכך שלאחר שנפצע, הנתבעת לא תמכה ולא סייעה לו בחוליו (הנתבע בעמוד 76 שורות 19-25, עמוד 78 שורות 37-39, עמוד 79 שורות 8-15).

לגרסת התובע תימוכין בעדות הנתבעת אשר תיארה כי בעקבות פיטוריו שקע הנתבע במצב רגשי קשה, שגרם לו להגיב כלפיה בתוקפנות ואלימות ובהמשך בשל כך, הנתבע פנה באותה עת לטיפול אצל מאמן אישי. העיד התובע בעמוד 6 החל משורה 32:

"ת:אז אני אמרתי, אחרי המתנה, ת' פנה אלי להיכנס שותף בחברה ואמרתי את זה שנרחיב אותה לתחום של פיקוח, שזה התחום שהוא מתעסק בו. שהוא מתעסק בו, מתמחה בו, אני לא מתעסק בתחום הזה. והתשובה שלי הייתה לא מה שהוא רצה לשמוע ובוא נגיד, אני כבר לא זוכר בדיוק איך הוא הגיב לזה, אבל קיבלתי מילה לא יפה. לא זוכר בדיוק, לא רוצה להגיד משהו שלא נכון. סיבב גב, אמר משהו והלך. ובמקביל כל ההתנהגות אלינו אצלי בבית, היה בא, נכנס אליי הביתה, אני מדליק מזגן, הוא יכבה מזגן, הכל בכוונה בשביל להכעיס, להראות, אתה לא תיתן לי, אני אעשה לך ככה. אני האבא של הנכדים שלך. אני הבעל של האישה שלך. ממש בצורה הזאת. עכשיו אנחנו בתור הורים, בוא נגיד הבלגנו כדי לשמור על הנישואים, לנסות לשמור. אז אני לא ידעתי דברים שקרו שה' לא סיפרה לנו. על הרבצה לילדים ועל האיומים עליה, היא לא סיפרה לנו את כל זה, ה', עד שזה לא התפוצץ. אז לא ידענו את זה. אם היינו יודעים על זה, ההתנהגות הייתה שונה לגמרי. לא ידענו על היחס עד כדי כך אליה ואל הילדים. זה כואב לי הלב שאני אפילו אומר את זה. לחשוב מה הם אמרו.

ש: עכשיו, אתה יכול לתאר את ההתנהלות בארוחות המשפחתיות,

ת: לפני או אחרי? לפני היה הכי נחמד בעולם.

ש: ואחרי?

ת: אחרי,

ש: בינו לבין, עם בני המשפחה.

ת: זלזול מוחלט. כי הוא כבר קיבל את שלו, הוא לא צריך אותנו. הנה, רואים את זה עכשיו בתביעה שלו."

הנתבעת תיארה אירועים דומים בעמוד 39 שורות 6-27 :

"ת:ת' כל הזמן היה אומר לי שאבא שלי לא בריא ושהוא יכול למות. אבא שלי עבר התקף לב לפני כמה שנים והוא כל הזמן לחץ עליי, את צריכה להיכנס לעסק המשפחתי, את צריכה להכניס אותי גם, אני רוצה להיות חלק מהעסק, זה העתיד שלנו, רק ככה אני אוכל להתקדם, בזכות העסק הזה, כי זה עסק עם שם ואני אוכל לקדם את עצמי, מקצועית, אני לא רוצה להמשיך להיות שכיר וזה הפתרון שלי ללכת קדימה, והוא לחץ. וכשהוא קיבל תשובה שלילית הוא לא הצליח לקבל אותה, הוא נורא כעס. הוא כעס על אבא שלי, הוא כעס עליי, שאנחנו לא דוחפים אותו פנימה, והוא כל הזמן לחץ. עדיין, ה', את צריכה לרשת את העסק, רק את, בלי האחים שלך, את צריכה להיכנס פנימה. ומצד שני כל הזמן היינו צריכים ללכת לארוחה, הוא ניסה לשכנע אותי לא ללכת לארוחות אצל ההורים שלי. הרבה פעמים אני התעקשתי והוא נשאר בבית לבד ואני הייתי הולכת עם הילדים לבד. כבר כשהלכנו, איך שמגיעים להורים שלי הוא מתחיל להתעצבן, השעה 07:00 צריך לשבת עכשיו בשולחן. לא יושבים ישר, הוא יושב לבד ומתחיל לאכול, בלי כולם. מושיב את הילדים ואוכל. מסיימים את הארוחה, הוא הולך הצידה לסלון, לכורסה, לוקח את העיתון וזהו. לא עם הילדים, לא עם המשפחה, מכבה את הטלוויזיה לאבא שלי או לאחייניות שלי, מחליש להם בכוח את הפלאפון כשהן רואות, וכל שנייה, עוד לא הגענו לקינוח, ה' בואי נלך כבר הביתה, ה' בואי נלך כבר הביתה. אני אומרת לו ת', אני רוצה עוד להישאר, לשבת לדבר, אני רוצה להיות עם המשפחה שלי, כמו שכשאנחנו אצל המשפחה שלך מלא שעות כשבאים, ויושבים ואני מכבדת, אז תן לי את המקום הזה. והוא כל פעם מחדש לחץ עליי צריך ללכת, צריך ללכת, צריך ללכת, אני לא רוצה להיות פה...

