פס"ד בעניין תחולת סעיף 55 לחוק הירושה בין צדדים בעלי נכות נפשית כאשר לאחר מהם מונה אפוטרופוס

עניינו של פסק הדין שלפניי, הכרעה בשאלה האם הנתבעת היתה ידועתו בציבור של המנוח מ' מ' ז"ל (להלן: "המנוח") בהתאם לסעיף 55 לחוק הירושה, התשכ"ה – 1965 (להלן: "חוק הירושה").

רקע עובדתי ודיוני:

1. א.המנוח הלך לעולמו ביום 24.1.21 כשהוא בן 67 שנים.

   • בעת פטירתו, לא הותיר אחריו המנוח אישה ו/או ילדים ו/או הורים.

2. התובעת הינה אחותו היחידה של המנוח (להלן גם: "אחות המנוח"), ואילו הנתבעת הינה מי שטוענת להיות ידועתו בציבור של המנוח לעת פטירתו.

3. לאחר פטירת המנוח, הגישה התובעת תובענה למתן צו ירושה לפיה היא היורשת היחידה של המנוח (ת"ע 65586-04-21).

4. ביום 18.8.21 הגישה הנתבעת התנגדות למתן צו ירושה שהגישה התובעת (ת"ע 65591-04-21) ובד בבד תובענה מטעמה למתן צו ירושה לפיה היא זכאית לרשת את מלוא הזכויות בדירת המגורים של המנוח והמטלטלין של המנוח וכן 2/3 מיתר עזבונו כאשר אחות המנוח תירש את יתרת העזבון בהתאם לסעיף 11 (א) (2) לחוק הירושה (ת"ע 65588-04-21).

5. יצוין כי הן המנוח והן הנתבעת סבלו מבעיות בתחום בריאות הנפש ועברו מסכת חיים קשה כפי שיפורט גם בהמשך.

6. בשנת 1980 נורה המנוח בשתי רגליו ע"י שוטר בטעות ובעקבות אירוע זה פיתח פוסטראומה, פחד ורתיעה כלפי המשטרה, והחל מאותה עת טופל במרפאות לבריאות הנפש. מאותה עת אובחן המנוח כסובל מסכיזופרניה פראנואידית ולאחר מכן עבר אשפוזים פסיכיאטריים רבים, כפי שיפורט בהמשך.

7. בשנת 1998 התחתן המנוח עם אשה ולאחר מספר חודשים נפרד מאשתו והתגרש בשנת 2003.

8. יצוין, כי בבעלות המנוח דירה בחולון שקיבל בירושה מהוריו (להלן: "דירת המנוח") והיא למעשה הנכס העיקרי שהותיר אחריו המנוח ונמצא בלב ליבו של הסכסוך שלפניי.

9. בשנת 2000 מונתה אחות המנוח כאפוטרופסית על רכושו ובשנת 2001 מונתה כאפוטרופסית גם על גופו.

10. בשנת 2009 עבר המנוח להתגורר בדירתו וזאת לאחר שבשנים קודמות התגורר בבית הוריו בהוסטל ושהה באשפוזים בבית החולים לחולי נפש "אברבנאל" אולם סירב להמשיך להתגורר בהוסטל ועל כן חזר להתגורר בדירתו.

11. הנתבעת אף היא חולה בסכיזופרניה, כבת 50 שנים בעת פטירת המנוח, גרושה ואם לילד שהינו בגיר מקשר קודם שהיה לה עם אדם אחר. יצוין כי בנה של הנתבעת גדל רוב הזמן במסגרות חוץ ביתיות, חלק מהזמן אצל סבתו (אם הנתבעת) וחלק מהזמן בפנימיות כיוון שהנתבעת לא יכלה לגדלו. כן, מתיעוד רפואי שהוגש לתיק עולה כי הנתבעת הינה מתמודדת נפש וסובלת מבעיות נפשיות והתנהגויות שונות כפי שיפורט גם בהמשך.

12. בשנת 2011 פגש המנוח את הנתבעת במועדון חברתי לפגועי נפש וזמן קצר לאחר מכן, עברה הנתבעת להתגורר בדירת המנוח. הנתבעת חיה עם המנוח באותה דירה במשך כ-10 שנים ועד למועד פטירתו.

13. יצוין, כי נסיבות כניסת הנתבעת להתגורר בדירת המנוח שנויות במחלוקת, כאשר מחד טוענת אחות התובעת כי הנתבעת נכנסה לדירה תוך כדי איומים על המנוח כשהיא מלווה באחיה כאשר שניהם מפצירים במנוח לקבל את הנתבעת לביתו וזאת לאחר שלא היה לה מקום אחר להתגורר בו ולאחר שגם משפחתה לא יכלה להתמודד עמה, ומנגד הנתבעת הכחישה טענות אלו וטענה כי המנוח אהב אותה ועל כן הסכים לקבלה.

14. כאמור, משנת 2000 ועד לשנת 2017 היתה אחות המנוח אפוטרופסית על גופו ורכושו של המנוח ואילו משנת 2017 ביקשה להשתחרר מתפקידה כאפוטרופסית על הרכוש ובקשתה נעתרה ולכן משנת 2017 שימשה כאפוטרופוסית על גופו של המנוח בלבד וזאת עד לפטירת המנוח. לטענת אחות המנוח, היא ביקשה להשתחרר מתפקידה כאפוטרופסית על רכוש המנוח לאור לחצים שהופעלו עליה כבר באותה עת ע"י הנתבעת בעניינים כספיים וכן בנוגע לדירת המנוח ולכן העדיפה כי ימונה למנוח אפוטרופוס חיצוני, שכן לא עמדה בלחציה של הנתבעת וחששה כי הנתבעת תשתלט על רכושו.

15. כן טענה אחות המנוח כי המנוח היה אדם עם בעיות נפשיות רבות ולמעשה הנתבעת כפתה את עצמה על המנוח, התעללה בו פיזית ונפשית, ניצלה את המנוח לצורך מגוריה בדירה וזאת מאחר שלא היה לה היכן להתגורר ואף ניצלה את כספיו והקצבאות שקיבל, תוך שהתעללה והתעמרה בו לרבות תוך כדי נקיטת אלימות מילולית וצעקות. כן לטענת אחות המנוח, התנהגויות אלו החריפו את מצבו הבריאותי של המנוח, הביאו אותו לאשפוזים רבים וייתכן שאף החישו את מותו. לטענת אחות המנוח, אין המדובר במערכת יחסים של ידועים בציבור, אלא בקשר של ניצול וכפייה, במטרה להשתלט על רכושו, כאשר למנוח לא היו כוחות וכלים להתמודד עם התנהלות זו של הנתבעת לנוכח המוגבלות הנפשית שסבל ממנה.

16. מנגד, טוענת הנתבעת כי חרף העובדה שהמנוח והנתבעת היו חולי סכיזופרניה, הם ראו עצמם מבחינה סובייקטיבית כידועים בציבור. המנוח והנתבעת ניהלו חיי משפחה ומשק בית משותף במשך 11 שנים ועד למועד פטירת המנוח. לטענת הנתבעת, גם אם התנהלותם והתנהגותם של המנוח והנתבעת לא היתה זהה לזו של בני זוג רגילים, אזי אין ספק כי המנוח והנתבעת אהבו אחד את השני, היו מסורים אחד לשני והיו נאמנים אחד לשני, תוך שהביעו האחד כלפי השני ואף כלפי חוץ את רצונם לקשור את גורלם האחד בשני כזוג נשוי.

17. יצוין, כי במהלך ההליך הוגשו מסמכים ו/או תיעודים רבים שיש בהם כדי לשפוך אור על מערכת היחסים של המנוח עם הנתבעת ועל מצבם הרפואי ובכלל כך: מסמכים של המנוח בקרן לטיפול בחסויים, תסקירים, מסמכים ממשטרת ישראל, רשומות רפואיות של המנוח, פרוטוקולים של הליכים משפטיים וכו' – כל אלה חלק ממסכת הראיות בתיק.

18. בעניינם של הצדדים התקיימו שתי ישיבות הוכחות בהן נחקרו מר ב' א' ניצב (בדימ') שהיה חבר של המנוח – עד מטעם התובעת; שכנים אשר התגוררו בשכונה בה התגורר המנוח – גב' א' ח', גב' נ' מ', גב' ר' ח', בנה של הנתבעת ואחיה של הנתבעת – עדים מטעם הנתבעת וכן הנתבעת והתובעת.

19. לאחר הגשת מכלול הסיכומים לרבות סיכומי תשובה, ניתן פסק הדין.

    מתווה משפטי: ידועים ציבור – סעיף 55 לחוק הירושה:

     

20. סעיף 55 לחוק הירושה שכותרתו "מעין צוואה" קובע כדלקמן:

    "איש ואשה החיים חיי משפחה במשק בית משותף אך אינם נשואים זה לזה, ומת אחד מהם ובשעת מותו אף אחד מהם לא היה נשוי לאדם אחר, רואים את הנשאר בחיים כאילו המוריש ציווה לו מה שהנשאר בחיים היה מקבל בירושה על-פי דין אילו היו נשואים זה לזה, והוא כשאין הוראה אחרת, מפורשת או משתמעת, בצוואה שהשאיר המוריש".

     

21. כנלמד, סעיף זה קובע שלושה תנאי סף על מנת שיהא לבן זוג חלק בעיזבון בן זוגו המנוח: היסוד הראשון – קיומם של חיי משפחה; היסוד השני – ניהול משק בית משותף; והיסוד השלישי – העדר קשר נישואין בין מי מבני הזוג לאחר.

     

22. אין חולק כי בענייננו מתקיים התנאי השלישי שכן הן המנוח והן הנתבעת לא היו נשואים לאחר. אשר לשני תנאי הסף של "חיי משפחה" ו"ניהול משק בית משותף" נפסק כי מדובר בתנאים מהותיים ולא מדובר בדרישה ראייתית גרידא (ע"א 6434/00 דנינו נ' מנע, פ"ד נו (3) 683). כן, נפסק כי הבחינה לגבי תנאי אלו נעשית על פי קריטריונים סובייקטיביים, דהיינו, כיצד ראו בני הזוג, האיש והאישה, את מערכת היחסים ביניהם ובהתייחס לתחולת סעיף 55 לחוק הירושה, יש לשאול האם המנוח ראה באותה אישה את יורשתו לאחר מותו (ע"א 79/83היועץ המשפטי לממשלה נ' סוזן שוקרן,פ"ד לט (2) 690, 695 (1985); רע"א 9755/04סיגל ביטון נ' קצין תגמולים - משרד הבטחון(31.08.200); ע"מ 3497/09פלוני נ' פלונית)04.05.2010)).

     

23. על פי הפסיקה, על הטוען להיות ידוע בציבור להוכיח קשר עמוק של שיתוף גורל והקרבה הדדית הנותנים מקום לחשוב שאילו ביקש בן הזוג האחד מבן הזוג השני בעודו בחיים לרשום על שמו או לצוות לו חלק מתאים מנכסיו, היה נענה לכך ברצון כדי להבטיח לו מה שהיה מגיע לו לו היו נשואים כחוק (ע"א 621/69קרול נסיס נ' קוינה יוסטר, פ"ד כד(1) 617, בעמ' 624). עם זאת, נפסק כי אין צורך להוכיח כוונת הורשה בפועל (ע"א 818/75 עזבון המנוחה ברוניסלבה בורגר נ' חיים מרגלית, ל(2) 552, 554).

     

24. הפסיקה קבעה כי המבחן להתקיימות תנאי הסף הוא מבחן גמיש ואין לקבוע לו קריטריונים נוקשים ויציקת התוכן תעשה בהתאם לנסיבותיו הקונקרטיות של כל מקרה (ע"א 107/81 אלון נ' מנדלסון פ"ד מג (1) 431).

