פס"ד בערעור של אב שחויב בתשלום מזונות בת משותפת בטענה שחיובו חורג מהעקרונות שנקבעו

1. ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה במחוז תל אביב יפו (כב' הש' ארז שני בתלה"מ 30411-07-19), מיום 2.8.20 (להלן: פסק הדין).

פסק הדין ניתן ללא שמיעת ראיות על בסיס החומר שהצטבר בתיק עד לנתינתו.

2. בפסק הדין חויב המערער במזונות בתו הקטינה, ילידת x.x.14 (להלן: הקטינה), כדי סך של 1780 ₪ לחודש, כולל מדור והחזקת מדור; שליש מהוצאות רפואיות חריגות, גן/צהרון עד הגיע הקטינה לתום הלימודים בכתה ב'; שליש העלות של שיעורים פרטיים במקצועות לשון, מתמטיקה ואנגלית לפי המלצת הגורם החינוכי  ; שליש עלות של חוג עד לסך של 150 ש"ח גובה החיוב.

קצבת הילדים תתווסף לסכום המזונות ותשולם לידי אם.

3. המערער לא השלים עם פסק הדין והגיש את הערעור שלפנינו.

לטענתו, פסק הדין חורג מהעקרונות שעולים מפסק דינו של בית המשפט העליון בבע"מ 919/15 (להלן: פלונית) לפיו חיוב המזונות ייעשה תוך התחשבות בצרכי הקטינים, יכולותיהם הכלכליות של כל אחד מההורים, חלוקת זמני השהות ואופי האחריות בפועל של כל אחד מההורים ביחס לקטינים. לדבריו, יישום נכון של עקרונות אלו היה מוביל לקביעה לפיה כל אחד מההורים יישא במזונות הקטינה ומדורה ישירות בעת שהותה עמו. עתירתו בערעור הינה, אפוא, לבטל את חיוב המזונות השוטף שהושת עליו בפסק דינו של בית משפט קמא ולהותיר על כנו רק את החיוב בהוצאות החריגות של הקטינה.

המשיבה תומכת בפסק הדין ובנימוקים שבבסיסו. לטענתה הסכום בו חיוב המערער הינו "מינימלי שבמינימליים" ואין להתערב בו לאור יחס ההכנסות שנוטה לטובת המערער, שעה שזמני השהות נוטים לטובתה (ס' 21 לעיקרי הטיעון) ועת עונה היא על הגדרת "הורה מרכז" שמופקד על צרכיה ורווחתה של הקטינה (ס' 22 לעיקרי הטיעון).

4. לאחר שבחנו את טענות הצדדים בכתב ובעל פה אנו סבורים שיש מקום לקבל את הערעור ולהחזיר את עניינם של הצדדים לבית משפט קמא על מנת שייתן פסק דין חדש על בסיס ההלכה הנוהגת, כפי שבאה לידי ביטוי בהלכת פלונית ובפסיקה המנחה שניתנה, עם השנים, לאחריה.

ראשית - לא מצאנו בפסק הדין קביעה ברורה בנוגע להכנסת המשיבה. בהחלטה למזונות זמניים הועמדה זו על 14,100 ₪ לחודש. בישיבת יום 2.8.20, בסיומה ניתן פסק הדין, ציין בית משפט קמא את טענות המשיבה בדבר פיחות שחל ביכולת השתכרותה עקב פיטוריה (כדי סך של 8,000 ₪ לחודש) ברם, לא מצאנו דחייה מפורשת של טענות אלה. וכך קובע בית משפט קמא: "אומר לעניין זה בשניים. ראשית, קבעה הפסיקה כי מובטלות היא מצב זמני. צודקת האם, התובעת, כשהיא אומרת שבמשק הישראלי מאות אלפי מובטלים, כי משבר הקורונה טרף את הקלפים כהנה וכהנה ואיש אינו יודע אם ומתי תועסק ובאיזה שכר. אלא שתפיסתה של הפסיקה אומרת שאין אנו מבחינים בין גבר לאישה, אדם מוכשר היא התובעת ובסופו של יום צריך בית המשפט לצפות, בבואו ליתן פסק דין אשר ישרת את הקטינה עד גיל 18 וגם אחר כך בתקופת השירות הצבאי, כאמור צריך בית המשפט לצפות שהתובעת האם תחזור למעגל העבודה, תעשה שימוש בהשכלתה ובכל מקרה, נדמה לי שדמי האבטלה המשולמים תוקפם הוארך הרבה מעבר לתקופה הקרובה, כאמור בשל המשבר במשק.

גם אם אביט בהכנסתה הפוטנציאלית והאפשרית של האם בסך 14 אלף שקל לחודש, סכום שהוא נפוץ בתחומי עבודה של התובעת עד אשר פוטרה, גם (לא ברור) בת כ-8,000 ₪ לחודש ובכל מקרה, ניתן לראות לכן את האם כמי שמשתכרת יותר מן האב ובכל מקרה, גם במצב של היום, שני הצדדים מכניסים סכומים שהם יחסית דומים.

אומר ואקבע אפוא כי מעריך אני את הכנסתה של האם למשך השנה הקרובה כאמור בסך 8,000 ₪ וסבור אני שלאחר מכן יש סיכוי טוב שהאם תחזור למעגל העבודה. אנשי מקצוע טובים בתחומה של האם, גילם משפיע פחות על יכולתם להתקבל למעגל העבודה".

אכן, ניתן להצביע על אמירות כאלה ואחרות, בפסק הדין, אליהן הפנינו בישיבת הערעור, מהן ניתן להניח כי גם עת נקבעו המזונות 'הקבועים' בפסק הדין נקודת המוצא באשר ליכולת ההכנסה של המשיבה הייתה 14,100 ₪ (עמ' 43 לפרוט' הדיון). תומך בכך, כמובן, ב"כ המערער. ברם, אם אכן זאת נקודת המוצא תוצאת פסק הדין אינה מסתברת. הסכים לכך אף ב"כ המשיבה בישיבת הערעור (עמ' 3 ש' 6-8) אשר טען, כי לדידו נקודת המוצא של בית משפט קמא בעניין זה הייתה יכולת הכנסה של 7000-8000 ₪ לחודש.