וגם עמוד 48 שורות 21-32, עמוד 55 שורות 1-21,

וגם אחות הנתבעת בעמוד 28 שורות 18-24.

22.נוסף על כך, הנתבעת תיארה אירועי אלימות פיזית כלפיה וכלפי הקטינים המשותפים לנתבעים וטענה כי סבלה מאלימות הנתבע במשך 3 השנים שקדמו למועד הקרע (יוני 2021) אך הסתירה זאת מבני משפחתה עד ליום 11.6.2021, מועד בו אירע אירוע לאחריו הנתבעים נפרדו.

23.כל הצדדים מתארים כי באותו יום, 11.6.2021, שהיה יום שישי, התעתדו הנתבעים ללכת לחתונת קרובת משפחה של הנתבעת. לפני היציאה מהבית הנתבע הודיע כי אינו מצטרף מאחר והוא חש כאבים בשל פציעתו ולאחר מכן התעורר ויכוח כלכלי בין הנתבעים בנוגע לסכום המתנה. במהלך הוויכוח התקשרה הנתבעת לאביה, שהגיע לבית הנתבעים. לאחר הגעת התובע התנהלו דין ודברים בין התובע ובין הנתבע. הנתבעת הלכה עם ילדי הנתבעים לחתונה והוריה והנתבע עזב את הדירה המשותפת והגיש תובענה לי"ס ביום ראשון 13.6.2021. ראו תיאור האירוע מפי התובע בעמוד 8 שורות 1-10, ראו תיאור אירוע מפי הנתבעת בעמוד 41 שורות 10-37, ראו תיאור האירוע מפי הנתבע בעמוד 77 שורות 6-20.

נטען על ידי התובע, כי מאותו יום התגלתה בפניו כי הנתבע נהג כלפי הנתבעת וכלפי ילדי הנתבעים (נכדיו) באלימות מילולית ופיזית וכי אירועים אלו הוסתרו ממנו על ידי הנתבעת משך כשלוש שנים.

נטען כי התנהגותו של הנתבע הכילה "אלימות פיזית ומילולית; התבטאויות גסות שכללו משפטים כגון 'אני אחתוך לך את הלשון', 'אני אדפוק לך את הראש בקיר בטון', 'בא לי לתלות אותך הפוכה'; פגיעה בנכסים תוך שהנתבע מקלל אותם במילים בוטות ומושך הכספים מחשבון הבנק כדי להימנע מרכישת מזון לילדיו; גידופים חוזרים; אילוץ לצחצח שיניים בכוח (את הקטינים-ה.ג.ע.); אילוץ להתקלח תוך הפשטת בני הנתבע והשארתם במקלחת תוך שאף משאיר אותם בעת המקלחת עם בגדיהם הרטובים; עימותים פיזיים כאמור; בעיטות לראש; נקיטת לשון מזלזלת; איומים השמצות; ומה לא", ראו סעיף 30 לסיכומי התובע, סעיף 23 לסיכומי הנתבעת.