     

25. נטל ההוכחה להתקיימותם של תנאי הסף מוטל על הנתבעת. נוכח העובדה כי המנוח אינו בין החיים ולא ניתן לשמוע את גרסתו, אזי נטל ההוכחה המוטל על הנתבעת היינו כבד כמתחייב מתביעה שמוגשת כנגד העזבון (ע"א 714/88 נירה שניצר נ' יובל ריבלין פ"ד מה (2) 89).

     

26. בנוסף, קיימת דעה בפסיקה כי לצורך הוכחת ידועים בציבור לפי סעיף 55 לחוק הירושה יש להניח ראיות בעלות משקל משמעותי וזאת נוכח התכלית החקיקתית השונה של סעיף 55 לחוק הירושה ביחס לחיקוקים אחרים לפיו יחסי ידועים בציבור נדרשים לשקף אומד דעת של הורשה. יפים לענין זה הדברים שנאמרו ע"י חברי כב' השופט בר יוסף בת"ע (ת"א) 19479-06-20 א.נ נ' א.מ.ד. (קטין) (10.03.2022) כדלקמן: "הגם שהיסודות העובדתיים להכרה בבני זוג כידועים בציבור לפי סעיף 55 לחוק, ולהכרה בהם ככאלה לפי חיקוקים אחרים, זהים - דומה שלצורך סעיף 55 לחוק ראוי לדרוש ראיות הנושאות עמן משקל עודף. הדבר מתבקש, לנוכח תכליתו החקיקתית השונה של סעיף 55 לחוק, לפיו יחסי ידועים בציבור אמורים לשקף אומד דעת של הורשה (פרשת נסיס). בלשון אחרת, איכות הראיות אמורה לבסס מערכת יחסים, שתצדיק פגיעה בזכותם של יורשים אחרים על פי דין. ...לנוכח האמור, מוטל על התובעת נטל השכנוע להניח ראיות בעלות משקל של ממש, ולתמוך את גרסתה בסיוע, על מנת לשכנע שהיא זכאית לרשת מחצית מעיזבון המנוח, תוך פגיעה מהותית בזכויות הירושה על פי דין של הנתבע ...".

     

27. בנוסף, בענייננו מדובר בנסיבות מיוחדות בהן הן המנוח והן הנתבעת סבלו ממחלה נפשית סכיזופרניה כאשר למנוח מונה אפוטרופוס הן לגוף והן לרכוש במהלך 20 השנים האחרונות לחייו. על כן, יש לבחון ביתר זהירות האם המנוח והנתבעת היו ידועים בציבור לצורך הורשת מלוא עזבון המנוח לנתבעת בשים לב למגבלות מהם סבלו ובפרט לנוכח העובדה כי המנוח נזקק למישהו שינהל הן את רכושו והן את ענייניו הרפואיים והאישיים.

     

28. יצוין, כי בבע"מ 8401/12 אלמונית נ' האפוטרופוס הכללי (11.3.2013) נקבע כי במקרה של פסול דין "מתעורר ספק אם ניתן לייחס לו כוונה ובחירה רצונית להיכנס לחיי משפחה". אמנם, ביהמ"ש העליון הותיר את השאלה המשפטית העקרונית והיא "האם יש לשלול מבני זוג שחיים יחד במשך שנים רבות בדירה משותפת מעמד של ידועים בציבור, אך מפאת היותו של אחד מהם פסול דין" – בצריך עיון. יצוין, כי באותו מקרה היה מדובר באדם שסבל מפיגור שכלי ומבעיות נפשיות והוכרז כפסול דין כאשר אמו מונתה כאפוטרופא על גופו ורכושו ולאחר פטירת האם מונו שני אפוטרופסים אחרים. התובעת אשר טענה להיותה ידועה בציבור של המנוח התגוררה עמו במשך 14 שנים תחת קורת גג אחת, כאשר בתחילת יחסיהם תפקדה האישה על תקן אחד מהאפוטרופסים שמונו לו. באותו מקרה קיבל ביהמ"ש העליון את פסיקת בית המשפט לענייני משפחה ובית המשפט המחוזי שכן על פי התשתית הראייתית שהונחה בפני בית המשפט למרות המגורים המשותפים הממושכים אין המדובר ביחסים של ידועים בציבור. עם זאת, ביהמ"ש העליון לא ביטל את הספק שהתעורר במקרה של פסול דין הנכנס לגדר ידוע בציבור אלא קבע כי כל מקרה יבחן לנסיבותיו.

     

29. בתמ"ש (ת"א) 50982-02-12 א' נ' ז' (8.9.2013) נעשתה אבחנה נוספת במצב שבו אחד מבני הזוג היה חסוי ואף הוכרז כפסול דין. באותו מקרה נדון עניינה של תובעת שמונה לה אפוטרופוס והיא הוכרזה כפסולת דין אשר טענה כי היתה ידועה בציבור של המנוח ועל כן מגיע לה מחצית מרכושו וכן מזונות מהעיזבון. כב' הש' שילה שנתן את פסק הדין מאזכר את בבע"מ 8401/12 לעיל וקובע כי העובדה שהתובעת היתה פסולת דין אמנם לא מונעת ממנה "להיכנס" למעמד של ידועה בציבור, אולם במקרה כזה קיים ספק בנוגע לאלמנט הכוונה והבחירה הרצונית להיכנס לחיי משפחה. עוד הוסיף כב' הש' שילה וקבע כי: "כאשר מדובר בבן זוג פסול דין, יש לאבחן בין תביעה לזכויות רכושיות (כפי שהיה בפרשת אלמונית) שלה גוון הסכמי ובמסגרתה יש לבחון האם היתה גמירות דעת מצידו של פסול הדין "להיכנס" למצב של ידוע בציבור, לבין מצב שבו מדובר בתביעה למזונות מהעיזבון שהיא תביעה בעלת גוון סוציאלי וקוגנטי (שהיא התביעה המרכזית במקרה דנן). במילים אחרות, ייתכן כי פסול דין יוכר כידוע בציבור לצורך קבלת מזונות מהעיזבון אך לא יוכר כידוע בציבור לצורך יורשת בן זוגו או לצורך החלת חזקת השיתוף על נכסים". יצוין, כי בפסק הדין נקבע כי התובעת היתה ידועה בציבור של המנוח לעניין זכויותיה מן העיזבון בלבד, אולם לא בנוגע לזכויות רכושיות שלגביהן קייים נטל ההוכחה גדול במיוחד לצורך הוכחת כוונת השיתוף.

     

30. נוכח כל האמור ניתן לקבוע כי כאשר מדובר באדם שמונה לו אפוטרופוס והינו פסול דין, אזי מתעורר ספק האם ניתן לייחס לו כוונה ובחירה רצונית להיכנס לחיי משפחה כאשר כניסה למעמד זה מקנה זכויות רכושיות משמעותיות לבן הזוג שני ובפרט בענייני ירושה. יצוין, כי כל מקרה נדון לגופו ובסופו של דבר ההכרעה בשאלה האם הנתבעת היתה ידועתו בציבור של המנוח הינה שאלה עובדתית אשר נבחנת על יסוד מכלול הנתונים ובהתבסס על התשתית הראייתית שמונחת לפני בית המשפט כאשר הנטל שמוטל על הנתבעת הוא נטל הוכחה כבד אשר מחייב הבאת ראיות משמעותיות על מנת לשכנע כי הינה זכאית לרשת את עזבון המנוח.

     

    מן הכלל אל הפרט, לענייננו:

     

31. במקרה דנן, לאחר שבחנתי את מכלול הטענות, הראיות והעדויות שהונחו בפני – שוכנעתי כי הנתבעת לא הרימה את נטל ההוכחה כי היתה ידועתו בציבור של המנוח המקימה לה זכויות כידועה בציבור לצורך ירושה. להלן יפורטו מכלול הנימוקים ביסוד טענתי זו.

    מצבו הבריאותי/נפשי של המנוח:

32. לתיק בית המשפט הוגשו סיכומי אשפוז ותסקירים בנוגע למנוח המעידים כי המנוח היה מתמודד נפש החל משנת 1980, קרי במשך – 40 שנה, סבל מסכיזופרניה, היה בעל בוחן מציאות לקוי ושיפוט פגום ולרוב בעל תובנה חלקית למחלתו ולמצבו הנפשי.

33. כך, עפ"י מכתב מהמרכז לבריאות הנפש מיום 11.09.2002 המנוח היה מאושפז בבית החולים אברבנאל במשך תקופה ארוכה, החל מיום 29.02.2000 ועד ליום 11.09.2002 וזאת בשל הפרעות נפשיות (עמ' 19 למוצגי התובעת). לאחר מכן, עם שחרורו מבית החולים עבר להתגורר בהוסטל בחולון המנוהל ע"י אגודת ידידי המרכז לבריאות הנפש (עמ' 20-21 למוצגי התובעת).

34. כך במכתב מטעם המרכז לבריאות הנפש אברבנאל מיום 22.02.2017 (עמ' 14-16 למוצגי התובעת) נרשם בין היתר כך:

    "מדובר בחולה נפש המוכר למערכת הפסיכיאטרית מ – 7 אשפוזים קודמים במרכזינו שהחלו ב – 1980 (כולל אשפוז ממושך בן 622 יום), בחלקם ע"פ הוראת אשפוז וכן בצו הסתכלות. מאובחן כסובל מסכיזופרניה פרנואידית. ברקע סובל מאי ספיקת כליות ותחלואה בדם, לכן היה מאושפז מספר פעמים בבית חולים כללי. בין האשפוזים הפסיכיאטריים אינו משתף פעולה מוחלטת עם גורמים טיפוליים, עד להחמרה במצבו הנפשי, מזניח את עצמו ולא נוטל טיפול באופן קובע לבעיות הגופניות והן טיפול נפשי.

    למרות מעקב וטיפול של שנים רבות נמצא במצב פסיכוטי כרוני, עם בוחן מציאות ושיפוט פגומים באופן כרוני. לרוב קיימת תובנה חלקית למחלתו ולמצבו הנפשי. נמצא במעקב פסיכיאטרי אמבולטורי במרפאה לברה"נ תרצ"ו, מטופל בטיפול לטווח ארוך בזריקות.

    לאשפוזו השמיני בין התאריכים: 31/12/16-14/02/17 הובא למיון מרכזנו ע"י המשטרה לבדיקה פסיכיאטרית לאחר דיווח מבת זוגו. בדו"ח פעולה של המשטרה רשום: בת זוגו מסרה שהוא השליך לפח את המצרכים שקנתה והיו במקרר כי לטענתו זה רעל, שלאחרונה הפסיק לקחת את טיפולו התרופתי. יחד עם זאת לא היו איומים או אלימות. מודיעה כי היא מעונינת בטיפול פסיכיאטרי ולא משטרתי. בבדיקתו נמצא שרוי בהחמרה פסיכוטית עם מחשבות שווא פרנואידליות, שמיעת קולות, פגיעה בשיפוט ובתובנה, ניכרים סימנים שליליים כרוניים. יחד עם זאת שיתף פעולה בבדיקה, הסכים להתאשפז מרצון".

35. כן, מדו"ח סיכומי אשפוז של המנוח בבית החולים וולפסון בחולון עולה תמונה של אשפוזים מרובים, הן בשל בעיות פיסיולוגיות והן בשל בעיות נפשיות (עמ' 50-51 למוצגי התובעת) כמפורט להלן:

    כך ביום 2.11.2020 נרשם: "החולה ללא שינוי, הלוצינטורי, מדבר לעצמו, מחשבות שווא ביזריות, שיפוט לקוי, זקוק לשמירה". וביום למחרת ה 3.11.2020: "שקט. מגלה מחשבות שווה של יחס ורדיפה. לא מגלה כבר התנהגות הלוצינטורית. בולטים ליקויים בכל תחומי אישיות. זקוק לשמירה".

