פס"ד בעניין מזונות זמניים של שלושה קטינים

בקשת רשות הערעור שלפניי מכוונת כנגד החלטת בית המשפט לענייני משפחה בקרית גת מיום 8.1.2026 (שניתנה בתלה"מ 10931-12-25) בגדרה חויב המשיב לשאת במזונותיהם הזמניים של שלושת ילדי הצדדים הקטינים בסך כולל של 3,300 ₪, בחלקם בהוצאות המדור והחזקתו בסך 2,150 ₪ ובמחצית הוצאות החינוך והוצאות הרפואה החריגות של הקטינים; כן נדחתה עתירת המבקשת לחיוב המשיב במזונותיה הזמניים.

בבקשת רשות הערעור קובלת המבקשת על גובה המזונות הזמניים שנפסקו עבור הקטינים ועל אי פסיקת מזונות זמניים עבורה.

רקע כללי בתמצית

מן המונח לפניי עולה, כי המבקשת והמשיב נשואים זה לזו כדת משה וישראל מאז ...., והם הוריהם של שלושה ילדים משותפים – א', ילידת 2019, כבת 7 שנים כיום; י', יליד 2020, אשר במועד מתן ההחלטה טרם מלאו לו 6 שנים, אך בחודש פברואר השנה הוא חצה את גיל 6; ואב', ילידת 2022, כבת 3.5 שנים כיום (להלן: "הקטינים").

נישואי הצדדים נקלעו למשבר, ולטענת המבקשת, בראשית חודש ספטמבר אשתקד עזב המשיב את דירת הצדדים ושכר לעצמו דירת מגורים, תוך שאיים עליה, כי לא יישא בהוצאות המחיה שלה ושל הקטינים.

הצדדים ניהלו הליך יישוב סכסוך בבית הדין הרבני, אולם הוא לא נשא פרי, וההליך נסגר. בעקבות זאת פנתה המבקשת לבית המשפט קמא והגישה ביום 3.12.2025 תביעה כנגד המשיב למזונותיה ולמזונות הקטינים במסגרתה עתרה לחיובו במזונות זמניים.

בסמוך לאחר מכן הוגשו על-ידה שתי תובענות נוספות כנגד המשיב – האחת לקביעת הסדרי השהייה של הקטינים עם המשיב; והשנייה רכושית.

בבקשה למזונות זמניים עתרה המבקשת לחיוב המשיב במזונות זמניים חודשיים עבור שלושת הקטינים בסך כולל (מעוגל) של 10,670 ₪ (3,558 ₪ עבור כל קטין), הכולל גם השתתפותו בחלקם של הקטינים בהוצאות המדור (יוער, כי המבקשת מתגוררת עם הקטינים בדירה שכורה) והחזקתו (בשיעור 50%).

כן עתרה המבקשת לחיוב המשיב לשאת במחצית מהוצאות החינוך והוצאות הרפואה החריגות של הקטינים ולקבוע, כי תחילת החיוב תהא ביום עזיבת המשיב את הדירה המשותפת, ולמצער ביום הגשת הבקשה ליישוב סכסוך.

אשר למזונותיה שלה, עתרה המבקשת לחיוב המשיב בתשלום מזונותיה הזמניים בסך 10,000 ₪ בחודש (הגם שלטענתה הוצאותיה החודשיות עומדות על 13,500 ₪), הכולל גם את חלקה בהוצאות המדור והחזקתו (בשיעור 50%).

בבקשה למזונות זמניים טענה המבקשת, בין השאר, כי במהלך החיים המשותפים הקימו המשיב והיא חברת ... (להלן: "החברה"), שהמשיב מחזיק במלוא מניותיה, ובפועל היא ניהלה את העסק, עברה הכשרה מתאימה והיא מחזיקה ברישיון ..., וקיבלה שכר חודשי כעובדת של החברה. לטענתה, פעילותה העסקית של החברה הלכה והתרחבה, וככל שהחברה שגשגה, כך התדרדר יחסו של המשיב כלפיה, כאשר בכל משבר אליו נקלעו יחסי הצדדים, נהג המשיב לעזוב את בית המגורים ולשוב אליו בחלוף זמן מה, אולם בחודש ספטמבר האחרון עזב את הבית לצמיתות. טרם עזיבתו את הבית, דאג המשיב להעלים מהבית את כל המסמכים הקשורים לחברה ולפעילותה העסקית, ואף ביקש ממנה, כי תעבוד מהבית ולא ממשרדי החברה. לימים, ולאחר שעזב את בית המגורים, פיטר אותה המשיב בשיחת טלפון, אסר עליה להגיע למשרדי החברה, חסם את הגישה שלה למחשבי החברה, הודיע לה כי אינו מתכוון לשלם לה פיצויי פיטורין והותיר אותה ללא כל יכולת כלכלית. המבקשת טענה עוד, כי הקטינים והיא הורגלו לחיות ברמת חיים גבוהה, וכי המשיב מתנער מחובותיו כלפיה וכלפי הקטינים ובפועל מרבית הטיפול בקטינים רובץ על כתפיה משהמשיב בקושי שוהה עמם – דבר המקשה עליה גם במציאת עבודה.

