חפש עורך דין לפי תחום משפטי
| |

פס"ד בתביעה לביטול הסכם פשרה לסילוק זכויות אח מנוח במקרקעין

: | גרסת הדפסה
עמ"ש
בית המשפט המחוזי תל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
10238-11-16
15.3.2018
בפני הרכב השופטים:
1. שבח יהודית-סג"נ
2. שאול שוחט
3. יונה אטדגי
- נגד -
מערער:
ע.ל.
עו"ד גיא רוטמן 		משיב:
א.מ.ל.
עו"ד ישראל עזיאל
עו"ד גור טננבאום
פסק דין

השופט שאול שוחט:
ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה במחוז תל-אביב (כב' הש' שפרה גליק בתמ"ש 18720-03-15), מיום  13.9.2016, בו נדחתה תביעת המערער לביטול הסכם פשרה מיום 20.5.2014 שקיבל תוקף של פסק-דין, במסגרתו הסתלק המערער לטובת המשיב מכל זכויות אחיהם המנוח א.ג. ז"ל (להלן: "המנוח") במקרקעין בגרמניה.
העובדות הצריכות לעניין המערער, המשיב והמנוח – אחים. המנוח נפטר ביום 14.2.2013.למערער, למשיב ולמנוח אב משותף – מר א.ל. ז"ל. למשיב ולמנוח אם משותפת – גב' ת.ל. ז"ל (להלן: "המנוחה") שנפטרה בשנת 2007. 
הסכם הפשרה נושא ענייננו נחתם בין הצדדים בעת דיון שהתקיים בבית המשפט קמא ביום 20.5.2014. ההסכמות הוקראו לפרוטוקול הדיון על-ידי באי כוח הצדדים וקיבלו תוקף של פסק-דין , במעמד הצדדים, באותו היום, במסגרת שלושה הליכים שהתנהלו לפני ביהמ"ש קמא אותה עת: תביעה שהוגשה מצד המשיב שעניינה ביטול צו קיום צוואה שניתן לצוואת המנוחה מיום 8.3.1998 ( ת"ע 48371-12-13) לפיה יורש בנה המנוח את כל עזבונה; בקשה של המשיב לקיום צוואה חדשה, מאוחרת יותר, של המנוחה מיום 18.9.2000 לפיה יורשים המשיב והמנוח את עזבונה בחלקים שווים (ת"ע 59735-12-13); התנגדות מטעם המערער לתביעות המשיב לביטול צו קיום הצוואה שניתן אחר המנוחה ולקיום צוואתה המאוחרת (ת"ע 48408-12-13). יצוין, כי הסכם הפשרה עוסק גם בבקשה לצו ירושה אחר עזבון המנוח שהוגשה מטעם המערער לרשם לענייני ירושה ( תיק רשם 179401) והועברה לבית המשפט קמא ( ת"ע 17471-09-14).
במסגרת הסכם הפשרה הוסכם כי הצו לקיום צוואת המנוחה מיום 8.3.1998 יבוטל וכי יינתן צו לקיום צוואתה המאוחרת מיום 18.9.2000. עוד הוסכם כי יינתן צו ירושה אחר עזבון המנוח ואופן חלוקת הרכוש תהיה 30% למערער ו-70% למשיב (במקום יחס של 25% ו-75% בחלוקה על פי דין בשים לב לעובדה, כי המערער אינו יורש על-פי דין של המנוחה שאינה אמו) וכי המערער יסתלק לטובת המשיב מכל הזכויות של המנוחה והמנוח במקרקעין בגרמניה.
התביעה וטענות הצדדיםהמערער טען, כי ויתורו בהסכם הפשרה על חלקו כיורש עזבון אחיו המנוח במקרקעין בגרמניה נעשה מבלי שידע כי בערב פטירתו, 13.2.2013 חתם המנוח בפני עו"ד ונוטריון טיבה תגר על מכתב הוראות המיועד למשרד עוה"ד בגרמניה המחזיק בצוואתו ושמונה בה כמבצעה, לבטל את כל ההוראות בצוואה בקשר לרכוש בגרמניה (להלן: "מכתב ההוראות"). לפי צוואת המנוח שנערכה ביום 14.9.2009 והופקדה אצל אותו משרד עו"ד בגרמניה, הקדיש המנוח את כל נכסי הנדל"ן בגרמניה למטרות צדקה ולהנצחת משפחתו. הצוואה הייתה בידיעתו של  המערער והיא אף צורפה  לבקשתו למתן צו ירושה.  נטען כי מכתב ההוראות היה בידיעתו של המשיב שפעל להסתרתה ממנו תוך יצירת רושם כי מטרתו היא "הצלת" חלקה של המנוחה במקרקעין בגרמניה (שבהתאם לצוואתה המאוחרת יחולקו בינו לבין המנוח בחלקים שווים להבדיל מהצוואה הקודמת שקוימה במסגרתה זכה המנוח ברכוש באופן בלעדי). עוד נטען כי גם לאחר שהסכם הפשרה נחתם, הנחה המשיב את פרקליטו לצמצם את תחולת צו הירושה שיינתן אחר עזבון המנוח לנכסי המנוח בישראל בלבד.
