אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פס"ד בעניין נסיבות מיוחדות לשימוש בחריגים הקבועים בחוק יחסי ממון בין בני זוג

פס"ד בעניין נסיבות מיוחדות לשימוש בחריגים הקבועים בחוק יחסי ממון בין בני זוג

תאריך פרסום : 01/05/2024 | גרסת הדפסה

תלה"מ
בית משפט לעניני משפחה אשדוד
27314-07-19 (איזון משאבים), 27286-07-19 (מזונות), 42886-10-21 (דמי שימוש)
31/03/2024
בפני סגנית הנשיא:
ענת אלפסי

- נגד -
התובעת/הנתבעת:
האשה
הנתבע/התובע:
האיש

  

עניינו של פסק דין זה במספר מחלוקות כספיות, אשר במרכזן טענה לחלוקת רכוש חריגה נוכח הברחת נכסים והתנהגות מאיימת, כמו גם תביעה לדמי שימוש ראויים ולמזונות ילדים.

 

רקע והליכים:

 

  1. הצדדים נישאו ביום XX/XX/04 ולהם ארבעה ילדים: הבן הבכור שנולד ביום XX/XX/05, הבת האמצעית שנולדה ביום XX/XX/07, והתאומים שנולדו ביום XX/XX/13.

 

  1. האם היא קצינה בכירה והאב ניהל עסק לתכשיטי יוקרה. במהלך חייהם המשותפים רכשו בני הזוג דירה יוקרתית, ואף שלוש חנויות יחד עם אחיו של האיש, שתיים מהם חנויות תכשיטים והשלישית חנות גדולה שהשכירו למספרה.

 

  1. בשנת 2019 חייהם המשותפים עלו על שרטון, על רקע מחלוקות כספיות סביב ניהול עסקי התכשיטים ועל רקע משבר אמון בין בני הזוג. בראשית שנה זו מכר האיש את חלקם של הצדדים בשתי חנויות התכשיטים, לאחיו, מהלך שלטענת האישה לא היה ידוע לה. במאי 2019 נרשמו הזכויות בשתי החנויות הללו בבעלות אחיו של האיש.

 

  1. ביום 13/5/19 פתחה האם בהליך יישוב סכסוך (י"ס 25340-05-19) אשר לא הניב הסכמות.

 

  1. ביום 27/5/19 עתרה האשה לצו הגנה בה"ט 62807-05-19, בטענה כי האיש מקלל אותה ומאיים על חייה. נוכח חומרת הדברים שפי ששוקפו לצדדים, הגיעו הם להסכמה כי האב יתגורר בכתובת נפרדת, תוך קביעת זמני שהות עם הילדים, לצד הדרכה הורית.

 

  1. ביום 11/7/19 פתחה האם בשלושה הליכים:

תביעה לקבלת משמורת על הילדים (בתלה"מ 27263-07-19);

תביעה לחלוקת הרכוש המשותף (בתלה"מ 27314-07-19);

ותביעה לפסיקת מזונות אישה וילדים (בתלה"מ 27286-07-19).

 

  1. ביום 27/8/19 עתרה האם לקבלת צו הגנה נוסף בתיק ה"ט 56573-08-19 כלפי האב ואף כלפי אחותו, בטענה כי מסיתה את הבן הבכור כנגדה. בדיון מיום 1/9/19, חודש צו ההגנה הקודם כלפי האב וניתן צו בהסכמה כלפי אחותו.

ביום 23/9/19 התקיים דיון נוסף במסגרת צו ההגנה הקודם, בו הופנו שני ההורים למטפלת הרגשית של הבן הבכור, לאחר שניסה לשים קץ לחייו, על מנת לקל הדרכה מתאימה.

יצויין כי בשני הדיונים האחרונים נכחה ב"כ האב בעוד האב עצמו נעדר מן הדיון בשל כך שלקה באירוע מוחי, אושפז במסגרת שיקומית ומדי פעם שוחרר לבית הוריו.

 

  1. ביום 18/12/19 הגיש אחיו של האיש תביעה לפירוק שיתוף בחנות הגדולה שנרשמה בבעלותו ובבעלות האיש בחלקים שווים (תלה"מ 47411-12-19). ביום 14/12/20 הגיעו הצדדים להסכמה לפיו אחיו של האיש ירכוש את חלקם של בני הזוג בחנות, יסלק את הלוואה המובטחת במשכנתא ויעביר לכל אחד מבני הזוג 300,000 ₪.

 

  1. ביום 18/10/21 הגיש האיש תביעה לדמי שימוש ראויים (בתלה"מ 42886-10-21) בטענה כי על האישה לשלם לו בגין השימוש שעושה בדירת המגורים המשותפת.

 

  1. ביום 13/1/21 פתח האיש בהליך חדלות פירעון וביום 21/2/21 צורף הנאמן  להליכים בבית משפט זה. חלקו של האיש בתמורת החנות הגדולה, מוחזק אצל הנאמן.

 

 

  1. במהלך דיוני קדם המשפט הוקדש זמן רב לעניין הקשר בין הילדים להורים. בעיקר אמורים הדברים בחידוש הקשר בין הבן הבכור לבין אימו, כאשר הוא מתגורר עם האב בבית הוריו וסופג את הביקורת כלפי אימו. עוד נדון אופן שמירת הקשר בין הבת השנייה והתאומים לבין האב, חרף המתח הרב בין ההורים. לשם כך, הוגשו תסקירים רבים על ידי העו"ס לסדרי דין, מונתה אפוט' לדין וההורים הופנו לקבלת טיפול והדרכה אצל הגורמים המקצועיים. חרף התנגדותו של האב לשיפור התקשורת מול האם, מצאה האם את הדרך לליבו של בנה הבכור ולבסוף חודש הקשר ביניהם.

 ביום 17/7/22, בפתח ישיבת ההוכחות, הגיעו הצדדים להסכמה לפיה הבן הבכור יישאר בבית אביו תוך קביעת זמני שהות עם אימו בתיאום ביניהם; כאשר הבת והתאומים יתגוררו בבית אימם, מפגשים בין האב לבת יתקיימו באופן חופשי ומפגשים בין האב לתאומים יתקיימו פעמיים בשבוע אחה"צ ובשבתות לרבות לינה, לסירוגין.

 

  1. עוד בדיוני קדם המשפט הועמדו מזונותיהם הזמנים של הילדים על 3,000 ₪ לחודש. לקראת ישיבת ההוכחות נדרשו להגיש הרצאות פרטים עדכניות, אך לא עשו כן וביקשו להתבסס על הנתונים הקיימים, כפי שהוגשו עד לאותו מועד.

 

  1. בעניין הרכוש, במהלך דיוני קדם המשפט מונו באות כח הצדדים ככונסות נכסים לשם בחינת היקף הרכוש ובחינת האפשרויות להפעלתו. בנוסף הוגשו תצהירי מטעם הצדדים (ביום 31/10/19 מטעם האישה וביום 19/12/19 מטעם האיש) ומונו מומחים מטעם בית המשפט: שמאית להערכת שווי המקרקעין, אקטואר להערכת הזכויות הצבורות וגמולוגית להערכת שווי התכשיטים. בנוסף, נעשו מספר נסיונות לקדם הסכמות ובהעדרן, נקבע מועד לישיבת הוכחות.

 

  1. בדיון ההוכחות מיום 17/7/22 נשמעה עדות האישה ולאחריה עדות האיש, בדיון ההוכחות מיום 19/7/22 המשיכה להישמע עדות האיש (בהקלטה) ובדיון הוכחות מיום 19/10/22 נשמעה חקירתה המשלימה של האישה ונשמעו העדים מטעם האיש. יצויין כי קיימת כפילות במספור עמודי הפרוטוקול ולכן צויין גם מועד הדיון בכל אחד מהציטוטים.

 

בתום דיוני ההוכחות נעשה ניסיון נוסף לקדם הסכמה, אך בהעדרה נקבעו מועדים להגשת סיכומים. ביום 22/12/22 הוגשו סיכומי האם וביום 30/3/23 הוגשו סיכומי האב. למרבה הצער, פסק הדין ניתן רק כעת, נוכח רצף אירועים קשים במשפחתה המורחבת של הח"מ.

 

  1. להלן תתבררנה התובענות כסדרן: תחילה התביעה לחלוקת רכוש, לאחר מכן התביעה לדמי שימוש ראויים ולבסוף התביעה למזונות.

 

 

חלק א' – חלוקת הרכוש

 

  1. המחלוקות בין הצדדים בעניין זה נוגעות הן להיקף הרכוש והן לאופן חלוקתו, כאשר האיש טוען לחלוקה שווה בעוד האישה טוענת לחלוקה שאינה שווה בשל התנהגותו המאיימת כלפיה ובשל התנהלותו בענייני הכספים.

 

עיקרי טענות האישה בעניין חלוקת הרכוש:

 

  1. טענתה המרכזית נוגעת להתנהלותו ולהשפעתה על אופן חלוקת הנכסים. האישה טוענת כי האיש פגע בזכותה לכבוד במסגרת הנישואין, יצר ניכור הורי, הרחיק ממנה את בנה הבכור, מסרב ליתן לה גט, הכריז עליה תיגר באמצעות פרסומים ברשתות החברתיות באופן מבזה, נהג כלפיה באלימות, קילל אותה ואיים על חייה.

 

עוד לטענתה, במהלך החיים המשותפים האיש ניהל עסקיו באופן בלתי אחראי, כאשר הוא נקלע לחובות שוב ושוב, מפזר שיקים ללא כיסוי, בעוד היא נאלצת לחלץ אותו מהחובות הללו באמצעות פתיחת חסכונות שצברה עובר לנישואין אותם קיבלה כמתנת חתונה מאימה, נטילת הלוואות ממקום עבודתה ופדיון זכויות סוציאליות שצברה במקום עבודתה במהלך החיים המשותפים.

 

בנוסף, זייף חתימתה על שיקים עד שגילתה כי חשבונה הוגבל, מרחק שני שיקים בלבד מהגבלה חמורה למשך 5 שנים. טוענת כי נאלצה להגיע להסדרים עם נושים על בסיס קבוע, שילמה באופן שוטף את תשלומי העסק המשותף לרבות חשמל, ארנונה, בזק ואינטרנט. בנוסף נשאה לבדה בתשלומי המשכנתא.

בשל כל אלה, מבקש להורות על חלוקת הרכוש המשותף באופן שאינו מחצה על מחצה, לפי סעיף 8 (2) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג – 1974 (להלן: "החוק").

 

  1. לגבי דירת המגורים המשותפת והמיטלטלין הנמצאים בה, טענה כי יש להעביר מלוא הדירה לבעלותה, נוכח התעמרותו של האיש והעובדה שרוקן אותה מנכסיה על מנת לפרוע חובותיו, כאשר היא לבדה משלמת את החזרי המשכנתא החדשים.

עוד טענה כי נוכח התנהלותו הבלתי אחראית של האיש והעובדה שלא שילם מזונות תקופה ארוכה, יש להניח כי לא ישלם גם בעתיד ואף מטעם זה יש להעביר לידיה את מלוא דירת המגורים, תוך קיזוז דמי המזונות המהוונים.

בנוסף טענה כי נוכח הליכי חדלות הפירעון בהם נתון האיש, רק העברת דירת המגורים לבעלותה תאפשר לה בסיס כלכלי כלשהוא.

בנוסף טענה כי עצם הסתרת המידע מצידו של האיש מהווה בסיס לחלוקה שאינה שוויונית.

