פס"ד בתביעה לאיזון משאבים בחברה בבעלות בני המשפחה

עניינו של פסק הדין, הוא הכרעה בתובענה שהגישה התובעת, לאיזון משאבים בחברה של בעלה הנתבע, וכן בחברה נוספת הרשומה ע"ש בנה.
הרקע ותמצית הטענות:
1. הצדדים נישאו זה לזה ב – 15.01.74. נישואי הצדדים נקלעו למשבר מתמשך, ובאוגוסט 2007, עזב הנתבע את דירת הצדדים, לטענת התובעת, "לטובת מאהבת שלו".
2. לטענת התובעת, לבני הזוג נולדו 5 ילדים במהלך נישואיהם, אותם גידלה התובעת במסירות, ואפשרה לנתבע, לנהל את עסקיו.
3. עוד טענה התובעת, כי הצדדים מנהלים הליכי גירושין מזה כ-12 שנה, וגם תביעות הנוגעות לרכוש.
4. ב- 4.4.12 חתמו הצדדים על הסכם ממון שקיבל תוקף של פסק דין חלקי, שעסק באיזון המשאבים בין הצדדים, נקבע כי על הנתבע לשלם לתובעת סך של 185,000 ₪ בגין כלל הזכויות הכספיות של הצדדים, וכן נקבעה חלוקת נכסי הנדל"ן בין הצדדים.
5. לטענת התובעת, בכל ההליכים שהתקיימו בין הצדדים, דובר והוסכם, כי התובעת הינה בעלת מחצית הזכויות בחברה לרבות בכל הכספים שהחברה הרוויחה, והייתה זו רק שאלה של זמן, מתי יעביר הנתבע ע"ש התובעת, את מחצית המניות שלו ואת מחצית זכויותיו בחברה.
6. לטענתה של התובעת, היא העדיפה לעכב ההליך בעניין החברה "... בתקווה שהנתבע ישלם לה פיצוי ראוי כפי שקבע בית הדין, ואולם הוא מסרב ומעלה טענות סרק מקוממות, והתובעת החליטה שלא להמתין עם הגשת הבקשה".
7. התובעת הצהירה, כי ידוע לה שהנתבע הקים חברות-בת, ע"ש הבן, וגם מחברה זו טענה, כי היא זכאית למחצית הזכויות.
8. עוד טענה התובעת, כי הנתבע משלם לה מזונות לפי פסקי דין שניתנו, ובשל בגידתו בתובעת, חויב לשלם לה גם פיצוי כספי בסכום הולם כתנאי לסידור הגט, והעניין תלוי ועומד בבית הדין הרבני הגדול.
9. התובעת עתרה לחייב הנתבע להעביר את מחצית הזכויות בחברה של הנתבע ובחברה הרשומה ע"ש הבן על שמה, וכי היא זכאית למחצית שווי החברה ומחצית מרווחיה מאז עזיבת הנתבע, ולקבוע, כי הינה זכאית לקבל מחצית מתמורת מכר כלי הרכב של הנתבע או של החברה ומחצית רווחי החברות.
10. מנגד, כפר הנתבע בכתב הגנתו, בטענות התובעת בתביעתה.
11. לטענת הנתבע, תביעה זו הינה מערכת נוספת במערכת הלחצים והסחיטה האינטנסיבית המופעלת כלפיו ע"י התובעת.  לטענת הנתבע, מזה כ- 19 שנים מנסה הנתבע בכל דרך לקנות את חירותו, ואילו התובעת ממשיכה לעגן אותו.
12. הנתבע טען, כי לתובעת עמדו כל האמצעים לפרק את השיתוף בחברה שבבעלותו, אולם תוך ניסיון "להינות מכל העולמות" החליטה התובעת להימנע מפירוק השיתוף בחברה.
13. הנתבע, לטענתו הוא אדם חולה בן 66, אשר במשך שנים משווע לפרוש מעבודתו ולעת זקנה לנוח מעט, "... אולם נאלץ להמשיך לעבוד ולהפעיל את החברה על מנת להמשיך ולשלם את מזונותיה של התובעת".
14. עוד טען הנתבע, כי טענות התובעת, כי העדיפה לעכב את פירוק השיתוף בתקווה שהנתבע ישלם לה פיצוי, הן שקריות, המדובר הוא בשיהוי מכוון "שנועד לזגזג בין הערכאות...".
15. הנתבע הוסיף וטען, כי התובעת מנסה לעטות מטעה של "מסכנות" בשעה שתקבל לידה רכוש במסגרת איזון המשאבים, ואף ירושה גדולה שעומדת לזכותה.
16. לטענת הנתבע, בין הצדדים התנהלו הליכים רבים, לפני הגשת התובענה הנוכחית סיומם של ההליכים האלה היו במסגרת פסק דין מיום 3.12.09 ובהמשך במסגרת פסק דין בתביעה להליכי ביצוע שהגיש הנתבע כנגד התובעת וכן במסגרת הסכם בדבר חלוקת הרכוש המשותף מיום 4.4.12.