24.מהעדויות עלה כי למצער, יש ממש בטענה כי הנתבע איים על הנתבעת במילים 'אני אחתוך לך את הלשון', 'אני אדפוק לך את הראש בקיר בטון', 'בא לי לתלות אותך הפוכה'. הנתבעת הגישה העתק של חלופת מסרונים. מחלופה זו עולה כי הנתבע אינו מכחיש אמירותיו אלו כלפי הנתבעת. הנתבע נשאל על כך בחקירתו והמשיב תשובות מתחמקות. ראו עמוד 80 שורות 14-36, עמוד 87 שורה 31 ואילך, עמוד 89 שורות 20-32.

בהמשך עמוד 91 שורות 7-35 וגם בעמוד 94 החל משורה 16, מופנה הנתבע למסרון מיום 13.3.2020, שהוא חלק ממוצג 2 בתיק מוצגים נ/1 עמוד 44. במסרון ארוך כותבת הנתבעת לנתבע, בין היתר, (הטעויות במקור):

"בשנה וחצי האחרונות מרגיש לי שמשהו השתבש פה בקשר בצורה מאוד קיצונית...הכל התחיל אחרי שא' נולד היה לך משבר מאוד גדול לא תפקדת, רוב הזמן הייתה עצבני, קיללת את א' וצעקות עליו שישתוק, שהוא דפוק, שיחזור חזרה...כלפי רק כעסת וביקרת כל דבר שעשיתי. קיללת גם אותי בהזדמנויות רבות. ובעצם הוצאת את העצבים על כולנו כי זה היה הכי קל. גם על ג' הצעקות ההרמות יד עליו...הלכת לטיפול להגיד שזה עשה שינוי גדול קשה להגיד. יש ימים שכן ויש ימים שפשוט יוצא ממן בן אדם שאני לא מכירה. היה את השלב שאיימת להרביץ לי בכמה פעמים נפרדות. 'אני אתקע לך את הראש בתוך קיר בטון', 'אני יתלה אותך הפוכה ולנדנד אותך', אני יחתוך לך את הלשון'. זה דברים שאי אפשר לשכוח, זה דברים שמפחידים אותי. עד היום ששומעת על כל מיני מקרי אלימות במשפחה, אני שואלת את עצמי ת' מסוגל ביום אחד להתהפך גם לרמה כזה ולפגוע?...חפני שבוע ג' זרק עגבניה על הריצפה, התגובה שלך הייתה לתת לו נגחה בראש ולצעוק עליו. זה לא ת' שאני מכירה ולא ת' שאיתו חשבתי שאני מתחתנת...אי אפשר לקלל אותי בבוקר ואז להגיד לי בצהריים בואי נשכב..."

בתשובת הנתבע למסרון, עמוד 46 בתיק המוצגים נ/1 שהוא חלק ממוצג 2 הנתבע אינו מכחיש את האלימות המילולית והתוקפנית שהנתבעת מייחסת אליו. כך גם בחקירתו הנגדית בעמוד 94 שורה 16 ואילך.

בעמוד 109, בית המשפט פונה לנתבע ומבקש לקבל תשובתו בעניין זה. הסברו של הנתבע לאי הכחשת העובדות שנכתבו במסרון היא כי הוא חש שהן פרובוקציות. ראו שורות 25-32. אין בתשובה זו הכחשה של תיאור העובדות באותו מסרון.

25.אמנם, מדובר באירועים שאירעו באוקטובר 2019 לערך (ראו פניית הנתבעת למאמן האישי של הנתבע במסרון מאותו מועד ושצורף כחלק ממוצג 3 בתיק המוצגים נ/1 עמוד 51), אך נתתי אמון בעדות התובע והנתבעת כי הנתבעת הסתירה ממשפחתה ומהתובע בפרט, את עומק הקרע והיחסים הקשיים שהיו בבית הנתבעים. ראו עדות התובע בעמוד 8 שורות 33-38, עמוד 9 שורות 1-13, עמוד 12 שורות 27-33, וגם עדות הנתבעת בעמוד 42 שורה 22-39, עמוד 39 שורה 35 ואילך עמוד 50 שורה 31 ואילך, עמוד 43 שורה 34 ואילך ועוד. והשווה עם עדות הנתבע בעמוד 75 שורות 14-15.