 

  1. עוד טוענת כי בשל התנהלותו, יש להגדיל היקף הנכסים המשותפים מכח סעיף 6 לחוק. מטעם זה, מבקשת לקבוע כי שתי החנויות אשר נרכשו על ידי אחיו של האיש בינואר 2019, הן חלק מרכושם המשותף של הצדדים, הואיל ונמכרו ללא הסכמתה, על סף מועד הקרע. הבעלות בחנויות הוברחה לאחיו של האיש, כדי לנשל אותה מזכויותיה. טענה כי בהתאם לדרישות סעיף 6 הרימה את נטל ההוכחה לרף גבוה אשר מעביר נטל ההוכחה לנתבע, אשר מצידו לא הציג ראיות להפרכת טענותיה ואף לא סיפק תשובות ברורות לטענות שהופנו כלפיו ולשאלות בעניין הנכסים.

 

  1. בסיכומיה הוסיפה טענה לפיה האיש עזר לאביו לרכוש סחורה לאחר שחנותו נפרצה ואף סייע לאביו לרכוש חנות נוספת תמורת 400,000 ₪, אותה מכר אביו בהמשך תמורת 750,000 ₪, מבלי שידעה על כך. 

 

  1. לפיכך, טענה כי האיש הבריח שלושה נכסים: את שתי החנויות מכר לאחיו תמורת 600,000 ₪ כל אחת, היינו 1,200,000 ₪ עבור שתיהן. עבור החנות שרכש לאביו קיבל אביו 750,000 ₪. לשיטתה שווי כלל החנויות עומד על 1,950,000 ₪ ולכן עליה לקבל מחצית השווי, בסך 975,000 ₪.

 

  1. ביחס לתכשיטים, טוענת כי זכאית לקבל את כלל התכשיטים אותם קיבלה מהאיש במהלך החיים המשותפים. בין השאר, זכאית לקבל חזרה את התכשיטים שקיבלה במסיבת החינה ובאירועים נוספים, אשר נמצאו בקופסא נפרדת בכספת. בנוסף טוענת כי האיש העלים תכשיטים מהכספת והבריח אותם לחנויות של בני המשפחה הממוקמות מטרים בודדים ממנו, אשר מכרו עבורו התכשיטים. עוד טענה כי האיש החליף יהלומים באבנים פשוטות יותר. לטענתה, שווי התכשיטים שהיו בחנות כל השנים עולה על 4 מיליון ₪.

בנוסף טענה כי האיש מנע כניסת כונסי הנכסים לחנות, טען מספר פעמים כי שכח את הקוד לכספת, עד אשר נאלצו כונסי הנכסים לשכור שירותיו של פורץ כספות. יש להניח כי מצא הזדמנות לפרוץ את הכספת ולהעביר תכשיטים לאחיו. מטעם זה, טוענת כי גם לגבי התכשיטים, יש לבצע חלוקה שאינה מחצה על מחצה, אשר יהיה בה כדי לאזן הברחת התכשיטים מצידו. עוד טענה כי האיש הוא בעל מוניטין בתחום התכשיטים ויש להניח כי עם סיום ההליכים המשפטיים יקים עסקיו מחדש, באמצעות הנכסים שהבריח ממנה.

 

  1. ביחס לחובות, טוענת כי האיש לא הוכיח היקף חובותיו, לא שילם או הציג פירעון חוב אשר לגביו הוא דורש מחצית התשלום. במצב דברים זה, אין מקום לחייבה בחובות העסקיים שלו. עוד טוענת כי מנע כניסת הכונסים לחנות ויצר חוב דמי שכירות בשל סירובו למסור את המפתחות לבעל החנות השכורה.

 

  1. ביחס לזכויות הסוציאליות שנצברו במהלך החיים המשותפים, טענה כי היא עצמה נאלצה לכלות חסכונות רבים ולהעבירם לאיש לצורך כיסוי החובות להם טען, כך שהחסכונות שנותרו לה מצומצמים עד מאוד, ואותם יש להשאיר עבורה.

 

  1. נוכח דברים אלה, מבקשת לקבל חלק יחסי גדול יותר בשלוש חנויות התכשיטים, להעביר מלוא הדירה לבעלותה, להוון מזונות עתידיים מתוך חלקה ברכוש, לקבל חזרה את תכשיטיה, לקבל מחצית שווי התכשיטים שאמורים היו להימצא בחנות, לקבל מלוא מה שנותר מזכויותיה הסוציאליות ולפסוק הוצאותיה בסכום משמעותי.

 

עיקרי טענות האיש בעניין חלוקת הרכוש:

 

  1. באשר להתנהלות הצדדים ולאופן חלוקת הרכוש, טוען כי היו תקופות בהן הרוויח כספים רבים מעבודתו והתובעת נהנתה יחד עימו מחיי שפע ומתרות, רווחה כלכלית עצומה, בילויים בארץ ומחוצה לה. בשנים האחרונות נקלעו לקשיים וחובות אשר גרמו לאישה להתנער ולהשמיץ. טוען כי יש לתת משקל רב למצבו הבריאותי והכלכלי הגרוע, לעומת האישה אשר עתידה מובטח בעבודה יציבה לרבות משכורת חדשית קבועה והטבות כעובדת מדינה. עוד טוען כי היא זו שהיתה נחושה לסיים הנישואין בחוסר רגישות, תוך התעמרות וניצול מצבו, מתוך אמונה כי תצליח להשיל מעליה החובות שייחסה רק לו. סבור כי דבקה בדברים אלה כדי להגיע לחלוקה לא שוויונית לזכותו. מכחיש אלימות מילולית או אחרת.

 

  1. לגבי דירת המגורים, טוען כי נרכשה באמצעות כספי תמורה אשר קיבל לידיו ממכירת דירה קודמת בבעלותו אשר נרכשה טרם הנישואין ומכל מקום אין מקום לכל חלוקה שאינה מחצה על מחצה.

 

  1. באשר לשתי חנויות התכשיטים, טוען כי אלה נמכרו בידיעת האישה במסגרת פירוק השותפות שלו עם אחיו. הסכמי מכר נחתמו ביום 3/1/19 במשרדו של עו"ד ר. ונרשמו בטאבו ביום 29/5/19. הדבר נעשתה על מנת לחלצם מהחובות אליהם נקלעו, דבר שהיה ידוע לאישה.

 

  1. באשר לתכשיטים, טוען כי אינו מחזיק בתכשיטים שלה, שכן כל התכשיטים שקיבלה לאורך השנים נמצאים בחזקתה הבלעדית והיא מסתירה אותם ממנו. התכשיטים הנמצאים בכספת מיועדים למכירה ולכן יש להוציאם מהכספת, להשיבם לבעליהם החוקיים, לשום יתרות המלאי ולבחון אילו מהתכשיטים נפרעו ואילו טרם.  טוען כי האישה נהגה מעת עת ליטול מהכספת תכשיטים לפי רצונה לאירועים שונים ולאחר מכן להשיבם. כלל התכשיטים מיועדים למכירה. אם יש לחלקם, יש לעשות זאת שווה בשווה.

 

 

  1. באשר לחובות, טוען כי מדובר בחובות לספקים, האישה מודעת לחובות שכן היתה לא פעם אוספת מהם סחורה ומשלמת להם. טוען כי אין הצדקה להטיל עליו האחריות המלאה להתנהלות הכלכלית הכושלת של העסק, שעה שהיא מעורבת ואף נתנה ייעוץ להפעלתו, כגון הצבת מצלמות, הצטרפותה לתערוכות בהונג קונג, רכישת תכשיטים מהתערוכה הבאתם וכו'. לפיכך, יש לראותה שותפה גם לחובות. בסיכומים ציין את תביעות חובות החוב עד כה. בנוסף ציין רשימת נושים נוספים שלא הגישו תביעות חוב וגם כלפיהם סבור כי יש לשתף את התובעת בחובות.

 

  1. באשר לזכויות הסוציאליות שצברה במקום עבודתה בעת החיים המשותפים, גם אותן סבור כי יש לחלק בין שניהם שווה בשווה.

 

  1. לפיכך מבקש להורות על חלוקה שוויונית של הרכוש המשותף לרבות זכויותיה הסוציאליות של התובעת, התכשיטים שצברה והחובות המשותפים.

 

 

דיון והכרעה בעניין חלוקת הרכוש:

 

  1. הצדדים נישאו בשנת 2004 ולפיכך חל בעניינם חוק יחסי ממון בין בני זוג –התשל"ג -1973, (להלן: "החוק") אשר במרכזו סעיף 5 הקובע עקרון של חלוקה שווה לגבי כלל הנכסים שנצברו בתקופת החיים המשותפים. לצידו, חריגים לכלל זה, כגון סעיף 7 הקובע הכללת נכסים שהוברחו בתוך מסת הנכסים הכוללת, וכגון סעיף 8 הקובע חלוקה שאינה מחצה על מחצה בנסיבות חריגות. סעיף 6 קובע את מתחם שיקול הדעת של בית המשפט לגבי דרך עריכת האיזון, תוך שמירת עקרונות מרכזיים כגון טובת הילדים.

 

  1. בעניין שלפנינו, הואיל והטענה בדבר חלוקה שאינה שוויונית חולשת על כלל כתבי הטענות של הצדדים, נוכח טענות האישה כנגד האיש בעניין זה, ראוי לדייק את מצב הדברים מן הבחינה המשפטית ומן הבחינה העובדתית גם יחד, כפי שיפורט להלן.

 

 

  1. מן הבחינה המשפטית, בסעיף 8 (2) לחוק נקבע:

 

"בית המשפט רשאי לקבוע שאיזון שווי הנכסים, כולם או מקצתם, לא יהיה מחצה על מחצה, אלא לפי יחס אחר שיקבע בהתחשב, בין השאר, בנכסים עתידיים, לרבות בכושר ההשתכרות של כל אחד מבני הזוג"

 

  1. הלכה פסוקה היא לפנינו כי כל התנהלות חריגה במערכת היחסים בין הצדדים, תהיה רלוונטית לעניין חלוקת הרכוש רק כאשר קיים קשר סיבתי בין ההתנהלות לבין הרכוש לגביו מתקיים הדיון.

ר' לעניין זה פסיקת בית המשפט העליון (כב' השופט הנדל) בע"מ 7272-10 פלונית נ' פלוני (נבו, 7/1/14) בה נקבע כי אדם שניסה לרצוח את רעייתו, לא יוכל לזכות בזכויות שצברה לפנסיה במהלך החיים המשותפים בשל כך שהוא פעל כדי למנוע ממנה להגיע לגיל פרישה. לגבי שאר הרכוש המשותף, חולקו הזכויות בין הצדים שווה בשווה.

 

  1. בעניין שלפנינו, יש לבחון תחילה את הדינמיקה בין הצדדים ולאחר מכן את שאלת הקשר הסיבתי בינה לבין כל אחד מסוגי הרכוש אשר חלוקתם עומדת על הפרק.

 

  1. כפי שצויין, האישה היא קצינה בכירה, בעוד האיש מנהל עסקי יהלומים ותכשיטי יוקרה יחד עם כלל בני משפחתו. חרף העובדה שמדובר במערכת יחסים בה לשני הצדדים יכולות מקצועיות גבוהות, נוצרה דינמיקה כוחנית במיוחד, בה נאלצה האישה, חרף דרגתה הבכירה, להיכנע לכל תכתיביו של האיש, על מנת לשמור על שלום בית.

 

"על דעטפת עטפוך וסוף מטיפייך יטופון" שמעה האישה מהאיש, השכם והערב. בדיון מיום 29/5/19 בצו ההגנה הראשון ה"ט 62807-05-19, העידה (עמ' 3 ש' 22-17)

 

"בתום צו ההרחקה הייתי בעבודה שלי והוא שלח לי הודעה בפייסבוק

 "על דעטפת עטפוך וסוף מטיפייך יטופון". אני מכירה את המשפט הזה ונבהלתי. המשמעות שלו היא בארמית וגם אמר לי את זה יותר מפעם אחת, שזה למעשה סיפור על רוצח שרצח ללא עדים וביהמ"ש לא יכול היה להעמיד אותו לדין ואז נמצאה הגולגולת שלו בנהר. לכאורה, מה שעשית יעשו לך"

 

והאיש העיד (עמ' 6 ש' 10-6):

 

לגבי ההודעות בפייסבוק, כתבתי את זה בערב לפני החזרה הביתה בתום 15 הימים הראשונים. אנחנו בספירת העומר קוראים פרקי אבות ואני גם לומד תורה כל יום שישי. המשפט "על דעטפת עטפוך וסוף מטיפייך יטופון"

 מדובר בשני תנאים שהולכים על גדול הנהר ורואים גולגולת צפה על המים. אחד אומר לחברו מה שהיא עשתה בחייה זה מה שעשו לה ואלה שעשו לה כך יעשה להם. הסברתי את זה גם לחוקר יעקב. המסר הוא שאיך שהיא הרחיקה אותי מהילדים אני מאמין שהילדים ירחיקו אותה".

 

  • מיותר לציין כי כאשר המשל הוא אדם אשר גולגלתו צפה על המים, הנמשל הוא כי זהו הגורל הצפוי לאישה מידי האיש. נראה כי אין צורך להכביר מילים על השפעתם המשתקת של דברים קשים אלה על האישה, כאשר נאמרים מפיו של האיש.

             

  • האישה מסרה עדות קשה לפיה חשה מושפלת בתוך ביתה שלה, חרף דרגתה הבכירה, ואלה מילותיה (עמ' 77 לפרוטוקול מיום 19/10/22 ש' 11-1):

 

"סימפטומים של אישה מוכה זה קודם כל להאשים את עצמה, זה קודם כל להגיד אני אשמה. עברתי טיפול 3 שנים כדי להבין שאני אישה מוכה, שחוויתי חוויות קשות. אלימות נפשית, אלימות מילולית, אלימות כלכלית, הוא זרק עליי דברים, נעל אותי בבית ולא נתן לי לצאת. הוא צעק עליי פה במילימטר, צעק באוטו ואת סוגרת חלונות שאף אחד לא ישמע. לא משנה מה קורה אני חייבת להנמיך מייד את הווליום...

 שיש לנו ילדים ולאורך כל הדרך ניסיתי לשמר את המשפחה כי יש לנו 4 ילדים. מי שמכיר אותי יודע, אמרתי תמיד לי. שאני לא רוצה שהילדים יגדלו באלימות, האלימות היא קשה. אני מתקנת את זה בשנים האלה. אני לא מאחלת לאף אישה לעבור את הצעקות...

              אם בעלך, את לא שוכבת אתו, עושה לך טרור בבית, אלימות כלכלית, הוא זורק לך 50 ₪ אחרי שאת שוכבת אתו. זו הרגשה של אישה זונה. אני חוויתי את זה.

 

ובהמשך, בעמ' 79 לפרוטוקול מיום 19/10/22 ש' 7-2:

 

"הוא לאורך כל השנים קילל אותי בבית קללות אינסופיות, מריבות של ביני לבין י. שבסוף השפיעו גם על הילדים ועל הבית. איומים שי. היה אומר לי שההורים שלי עוד ישבו שבעה על אחיך, אני אשלח עבריינים שיפגעו באחיך. אני מזכירה עוד הפעם סימפטום האישה המוכה, יש רגעים שלמדתי לשתוק ולבקש מבורא עולם בלב תשמור על אחי אבל אמרתי לי. כן. יש רגעים שעייפתי ממריבות, הותשתי. אני צריכה לגדל ילדים ולטפל בבית, אני צריכה לעבוד אבל אני גם צריכה לשמוע את כל ההאשמות של י. ולהתמודד אתם.

 

  • אביו של האיש (מר ח. א.) העיד (בעמ' 94 ש' 24-23):

 

"פתאום נפל לי אסימון ... לא יודע מה היא עשתה, אנחנו מאמינים בכישוף"

 

 

  • על התנהגותו הפוגענית כלפיה העידה עוד (בעמ' 72 לפרוטוקול מיום 17/7/22 ש' 30-13):

 

ש.          י. פעם היה אלים כלפייך?

ת.          כן.

ש.          אלים פיזית?

ת.          גם, מעט. אם זה לנעול אותי מחוץ לבית זה פיזי, לזרוק עליי מגשית אוכל של הילדים, זה אלימות פיזית. לא לתת לי לצאת לעבודה ולכלוא אותי בבית זו אלימות פיזית.

ש.          מתי זה היה?

ת.          בשנת 2018 אם אני לא טועה. הוא לא נתן לי לצאת בבוקר לעבודה, כלא אותי בבית עד שנאלצתי להתקשר למשטרה. אז אחותו הגיעה ושכנעה אותו לתת לי לצאת המשטרה הגיעה ואמרתי להם שיצאתי. שאלו אותי אם אני בטוחה ואמרתי שכן. אני קצינה בכירה וזה מביך ומשפיל להגיע למשטרה בשבילי, אני עובדת עם המשטרה, עובדת עם בכירים בכוחות הביטחון וזה משפיל בשבילי להודות בחולשה.

ש.          מלבד זה שהוא מנע ממך לצאת מהבית בשנת 2018 מה עוד היה?

ת.          ספגתי קללות וצעקות על בסיס יומי. אם מישהו הכעיס אותו בעסק או מישהו מבני המשפחה שלו, היה מתקשר וצורח עליי, לא משנה מי לידי. איים עליי באופן קבוע על פרסומים פוגעניים ברשתות החברתיות. ברמה שהיה מסמס לי אם אני לא עונה לו עכשיו, יפרסם מודעה, השמצות כלפיי. הייתה גם אלימות כלכלית כי לא הייתה לי שליטה על החשבון שלי. לצעוק במרחק מילימטר ממני, לא לתת לי לישון לילות שלמים ולצעוק וגם אם אני נרדמת להרים את השמיכה ולצעוק עליי. גם אם אין לי סימנים כחולים על הגוף, הנפש שלי מצולקת.

 

  • עם התעצמות הסכסוך, הרחיק לכת ואיים על חייה בהודעה הבאה (מוצג ת/4, ש' 24-23).

 

 "הכתובת על הקיר, תקליטי אותי, אני רוצח אותך"

 

  1. כפי שהתברר בהליכים בעניין הילדים, מדובר באדם שאינו מווסת מבחינה רגשית, אשר אמנם אוהב את ילדיו, אך המונע מתוך רגשי נקם ולכן פוגע בהם רגשית. האם הקפידה על שימור הקשר בין הילדים הצעירים לבין האב, בעוד הבן הבכור, אשר בחר להתגורר בבית הורי האב, היה מוסת כלפי האם משך תקופה ממושכת.

 

במסגרת הליך המשמורת הופנה הבן הבכור לטיפול אצל ד"ר ב. א. ואלה דבריה כפי שהוגשו ביום 20/1/20 לתלה"מ 27263-07-189:

 

"נראה כי או. מכילה את א. למרות הקושי הרב שחווה בצל הגירושין...       חש צורך רב יותר לגונן על האב בדחייתו את אימו בכל מיני טעמים כמו קללות ושפת גוף המשדרת דחיה כלפיה... הילד חצוי ומרגיש מחוייב לאביו, הוא לא מאפשר לעצמו לשחרר את התפקיד של שומר הדגל על המוצב של אבא, כאילו הסביבה מצפה ממנו, כאילו מבקש לרצות ולא לאכזב... האב חייב לשחרר אותו משם. תפקיד האב לחזור ולהכיל את בנו ולא להיפך".

 

דברים אלה ממחישים את מצבו הרגשי הקשה של הבן הבכור הנמצא עם האב, בשל המסר הבעייתי שמקבל מאביו, בגינו מתקשה בקשר עם אימו.

 

זאת, להבדיל מהקשר בין הבת והתאומים לבין האב, אשר נשמר לאורך כל הדרך, בתדירות משתנה, בהתאם למצבו של האב וליכולת שלו להתנהג באופן מותאם גם כלפי הילדים הקטנים, ללא אמירות פוגעניות כנגד האם.

 

  1. התנהלותו הבלתי מווסתת של האיש עולה אף מתוך פרוטוקול הדיון, כאשר נשאל על קצבת הנכות שלו והשיב כי מאחל לעורכת הדין שחוקרת אותו לקבל קצבת נכות. לשון אחר, מאחל לה להיות נכה. רק לאחר שבית המשפט העיר לו, התנצל על הדברים (עמ' 81 ש' 28 עד עמ' 82 ש' 5). אם כך התנהג בבית המשפט, ניתן רק לשער כיצד מתנהג באין משגיח.

 

  1. במצב דברים זה, יכולתה של האישה להשיב בשלילה להוראות שהנחית עליה האיש, לא היתה קיימת הלכה למעשה. מתוך פחד צייתה לו ולא מתוך בחירה.

 

  1. על רקע דברים אלה ולאור הפסיקה הבוחנת את השפעת ההתנהלות האישית על ההתנהלות הכלכלית, יש לבחון הדברים לגבי כל אחד מהנכסים: החנויות, התכשיטים, החובות, הזכויות הפנסיוניות ובית המגורים.

 

 

נכס ראשון: חנויות התכשיטים שנמכרו לאחיו של האיש

 

  1. כאמור, מדובר בשתי חנויות הנמצאות במקום המשמש מרכז של חנויות תכשיטים. האיש ואחיו רכשו חנויות אלה במהלך החיים המשותפים של הצדדים. אין חולק כי מחצית החנויות שייך לשני הצדדים (האישה והאיש) שווה בשווה. האם האישה ידעה כי האיש מכר חלקם בחנויות אלה לאחיו? מהו הסכום בו נמכרו? אלה השאלות שבמחלוקת.

 

  1. באשר לטענה בדבר הברחת נכסים, cסעיף 7 לחוק נקבע :

 

"נכס שבן זוג הוציא או התחייב להוציא מרשותו בכוונה לסכל זכותו של בן זוגו לפי סעיף 5...רשאי בית המשפט או בית הדין לראותו, לצורך איזון המשאבים, כאילו הוא עדיין של אותו בן זוג".

 

הלכה פסוקה היא לפנינו כי על בן הזוג הטוען להברחה, מוטל הנטל להוכיח כי הנכס הוצא מרשותו מתוך כוונה לסכל זכותו לעשות בו שימוש. זאת, להבדיל מעסקה בלתי מוצלחת שנעשתה בניגוד לדעתו של בן/ת הזוג, שאז אין מקום להכניס הנכס בגדר הנכסים המשותפים, אך יש מקום לחלוקה שאינה שווה, לפי סעיף 8 (2) לחוק.

ר' עמ"ש  21352-12-18 א.ט נ' י.ו.ט (נבו 27.08.2019).

 

  1. בעניין שלפנינו, בחינת העדויות מעלה כי החנויות הללו נמכרו ללא ידיעתה של האישה ואף בסכום גבוה מזה המצויין בהסכמים, כפי שיפורט להלן.

 

  1. באשר לשאלת הידיעה, האישה טענה בכל כתב טענות מטעמה כי האיש לא שיתף אותה ברצונו למכור חלקם בחנויות הללו לאחיו. למעשה הדבר נודע לה רק לאחר שהזכויות בחנויות הללו נרשמו בלשכת רישום המקרקעין. טענותיה אלה לא נסתרו בחקירתה הנגדית, כאשר העידה (עמ' 71 ש' 28 – עמ' 72 ש' 3 לפרוטוקול מיום 17/9/22)

 

ש.          לעניין שתי החנויות באזור..., שתיהן נמכרו נכון?

ת.          זה מה שנודע לנו פה בתהליך המשפטי.

ש.          כשהייתם חיים יחד לא ידעת שהוא מכר את החנויות?

ת.          לא. עד היום אני מקבלת מכתבים של ארנונה ומים שצריך לשלם, זה על שמי ועל שמו.

ש.          את יודעת שהיו על החנויות הלוואות בבנקים?

ת.          היו כל מיני הלוואות, לא יודעת להגיד על מה כן על מה לא. לא הכל י. שיתף.

ש.          את יודעת ש-80% מהתמורה של החנויות הלך לכיסוי ההלוואות?

ת.          לא יודעת, את זה את מספרת לי."

 

האיש אמנם טען כי האישה ידעה אודות החנויות הללו, אך לא ידע לציין פרטים בסיסיים ואף מסר פרטים שונים לחלוטין לגבי שווי החנויות וזו עדותו (בעמ' 80 ש' 30-19 לפרוטוקול מיום 17/9/22)

 

ש.          כמה שווה החנות של יג. ב Y'?

ת.          לא יודע להגיד לך, היום חנות כזו נמכרת ב-700,000 ₪.

ש.          איך זה יכול להיות שבינואר 2019 אתה מוכר ליג. 2 חנויות ללא ידיעת אשתך?

ת.          אשתי ידעה על הכל. היא נכחה אתי במשרד של עו"ד ע. ר. וידעה על כל השיחות והמכירות של הנכסים. לא יודע לומר במדויק בכמה מכרתי. מרב הכסף הוחזר לבנק מזרחי טפחות למשכנתא ומה שנשאר החלק שלי היה 200,000 ₪ שניתן לספק בשם א. ש. ב-6 המחאות. לא יודע לומר בערך בכמה מכרתי את שתי החנויות. הן נמכרו חצי שנה לפני כי אוימתי בחיי. לא יכול לומר מי איים עליי, אני מסכן את החיים שלי. זה בן של ספק שהייתי חייב לו כסף".

 

קשה עד מאוד ליתן אמון באדם שטוען כי רעייתו ידעה הכל ובעצמו אינו יודע באיזה סכום נמכרו החנויות, אך נוקב בסכום גבוה מזה שעליו דיווח לרשויות המס.

 

  1. בנוסף, עיון במכתבו של עו"ד ר., אשר צורף לתצהיר האיש מיום 15/6/20 מעלה כי עורך הדין מפרט את הנתונים המצויינים בהסכמי המכר של החנויות, מציין שמותיהם של האיש ואחיו, מבלי לציין דבר הנוגע לאישה, הגב' או. א.. זאת, בשונה מהמקובל לפיו כאשר עו"ד עורך עסקת מכר לגבי נכס של אדם נשוי, עליו לוודא כי בן/ת זוג מסכים לכך ולצרף להסכם תצהיר בן הזוג הנשוי.  בעניין שלפנינו, לא נערך תצהיר בת זוג, באופן החורג מהמקובל. הדבר תומך בטענת האשה לפיה לא ידעה אודות המכירה.

 

  1. באשר למועדים, בתצהיר האיש מיום 15/6/20 אליו צורפו הסכמי המכר, צורפה היתרה לסילוק המשכנתא מטעם בנק המזרחי טפחות. בתצהיר צוין כי ביום 16/3/15 חתמו האיש ואחיו על הסכם לפיו הבעלות בשתי החנויות הללו ואף בחנות המושכרת הגדולה יותר, היא משותפת. ביום 19/1/19 חתמו על שני הסכמים לפיהם אחיו של האיש רוכש ממנו את חלקו (שתי המחציות), מעביר אליו מחצית שווי החנויות, בקיזוז יתרת המשכנתא ואת הסכום שנותר כ "עודף" מעביר לידי הצדדים. העברת הזכויות בלשכת רישום המקרקעין נעשתה ביום 30/5/19, בסמוך למועד בו התבררה בקשתה הראשונה של האישה לצו הגנה כלפי האיש ומועד פתיחת הליך יישוב הסכסוך. סמיכות מועדים זו, אף היא תומכת בטענת האישה לפיה לא ידעה אודות העברת הזכויות, כאשר מיד עם היוודע הדבר פתחה בהליכים משפטיים.

 

  1. בתצהיר הרכוש שהגיש האיש ביום 19/7/19 טען כי באמצעות התמורה עליו לפרוע תשלומים לרשויות כגון מס שבח, מע"מ וכיוצ"ב, אך לא המציא כל אסמכתא בעניין זה.

 

  1. המסקנה העולה מצירוף הנסיבות הללו, לצד אופן התנהלות האיש כלפי האישה, היא כי האישה אכן לא ידעה כי האיש מכר החנויות לאחיו, אלא בדיעבד, עם רישום הזכויות בטאבו. בחודש מאי 2019 עם היוודע הדבר, פתחה בהליכים משפטיים.

 

  1. באשר להיקף התמורה שנתקבלה עבור שתי החנויות הללו, בתצהיר האיש מיום 15/6/20 מצויין כדלקמן:

לגבי חנות מס' 12, האח רוכש מהאיש את חלקו תמורת 303,000 ₪, באמצעותם סולקה יתרת המשכנתא בסך 273,000 ₪, כך שהסכום שקיבל האיש עמד על 30,000 ₪.;

לגבי חנות מס' 13, האח רוכש מהאיש את חלקו תמורת  600,000 ₪, באמצעותם סולקה יתרת המשכנתא בסך 430,000 ₪, כך שהסכום שקיבל האיש עמד על 170,000 ₪.

 

  1. ואולם, עיון באישורי המיסים לגבי החנויות הללו (אשר צורפו כנספח ג', עמ' 33 לתצהיר הרכוש מטעם האישה) מעלה כי מדובר בשתי חנויות זהות בגדלן, העומד על 34 מ"ר לכל אחת מהן. עניין זה, מעלה תמיהה לגבי הפער בתשלומים עבור כל אחת מהחנויות. הדעת נותנת כי שוויה של כל חנות יהיה זהה לזה של רעותה.

 

  1. עיון בפרוטוקול ישיבת קדם המשפט מיום 11/5/20 מעלה כי האח עצמו הודה כי שתי החנויות נמכרו תמורת 600,000 ₪ כל אחת, ואלה דבריו (עמ' 36 לפרוטוקול, שורה 24-20)

 

"אני עובד היום בחנות תכשיטים באזור, בשתי החנויות שרכשתי מאחי בסוף 2018 ואני מתפעל את החנויות. רכשתי תמורת סכום מלא, סכום השוק – סביב 1,200,000 ₪ לשתי החנויות יחד. את הכסף נתתי מה שצריך לאחי וחלק למשכנתא. אם אני לא טועה, שילמתי לאחי כ-200,000 לאחי וכמיליון ₪ ישירות לבנק למשכנתאות. יותר מכך, אחי היה בתקופה כלכלית קשה. עזרנו גם לגברת מספר פעמים. אני גם נשאתי במיסוי של העסקה הזו".

 

נראה כי האח העיד כמשיח לפי תומו, מבלי לעיין במסמכים שהגיש האיש. נתונים אלה עולים בקנה אחד עם העובדה שמדובר בשתי חנויות אשר גדלן זהה ושוויין עומד על 600,000 ₪ כל אחת, היינו 1,200,000 ₪ לשתיהן. יתרת ההלוואות המובטחות במשכנתא עמד על 700,000 ₪ כפי שמצויין באישורי היתרות של הבנק למשכנתאות.

 

  1. נמצא, איפוא, כי התמורה שנתקבלה בפועל עבור החנויות גבוהה ב- 300,000 ₪ מן הסכום המצויין בהסכמי המכר. יש להניח כי הסכום מוחזק אצל האיש בעצמו או אצל אחיו עבורו.

 

באשר לטענת האיש לפיה היתרה בגובה 200,000 ₪ שימשה לפירעון חובות, האיש לא המציא כל אסמכתא בעניין זה, דבר התומך בטענת האשה לפיה הכספים הללו הוברחו ממנה.

 

  1. מטעם זה המסקנה היא כי את הסכום האמור בגובה 300,000 ₪, בצירוף 200,000 ₪ שאינם שנויים במחלוקת, יש לחלק בין שני הצדדים שווה בשווה. הסכום הכולל הוא 500,000 ₪. כל אחד מהצדדים זכאי לקבל מחצית הסכום. לגבי האיש, יש להניח כי קיבל חלקו מאחיו.

 

  1. האישה, אשר טרם קיבלה חלקה תמורת החנויות, זכאית לקבל המחצית בסך 250,000 ₪. ככל שכספים אלה נמצאים בידי האיש, יקוזזו מתוך חלקו בדירה, כפי שיפורט בהמשך.

 

 

 

 

באשר לחנות התכשיטים של אבי האיש

 

  1. מדובר בטענה שהעלתה האישה רק בשלב הסיכומים, היינו מדובר בהרחבת חזית אסורה ורק מטעם זה, אין מקום לדון בה.

בנוסף, על מנת לברר טענה מסוג זה, יש לצרף את אביו של האיש כנתבע כדי לאפשר לו למסור עמדתו, דבר שלא נעשה וגם בעטיו אין מקום לברר טענה זו.

 

  1. למעלה מן הצורך, יצויין לגוף העניין, יש להניח כי אילו היתה מועלית טענה זו, היתה מועלית כנגדה טענת קיזוז, כפי שיפורט להלן.

 

  1. במהלך חקירתו הנגדית של האיש, נשאל לגבי הסיוע שהעניק לאביו והודה בחקירתו הנגדית (עמ' 87 ש' 28 – עמ' 86 ש' 5 לפרוטוקול מיום 19/10/22):

 

ש.          אני שואלת אותך, החנות של אבא שלך נשרפה?

ת.          לא נשרפה, נפרצה.

ש.          נפרצה? ואז אתה עזרת לאבא שלך באמצעות כסף כדי לקנות זהב חדש. היה מקרה כזה.

ת.          אחי ואני עזרנו לאבא שלנו בדרך שלנו ובצורות שלנו.

ש.          הבנתי. אז כמה עולה,

ת.          ואני אעזור לו עוד פעם בעזרת השם. בעתיד.

ש.          אתה תעזור לו.

ת.          תמיד.

 

  1. בחקירתו הנגדית של אבי האיש, אישר כי רכש יחד עם בנו חנות שאותה מכר לאחר מכן, ואלה דבריו (עמ' 94 ש' 5-3):

ש.          זה נכון שי. קנה לך חנות שאותה מכרת, החנות הקודמת?

ת.          הוא שם חלק ואני שמתי חלק וקנינו אותה ביחד. היא נרשמה על שמי. קנינו אותה ב-מעל 400,000 ₪ ומכרתי ב-750,000 ₪ בצירוף מע"מ ושילמתי מס שבח.

 

בהמשך העיד כי בשעתו סייע לבנו (הוא האיש) בכך שהעביר לידיו 607,000 ₪ שקיבל כפיצוי מחברת מנורה, על מנת שישלם לאחיה של האישה, בגין הליך שהתנהל ביניהם (עמ' 93-92 לפרוטוקול). עוד בהמשך העיד כי את הכספים שקיבל עבור מכירת החנות העביר לחברת כלל כדי לסייע לילדיו לפרוע חוב בגין החנות הגדולה (עמ' 44 לפרוטוקול). מכאן יש להניח כי אילו היתה מועלית טענה בעניין, היתה נדחית בשל קיזוז מצד אבי האיש.

 

  1. עם זאת, העדויות בעניין זה מלמדות על אופן ההתנהלות של האיש, אחיו ואביו, לפיה הם מנהלים את העסקים כראות עיניהם. מדובר בהודאה בכך שהאיש הוציא מהקופה המשותפת כספים מבלי להיוועץ ברעייתו, התנהלות המעוררת קושי רב, כפי שצויין לעיל.

 

  1. המסקנה היא כי אין מקום לקבוע שהיתה בבעלות הצדדים מחצית מחנות שלישית, אך יש בכך כדי ללמד על התנהלות האיש ולהשפיע על אופן חלוקת הזכויות והחובות.

 

נכס שני: החנות הגדולה

 

  1. מדובר בחנות גדולה שרכשו הצדדים יחד עם אחיו של האיש. כפי שצויין לעיל, אחיו של האיש רכש חלקם בחנות זו תמורת 3,050,000 ₪. מתוך סכום זה, תחילה סולקה יתרת המשכנתא (שכאמור רבצה על דירת המגורים המשותפת) בסך 2,200,000 ₪ וכן חובות בגין ארנונה, חשמל, מים וכיוצא באלה. ובהמשך כל אחד מהצדדים קיבל 300,000 ₪. האישה קיבלה את חלקה, והאיש קיבל את חלקו באמצעות הנאמן.

 

  1. הסכום שנותר בגין חלקו של האיש בקופת הכינוס הינו 264,876 ₪, על פי הודעת הנאמן בפתח ישיבת ההוכחות מיום 17/7/22. יתרה זו שייכת לאיש (באמצעות הנאמן) במלואה, עניין שאינו שנוי במחלוקת.

 

נכס שלישי: התכשיטים

 

  1. בחוות דעת השמאית והגמולוגית שמונתה כמומחית מטעם בית המשפט, הגב' ע. ג., מיום 9/7/21 ביחס לתכשיטים שנמצאו בכספות ובוויטרינות של חנות התכשיטים השכורה, מצויין כי התכשיטים חולקו לשתי קבוצות: בקבוצה האחת 250 פריטים שהם תכשיטים ושעוני החנות ובקבוצה השניה עוד 26 פריטים שהם תכשיטים ושעונים שככל הנאה שייכים לגב' א.. בעמ' 4 לחוות הדעת מציינת המומחית:

 

"על מרבית הפריטים נמצאו סימני טיפול מתצוגה, לעיתים סימנים רבים מאוד עד כדי מראה משומש. על חלק מהפריטים נמצאו סימני שימוש מרובים מאוד. הפריטים הוערכו בהתאם למצבם בעת הבדיקה"

 

  1. למען הסדר הטוב יצויין כי המומחית מסכמת כי שווי כלל הפריטים (משתי הקבוצות) עומד על 352,156 ₪, בעוד שוויים הקמעונאי של כלל התכשיטים עומד על 872,454 ₪.

 

  1. לגבי התכשיטים שניתנו במתנה:

עיון בחוות הדעת מעלה כי קיימת התאמה בין הפריטים לגביהם טענה כי ניתנו לה במתנה בסע' 31.ד לכתב התביעה, לבין 26 הפריטים המסומנים 251 – 276 בחוות הדעת, ואלה הם:

שלושה שעוני יוקרה (פריטים 274, 275, 276);

שש טבעות יהלומים (פריטים 269, 270, 255, 253, 252, 251);

תליון מגן דוד משובץ יהלומים (פריט 273);

תליוני יהלומים נוספים (פריטים 272, 271, 268, 267, 266, 263, 261, 260 ,259, 257,  256)

עגילי יהלומים (פריטים 258, 254),

עגילי רובי (פריטים 265) וצמיד טניס משובץ יהלומים (פריט 264).

 

בעמ'  76 לחוות הדעת מציינת המומחית כי לגבי 26 הפריטים בקבוצה השניה, שעליהם סימני שימוש רבים מאוד, שווים לצורך חלוקה או מימוש עומד על 57,470 ₪, כאשר ערכם הכולל הקמעונאי עומד על 146,065 ₪.

 

שעה שמדובר בתכשיטים שקיבלה האישה מהאיש במתנה, הרי הם בגדר נכס שאינו בר איזון ולכן זכאית האישה לקבל את מלוא התכשיטים הללו.

 

 

  1. לגבי שאר התכשיטים בחנות:

בעמ' 66 לחוות הדעת מצויין כי מדובר ב 250 תכשיטים, עליהם נמצאו עליהם סימני שימוש, אך פחותים יותר. הערתה זו של המומחית מתיישבת עם טענת האיש לפיה האישה נהגה לקחת מהחנות תכשיטים לצורך תצוגות שונות ולצורך אירועים פרטיים ולאחר מכן להשיבם לחנות. ר' עדות האיש בעמ' 84 לפרוטוקול מיום 19/10/22, אשר לא נסתרה.

 

המומחית מציינת כי שווים של תכשיטים אלה לשם חלוקה או מימוש הוא 294,686 ₪, וערכם הכולל הקמעונאי הוא 726,389 ₪.

מאליו מובן כי האישה זכאית לקבל לכל הפחות מחצית שוויים של התכשיטים הללו לפי ערכם הקמעונאי, הואיל וחזקה על האיש כי ימכור אותם כדי למקסם התמורה.

לפיכך, בגין תכשיטי החנות, זכאית האישה לקבל מחצית השווי, קרי 363,195 ₪.

 

  1. טענת האישה לפיה שווי כלל התכשיטים בחנות עמד על 4,000,000 ₪, אינה נתמכה בראיה כלשהיא ולכן אין מקום לקבלה. האישה, אשר היתה מעורבת עד מאוד בעסקים שניהל האיש, כפי שציינה בעצמה בכתב התביעה, יכולה היתה לבקש קבלת נתונים מרואה החשבון שטיפל בהגשת הדו"חות הכספיים, אך לא עשתה כן, מטעמים השמורים עימה.

 

  1. טענת האישה לפיה האיש העביר תכשיטים לחנויות אחרות על מנת למכור אותם שם תוך הברחתם ממנה, אינה מבססת כנדרש. האישה הפנתה לעדותו של מר ש. א., אשר הודה כי מכר לאיש תכשיטים בקונסיגנציה וכאשר לא הצליח למכור אותם העביר אותו לחנותו על מנת שימכור אותם בעצמו. מדובר בהתנהלות מקובלת בעולם עסקאות הקונסיגנציה ולכן אין בעדות זו כדי לבסס טענה לגבי הברחת התכשיטים.

 

  1. טענת האישה כי התנהלות האיש בכל הנוגע להערכת השמאית ולקבלת המפתחות מעוררת חשד שמא האיש נכנס לחנות על מנת להבריח ממנה תכשיטים ואף לגבי הטענה כי במגירה הפנימית של הכספת נמצא מפתח נוסף, אין די בהן כדי להרים את הנטל הנדרש כדי להוכיח גניבה. התובעת לא הביאה ראיות מתוך המצלמות בחנות ואף לא פנתה למשטרה בתלונה על גניבה. באשר למפתח הנוסף, לא פנתה לקבלת צו שנועד לגלות לאיזו כספת שייך מפתח זה, חרף הסכמת האיש (בעמ' 88 ש' 9-7 לפרוטוקול). במצב דברים זה, לא הורם הנטל הנדרש על מנת להוכיח טענה מסוג זה.

 

  1. המסקנה היא כי האישה זכאית לקבלת 26 התכשיטים שברשימה השנייה. בנוסף, זכאית לקבל מחצית שווי שאר התכשיטים (ברשימה הראשונה), בגובה 363,195 ₪. התכשיטים עצמם יועברו לאיש.

 

 

"נכס" רביעי: החובות

 

  1. בעניין זה, יש לברר תחילה מהו היקף החובות, לאחר מכן לברר האם יש מקום לחייב האישה להשתתף בפירעונם.

 

  1. בכל הנוגע להיקף החובות, בסיכומים מטעמו (סע' 36) התייחס האיש לשתי קבוצות של חובות. באחת חובות בגינן הוגשו תביעות חוב (עמ' 5 לסיכומים) ובשניה חובות בגינם כלל לא הוגשו תביעות חוב (עמ' 4 לסיכומים).

 

  1. באשר לחובות בגינם הוגשו תביעות חוב, אלה הם:

8,463 ₪ בגין חוב למס הכנסה;

34,703 ₪ בגין חוב לחברת A

8,928 ₪ בגין חוב לחברת B

27,572 ₪ בגין חוב לבנק C, ככל הנראה בגין נטילת הלוואה באופן חד צדדי;

55,100 ₪ בגין חוב דמי שכירות לבעל חנות התכשיטים, אשר יכול היה להיחסך אילו הואיל האיש לפנות את החנות במועד. משלא עשה כן, יפרע החוב בעצמו.

15,473 ₪ בגין חוב לעיריה  ככל הנראה בשל החנות השכורה;

3,727 ₪ בגין חוב לחברת המים , ככל הנראה בשל צריכת מים בחנות השכורה.

הסכום הכולל של החובות הללו מגיע ל 168,701 ₪. שאלת אופן פירעונם תתברר בהמשך.

סכום משמעותי נוסף נמצא בתביעת החוב מטעם האישה, הדורשת לקבל חלקה ברכוש המשותף בסכום העולה על 4 מיליון ₪. מאליו מובן כי אין מדובר בחוב בר איזון.

 

  1. באשר לחובות הנטענים בגינם לא הוגשו תביעות חוב:

 

מן הבחינה המשפטית, דוקטרינת "ההשתק השיפוטי" קובעת כי אין מקום לקבל טענותיו העובדתיות הסותרות של אותו בעל דין בהליכים אחרים. ר' בעניין זה פסיקת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט ואגו) בעמ"ש (5260-02-18 ג.א.צ נ' י.צ (נבו 26.06.2018).

 

מן הבחינה העובדתית, בעניין שלפנינו, משעה שהאיש פתח בהליכי חדלות פירעון במסגרתם מחויב לציין כלל חובותיו, לא יוכל עוד להישמע בטענה כי עליו לפרוע חובות נוספים.  זאת ועוד, פירעון חובות שהיו קיימים בעת הליך חדלות הפירעון מבלי שהוגשה לגביהם תביעת חוב, לאחר סיומו של הליך זה, עלולה להיחשב העדפת נושים, האסורה מכח הדין.

לגוף העניין, החובות הללו להם טוען האיש, הם כאלה שלא הוגשה לגביהן תביעת חוב, מטעמים שאינם ברורים. כלל העדים שזימן האיש, הודו כי לא הגישו תביעת חוב כלפי האיש, מתוך הנחה כי ישיב להם חלקם לאחר סיום ההליכים המשפטיים, ויפורט:

 

  • לגבי החוב הנטען כלפי מר מ. א., ששמו כלל אינו מופיע בתצהיר הרכוש. בסיכומים נטען כי הלווה לצדדים 30,000$. כאשר נשאל לגבי אסמכתא, הודה:

"לא שלחתי מכתב דרישה, הכל נעשה בעל פה" (עמ' 83 ש' 5), טען כי כלל אינו יודע שהנתבע בהליך של חדלות פירעון (עמ' 83 ש' 26-25), הודה כי האישה לא היתה בעת מתן ההלוואה או עריכת שטר ההודאה (עמ' 84 ש' 13-10)  והוא אף לא הגיש תביעת חוב (עמ' 85 ש' 6). גם לאחר העדות בה נדרש להתמודד עם המצב המשפטי לפיו עליו להגיש תביעת חוב כדי לקבל חלקו, לא הגיש תביעת חוב. במצב דברים זה, אין מקום להכיר בקיומו של חוב זה.

 

  • לגבי החוב הנטען כלפי מר י. ר. בסכום העולה על 200,000 ₪, בעדותו טען לעסקת קונסיגנציה, אך הודה כי מעולם לא הגיש תביעת חוב, מפני שהאיש אמר לו כי בתום ההליכים ישיב לו את הסחורה (עמ' 87 ש' 14-13). גם לאחר העדות לא הגיש תביעת חוב ולכן מדובר בחוב נטען שאין מקום להביאו בחשבון.

 

  • לגבי החוב הנטען כלפי מר ש. א., הטוען כי מסר לאיש תכשיטים האיש העביר לו תכשיטים כדי שינסה למכור אותם (עמ' 90 ש' 13-6). גם הוא הודה בעדותו כי מעולם לא הגיש תביעת חוב, שעה שמדובר בדוד שלו, אח של אימו (עמ' 89 ש' 5). גם לאחר העדות לא הגיש תביעת חוב. ולכן מדובר בחוב נטען שאין מקום להביאו בחשבון.

 

  • לגבי מר ח. א., אביו של האיש, הלה טוען כי הבן ורעייתו חייבים לו 600,000 ₪, בגין כספים שהעביר לחברת כלל עבורם, מתוך כספים שקיבל מחברת הביטוח שלו (עמ' 93 לפרוטוקול). גם אביו של האיש לא הגיש כל תביעת חוב, אף לא לאחר מסירת העדות, בה הובהר לו כי מחוייב לעשות כן על מנת להיפרע. גם בעניינו, אין כל מקום לקבל הטענה או לדון בה.

 

  • לגבי מר א. א., מדובר באדם שטען כי האיש חייב לו 90,000 ₪. החוב כלפיו לא צויין בכתב התביעה או בתצהיר העדות הראשית, אך הוזמן להעיד והחוב כלפיו נזכר בסיכומים. מדובר בדודו של האיש (אחיו של אבי האיש). הלה טען כי לא ידע שהאיש בהליכי חדלות פירעון, רוצה את כספו חזרה, אך ימתין עד שהאיש יתאושש (עמ' 95 ש' 17-14). גם אדם זה מעולם לא הגיש תביעת חוב ולכן אין מקום להכיר בטענת האיש לגביו.

 

  • לגבי מר ש. א., האיש העיד כי סילק החוב כלפיו (עמ' 80 ש' 24)

 

  • חרף העובדה שכלל העדים הללו נשאלו מדוע לא הגישו תביעות חוב והובהר להם כי זוהי הדרך היחידה בה ניתן יהיה להכיר בחובותיהם, לא מצאו לנכון לעשות כן גם לאחר מסירת העדות, שכן גם בסיכומים צויינו החובות הללו כחובות בגינם לא הוגשה תביעת חוב.

 

 

  1. כפי שצויין לעיל, בשל כלל ההשתק השיפוטי ולאור הוראות הדין בעניין הליכי פשיטת רגל וחדלות פירעון, היקף החובות בו ניתן לדון הוא רק החובות לגביהם הוגשו תביעות חוב, כמפורט בסעיף 36 לסיכומים מטעם האיש, המסתכמים ב 168,701 ₪.

 

  1. באשר לשאלת חיובה של האישה בחובות המפורטים בתביעת החוב:

ככלל, חובות שצברו בני זוג בתקופה החיים המשותפים, חלים על שניהם שווה בשווה. מטעם זה נקבע בסעיף 6 לחוק כי בעת עריכת האיזון יש להפחית החובות מן הזכויות ואת היתרה לחלק בין הצדדים באופן מאוזן. עם זאת, כאשר אחד הצדדים עושה שימוש בנכסיו של הצד השני על מנת לפרוע חיובים שיצר באופן בלתי אחראי, תוך זיוף מסמכים, ברור כי אין מקום להמשיך ולחייב את בעל הדין אשר נוצל לצורך ביצוע תשלומים להם לא הסכים.

 

  1. בעניין שלפנינו, עיון בעדויות מעלה כי במהלך החיים המשותפים האיש הפעיל על האישה לחץ בלתי פוסק כדי לפרוע חובותיו ואף זייף חתימתה על שיקים שלה. נוכח הטרור הפסיכולוגי בו היתה נתונה, לא יכולה היתה לפעול לביטול השיקים הללו. להלן העדויות:

 

האישה העידה (עמ' 69 ש' 8-7) בעדות שלא נסתרה:

 

"הרבה פעמים הוא חילק שיקים שלי ושלח אותי דקה לפני שבת לרוץ ללוות כספים ואני נאלצתי לפנות לאימא שלי כדי לקבל כסף ולהפקיד בחשבון שלא יהיו לי שיקים חוזרים"

 

ובהמשך (עמ' 70 ש' 27-20):

ש.          אותם שיקים שאת אומרת שי. חתם במקומך, מתישהו ביטלת איזה שיק?

ת.          סליחה שאני אומרת, אך חייתי בבית של טרור, של צעקות, קללות, של פחד. אף אחת מפה לא הייתה רוצה לחיות איך שחייתי. אם הייתי מנסה לבטל, כנראה שהיה לי באותו יום טרור שאני לא רוצה לחשוב עליו. לא יכולתי. אם לא הזמנתי פנקס שיקים י. היה עושה לי את המוות בבית. לעתים הוא לקח שיקים מהבנק לבד. גם כשהתחננתי והוא הבטיח לי שלא מפזר שיקים וחותם, הוא המשיך עם זה.

ש.          אז התשובה היא שלא ביטלת שיקים נכון?

ת.          הסברתי שלא יכולתי, דאגתי לילדים ופחדתי ממנו.

 

נוסף, על האמור, האיש הודה מפורשות: (בעמ' 29 ש' 27):

 

"אני השתמשתי בשיקים שלה. נתתי אותם לספקים"

 

מעדותו ברור כי עשה זאת ללא הסכמתה ואף ללא ידיעתה. במצב דברים זה, אין מקום להשית עליה חובות נוספים שצבר בגין העסק ויש להורות כי יישא בחובות אלה בעצמו. 

 

אסמכתא לגבי ביטול השיקים על דפי החשבון של הבנק שהוגשו וסומנו כמוצג "נ/2".

 

נמצא כי מדובר בחובות המסתכמים ב -168,701 ₪, בהם על האיש לשאת בעצמו.

הואיל ונמצא בהליך חדלות פירעון, ניתן יהיה לפרוע החובות הללו באמצעות היתרה שנותרה בקופת הכינוס מתוך תמורת החנות שהיתה מושכרת בבניין X, בסך 264,876 ₪, כפי שצויין לעיל.

 

 

נכס חמישי: זכויות סוציאליות

 

  1. בעניין זה, חרף מינוי האקטואר, לא הוגשה חוות דעת מפני שהצדדים לא העבירו אליו את הנדרש. מן העדויות הקיימות, עולה כי בשל התנהלותו חסרת האחריות של האיש ובשל הלחץ הבלתי פוסק שהפעיל על האישה, נאלצה להסכים לדרישתו לפרוע חלק מן הזכויות שצברה במקום עבודתה בתקופת החיים המשותפים.

 

  1. בחודש מרץ 2017 נאלצה האישה לפדות את קרן ההשתלמות שלה בסך 94,000 ₪ בחברת "….", מתוכם העבירה 90,000 ₪ לגב' P לכיסוי הלוואה בגין העסק. האיש הודה בעניין זה בחקירתו הנגדית , למרות שניסה לטעון כי הכספים נמסרו לאחיו (עמ' 74-75 לפרוטוקול). הסכומים שנותרו בידיה דלים ביותר, כפי שעולה מהדו"ח שהגישה, מיום 18/12/19: 73,027 ₪ בגין קופות גמל ועוד 61,667 ₪ בגין קרנות השתלמות.

 

  1. באשר לטענה לפיה יש להחיל את זכויות אלה את הוראת סעיף 8 (2) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, כפי שצויין בפתח הפרק הדן בעניין הרכוש, יש לבחון את אותו קשר סיבתי (כאמור בבע"מ 7272/10 פלונית נ' פלוני (שם) שעניינו מידת ההשפעה של התנהלות האיש על היכולת של האישה לשמור על הזכויות שצברה במקום עבודתה במהלך החיים המשותפים.

 

  1. בעניין שלפנינו, מדובר בנסיבות חיים בהן האישה לא היתה חפשיה להתנגד לדרישתו של האיש לפרוע חסכונותיה, נוכח הטרור המנטלי שהיה מנת חלקה, כפי שצויין לעיל בהרחבה. מאליו מובן כי אלמלא נאלצה לפרוע חסכונותיה, אפשר כי לעת פרישתה היו עומדים לרשותה סכומים משמעותיים הרבה יותר שאותם היה מקום לחלוק בהם עם האיש. זאת ועוד, אפשר כי אילו התנהלותו שלו היתה מחושבת יותר, היה מפריש כספים לטובת חסכון לעת זקנה שגם אותם ניתן היה לאזן מול הכספים שחסכה האישה.

 

משעה שנאלצה לפרוע מרבית חסכונותיה בשל דרישותיו של האיש, אין מקום לגזול ממנה גם את כספי הפנסיה. לפיכך, הזכויות שנותרו ממקום עבודתה ישמשו אותה לעת פרישה, מבלי שתצטרך לחלוק בהם עם האיש.

 

 

 

נכס שישי: דירת המגורים המשותפת

 

  1. מדובר בדירה הנמצאת באזור יוקרתי בעיר. על פי חוות דעת השמאית מיום 22/1/20 שוויה עומד על 3,060,000 ₪, נקיה ממשכנתא. טענות הצדדים לגבי הכספים שהביאו לחיים המשותפים אינן רלוונטיות, אם כי בתמצית יצויין שכל אחד מהצדדים תרם חלקו הכספי למימון ההון הראשוני אשר שימש לרכישת הבית. שעה שמדובר בדירת המגורים משותפת, נקודת המוצא היא כי כל אחד מהצדדים זכאי לקבל מחצית שוויה.

 

  1. באשר לטענת האישה בעניין החלת סעיף 8 (2) לחוק גם על דירת מגורים משותפת, על יסוד עמ"ש 17280-11-20 כדורי נ' כדורי (נבו, 14/2/21), מדובר בנסיבות שונות וחריגות, בעטיין גם בבע"מ 3203/21 פלוני נ' פלונית (נבו, 10/6/21) קבע בית המשפט העליון כי אין מקום להתערבות בגלגול שלישי. באותו ענין מדובר היה בנסיבות חריגות בהן האיש הסתיר מהאישה כל מידע לגבי ניהול הרכוש, אשר היה ברשותו בלבד, ללא כל יכולת גישה מצד האישה, לא המציא מסמכים למומחים ונעדר מחלק ניכר מהדיונים. בנוסף, מדובר היה באיש אשר יכולותיו הכלכליות היו גבוהות משמעותית מאלה של האישה. לפיכך נקבע כי כאשר אחד מהצדדים הסתיר מידע לגבי התנהלותו הכלכלית, באופן שאינו מאפשר לצד השני להתחקות אחר רכושו, כאשר הצד השני אף מוחלש מן הבחינה הכלכלית, יהיה מקום להחיל חלוקה שאינה מחצה על מחצה, אף לגבי דירת המגורים.

 

  1. בעניין שלפנינו, לא כך פני הדברים. התנהלותו של האיש אמנם מעוררת קושי רב, אך אין מדובר במצב בו האיש הסתיר מידע ואף לא במצב בו האישה לא יכולה היתה לדעת היקף נכסיו. האישה ציינה מפורשות כי היתה מעורבת עד מאוד בעסקי התכשיטים. מכאן, יש להניח כי יכולה היתה לקבל מידע מרואה החשבון של העסק לגבי היקף ההכנסות וההוצאות, לגבי מלאי התכשיטים ועוד. האישה בחרה שלא לעשות כן, מטעמים השמורים עימה, אך במצב דברים זה לא הרימה הנטל הנדרש כדי להוכיח שווי הנכסים אלמלא ניהל אותם האיש כפי שניהל. בנוסף, האישה אינה מוחלשת מבחינת יכולותיה הכלכליות. בהיותה קצינה בכירה, משתכרת כ- 17,500 ₪ לחודש, בעוד האיש משתכר מקצבת נכות בגובה 5,000 ₪ לחודש וצפוי לשוב ולממש מלוא פוטנציאל השתכרותו כאשר ישוב לאיתנו.

 

טענתה כי יש להותיר הדירה בידיה בשל הליכי חדלת הפירעון בהם נתון האיש, אינה מבוססת. זאת הואיל ותביעת החוב המשמעותית ביותר היא שלה, ביחס לדירה. בהעדרה, נותרו רק החובות לנושים בסך 168,701 ₪, כפי שנפסק לעיל.

 

  1. במצב דברים זה, אין מקום לחרוג מן הכלל לפיו לכל צד מחצית הזכויות בדיקת המגורים המשותפת ולכן יש לקבוע כי כל צד זכאי למחצית שוויה.

 

  1. על מנת לקבוע אופן האיזון, יש להידרש לסעיף 6 (ד) לחוק, לפיו בעת איזון המשאבים

"יתחשב בית-המשפט או בית-הדין בכל הנסיבות הקשורות במצבו הכלכלי של כל אחד מבני הזוג ובטובת ילדיהם הקטינים, ובאופן שימנע ככל האפשר...

 (4) פגיעה ברווחת ילדי בני הזוג הקטינים.

 

  1. בעניין שלפנינו, נוכח הדינמיקה המורכבת בין הצדדים ושעה שדירת המגורים המשותפת משמשת עוגן רגשי לילדים המתגוררים עם אימם, מצאתי כי יש לאפשר לאם לרכוש חלקו של האיש בדירה על יסוד חוות דעת השמאית.

 

איזון כלל הזכויות והחובות:

  1. לאור הנתונים שהובאו לעיל לגבי כל אחד מהנכסים, האיזון ייערך באופן הבא:
  • דירת המגורים בשווי 3,060,000 ₪, שייכת לשני הצדדים בחלקים שווים, היינו כל צד זכאי למחצית שוויה, בסך 1,530,000 ₪.
  • מחצית החנויות בעיר שייכות לשני הצדדים. הואיל והאיש הסתיר מהאישה דבר המכירה וסכום המכירה, יעביר לה מחצית התמורה בניכוי המשכנתא, בסך 250,000 ₪.
  • התכשיטים שקיבלה האישה מהאיש במתנה, שייכים לה בלבד ולכן יועברו אליה. התכשיטים הנוספים שהיו בחנות, משותפים לשני הצדדים ויישארו בידי האיש, והאישה תקבל בגינם 363,195 ₪.
  • החובות שצבר האיש לאחר שזייף חתימתה על שיקים, ייפרעו על ידו מתוך חלקו בתמורת החנות בבניין X/
  • הזכויות הסוציאליות שנותרו לאשה ממקום עבודתה לאחר שכילתה חלקם בגין חובותיו של האיש, יישארו בבעלותה.
  • התוצאה היא כי אילו היתה דירת המגורים נמכרת, היתה האישה מקבלת 2,289,260 ₪ נוסף על תכשיטיה האישיים והזכויות ממקום עבודתה, בעוד האיש היה מקבל 770,741 ₪ נוסף על כלל התכשיטים בחנות והכספים שיוותרו אצל הנאמן לאחר פירעון החובות המפורטים בתביעות החוב.

 

 

 

 

  1. לאור כל האמור לעיל נפסק בזאת כדלקמן:
  • האישה רשאית לרכוש חלקו של האיש בדירה תמורת 770,741 ₪. לשם כך, תערוך הבירורים הנדרשים ותודיע לאיש תוך 30 יום האם מעוניינת בכך, בצירוף אסמכתא לגבי יכולתה הכלכלית לעשות כן (כגון מכתב כוונות מטעם הבנק המלווה).
  • בהעדר הודעה מטעמה בעניין זה, תועמד הדירה למכירה למרבה במחיר, על יסוד חוות דעת שמאי עדכנית, כאשר מתוך התמורה האישה תקבל מחצית הסכום בצירוף 759,260 ₪ והאיש יקבל מחצית הסכום בהפחתת 759,260 ₪.
  • האישה תקבל את 26 תכשיטיה האישיים בכספת כמפורט בחוות דעת השמאית.
  • האיש יקבל את 250 התכשיטים הנוספים שהיו בכספות החנות, כמפורט בחוות הדעת.
  • הזכויות שצברה האישה ממקום עבודתה בתקופת החיים המשותפים, יישארו שלה.
  • החובות שצבר האיש בגינם הוגשו תביעות חוב, ייפרעו באמצעות הכספים המוחזקים אצל הנאמן. היתרה תוחזר לאיש ולא תחולק עם האישה.

 

חלק ב' - התביעה לדמי שימוש ראויים

 

  1. עיקרי טענות האיש:

האיש טוען כי על האישה לשלם לו דמי שימוש ראויים בשל כך שגירשה אותו מדירת המגורים המשותפת, מנעה ממנו להיכנס לדירה וזאת על מנת ליצור יתרון על פניו בניהול ההליכים המשפטיים.

עוד טען כי בגיל 52 נאלץ לשוב לבית הוריו למרות שכל חייו עמל לבנית עתיד בטוח ומבוסס.

טען כי הסכום בו יש לחייבה עומד על זה שהצטבר מחודש 9/19  עד מועד מכירת הדירה,

על יסוד מידע שקיבל ממתווכים לפיו דמי שכירות עבור דירה זו עומדים על 15,000 ₪ לחודש, כך שהוא דורש מחצית הסכום.

לשיטתו, במועד הגשת התביעה עמד הסכום על  180,000 ₪.

 

  1. עיקרי טענות האישה

לטענתה, אין מקום לחייב אותה בתשלום כלשהוא, שעה שהאיש הורחק ממנה במסגרת צו הגנה, בין השאר בשל איום על חייה, ולאחר מכן בחר להישאר אצל הוריו.

עוד מציינת כי החיים במחיצתו היו בלתי נסבלים, כאשר האיש נהג בה אלימות מילולית וכלכלית, לצד שתלטנות חסרת רסן כלפיה וכלפי הילדים.

ציינה כי אינו משלם מזונות ומדור ולא ממלא אחר הוראות ביהמ"ש, מסרב ליתן לה גט ובכך מאריך את תקופת השיתוף בין הצדדים.

עוד מוסיפה כי השהה תביעתו במשך 3 שנים והגשת התובענה מלמדת על ניסיונו הציני להלך עליה אימים ולמרר את חייה.

 

 

 

 

דיון והכרעה:

 

  1. מן הבחינה המשפטית, דמי שימוש ראויים בגין שימוש במקרקעין נפסקים מכח סעיפים 31 ו - 33 לחוק המקרקעין, תשכ"ט - 1969 ומכח דיני הנזיקין.

בעניין זה נקבע כי העילה תקום רק כאשר המחזיק במקרקעין מנע מהשותף לעשות שימוש במקרקעין, ללא כל צידוק חוקי לכך. ר' ע"א 1492/90 זרקא נ' פארס (נבו, 1993);

עוד נקבע כי כאשר אחד מבני הזוג מואס בקשר הנישואין אין לחייבו להמשיך לגור עם בן זוגו תחת קורת גג אחת, אולם אין פירוש הדבר שבן הזוג הנשאר בדירה הופך לשוכר בעל כורחו. ר' ע"מ (מחוזי י-ם) 320/02 עפל רפאלי נ' עפל (נבו,2002);

באשר לפרק הזמן שמיום הגירושין ואילך, משעה שהצדדים מנועים הצדדים מכח הדין לחיות תחת קורת גג אחת ולעשות שימוש משותף בבית, יש לבחון התנהגותם. ככל שנמצא כי בן הזוג שאינו גר בדירה מאריך ומסכל את הפירוק, לא יהיה זכאי לדמי שימוש ראויים. ר' פש"ר (מחוזי י-ם) 956/04 סיקרון נ' אזולאי (נבו, 2010).

 

  1. מן הבחינה העובדתית, בעניין שלפנינו לא נתקיימה אף אחת מהעילות המצדיקות דמי שימוש ראויים, כפי שיפורט להלן.

ביום 29/5/19 ניתן צו הגנה זמני במהלכו הצדדים הופנו לקבלת ייעוץ , כאשר ביום 12/7/19 ניתנה החלטה מפורטת בדבר הרחקתו של האיש  עד ליום 29/8/19.

ביום 19/7/19 האיש לקה באירוע מוחי , שהה  בבית חולים ובשיקום ממושך  כאשר ביום 12/9/19 שוחרר מבית החולים השיקומי להמשך טיפול ושיקום בקהילה.

ביום 1/9/19 הצו הוארך בהסכמתו עד ליום 29/11/19.

ביום 3/9/19 עתר האיש לאפשר חזרתו לבית מגוריו. בדיון שהתקיים בעניין זה התברר כי למרבה הצער הבן הבכור ניסה לשים קץ לחייו, אך מצא מפלט בבית הורי האיש, כאשר גם האיש עצמו בחר להישאר בבית הוריו עד היום.  

נמצא כי עם הזמן האיש זנח בקשתו לשוב הביתה כנראה הן לטובת הקטין ואולי אף לטובתו שלו שכן מטבע הדברים היה זקוק לעזרת בני משפחתו כדי לסייע לו.

 

נוסף על האמור, התנהגות האיש היתה בלתי נסבלת, כוחנית ורומסת, כפי שפורט לעיל בהרחבה בפרק העוסק בעניין הרכוש, שאופן שאינו מאפשר מגורים משותפים עימו.

 

עוד בנוסף, הודעתו של האיש לפיה מסרב ליתן גט לאישה, משמעותה עיכוב הליכי הפירוד בין הצדדים, באופן המעכב גם את חלוקת הרכוש ביניהם.

 

  1. המסקנה היא כי האיש אינו זכאי לדמי שימוש ראויים לפי אף אחת מאמות המידה שנקבעו בפסיקה. התוצאה היא כי התובענה בעניין זה נדחית.

 

 

 

 

חלק ג' - תביעת המזונות

 

  1. ביום 13/4/20 נפסקו מזונות שלושת הקטינים הצעירים יותר (שכן הבן הבכור אורי עבר להתגורר בבית הורי האב) והועמדו על 3,000 ₪ לחודש מיום 11/7/19. אותה עת דמי השכירות עבור החנות הגדולה אמורים היו לשמש הן לתשלומי המשכנתא וכן לכיסוי חובות עסקיים. הואיל ואותה עת האישה נשאה בחובות נקבע כי היא תקבל לידיה היתרה המתקבלת בגין ההפרש שבין דמי השכירות לבין החזרי המשכנתא. בית המשפט לחדלות פירעון הותיר החיוב  על כנו.

 

עיקרי טענות האם:

 

  1. האם מציינת כי במועד הגשת כתב התביעה ארבעת הקטינים התגוררו עימה. האישה העמידה מזונותיה שלה על 4,850 ₪, ואת מזונות ארבעת הקטינים על 14,460 ₪ בתוספת מלוא הוצאות המדור כולל תשלומי משכנתא בסך 10,750 ₪, ומלוא הוצאות חינוך והוצאות רפואיות.

 

  1. טענה כי לאב פוטנציאל השתכרות גבוה, בהיותו איש עסקים אשר החזיק בעשרות נכסים וניהל חברה אשר הרוויחה מיליוני שקלים בשנה. בכתב התביעה העמידה פוטנציאל השתכרותו על סכום שבין 200,000 ₪ לבין 500,000 ₪ לחודש. טענה כי גם במועד הגשת התובענה בתקופה כלכלית קשה השתכר בסכום שאינו פוחת מ- 60,000 ₪ בחודש נטו. עוד טענה כי מחזיק בסחורות שאינן פוחתות מסך של 4 מיליון ₪ בחנות .

 

  1. בסיכומיה הוסיפה כי לא שילם עד כה שקל למחייתם של הקטינים. חייב לה למעלה מ- 110,000 ₪ בגין מזונות. טוענת כי יעשה כל שביכולתו להימנע מתשלומי מזונות ולהסתתר תחת הליכי חדלות פירעון ולכן יש להוון את דמי המזונות ולקזזם מתוך חלקו של האיש בתמורת הדירה.

 

עיקרי טענות האיש

 

  1. טוען כי התביעה מנותקת מהעובדות בשטח. טען כי מצבו הרפואי קשה. התובעת חיה בביתם המשותף, נהנית מהחיים בזמן שהוא מנסה לשקם מצבו הרפואי, הבריאותי הפיזי והנפשי, ללא יכולות להתפרנס. נתמך ע"י הוריו המבוגרים עימם מתגורר בביתם כשהוא סיעודי והבית אינו מותאם לצרכיו, כורח המציאות.

 

  1. טוען כי נקלעו לקשיים כלכלים נוכח רמת הבזבוז של שניהם כזוג נשוי.

 

  1. טען כי נוכח המציאות הכלכלית וחוסר יכולתו להשתכר יש לבצע התאמה ואבחנה בין צרכים הכרחיים של הילדים לצרכים האחרים ה "פחות דחופים" של הקטינים.

 

  1. לכשיקום ממיטת חוליו ויוכל להתפרנס בכוחות עצמו ולהשתתף במשמורת הקטינים יש להורות כראוי וכמקובל בפסיקה ביחס להכנסותיהם הפנויות.

 

  1. בסיכומיו טוען כי מתקיים מקצבת נכות בסך 4,700 ₪ לחודש ונתמך ע"י הוריו הקשישים.

 

  1. מציין כי אינו נמנע במופגן ממזונות ילדיו אולם אין לו כל מקור פרנסה או כסף לצרכיו הבסיסיים, שכן תפיסת החנות מנעה ממנו כל אפיק לשיקום מקצועי.

 

  1. טוען כי האם היא קצינה בכירה, משתכרת כ- 27,000 ₪, תנאי עבודתה מצויינים והאופק  בטוח. טוען כי ממועד הקרע מתגוררת בביתה משותף מבלי לשלם שקל לטובת המגורים.

 

  1. טוען כי זכאי לדמי מזונות ממנה לכלכלת בנו הקטין אותו נאבק לפרנס בתמיכת הוריו.

 

  1. עותר להורות על חיוב במזונות בהתאם ליחס הכנסותיהם הפנויות לפי בע"מ 919/15.

 

דיון והכרעה:

 

  1. מן הבחינה המשפטית, באשר למזונות ילדים, כפי שנפסק בבע"מ 919/15 פלוני נ' פלונית (נבו, 15.7.17), לגבי הילדים שגילם עד שש שנים, מדובר בחיוב אבסולוטי לגבי צרכיהם ההכרחיים של הילדים, לעומת חיוב מדין צדקה לגבי צרכים שאינם הכרחיים.

באשר לילדים שגילם מעל שש שנים, החיוב הוא מדין צדקה, היינו לפי צרכי הילדים ולפי הכנסותיו הפנויות של כל הורה, על פי רכושו, הכנסותיו והוצאותיו.

חלוקת זמני השהות רלוונטית בכל גיל, בהתייחס לימי הורות מלאים הכוללים לינה.

עוד נפסק כי אין מדובר בחיוב אריתמטי כי אם בחיוב שיש בו להביא בחשבון את כלל הנתונים הנדרשים, ויפה לעניין זה פסיקת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופטת לוין) בעמ"ש (מחוזי-ב"ש) 30516-10-18 י.ר. נ' ש.ר. (פורסם בנבו, 2/6/19).

 

  1. באשר למזונות אישה, כידוע הכלל הוא כי "מעשה ידיה תחת מזונותיה" היינו יש לבחון היקף הכנסותיה , כפי שנפסק בע"א 569/89 חקק נ' חקק (פד מה(4) 749.

 

  1. ביום 14/12/20 עת נקבע התיק להוכחות, הצדדים נדרשו להגיש הרצאות פרטים עדכניות, אך בפועל לא הגישו. מן העדויות עולים הנתונים שיפורטו להן.

 

  1. מצבה הכלכלי של אם הילדים

 

ממוצע תלושי השכר שלה לחודשים 9/19-9/18 עמד על 18,000 ₪ נטו לחודש.

האם מתגוררת עם הילדים בדירת המגורים המשותפת ונטולת המשכנתא.

הוצאות אחזקת המדור יועמדו על  3,000 ₪ לחודש;

הוצאותיה האישיות אף הן יועמדו על 3,000 ₪ לחודש;

מכאן כי הכנסתה הפנויה עומדת על כ- 12,000 ₪ לחודש.

משעה שהכנסתה מאפשר לה לכלכל את עצמה, אין מקום לחייב האיש במזונותיה.

 

  1. מצבו הכלכלי של אבי הילדים:

האיש, כאמור, ניהל עסק לתכשיטים. לטענתו, אינו עובד ומקבל קצבת נכות בסך 5,000 ₪  לחודש (שורה 24 לעמ' 81 לפרוטוקול)

האב בעדותו מאשר כי נעזר באביו למימון צרכי ילדיו (עמ' 81)

האיש העיד כי בעבר נחל הצלחה רבה בעסקיו וניהל רמת חיים גבוהה במיוחד. בנוסף,

 צופה שיוכל לשוב למעגל העבודה ולהלן עדותו (עמ' 87 לפרוטוקול ש' 16-4):

 

"ש.        אתה מסוגל היום להקים עסק מאפס.

ת.          מאפס לא. אבל אני מאמין שאני אקים את עצמי עוד פעם.

ש.          כן. מה כמה אתה חושב שהמוניטין שלך שווה היום?

ת.          המוניטין שלי בעולם הזה לא שווה כלום. היום אם נראה את BDI, אז יכולתי בעבר לשלוח את או. לספק הוא היה נותן לה מיליון שקל במילה על שמי. כי השם היה, בוטחים בו. אבל היום לא יתנו לי גרם. למה זה דיון ארוך.

ש.          אז איך אתה יכול להקים את עצמך שוב? אם אין לך מוניטין.

ת.          עקב בצד אגודל עם הרבה אמונה. והרבה עבודה בצדקת הדרך...אני לא מתכוון לברוח מחובות כמו שאו. ברחה...  מחובות לא בורחים. אנשים עבדו איתי, נתנו לי ממיטב כספם ממיטב הסחורות שלהם. צריך לשלם להם. אני אכבד את השם שלי, ואני אחזור.

 

במצב דברים זה, יש לבחון הן את מצבו הכלכלי הנוכחי והן את מצבו העתידי.

  • כיום, האב מתקיים מקצבת הנכות בגובה 5,000 ₪ לחודש ויש להניח כי בסיוע אחיו מצליח לייצר הכנסות בעוד כ- 3,000 ₪ לחודש.

הוצאותיו האישיות יועמדו על 3,000 ₪ לחודש, בדומה לאלה של האישה.

הוצאות הבריאות במצבו הנוכחי יועמדו על 1,000 ₪ לחודש.

הוצאות המדור אינן קיימות כל עוד מתגורר בבית הוריו.

נמצא כי בשלב זה הכנסתו הפנויה עומדת על כ- 4,000 ₪ לחודש.

  • בעתיד, יש להניח כי האיש יתאושש כפי שהעיד.

לאור הנתונים שהוצגו פוטנציאל השתכרותו יועמד על 12,000 ₪ לחודש.

הוצאותיו האישיות ימשיכו לעמוד על 3,000 ₪ לחודש.

יש להניח שישכור דירה, כך ששכר הדירה והוצאות המדור יעמדו על 5,000 ₪ לחודש

נמצא כי גם במצב הדברים העתידי, הכנסתו הפנויה תעמוד על 4,000 ₪ לחודש.

 

  1. נמצא כי היחס בין הכנסותיהם הפנויות של הורים הוא 1:4, היינו הכנסתו הפנויה של האיש עומדת על 1/4 מהכנסתה הפנויה של האישה.

 

  1. באשר לזמני שהות, בפסק הדין שניתן בעניין זה נקבע כי הבן הבכור יישאר להתגורר בבית אביו ויפגוש באם בתיאום מולה; הבת תתגורר עם אימה ותפגש עם אביה בתיאום מולו; והתאומים יתגוררו אצל אימם ויימצאו אצל האב פעמיים בשבוע אחר הצהריים ובסופי שבוע לסירוגין. מדובר בלילה אחד בשבועיים, אשר אינו מצדיק שיניו היקף החיוב במזונות, על פי העקרונות שנקבעו בבע"מ 919/15 פלוני נ' פלונית (שם).

 

  1. באשר לצרכי המחיה של הילדים, בגין מזון, ביגוד חינוך, בריאות ונסיעות, בשים לב לרמת החיים הגבוהה בה הורגלו הילדים, אלה יועמדו של 2,000 ₪ לחודש לכל ילד.
  2. באשר למדור, הילדים מתגוררים עם האם בבית שבבעלות הצדדים נקי ממשכנתא.

הוצאות אחזקת המדור הועמדו על 3,000 ₪ לחודש. שעה שמדובר בשלושה קטינים, חלקם עומד על 50%, שהם 1,500 ₪ לחודש, היינו כ- 500 ₪ לחודש לכל קטין.

  1. הוצאות חריגות בגין חינוך (כגון שיעורים פרטיים) הוצאות חריגות בגין בריאות (כגון טיפולים רגשיים) ואף הוצאות עבור בילויים, יועמדו על 500 ₪ לכל ילד.
  2. נמצא כי הוצאותיו של כל ילד עומדות על 3,000 ₪ לחודש.

 

  1. באשר לבן הבכור המתגורר עם האב, יש להניח כי צרכיו עומדים על סכומים דומים.

 

  1. סיכומו של עניין, הואיל והכנסתה הפנויה של האם עומדת על סכום הגדול פי 3 מהכנסתו הפנויה של האב, כאשר 3 מתוך ארבעת הילדים נמצאים אצלה, התוצאה היא כי האם תישא במזונות הילדים הנמצאים אצלה והאב יישא במזונות הבן המתגורר עימו.

 

לאור כל האמור לעיל, התוצאה היא כדלקמן:

 

  • תביעת האישה לחלוקת הרכוש בתלה"מ 27314-07-19 מתקבלת בחלקה והצדדים יפעלו לפי האמור בסעיף 91 לפסק הדין.
  • תביעת האיש לדמי שימוש ראויים בתלה"מ 42886-10-21 נדחית במלואה;
  • תביעת האישה למזונות בתלה"מ 27286-07-19 נדחית במלואה.
  • מקום בו חלק מהתובענות נתקבלו וחלקן נדחו, אין צו להוצאות.

 

המזכירות מתבקשת לנתב פסק הדין לכלל התיקים שבכותרת, להמציאנו לב"כ הצדדים ולאחר מכן לסגור שלושת התיקים. פסק הדין ניתן לפרסום ללא פרטים מזהים, בהתאם לכללים.

 

ניתן היום,  כ"א אדר ב' תשפ"ד, 31 מרץ 2024, בהעדר הצדדים.


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.


חזרה לתוצאות חיפוש >>
שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