פס"ד בערעור על החלטת הוועדה הפסיכיאטרית המיוחדת

האם הוועדה הפסיכיאטרית המיוחדת הייתה מוסמכת להורות על השבתו של המערער לאשפוז  במסגרת דיון תקופתי שנערך בפניה, זאת לאחר שמצאה כי המערער הפר את התנאים שנקבעו עת הורתה כחודשיים קודם לכן, על שחרורו מאשפוז במרכז לבריאות הנפש בבאר שבע, בו היה נתון על פי צו אשפוז בהתאם לסעיף 15א לחוק טיפול בחולי נפש תשנ"א - 1991 (להלן: "חוק הטיפול").

זוהי השאלה העומדת בפניי להכרעה.

פתח דבר ותמצית ההליכים והעובדות הרלוונטיים

המערער נעצר בתאריך... בשנת 2015 בעיר בדרום בה התגורר ובהמשך אף הוגש נגדו כתב אישום בבית המשפט המחוזי בבאר שבע.

.....

מכאן הואשם המערער בארבע עבירות של ניסיון רצח, שתי עבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות ושתי עבירות של פציעה בנסיבות מחמירות ממניע גזענות.

לאחר שהוגש נגדו כתב אישום כאמור המערער שהה במעצר ובשלב מסוים (בחודש ינואר 2017) הציגו הצדדים לבית המשפט הסדר טיעון על פיו תוקן כתב האישום, המערער הודה בעובדות כתב האישום המתוקן בשתי עבירות של חבלה ופציעה בנסיבות מחמירות, כאשר לא הייתה הסכמה עונשית בין הצדדים והוסכם כי יוגש תסקיר של שירות המבחן.

לאחר מכן התקבל תסקיר ממנו עלה חשש כי המערער פיתח מצב פסיכוטי. נתבקשה בדיקה פסיכיאטרית ובהמשך הודיעו הצדדים בדיון ביום 27/03/2019, כי לאור חוות הדעת הפסיכיאטריות שהתקבלו מהן עלה עתה, כי הנאשם אינו כשיר לעמוד לדין הודיעו הצדדים כי הסכימו שהכרעת הדין שניתנה תבוטל, יינתן צו לאשפוזו של המערער בהתאם לסעיף 15(א) לחוק הטיפול בחולי נפש זאת בהתאם לכתב האישום המקורי. כמו כן צוין כי יש הסכמה שישנן ראיות לכאורה כנדרש בסעיף 15 (א)(1) לחוק שהמערער עשה את העבירות המיוחסות לו או מעשה עבירה דומה לעובדות כתב האישום.  בהתאם ניתן צו המורה על הפסקת ההליכים על פי סעיף 170 לחוק סדר הדין הפלילי התשמ"ב – 1982, כאשר לצד זאת התביעה הצהירה כי בנסיבות התיק היא לא תבקש לחדש ההליכים בתיק זה כאשר ואם המערער ישוב לאיתנו.

בהתאם הורה בית המשפט על הפסקת ההליכים בתיק ועל מתן צו אשפוז בהתאם לסעיף 15 (א) לחוק כאשר נקבע, כי תקופת האשפוז המרבית תהיה 20 שנה.

המערער היה מאושפז אפוא בהתאם לצו האשפוז שניתן על פי סעיף 15(א) לחוק הטיפול החל ממועד זה - 27.3.2017 ועד ליום 25.11.19 בו שוחרר מן האשפוז על ידי הועדה הפסיכיאטרית המיוחדת (להלן: "הועדה המיוחדת").

הועדה המיוחדת קיימה כנדרש בחוק דיונים תקופתיים בעניינו של המערער ובהמשך אף קיימה מספר דיונים בבקשת המערער להשתחרר מאשפוז. נציין כבר עתה, כי בפני נשמע לפני מספר חודשים ערעורו של המערער על כך שהוועדה המיוחדת לא הורתה על שחרורו מהאשפוז, כאשר במסגרת הערעור בדיון ביום 10.10.2019 הוסכם, כי המערער יצא לחופשות ארוכות יותר במשך חודש ימים, לשם בחינת שילובו בטיפול במספר מישורים בעיר אחרת בדרום, בה תכנן לגור עם שחרורו מהאשפוז וכי לאחר מכן יתקיים דיון נוסף בוועדה המיוחדת( ראה ע"ו 9465-09-19).

והנה בחלוף כחודש וחצי ובהמשך לאמור הורתה הועדה המיוחדת ביום 25.11.2019 על שחרורו של המערער מהאשפוז בתנאים של צו לטיפול מרפאתי כפוי תוך מעקב שוטף, בדיקות פסיכיאטריות ובדיקות שתן לגילוי חומרים פסיכו-אקטיביים וכן דו"ח מרופא המרפאה והעו"ס ביחס לבדיקות שיערכו למערער כל שבועיים, כאשר המערער עצמו התחייב להימנע מנטילת סמים בזמן שהוא מצוי בטיפול.

בהמשך להחלטת הועדה על שחרור המערער, נערך ביום 3.2.2020 נערך דיון מעקבי. במהלך הדיון הסתבר לחברי הועדה כי  בפועל לא התקיים שום תנאי מהתנאים שנקבעו על ידה, המערער אישר בפני וועדה שהמשיך ליטול סמים, הוא אינו עובד, לא הוצגו בדיקות שתן והוא לא קיבל כל טיפול תרופתי.

המערער אף נבדק על ידי חברי הועדה הכוללת פסיכיאטר וקרימינולוג, ובבדיקה נמצא כי הוא שרוי במצב פסיכוטי ומסוכנותו גבוהה (ראה פירוט ממצאי הבדיקה שנערכה ע"י ד"ר פסיכיאטר חבר הוועדה).

לאור זאת, הגיעה הוועדה המיוחדת לכלל מסקנה, כי יש מקום להשתמש בסמכותה על פי סעיף 28(ד) לחוק הטיפול ולהורות על אשפוזו של המערער, שכן לא ניתן להבטיח את הטיפול בו שלא בתנאי אשפוז, והוא עלול לסכן את זולתו; וכי היא שוכנעה שהייתה הפרה של תנאי צו לטיפול מרפאתי כפוי.

לצד החלטת הוועדה להחזיר את המערער לאשפוז כפוי בצו אשפוז, הורתה הוועדה למנהל מחלקה ולפסיכיאטר המחוזי לבדוק את המערער וליתן לוועדה המיוחדת חוות דעת על מצבו הנפשי ומסוכנותו עד לדיון הבא שנקבע ליום 20.04.20.

עם הגשת הערעור בפני נקבע הדיון כבר למחרת ונתבקש עדכון מרופא המחלקה ביחס למערער. בעדכון הראשוני שהתקבל צוין, כי קיים שינוי במצבו הנפשי של המערער לעומת זה שהיה ערב שחרורו מן האשפוז, אך נדרש זמן רב יותר ליתן חוות דעת (לאור העובדה ששהה רק יום במחלקה) נוכח כך נקבע דיון נוסף כשבוע ימים לאחר מכן אליו התבקש עדכון מקיף יותר מרופאי המחלקה.

מהעדכון שהתקבל מיום 16.2.2020 ממנהל המחלקה בה אושפז המערער עלה, כי המערער נמצא במצב מאני פסיכוטי פעיל סוער, התנהגותו אינה מאורגנת, סף הגירוי נמוך והוא על סף התפרצות, והגם שלא ניתן לקבוע אבחנה פסיכיאטרית מדויקת, מצבו הנפשי על הצורך בהמשך אשפוז במחלקה סגורה והצורך בטיפול תרופתי מסיבי.

מכאן הערעור.