    כן, ביום 1.12.2020 נרשם בין היתר בסיכום אשפוז: " בן 67, באשפוז ממושך, עדיין עם זונדה. לוקה בסכיזופרניה. מוכרת למערכת הפסיכיאטרית, לדברי נוכחת בחדר תמיד טופל ב ZYPREXA וזריקות MODECATE. בבדיקות באי שקט קל. מדווח על שמיעת קולות "שונים" ולא מפרט, שולל קיום מחשבות אובדניות או כוונות לפגוע בעצמו. לסיכום: פסיכוטי, שיפוט לקוי. מומלץ: 1. המשך שמירה צמודה. 2. לעלות מינון של ...". בסיכום אשפוז מיום למחרת נרשם בין היתר: "לאורך האשפוז נמצא במצב פסיכוטי אך לא מסוכנות מיידית מכל סוג, שלל קיום מחשבות אובדניות או כוונות לפגוע בעצמו, לא נצפתה התנהגות תוקפנית. הוכנסה קולוסטומה, כעת נמצא במצב סיעודי. בבדיקה: שוכב במיטה, דיבור דיסארטי. מדווח על קולות שפחתו ולא מסוגל לדווח על תוכן. חשיבה לא מאורגנת, שולל בתוקף קיום מחשבות אובדניות".

36. הנה כי כן, ניתן להיווכח כי מצבו הבריאותי והנפשי של המנוח היה בעייתי ביותר עקב מחלת הסכיזופרניה בה לקה ואי נטילת תרופות באופן קבוע. המנוח היה בעל בוחן מציאות לקוי ושיפוט פגומים באופן כרוני ועם ליקויים בולטים בכל תחומי האישיות ובמצב דברים זה עולה ספק ממשי בנוגע לגמירות דעתו של המנוח להיכנס למצב יחסים של "ידועים בציבור" ולייחס לו הבנה, מודעות ובחירה רצונית להיכנס למערכת יחסים זוגית כל שכן לצורך הקמת זכויות בירושה.

    הליך פלילי שנפתח כנגד המנוח והופסק בשל חווה"ד שקבעה שאינו כשיר לעמוד לדין באותה עת:

37. עוד על מצבו של המנוח ועל מערכת היחסים בינו לבין הנתבעת, ניתן ללמוד גם מתלונה שהגישה הנתבעת נגד המנוח במשטרה בעקבותיה הוגש כתב אישום נגד המנוח. כתב האישום נמחק מאחר שביהמ"ש קבע שהמנוח לא היה כשיר לעמוד לדין באותה עת.

38. כך, ביום 14.12.2015 הגישה הנתבעת תלונה במשטרה נגד המנוח בטענה שהמנוח הכה אותה בחזה ובראש. מנגד טען המנוח במשטרה כי הנתבעת היא זו שתקפה אותו ומנעה ממנו להכין אוכל במטבח ואף שרטה אותו בצוואר ובאפו. כן צוין בתיק המשטרה כי אכן יש על המנוח שריטות במקומות אלו, כאשר המנוח טען שבשלב זה, רק דחף אותה כאקט של הגנה עצמית.

39. יצוין, כי במסגרת חקירתה במשטרה תיארה הנתבעת לחוקר את העימות ביניהם שגרם לריב ולאלימות הפיזית וזאת בעת שהמנוח רצה לבשל במטבח ואילו הנתבעת רצתה שיילך לחנות ירקות ועל כן כיבתה לו את הגז, דבר שגרם לעימות בין השניים. בין היתר אמרה לחוקר: "הרבה פעמים אומר לי "את לא תישארי בדירה הזאת". כאשר נשאלה אם מטופלת פסיכיאטרית, השיבה: "כן, אני מטופלת כבר 20 שנה, המצב שלי החריף יותר לפני 12 שנה" (עמ' 6-7 לתיק המוצגים מטעם המשטרה).

40. כן, במסגרת חקירתו במשטרה, אמר המנוח לחוקר בין היתר כי הנתבעת "הרביצה לי הרבה לי הרבה פעמים לפני כמה זמן, היא רמזה לי שאחים שלה יחסלו אותי. גם אני אמרה לה אז מה....הרביצה לי סטירות ודחיה מכות על הפנים ויצא לי דם מהאף". ובהמשך טען: "הרביצה לי סטירות ודחיפות מכות על הפנים ויצא לי דם מהאף.... הרבצתי לה בחזרה. היא כיבתה לי את הגז כי רציתי להכין אוכל ואז נתתי לה דחיפה קלה והיא הרביצה לי מכות חזקות על הפנים ועל הגוף אני לא יודע לתאר את זה." (עמ' 9 לתיק המוצגים מטעם המשטרה).

41. בהמשך הוגש נגד המשיב כתב האישום בגין תקיפה הגורמת חבלה וכן בגין איומיו בכך שאמר לה: "אני אחסל אותך, את לא תישארי בחיים בדירה הזאת".

42. במסגרת הדיון המקדמי שהתקיים בהליך הפלילי ביום 24.12.2015, הוחלט להפסיק את ההליך הפלילי נגד המנוח בהסכמת הצדדים וזאת לאור כך שהתקבלה חוות דעת פסיכיאטרית אשר עולה ממנה כי המנוח לא היה כשיר לעמוד לדין באותה עת ולא הבחין בין טוב לרע בעת ביצוע העבירות שיוחסו לו (עמ' 13-17 לתיק המוצגים מטעם המשטרה). כן, נכתב בין היתר במסגרת ההחלטה כי מחומר הראיות עולה כי האלימות בין הצדדים היתה הדדית, קרי היתה אלימות גם מצד הנתבעת ועל כן לא ברור מדוע לא הוגש גם נגדה כתב אישום.

43. אשר למצבו של המנוח כתבה כב' השופטת נעה תבור בהחלטה למחיקת ההליך הפלילי נגד המנוח כך:

    "מחווה"ד הפסכיאטרית עולה, כי מצבו הנפשי של המשיב כיום אינו מאפשר לו להבחין בין טוב לרע, וכי הוא זקוק לטיפול בתנאי אשפוז. קיימת מסוכנות העולה מעובדות כתב האישום והמראיות שהוצגו בפניי, וכן מחווה"ד. אלו מצדיקים אשפוז של המשיב. הנסיבות והאפליה בין המשיב, לבין המתלוננת יבואו לידי ביטוי בקציבת משך האשפוז המירב קצר מעונש המאסר הקבוע לצד סעיף העבירה בחוק. הצדדים מסכימים בעניין הפסקת ההליכים ומסכימים, כי צעד זה יעשה בפניי ולא בתיק העיקרי.

    במסגרת סמכויותיי על פי סעיף 170 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) תשמ"ב – 1982 ועל פי סעיף 15(א) לחוק לטיפול בחולי נפש תשנ"א – 1991, נוכח חוות הדעת הפסיכיאטרית , אשר עולה ממנה כי המשיב אינו כשיר כיום לעמוד לדין, וכן לנוכח עמדת הצדדים, אני מורה כדלקמן:

    1. ההליכים בתיק העיקרי נגד הנאשם יופסקו;

    2. הנאשם יאושפז במקום עליו יורה הפסיכיאטר המחוזי, לאחר שנמצא כי קיימת מסוכנות ומצבו מצריך אשפוז;

    3. תקופת האשפוז המירבי תהיה 6 חודשים.

    4. הפסיכיאטר המחוזי מתבקש להודיע לסניגוריה הציבורית, על מועד הבאת הנאשם בפני הועדה הפסיכיאטרית. ככל שהוועדה תחליט על שחרור או חופשות כאמור בסעיף 28(ד) לחוק, תודיע לעו"ד מיטל סטי ממפלג תביעות ת"א".

        

44. הנה כי כן, מההליך הפלילי ומחוו"ד הפסיכיאטרית שהוגשה בו ניתן להיווכח כי המנוח אינו כשיר לעמוד לדין בשל חוסר יכולתו להבחין בין "טוב לרע". יצוין, ובזיקה לבע"מ 8401/12 לעיל לא נעשתה הערכה פסיכיאטרית לצורך בחינה האם המנוח היה פסול דין ואף לא היה צורך בכך שכן בנסיבות ענייננו המנוח היה אשל"א ומונה אפוטרופס על כל ענייניו משנת 2000 ועד למועד פטירתו. עם זאת, נוכח מצבו הבריאותי/נפשי וכן נוכח חוו"ד הפסיכיאטרית שהוגשה בהליך הפלילי עוד בשנת 2015 נקבע כי המנוח אינו כשיר לעמוד לדין וכן נוכח המסמכים הרפואיים שצורפו לעיל - עולים ספקות ממשיים בנוגע ליכולתו להיכנס למערכת יחסים שמקימה סטטוס משפטי של "ידועים בציבור" כל שכן לצורך ירושה ועובדה זו נזקפת לחובת הנתבעת.

45. בהקשר לכך, יצוין, כי הגם שהנתבעת טענה בסע' 13-15 לסיכומיה כי למנוח היה רצון וכוונה לכך שהנתבעת תהיה בת זוגו וכן שתירש אותו ולטענתה למעט במהלך התקפים פסיכוטים בהם אושפז, המנוח ניהל את חייו באופן עצמו, תוך שהיה לו רצון ושיקול דעת בנוגע לניהול חייו – אזי הנתבעת לא הביאה חוו"ד רפואית בתמיכה לטענה מהותית זו ואף לא עתרה למינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט ועל כן נוכח מצבור המסמכים הרפואים שפורטו לעיל אשר מאיינים טענה זו, מחדל זה נזקף לחובתה.

     

    מצבה הבריאותי/ נפשי של הנתבעת:

46. לצד כל האמור, יש לציין כי גם הנתבעת בעצמה הינה חולה במחלת הסכיזופרניה.

47. בסיכום טיפול מיום 27.10.2020 מטעם מרכז קהילתי לבריאות הנפש בחולון נרשם באבחנה כי הנתבעת סובלת מסכיזופרניה ובין היתר נרשם כך:

    "מטופלת במרפאה משנת 1996. ברקע 17 אשפוזים פסיכיאטריים, הראשון בשנת 1993, האחרון 2010, מרבית האשפוזים היו בהסכמה, היו מס' אשפוזים ארוכים מאוד של מעל שנה. נמצאת במעקב וטיפול במרפאה, מגיעה למעקב פסיכיאטרי בנוסף קבלת זריקה ומעקב אחות אחת לשבועיים. לעיתים פונה בין התורים, גם בטלפון, כמון כן פניות למיון פסיכיאטרי ... בבדיקות חוזרות נמצאת במצב פסיכוטי כרוני, מוזנחת בהופעתה, קיים ליקי ניכר בכל תחומי אישיותה, שינויים במצב הרוח, לעיתים מתפרצת, תפקוד ירוד, קשיים ביחסים בין אישיים".

48. כן, גם הנתבעת בעדותה העידה כי היא סובלת ממחלת הסכיזופרניה וכי היא אושפזה במשך 18 פעמים בבתי חולים פסיכיאטריים (עמ' 45 ש' 15-19).

49. יצוין, כי הנתבעת צירפה לתיק ביהמ"ש חוות דעת של י' ש' מטעם המרכז לזכויות אדם המתנדבת בארגון "בזכות" – מרכז לזכויות אדם של אנשים עם מוגבלויות שנערכה לצורך בחינת ההתאמות הנדרשות לנתבעת לשם העדתה בבית המשפט (ר' במסגרת בקשה מס' 11). מחוות דעת זו עולה כי הנתבעת מתמודדת עם מוגבלות נפשית ומאובחנת עם מספר אבחנות נפשיות מורכבות. בחוות דעת זו נכתב כי בהתאם לחוו"ד של ד"ר דניאלה קלינר, פסיכיאטרית מהמרכז הקהילתי לבריאות הנפש –יפו מתאריך 27.10.20: "הגב' ק', נמצאת במצב פסיכוטי כרוני. קיים ליקוי ניכר בכל תחומי אישיותה, שינויים במצב הרוח, לעיתים היא מתפרצת, תפקוד ירוד, קשיים ביחסים בין אישיים". הגב' ק' מוכרת ע"י המל"ל בשל מוגבלותה הנפשית ומקבלת קצבת נכות בשל מוגבלותה". כן נכתב כי אושפזה פעמים רבות לאורך השנים בבתי חולים פסיכיאטריים.