לכן, אין בחלוף המועדים מאז קרות האירוע ועת הגשת התביעה לפגוע במהימנות טענות התובע בנוגע לטענה כי התובענה הוגשה בשל אותה התנהגות כלפי הנתבעת, התנהגות שנודע לו עליה באותו יום 11.6.2021 או סמוך לכך.

26.לאמור יש להוסיף כי סעיף 5 לחוק המתנה התשכ"ח-1968, אינו קובע סד זמנים, כך שיכול שאצל אדם "תתבשל" ההכרה כי ראוי שיבטל את אותה התחייבות שנתן, גם במועד המאוחר לאותה התנהגות – ייתכן ופער זמנים יהא בו להשליך על מהימנות הטענה – מה שאין במקרה כאן. התביעה הוגשה כשבועיים לאחר "האירוע" לאחריו נודע לתובע על אירועים אלו.

27.לתובע ולנתבעת טענות נוספות הנוגעות לאלימות פיזית שלכאורה נקט הנתבע כלפי ילדי הצדדים. איני מכריעה בטענות אלו, די במפורט לעיל, האמירות של הנתבע כלפי הנתבעת, גם אם הנתבעת עצמה מחלה עליהן. אמירות אלו הן, אובייקטיבית, התנהגות מחפירה כלפי בן משפחתו של התובע.

28.חשוב בהקשר זה להדגיש, כי יש לבחון כל מקרה לנסיבותיו. במקרה כאן, בית הצדדים טרם נבנה על גבי המקרקעין, מדובר במקרקעין שנועדו לבניית 2 בתים, המיועדים לשלושת ילדי התובע, במגרש שצמוד אליו בית התובע.

29.לאור האמור אני מקבלת את תביעת התובע ודוחה את תביעת הנתבע.

30.אשר לטענות הנתבע בדבר הסתמכותו על מתן המתנה. הרי שלאור התוצאה אליה הגעתי לכאורה אין צורך לדון בהן, אך מצאתי כי יש להביאן בחשבון בעניין אופן יישום החזרה מהתחייבות. ואפרט,

31.בזכות לחזור מההתחייבות ליתן מתנה, כפי כל זכות אחרת, יש לעשות שימוש בתום לב. לא כל אמירה בעידנא דריתחא או אווירה עכורה בשל נסיבות כאלה ואחרות תהווה "התנהגות מחפירה". אם מקבל המתנה הסתמך על המתנה ושינה את מסלול חייו והתנהלותו בהסתמך על המתנה, יש להביא הדברים בחשבון, לבחון את כלל הנסיבות והאינטרסים ולאזנם, על בסיס עקרונות תום לב, תצדק והגינות. ראו תמש (פ"ת) 28291-01-14 ב. ה. ו נ' עזבון המנוח ב. ה. א. ז"ל, מיום 22.1.2015.

32.במקרה כאן, אין מחלוקת בין הצדדים כי במהלך השנים, היה מוסכם וידוע כי הנתבעים יבנו את ביתם על גבי המגרש, יחד עם אחי הנתבעת. לאור כך גם מהלך החיים של הנתבעים התנהל לפי מוסכמה זו והם לא רכשו בית מגורים אחר.

נתתי אמון בטענת הנתבע, שלא הוכחשה, לפיה הנתבע שינה את אורחות חייו, לא רכש בית למגוריו ומגורי משפחתו וזאת בהסתמך על הבית שהתעתדו הצדדים לבנות על המגרש. הנתבע גם השקיע זמן ומשאבים לשם קידום הליך הבנייה.

33.משאלו פני הדברים, ועלול להיגרם עיוות דין לנתבע, שכן בתביעתו לא נכלל הסעד הכספי וההכרעה בהליך כאן תמנע ממנו לתבוע הוצאותיו, אני קובעת כי יש להכפיף את ביטול המתנה בתשלום לנתבע בגין מחצית מהתשלומים ששילמו הנתבעים לשם מימוש ומימון הבנייה. היינו, הוצאות, היטלים, מיסים או כל הוצאה אחרת ובצירוף החזר הוצאות.

סה"כ, בהינתן הנתונים כמפורט 8 לעיל, אני אומדת הסכום, סך 150,000 ₪ נכון למועד פסה"ד.