המשיב, מנגד, כפר בטענות המערער וטען כי יש לדחות את התביעה. המשיב טען כי לא הטעה את המערער וכי המערער התחרט בנוגע לכדאיות הסכם הפשרה שחתם, מטעמים כלכליים גרידא ולאחר שסבר כי לא קיבל מספיק כספים מעיזבונו של המנוח.
פסק דינו של בית המשפט קמאבית המשפט קמא קיבל את גרסת המערער לפיה במועד החתימה על הסכם הפשרה לא ציין הנתבע את קיומו של מכתב ההוראות, המבטל את הצוואה בה ייעד המנוח את נכסי המקרקעין בגרמניה לצדקה. ביהמ"ש קמא קבע כי מחובתו של המשיב היה לגלות למערער את המצב העובדתי לאשורו בטרם נחתם הסכם הפשרה. עם זה, נקבע, כי אין בהפרת הגילוי מצדו של המשיב כדי לבטל את הסכם הפשרה, וזאת משום שהמערער לא עמד בנטל להוכיח כי לא היה חותם על הסכם הפשרה לו ידע כי הצוואה, המייעדת נכסיו בגרמניה לצדקה, בוטלה על ידו במכתב ההוראות. מסקנה משפטית זו הסיק ביהמ"ש קמא בעיקר על בסיס קביעה עובדתית אליה הגיע ולפיה המערער ויתר על הרכוש בגרמניה בלי קשר לשאלה או לידיעה אם רכוש זה נועד לצדקה. קביעה עובדתית זו למד ביהמ"ש קמא מתוכנו של הסכם הפשרה, התבטאויות של המערער כפי שבאו לידי ביטוי בתצהיר עדותו הראשית, בתכתובת דואר אלקטרוני בינו לבין המשיב עובר לחתימת הסכם הפשרה, כמו גם בהתנהלות המערער לאחר שנודע לו דבר  מכתב ההוראות ותוכנו. ביהמ"ש קמא סבר, כי טענת המערער בדבר ההטעיה מצד המשיב בעניין זה הינה "טענה מלאכותית שנולדה לצרכי התביעה" והרקע להעלאתה הוא בהחלטת בית המשפט קמא מיום 1.12.2014 שתיקנה כטעות סופר את הפסיקתא מיום 12.11.2004 שעניינה  צו ירושת המנוח והוסיפה בה את ההוראה כי "הצו חל על הנכסים הנמצאים בישראל בלבד"  תוך דחיית טענות המערער בהקשר זה (בהחלטה מיום 8.12.14). עוד עמד ביהמ"ש קמא על שיהוי משמעותי מצד המערער בהעלאת טענתו בדבר ההטעיה, שגם בגינה יש לדחותה.המערער לא השלים עם פסק-הדין ומכאן הערעור שלפנינו. המערער סבור, כי הממצאים שנקבעו בפסק הדין אינם מתיישבים עם חומר הראיות שהיה לפני ביהמ"ש קמא ומדובר במקרה נדיר המצדיק את התערבות ערכאת הערעור.
דיון והכרעה
כידוע, הדין מכיר בעילה של ביטול פסק דין שניתן בהסכמה מחמת פגם ברצון בהתאם לעילות המנויות בפרק ב' לחוק החוזים (ע"א 2495/95 בן לולו נ' אטראש, פ"ד נא  (1) 577, 588 (1997)).
טענותיו העיקריות של המערער ביחס לתוקפו של הסכם הפשרה והפגם ברצונו, הן טענות לפיהן הוא התקשר בהסכם הפשרה עקב הטעיה. סעיף 15 לחוק החוזים קובע, כי:
"מי שהתקשר בחוזה עקב טעות שהיא תוצאת הטעיה שהטעהו הצד השני או אחר מטעמו, רשאי לבטל את החוזה; לענין זה, "הטעיה" - לרבות אי-גילוין של עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן". 
