פס"ד בתביעה לביטול הענקת זכויות מקרקעין במתנה

תביעה לביטול הענקת מתנה שהיא זכויות מקרקעין. נטענו טענות בדבר פגמים ברצון שיש בהם להביא לבטלות ההסכמה וגם טענות בדבר חזרה מהתחייבות לתת מתנה כאשר רישום הזכויות על שם מקבלת המתנה, לא הסתיים אך ורק בשל עניין טכני (טעות סופר באישור העירייה).

הצדדים וטענותיהם:

1. התובעת, ילידת ----, היא אֵם הנתבעת.

2. התובעת היא בעלת הזכויות בדירה המצויה ברחוב ----, ---- הידועה כחלקה ---- -----(להלן: "הדירה"). זכויות התובעת בדירה נרכשו מאת חברת "עמידר" במימונו של נכד התובעת, מר ש.ע. (להלן: "הנכד").

3.בכתב התביעה נטען כי במועד הסמוך להגשת התביעה, הנתבעת ובעלה, מר ג.א.ש., יחד עם "שני אנשים שזהותם אינה ידועה כלל", הגיעו אל דירת התובעת וביקשו מהתובעת לחתום על מסמכים. תוכן המסמכים, לטענת התובעת, לא היה ידוע לה בעת החתימה, והיא טענה כי הופעל עליה מכבש לחצים ואִיומים על-מנת לקבל חתימתה. לאחר זמן מה, ביום 21.02.2018, חתמה התובעת על תצהירי העברת זכויותיה בדירה ללא תמורה לנכד ש.ע. וגם על בקשה לרישום הערת אזהרה (להלן: "עִסקת המתנה לנכד"). נטען כי עִסקה זו דווחה לרשויות המס במועד וביום 22.02.2018, כאשר ביקשה התובעת לרשום הערת אזהרה, התברר כי בספרי חברת "עמידר" רשומה עִסקת העברה ללא תמורה מאת התובעת לנתבעת (להלן: "עִסקת המתנה לנתבעת").

נטען כי תהליך העברת זכויות זה נעשה ללא ידיעת התובעת או רצונה. עוד נטען כי משנודע לתובעת אודות עִסקת המתנה לנתבעת, היא חתמה ביום 22.02.2018 על תצהירי ביטול עִסקת המתנה. תצהירי הביטול הוגשו עוד באותו יום לרשויות המס יחד עם בקשה שנשלחה לחברת "עמידר" להקפיא את הליך העברת הזכויות מאת התובעת לנתבעת. נטען גם כי הודעה בדְבר ביטול עִסקת המתנה נשלחה גם היא באותו יום לב"כ הנתבעת.

התובעת טענה כי מצבהּ הכלכלי קשה, היא אלמנה ומכלכלת עצמה מקִצבת ביטוח לאומי ולכן, בעבר, ביקשה מהנכד לשלם עבורה את רכישת הזכויות בדירה מעמידר.

התובעת הוסיפה וטענה כי לא זכתה ליחס טוב מהנתבעת ובעלה לאורך השנים, כי בכוונת הנתבעת ובעלה למכור את הדירה לצד ג' ולהותירה ללא קורת גג, כי בעלה של הנתבעת הילך אימים על התובעת שאם לא תחזור בה מביטול המתנה הוא "ידאג לשרוף אותה בדלק" וחששהּ ממנו כה גדול, עד כי נאלצה לעבור להתגורר אצל הנכד. עוד נטען כי בעלה של הנתבעת הגיש כנגד התובעת תביעה על סך של 37,000 ₪ (תא"מ 31585-09-14). תביעה זו הסתיימה בפשרה שנחתמה במסגרת הליכי הוצאה לפועל שהתנהלו בין בעלה של הנתבעת ואביו של הנכד. שם, בהסכם הפשרה, הוסכם כי הזכויות בדירה הן בבעלות הנכד. נטען גם כי עוד קודם לכן, ביום 29.07.2013, חתמה התובעת על צוואה בעדים במסגרתה הורישה את זכויותיה אל נכדהּ, מר ש.ע.

התובעת טענה כי היא רשאית לחזור בה מהמתנה לנתבעת כהוראת סעיף 5 לחוק המתנה התשכ"ח-1968. בית המשפט התבקש להצהיר כי: הסכם המתנה נושא תאריך 05.12.2017 בטל; כי התובעת היא בעלת הזכויות בדירה, וגם לחייב את הנתבעת בהוצאות משפט ושכר טִרחת עורך דין.