50. עוד נכתב בחוות הדעת בין היתר כך:

    "בשיחה שניהלתי עם הגב' ק' בלטו קשיים בתחומים הבאים הנובעים ממוגבלותה:

    ...

    תגובותיה של הגב' ק' אימפולסיביות והמענה הראשוני לשאלות שהצגתי בפניה היה שגוי, במיוחד בהתייחס למושגי זמן. נדרשה לגב' ק' שהות נוספת על מנת לנסות ולדייק את תשובותיה.

    תפקודי שפה וחשיבה – מצד אחד הגב' ק' משתמש בשפה גבוהה "הייתי אוזן קשבת", "אני יודעת לחנך ילדים", "למדתי בסמינר חינוך מיוחד" וכדומה. מאידך מרבה בדיבור אסוציאטיבי , לעיתים חוזרת ושוב על משפטים מסוימים : "מ' אמר לי הדירה שלך", "אני אוהבת את ר'...".

    ניכר קושי בריכוז, מוסחות ונטייה לנהל שיח על נושאים אחרים מהנשאל וקושי באבחנה ובדיוק בין דמיון ומציאות. "התחתנתי עם אזרח גוי". במיוחד בולט בהתייחס לתקופת הלידה וגידול של הבן ואי עד למסירה לטיפול הרווחה ולפנימיה.

    נראה כי הגב' ק' עשויה להתקשות בהבנת מלל בעל אופן מניפולטיבי ויתכן גם קושי בהתמודדות עם שינויים ועם סיטואציות שאינן ברורות מראש.

    קיים קושי בתפיסה והבנה חשבונית, בהתייחס לכמות וייצוג מספרי וכן בתפיסת הזמן – כמה שנים גרה במקום מסויים, לפני כמה זמן זה קרה וכדו'. כך למשל התקשתה להשיב על השאלה מתי אושפזה לראשונה, מתי חיה עם אמה, מתי היא ומ' נפגשו וכדומה. 

    עיבוד איטי של מלל, הגורם לעיכוב לפני שהיא משיבה לשאלות. במילותיה "הראש לא מסודר".

    לאור קשיים אלו, אני ממליצה על ההתאמות הבאות, בהתאם לתקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (התאמות נגישות לשירות), תשע"ג – 2013...".

     

51. הנה כי כן, כפי שניתן לראות מהתיעוד הרפואי והתסקירים שהוגשו לתיק בעניינם של המנוח והנתבעת עולה כי המנוח היה חולה סכיזופרניה, אושפז פעמים רבות ואף לתקופות ארוכות בבתי חולים פסיכיאטריים, אובחן כבעל כושר שיפוט ומציאות לקוי ולא בכדי מזה שנים ארוכות מונה לו אפוטרופוס. כמו כן, בהתאם לחוו"ד שהוגשה בהליך הפלילי המנוח נמצא כמי שאינו כשיר לעמוד לדין. בנוסף, גם הנתבעת מוכרת כחולת סכיזופרניה ומתמודדת נפש מזה שנים ארוכות.

52. יצוין, כי דברים עלו גם מתוך עדותה של הנתבעת עצמה שהעידה הן על עצמה שהיא חולת סכיזופרניה והן על המנוח שהיו לו דמיונות וכי היה שומע "קולות של אנשים ושל כל מיני דברים...קולות צפצופים...היה הולך לעולמות העליונים מרים את העיניים למעלה כל הזמן ככה... עם עיניים בשמיים ומלמולים ממלמל, ממלמל, ממלמל" (עמ' 47 ש' 17- עמ' 48 ש' 3). כן העידה כי היה פוסט טראומטי ונהג לצעוק הרבה בבית (עמ' 34 ש' 1-15).

53. במצב דברים זה, מתעוררים ספקות ממשיים בנוגע לשאלה האם המנוח היה יכול להיכנס ליחסים של "ידועים בציבור" מתוך מודעות גמורה, הבנה ורצון חופשי וכן בנוגע להשלכות שיכולות להיות למערכת יחסים זוגית זו ביחס לרכושו וספקות ממשיים אלו נזקפים לחובת הנתבעת נוכח נטל ההוכחה הכבד המוטל עליה.

54. בנוסף, בחינתה של התשתית הראייתית שהונחה לפני מובילה למסקנה כי התובעת לא הרימה את הנטל לקיומם של התנאים הנדרשים בפסיקה לצורך בחינת מעמדם של הצדדים כידועים בציבור, כמפורט להלן.

    תנאי א' - קיום של חיי משפחה:

55. התנאי הראשון של קיום חיי משפחה בא לבטא קיום מערכת חיים אינטימית, כמו בין בעל ואשה, המושתתים על יחס של חיבה ואהבה, מסירות ונאמנות המראה שבני הזוג קשרו גורלם זה בזה (ע"א 621/69 קרול נסיס נ' קורינה יוסטר פ"ד כד (1) 617; ע"א 235/72 בירנבאום נ' עזבון יעקב לוין פ"ד כז(1) 645; בג"צ 4178/04 פלונית נ' בית הדין הרבני לערעורים (פורסם בנבו)).

56. אומר כבר עתה, כי אומנם בני הזוג חיו תחת קורת גג במשך כעשור שנים, אולם לא התרשמתי כי מדובר בבני זוג שקשרו את גורלם זה בזו מתוך כוונה לחיות כבעל ואישה מתוך חיבה ואהבה גדולה ומתוך רצון לקשור את גורלם זה בזה אלא התרשמתי כי מדובר בשני אנשים שהתמודדו עם נסיבות חיים קשות, סבלו מבעיות פסיכיאטריות, כאשר הנתבעת חיפשה קורת גג להיות בה מתוך נוחות ואילו המנוח היה במצב פאסיבי וראה בנתבעת לא יותר משותפה לדירה (שאף הציגה עצמה מול הרשויות כמי ששוכרת חדר בביתו) כאשר היחסים בין השניים היו בעייתים מאוד ולא שגרתיים וכפי שיפורט להלן;

    תחילת היחסים וכניסת הנתבעת לדירת המנוח:

57. תחילת הקשר בין השניים, היתה לא שגרתית ולא כבדרך שבה בני זוג מכירים ומחליטים לעבור להתגורר יחדיו. הצדדים, הכירו בשנת 2011 במועדון אנוש למתמודדי נפש וממש בסמוך לכך, הנתבעת עברה להתגורר בדירתו של המנוח. התרשמתי כי מעברה של הנתבעת להתגורר בדירתו של המנוח לא נעשה מתוך החלטה משותפת ומודעת של שני הצדדים או מתוך אהבה או מתוך קשר משמעותי שצמח ביניהם, אלא מתוך החלטה חד צדדית של הנתבעת ומתוך כורח שהיתה נתונה בו, מאחר ולא היה לה מקום אחר לשהות בו.

58. לאחר גירושיה של הנתבעת, הנתבעת עברה להתגורר בבית אמה שבחולון יחד עם בנה, כיוון שלא היתה לה אפשרות לשכור קורת גג משל עצמה.

59. מספר ימים לאחר שהנתבעת הכירה את המנוח במועדון למתמודדי נפש, שהתה הנתבעת מספר ימים בדירתו של המנוח והמנוח ביקש מהנתבעת לעזוב את דירתו. על כן, הנתבעת עברה להתגורר בבית אמה. אולם, מספר ימים לאחר שהנתבעת התגוררה בבית אמה ומאחר שהמגורים בבית האם היו בלתי נסבלים עבורה, כאשר בדירת האם התגורר גם אחיה של הנתבעת יחד עם שלושת ילדיו (לאחר שהתגרש וחזר לבית האם), חזרה הנתבעת להתגורר בביתו של המנוח.

60. יצוין, כי בין הצדדים יש שוני בגרסאות בדבר חזרתה של הנתבעת להתגורר בבית המנוח, וזאת לאחר שהמנוח ביקשה ממנה שתעזוב את ביתו, אולם אין חולק כי המנוח ביקש מהנתבעת לעזוב את דירתו ולאחר שהנתבעת הבינה כי היא אינה יכולה להמשיך להתגורר בבית אמה, חזרה לביתו של המנוח.

61. לטענת התובעת, חזרתה של הנתבעת לבית המנוח נעשתה תוך כפייה ואיומים על המנוח, בלוויית אחיה של הנתבעת ותוך שהמנוח היה מפוחד וחסר אונים, כאשר לנתבעת לא היה סידור דיור חלופי. כן טענה התובעת כי הנתבעת היתה מודעת לפחדיו של המנוח ובעיקר הפחד שלו מהזמנת משטרה ומרשויות החוק לפנות לקבל עזרה ועל כן ידעה כי המנוח לא יעז לפנות למשטרה לצורך פינויה. כן, לטענת התובעת הנתבעת ידעה כי גם אם תפעל להוצאת הנתבעת מהדירה, הנתבעת תחזור לדירת המנוח והמנוח בשל חוליו של המנוח ולחציה עליו וכי המנוח יאפשר לה לחזור לדירתו. מנגד טענה הנתבעת כי החזרה לדירת המנוח לא נעשתה בכפייה אלא בהסכמת המנוח כאשר השכנה ליוותה אותה בחזרה לדירתו.

62. מעדויות הצדדים עולה כי המנוח אכן ביקש לסלק את הנתבעת מדירתו, הנתבעת יצאה מדירה זו אך תוך מספר ימים חזרה להתגורר בדירתו. עוד עולה כי בקשתה של הנתבעת לחזור להתגורר בדירת המנוח היתה בליווי אחיה כדברי האח עצמו והתובעת או בליווי השכנה כדברי הנתבעת. יצוין, כי בנה הבוגר של הנתבעת העיד בדבר נסיבות מעבר הנתבעת להתגורר בבית המנוח וכדבריו:

    "ש: בסדר גמור. אני אומר אני שואל את זה כי אמא מספרת שבערך אחרי 3 שבועות של היכרות היא חזרה לבית של סבתא זה מה שאמא אומרת אתה יודע מזה משהו?

    ת: אחרי 3 שבועות של היכרות עם מ'?

    ש: כן.

    ת: היה תקופה שהם גרו ביחד הם הכירו במועדון אנוש במועדון שהם היו הולכים אליו באופן קבוע הם הכירו היה להם תקופה של היכרות מסוימת הוא הציע לה לבוא לגור אצלו, היא עברה לגור אצלו היה להם איזה ויכוח קטן היא חזרה לבית של סבתא ולאחר מכן.

    ש: ולאחר מכן תמשיך כן?

    ת: לאחר מכן היא רצה לחזור אליו אז הלכנו אני ודוד שלי לבית דפקנו בדלת.

    ש: מ', דוד שלך מ'?

    ת: נכון דפקנו בדלת אמרנו מ' זה ר', זה מ' אנחנו פה עם נ' אמרנו לו שאנחנו רוצים הם זוג מאוד אוהב הם מתאימים הם פה הם שם והוא הסכים שתיכנס לבית.

    ש: הבנתי, הבנתי.

    ת: קיבל את זה" (עמ' 33 ש' 9 – עמ' 34 ש' 1).