מנגד, טען המשיב בתגובה לבקשה למזונות זמניים, בין השאר, כי הוא עבד כעצמאי עוד טרם נישואיו למבקשת; כי יחסה של המבקשת אליו היה מחפיר, וכשכבר לא יכול היה לשאתו עוד, עזב את בית המגורים; כי המבקשת מסרבת לעבוד מזה תקופה ארוכה, למרות קשייה הכלכליים של החברה בגינם נאלץ ליטול הלוואות ולמכור משאיות; כי אין עילה לחייבו במזונות אישה לאור כושר ההשתכרות של המבקשת, זכאותה לפיצויי פיטורין מהחברה והעובדה כי קיבלה שכר מהחברה עד חודש דצמבר האחרון; בניגוד לנטען ע"י המבקשת, לטענת המשיב מצבו הכלכלי אינו מזהיר כלל, ולא בכדי המשפחה התגוררה בדירה שכורה, כאשר עם עזיבתו את בית המגורים ושכירת דירה למגוריו עולות הוצאותיו האישיות על הכנסותיו; כי רמת חיי הצדדים הייתה צנועה; כי המבקשת לא תמכה הסכומים שנתבעו על ידה באסמכתאות מתאימות; וכי הבקשה מופרכת ומנותקת מהמציאות.

ההחלטה מושא בקשת רשות הערעור

לאחר שסקר את טענות הצדדים קבע בית המשפט קמא, כי בהינתן גילו של הבן י', שכחודש וחצי לאחר מתן ההחלטה אמור היה לחצות את גיל 6, יחושבו דמי המזונות מחודש פברואר 2026 ואילך.

אשר להוצאות הקטינים – הסתמך בית המשפט על חזקת הצרכים המינימאליים כשם שהתפתחה בפסיקת בתי המשפט המחוזיים לאחר הלכת בע"מ 919/15.

אשר להכנסות המבקשת נקבע, כי הגם שאינה עובדת לאחר פיטוריה משורות החברה, פוטנציאל ההשתכרות שלה עומד על 9,200 ₪ בעיגול, והוא כולל גם את קצבת הילדים של המל"ל בסך של 600 ₪ בחודש לערך.

בהתייחס להשתכרות המשיב – בהתבסס על בסיס תדפיסי חשבון הבנק שצורפו ובהעדר תלושי שכר או דוחות רווח והפסד, הועמדה הכנסתו החודשית על 30,000 ₪. כן נקבע, כי לצורך חישוב הכנסתו הפנויה יש להפחית את דמי השכירות החודשיים ואת החזר המשכנתא החודשי בגין מגרש שבבעלות הצדדדים בהם נושא המשיב.

לפיכך נקבע, כי היחס בין הכנסות הצדדים הוא: 19% (מבקשת) : 81% (משיב).

אשר לזמני השהות של הקטינים עם המשיב הסתמך בית המשפט על הסכמות הצדדים, לפיהן הסדרי השהייה אינם כוללים לינה באמצע השבוע בדירת המשיב, כי אם שהות קצרה בת מספר שעות של הקטינים עמו פעמיים באמצע השבוע ובכל סופ"ש שני.

בית המשפט העמיד את צרכיה של הבת א' על 1,800 ₪ בחודש; את צרכי הבן י' על 1,600 ₪ בחודש; ואת צרכי הבת אב' על 1,500 ₪ בחודש.

כן קבע, כי הוצאות המבקשת בגין המדור והחזקתו עומדות על סך כולל של 6,000 ₪ (4,500 ₪ בגין דמי שכירות ו- 1,500 בגין הוצאות החזקת המדור).

על יסוד האמור חויב המשיב לשאת במזונותיהם הזמניים החודשיים של הקטינים כדלקמן: עבור הבת א' 1,100 ₪; עבור הבן י' 1,000 ₪; ועבור הבת אב' 1,200 ₪, ובסה"כ - 3,300 ₪ עבור שלושת הקטינים, בנוסף לקצבת המל"ל המשולמת עבורם.

כן חויב המשיב בסך של 2,150 ₪ בגין חלקם של הקטינים בהוצאות המדור והחזקתו; וכן במחצית הוצאות החינוך של הקטינים ובמחצית מהוצאותיהם הרפואיות החריגות.

עוד נקבע, כי תוקף החיוב הוא מיום הגשת התביעה, דהיינו מחודש דצמבר 2025.

עתירת המבקשת לחיוב המשיב במזונותיה הזמניים נדחתה היות שלא לא הוגשו על ידה הרצאת פרטים מלאה ואף לא ראיות חפציות התומכות בגובה הוצאותיה האישיות כנטען על ידה; על יסוד פוטנציאל ההשתכרות שלה, וחובתה לשוב למעגל העבודה בהתאם לכלל "צאי מעשה ידייך תחת מזונותייך"; ובהתחשב ברמת החיים המשוערת של המשפחה, גובה מזונותיהם הזמניים של הקטינים בהם חויב המשיב והעובדה שהוא נושא במלוא החזרי המשכנתא הרובצת על המגרש שבבעלות הצדדים.