העילה לביטול חוזה בשל הטעיה, דורשת את התקיימותם של היסודות הבאים: טעות אצל אחד הצדדים שהתקשרו בהסכם; הטעיה שהטעה אותו הצד שכנגד; וקשר סיבתי כפול בין הטעות ובין ההתקשרות בהסכם וכן בין ההטעיה לבין הטעות (ראו לדוגמא ע"א 2469/06 סויסה נ' חברת סאגא בגוש 5027 חלקה 1 בע"מ (ניתן ביום 14.8.08; להלן: "עניין סויסה").
טעות, בהקשר זה היא "הערכה שגויה של מציאות הדברים כהווייתה ופעולה הננקטת מתוך הנחת קיומה של מציאות מדומה כזו עלולה ללקות בפגם קוגניטיבי במרכיב הרצייה" (ר' גם ע"א 8972/00 שלזינגר נ' הפניקס, פ"ד נז(4) 817, 840).
כלומר, כדי שצד להסכם יוכיח, כי הוא זכאי לבטל את ההסכם בעילה של הטעיה, עליו להוכיח הן כי הוא טעה בפועל (קרי העריך את המציאות בצורה שגויה), כי טעות זו היא תולדה של הטעיה שהטעה אותו הצד שכנגד, וכן כי קיים קשר סיבתי בין הטעות לבין התקשרותו בהסכם – קרי שאלמלא הטעות הוא לא היה מתקשר בהסכם. 
במסגרת פסה"ד קבע ביהמ"ש קמא מפורשות, כי בעת שהמערער חתם על הסכם הפשרה הוא לא ידע על מכתב ההוראות המבטל את צוואת המנוח בה יועדו נכסי המקרקעין בגרמניה לצדקה (ס' 53 לפסה"ד) וכי הגורם לאותה טעות הוא המשיב, שמחובתו הייתה לגלות למערער את המצב העובדתי לאשורו בטרם נחתם ההסכם (ס' 55 לפסה"ד). ביהמ"ש קמא דחה את טענת ההטעייה משסבר כי המערער כשל מלהוכיח את הרכיב השלישי הנדרש לקיומה – הקשר הסיבתי בין הטעות לבין התקשרותו בהסכם. מסקנה משפטית זו של ביהמ"ש קמא נשענה על קביעה עובדתית אליה הגיע ולפיה המערער ויתר על הרכוש בגרמניה שהיה של המנוח "בלי קשר לשאלה או לידיעה אם רכוש זה נועד לצדקה אם לאו" (ס' 36.1 לפסה"ד).
כפי שמציין המשיב בעיקרי הטיעון מטעמו (והאסמכתאות שהובאו שם) הכלל הוא כי התערבותה של ערכאת הערעור בממצאים עובדתיים שקבעה הערכאה הדיונית תיעשה במקרים חריגים ואין ערכאת הערעור נוהגת להעמיד עצמה במקום הערכאה הדיונית. עם זה, לכלל זה מספר חריגים. ככל שההכרעה הדיונית מבוססת בעיקר על ההתרשמות הישירה מהעדים, יחול הכלל ותקטן הנטייה להתערב בפסק הדין. ככל שההכרעה מבוססת בעיקר על מסמכים וראיות חפציות אחרות – שמהן ערכאת הערעור יכולה להתרשם בעצמה – יקטן יתרונה של הערכאה הדיונית וייפתח פתח גדול יותר להתערב בקביעות עובדתיות ( ראו ע"א 296/82 נבנצאל נ' ג'רסי ניוקליאר, פ"ד מ (3) 281, בעמ' 305; ח. בן נון וט.חבקין, הערעור האזרחי, מהדורה שלישית, התשע"ג-2012, בעמ' 479 והאסמכתאות המובאות שם).בענייננו, ביהמ"ש קמא ביסס קביעתו העובדתית הנ"ל על תוכנו של הסכם הפשרה (ס' 36.1 ו-36.3 לפסה"ד); התבטאויות של המערער כפי שבאו לידי ביטוי בתצהיר עדותו הראשית (ס' 36.1 לפסה"ד), בתכתובת דואר אלקטרוני בינו לבין המשיב עובר לחתימת הסכם הפשרה (ס' 36.2 לפסה"ד) כמו גם בהתנהלות המערער לאחר שנודע לו דבר  מכתב ההוראות ותוכנו (ס' 36.5 לפסה"ד). 
בחינת חומר הראיות הכתוב ועדות המערער עליה (כשביהמ"ש קמא לא קבע לגביה כי אינה מהימנה) עליה נסמך ביהמ"ש קמא , מגלה, לדידי, כי המסקנה אותה הסיק ביהמ"ש קמא מאלו אינה מחויבת המציאות:
התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:
לרכישה הזדהה
בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

כתבות קשורות

חזרה לתוצאות חיפוש >>