פס"ד בערעור על חומרת עונש של מורשע בעבירות של החזקת נשק והחזקת תחמושת

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בנצרת (כב' השופטת לילי יונג – גופר) בת"פ 42397-01-18, מיום 29.1.19

1. המערער הורשע על-פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של החזקת נשק והחזקת תחמושת.

על-פי כתב האישום, בו הודה, בתאריך 8.1.18, החזיק המערער בביתו (במגירת השידה ליד מיטתו), אקדח חצי אוטומטי, בלא רשות על פי דין להחזיקו. באותן נסיבות נמצא האקדח טעון במחסנית המתאימה לאקדח, אשר הכילה ארבעה כדורים.

2. הודאת המערער באה במסגרת הסדר טיעון, אשר כלל הסכמה לגבי נסיבות החזקתו של הנשק. הצדדים הסכימו כי המערער הוא תושב איכסאל, ומתגורר יחד עם אשתו באזור שומם בצד המערבי של הכפר, סמוך לחורשות הרי נצרת. מספר ימים לפני המועד הנ"ל, בשעות הערב, ישב המערער בבית קפה לעישון נרגילות בכפר, בגפו. בשלב מסוים, ניגש אליו אדם שאינו מוכר לו שהציג עצמו כ"מחמד" מאיכסאל, וביקש רשות לשבת עמו. המערער הסכים. מחמד החל לשוחח עם המערער בנושאים שונים, ואמר למערער כי הוא מתגורר באזור מסוכן, רחוק מהכפר ושומם, וכדאי שיהיה לו נשק להגן על עצמו. המערער דחה את הרעיון ואמר למחמד כי יש לו מספיק צרות בחיים ואינו זקוק לנשק. מחמד אמר לו כי יש לו אקדח טוב וכדאי שינסה אותו לכמה ימים, מבלי לשלם עבורו, ויחליט אחר-כך. מחמד ביקש מהמערער לצאת לביתו, שם יפגוש אותו לאחר מכן. מחמד הגיע ברכבו סמוך לבית המערער, מסר למערער את האקדח, ביקש ממנו כי ינסה אותו ויחליט אם לקנות אותו בתוך מספר ימים, ואם יהיה מעוניין בו ישלם לו סך 10,000 ₪. המערער נטל את האקדח לתוך ביתו, הניח אותו במגירת השידה בחדר השינה, ולא נגע בו שוב עד לתפיסת הנשק על-ידי המשטרה. 

3. בית המשפט קמא דן את המערער לעונשים הבאים: 8 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו (מיום 8/1/2018 עד יום 25/2/2018), 12 חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור במשך 3 שנים מיום שחרורו מן המאסר עבירה של החזקה או נשיאה של נשק (למעט אביזרים ותחמושת), 6 חודשי מאסר על תנאי והתנאי הוא שלא יעבור במשך 3 שנים מיום שחרורו מן המאסר עבירה של החזקה או נשיאה של נשק - אביזרים ותחמושת. בנוסף, חויב המערער לשלם קנס בסך 2,500 ₪.

4. טרם מתן גזר הדין עמד בפני בית המשפט קמא תסקיר שירות המבחן, אשר תיאר את נסיבותיו של המערער, צעיר בן 25, נשוי ואב לתינוק, העובד מאז גיל 17 בעסק משפחתי להתקנת פיגומים. בפגישתו עם קצינת המבחן שלל המערער שימוש בחומרים פסיכו-אקטיביים, אך בדיקת שתן שמסר העידה על קיומם של שרידי סם מסוג קנאביס. שירות המבחן ציין בנוסף, כי מתוך שלוש בדיקות השתן, אליהן זומן התייצב המערער לאחת בלבד, בה נמצאו כאמור שרידי סם. המערער הכחיש את ממצאי הבדיקה, טען כי לא השתמש בסמים וניסה להסביר את התוצאות בחשיפה פאסיבית לשימוש בסם, כתוצאה משהותו עם הפועלים במסגרת העבודה.

במסגרת התסקיר התייחס שירות המבחן לעברו הפלילי של המערער (הכולל הרשעה בעבירות של גניבה וכניסה למקום מגורים, בגינן נשפט לששה חודשי מאסר בעבודות שירות), ליחסו של המערער לעבירות שביצע בעבר ולהימנעות שירות המבחן מהמלצה טיפולית בשל הרושם כי המערער נוטה להימנע מחשיפה, מוסר אינפורמציה דלה ושטחית ולא מביע נזקקות טיפולית.

בהתייחס לעבירה הנוכחית, סיפר המערער כי שוכנע על-ידי אדם, אותו לא הכיר קודם לכן, לרכוש ממנו נשק כדי להגן על משפחתו הגרעינית. הוא נטל אחריות מלאה על מעשיו וביטא צער על התנהלותו הבעייתית. מדבריו עלה, כי למרות שהיה ער לכך שהחזקת נשק הינה עבירה על החוק, חש בלחץ רגשי, משום שאותו אדם הפחיד אותו שמא לא יוכל להגן על משפחתו מפני איום. המערער טען כי התנהל מתוך חוסר אונים ופחד. בשיחה עימו, הצליח המערער לזהות את המשמעות והפוטנציאל ההרסני הטמון בהחזקת נשק אך טען כי פעל ממניע רגשי.

שירות המבחן התרשם שהמערער הוא בחור מופנם ומצומצם רגשית, המתקשה להעמיק בתכנים רגשיים ונוטה להתייחס לתכנים שעלו באופן קונקרטי. ההערכה הייתה כי במצבים בהם חש לחץ, תסכול וחוסר אונים עלול המערער להתקשות בהפעלת שיקול דעת עצמאי ובוגר ופועל מתוך דחפים רגשיים בלתי מודעים. גורם סיכון נוסף, לעמדת שירות המבחן, קשור באי הבהירות סביב השימוש בסמים, שעלול להגביר הסיכון להתנהלותו מתוך דחפים רגשיים, תוך קושי בהפעלת שיקול דעת אחראי ובוגר. ממצאי הבדיקה שמסר, מעלים תהיות גם סביב קשריו החברתיים ומעלים את הפוטנציאל להסתבכות עם החוק. מנגד פירט שירות המבחן את גורמי הסיכוי לשיקום- לקיחת האחריות והחרטה, לצד מחויבותו הרגשית כלפי משפחת המוצא והמשפחה הגרעינית, העשויה להוות אלמנט הרתעתי משמעותי עבור המערער. כן צוין כי התנהלותו התעסוקתית תקינה ומבטאת מחויבות, כרוכה באלמנט של אחריות וניהול, אך עומדת בפער מול קשייו במצבי לחץ.

לאחר ששקל את כל הנתונים הללו העריך שירות המבחן כי קיים סיכון בינוני-גבוה להישנות עבירות דומות בעתיד ובסופו של דבר, נוכח ההתרשמות מנתוניו האישיים של המערער והתייחסותו ההגנתית לממצאי בדיקת השתן, העריך כי הפרוגנוזה להפקת תועלת מתהליך טיפולי הנה שלילית.