המבקשת לא השלימה עם ההחלטה והגישה בקשת רשות הערעור שלפנינו.

המשיב נתבקש להגיש תשובה לבקשה ועשה כן, ומכאן ההחלטה שלפנינו.

טענות הצדדים

לטענת המבקשת, בית המשפט קמא שגה במספר עניינים מהותיים, שגיאותיו יורדות לשורש העניין; וקביעותיו גוזרות עליה ועל הקטינים פגיעה כלכלית קשה ובלתי מוצדקת. בתוך כך טענה, כי בית המשפט התעלם מכך שהמשיב הוא בעל מניות בחברה ולא צירף תלושי שכר או דוחות רווח והפסד של החברה, דו"ח מאזן או כל מסמך אחר הנוגע למצבה הכלכלי של החברה, וקבע כי הכנסתו החודשית של המשיב עומדת על 30,000 ₪, רק משום שהוא מושך מהחברה את הסך האמור, וציינה, כי החברה שבבעלותו מחזיקה בצי משאיות, מעסיקה 8 נהגים, שתי מזכירות ונהג פרטי. המשיב לא הציג נתונים נוספים הנוגעים להכנסותיו מהחברה, כגון משיכת דיבידנדים.

כן התעלם בית המשפט מכך שהמשיב מנהל עסק נוסף שהמחזור העסקי שלו עומד על כרבע מיליון ₪, אך הכנסותיו מעסק זה אינן מופקדות בחשבונו הפרטי.

בית המשפט התעלם גם מרמת החיים הגבוהה של הצדדים, ומכך שבתקופת החיים המשותפים דאג המשיב לשאת בכל הוצאות הבית והמבקשת קיבלה משכורת ששימשה למילוי צרכיה האישיים. המבקשת מציינת, כי בעוד המשיב נותר עם הכנסה פנויה גבוהה, היא הודרה מהעסק המשפחתי נוכח הסכסוך ונותרה ללא כל הכנסה.

אשר לאי חיוב המשיב במזונותיה הזמניים טענה המבקשת, כי בית המשפט שגה בכך, עת קבע, כי כושר ההשתכרות שלה עומד על כ - 9,200 ₪ בחודש. על הבעל חלה חובה לפרנס את אשתו בהתאם לדין העברי, דהיינו לפי מעמדה ולפי כבודה ("עולה עימו ואינה יורדת עמו"), והיא זכאית למזונות לפי רמת החיים אליה הורגלה. לטענתה, היא מילאה את כל חובותיה כלפי המשיב כרעיה, והמשיב הוא אשר עזב את הבית וניהל קשר רומנטי עם אישה זרה. המשיב פיטר אותה מעבודתה בעסק המשפחתי ולא העביר לה טופס 161 לפיצויים; היא מובטלת ונעדרת כל הכנסה, וכושר השתכרות אינו יכול לשמש תחליף למזונות. המבקשת הוסיפה, כי המשיב מתעלל בה כלכלית, חדל ממימון הוצאותיה והוצאות הבית, שכללו גם דמי שכירות ותשלומי החזקת המדור, ואף הפסיק להעביר כספים לחשבונה.

אשר למזונות הזמניים שנפסקו עבור הקטינים קובלת המבקשת כי הם נמוכים, למרות הכנסתו החודשית הגבוהה של המשיב שהועמדה על 30,000 ₪ נטו. לדידה, בית המשפט שגה בהתייחסותו לכושר ההשתכרות שלה, משאינה עובדת והתעלם מכך שהסדרי השהות שנקבעו בהסכמה אינם מקוימים בפועל ונטל גידול הקטינים רובץ על כתפיה בלבד. בית המשפט שגה גם בקבעו כי עלות המדור והחזקתו עומדת על 4,500 ₪, כאשר הוצאות אלו בפועל עומדות על 7,550 ₪ בחודש, וחייב את המשיב בסך 2,150 ₪ בלבד (36% מסך ההוצאות), בניגוד לפסיקה המחייבת את המשיב בשיעור של 50% מגובה ההוצאות האמורות עבור שלושה קטינים.

המבקשת מוסיפה, כי המשיב לא צירף אסמכתאות לתמיכה בטענותיו בעניין הוצאותיו עבור הקטינים ויתרת הזכות בחשבונו אינה מלמדת על נשיאה בתשלומים ישירים הנוגעים לקטינים; וטוענת עוד, כי בית המשפט קמא שגה כאשר חייב את המשיב לשאת במחצית הוצאות החינוך, שעה שהיחס בין הכנסות הצדדים הוא 19% למשיב אל מול 81% למבקשת ובאותו יחס היה על בית המשפט לחייב את הצדדים לשאת בהוצאותיהם החריגות של הקטינים.

