פס"ד בעתירה נגד החלטת ועדת השחרורים במסגרתה נדחתה בקשת שחרור מוקדם למורשעת בעבירות בטחון

נוסח מותר לפרסום

אנו מתירים פרסום פסק הדין, אך אוסרים פרסום כל פרט שעשוי להביא לזיהוי העותרת.

כללי

1. עתירה נגד החלטת ועדת השחרורים מיום 11.5.21, במסגרתה הוחלט לדחות את בקשת העותרת לשחרור מוקדם. מועד השחרור "המלא" של העותרת - 6.11.21, ואם יינתן שחרור מנהלי - 25.9.21.

2. העותרת, צעירה ילידת 1997, הורשעה על פי הודאתה בעבירות בטחון (מגע עם סוכן חוץ, ניסיון לחברות בארגון טרור, יציאה את הארץ שלא כדין); ובעבירות תקיפה. הודייתה היתה במסגרת הסדר טיעון שכלל תיקון כתב האישום, ללא הסכמות עונשיות (ת.פ. מחוזי חיפה ....). העותרת, בתמצית, יצרה במהלך שנת 2018 קשר ברשתות החברתיות עם תושבת סוריה שהכירה לה את אחיה - חבר בארגון ג'בהאת אל-נוצרה (להלן: הארגון) המשויך לאל קאידה, שהתגורר אף הוא בסוריה. בהמשך, החליטה העותרת לצאת לסוריה על מנת להינשא לאותו אדם ולהצטרף לארגון. העותרת יצאה את הארץ לטורקיה ביום 28.3.18 ומשם המשיכה לסוריה, אך כשהגיעה לשם גילתה כי אותו אדם נשוי לאחרת ולכן סירבה להינשא לו. כחודש לאחר הגעתה לסוריה נעצרה העותרת בחשד כי ריגלה לטובת ישראל, והיתה עצורה על ידי הארגון כ 10 חודשים. לאחר מכן וחרף רצונה להישאר בסוריה, היא הועברה לטורקיה - שם היתה עצורה חודש נוסף, ולאחר מכן גורשה ביום 7.5.19 לישראל ומאז היא מאחורי סורג ובריח – תחילה במעצר ובהמשך כאסירה. עבירות התקיפה בוצעו עת נחקרה עם שובה ארצה, אז תקפה חוקר שב"כ וכן שוטר. בעובדות כתב האישום המתוקן צוין כי פרט לכוונת העותרת להינשא לאדם לעיל, היא ביקשה "למות מות קדושים בפעילות ג'יהאד" שהתגבשה גם על רקע מה שתפסה כהשפלת המתפללים המוסלמים במסגד אל-אקצה.

תסקיר שירות המבחן עובר לגזר הדין

3. מתסקיר שירות המבחן שהוכן עובר לגזר הדין וכן מכלל מסמכי שב"ס שיסקרו להלן עולה, בקצרה, תמונה עגומה אודות העותרת – מדובר בבת למשפחה קשת יום מאחד מיישובי הצפון המונה הורים ו 10 אחים, שגדלה בבית בו ספגה אלימות קשה מצד הקרובים לה. עלו מהמסמכים נתונים נוספים שמטעמי צנעת הפרט לא נרחיב בהם. כאשר היתה העותרת נערה היא הוצאה לפנימייה על ידי גורמי הרווחה, אך בעקבות התנגדות אביה היא הוחזרה למשפחתה. העותרת עברה, ולו על פי תיאוריה, מספר ניסיונות אובדניים בעת שהתגוררה עם משפחתה. עוד תואר כי חרף הנתונים לעיל הצליחה העותרת לסיים 12 שנות לימוד ובמקביל עבדה כדי לתמוך כלכלית במשפחתה. העותרת נעדרת הרשעות קודמות פרט להליך שתואר לעיל.

שירות המבחן ציין כי העותרת שללה כוונות לפגוע בביטחון המדינה וטענה כי המניע למעשיה היה מצוקתה לאורך השנים, ובמיוחד בתקופה עובר לנסיעתה לסוריה. היא טענה כי מעשיה נעשו כדי למלא חסכים רגשיים, והוסיפה כי רק לאחר הגעתה לסוריה הבינה את השלכות מעשיה. קצינת המבחן התרשמה מיכולותיה האישיות של העותרת, מיכולת הביטוי שלה ומסוגלותה לבטא את רגשותיה. מדובר, כך צוין, במי שכמהה לקשר אנושי מכיל ואוהב, לצד צורך עז לקבלת הכוונה מצד גורם טיפולי. נתוניה והרקע בו גדלה הובילו לנטייה של נקמה והרס עצמי. שירות המבחן העריך, כי בהעדר טיפול קיים סיכון גבוה להישנות התנהגות עוברת חוק; עם זאת, על רקע גילה הצעיר, נזקקותה הטיפולית וכמיהתה לקשר וקבלת הכוונה, כמו גם יכולותיה הקוגנטיביות הטובות ויכולתה לביקורת ובחינה עצמית, היא תוכל לערוך שינוי חיובי במידה ותזכה לטיפול והכוונה. אשר על כן, הומלץ על ענישה מוחשית בדמות מאסר; לצד שילובה בהליך טיפולי מתאים בין כותלי הכלא נוכח יכולתה להיתרם מהליך טיפולי סמכותי.

גזר הדין

4. ביום 14.5.20 נגזר דינה של העותרת ל 30 חודשי מאסר בפועל החל מיום 7.5.19. בית המשפט (כב' השופט ארז פורת) ציין, באשר לנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה, כך:

"בקביעת מידת העונש בתוככי המתחמים, נתתי דעתי לצורך בהרתעת הרבים והיחיד בעבירות ביטחון. מנגד, לא נעלמו מעיניי נסיבות חייה המורכבות והקשות של הנאשמת, לרבות העובדה שהוצאה מהמסגרת המשפחתית בשל אלימות שחוותה שם, וכן הבידוד החברתי שחוותה בתקופה שלפני ביצוע העבירות אותו תיארה בדיון לפניי. שקלתי אף את הנזק שנגרם לנאשמת בשל ביצוע העבירה, לרבות הסבל שעברה בתקופת שהייתה בתנאי מעצר בסוריה ובטורקיה. כמו כן שקלתי את הודאת הנאשמת בהזדמנות הראשונה לאחר תיקון כתב האישום. עוד לקחתי בחשבון את עברה הפלילי הנקי של הנאשמת ואת גילה הצעיר בעת ביצוע העבירות. על כן ראיתי לגזור את עונשה של הנאשמת ברף הנמוך של מתחם הענישה".