פס"ד בעניין תביעת נזקי רכוש שנגרמו לכלי רכב במסגרת תאונת דרכים בה נעשה שימוש לרעה בהליך השיפוטי

ביהמ"ש הציע בסיום הדיון שלא לפסוק בתיק בפסק דין מנומק אך הדבר לא הסתייע (ע' 15 מש' 31).

לאחר ששמעתי את הצדדים ובחנתי את הראיות פסק הדין מנומק באופן תמציתי בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי התשע"ט -2018, תקנה 82 ותקנה 180(ג)(1).

1. א. התובע הגיש תביעה כנגד הנתבעים בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכבו במסגרת תאונה מיום 30.12.18 בה היו מעורבים 4 כלי רכב.

ב.            לפי עדויות הצדדים הרכב הראשון בשיירה, רכב מסוג טיוטה, היה רכב חברת איילון בה נהגה הנהגת אורית יגיל. הרכב השני, רכב מסוג סיטרואן, היה נהוג על ידי התובע בהליך זה. הרכב השלישי, משאית וולוו, הייתה נהוגה בידי הנתבע 1. רכב רביעי מסוג טרנזיט.

ג.            התביעה הוגשה בגין נזקי רכב התובע במוקד הקדמי בלבד בסכום של 30,178 ₪ שהם ההפרש בין שווי הרכב 50,081 ₪ לסכום ששולם 23,943 ₪. לפי תחשיב שערך ביהמ"ש ההפרש הוא לכאורה 26,138 ₪ (הסכום לא פורט באופן מפורש בסעיפים 13-18 בכתב התביעה). נתבעו סכומים נוספים בגין שכ"ט שמאי – 1,870 ₪, יעוץ משפטי – 1,170 ₪ ועגמת נפש – 1,000 ₪. סיכום הסכומים לעיל מביא לסכום התביעה - 30,178 ₪. מנגד, עיון בחוות דעת השמאי מטעם התובעת מעלה שהנזק בחזית עמד על 23,943 ₪ בלבד (ע' 39 בכתב התביעה וע' 6-7 בחוות דעת שמאי). ככל שההפרש בסכומים נובע מהנזק שנגרם לחלק האחורי של רכב התובעת הדבר לא נטען וביהמ"ש לא הצליח ללמוד זאת מהמסמכים שצורפו לכתב התביעה. מנגד הנתבעים טענו ששילמו את מלוא הנזק האחורי (ע' 14 ש' 25-36) ולא נטען ולא הוכח אחרת.

2. א. הישיבה המקדמית בתיק זה נערכה ביום 30.11.20 שני הצדדים הסכימו תחילה שההכרעה בתיק תהיה לפי סעיף 79א' (ע' 1 ש' 12-14) אולם לאחר ההסכמה התובעת התנתה את הסכמתה בתנאי שיינתן משקל למחדלים דיוניים של הנתבעים דבר שגרם לנתבעים לסגת מההסכמה (ע' 1 ש' 16-25). התובעת טענה למחדל דיוני של הנתבעים – אי הגעת בעלי דין / נציג (סעיף 2 ש' 9-10 וש' 21-23).

ב.            בדיון התברר שמהתנהל הליך מקביל שהוגש מאוחר יותר תא"מ 38146-02-20 איילון נ' שומרה חב' לביטוח ומנורה מבטחים לביטוח שהיה קבוע בפני כב' הרשמת הבכירה (כתוארה אז) עדי בר-טל (להלן – התיק המקביל). עוד התברר שלמחרת בבוקר היה קבוע דיון בתיק המקביל. בנסיבות שפורטו בהחלטה מיום 30.11.20 לא נשמע תיק זה. ביהמ"ש הורה כי בתוך 7 ימים תודיע התובעת האם נדרש דיון הכוחות או שמא הסתיימה המחלוקת בתיק המקביל (ע' 3 ש' 16-30).

               ג.            ביום 7.12.20 הודיע התובע לקונית שהוא מעוניין להמשיך לנהל תיק זה.

ד.            ביום 13.12.20 ניתנה החלטה "לתגובת הצד השני תוך התייחסות לתיק המקביל והשלכותיו לתיק זה ככל שישנם. זאת בשים לב לכך שמעיון בפרוטוקול הדיון עולה, כי מדובר בתאונת שרשרת ושהיה אמור להתקיים דיון בתיק המקביל שבו נאמר כי יופיעו כל הצדדים".

ה.           ביום 21.1.20 הודיעו הנתבעים שאין להם התנגדות להמשך ההליכים בתביעה זו וציינו כי בתיק המקביל שהתקיים נקבע שהתובע אחראי בשיעור של 70% והנתבעים בשיעור של 30%.

ו.            ביום 21.12.20 ביקש ביהמ"ש להגיש את ההחלטה / פסק הדין בתיק המקביל וביום 22.12.20 הוגשו פרוטוקול הדיון ופסק הדין בתיק המקביל לתיק זה. 

ז.            לאחר שביהמ"ש בחן את המסמכים שהוגשו מהתיק המקביל עלה, שבדיון מיום 1.12.20 נשמעו שלושת הנהגים באריכות. פרוטוקול הדיון מחזיק 14 עמודים. פסק הדין ניתן באותו יום בהתאם להסמכה של 79א' (ע' 1ש' 27 – ע' 2 ש' 6 בתיק המקביל).

ח.           פסק הדין קבע כי האחריות לנזק שנגרם לרכת הראשון בשיירה משותפת. אחריות התובע בתיק שלפני נקבעה בשיעור של 70% ואחריות הנתבע 1 בתיק שלפני בשיעור של 30%. נקבע עוד "למען הסר ספק, מובהר כי אין בפסק דין זה שניתן כאמור, לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט משום קביעת ממצאים או קביעות בעניין מהימנות".

ט.           ביום 12.1.21 ניתנה החלטה נוספת בתיק זה ובו נדרשו הצדדים להודיע מי בכוונתם להעיד בתוך 10 ימים. מותב זה הציע, לאחר שעיין בכל החומר לפסוק לפי 79א' על סמך החומר שבתיק.

י.            ביום 18.1.21 הודיעה התובע כי רק הוא יעיד בדיון הוכחות.