לאור כל זאת עותרת המבקשת לחיוב המשיב בתשלום מזונותיה הזמניים בסך כולל של 10,000 ₪ בחודש ולחיובו במזונותיהם הזמניים של הקטינים בסך כולל של 10,380 ₪ בחודש.

מנגד טוען המשיב, כי דין הבקשה להידחות, הן לאור ההלכה לפיה התערבות ערכאת הערעור בהחלטה שעניינה מזונות זמניים שמורה למקרים חריגים בלבד, והן לגוף העניין.לדידו, החלטת בית המשפט קמא אינה מופרכת, אינה מתעלמת משיקולים מהותיים ואינה גורמת עוול. המשיב טוען, כי המבקשת מציגה תמונה מסולפת של המצב הכלכלי ושל רמת החיים של הצדדים, וכי הראיות שהוצגו על ידה עומדות בסתירה לטענותיה בדבר רמת חיים גבוהה, ומלמדות על התמודדות עם חובות ועל פריסת תשלומים. לטענתו, הצדדים חיו חיי הישרדות, עם חובות שרבצו עליהם ונאלצו לפדות זכויות סוציאליות. לדבריו, הוא נושא לבדו בנטל החובות המשותפים, כולל משכנתא הרובצת על המגרש שבבעלות הצדדים והלוואות לרכב, כאשר המבקשת מנסה להתנער מחלקה בחובות הללו. לטענת המשיב, המבקשת פועלת בחוסר תום לב ומנסה להתעשר שלא כדין. אשר לאי חיובו במזונותיה הזמניים של המבקשת טען, כי במקרה דנא אין כל עילה לפסיקת מזונות אישה, שכן המבקשת בעלת כישורים, ניסיון מקצועי ויכולת השתכרות (משניהלה את העסק המשפחתי ומחזיקה ברישיון ...), צעירה ובריאה. לדבריו, הקטינים מצויים במסגרות חינוך, ולכן אין מניעה כי המבקשת תשוב למעגל העבודה. המבקשת קיבלה שכר מהחברה עד חודש ינואר 2026 (כולל), ובחודש פברואר 2026 קיבלה תשלום בגין יתר זכויותיה (הודעה מוקדמת, פידיון חופש והבראה) וכן טופס 161 ופירוט קופת הפיצויים שלה, והיא זכאית לפיצויים ולדמי אבטלה, ואף החלה כבר לפעול לשם קבלתם; המבקשת הודיעה על כוונתה לתבוע דמי אבטלה מהמל"ל ודמי אבטלה נחשבים כ"מעשה ידיה" כנגד מזונותיה.

המשיב מכחיש כי עזב את הבית לטובת אישה אחרת והוסיף כי לא זו בלבד שטענה זו לא הועלתה בפני בית המשפט קמא בבקשה למזונות זמניים, היא גם אינה עולה בקנה אחד עם תוכן המסרונים שנשלחו אליו ע"י המבקשת. לדבריו, התנהגות המבקשת (קללות, מניעת יחסי אישות, סירוב לטיפול זוגי ורצונה המוצהר בגירושין) היא שהובילה לפירוק התא המשפחתי.

ביחס להכנסותיו טוען המשיב, כי הוא בעל עסק עצמאי המספק שירותי ניהול לחברה, ואינו שכיר בה, ולכן הוא מקבל שכרו מהחברה כנגד חשבוניות מס, ולא מונפקים לו תלושי שכר; הכנסתו החודשית עומדת על 30,000 ₪ ברוטו, ממנו מנוכים תשלומי החובה (מע"מ, מס הכנסה, ביטוח לאומי ופנסיה), המגיעים לכ-9,000 ₪ בחודש. לטענתו, בית המשפט שגה בכך שייחס לו הכנסה זו במונחי נטו. המשיב מכחיש שיש לו חברת סחר במכוניות ומציין, כי החברה אינה יציבה כלכלית, וכי הוא נאלץ להעמיד לה הלוואות בעלים על מנת להצילה מקריסה כלכלית.

אשר למזונות הקטינים נטען על ידו, כי הבקשה מופרכת, מוגזמת, ואינה נתמכת בראיות אודות הוצאות הקטינים. תדפיסי האשראי של המבקשת מלמדים על רמת חיים צנועה (יתרה שלילית המאמירה מדי חודש, פריסת חובות לחברת האשראי), ולא על רמת חיים גבוהה כנטען.

הסדרי השהות של הקטינים עמו הורחבו משמעותית מאז מתן ההחלטה (במסגרת החלטה מיום 21.2.2026), וכעת הם כוללים לינת הקטינים אצלו בימי שני, ושינוי זה לא נלקח בחשבון בהחלטה קמא. לטענתו, הוא מעורב בגידול הקטינים ופוגש אותם בתדירות גבוהה.

המשיב מכחיש את טענות המבקשת בדבר אי נשיאה במזונות הזמניים שנפסקו; מכחיש את טענותיה בדבר האלימות הכלכלית כלפיה; טוען, כי המבקשת היא אשר מקשה על קיום הסדרי שהות נרחבים ומונעת לינת הקטינים אצלו, ואף מלין על כי המבקשת משמיצה אותו בפני הקטינים.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובתשובה לה על נספחיהן ובהליכים המתנהלים בבית המשפט לענייני משפחה, באתי לכלל מסקנה כי יש לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה.

כן מצאתי, כי דין הערעור להתקבל חלקית, והכל כפי שיפורט להלן.

ראשית יוזכר, כי החלטה בעניין מזונות זמניים, נושאת, מעצם טיבה, אופי של החלטה בבקשה לסעד זמני, על כל המשתמע מכך, לרבות בשאלת מדיניות ההתערבות של ערכאת הערעור בה. זאת, מבלי לגרוע מאבני הבוחן שהותוו בפסיקה בשאלת ההתערבות של ערכאת הערעור בהחלטות ביניים של הערכאה הדיונית מכוח סעיפים 41(ב) ו/או 52(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.

בהתאם לדין הנוהג, שעוצב בפסיקת בית המשפט העליון, ערכאת הערעור לא תתערב כדבר שבשגרה בפסיקת הערכאה הדיונית בעניין מזונות זמניים. זאת, לאור שיקול הדעת הרחב המסור בידי בתי המשפט לענייני משפחה בדונם בכך, ונוכח אופי המזונות הזמניים כסעד זמני, כאמור, אשר נפסק בשלב מוקדם יחסית של ההליך וטרם בירור הראיות וטענות הצדדים; ולאור טיבם של מזונות זמניים, שההכרעה בנוגע להם חייבת להיות מהירה ועניינית, הגם שמטבעה היא נשענת על תמונה חלקית.

יפים לעניין זה דברי בית המשפט העליון בבע"מ 853/15 פלוני נ' פלוני (פורסם במאגרים האלקטרוניים):

"כאשר פוסק בית המשפט לענייני משפחה בסוגיית המזונות הזמניים, הוא אינו עורך – מטבע זמניות ההכרעה – בירור מקיף של כלל היבטיה של הסוגיה ואינו נדרש למלוא הראיות הרלבנטיות להחלטה סופית בסוגיה. בנושא זה מעניק בית המשפט, במילותיו של הנשיא שמגר, 'מעין עזרה ראשונית עד לבירור התביעה' (ע"א 342/83 ג'לו גלוזמן‎ ‎נ' אספירה גלוזמן, פ''ד לח(4) 105, 111 (1984)). על כן גם ראוי כי נושא זה יידון ויוכרע בהקדם, תוך שהבירור המלא יבוא בפסיקת מזונות הקבע. אין פירוש הדבר כי אין אמות מידה לעניין המזונות הזמניים; מטבען הן קשורות בהכנסות המשלם ובצרכי מקבלי המזונות, הן בממד האוביקטיבי והן בממד פרטני על פי נסיבותיהם...".

הנה כי כן, עניין לנו, אפוא, בסעד שניתן לשינוי במקרה של שינוי נסיבות, ובמידת הצורך תוך ביצוע התחשבנות מתאימה בין הצדדים בהמשך ההליך, אם וככל שהדבר יידרש.

בנוסף ברי, כי החלטה בעניין מזונות זמניים אינה חורצת את גורל התביעה, וכאמור לערכאה הדיונית הסמכות לשנותה לעבר ולעתיד עם מתן ההכרעה בהליך ולאחר בירור טענות הצדדים, ולעתים גם תוך כדי בירור ההליך.

עם זאת, פסיקת הערכאה הדיונית בעניין מזונות זמניים אינה חסינה לחלוטין מפני ביקורת ערעורית, כך שערכאת הערעור תתערב בה במקרים חריגים, למשל כשהחלטה בעניין מזונות זמניים ניתנה בהתעלם משיקולים מהותיים שהיה מקום לתת עליהם את הדעת או במקרים בהם בחינת התוצאה הכוללת מובילה למסקנה, כי ההכרעה חורגת באופן ברור מהאיזון הדרוש.

בענייננו המבקשת משיגה, כאמור, על אי חיוב המשיב במזונותיה הזמניים ועל גובה המזונות הזמניים שנפסקו עבור הקטינים. מהנימוקים שיפורטו להלן, לא מצאתי כי בנסיבות המקרה דנא יש מקום להתערב בהחלטה הפוטרת את המשיב מנשיאה במזונותיה הזמניים של המבקשת, אך בהתייחס למזונותיהם הזמניים של הקטינים באתי למסקנה, כי מקרה זה בא בגדר המקרים החריגים בהם מוצדקת התערבות של ערכאת הערעור.

אי חיוב המשיב במזונותיה הזמניים של המבקשת

בהתאם להוראות החוק לתיקון לדיני המשפחה (מזונות), התשי"ט-1959, חבות במזונות אישה נקבעת על פי הדין האישי החל על הצדדים, ובענייננו, הדין העברי. על פי הדין העברי, החבות נוצרת עם הנישואין והיא חלה כל עוד קשר הנישואין שריר וקיים ולא הותר (ע"א 560/82 פלונית נ' פלוני פ"ד לח(3) 744).

על פי הדין העברי אישה נשואה זכאית כי בעלה יזון אותה לפי מעמדה ובהתאם לרמת החיים לה הורגלה מכוח הכלל "עולה עמו ואינה יורדת עמו". על האיש למלא כל מחסורה ולספק כל צרכיה של אישתו, לרבות ביגוד, מדור והחזקת מדור כל עוד היא דרה עמו ומקיימת את חיוביה כלפיו. אישה החיה בנפרד מבעלה זכאית למזונות אם תוכיח לבית המשפט שהפירוד לא נגרם בשל אשמה מצידה. רמת ההוכחה הרובצת על כתפיה בעניין זה הוגדרה כ"משקל נוצה".

הדין העברי מכיר בעילות ספורות נוספות, מעבר לפירוד פיזי בין בני הזוג, שיש בכוחן לפטור את הבעל מחובתו לזון את אישתו, ובהן נאיפת האישה או מרידתה. בנוסף, כאשר האישה עובדת ומתפרנסת, זכאי הבעל לטעון "מעשה ידיה תחת מזונותיה", דהיינו לקזז את הכנסותיה מגובה צרכיה.

בענייננו אין חולק כי הצדדים אינם דרים יחד, וכי המשיב עזב את בית המשפחה ועבר להתגורר בדירה אותה שכר למגוריו.

בהחלטה הפוטרת את המשיב ממזונותיה הזמניים של המבקשת לא התייחס בית המשפט קמא כלל לשאלת האשמה בפירוד הפיזי בין הצדדים, הגם שהמבקשת אינה עובדת, והפנה את הזרקור לעבר פוטנציאל ההשתכרות של המבקשת בלבד. בהקשר זה יצוין, כי הגם שלא מצופה מבית המשפט לענייני משפחה בשלב זה של הדיון להכריע בסוגיה האמורה, שומה עליו, בנסיבות כדוגמת אלו שלפנינו, לתת עליה דעתו.

אשר ליישום הכלל של "צאי מעשה ידיך במזונותיך" על המקרה שלפנינו - אין מחלוקת כי המבקשת פוטרה מעבודתה בעסק המשפחתי, ונכון למועד מתן ההחלטה קמא היא לא עבדה; שעה שעניין לנו, כאמור, בסעד זמני, שהוא בבחינת "עזרה ראשונה" ותכליתו היא סיפוק צרכי המבקשת, כשהיא נעדרת מקורות הכנסה, ושאלת האשם הנוגעת לעזיבת המשיב את בית המגורים לא הוכרעה, ככלל אין הצדקה לשלול מידי המבקשת מזונות זמניים בהסתמך על פוטנציאל השתכרות, אשר גם בהנחה שהוא קיים, בשלב זה הוא בבחינת נתון תיאורטי, שכדי לממשו ולהשתלב מחדש בשוק העבודה, דרושים זמן והיערכות מתאימה.

זאת ועוד, שגגה יצא תחת ידי בית המשפט קמא עת התייחס לקצבת הילדים המשולמת ע"י המל"ל כרכיב בפוטנציאל ההשתכרות של המבקשת, זאת לאור טיבה ותכליתה של גמלה זו.

בנוסף, אין בעובדה שהמשיב נושא במלוא החזרי המשכנתא הרובצת על מגרש שבבעלות הצדדים כדי להצדיק אי חיובו במזונותיה הזמניים של רעייתו.

החזר הלוואה המובטחת במשכנתא ורובצת על נכס מקרקעין משותף של הצדדים מצוי במישור יחסי הממון והשיתוף הרכושי, וכשנכס זה אינו משמש למגורי האישה, הזיקה בין זכויות הצדדים בו (וחובותיהם בקשר אליו) ובין חובת האיש לזון את האישה, היא חלשה מאד ובנסיבות מסוימות אינה קיימת כלל.

למעלה מן הצורך יוער, כי לאחר מתן ההחלטה, ביום 16.2.2026, התקיימה ישיבת קדם משפט בהליך הרכושי ובסופה ניתן, בהסכמת הצדדים, צו לפירוק השיתוף במגרש. ספק, אפוא, אם בנסיבות הללו ממשיך המשיב לשאת בהחזריה החודשיים של המשכנתא הרובצת על המגרש.

חרף כל זאת, כעולה מההחלטה קמא, המבקשת לא הציגה בפני בית המשפט קמא מלוא התמונה בנוגע לזכויותיה הסוציאליות אגב פיטוריה. מעיון בתמליל פרוטוקול הדיון שהתקיים ביום 16.2.2026 עולה, כי נכון למועד הגשת הבקשה למזונות זמניים לא קיבלה המבקשת את הסכומים להם היא זכאית כפדיון זכויותיה הסוציאליות, אך מעיון בתשובה לבקשת רשות הערעור על צרופותיה עולה, כי ישנה אינדיקציה לכך שהמבקשת פעלה להגשת תביעה לדמי אבטלה.

בהינתן הספק שנותר ביחס לתשלום דמי אבטלה למבקשת ע"י המל"ל, שהם בבחינת חלף שכר, ושעה שערכאה זו אינה שמה עצמה בנעלי הערכאה הדיונית, למרות ההסתייגויות מנימוקי בית המשפט קמא לאי פסיקת מזונות זמניים עבור המבקשת, כמפורט לעיל; והיות שממילא מדובר, כאמור, בהחלטת ביניים הניתנת לשינוי, לא מצאתי הצדקה להתערבות בשיקול דעתו של בית המשפט לענייני משפחה אשר לא פסק מזונות זמניים עבור המבקשת.

דמי המזונות הזמניים שנפסקו עבור הקטינים

מעיון בתיק קמא עולה בבירור, כי ישנו פער משמעותי ביכולותיהם הכלכליות של הצדדים. הדבר אף נקבע מפורשות ע"י בית המשפט קמא בהחלטתו, על פיה הועמד היחס בין הכנסות הצדדים על 81% למשיב ו-19% למבקשת, דהיינו, גובה הכנסותיו החודשיות של המשיב (בפועל) הוא למעלה מפי ארבעה מגובה הכנסותיה של המבקשת (בכוח).

יתר על כן, המשיב לא עמד בחובתו שבדין ונמנע מחשיפת מלוא התמונה בעניין מצבו הכלכלי, ובתוך כך, וכפי שנקבע ע"י בית המשפט קמא, נוכח מחדליו קשה לעמוד על הכנסתו החודשית בפועל.

הנה כי כן, בדונו בבקשה למזונותיהם הזמניים של קטינים על בית המשפט לזקוף לחובת הורה שעל פי דין חייב במזונות ילדיו הקטינים, התנהלות בחוסר שקיפות המחויבת על פי דין ואף מכוח חובתו המוסרית למלא צרכיהם; בנוסף, על בית המשפט להניח, כי לו היה עומד ההורה בחובתו שבדין ומגלה מלוא המידע הנדרש, היו נחשפים נתונים המעידים על הכנסה גבוהה מזו שהוצהרה על ידו.

עניין לנו בשלושה קטינים רכים בשנים, שבמועד מתן ההחלטה שניים מהם היו מקטני קטנים (אם כי הבן ... היה קרוב לגיל 6) ואילו הבת הבכורה כבת 7 שנים בלבד.

בית המשפט העמיד צרכיהם של שלושתם (ללא הוצאות המדור והחזקתו), בהתבסס על הפסיקה שהגדירה סכומי המינימום הנדרשים לקטין ואינם טעונים הוכחה, על סך כולל של 4,900 ₪.

כן קבע, כי הוצאות המדור של המבקשת (דמי שכירות) עומדות על 4,500 ₪ בחודש והוצאות החזקתו, שנקבעו על דרך האומדנא, על 1,500 ₪ בחודש.

מתוך הסכומים הללו חויב המשיב במזונותיהם הזמניים של שלושת הקטינים בסך כולל של 3,300 ₪ ובחלקם במדור ובהוצאות החזקתו בסך 2,150 ₪. זאת, בהתחשב בגילם של הקטינים, בהכנסות הצדדים ובפוטנציאל ההשתכרות שלהם, בכך שקצבת הילדים משולמת לידי המבקשת ולאור חוסר הבהירות בעניין מצבם הכלכלי של הצדדים.

לא נעלם מעיניי, כי לאחר מתן ההחלטה ובעקבות ישיבת קדם המשפט שהתקיימה בהליך קמא הורחבו זמני שהות הקטינים עם המשיב כך שהם כוללים כיום לינה בביתו בימי שני, אך לא מצאתי כי יש בכך להצדיק הפחתה כה משמעותית בחלקו של המשיב במילוי צרכי הקטינים נוכח הפער בין הכנסות הצדדים.

כן נתתי דעתי לכך, שמעיון בתיק קמא עולה, כי למרות הפערים בגרסות הצדדים, בפרט בנוגע למצבו הכלכלי של המשיב ולרמת החיים לה הורגלו הקטינים, כעולה מכתבי הטענות ומתמלול פרוטוקול הדיון, לא נקבע מועד לדיון נוסף בהליך קמא, בין אם קדם משפט ובין אם לשמיעת ראיות.

על יסוד כל זאת מצאתי, כי הותרת דמי המזונות הזמניים שנקבעו בלא שיש אופק לבירור טענות הצדדים אינה הוגנת מבחינת הקטינים ועלולה לגרום פגיעה ברווחתם ובמילוי צרכיהם הבסיסיים.

אמנם לא מצאתי להתערב בקביעות בית המשפט קמא בעניין גובה צרכיהם החודשיים של הקטינים, נוכח השלב בו מצוי ההליך קמא וטרם בירור הסוגיות שבמחלוקת והכרעה בהן, ברם סבורני שבהתאם לדין, משיקולי צדק ובראי טובת הקטינים, יש להורות על חלוקת הנשיאה בצרכי הקטינים בין הצדדים באופן שונה מזה שנעשה ע"י בית המשפט קמא.

ודוק, בכל הנוגע לבת הצעירה שהיא עודנה מקטני קטינים, חובת המשיב, עפ"י דין, לשאת במלוא צרכיה ללא כל הפחתה שהיא, לרבות מלוא חלקה בהוצאות המדור והחזקתו (העומד על 30%).

יפים לעניין זה הדברים שנקבעו ברמ"ש (מחוזי ת"א) 21199-12-24 פלונית נ' אלמוני (פורסם במאגרים האלקטרוניים):

"כידוע, בהתאם לדין העברי, אב יהודי חב לבדו חיוב אבסולוטי במזונותיו ההכרחיים של ילדו הקטין עד גיל 6. מדובר במזונות מינימליים ואחידים שאינם תלויים במצבו הכלכלי של האב או במצבה הכלכלי של האם ובעבר נהוג היה לכמתם בסכום של כ-1300-1400 ₪ לחודש וכיום למצער 1,600 ₪ לחודש (ראו עמ"ש (ת"א) 46291-01-16 פלונית נ' פלוני , פורסם בנבו 9.10.17) אם לא למעלה מכך שכן לנוכח יוקר המחייה שהולך ועולה יש מקום אף להגדיל את הסכום ולהעמידו על 1800-1900 לחודש (ראו עמ"ש (ת"א) 78095-05-23‏ ‏פלונית נ' פלוני, פורסם בנבו 6.2.24). בנוסף, על האב היהודי לשלם את חלקו היחסי של הקטין בעלות המדור והחזקת המדור של האם (שלרוב מכומת ב-30% לקטין אחד) וכן חיוב מדין צדקה לגבי צרכים שאינם הכרחיים (ראו בהרחבה בבע"מ 919/15 פלוני נ' פלונית, פורסם בנבו, 19.7.17)".

אשר לשני אחיה הגדולים ממנה - הגם שחצו את גיל 6, היות שצרכיהם הוערכו על הצד הנמוך, בהינתן כי נכון למועד בו ניתנה ההחלטה המבקשת לא עבדה, וכאמור, הפערים במצבם הכלכלי של הצדדים משמעותיים; היות שאין מקום לחישובים אריתמטיים מדוקדקים בעת פסיקת מזונות, וודאי לא מזונות זמניים, שכן ניתן להניח, כי בנסיבות המקרה דנא אין בהסדרי השהייה של הקטינים עם המשיב כדי להפחית משמעותית, אם בכלל, את היקף הוצאותיה של המבקשת בגין הקטינים; והיות ששיעור ההפחתה שביצע בית המשפט קמא מגובה צרכי הקטינים שנקבעו על ידו לצורך חיוב המשיב במזונותיהם הזמניים לא נומקה, מצאתי, לגבי שניהם, להעמיד את חיוב המשיב במזונותיהם הזמניים על הסכום שנקבע ע"י בית המשפט קמא בהתייחס לבת הצעירה, דהיינו תוך הפחתה קלה מגובה צרכיהם באשר נקבע ע"י בית המשפט קמא לאור היקף זמני השהות שלהם עם המשיב.

אשר להוצאות המדור והחזקתו, מהנימוקים שפורטו לעיל, יועמד חלקו של המשיב על 50% מגובה ההוצאות האמורות ללא כל הפחתה שהיא בשלב זה.

להשלמת התמונה יובהר, כי המבקשת תקבל לידיה קצבת הילדים של המל"ל כשם שנקבע והיא תשמש להשלמת מימון צרכיהם של הקטינים ולא תקוזז מהסכומים שנקבעו.

עם זאת, לא מצאתי להתערב בקביעה כי הצדדים יישאו חלקים שווים בהוצאות החינוך ובהוצאותיהם הרפואיות החריגות של הקטינים, היות שזו הייתה עתירת המבקשת בתביעתה ובבקשה למזונות זמניים.

סוף דבר

סיכומו של דבר, הערעור מתקבל כך שנקבע בזאת, כי המשיב יישא במזונותיהם הזמניים של שלושת הקטינים בסך כולל של 4,500 ₪ בחודש.

כן יישא המשיב בחלקם של הקטינים בהוצאות המדור והחזקתו בסך 3,000 ₪ בחודש.

יתר ההוראות שנקבעו בהחלטה קמא עומדות בעינן.

המשיב יישא בהוצאות המבקשת בסך 3,500 ₪.

העירבון שהופקד ע"י המבקשת יושב לה באמצעות באת כוחה.

פסק הדין מותר בפרסום ללא שמות הצדדים ופרטים מזהים נוספים.

המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים ותסגור התיק.

ניתן היום, י' אייר תשפ"ו, 27 אפריל 2026, בהעדר הצדדים.