     

63. אומנם, הנתבעת בחרה להציג את חזרתה לדירת המנוח באור שונה והכחישה שאחיה מ' הוא זה שהחזיר אותה לדירת המנוח כיוון שלא היתה יכולה להמשיך להתגורר בבית אמה, אולם הודתה כי סבלה מאוד בבית אמה וכדבריה: "לא מ' לא החזיר אותי נורא התעניתי ביומיים האלה, נורא התעניתי ... בבית של אמא שלי שנאתי" (עמ' 37 לפרוט' 16-20) וכן העידה כי מי שליווה אותה חזרה לבית המנוח היתה השכנה ר', עדות שסותרת את עדות בנה לפיה אחיה של הנתבעת ליווה אותה לבית המנוח.

64. כך, בתסקיר שנערך ע"י עו"ס מטעם מחלקת הרווחה של עיריית חולון מיום 3.04.2017 (עמ' 22 למוצגי התובעת) נכתב בקשר למצבו של המנוח וכן בקשר למגורי הנתבעת בדירה (יצוין כי הנתבעת שינתה את שמה לת' ולכן בחלק מהתסקירים הנוגעים לענייני אפוטרופוסות ובחלק מהמסמכים הרפואיים היא מופיעה בשם "נ'" ולא בשם "ת'"):

    "מהחומר הנמצא בידינו, כי מ' אובחן כחולה סכיזופרניה בשנת 1980 ומאז אושפז מס' פעמים. מ' טוען כי במשך היום מטפל בסידורים עבור עצמו והבית ואחה"צ מבלה במועדון אנוש. מ' מתגורר עם חברתו נ', לא ברור מה טיב מערכת היחסים, אך נראה כי יש ניצול של מ' בתוך מערכת זו. האחות טוענת כי מאז שנכנסה לחייהם מצבו הגופני והנפשי התדרדר, מ' אינו מטפל בעצמו ואינו אוכל כראוי.

    בביקור הבית נ' הציגה עצמה כשותפה של מ', אך פעמים רבות ענתה על שאלות במקומו, כאשר דובר על דירת הירושה היא התייחסה לכסף שיתקבל ממכירת הדירה ככסף שלה. בביקור הבית ראיתי כי הדירה מלוכלכת ומוזנחת ומלאה באוכל של חתולים".

65. בנוסף, לתיק ביהמ"ש הוגשו דיווחים "בזמן אמת" במסגרתם מפורטות טענות אחות המנוח כנגד הנתבעת ובין היתר טענה שם האחות כי הנתבעת עברה לגור אצל המנוח בדירתו והמנוח ביקש ממנה לצאת מביתו, אולם היא חזרה עם אחיה שהפעיל לחץ כבד על המנוח כדי שיסכים שהיא תישאר להתגורר עמו בדירה. כך בדו"ח מטעם המרכז לבריאות אברבנאל מיום 22.02.2017 (עמ' 15 למוצגי התובעת) נכתב בין היתר בקשר לכך:

    "לדברי אחותו (האפוטרופא) – כאשר בת הזוג נ' ג' עברה לגור אצל הנ"ל בדירתו, הנ"ל ביקש ממנה לצאת מביתו ולחזור להתגורר בביתה. היא חזרה עם אחיה, שהפעיל לחץ כבד על הנ"ל, כדי שיסכים שנ' תשאר לגור עמו בדירתו. הנ"ל נכנע והאחות מוסרת כי מערכת היחסים הזוגית ביניהם מורכבת, רצופה סכסוכים המגיעים עד כדי אלימות מילולית ופיזית וצורך במעורבות המשטרה ובאשפוזים ע"פ צווי הסתכלות.

    ... לדברי אחותו, טענה הנ"ל [הנתבעת] מול החסוי, טרם אשפוזו האחרון, כי דירת מגוריו הינה שלה ובקשה ממנו לצאת ל"חופשה" כדי שהיא תוכל להישאר בדירה ולנוח ממנו. האחות מציינת כי נ' דורשת למכור את דירת אמו, כדי להשתמש בכספים. האח מפעיל לחצים על האחות (האפוטרופא) כך שאינה יכולה עוד לעמוד בהם. היא חששת פן ייעשו צעדים ע"י החסוי, בעקבות לחץ מבת זוגו, שיפגעו ברכושו, כספיו ומצבו הכלכלי. על כן מבקשת להתפטר מתפקידה על מנת להעביר את הטיפול בענייניו ושמירה על נכסיו לידי "הקרן לטיפול בחסויים" שתממנה לתפקיד אפוטרופוס לרכוש, לפני קטסטרופה כלכלית אצל החסוי.

    לאור האמור לעיל, מבוקש להסיר מתפקידה את האפוטרופא לרכוש הנוכחית – ר' מ' (ג') ולחילופין למנות בהקדם את "הקרן לטיפול בחסויים" כאפוטרופא לרכושו של הנ"ל".

66. מכל האמור לעיל, התרשמתי כי אין המדובר במצב דברים שבו גבר ואישה לקחו החלטה מושכלת ומתוך בחירה חופשית ואהבה להתגורר אחד עם השני, אלא היה כאן בעיקר כורח המציאות וצורך של הנתבעת למקום שקט ושלו משלה, בהיעדר קורת גג אחרת ואילו המנוח היה פאסיבי וראה את הנתבעת לא יותר משותפה שלו לדירה כפי שהציגה את עצמה גם הנתבעת.

     

     

    מגורים משיקולים כלכליים של הנתבעת:

67. במקרה דנן, התרשמתי כי עיקר דאגת הנתבעת היתה לרווחתה הכלכלית ובפרט בנוגע למגורים שלה בדירת המנוח שכן לא היתה לה קורת גג להתגורר בה ועל כן מצאה בדירת המנוח מקום מפלט להתגורר בו. כך נכתבו הדברים בתסקיר הנ"ל מטעם מחלקת הרווחה של עיריית חולון בקשר לבקשת אחות המנוח להשתחרר מתפקידה כאפוטרופוסית על הרכושו של המנוח:

    "הסיבה לבקשת האחות להשתחרר מהתפקיד היא דירת ירושה של אימם (אמא של ר' ומ'). כיום הדירה עומדת ריקה אינה מושכרת ולא עומדת למכירה. האחות טוענת כי הדירה לא במצב טוב ולא ניתן להשכיר אותה. האם המנוחה ביקשה כי הדירה לא תימכר כדי שמ' לא יבזבז את הכסף, ועד היום האחות פעלה לפי בקשה זו. לאחרונה האחות נתונה ללחצים עצומים מצד נ', החברה/ שותפה של מ' למכור את הדירה. לדברי נ' חבל שדירה זו עומדת ריקה. האחות חוששת כי לאחר מכירת הדירה, למרות שהיא אפוטרופוס, היא לא תוכל לעמוד בלחצים של נ' להעביר להם כספים רבים וכספי הדירה יבוזבזו מהר מאוד.

    האחות מתארת כי מערכת היחסים בין מ' לנ' הינה מערכת יחסים אלימה, בה נ' החברה מנצל את מ', לוקחת לו כספים וזוממת להשתלט על נכסיו. לדבריה החברה פנתה אליה בבקשה לגור כשבוע בבית האם כי היא צריכה חופש ממ', האחות לא הסכימה ולאחר כמה ימים החברה יזמה מריבה אלימה בינה לבין מ' ולאחר מכן הזמינה לו משטרה. מ' נעצר ליומיים ואחר כך אושפז במחלקה פסיכיאטרית".

    כן, בהמשך גם מהתרשמות העו"ס בביקור הבית ניכר כי נושא הדירה היה בראש מעייניה של הנתבעת וכך נכתב בעניין זה בתסקיר:

    "בביקור הבית נ' הציגה את עצמה כשותפה של מ', אך פעמים רבות השתלטה על השיחה וענתה על שאלות במקומו. כאשר דובר על דירת הירושה היא התייחסה לכסף שיתקבל ממכירת הדירה ככסף שלה. בביקור הבית ראיתי כי הדירה מלוכלכת ומוזנחת ומלאה באוכל של חתולים. נ' טענה שכ"א מכניס לקופת הבית 4,000 ₪ אך הסכום לא מספיק להם. כאשר נשאלו מדוע סכום זה לא מספיק לזוג שגר ללא הוצאות של שכירות או משכנתא, נ' ענתה שהם אוכלים הרבה בשר ונוהגים לצאת לבילויים".

68. יצוין, כי הנתבעת לא הגישה בקשה לזמן את פקידת הסעד על מנת לכפור בדברים שכתבה בזמן אמת בתסקיר, והתנהלות זו נזקפת לחובתה. יצוין כי גם מעדות הנתבעת, התרשמתי כי נושא הדירה היה בחשיבות עליונה מבחינתה שכן לא היה לה מקום מגורים חלופי, כפי המצב גם היום וכפי דבריה בבית המשפט: "תראי כבוד השופטת אני אין לי איפה לגור אני לא יודעת לעשות אין לי איפה לגור" (עמ' 47 לפרוט' ש' 12-13).

69. אם כן, התרשמתי כי הנתבעת מצאה בביתו של המנוח מקום מפלט וסידור נוח למגורים ולא מעבר לכך וכי במגוריה בדירת המנוח היה גלום אינטרס כלכלי מובהק והוא שעמד במרכז היחסים בין המנוח והנתבעת.

    יחסים של שליטה ובידוד:

70. ההודעות והמסרונים ששלחה הנתבעת למנוח שלא הוכחשו מעידים על יחסים בעייתים ולא תקינים כפי שנהוג אצל בני זוג שבחרו לחיות את חייו זה עם זו מתוך רצון הדדי ואהבה. אומנם המנוח והנתבעת חיו שנים רבות תחת אותה קורת גג, נראו בציבור יחדיו בשכונה בה התגוררו, אולם אין המדובר בזוג רגיל, בייחוד בכל הנוגע למנוח שהתרשמתי שהרצון שלו לא היה רצון חופשי ומוחלט, אלא יותר כמי שמצוי במצב של היגררות אחר הסיטואציה בה הוא נתון, ללא יכולת להביע התנגדות של ממש בשל פחדיו מהרשויות ובכל אופן ללא יכולת הבנה על ההשלכות הרכושיות העתידיות של מגוריו עם הנתבעת באותה דירה.

71. התרשמתי כי הנתבעת ידעה והכירה היטב את נקודות התורפה של המנוח ובאמצעותן ניסתה להשיג עליו שליטה מוחלטת. כך הנתבעת ידעה כי המנוח מפחד מאוד משוטרים והיה שרוי בפוסטראומה כתוצאה מתקרית הירי שהיתה לו בצעירותו עם שוטר שירה בטעות ברגליו ולמרות האמור נהגה להפחיד אותו בכך שתתלונן עליו במשטרה, כפי שעשתה בפועל. כאשר מייד בסמוך לאחר התלונה התאשפז המנוח בבית חולים פסיכיאטרי.

72. כן, גם מעדותו של ניצב בדימוס ב' א' אשר הכיר את המנוח משירותו הצבאי וניסה ליצור קשר מחודש עם המנוח, עולה כי אותו חבר לא הצליח לשוחח עם המנוח ותחת זאת דיברה עמו אשה שסביר להניח היתה הנתבעת שלא אפשרה לו לשוחח עם המנוח וכדבריו: "לא ענתה לי מישהי שאני יכול לפרט יותר וכתבתי בתצהיר את כל השיחה שהתנהלה שבשביל היתה שיחה מאוד מאוד מוזרה ולא הגיונית כלל" (עמ' 9 ש' 18-19) ובהמשך טען כי ניסה לשכנע אותה כמה דקות לאפשר לו לשוחח עם המנוח ולאחר מכן: "אחרי כמה דקות שניסיתי לשכנע אותה אמרתי לה את לא תקבעי עם מי אני אדבר אני רוצה לשמוע אותו שהוא יגיד לי שהוא לא מעוניין.... הוא אמר אני מצטער מהמילה הזו אמר "אני מצטער" "אני לא יכול לדבר אל תתקשר יותר" אני הייתי בהפתעה גמורה מהתגובה הזאת שלו ומיד לאחר מכן הטלפון חזר לאותה אישה אותה בחורה והיא אמרה לי אל תתקשר יותר לא רוצים איתך יותר קשר וניתקה את הטלפון" (עמ' 9 ש' 8-11).