34.זה המקום לציין כי בית המשפט מוסמך, מיוזמתו (במקרים חריגים ותוך הפעלת הסמכות בריסון), ליתן סעד על סמך עילה משפטית שונה מזו שנטענה בכתב התביעה, ובלבד שבכתב התביעה נטענו במפורש העובדות המקימות את אותה עילה משפטית והסעד המבוקש נתבע. ראו ע"א 536/89 פז חברת נפט בע"מ נ' לויטן, פ"ד מו (3) 617, 625; ייתכנו מקרים יוצאי דופן בהם יתן בית המשפט, סעד שלא נתבע וזאת בהתקיים שלושה תנאים מצטברים: א) הסעד נובע ישירות מן הסעד העיקרי; ב) הצדק או הצורך מחייבים מתן הסעד על אף שלא נתבע; ג) העובדות הדרושות להענקת הסעד בוררו, והונחו בפני בית המשפט ראיות המאפשרות להכריע בגבי הסעד הנוסף. ראה ע"א 359/79 אלחנני נ' רפאל, פ"ד לה (1) 701, עמ' 715. ע"א 69/98 מחאג'נה נ' מחאג'נה, מיום 8.6.05.

יתר על כן, סעיף 8(א) לחוק בתי המשפט לענייני משפחה, תשנ"ה-1995, קובע כי "בכל ענין של דיני ראיות וסדרי דין, שאין עליו הוראה אחרת, לפי חוק זה, ינהג בית המשפט בדרך הנראית לו הטובה ביותר לעשיית משפט צדק; אין בהוראה זו כדי לגרוע מכללי חסיונות עדים או כללי ראיות חסויות". כמובן שעל בית המשפט להסביר מדוע יש לסטות מדיני הראיות וסדרי הדין.

35.לאור התוצאה אליה הגעתי, הרי שאין צורך לדון בטענות נוספות שהועלו – בפרט האם מתקיימים תנאי ס"ק (ב). בתמצית אציין כי חתימת נותן המתנה על ייפוי כוח בלתי חוזר, כל עוד הודע לנותן ייפוי הכוח כי הוא חותם על ייפוי כוח בלתי חוזר, מהווה ויתור על הזכות לחזור מההתחייבות לתת מתנה. ראו ע"א 404/84 סעתי נ' סעתי, פ"ד מא (2) 477, 493; ע"א 380/88 טוקאן נ' אלנששיבי, פ"ד מה (5) 410; ע"א 493/91 מזרחי נ' מזרחי, פ"ד נ (1) 199, 207. טענות התובע בנוגע לכך שכוונתו הייתה לבניית "אחוזה משפחתית" כך שילדיו ונכדיו יהיו סמוכים אליו אינן רלוונטיות בהליך זה. סעיף 4 לחוק המתנה התשכ"ח-1968 קובע כי באפשרות נותן המתנה ליתן מתנה המותנית בתנאי (מתלה או מפסיק) או שנלווה חיוב לצידה (מתנה בנטל). אלא שאם נותן המתנה קבע תנאי או חיוב בצידה מחובתו לקבוע תנאי זה או חיוב זה בלשון ברורה וידועה כלפי מקבל המתנה.

36.בשולי פסה"ד אעיר כי לא נעלמה מעיניי התנהלות הנתבעת ואימה כפי שעלו ממוצג נ/2. הדברים המתוארים שם אכן כפי עדות הנתבע מעוררים חשש של "מנסים לתפור לי תיק" ראו עמוד 76 שורה 36 ואילך וגם עמוד 101 שורה 32. אלא שהאירועים שם אין בהם לשנות ממסקנתי שלעיל שכן מדובר באירוע אחר.

37.נפסק;

כפוף לתשלום סך 150,000 ₪ מאת התובע לנתבע, התחייבות התובע ליתן מתנה לנתבע 1, על פי הסכם מתנה מיום 2.7.2018, בטלה.

לאור התוצאה אליה הגעתי אין צו להוצאות.

מותר לפרסום בהשמטת פרטים מזהים, תיקוני הגהה ועריכה.

המזכירות תמציא לצדדים ותסגור התיקים שבכותרת.

ניתן היום, כ"ג סיוון תשפ"ג, 12 יוני 2023, בהעדר הצדדים.