פס"ד בעניין צו הגנה בין בני משפחה

ביום 11.6.21 ניתן ע"י כב' השופטת סיגלית מצא, לבקשת המבקשים, צו למניעת הטרדה מאיימת בהתאם להוראות החוק למניעת הטרדה מאיימת תשס"ב  -2001 (להלן: "החוק" או "החוק למניעת הטרדה מאיימת") לפיו נאסר על המשיבים להטריד את המבקשים בכל דרך ובכל מקום, לאיים על המבקשים ובני משפחתם בכל צורה ודרך, לפגוע במבקשים, לבלוש אחר המבקשים, לארוב להם, להתחקות אחר תנועותיהם ו/או מעשיהם, או לפגוע בפרטיותם בכל דרך אחרת, ליצור כל קשר עם המבקשים ו/או בני משפחתם בעל פה, בכתב ובכל דרך ואמצעי אחר.

ביום  20.6.21, התקיים דיון במעמד הצדדים בו אף נחקרו המבקשים 2 ו- 3 וכן המשיב 3.

הצדדים לא השכילו להגיע להסכמות, ומכך הוגשו סיכומיהם (וכן סרטונים) ונדרשת הכרעתי.

הצדדים בני משפחה, תושבי ..., המתגוררים בסמוך וביניהם דרך משותפת.

בעניינם של הצדדים תלויות ועומדות תובענות (תמ"ש 41066-01-13  ותמ"ש 38566-08-15) המתבררות בפניי, שעניינן, בין היתר, פירוק השיתוף במקרקעין ומחלוקות רכושיות.

תמצית טענות המבקשים

1. לטענתם, הסכסוך, נשוא בקשה זו, נעוץ ברצון המשיב 1 לבצע עבודות בנייה בשטח המריבה, ע"י בניית גדר ללא היתר בשטח המשותף, תוך ניסיון לקבוע עובדות מוגמרות בשטח, חרף ניהול ההליכים בין הצדדים, בדבר חלוקת הרכוש והקרקעות (כפי שהעיד המבקש 1 בדיון ביום 11.6.21 וכפי שאישר ב"כ המשיבים בדיון מיום 20.6.21 בעמ' 4 שורות 35-36).

               לטענתם, משלא הסכימו לביצוע אותה בנייה, בניגוד לדין, החל מסע הטרדות בלתי פוסק

               מצד המשיבים, באמצעות ניסיונם לכפות עליהם תפיסת מקומות חנייה צמודים לבית המבקשים, חסימת רכביהם על ידי הצבת רכבים שלהם בשעות ארוכות, חסימה דרך גישה יחידה המובילה לבית המבקשים ועוד.

               לטענתם, כפי שעולה מסרטון מס' 1, המצב העובדתי ששרר שנים רבות, מעין הסכמה שבהתנהגות, הינו כי שני הרכבים של המבקשים חונים בשני מקומות החנייה הצמודים לביתם ואילו רכבי המשיבים חונים הן בחזית ביתם והן בחנייה המוצמדת לביתם, הכוללת מקומות חנייה רבים על גבי משטח בטון.

               לטענתם, כעולה מסרטון 2 המשיבים מחנים שלושה רכבים תוך חסימה של רכביהם וחסימת דרך הגישה היחידה המובילה לביתם, תוך הותרת שטח החנייה המוצמד לבית המשיבים ריק.

2. עוד לטענתם, ביום 2.6.21 , אירע אירוע דריסה המתועד בסרטון מספר 3. לטענתם, כפי העולה מהסרטון, המבקש 2 ירד מביתו בשעה 19:26 מזיז את רכבו (מסוג טויוטה לבן), במקום חנייתו בכוונה להביא במקומו רכב יונדאי אפור על מנת להעמיס עליו חפצים אישיים השייכים לו. בשלב זה, וללא כל התראה מוקדמת, מגיח המשיב 3 מתוך החנייה הצמודה לבית המשיבים (משטח הבטון), בכוונה להחנות את רכבו (פולו) במקום החנייה שהתפנה, מבלי שיהיה בכך כל צורך ועל מנת להפריע למבקשים, להטריד אותם, להתגרות בהם, להפריע למהלך חייהם ולגרום לחסימת החניה הצמודה לביתם. רכב הפולו, הנהוג בידי המשיב 3, חזר בנסיעה לאחור. המבקשת 3 אמו של המבקש 2, הגיעה ופנתה אל המשיב 3 וניסתה להסביר כי מקום החניה תפוס ותוך שהיא עומדת וממתינה על מקום החניה. המשיב 3 לא נשמע לבקשתה של המבקשת 3 ואז בכוונת מכוון חוזר בנסיעה אחורית ברכבו, מאיים על המבקשת 3 ודורס אותה במהלך נסיעתו לאחור. בכך, גרם למבקשת 3 נזק גופני. לאמור מתלווים איומים מצד המשיב 3 וכן שני המשיבים הנוספים שעמדו בפתח ביתם והשמיעו איומים ברצח, בדריסה, קללות וניבולי פה. לטענתם, כפי שעולה מסרטון 4 למקום הדריסה הגיעה ניידת אמבולנס של טיפול נמרץ וכן אופנוע של טיפול נמרץ, אשר פינו את המבקשת 3 לבית החולים (הוגשו מסמכים רפואיים וסומנו באות ב').