73. גם בתסקיר הרווחה מיום 27.04.2017 בעמ' 60 למוצגי התובעת נכתב כי הנתבעת טענה כי נכנסה להריון מהמנוח בעת שהיה מאושפז בבית חולים, למרות שלא נפגשו בתקופה זו והצליחה לשכנע אותו שהוא אביו של התינוק, זאת למרות העובדה שהוא היה מודע לכך שאינו יכול לקיים יחסים מלאים עם אישה לאור המוגבלויות מהן סבל.

74. כן, התובעת מדווחת לרווחה במסגרת אותו תסקיר שנערך לצורך החלפת אפוטרופוס לרכוש, כי הנתבעת החליפה את הטלפון בקופת חולים של המנוח, כך שכעת מופיע רק המספר של הנתבעת וכאשר מתקשרים מקופת חולים לצורך קביעת טיפולים שונים של המנוח, הנתבעת היא היחידה שמנהלת את ענייניו של המנוח, למרות שזהו תפקידה של התובעת שמונתה כאפוטרופוס על גופו של המנוח. לטענת התובעת ניהול העניינים הרפואיים לא תמיד נעשה לטובתו והנתבעת מנעה ממנו לעשות טיפולי דיאליזה בהיותו חולה כליות, דבר שהחמיר את מצבו הבריאותי עד שלבסוף נפטר. גם הנתבעת בעדותה אישרה כי לא הבינה כמה חשובים טיפולים אלו וכי הדבר עשוי לגרום לפטירתו של המנוח (עמ' 40, ש' 11-17).

75. כן, כאמור בתסקיר הרווחה נכתב בין היתר כי לא ברור מה טיב מערכת היחסים בין הנתבעת לבין המנוח אך צוין כי קיימת התרשמות ליחסים של ניצול. כך מתוך התסקיר: "להתרשמותי ישנו ניצול של מ' בתוך מערכת זו. ר' טוענת כי מאז שנ' נכנסה לחייו של מ', מצבו הגופני והנפשי התדרדר, מ' אינו מטפל בעצמו, ואינו אוכל כראוי. כמו כן, לדבריה גם הדירה בה כיום מתגוררים מ' ונ' מוזנחת כפי שלא היתה מעולם, וחתולי רחוב גרים שם. בביקור הבית נ' הציגה עצמה כשותפה של מ', אך פעמים רבות השתלטה על השיחה וענתה על שאלות במקומו. כאשר דובר על דירת הירושה היא התייחסה לכסף שיתקבל ממכירת הדירה ככסף שלה".

76. הן מעדות התובעת והן מעדות המכר של הנתבע, התרשמתי כי המנוח היה אדם בודד מאוד והנתבעת אף ניסתה לנתקו מאחותו עד שנראה שהפך להיות תלוי בנתבעת בלבד. אומנם, מודעת אני לכך, כי גם עדות התובעת יכולה להיות שלא אובייקטיבית לגמרי, לאור אינטרס ברור שיש לה בזכייה בדירה, אולם מהדו"חות ומהתסקירים וכן מעדות הנתבעת עצמה, עולה כי הנתבעת היתה גורם שהפריע לתובעת בקשר עם המנוח ולראייה ביקשה התובעת להתפטר מתפקידה כאפוטרופסית לרכוש מחשש שהנתבעת תנצל את כספו ורכושו ואכן מונה אפוטרופוס חלופי במקומה.

77. יצוין כי גם מחילופי ההודעות בין התובעת לבין הנתבעת, ניתן ללמוד כי הנתבעת ייתכן ואף מנעה טיפולים מהמנוח, בהיותה בעלת שיקול דעת פגום בעצמה ואף התנהלה בכוחניות כלפי התובעת במטרה לקבוע באופן בלעדי את דרכי הטיפול במנוח, תוך שימוש במילים מאיימות כלפי הנתבעת, דבר המעיד על שליטה מלאה במנוח, תוך מניעת טיפול ממנו, כפי שטענה התובעת בתצהירה ובהודעות שצירפה לתצהירה בנוסח הבא (נספח יד לתצהיר התובעת):

    "תיפגשי עם מ' בבית קפה".

    "אל תבואי בכלל".

    "אני חושבת שמ' לא צריך דיאליזה".

    "או שאני אוציא לך תאוזניים מהמקום".

    "זה בגלל הערק ששתיתי".

    "אים את היית שותה אלכוהול גם היית מרימה ידיים".

    "הכנתי תסכין".

    "לשחוט אותך".

78. יצוי, כי בעדותה הנתבעת הודתה כי כתבה הודעות אלו, אולם בחקירה חוזרת הסבירה כי היתה עצבנית וכי אולי היתה בהתקף באותה עת וכדבריה:

    "ת: לא זה לא היה באותו זמן.

    ש: אוקיי עכשיו שאלו אותך פה על כל מיני הודעות אני רוצה רגע לחזור איתך להודעות האלה. את היית מתכתבת עם אחות של מ' שיושבת פה? הייתן מדברות?

    ת: הייתי מתכתבת כי הייתי מתעצבנת שהיא אומרת שאני שפכתי עליו שמן רותח על הרגליים, שעשיתי לו כחול בבטן, ששרפתי עליו סיגריה, שנתתי לו בוקס לעין, שנתתי לו בוקס לאף.

    ש: עכשיו יש לי שאלה אלייך, אחרי שמ' נפטר איך היה המצב הנפשי שלך?

    ת: בכיתי, בכיתי מאוד.

    ש: היית במצב טוב היו לך התקפים?

    ת: היו לי התקפים למה לקחתי את זה קשה.

    ש: הראו לך פה שתי הודעות קודם כל אני רוצה לשאול אותך בכלל אם את כתבת אותם יש פה הודעה שכתוב שאת שלחת אחרי שמ' נפטר הם טוענים שאת כתבת הודעה לאחות של מ', כתוב פה זה בגלל הערק ששתיתי. זה הודעה שאת כתבת לאחות של מ'?

    ת: כן.

    ש: אוקיי.

    ת: יש פה עוד הודעה.

    ש: לאחר שמ' נפטר כבר חצי שנה בערך תקופה אחרי שמ' נפטר שאת כתבת גם לאחות שלו ככה הם טוענים "אם את היית שותה אלכוהול גם את היית מרימה ידיים". זאת הודעה שאת שלחת לאחות של מ'? זוכרת ששלחת אותה?

    ת: על אותו סגנון אם היית שותה ערק היית מרימה ידיים גם זה על אותו סגנון.

    ש: את שלחת אותה? את זוכרת מה היה המצב הנפשי שלך כששלחת את ההודעות האלה? יכול להיות שזה היה בזמן שאת היית בהתקף? כשאת היית במצב לא טוב?

    ת: יכול להיות שהייתי בהתקף.

    ש: כשאת לא בהתקף את כותבת הודעות כאלה?

    ת: אני משתדלת לא אני בחורה רוחניות אני שומרת מצוות אני לא עושה שטויות לא.

    ש: עכשיו יש.

    ת: לובשת שמלות.

    ש: יש פה עוד הודעה גם מאותו זמן גם אחרי שמ' נפטר הרבה אחרי שמ' נפטר שכתבת שהם טוענים שאת כתבת לאחות של מ' "הכנתי את השקים". את זוכרת שכתבת הודעה כזאת?

    ת: אני זוכרת.

    ש: יכול להיות שגם ההודעה הזאת נכתבה במצב שאת במצב לא מאוזן? שאת במצב לא טוב?

    ת: כן יש לי מצבים לא מאוזנים.

    ש: נכון שאת אחרי.

    ת: שאני מתרגזת על אנשים" (עמ' 51 ש' 23 – עמ' 52 ש' 21).

     

    יחסים בעייתים בין הצדדים ותלונות חוזרות במשטרה:

79. יצוין, כי התובעת טענה שהנתבעת היתה אלימה כלפי המנוח, אלימות שכללה בוקסים לפנים ומכות של ממש, אולם הנתבעת הכחישה בתוקף את האמור והסבירה את פציעותיו של המנוח בכך שכנראה נפל ונחבט וכן הכחישה כי כיבתה עליו סיגריה או שפכה עליו שמן רותח וטענה כי כנראה מדובר בתאונה. עם זאת, אין חולק כי היו סימנים לכוויות ומכות על גופו של המנוח, אולם לא ניתן להוכיח כי אלו היו כתוצאה מהתנהגות הנתבעת (ראו עדות הנתבעת בעמ' 39 ש' 19- עמ' 40 ש' 10). לדברי הנתבעת, מעולם לא כיבתה עליו סיגריה ולא היתה אלימה כלפיו ולנוכח העובדה שהמנוח אינו בן חיים, לא ניתן לקבוע כל ממצא עובדתי ביחס לטענות האלימות של הנתבעת כלפי המנוח, למעט אותו אירוע בגינו הוגש כתב אישום נגד המנוח, שם עלה כי היתה אלימות הדדית בין הצדדים.

80. כן, הנתבעת, העידה כי היו פעמים שהזמינה לו משטרה לנוכח התנהגויות לא רגילות שלו, כמו כאשר זרק את כל הבשר מהמקפיא מאחר וחשב שמדובר בבשר אדם. עניין תמוה ביותר ואולי תוצאה של מצבם הנפשי של הנתבעת והמנוח, אולם לא ברור מדוע הנתבעת בחרה להזמין למנוח משטרה, כאשר ידעה שהתנהגותו הינה תוצאה של התקפים פסיכוטיים וכאשר ידעה כי יש לו חרדות משוטרים והדבר עלול להרע את מצבו, שעה שאפילו אין המדובר באלימות פיזית, אלא בזריקת מצרכים מהמקפיא ובפרט כאשר היא ממשיכה להתגורר בדירתו. על כן, מצאתי כי אף התנהלות זו של הנתבעת מול המשטרה מעידה על אמצעי להפעלת לחץ על המנוח והפחדתו כאשר המנוח אכן אושפז אחרי מפגשים עם המשטרה. וכך העידה בעניין זה הנתבעת:

    "ש: כן, תראי היה מקרים היו פה ושם מקרים של אלימות ברמה שהגיעה משטרה.

    ת: תראה מ' היה לו מצב פסיכוטי הוא לא לקח את הזריקה.

    ש: כן?

    ת: לא לקח את הכדורים.

    ש: כן?

    ת: הוא היה במצב פסיכוטי הוא זרק את כל המקפיא מלא בשר שקניתי.

    ש: כן?

    ת: הוא זרק לפח.

    ש: כן?

    ת: אז אני הבאתי לו משטרה מה אני יכולה לעשות?

    ש: יכול להיות שבמסגרת המצבים הפסיכוטיים.

    ת: הוא אמר שזה בשר אדם.

    ש: בשר אדם?

    ת: כן הוא גם לרופאה את זה שזה בשר אדם היא אמרה לו למה זרקת את כל המקפיא? הוא אמר זה בשר אדם אסור לאכול את זה.

    ש: הבנתי תגידי שהטונים עלו שהיו צעקות ומריבות גם זה הגיע לאלימות?

    ת: לפעמים.

    ש: מי כלפי מי?

    ת:פעם אחת הוא נתן לי בוקס בעין והייתי 5 שעות במיון בוולפסון, פעם אחת נפלתי, נפלתי ברחוב והוא לא נתן לאנשים להרים אותי צרח עליהם אמרתי לך שהוא היה צועק הרבה בגלל המלחמה.

    ש: כן.

    ת:הוא צעק עליהם אל תרימו אותה, אל תרימו אותה נתן לי לקום לבד אני התרגזתי מאוד זה האלימות שהיה.

