פס"ד בערעור על דחיית תביעה להכרה בנכות

1. לפנינו ערעור על החלטת המשיב מיום 3.2.2019, אשר דחה את תביעתו של המערער להכרה בנכות, מן הטעם שנקבע, כי לא מתקיים קשר סיבתי בין השירות הצבאי של המערער לבין ליקוי שמיעתי וטנטון שממנו סובל המערער (להלן: "הפציעה" ו/או "הפגימה").

רקע עובדתי וטענות הצדדים

2. המערער, יליד 1982 התגייס בשנת 2000 לגדוד 202 של חטיבת צנחנים עד שנת 2003, ולאחר מכן היה בשירות מילואים פעיל.
3. המערער טוען כי במסגרת תפקידו נחשף לרעש רב מירי נשק קל וכבד באימונים בשטח, במטווחים ובלחימה.
4. לטענת המערער, במסגרת ארוע היתקלות עם מחבלים במבצע "חומת מגן" בשכם בשנת 2002, ירה חייל מפלוגתו של המערער בחלל סגור, שבעקבותיו החל המערער לסבול מקולות שריקה חזקים מאוד בשתי אוזנייו ומירידה משמעותית בשמיעה (להלן: "האירוע").
5. המערער מציין עוד, כי כבר במהלך שירותו הסדיר החל לסבול מירידה בשמיעה; קושי בהבנת דיבור בעיקר בסביבה רועשת ומצליל טינטון הנשמע בשתי אוזנייו.
6. לטענת המערער, מצב השמיעה והטינטון החמיר בשנים האחרונות, דבר שמפריע לו להירדם וכתוצאה מכך הוא סובל מעייפות ומעצבנות יתר. בנוסף, טוען המערער כי הטנטון מפריע לו להתרכז בתפקוד היומיומי שלו ובעבודותו כאדריכל, שכן מדובר בעיסוק הדורש ריכוז מירבי.

המערער מציין כי במשך השנים פנה לרופאים שונים וקיבל טיפולים אלטרנטביים, וכן עבר לטיפולים פסיכולוגיים כדי לנסות להפיג מתחים, עצבנות וחרדות כתוצאה מהטנטון.

7. המערער טוען כי בעקבות החמרת ליקוי השמיעה והטינטון בשנים האחרונות – פנה לצבא בבקשה לסיים תפקידו בשירות המילואים כדי לא להחשף לרעשים מזיקים - והצבא נעתר לבקשתו זו.
8. ביום 24.9.2003, בתום השירות הסדיר, הגיש המערער בקשה להכרה בנכות בעקבות האירוע. ביום 14.12.2003 עמד המערער בפני ועדה רפואית לפי סעיף 28א לחוק – וזו קבעה שאין למערער נכות. על סמך קביעה זו ניתנה החלטת המשיב מיום 4.1.2004 לפיה אין נכות שמיעתית כתוצאה מהאירוע או תנאי השירות הצבאי.

המערער הגיש ערעור על החלטה המשיב לועדה רפואית עליונה, אשר דחתה את הערעור.

על החלטת הוועדה העליונה הגיש המערער ביום 14.2.2008 ערעור על החלטת הועדה לוועדת ערעורים שליד בית משפט השלום בחיפה  - ו"ע 316/05, וגם ערעור זה נדחה ביום 31.12.2009.

9. ביום 12.7.2012 פנה המערער שוב אל המשיב בבקשה להכרה, בצרוף חוות דעת רפואית של ד"ר גיל סיגל מיום 15.6.2017 (להלן: "חוות דעת המערער") בה טען כי הוא המשיך להיחשף לרעשים מזיקים במהלך שירות המילואים שביצע.
10. ביום 9.12.2018 נכתבה חוות דעת רפואית ע"י ד"ר בן טובים (להלן: "חוות דעת המשיב"), ועל בסיס המלצתו של ד"ר בן טובים קבע המשיב כי לא קיימת נכות שמיעתית וטנטון עקב תנאי השירות במילואים.
11. על החלטה זו של המשיב הגיש המערער את הערעור דנן.
12. לטענת המערער, החלטת המשיב נעדרת כל הנמקה אמיתית כנדרש בסעיף 31(ג) לחוק, וכי במקרים דומים לשלו המשיב הכיר בנכות. בנוסף, טוען המערער כי לא יכולה להיות מחלוקת על כך שליקוי שמיעה וטינטון מהווים מחלה או חבלה וכי מדובר בליקויים כרוניים הפוגעים פגיעה משמעותית באיכות החיים.

דיון והכרעה

13. בין הצדדים אין כל מחלוקת עובדתית שהיא: המערער עבר בדיקת שמיעה, שתוצאותיה מוסכמות הן על המומחה מטעם המערער והן על המומחה מטעם המשיב. השאלה היא, כיצד יש לפרש את תוצאות הבדיקות, והאם הן מאפשרות לקבוע נכות וקשר סיבתי בין הנכות ובין השירות הצבאי ותנאיו, ועל כן הסכימו הצדדים, בדיון מיום 19.6.2019, כי הצדדים יגישו סיכומים והוועדה תכריע בערעור על יסוד החומר שבתיק ועל יסוד הסיכומים.