פס"ד בעתירה לאפשר קיומן של שעות משפחה (שחיית נשים וגברים כאחד) בבריכה הציבורית היחידה של קריית ארבע

השופט י' עמית:

1. קיץ. חם. אספלט הכביש מהביל. טיפות הזיעה ניגרות ממצחם של האנשים. מי הבריכה הציבורית כחולים וצוננים והבריכה כמו קורצת מעבר לגדר וקוראת לאנשים לרענן עצמם בטבילה במימיה. אך הבריכה נעולה וסגורה. לא בוקעים ממנה מצהלות ילדים המתיזים מים זה על זה, וגם הדשא מסביב מתחיל להצהיב בשממונו ובשעמומו. זה לא כל כך נעים לראות בריכה סגורה, במיוחד בקיץ, במיוחד כאשר הילדים ספונים בבתיהם בחופש הגדול בימי הקורונה. אך ככה ייעשה לבריכה, שהעזה פנים ופתחה שעריה למשך שבע שעות בשבוע לרחצה משפחתית (רחצה מעורבת של גברים ונשים). זה עונשה של הבריכה, ואם נמצאו בני הקריה מענישים באותה הזדמנות גם את עצמם, הרי שמן הסתם זה נזק משני ואגבי לעונשה של הבריכה.

העתירה הקודמת ורקע עובדתי

2. בבריכת המריבה בקרית ארבע עסקינן ואת תולדות הסכסוך שבפנינו נמצא בעתירה קודמת שהוגשה לבית משפט זה ואשר הסתיימה בפסק דין שעליו נעמוד בהמשך (בג"ץ 5527/17 שוקרון נ' המועצה המקומית קרית ארבע (26.4.2018) (להלן: פסק הדין בעתירה הקודמת)). בעתירה שם, טענו העותרים כי הבריכה בקרית ארבע פתוחה אך ורק לרחצה נפרדת של נשים וגברים, על אף שכעשרים וחמישה עד שלושים אחוז מתושבי קרית ארבע הם חילוניים או מסורתיים או דתיים המעוניינים כי תתאפשר להם רחצה משפחתית, קרי, רחצה מעורבת של גברים ונשים. העותרים צירפו מאות חתימות לאותה עתירה והסעד שנתבקש הוא שהמועצה המקומית תימנע מהפליית העותרים וחבריהם לרעה, ותאפשר קיומן של "שעות משפחה" (בהן תתאפשר רחצה מעורבת) בבריכה הציבורית היחידה של קרית ארבע.

3. כמשיבים לעתירה הקודמת ביקשו להצטרף התושבים המתנגדים לרחצה מעורבת. בדיון שהתקיים באותה עתירה, ניסינו להבין את פשר התנגדותם של אותם תושבים לעתירה. הקשינו לדעת מה הבעיה ההלכתית שמתעוררת, מבחינת מי שדוגל בהפרדה בין גברים לנשים, אם ביום אחר ובשעה אחרת הרחצה תהא מעורבת. נענינו על ידי בא כוח התושבים המתנגדים כי שחייה מעורבת כמוה כ"גילוי עריות", "בריכה מעורבת זה יהרג ובל יעבור, יותר גרוע מחילול שבת [...] זה כמו לגור בדיר חזירים [...] טיפת נבלה שנופלת בסיר" ותשובות כגון דא. מראש המועצה דאז נמצאנו למדים כי פתיחת הבריכה לרחצה משפחתית מעורבת, עלולה לפגוע בצביון היישוב, וכי הבריכה הוקמה מלכתחילה לפני עשרות שנים, מתוך הבנה והסכמה כי הרחצה בה תהיה בנפרד.

           נאמנים להשקפתנו כי סכסוך מקומי בין תושבי רשות מקומית לבין עצמם ראוי שייפתר בדרך של פשרה ולא בדרך של פסק דין, הנחנו לצדדים להידבר ביניהם. בחלוף זמן הגיעה הודעת המועצה המקומית שבעקבותיה ניתן פסק הדין בעתירה הקודמת כלהלן:

"לאחר שני דיונים שהתקיימו בפנינו, הודיעה המשיבה 1 (להלן: המשיבה) [המועצה המקומית – י"ע] כי ללא צורך בהכרעה שיפוטית, היא תפעל כמבוקש בעתירה כדי לאפשר קיומן של 'שעות משפחה' בבריכה הציבורית שבקרית ארבע.

אנו נותנים תוקף להודעת המשיבה, ומשנתקבלו הסעדים שנתבקשו בעתירה, העתירה התייתרה (ואיננו נדרשים לנושאים שונים שעלו במהלך הדיון בפנינו)".

           בדיעבד התברר כי המועצה הקצתה שבע שעות שבועיות בלבד לרחצה משפחתית מעורבת, ואף זאת בשעות לא נוחות במיוחד. לשבחם של העותרים ייאמר כי בלעו את עלבונם והסתפקו בכך.