    ש: זה האלימות שהייתה בוקס בעין ועוד כמה מקרים?

    ת: לא נגעתי לו בבטן, אחותו אומרת שנתת לו בוקס בבטן שהוצאתי לו דם מהאף.

    ש: אחותו גם אומרת שאת כיבית עליו סיגריה.

    ת: מה פתאום איפה סיגריה? מה סיגריה?

    ש: לפני רגע סיפרת לי התקציב שלך אפשר לעשן.

    ת: לא אני לא כיביתי עליו (לא ברור) שה' יסלח לי אם אני.

    ש: לא כיבית עליו סיגריה?

    ת: לא כיביתי עליו סיגריה מה פתאום.

    ש: וגם שהרגיז אותך מאוד עם בוקס בעין?

    ת: אז הלכתי למיון מה אני אעשה? מה אני יכולה לעשות? אני לא כיביתי עליו סיגריה מי אמר שכיביתי עליו סיגריה? גם אמר ששפכתי עליו שמן חם על הרגליים הוא היה מת שמן חם הרגליים על בן אדם חולה? נתתי לו מכות בבטן, נתתי לו מכות באף? מה פתאום. איזה סיגריה? זה הכל שקר, עדות שקר. בחיים לא כיביתי על אף אחד סיגריה על אף אחד לא על עצמי ולא על אף אחד גם כשהייתי במצבים קשים" (עמ' 39, ש' 3- עמ' 40, ש' 10).

     

81. גם מהחקירה במשטרה ומעדותו של המנוח שמסר במשטרה במסגרת אירוע האלימות שהיה בין השניים, המנוח דיווח לחוקר המשטרה כי הנתבעת הרביצה לו וכך עלו הדברים מהחקירה (עמ' 8-10 לתיק המשטרה):

    "ת. הרביצה לי הרבה לי הרבה פעמים לפני כמה זמן, היא אמרה לי שאחים שלה יחסלו אותי. גם אני אמרתי לה אז מה.

    ש. איך היא הרביצה לך?

    ת. הרביצה לי סטירות ודחיפה מכות על הפנים ויצא לי דם מהאף.

    ש. אז מה אתה עשית לה?

    ת. הרבצתי לה בחזרה. היא כיבתה לי את הגז כי רציתי להכין אוכל ואז נתתי לה דחיפה קלה, והיא הרביצה לי מכות חזקות על הפנים ועל הגוף אני לא יודע לתאר את זה.

    ש. איפה היא הרביצה לך?

    ת. בפנים בגוף היא נתנה לי מכות".

     

82. יצוין, כי באותה חקירה הנתבעת סיפרה כי למרות קשר של 6 שנים המנוח לא מקיים עמה יחסי מין וכדבריה במשטרה: "אני רוצה להגיד שאין לו רגש לגבר, הוא לא מקיים איתי יחסי מין 6 שנים, אומר שאני מכוערת ולא בא לו עליי" דבר שמעיד אף הוא על היעדר זוגיות אמיתית בין המנוח לבין הנתבעת וכי המנוח לא רצה להיות עם הנתבעת באינטימיות, אלא מדובר במצב שנכפה עליו בשל מצבו הנפשי.

83. כך או כך, מבלי להסיק מסקנות מי האשם באלימות כזו או אחרת, שכן אין זה עניינו של ההליך, עולה כי אין המדובר ביחסים נורמטיביים ורגילים המעידים על רצון הדדי לחיות זה לצד זה כאשר התרשמתי כי הנתבעת היתה הצד הדומיננטי ביחסים אלו ובעלת מודעות רבה להשלכות הכספיות ו/או הכלכליות שיש להישארות בקשר זה אף שהיא עצמה מתמודדת בנפש.

    המכתבים שצורפו לכתב ההתנגדות:

84. הנתבעת צירפה שני מכתבים בעמ' 21-22 לכתב ההתנגדות מהם ביקשה הנתבעת להוכיח כי המנוח ידע להביע רצונו להוריש את רכושו לנתבעת כמו גם שהיא תקבר לידו.

85. ייאמר כבר עתה כי אין בידי לקבל טענה זו, ואפרט: ראשית, לא הוכח כי מדובר במסמכים שנכתבו בכתב ידו של המנוח והנטל להוכיח טענה זו מוטל כל כולו על הנתבעת. שנית, ככל שמדובר במסמכים בעלי נפקות משפטית, הם היו מוגשים כצוואות של המנוח. אולם, הנתבעת ידעה כי המנוח לא הותיר אחריו צוואה ואף ציינה זאת באופן מפורש בבקשה שהגישה למתן צו ירושה, ולכן לא ניתן להכשיר מסמכים אלו כצוואות בדרך לא דרך. שלישית, נוכח מצבו הבריאותי/נפשי של המנוח כמשתקף מהמסמכים הרפואיים שצורפו לתיק לרבות חוו"ד פסיכיאטרית לפיה הוא נעדר כשרות משפטית לעמוד לדין בשנת 2015 וכן מהמסמכים הרפואיים משנת 2020 בהם צוין כי סבל ממצבים פסיכוטיים ושיפוט לקוי ובהיותו אדם שמונה לו אפוטרופוס במשך 20 שנים עד למועד פטירתו, שומה היה על הנתבעת לעתור למינוי מומחה רפואי על מנת להוכיח את כשירות המנוח לערוך את המסמכים הנ"ל, אולם הנתבעת לא עשתה כן, כך שלא ניתן לייחס למנוח הבנה של משמעות תוכנם. רביעית, נוכח מערכת היחסים הבעייתית בין המנוח לנתבעת כפי שפורטה לעיל וכן התרשמותי כי קיימים אלמנטים של שליטה וניצול של הנתבעת את המנוח לא מצאתי ליתן משקל למסמכים אלו כל שכן לצורך הוכחת כוונה ורצון מדעת.

    עדויות של שכנים וקרובי משפחה:

86. במקרה דנן, לא נעלמו מעיני עדויותיהם של השכנים של הנתבעת והמנוח, אשר העידו כי נהגו לראות את המנוח והנתבעת מסתובבים יחד בשכונה, אולם שכנים אלו מעולם לא נכנסו לבית המנוח ואין בעדותם בכדי להעיד על המתרחש בתוך הבית. כן שכנים אלו לא היו מודעים למורכבות הנפשית ממנה סבלו שני הצדדים ולא ידעו כיצד מתנהלים חייהם ביום יום, אלא רק ראו אותם יחד בשכונה.

87. כך השכנה גב' ח' שגרה בבניין סמוך העידה כי כלל לא ידעה שלפעמים היתה מגיעה משטרה לביתם ולא היתה כלל מודעות להתקפי זעם ולהתפרצויות שהיו, אלא רק ראתה אותם הולכים יחד ברחוב (עמ' 14 לפרוט' ש' 14- 27), עדות שנסתרת מתוך המסמכים שהוגשו מטעם המשטרה.

88. כן, השכנה גב' מ' שגרה בבניין סמוך העידה כי ראתה אותם רק ברחוב ובבית של ההורים שלה פעם אחת, והיא מכירה אותם מהשכונה אולם מעולם לא היתה אצלם בבית. כן היא מעולם לא שמעה ו/או ראתה משטרה שהגיע לביתם ולא על צעקות.

89. כך גם השכנה גב' ח' העידה כי נהגה לפגוש את הנתבעת רק ברחוב, אך מעולם לא ביקרה אותם בבית, מעולם לא שמעה על צעקות ומשטרה ולא ידעה כלל כי הם מתמודדי נפש (עמ' 17 לפרוט' ש' 17 – עמ' 18 ש' 11) וכך העידה בעניין זה:

    "ת:היא אומרת אני הולכת למ' אמרתי לה אבל את לא צריכה שתייה היא אומרת לי לא יכול להיות שהוא יקום אני אתן לו לשתות ספר תהילים קניתי לו באמת היא קנתה הראתה לי את הספר תהילים כל הזמן הייתה הולכת לבית חולים באמת כל יום באמת. ובאמת כל היום היו ביחד כאילו.

    ש: עכשיו עוה"ד אמר שאת ראית אותם כשכנה מרחוק אבל זה לא שאת היית שכנה רחוקה את הכרת אותם ושוחחת איתם, נכון?

    ת: כן היינו יושבים ביחד בספסל באמת היינו יושבים בספסל בתחנת אוטובוס נפגשים אני הייתי הולכת לעבודה הם הלכו למועדון הייתי נפגשת איתם כל בוקר שהם חוזרים גם הייתי פוגשת אותם לא כל יום" (עמ' 18 ש' 24-33).

     

90. כן עדותו של אחי הנתבעת ושל בן הנתבעת אשר העידו כי התנהלו כשם שבעל ואשה מתנהלים וכי היתה ביניהם אהבה במסגרת ההתמודדויות הנפשיות שלהן, אף הם אינם מעידים כי היו בסטטוס של ידועים בציבור שכן מדובר בעדויות צדדים מקורבים לנתבעת שהינם בעל אינטרס מובהק כי הנתבעת תזכה בדירה וכן לאור כך שרוב הזמן לא היו בקשר מתמיד עם הנתבעת ועם המנוח.

91. יצוין, כי הנתבעת עצמה העידה כי את החגים לא היו עושים עם המשפחה, אלא הולכים לעמותה כלשהי בחולון, שהם היו חוגגים, כך שאף בני המשפחה הגרעינית של הנתבעת לא היה בקשר הדוק איתה וכדבריה:

    "ש: כן טוב. תגיד לי מי הם בני המשפחה שחגגתם איתם חגים ושבתות? הרי רוב הזמן הייתם בבית, לא?

    ת: היינו הולכים לש"ס לעשות קידוש, עמותת ש"ס ברחוב אילת 2.

    ש: הבנתי.

    ת: בחולון והיינו עושים שם קידוש הולכים באים במונית חוזרים.

    ש: זאת אומרת שאין כזה.

    ת: כל דברים היינו הולכים ביחד.

    ש: הייתם נוסעים.

    ת: כל דבר היינו הולכים ביחד" (עמ' 48 ש' 5-13). 

     

92. הנה כי כן, למרות עדויות השכנים והמכרים בשכונה אשר העידו כי ראו את בני הזוג מסתובבים יחדיו בשכונה ואף על פי שלכאורה יכלו המנוח והנתבעת להיראות כלפי חוץ כזוג, לרבות תמונות משותפות שהנתבעת הציגה, התרשמתי כי אין המדובר במערכת יחסים אמיתית המושתתת על בחירה אמיתית של שני הצדדים לקשור את גורלם זה בזו מתוך אהבה ושיתוף, אלא בסידור נוח וענייני שמצאה הנתבעת בביתו של המנוח כאשר הן השכנים והן קרובי משפחתה של הנתבעת לא ידעו להעיד על המתרחש בתוך הבית כל שכן אודות מורכבות היחסים בין הצדדים כמפורט בהרחבה לעיל.

    תנאי ב' - ניהול משק בית משותף:

93. התנאי השני של ניהול משק בית משותף נועד לבטא ניהול משק בית משותף שלא מתוך צורך אישי, נוחות, כדאיות כספית, או סידור ענייני, אלא כפועל יוצא טבעי מחיי המשפחה המשותפים כנהוג וכמקובל בין בעל ואישה הדבקים אחד בשני בקשר של גורל חיים (ע"א 621/69 קרול נסיס נ' קורינה יוסטר פ"ד כד (1) 617).

94. בענייננו אין חולק כי המנוח והנתבעת לא ניהלו חשבון בנק משותף, לנתבעת היה חשבון בנק משלה ולמנוח היה חשבון בנק משלו, כאשר האפוטרופוס הממונה עליו היה נוהג להעביר לו סכום חודשי של כ – 3,000 ₪ לצורך מחייה שוטפת שהינו חלק מקצבת הנכות שלו.

