פס"ד בערעור על זכותו של דייר ממשיך להתגורר בדיור ציבורי

לפניי ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט א' וינשל) מיום 27.7.22, בת"א 12406-07-19, בגדרו נדחתה תביעת המערערת להורות על פינויו של המשיב מדירה ציבורית בה התגורר אביו טרם מעברו לדיור סיעודי.

מבוא ורקע למחלוקת

1.המשיב התגורר בדירה ציבורית בה התגורר אביו המנוח, לאחר שהדירה הוקצתה לאב ונחתם מולו הסכם שכירות. האב המנוח ייקרא להלן – "הדייר החוזי". בחודש יוני 2016 הועבר האב לדיור סיעודי ובהמשך נפטר.

2.ביום 8.1.19 דנה הוועדה המוסמכת מטעם המערערת ("ועדת הלגליזציה") בעניין ומצאה שלא ניתן להכיר במשיב כ"דייר ממשיך". גם הוועד העליונה של משרד הבינוי והשיכון קבעה כי המשיב אינו זכאי למעמד של דייר ממשיך. אין מחלוקת בין הצדדים, כי המשיב אינו עומד בקריטריונים ובתבחינים לקבלת דיור ציבורי שלא כדייר ממשיך.

3.לאור האמור, ראתה המערערת במשיב כפולש לדירה החל מחודש יוני 2016 ועל רקע זה הוגשה התביעה לפינוי. לטענת המשיב בבית משפט קמא, הוא זכאי להמשיך להתגורר בדירה בהתאם להוראות חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, התשנ"ח-1998 (להלן: "החוק") כ"דייר ממשיך".

4.לאחר הגשת ראיות ובישיבת קדם המשפט המסכמת, הגיעו הצדדים להסכמה (שקיבלה תוקף של החלטה), לפיה המחלוקת בין הצדדים מוקדה בהיבט משפטי בלבד. המחלוקת המשפטית נוסחה כך: האם בהתאם להוראת המעבר בסעיף 70 לחוק ההסדרים נקבעה דרישת רצף מגורים החל מהיום הקובע עד מועד עזיבת הדייר החוזי – כטענת המערערת, או כי מעבר לדרישת המגורים בסמוך למועד הקובע, שאינה במחלוקת, נדרשת תקופת מגורים של ארבע שנים ברצף, עד למועד עזיבת הדייר החוזי – כטענת המשיב. הוסכם כי בהתאם להכרעה פרשנית זו, תוכרע תביעת הפינוי.

5.ההסדר החקיקתי ביחס למעמד הדייר הציבורי שהיה בתוקף עד שנת 2009, הכיר בזכותו של מי שהתגורר עם הדייר הציבורי להמשיך לשכור את הדירה במעמד של דייר ציבורי כ"דייר ממשיך", וזאת אף אם אין הוא עומד בעצמו בתנאים ובתבחינים לזכאות לדיור ציבורי. זכות זאת נקבעה בסעיף 3(א) לחוק, טרם תיקונו בשנת 2009. בהתאם להוראה זו, במקרה בו נפטר הדייר הציבורי או עבר להתגורר במוסד סיעודי, קמה הזכות לדייר הממשיך שהתגורר עמו, להמשיך ולהתגורר בדירה הציבורית עם קרוביו. המונח "דייר ממשיך" מוגדר בסעיף 1 לחוק (הגדרה שלא שונתה בתיקון משנת 2009) כולל קרוב משפחה מדרגה ראשונה ובלבד שהוא התגורר עם הזכאי בדירה הציבורית תקופה של שלוש שנים לפחות בסמוך למועד פטירת הזכאי או למועד שבו עבר הזכאי להתגורר במוסד סיעודי.

6.בתיקון לחוק משנת 2009 נשללה זכות זו ונקבע כי זכות הדייר הממשיך להתגורר בדירה מותנית בהוכחת זכאותו האישית לדיור ציבורי. התיקון התבצע במסגרת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010), התשס"ט-2009 (להלן: "חוק ההסדרים"). לצד זאת, ונוכח משמעות והשפעת התיקון על זכויות המתגוררים בדיור הציבורי, נקבעה בסעיף 70 לחוק ההסדרים הוראת מעבר. פרשנות הוראת המעבר עומדת בלב ליבו של פסק הדין ושל ערעור זה. סעיף 70(א) קובע כי ההוראה החדשה שבסעיף 3 לחוק לא תחול על מי שביום 1.8.2009: