פס"ד בעניין מזונות לאור ההלכה החדשה בבע"מ 919/15

1. עסקינן בתביעה למזונות ומדור הקטינים שהגישה התובעת (להלן: "התובעת/ האם") כנגד הנתבע (להלן: "הנתבע /האב").
2. הצדדים הינם יהודים שנישאו זה לזו כדמו"י ביום  ****** והתגרשו זה מזו ביום *****. מנישואיהם נולדו הקטינים: ע', כבן 8 וחצי, וא', כבן חמש ועשרה חודשים.
3. הצדדים הסכימו לתת תוקף של פסק דין לתסקיר שהוגש, לפיו המליצה פקידת הסעד על משמורת משותפת, חלוקת זמני שהות באופן שבאמצע השבוע הקטינים ישהו עם האם בימים א, ג' ו-ה', ובימים ב' ו-ד' ישהו עם האב. בסופי השבוע ישהו הקטינים לסירוגין אצל האם והאב, מיום שישי מתוך המסגרת החינוכית ועד ליום א'. חגים וחופשים יתחלקו בין ההורים באופן שווה. 
4. התובעת מתגוררת עם הקטינים בדירה שכורה ב******, עלות השכירות עומדת על סך של 3,000 ₪ לחודש. הנתבע אף הוא שוכר דירה באותה העיר, שעלות דמי השכירות גם הם 3,000 ₪ לחודש.  
5. אין חולק כי הנתבע משתכר סך של 9,500 ₪ נטו בממוצע לחודש, אך הנתבע טוען כי הוא נטל הלוואות אותן הוא מחויב להחזיר בסך של 90,000 ₪ ובנוסף, הוא מחזיר סך של 1,250 ₪ בכל חודש לכיסוי הלוואה מבנק פועלים. לטענתו הוא גם מעביר להוריו 650 ₪ בחודש כסיוע כלכלי.

1. הצדדים חלוקים באשר להשתכרות התובעת. התובעת טענה כי משתכרת מעבודתה כסוכנת מכירות בחברת "********" סך של 7,000 נטו בחודש.

מנגד, טען הנתבע כי במשך כ-6 שנים עובר להגשת התביעות התובעת הועסקה כמנהלת תפעול ולוגיסטיקה והשתכרה כ-10,000 ₪ נטו לחודש. לטענת הנתבע, התובעת הפחיתה ממשכורתה במכוון לצורך ההליכים המשפטיים. לטענתו, לא בכדי התובעת לא צירפה תלושי שכר מחודש ספטמבר 2017 ממקום עבודתה החדש שכן לטענתו עזבה את עבודתה בחברת "******" והחלה לעבוד בתפקיד ניהולי בחברת "*****". על כן, עתר הנתבע שביהמ"ש יתחשב בהשתכרות התובעת בסך של 10,000 ₪ נטו לחודש, ויתחשב גם בפוטנציאל ההשתכרות של התובעת, שהינה בעלת שני תארים אקדמאיים, לעומתו – שהוא חסר השכלה אקדמאית או תעודת בגרות. 

1. התובעת עתרה לחיוב הנתבע בסך של 6,385 ₪ לחודש בגין צרכי הקטינים. הנתבע טען כי הסכומים הנדרשים מופרזים, והם כוללים הוצאות חינוך והוצאות רפואיות אותן הצדדים צריכים לשאת בחלקים שווים.
2. בתאריך 17.7.16 ניתנה החלטה למזונות זמניים בה נקבע כי על הנתבע לשלם לידי התובעת סך של 1,250 ₪ לחודש לכל קטין, וכן לשלם לידי התובעת 40% מדמי השכירות (בסך שלא יעלה על 1,200 ₪ לחודש). סה"כ חויב הנתבע בסך של 3,700 ₪ לחודש. נוסף על כך, נקבע כי על הנתבע לשאת במחצית ההוצאות הרפואיות החריגות ומחצית ההוצאות החינוכיות.
3. ההלכה היהודית החלה בעניין דנן מחייבת את האב לזון את ילדו הקטין, עד גיל 6. בגיל זה, החובה המוטלת על האב הינה חובה אבסולוטית והיא כוללת חיוב לשאת בכל צרכיו של הקטין (שולחן ערוך, אבן העזר, סימן עג. סעיף ו; שו"ע, יורה דעה, סימן רנ"א , סעיף ד). בגילאי 15-6 ההורים חבים באופן שווה במזונות ילדיהם מדין צדקה, בהתחשב ביכולותיהם הכלכליות ובחלוקת המשמורת הפיזית וזמני השהות בפועל (בע"מ 919/15, 1709/15 פלוני נ' פלונית ואח' [פורסם בנבו, 19.7.17]). מגיל 15 ואילך מחוייבים ההורים בכל צרכי הילד באופן שווה מכוח דיני הצדקה (ר' ע"א 1375/93 אביטבול נ' אביטבול פ"ד נ(1) 215, 219 (1996)).
4. כאמור, הקטינים הינם בני 8 וחצי ו-5 ועשרה חודשים.
5. סבורני כי יש להחיל באופן עקרוני את פסיקת בית המשפט העליון בבע"מ 919/15 כפי שהובאה לעיל במקרה דנן, אך תוך התחשבות בכך שאמנם נפסקה משמורת משותפת, יחד עם זאת זמני השהות אינם מחצית ומחצית באופן מדויק, שכן הקטינים שוהים עם האם באמצע השבוע שלושה ימים, ועם האב יומיים בלבד.
6. כאמור, אין חולק כי האב משתכר 9,500 ₪ נטו לחודש בממוצע.

באשר להשתכרות האם, ובבחינת תלושי השכר שצורפו, עולה כי האם השתכרה סך של כ- 9,500 ₪ לחודש בממוצע נטו (כולל שווי רכב בסך של 2,580 ₪) מעבודתה בחברת "*****". זאת ועוד, מעיון בתלושי השכר שצירפה מעבודתה בחברת "*****" עולה כי קודם להגשת התביעה השתכרה סכומים גבוהים יותר.

לאור זאת, ובהתחשב בכך שלאם שני תארים אקדמאיים יש להניח כי פוטנציאל השתכרותה של האם גבוה יותר מזה של האב.

1. האם צירפה לסיכומיה פירוט תדפיסי כרטיס אשראי וחשבון בנק, לתמיכה בטענותיה באשר לצרכי הקטינים. מעבר לכך, הרי שבית המשפט יכול להעריך את צרכי הקטינים על פי רמת חייהם ועל פי ההלכה הקיימת (בתמ"ש (נצרת) 35921-05-13 ש.ל.ג. ואח' נ' מ.ג. פורסם בנבו (2013)).

יש לציין כי האם כללה בסך המזונות הנדרש על ידה סכומים הנדרשים עבור הוצאות חינוכיות והוצאות רפואיות חריגות. על הצדדים לשאת בהוצאות אלו בחלקים שווים, ואין לכלול אותם בצרכים ההכרחיים של הקטינים. נוסף על כך, איני מתעלם מטענת האב כי האם לא צירפה פירוט מלא של הוצאותיה, אך איני סבור כי יש לתת לכך משקל רב מדי. עוד אציין כי האם לא הוכיחה כי הקטינים חיו ברמת חיים גבוהה, כטענתה.

1. לאור זמני השהות של הקטינים עם הוריהם כפי שפורטו לעיל, ובהתחשב בכך שהכנסות הצדדים דומות, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לחייב את האב לשלם לידי האם מזונות עבור הקטינים, ואין לפטור אותו מתשלום מזונות כלל, אך יש לפסוק מזונות בשיעור מופחת.
2. לאור האמור, אני מורה בשלב זה כדלקמן:

• על המשיב לשלם למזונות הקטינים סך של 500 ₪ לחודש לכל קטין.

בהגיע כל אחד מהקטינים לגיל 18 או מתום לימודיהם התיכוניים - המאוחר  מביניהם, ועד הגיע הקטינים לגיל 21, או עד תום שרותם הצבאי הסדיר – המאוחר מביניהם, ישלם האב סך של 1/3 מסכום המזונות עבור אותו ילד.

• חיובו של המשיב במדור הקטינים יעמוד על 20% מגובה תשלום דמי השכירות, זאת בכפוף להצגת הסכם שכירות תקף, ובכל מקרה לא יעלה על סך של 500 ש"ח. הסך הנ"ל הינו בגין מדורם של שני הקטינים.

עם הגיע הקטין ע' לגיל 18 או עם גיוסו לשירות צבאי סדיר / שירות לאומי – המאוחר מביניהם, יעמוד החיוב על סך של 10% מגובה דמי השכירות (בסך שלא יעלה על 300 ₪).

עם הגיע הקטין א' לגיל 18 או עם גיוסו לשירות צבאי סדיר / שירות לאומי – המאוחר מביניהם – יבוטל החיוב במדור.

• הסכומים הנ"ל צמודים למדד הידוע היום, והם יעודכנו אחת לשלושה חודשים, ללא חיוב למפרע.
• בנוסף, ישא המשיב במחצית הוצאות חינוך, לאחר הצגת קבלות ואישורים, לרבות תשלומים לבית הספר או לגן, צהרון, ציוד לימודי, תלבושת, חוג אחד ומחזור אחד של קייטנה בקיץ עבור כל אחד מהקטינים.
• כמו כן ישא המשיב במחצית הוצאות רפואיות חריגות שאינן משולמות על ידי ביטוח בריאות ממלכתי לרבות טיפולי שיניים, משקפיים, טיפול פסיכולוגי וכד', וזאת בכפוף להצגת אישורים וקבלות.
• חיוב המזונות בגין הקטינים הינו מיום פסק הדין. לא ראיתי מקום לפסוק מזונות עבור התקופה שקדמה להגשת התביעה, כדרישת התובעת, אך לשם איזון גם לא מצאתי מקום להחיל את פסק הדין רטרואקטיבית מיום הגשת התביעה, מאחר ועסקינן במזונות ששולמו לתובעת והיא עשתה בהם שימוש לטובת הקטינים.
• החיוב ישולם ב-5 לכל חודש.
• פיגורים ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד החיוב ועד התשלום בפועל.
• קצבת הילדים מהמוסד לביטוח לאומי תשולם לידי האם בנוסף למזונות דלעיל.

1. המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.
2. פסק הדין ניתן לפרסום ללא פרטים מזהים.

ניתן היום,  א' שבט תשע"ח, 17 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.

                                                                        סמן