95. כן, לא הוכח בפני כי הנתבעת והמנוח קיימו שיתוף כספי-רכושי פורמלי כלשהו, כגון ניהול חשבון בנק משותף, רכישת רכוש משותף, אלא התנהלו כשותפים לדירה בעניין הוצאות הבית היום יומיות, כגון רכישת אוכל, בגדים, נעליים וסיגריות לנתבעת. הנתבעת העידה כי המנוח והנתבעת התנהלו באמצעות מזומן בלבד. לדבריה, המנוח היה מוציא 3,000 ₪ שקיבל מהקרן והיא היתה מושכת את הקצבה שקיבלה ולדבריה מכספים אלו היו מתנהלים ביום יום וקונים מצרכים לבית, אוכל ובגדים וכדבריה: "הוא מושך את כל ה – 3,000 שקל שמים את זה מתחת לבגדים ומוציאים פה 100 שקל, 200 שקל הוא קונה את הנעליים שלו, את הסנדלים שלו, את המכנסיים שלו את כל הדברים ביחד". משמע, טענת הנתבעת לפיה הצדדים אחדו לכאורה את כספיהם הינה טענה שנסמכת על עדותה של הנתבעת בלבד.

96. בהקשר זה אציין כי לכתב ההתנגדות מטעם הנתבעת צורף תצהיר של מר ק' בעל המכולת בשכונה בה התגורר הנתבעת והמנוח, אולם עד זה לא זומן לעדות ע"י הנתבעת. הלכה פסוקה היא כי חזקה על בעל דין שלא ימנע מבית המשפט ראיה שתהא לטובתו ואם נמנע הנתבע מהבאת ראיה, אשר לפי תכתיב השכל הישר היתה תורמת לגילוי האמת, יש להניח כי ראיה זו היתה פועלת לרעתו (יעויין, למשל, בע"א 465/88 הבנק למימון נ' סלימה, פ"ד מה (4) 655). בנסיבות אלו, משנטל ההוכחה לניהול קופה משותפת יכול היה להיות מוכח באמצעות עד חיוני ומשלא נעשה כן, אזי מחדל זה נזקף לחובת הנתבעת.

97. בנוסף, הוכח כי המנוח והנתבעת מעולם לא רכשו דבר משמעותי ובעל ערך במשותף. למעשה כל ענייניו של המנוח התנהלו באמצעות פיקוח של אפוטרופוס, כאשר הדירה בה התגוררו היתה בבעלותו של המנוח עוד בטרם פגש בנתבעת. הצדדים לא נאלצו לשלם שכר דירה או משכנתא ולמעשה גם חשבונות הדירה ותיקונים נעשו באמצעות האפוטרופוס שמונה למנוח, כך שלא היה שיתוף רכושי בין המנוח לנתבעת.

98. יצוין, כי לטענת התובעת, בתקופה שהנתבעת התגוררה בדירה, המנוח היה קונה לעצמו את המזון שלו ומממן את הוצאותיו האישיות מכספו שלו והנתבעת היתה קונה את המזון שלה בנפרד ומממנת את הוצאותיה. מנגד, טענה הנתבעת, כי רכשו את המצרכים לבית במשותף. בעניין זה טענה התובעת, כי ככל והיה שיתוף כלשהו בכספים לצרכי מחייה שוטפת, הנתבעת ניצלה את קיצבתו של המנוח, מבלי שהיתה לו יכולת להתנגד, כאשר הנתבעת כל העת הפעילה לחצים על התובעת להעביר לה עוד כספים, עד אשר התובעת העדיפה להתפטר מתפקידה מאפוטרופוס לרכוש, כדי להימנע מהפעלת לחצים עליה.

99. מאחר והמנוח אינו בין החיים על מנת להעיד על אורחות חייהם בתוך הבית, אזי כאמור טענת השיתוף במשק הבית המשותף מבוסס על עדות יחידה של הנתבעת שמטבע הדברים אינה אובייקטיבית, כאשר מנגד עומדות טענות התובעת על בקשות להעברת כספים נוספים מצד הנתבעת.

100. בנוסף, מהתסקירים שנעשו בעניינו של המנוח, עולה כי הצדדים חיו בדירה שסבלה מהזנחה רבה, עם חתולים רבים שהאכילה הנתבעת, כאשר בפני הרשויות הציגה עצמה הנתבעת כשותפה לדירה ולא כבת זוגו של המנוח, דבר התומך יותר בגרסת הנתבעת כי המנוח והנתבעת לא היו ידועים בציבור שבחרו לקשור את נפשם זה בזו, אלא כאמור היה מדובר בעיקר בסידור מגורים ענייני שהיה נוח בעיקר לנתבעת.

101. כן הנתבעת הציגה עצמה בפני משרד הרווחה כמי ששכרה חדר בדירת המנוח והיא למעשה שותפה שלו. לראיה, הנתבעת הודתה כי היא מקבלת סיוע בשכר דירה ממשרד השיכון בגין מגוריה בדירת המנוח כשוכרת. אומנם הנתבעת הסבירה כי עשתה זאת מאחר שהיתה צריכה עוד כסף למחייה וכמי שסובלת ממגבלה היא זכאית לסיוע בשכר דירה ומאחר והיא חיה מקצבת ביטוח לאומי ומצבה הכלכלי היה דחוק. על כן, ביקשה וקיבלה סיוע של 750 ₪ בחודש לצורך שכר דירה שעזר לה מעט למצבה הכלכלי, אולם לטענתה בפועל לא באמת שכרה חדר שם אלא היתה בת זוג של המנוח לכל דבר ועניין.

102. כן, גם בנה של הנתבעת העיד כי אכן קיבלה סיוע בשכר דירה, משל היתה שוכרת בדירת המנוח. כל האמור מחזק את המסקנה כי הנתבעת ראתה במנוח בעיקר פתרון מגורים נוח בהיעדר מקום אחר לשהות בו. כן, יש לקחת בחשבון כי בנה של הנתבעת הינו עד מקורב לנתבעת ובעל עניין כי תישאר עם דירה ברשותה ועל כן יש ליתן לעדותו משקל מוגבל. וכך העיד בעניין זה בנה של הנתבעת:

     "ש: אמא אומרת יש הסכמי שכירות פיקטיביים ככה זה כתוב בתצהיר של אמא, ידעת?

     ת: היה ידוע לי שהיה ביניהם הסכם שכירות שהיא חתמה בין מ' לאמא שלי אבל זה היה שוב מסיבה אחת פשוטה הם היו במצבים כלכלים מאוד מאוד קשים ואמא שלי חיפשה איזה עוד תוספת כלכלית שיכול לעזור להם ולתת להם טיפה אוויר. שנייה תן לי לסיים. בגלל שגם אמא שלי מקבלת ביטוח לאומי וגם מ' היה מקבל ביטוח לאומי זה אנשים מאוד חולים הם אוכלים המון הם צריכים כדורים המון כדורים יש להם המון המון הוצאות והיחסית הכסף שהם היו מקבלים ממש לא היה מספיק להם אז היא חיפשה עוד אפיק פרנסה משהו קטן שיכול לעזור לה שזה היה בסכום אני לא זוכר אולי 1,000 שקלים, 800, 1,200 וזה משהו שהם היו מבזבזים את הכסף הזה עבור שניהם הם היו מנהלים קופה משותפת ביחד הכסף שלה והכסף שלו ביחד והם היו משלמים את המכולת, את התשלומים, את האוכל, את הכדורים, את הרב-קו את כל הדברים האלה הם עשו ביחד אז הכסף הזה שירת גם את אמא שלי וגם את מ' אבל שוב מהעובדה הפשוטה שהיה להם קשיים כלכליים וזה מה שעזר להם.

     ש: האם הייתה לך, מה רמת הידיעה שלך לגבי ההסכם השכירות שאמא שלך קורא לו פיקטיבי? מה רמת הידיעה שלך? אתה עזרת בניסוח שלו? אתה העברת אותו? אתה יודע אתה אומר שהם קיבלו הטבה כלכלית ששווה 1,000 שקל לחודש בגלל ההסכם הפיקטיבי הזה כמה היית מעורב בזה?

     ת: אני לא הייתי מעורב בהסכם השכירות הזה אני רק ידעתי עליו אני לא עזרתי לאמא שלי אני לא הבאתי לה את השכירות היא עשתה את זה באופן עצמאי אני רק הייתי מודע לדבר הזה.

     ש: מודע אז מי כן עזר לאמא ליצור הסכם שכירות שנקרא לו פיקטיבי?

     ת: היא עשתה את ההסכם שכירות הזה לבד.

     ש: הבנתי, כן לגמרי לבד? (עמ' 40 ש' 1-10).

      

103. הנה כי כן, חרף טענת הנתבעת לפיה המנוח והנתבעת ניהלו קופה משותפת, לא הוכחה טענה זו כלל וכלל והנתבעת נמנעה מלהביא את עד חיוני שהיה יכול לשפוך אור על טענה זו. בנוסף, הנתבעת הציגה את עצמה בפני רשויות המדינה כשוכרת של הדירה ואף קיבל סיועה בשכר דירה, ואף התנהלות זו פוגמת במהימנות גרסתה לפיה הצדדים קיימו משק בית משותף.

104. סיכומם של דברים, נוכח מצבו הבריאותי של המנוח התרשמתי כי המנוח היה חסר תובנה מלאה למעשיו והיה מוגבל ביכולתו ליצור מערכת יחסים אמיתית כשל ידועים בציבור. לא בכדי נקבע כי המנוח אינו כשיר לעמוד לדין פלילי, לא בכדי אושפז מספר רב של פעמים בבתי חולים פסיכיאטריים לתקופות ממושכות ובמשך 20 שנה אחרונות מונה לו אפוטרופוס. בנוסף, לא הוכח כי המנוח והנתבעת קיימו יחסים אינטימיים ואף לא הוכח כי ניהלו קופה משותפת, אלא טענה זו הועלתה מטעם הנתבעת בלבד כעדות יחידה. למרות עדויות השכנים והמכרים בשכונה אשר העידו כי ראו את בני הזוג מסתובבים יחדיו בשכונה התרשמתי כי אין המדובר במערכת יחסים אמיתית המושתתת על בחירה רצונית של שני הצדדים לקשור את גורלם זה בזו מתוך אהבה ושיתוף, אלא בסידור נוח שמצאה הנתבעת בביתו של המנוח והיעדר יכולת של המנוח להתנגד למצב זה. בנוסף, העובדה שהנתבעת העידה על עצמה כשוכרת בדירתו של המנוח ואף הגישה חוזי שכירות למשרד השיכון נזקפת לחובתה. בנסיבות אלו, בשים לב לכך שנטל ההוכחה מוטל על כתפיה של הנתבעת ושעה שמדובר בנטל הוכחה מוגבר אל מול עזבונו של המנוח, הנתבעת לא עמדה בנטל זה –ודין התביעה להידחות.

      

     סוף דבר:

      

      

105. אשר על כן, נוכח כל האמור לעיל - אני מורה כדלקמן:

     • ההתנגדות שהגישה הנתבעת – נדחית.

     • התובענה לקיום צו ירושה שהגישה התובעת - מתקבלת. ניתן להגיש פסיקתא לחתימתי.

106. אשר להוצאות ההליך: לנוכח דחיית ההתנגדות, אני מחייבת את הנתבעת בהוצאות ההליך בסך של 20,000 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 ימים ממועד ההמצאה שאם לא כן יישא התשלום הפרשי הצמדה וריבית כדין.

107. ניתן לפרסום בהשמטת פרטים מזהים.

108. המזכירות תמציא פסק הדין לב"כ הצדדים ותסגור את התיק.

     ניתן היום, י"ט אדר ב' תשפ"ד, 29 מרץ 2024, בהעדר הצדדים.